איסור גילוח פאות הראש והזקן

אחל בתשובת רבנו בסימן רמד, שם הוא מגדיר את פאות הראש והזקן:

"פאתי הראש הם שני הצדעים [החלק הצדדי של הראש מעל הזקן] ושיעור השיער שמשיירין בהם הוא רוחב הצדע והוא פחות מן הבוהן. ופאתי הזקן ארבע: הלחי העליון והלחי התחתון מצד ימין, וכך שני הלחיים מצד שמאל. ומותר לו ללקט כל הפאות במספריים, וכך אנו עושים תמיד כלומר שאנו מלקטים פאתי הראש במספריים, כי לא נאסר אלא השחתה של תער".

נמצא, שאסור לגלח את רוחב הצדע הימני והשמאלי באורך של מעט פחות מן הבוהן. כמו כן, פאתי הזקן שאסור לגלחן בתער הן חמש: אלו שבלחי העליון הימני והשמאלי – דהיינו השיער שמקביל וסמוך לאוזן עד התנוך; אלו שבלחי התחתון הימני והשמאלי – דהיינו השיער שמצוי מתחת ללחי העליון בתחתית הלסת; ושיבולת הזקן – דהיינו שיער הסנטר ויוזכר בהמשך.

נמשיך עתה לעיין בהגדרת שני האיסורים הללו, דהיינו האיסור לגלח את פאות הראש (שני הצדעים), והאיסור לגלח את חמש פאות הזקן, וכֹה דברי רבנו בספר-המצוות לאווין מג:

"האזהרה שהוזהרנו מלגלח הצדעים [רבנו נוקט בלשון גילוח ללמדנו שאך ורק בתער נאסר אבל מותר לגזור במספריים ואפילו עד הבשר], והוא אמרוֹ יתעלה: 'לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם' [ויק' יט, כז]. וגם האזהרה על זה [היא] כדי שלא להתדמות לעובדי עבודה-זרה, לפי שכך היו עושים עובדי עבודה-זרה, מגלחים צדעיהם בלבד, ולפיכך הוצרכו לבאר במסכת יבמות [ה ע"א] ואמרוּ: 'הקפת כל הראש שמה הקפה', שלא תאמר שתכלית האיסור הוא גילוח הצדעים והנחת שאר השיער כדרך שעושים כומרי עבודה-זרה, אבל אם גילח הכל אין בכך התדמות להם. לפיכך השמיעונו שאסור לגלח הצדע בשום פנים, לא לבדו ולא עם כל הראש, וחייב מלקות על כל צדע מהם, ולפיכך לוקה שתיים אם גילח כל ראשו [בתער]. והטעם שאין אנו מונים את אלו שתי מצוות ואף-על-פי שהוא לוקה שתיים, מפני שאין בהן שני לשונות תחת לאו אחד, כי אילו אמר: 'לא תקיפו פאת ראש מימין ופאת ראש משמאל', והיינו מוצאים שחייבו עליהם שתיים אז היה אפשר למנותן שתי מצוות. אבל הואיל והוא לשון אחד ועניין אחד הרי היא מצוה אחת, ואף-על-פי שבא הפירוש [דהיינו מסורת התורה-שבעל-פה] שלאו זה כולל [שני] חלקים שונים מן הגוף, ושהוא חייב על כל חלק מהם בפני עצמו, אין זה מחייב שיהיו מצוות הרבה. וכבר נתבארו דיני מצוה זו בסוף מכות [כ ע"א], ולאו זה אין הנשים חייבות בו".

