האם מותר לקרוא ליוסף קאפח בשם מארי?

עודכן: 17 בינו׳ 2021

ובכן, אף שבמשך שנים נהגתי באופן אישי לקרוא ליוסף קאפח בשם מָרי, נראים הדברים כי שגיתי, ואסור לדעת חכמי התלמוד ולדעת רבנו הרמב"ם לקרוא ליוסף קאפח בשם מָרי או הרב, ולא רק זאת, לדידם מצוה וחובה לזלזל בו! ולראות את טליתו כמרדעת של חמור!


אוכיח את הדברים במאמר זה, ואף נראה שמצבו ההלכתי של קאפח חמור מכך בהרבה, מפני שהוא לא רק נכנס לגדר של דיין שחובה להקל ולזלזל בו, יתרה מזאת, הוא נכנס לגדר של "ארור לקח שוחד"! כך שלא רק שיש מצוה לזלזל בו ולראות את טליתו כמרדעת של חמור, חובה להוקיע את מעשיו הרעים אשר עליהם נלמד בהמשך, מפני שהוא עבר על מצות לא תעשה מן התורה בפרהסיה והתעה את הרבים לעבור על דברי תורה חמורים מאד.


ויתרה אף מזאת, מצבו של קאפח חמור אף יותר מ"ארור לקח שחד", שהרי הוא לא רק נכנס לגדר של "ארור לקח שחד", הוא גם נטל משכורות נפוחות מאד במשך יובל שנים, משכורות שאליהן נלוו שלל טובות הנאה גדולות ועצומות מאד, ואשתו ומשפחתו אף המשיכו ליטול את משכורותיו אחריו במשך ארבע-עשרה שנה – לפיכך, יוסף קאפח אינו רק בגדר "ארור לוקח שוחד" הוא גם בגדר מחלל שם שמים אשר אכל והשתמש בכתרה של תורה!


א. תהיה בעיניך כמרדעת של חמור


תחילה נוכיח שאין לקרוא לקאפח מָרי או הרב, ואף יש לראות בטליתו מרדעת של חמור, והנה לפניכם פסקי חז"ל ורבנו בהלכות סנהדרין (ג, ז–י):


"אמרו חכמים, שמא תאמר [...] איש פלוני קרובִי אושיבנו דיין [כמו שנהגו ונוהגים צאצאי המינים] [...] לכך נאמר: 'לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט' [דב' א, יז].


ועוד אמרו חכמים: כל המעמיד להן לישראל דיין שאינו הגון, כאילו הקים מצבה שנאמר: 'וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' טז, כב] [...] וכאילו נטע אשרה שנאמר: 'לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' טז כא]. וכן אמרו חכמים: 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב' [שמ' כ, יט], אלוה הבא בשביל כסף וזהב, זה הדיין שמינוהו מפני עושרו בלבד [=וכל-שכן כאשר כוונת ומטרת הדיין להתעשר מן השׂררה].


כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים באמצעות ישראל ישעיהו] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהיה בעיניך כמרדעת של חמור.


כך היה דרך החכמים הראשונים, בורחין מלהתמנות, ודוחקין עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין שם [דיין] ראוי כמותן, ושאם יִמָּנְּעוּ מן הדין תתקלקל השורה [=שורת הדין]. ואף-על-פי-כן, לא היו יושבין לדין עד שמכבידין עליהן העם והזקנים ופוצרין [=ומפצירים] בם".


נשים לב לדברי רבנו: "וכן אמרו חכמים: 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב' [שמ' כ, יט], אלוה הבא בשביל כסף וזהב, זה הדיין שמינוהו מפני עושרו בלבד". כלומר, חכמים הִשוו את מינוי הדיין שנתן כסף כדי להתמנות, לעבודה-זרה! ואם כל-כך חמור דינו של הדיין שרודף אחר הכבוד, מה יהיה דינו של הדיין אשר רודף אחר הממון? האין שוחד הממון חמור משוחד הכבוד? וברור שדיין שנוטל משכורות נפוחות במשך יובל שנים בעבור פסיקת דינים, גרוע בהרבה מדיין עשיר שנתן ממון כדי להתמנות, ולקמן נראה שהוא בגדר "ארור לקח שחד".


ודי בהלכה זו כדי להסיר מיוסף קאפח את כתר הרבנות, והאמת שמצוה וחובה אף לגנותו ולזלזלו במלים קשות ביותר, כי הוא התעה ומתעה רבים לעוות ולסלף את דת האמת.


