מדוע נצטווינו בתלמוד תורה?

עודכן: 13 בינו׳ 2021

העולם האורתודוקסי בימינו מתייחס ללימוד התורה כאל סגולה מאגית דמיונית. נדמה להם לצאצאי המינים, שלימוד תורתם האורתודוקסית האלילית פותח להם "שערי שפע" דמיוניים, או שהם "פועלים גדולות ונצורות בעולמות העליונים", וכן תמצאו אותם תמיד מכזבים ומנפנפים בהזיה שבזכות הבל פיהם המהביל והמהובל כל העולם כולו עומד – כאילו מלמוליהם העילגים יוצרים כביכול "כיפת ברזל" מעל לראשו של עם-ישראל ומעל כל העולם כולו, ולכן הם-הם החיילים האמיתיים שבזכותם אנחנו קיימים כאן בארץ-ישראל.


הזייתם הזו אינה נובעת רק מסכלות וטמטום שהנחילו להם אבותיהם ואבות-אבותיהם, אלא לא פחות ובעיקר כדי לשרת את האלהים האמיתיים של צאצאי המינים: אלהי הכסף והזהב, אלהי התאוות וההזיות, אלהי ההבל והתועבות. כלומר, כדי להתעות ולשכנע את זולתם שהם ראויים למימון מלא וּפטוּרים ממסים ומחובות חברתיות ומוסריות (כגון שירות בצה"ל), הם צריכים להוכיח את "נחיצותם" ואת התועלת "העצומה" שהם מביאים לעם-ישראל...


לפיכך הם זועקים השכם והערב שלימוד תורתם הפרו-נוצרית מושיע ומגן על עם-ישראל! וכל החרדה הגדולה שלהם על "לימוד התורה" וכל זעקות הקוזאק הנגזל שלימוד תורתם מושיע ומגן על עם-ישראל, כולן נועדו למטרה אחת בלבד: לשמֵּר ולהנציח את ההצדקה הדמיונית שלהם להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים – בדיוק כמו הכומרים הנוצרים.


נמצא אפוא, שתורתם היא תורה פרו-נוצרית בשלושה היבטים מרכזיים:


1) הפיכת התורה הקדושה לסגולה מאגית דמיונית, ועל כך נרחיב בפרק הבא; 2) סילוף עיוות ושכתוב התורה בכיוונים מאגיים אליליים. כלומר, הם עשו שתי רעות: גם מחקו וביטלו כפרו וביזו את יסודות הדת המחשבתיים, וגם העמיסו על עצמם הזיות ואמונות תפלות פרו-נוצריות כפרעושים על חמורים: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת-בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (יר' ב, יג); 3) עיוות התורה לכיווני מאגיה ואלילות נועד לא רק לשלוט ולרכז את ההמון אחר התהו וההבל, אלא גם לתרגם את השליטה הזו בהמונים להפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, בדיוק כמו בנצרות.


נרחיב עתה מעט בעניין ההיבט השני לעיל, דהיינו עיוות התורה באמצעות מחיקה וכפירה ורמיסת יסודות הדת המחשבתיים וכן באמצעות העמסת הזיות ואמונות תפלות פרו-נוצריות: ובכן, הדרך המרכזית של המינים וצאצאיהם לעוות את התורה באלף השנים האחרונות, הייתה על-ידי התבוננות מאגית אלילית בתורה ובספרות חז"ל. כלומר, המינים וצאצאיהם החליטו לפרש כפשוטם: גם את פסוקי התורה המגשימים גם את מעשה בראשית וגם את כל שאר משלי התורה והנבואה. לפיכך, כמעט תמיד רש"י וממשיכי דרכו הצמידו לפירושי המקראות את פשטי אגדות חז"ל כפרשנות לפשטי המקראות! הם תמיד בוחרים מרצונם בפרשנות מאגית על-פני פרשנות לוגית ורציונלית, ולא רק כדי לעוות את התורה, אלא גם כדי לטמטם את צאן מרעיתם כדי שלא יזהו את הרשעות המינות והאלילות שבידם.


אגב, זו הסיבה שהם קוראים לכל דבר שיש בו רק ריח של דעת והשקפה נכונה: "פילוסופיה", ואף מגַנים אותה מאד ("הפילוסופיה הארורה"), וכל החרדה הזו נועדה להרחיק את ההמון מרכישת השׂכלה וכלים מדעיים, שבהם יוכלו להבחין בין אמת לשקר ובין צדק להזיה.