ועתה לדברי רבנו בספר המצוות לאווין מד, בעניין איסור גילוח חמש פאות הזקן:

"האזהרה שהוזהרנו מלגלח את הזקן והוא חמישה חלקים: הלחי העליון מצד הימין, והלחי העליון מצד השמאל, והלחי התחתון מצד הימין, והלחי התחתון מצד השמאל, ושיבולת הזקן. וכבר נאמרה האזהרה בלשון זה: 'וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ' [ויק' יט, כז], לפי שהכל נקרא זקן; ולא אמר: לא תשחית זקנך, אלא אמר: 'וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ', כוונתו בכך שלא תשחית אף פאה אחת מכלל הזקן. ובא הפירוש שהן חמש פאות כפי שחילקנום, והוא חייב חמש מלקיות אם גילח הכל ואפילו גילחן בבת אחת. ולשון המשנה [מכות ג, ה]: 'ועל הזקן חמש, שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטן, ר' אליעזר אומר: אם נטלו כולו כאחת אינו חייב אלא אחת', ואמרו בתלמוד [כא ע"א]: 'אלמא קסבר ר' אליעזר לאו אחד הוא' – הרי זו ראיה ברורה שתנא קמא סובר שהם חמשה לאווין, וכך היא ההלכה. וגם זה היה דרך כומרי עבודה-זרה, כפי שהוא מפורסם היום מעדיי נזירי האירופים, שהם מגלחים את זקנם. והטעם שאין למנותן חמש מצוות מפני שהאזהרה עליה נאמרה בלשון יחיד והוא עניין אחד, כמו שביארנו במצוה שלפניה, וכבר נתבארו דיני מצוה זו בסוף מכות, וגם מצוה זו אין הנשים חייבות בה [אם השחיתה את זקן האיש פטורה ממלקות, ואם יש לה זקן מותר לה לגלחו]".

ראינו אפוא ששתי מצוות לא-תעשה שאנו דנים בהן, דהיינו איסור גילוח פאות הראש והזקן, שתיהן טעמן הוא משום שכך נהגו כומרי עבודה-זרה, ללמדנו עד כמה עלינו להתרחק מכל סממן של כומרי העבודה-הזרה, ולא כפי שנוהגים כומרי האורתודוקסים בימינו, אשר לובשים שחורים ומתעטפים בגלימות שחורות ארוכות בדומה לכומרי הנצרות הגנדרנים והרברבנים.

***

נעבור עתה לפסקי רבנו בהלכות עבודה-זרה פרק יב:

[א] "אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושים עובדי עבודה-זרה וכומריהן, שנאמר: 'לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם' [ויק' יט, כז], וחייב על כל פאה ופאה, לפיכך המגלח שני צדעיו אפילו בבת-אחת והתראה אחת לוקה שתיים; [ב] אחד המגלח הפאות בלבד ומניח שער כל הראש, ואחד המגלח כל הראש כאחד, הואיל וגילח הפאות – לוקה. במה דברים אמורים? באיש המגלח, אבל האיש המתגלח אינו לוקה אלא-אם-כן סייע למגלח [=ונראה לי שהסיוע האמור הוא הטיית ראשו וכפי שנוהגים לסייע לסַפָּר בהרמת הראש או בהטייתו], והמגלח את הקטן לוקה; [ג] האשה שגילחה פאת ראש האיש, או שנתגלחה – פטורה [=ובהלכה ו לקמן יתבאר שאסור לאשה מדרבנן לגלח את פאת ראש הזכר ואפילו הוא קטן], שנאמר: 'לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ' [ויק' יט, כז], כל שישנו ב'בל תשחית' ישנו ב'בל תקיף', ואשה אינה ב'בל תשחית' לפי שאין לה זקן, לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן – אסורין בהקפה".

בהמשך דברי רבנו בהלכות שם הוא עובר לבאר באופן כללי את חיובי הנשים בתורת משה:

[ד] "כל מצוות לא תעשה שבתורה, אחד אנשים ואחד נשים חייבים, חוץ מ'בל תשחית' ו'בל תקיף', ו'בל יטמא כהן למתים'; וכל מצוות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה – נשים פטורות, חוץ מקידוש היום [=הקידוש הידוע על היין שבלילי שבתות], ואכילת מצה בלילי הפסח, ואכילת [קרבן] הפסח, ושחיטתו, והַקְהֵל [=כינוס העם במוצאי שנת השמיטה בבית המקדש], ושמחה [=הקרבת קרבן חגיגה ומצות השמחה בשלושת הרגלים] – שהנשים חייבות".