נעבור עתה לעיין במקור דברי רבנו בתלמוד הירושלמי (ביכורים ג, ג):


"רבי מנא מיקל [=מזלזל] לאילין דמתמניי בכסף [=באותם דיינים עשירים שנותנים כסף כדי להתמנות]. רבי אימי קרא עליהון: 'אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם' [שמ' כ, יט]. אמר רבי יאשיה: וטלית שעליו כמרדעת של חמור. אמר רבי שיין: זה שהוא מתמני בכסף אין עומדין מפניו, ואין קורין אותו רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור.


רבי זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבין, עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף. אמר יתיה דמן רבנין [=אמר אחד מן החכמים] לרבי זעירא: נעביד נפשין תניי ולא ניקום לון מן קמוי [=נעשה עצמנו לומדים ולא נקום מפניו]. תירגם יעקב איש כפר נבורייא: 'הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה'? יודע הוא יורה? [האם הוא מסוגל להורות דין?] 'הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף' – לא בכספייא איתמני [אין למנות דיינים בכסף], 'וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ' – לא חכים כלום".


ושוב יש להדגיש, שכל זה נאמר על עניין פחות בהרבה מנטילת שכר בעבור פסיקת דינים, רק על עצם מינוי דיין עשיר שנתן "תרומה" לפאר ולרומם את בית-הדין, או לבית-הכנסת שבו מתפלל חבר מהוועדה לבחירת דיינים, או לעמותה של אחד מחברי הוועדה, או למפלגה שתומכת בממסד הדיינות ומעבירה תקציבים ומשכורות לדיינים מקופת המדינה... ואין צורך לומר שאין למנות דיין שנתן שוחד לוועדה לבחירת דיינים, ולא ברשיעי ארורי עסקינן, אלא במי שביקש לתת "תרומה" לגיטימית לכאורה, כגון לארגוני "החסד" למיניהם, ובטובה הזו ימנו אותו לדיין. כי אם מדובר בשוחד מתחת לשולחן אין צורך לומר שמדובר בעוון גדול.


ואם כך הוא הדין ביחס להענקת תרומה למוסדות "חסד" או לעמותות שפועלות "לשם שמים", מה יהיה דינו של קאפח אשר נטל לכיסו משכורות נפוחות ושלל טובות הנאה במשך יובל שנים? ואשתו ומשפחתו הוסיפו ליטול אחריו את משכורותיו במשך ארבע-עשרה שנה! אין צל של ספק שאסור היה לעמוד מפניו, ולא לקרוא לו רבי, וטליתו היא מרדעת של חמור.


ב. ארור לוקח שוחד


רבנו פוסק בהלכות סנהדרין (כג, א), וכֹה דבריו:


"'וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד' [דב' טז, יט], אין צריך לומר לעוות את הדין, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אסור ועובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל 'אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד' [דב' כז, כה]".


הראינו לדעת, כי רבנו פוסק את ההלכה בלשון כללי מאד, דהיינו כל נטילת שכר שתכליתה לזכות את הזכאי ולחייב את החייב "אסור ועובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל 'אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד' [דב' כז, כה]". וכך בדיוק פועל ממסד הדיינות! כלומר, הוא נותן לדיינים משכורות כדי שהם יזכו את הזכאי ויחייבו את החייב... ולא סתם משכורות, משכורות נפוחות הנושאות עמן שלל טובות הנאה, כך שהדיינים לא רק ארורים הם גם מחללי שם שמים.


ומצאתי דרש במדרש תנאים לדברים (פרק טז), וזה לשונו: "ולא תיקח שוחד, אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, כגון שהוא נוטלו משניהם". כלומר נטילת שכר משני בעלי הדין היא רק דוגמה אחת לנטילת שכר בעבור פסיקת דינים שעליה נאמר "ארור לוקח שוחד", ולא עלה על דעתם של חז"ל שצאצאי המינים ישתלטו על דת משה ויקימו ממסדים פרו-נוצריים טמאים מטונפים ומצחינים, אשר הופכים תורת חיים לקורדום חוצבים, ומשחיתים ומחריבים את תורת אלהים.


גם בהמשך דבריו שם רבנו פוסק הלכה כללית מאד (כג, ו), וכֹה דבריו: "כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר [=שהוא-השכר בעבור פסיקת הדינים]". ובמלים אחרות, כל שכר שניכר עליו שהוא שכר בעבור