כמו כן, כאשר הם פירשו את ספרות חז"ל, הם בחרו תמיד לפרש את אגדות חז"ל כפשוטן, הם אימתו את כל ההזיות והדמיונות שבפשטי האגדות והמדרשים לכל סוגיהם, החדירו את ההזיות העולות מפשוטם לדת משה, ואף הפכו אותן ליסודות השקפות הדת. במאמריי על רש"י הבאתי לכך דוגמאות לרוב, וכמעט כל ההזיות שעם-ישראל האורתודוקסי נוהה אחריהן בימינו, מקורן באופן ישיר או עקיף בפירוש רש"י ובשיטות המינים. אך לא רק רש"י, גם ממשיכי דרכו המשיכו בהזיה הזו. דוגמה ידועה ומפורסמת לדרך זו, היא האמונה בעילויי הנשמות, אשר נובעת מאימוץ פשט אגדה והבנתה כפשוטה, אגדה שהינה זיוף וסילוף גמור ומוחלט (ראו מאמרי: "עילוי נשמות לדעת הרמב"ם – הזיה או מציאות?").


ויתרה מזאת, הם לא רק בחרו מרצונם להתבונן באגדות חז"ל ובכל דבריהם בדרך מאגית אלילית, באינספור מקרים הם גם העזו לסלף לעוות ולזייף את ספרות חז"ל, בין בשינוי משפט שגורר למאגיה ולאלילות, ובין במחיקת הרחקת הגשמה או כל השקפה של חז"ל אשר מנוגדת או סותרת את שאיפותיהם הזרות ואת השקפות המינות, אשר היו והינן אחוזות בחוזקה בידם. כ-1500 פעמים בפירושו לתלמוד רש"י מודה שהוא משכתב את הטקסט! ומצאתי מקומות רבים נוספים חמורים מאד, והבאתי דוגמאות לכך במאמריי על רש"י. אך לא רק רש"י, גם ממשיכי דרכו המשיכו בשיטת הזיופים והסילופים, ואפילו את נוסח התפילה הם עיוותו, ראו לדוגמה מאמרי: "מדוע צאצאי המינים סילפו את ברכת המינים?".


השאלה הגדולה שקמה וניצבה היא: האם לא הייתה להם ברירה? האם כל מי שלומד תלמוד בהכרח יגיע למינות לאלילות ולתועבה? ובכן, אם התשובה היא כן, הרי שחז"ל הם פושעים גדולים אשר חובה למחות את שמם מספר החיים, ולשרוף את כל ספריהם! שהרי לפי הנחה זו הם הניחו תקלה גדולה ועצומה לפני עם-ישראל! ברם, ברור שהתשובה היא לא, לא כל מי שלומד תלמוד יגיע בהכרח למינות ולתועבה, והראיה היא שרס"ג הרמב"ם והרי"ף ועוד רבים מקרב הגאונים והבאים אחריהם למדו תלמוד (בלי פירוש רש"י), והגיעו למסקנה הפשוטה והברורה שאין להבין את אגדות חז"ל כפשוטן, אין ללמוד מפשטיהן מאומה, וחלקן אף יש לדחות כליל (ובעניין זה ראו מאמרי: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם").


ויתרה מזאת, מי הכריח את המינים וצאצאיהם לעקם את מקראות התורה? וכי הקב"ה נתן לנו את התורה והכריח אותנו להשתבש בה בהבנות מעוותות? האם הנוצרים שעיוותו את לימוד התורה הנביאים והכתובים – האם הם היו מוכרחים ואנוסים להגיע להגשמה למאגיה ולאלילות? ברור שלא! הבנותיהם העקומות והעקושות של הנוצרים אינן מלמדות חלילה על-כך שהתורה פגומה או מתעה, אלא הם אלה אשר בחרו לעקם ולעוות אותה לצרכיהם. ראיה גדולה וחשובה נוספת יש להביא מתרגום אונקלוס, אשר מרחיק באופן עקבי מן ההגשמה, ורש"י וחבר מרעיו בחרו מרצונם לדחות את פירושיו ושיטתו, ואימצו להם דרכי פרשנות מגשימים מובהקים! ובמלים אחרות, המינים וצאצאיהם לא התדרדרו למינות בגלל שהתורה נקטה בלשונות מגשימים, אלא מתוך בחירה ללכת בדרכי המינות האלילות והתועבה.