יסוד דברי רבנו במשנה שבמסכת קידושין (א, ז) וכך נאמר שם: "וכל מצוות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבין והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין, חוץ מ'בל תקיף' ומ'בל תשחית' ומ'בל תטמא למתים'", וכך כתב רבנו בפירושו שם:

"ומצוַת עשה שהזמן גרמה היא שחובת עשייתה בזמן מסוים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל [היא] כגון הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו. ומצוות עשה שלא הזמן גרמה הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים כגון המזוזה והמעקה והצדקה.

וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו: אין למדים מן הכללות, ואמרוֹ [במשנה] 'כל' רוצה לומר על הרוב [=נאמר במשנה: 'וכל מצוות עשה [...] וכל מצוות עשה'], אבל מצוות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקיפן אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים: הלא ידעת שאכילת מצה בליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפילה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקידוש היום, כל אלו מצוות עשה שהזמן גרמה, וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים. וכך גם מצות פריה ורביה, ותלמוד תורה, ופדיון הבן, ומלחמת עמלק, כל אחת מהן מצות עשה שלא הזמן גרמה ואין הנשים חייבות בהן, אלא כולן קבלה כמו שביארנו.

אבל הכלל שהזכיר [התנא] במצוות לא-תעשה הוא נכון, אמר ה': 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם' [במ' ה, ו], ואמרוּ: הִשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה חוץ משלוש אלו, אמר ה' יתעלה: 'לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ' [ויק' יט, כז] – כל מי שיש לו זקן ואפשר להזהירו על גילוחו הוא שאסור לו לגלח את כל הראש, והוא אמרם: 'הני נשי הואיל וליתנהי בהשחתה ליתנהי בהקפה' [קידושין לה]. ואמר [שם]: 'אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן... לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא' [ויק' כא, א], 'בְּנֵי אַהֲרֹן' ולא בנות אהרן".

ובסוף העניין רבנו מוסיף ופוסק את דיני הטומטום והאנדרגינס: "טומטום ואנדרגינס הרי הן ספק, נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה בכל מקום וחייבים בַּכֹּל, ואם עברו אינם לוקין".

***

בסופם של דיני איסור גילוח פאות הראש רבנו מוסיף ופוסק כך בהלכה ו: "אף-על-פי שהאשה מותרת לגלח פאת ראשה, הרי היא אסורה לגלח פאת ראש הזכר, ואפילו פאת קטן אסור לה לגלח לו. ופאה זו שמניחים בצדע לא נתנו בה חכמים שיעור. ושמענו מזקנינו שאין מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספריים, לא נאסר אלא השחתה בתער". ולמדנו מהלכה זו שאין שיעור מדויק לפאות הראש ולכן ראוי להיזהר ולא לגלח בתער את צדדי הראש שמעל לזקן, ברם מותר לגזרן ולקצצן במספריים ואפילו עד הבשר, ובהמשך ארחיב.

וראוי לחתום את דיני פאות הראש בשאלה שנשאלתי בעניין גידול פֵּאוֹת (סימונים):

נשאלתי כך: האם לדעת הרמב"ם יש עניין לגדל פֵּאוֹת? תשובה: להבנתי אין זכר לעניין זה בכתבי ההלכה של רבנו, ובימינו לדעתי אף מדובר במנהג מאוס ונגעל מאד, מפני שהמינים אימצוהו לחיקם והוא סימן היכר לאורתודוקסים הפרו-נוצרים ההולכים בדרכי המינות. ואצרף גם את דברי רבנו בתשובה רמד (בתרגומו של קאפח להלכות עבודה-זרה פי"ב אות יד): "ולא נצטווינו לגדל שער הצדעים כמו שמדמה ההמון, ורק הנזיר הוא שנצטווה לגדל השיער [...] ואין הדבר כן בפאות [כלומר אין שום חובה לגדלן, וכדלקמן] אלא הן מצות לא תעשה בלבד [דהיינו כל שאסור הוא לגלחן בתער], ולפיכך אין חובה לגדלן ורק נאסרה ההשחתה בלבד".