נמצא, שכמו שהנוצרים שיבשו את התורה הקדושה לכיוונים מאגיים אליליים מתוך בחירה, כך המינים וצאצאיהם שיבשו עיוותו זייפו וסילפו את התורה ואת ספרות חז"ל מתוך בחירה. אין להאשים את התורה או את חז"ל חלילה בכפירתם של המינים או הנוצרים, ולא רק בגלל שמדובר בחילול שם שמים איום ונורא, אלא לא-פחות-מכן בגלל שאסור באיסור חמור ללמד עליהם זכות או לאהוב אותם, ואף חובה בימינו להוקיע אותם בכל דרך אפשרית, וכבר ביארתי בהרחבה את ההלכות אשר נוגעות למינים במאמרי: "וכל המינים כרגע יאבדו".


למדנו אפוא, שהמינים והנוצרים באו ללימוד התורה וספרות חז"ל כאשר הם כבר משוחדים לדרך מסוימת: דרך התאווה והזימה דרך האלילות והתועבה. הם בחרו מרצונם שלא ללכת אחרי השׂכל הישר ואחרי יסודות הדת המחשבתיים המפורשים בתורה והמסורים באומה (כגון ייחוד ה'), והחליטו מרצונם לעקם את התורה וספרות חז"ל כדי שיתאימו ואף יחזקו את שאיפותיהם וסטיותיהם האפלות. ובמלים אחרות, כאשר הם באו לפרש את התורה וספרות חז"ל, הם עשו זאת מתוך מגמה לעוות לסלף ולזייף כדי לחזק ולהעמיד את דתם החדשה.


בדרכים אלו, המינים וצאצאיהם הפכו את עם ה' באלף השנים האחרונות ל"עם סכל ונבל", מלא וגדוש בהזיות אליליות, אשר מחלל שם שמים באופנים הקשים ביותר, עד שהוא גורם לכל המתבונן בו לתיעוב עמוק, ובצדק, כי המינות שבידם ארורה ומכוערת מאד, ומידותיהם והשקפותיהם הרעות משחיתות מאד וגורמות נזק אדיר לעם ישראל ולעולם כולו.


"וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (יח' כ, כה).

"כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הו' יד, י).


א. תפישת התורה כסגולה מאגית


תפישת התורה כסגולה מאגית, גם ללא סילופה עיוותה ושכתובה ואפילו ללא הפיכתה לקורדום חומרני להפקת טובות הנאה – הינה כפירה בתורה, שהרי כל מי שנדמה לו שלימוד התורה נועד לשמש כלי מאגי ל"הורדת שפע" או לשמירה או לרפואה או לתועלת חומרית כלשהי בעולם-הזה, כופר בתורה ובתכליתה הטהורה להביאנו לחיי העולם-הבא: חיי עולם נטעהּ בתוכנו, ולא לשום תועלת חומרית, וכמו שפוסק רבנו בהלכות מזוזה (ה, ה):


"אבל אלו שכותבין בה [במזוזה] מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעולם-הבא, שאלו הטיפשים [=רש"י וממשיכי דרכו, שהורו לכתוב בתוך המזוזה שמות שונים] לא די להן שביטלו המצוה, אלא שעושין מצוה גדולה שהיא ייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו, כאלו הוא קמיע להניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל [=שוב רש"י וממשיכי דרכו] שזה דבר הַמְּהַנֶּה בהבלי העולם".


ואם כך הוא דינם של מי שהפכו את מצות המזוזה לקמיע להנאת עצמם, מה יהיה דינם של אלה אשר הפכו את מצות לימוד התורה לסגולה ולקמיע מאגי להנאת עצמם? שהרי לשיטתם לימוד התורה נועד לשמירה לרפואה ולהגנה ולהורדת "שפע"! בדרך עקלקלה זו, הם הפכו כל מצוה טהורה וכל יסוד תורני לקרדום לקמיע ולכישוף מאגי דמיוני, ואף עיוותו לחלוטין את דת משה הטהורה, והחדירו לתוכה מאות מאפיינים נוצריים אליליים מאגיים בהמיים ותועלתניים, עד שהפכנו להיות עם סכל ונבל, אשר כל רואיו נגעלים ממעשיו.