***

ועתה לדיני פאות הזקן, וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה פרק יב: [ז] "דרך כומרי עבודה-זרה היה להשחית זקנם, לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן; וחמש פאות יש בו: לחי העליון ולחי התחתון מימין, ולחי העליון ולחי התחתון משמאל, ושבולת הזקן – ולוקה על כל פאה ופאה, ואם נטלן כולן כאחת לוקה חמש, ואינו חייב עד שיגלחנו בתער, שנאמר: 'וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ' [ויק' יט, כז], גילוח שיש בו השחתה. לפיכך אם גילח זקנו במספרים [בדרך גילוח של תער וכפי שיוסבר בהמשך] – פטור, ואין המתגלח לוקה עד שיסייע [=וכאמור, נראה לי שהסיוע האמור הוא הטיית ראשו וכפי שנוהגים לסייע לסַפָּר בהטיית הראש], ואשה מותרת להשחית זקנה אם יש לה שער בזקן, ואם השחיתה זקן האיש – פטורה [כלומר אם האשה השחיתה את זקן האיש פטורה ממלקות מהתורה אך נראה ברור שעוברת על איסור דרבנן]".

והוסיף רבנו ופסק שם בהלכה ח: "השפה מותר לגלחו בתער, והוא השיער שעל-גב השפה העליונה [דהיינו שער השפם], וכן השיער המדולדל מן השפה התחתונה. ואף-על-פי שהוא מותר לא נהגו ישראל להשחיתו, אלא לגלח קצתו עד שלא יעכב אכילה ושתייה". ורבנו חותם את דיני הגילוח בהלכה ט שעוסקת בדיני העברת השיער משאר איברי הגוף השונים:

"העברת השיער משאר הגוף, כגון בית השחי ובית הערווה – אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים, והמעבירו מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים? במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים, אבל במקום שמעבירין השיער [גם] האנשים, אם העביר – אין מכין אותו. ומותר להעביר שיער שאר אברים במספריים, בכל מקום".

ואצרף שאלה שנשאלתי בעניין זה: מה עם גילוח הגוף? כלומר, אם אדם רוצה להוריד את שער הרגליים או הידיים או החזה, האם מותר להוריד בתער או רק במכונת גילוח? אני יודע שהרמב"ם כותב שאיסור הורדת שיער מבית השחי והערווה אינו איסור תורה אלא מדרבנן, ולכן המסקנה היא שמותר להוריד את שיער הגוף במספרים, ושאלתי היא: האם מותר להוריד את שער הגוף הערווה ובית השחי במכונת גילוח כעין תער ממש חלק? תודה. תשובה:

רבנו מתיר במפורש להוריד את שׂער שאר האיברים במספריים, וכֹה דבריו בהלכות עבודה-זרה (יב, ט): "ומותר להעביר שיער שאר איברים במספרים". כלומר, לא רק בדרך של ליקוט אלא אפילו בדרך של תער, דהיינו לגלח את שׂער גופו באמצעות המספרים – מותר, כל-שכן מכונת גילוח שפועלת באמצעות ליקוט-גזירה. ועל-כל-פנים נראה מהלכה זו שראינו, שגילוח שׂער שאר איברים בתער – אסור, שהרי רבנו דייק לומר בהלכה "מספריים" ולא ציין תער (ודרך אגב, נראה שכאשר תקום סנהדרין היא תאסור להעביר את שׂער האיברים בלייזר וכיו"ב).

אולם כאמור, שׂער בתי השחי והערווה אסור מדרבנן לגלחו ולהעבירו בשום צורה, ולוקה מכת מרדות. אמנם, אם באותו המקום המנהג הוא ש"מעבירין השיער [גם] האנשים", המעביר את השיער מבית השחי והערווה אינו לוקה מכת מרדות, אך נראה שלכתחילה הדבר לא רצוי.

ועתה, לאחר שסיימנו לדון בענייני ההלכות שנוגעות לפאות הראש ולפאות הזקן, ראוי לעבור ולבחון בעיון שאלה חשובה מאד שנוגעת לענייננו: האם מותר להתגלח במכונת גילוח?