ובעניינים אלה הרחבתי במאמריי: "האם התורה מגינה ומצילה?", "תורה מגנא ומצלא".


לימוד דת האמת הוא מצוה גדולה וחשובה, לא בגלל שאנחנו פועלים ישועות בעליונים או בתחתונים, ולא בגלל שיש השפעה מאגית ללימוד שלנו על עם-ישראל, אלא מפני שה' ציווה אותנו ללמוד את דרך האמת! כדי שנדע היאך לקיים את מצוותיו ואת תכליתן, וכדי שנתבונן בהן ובבריאה ונתרומם לידיעתו ולאהבתו! מטרת התורה היא אפוא, לרוממנו לידיעת ה' ולאהבתו, למלא את ייעודנו כ"עם חכם ונבון", לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובסוף הדרך, בזכות רוממות המחשבה וההתנערות מהבהמיות, לזכות גם לחיי העולם-הבא.


ב. אימתי הם משמחים?


בפרקים הבאים נלמד על חובת תלמוד תורה, וכוונתי לתורת אמת בלבד, אשר עליה נאמר בתהלים (יט, ט): "פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", וכבר דרשו: אימתי הם משמחים? כאשר הם ישרים! כלומר, כאשר לומדים תורת אמת, ולא הזיה פרו-נוצרית מעוקמת ומעוקשת כתורתם של צאצאי המינים, אז האדם שמח והנפש מתענגת על מושגי האמת. אולם, לימוד הזיות פרו-נוצריות אינו משמח ומענג את הנפש, ולכן הם זקוקים לטובות הנאה כדי להחזיק בלימוד "תורתם"... כלומר, בלעדי טובות ההנאה, כגון: כסף, כבוד, שׂררה, פטור מפרנסה וצבא, בריחה מעבודות הבית, או ההזיה שהם "פועלים גדולות ונצורות" – בלי איזו-שהיא טובת הנאה דמיונית הם לא יחזיקו מעמד בהזיותיהם! מנהיגי צאצאי המינים יודעים זאת היטב, ולכן הם מרימים חומות גבוהות ובצורות סביבם, כגון בהפחדות מן הצבא ומכל מה שמחוץ לעריהם הטמאות. כמו כן, כל מי שפורש מהם יושבים עליו שבעה כאילו הוא מת במיתה משונה, וכל זאת כדי להקשות על היציאה מחברתם הסגורה והמסוגרת, כי רק בודדים מסוגלים גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה רגשית להתנתק לחלוטין מחיק המשפחה.


כל החרדה הזו שלהם נובעת מכך שתורתם אינה תורה, ולכן היא אינה יכולה לשמש תבלין בפני ייצר הרע, להיפך, הזיותיהם האליליות הינן עצים יבשים ושדופים לאש התאווה. ובמלים אחרות, כל אחיזה בהזיות מטבעה היא רעועה מאד, וכך היא אחיזתם בתורתם הדמיונית, אחיזת קנה רעוע ורצוץ. וזו הסיבה שבימינו, בימי הקורונה, צאצאי המינים מתעקשים בכל מחיר להמשיך ולהותיר את בתי המדרש שלהם פתוחים, ומוסיפים להתקהל בבתי כנסיות צפופים, ולקיים את כל טקסיהם והזיותיהם אשר להם הם קוראים "דת" – כי הם מעדיפים לחלל שם שמים (הם כבר רגילים לכך), מאשר לקדש שם שמים במילוי אחר הנחיות הבריאות ובמתן דוגמה אישית לכל עם-ישראל כיצד יש לנהוג בעת של צרה וצוקה.


כלומר, דווקא צאצאי המינים הם גדולי העבריינים אשר כופרים בהוראות הבריאות והזהירות, כי הם מבינים היטב, שאמונתם כל-כך רעועה ורצוצה עד שאם הם יסגרו את כנסיותיהם ויחדלו מהתכנסויותיהם – רבים מהם יעזבו את הזיותיהם, לא בגלל שהם מבינים שמדובר בהזיה באלילות ובתועבה, אלא בגלל שהשפעתם ואחיזתם של כומריהם בהם תתרופף וכבר לא תהיה להם הזיה להגן על הזיותיהם, ואז הם ייצאו לחיי ההוללות התאוות והתועבות, וכבר לא יסתפקו בחיי הסכלות התאוות וטובות ההנאה שבעולמם של צאצאי המינים.


ג. מהות המינות ותכליתה