האם מותר להתגלח במכונת גילוח?

ובכן, לפי דעתי אין שום בעיה להתגלח במכונת גילוח, ואסביר: בהלכות עבודה-זרה (יב, ו) נאמר: "ומותר ללקט את הפאות במספריים, לא נאסרה אלא השחתה של תער". הלכה זו נאמרה בסוף ההלכות שנוגעות לאיסור גילוח פאות-הראש ומיד לאחריהן מובאות ההלכות שנוגעות לאיסור גילוח פאות-הזקן. ולכן, נראה לי ברור שהלכה זו נוגעת לכל סוגי הפאות, גם לפאות-הראש וגם לפאות-הזקן, שהרי אם היא הייתה נוגעת אך ורק לפאות-הראש רבנו היה פוסק כך: "ומותר ללקט את פאות-הראש במספריים" וכו'. יתר-על-כן, אין שום סיבה הגיונית לחלק בין פאות-הראש לבין פאות-הזקן, לעניין דין ליקוט-גזירת שער הפאות במספריים.

אך ניתן להקשות עלי ולומר: והרי בהלכות עבודה-זרה (יב, ז) נאמר כך: "ואינו חייב עד שיגלחנו בתער, שנאמר: 'וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ' [ויק' יט, כז], גילוח שיש בו השחתה, לפיכך אם גילח זקנו במספריים – פטור [ואסור מדרבנן]". ברם, רבנו אינו פוסק "לפיכך אם ליקט זקנו במספריים – פטור" אלא "לפיכך אם גילח זקנו במספריים – פטור". כלומר, רק אם האדם השתמש בלהב של המספריים כמו שמשתמשים בתער – פטור אבל אסור מדרבנן. אבל ללקט את פאות-הזקן באמצעות "ליקוט במספריים", דהיינו באמצעות גזירה – אין שום איסור.

כללו של דבר, מהלכות עבודה-זרה עולה שאסור מן התורה לגלח את פאות-הראש והזקן בתער המיועד לכך, ואסור מדרבנן לגלח את פאות-הראש והזקן בלהב של המספריים. ברם, אין שום איסור ללקט את שער פאות-הראש או הזקן באמצעות ליקוט-גזירה במספריים.

ולאחר כל הדברים הללו יכול המקשה להקשות עלי מהלכות נזירות (ה, יג):

"נזיר שגילח שערה אחת – לוקה, בין בתער בין בזוג, והוא שקצצהּ מעיקרה, כעין תער".

ברם, איסור הגילוח של הנזיר שונה מאיסור הגילוח של פאות-הראש והזקן, שהרי הנזיר לוקה אפילו אם גילח שערה אחת, מה-שאין-כן ביחס לגילוח פאות-הראש או הזקן, שהאדם אינו מתחייב על גילוח שערה אחת או אפילו שערות רבות, אלא עד שיגלח את כל הפאה, וכן פוסק רבנו בעניין זה (שם יב, ז): "ופאה זו שמניחים בצדע לא נתנו בה חכמים שיעור, ושמענו מזקנינו, שאינו מניח פחות מארבעים שערות", וכן לפאות-הראש או הזקן לא נתנו שיעור.

זאת ועוד, נזיר לוקה מן התורה גם אם גילח את אותה השערה היחידה בזוג (במספריים) "כעין תער". וכבר ראינו בהלכות עבודה-זרה שגזירת השערות באמצעות להבי המספריים נקראת "ליקוט" ולא "גילוח" – ולכן, משמעות המלים "גילח [...] כעין תער" היא, שאפילו שהנזיר השתמש בלהב המספריים כמו שמשתמשים בתער, וגילח שערה אחת משערות ראשו בדרך זו, הוא לוקה מן התורה. ברם, מי שגילח את פאות-ראשו או זקנו בדרך זו של "כעין תער", אינו עובר על דין תורה, והוא כאמור בהלכה פטור מחיוב מלקות מן התורה, אבל אסור מדרבנן.

כללו של דבר, דינו של נזיר שונה באופן מהותי מדינו של המגלח את פאות-ראשו או זקנו, ולכן אין ללמוד מדינו של הנזיר מאומה לגבי דינו של המגלח את פאות-ראשו או פאות זקנו. ועתה נעבור לשאלות שנשאלתי בענייני מכונות הגילוח הנפוצות בימינו, ואחתום בהערה חשובה.

עוד שאלות ותשובות

מה דעת רבנו במכונות גילוח שפועלות בשיטת "ליפט אנד קאט", בה למעשה העור נכנס פנימה לתוך הרשת וחיתוך השיער נעשה על ידי מגע להב הסכין כנגד העור (כך עובדות מכונות פיליפס שנים רבות). האם, מאחר ובעין עירומה ללא עזר חיצוני, זה נראה לכאורה כחיתוך מספריים מותר, או הולכים לפי המהות בפועל שזה כמו תער ממש? תשובה:

פעולתה של מכונת הגילוח איננה כפעולת התער שהרי התער מונח באופן אנכי על העור, ואילו התער של מכונת הגילוח מונח באופן מקביל לעור, ולכן הואיל וברור שלא מדובר באיסור תורה נותרנו עם השאלה: שמא מדובר באיסור דרבנן? ובכן, רבנו התיר לגזור את שער הפנים במספריים, גם כאשר להבי המספריים נוגעים בעור, ובשום מקום בהלכה לא הוגבלה גזירת השיער בלהבי המספריים, ואף לא נאמר בשום מקום שיש להרחיק את להבי המספריים מן העור, כל שנאסר הוא להשתמש בלהב המספריים באופן אנכי על העור, כמו שנהגו פעם להתגלח אצל הספָּרים בתער הגלבים. והואיל וכל הדיון שלפנינו הוא בדיני דרבנן, כל ציור שאינו תואם את הציור שבו חז"ל אסרו – מותר לכתחילה ובדיעבד, מפני שאין להוסיף מאומה על גזירות חכמים ואיסוריהם, והנה לפניך פסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יז, כא):

"שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שהִמרה על-פי בית-דין שהתירוהו. ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר: לא מפני בישולי גויים, מפני שנאכל כמות שהוא חי; ולא מפני גיעולי גויים, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו".

כלומר, מי שאוסר את מה שהתירו חכמים חוטא בחטא גדול וממרה את פי הסנהדרין!

***

עוד נשאלתי אם מותר להתגלח במכונת גילוח גם אם העור נשאר חלק לחלוטין? והשבתי שכן, כי להבי מכונת הגילוח הם בוודאי כעין מספריים, ואין שום תנאי בזה להשארת גובה כלשהו בשיער. כמו כן, לעולם חיתוך השערות של להבי המכונה נעשה בשיטת גזִירת מספריים, שהרי הם לעולם יגזרו את השיער באופן מאוזן ולא אנכי אשר אסור מדרבנן. כללו של דבר, לעולם השימוש במכונת גילוח יהיה מותר, מפני שלא ייתכן מצב שבו התער של להבי המספריים הקטנים שבמכונה יגלח את העור כמו שלהב מגלח את העור – ובמלים אחרות, לעולם הגזִירה של הסכינים הללו שבמכונת הגילוח הינה גזִירת מספריים, ולא גילוח תער.

ואוסיף הערה כללית חשובה מאד: חשוב להסתפר באופנים שאינם בגדר חוקות הגויים. כלומר, אף שמותר לגלח את כל הראש במכונת גילוח, אסור לעשות כן להבנתי משום חוקות הגויים, והוא הדין לצדדי הראש דהיינו שאין לגלחם באופן מוחלט, אלא תמיד להשתדל להתרחק ככל שניתן מתספורות שמזכירות את תספורות הגויים: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ", "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם" (ויק' יח, ג; כ, כג). וכבר ראינו ששני האיסורים שנדונו במאמר זה, דהיינו האיסור לגלח את פאות הראש ופאות הזקן שניהם נאסרו עלינו בלאווין מן התורה, אך ורק מפני שנהגו בהם כומרי עבודה-זרה.

איסור גילוח פאות הראש והזקן.pdf

הורידו את PDF • 185KB