האמנם ה"שולחן ערוך" הוא שמונים אחוז רמב"ם?

אחת הטענות המפורסמות ביותר ביחס ל"שולחן ערוך" היא שספרו הוא למעשה "שמונים אחוז רמב"ם". טענה זו לדעתנו איננה נכונה כלל, והיא גורמת לטעות גדולה בהבנת משנתו המחשבתית וההלכתית של הרמב"ם, מפני שמי שקורא את ה"שולחן ערוך" עלול לטעות ולחשוב שיש ביניהם קִרבה מחשבתית או הלכתית עמוקה ומהותית.


ויתרה מזאת, טענה זו עלולה לגרום לאנשים להתרחק ממשנתו של הרמב"ם, שהרי אם ה"שולחן ערוך" הוא שמונים אחוז רמב"ם, יאמר אדם שהולך בדרכו של ה"שולחן ערוך": "מדוע עלי ללמוד או להשׂכיל את משנת הרמב"ם? והלא ה'שולחן ערוך' כבר כלל בתוך ספרו שמונים אחוז מספרו הגדול של הרמב"ם 'משנה תורה'. אלמד אפוא אך ורק את ה'שולחן ערוך' ו'ארוויח' גם את הרמב"ם וגם את ה'שולחן ערוך' ושאר הפוסקים".


לא אתפלא אם הראשונים שהפיצו טענה שקרית זו היו מחכמי אשכנז, שביקשו להרחיק את העם מדרך האמת של הרמב"ם כדי שלא תתגלה פסולת הסיגים אשר בידם. שהרי כל מי שהעמיק במשנת הרמב"ם יודע היטב שהרמב"ם הסיר את מסך השקר מעל רבים מחכמי אשכנז, ולכן הם לחמו נגדו בכל האמצעים ואף שלחו את הראב"ד להשׂיג כנגדו, במטרה לגרום למתבונן השטחי-החיצוני לחשוב ש"משנה תורה" הוא ספר בלתי שלם ולעתים לא רחוקות אף משובש. וזו דרכם, שטחיות וחיצוניות, היפך דרכו של רבנו הגדול.


האמת היא שה"שולחן ערוך" רחוק מאד-מאד מדרך האמת של הרמב"ם, ולפי דעתנו יותר נכון לומר שהוא שמונים אחוז אשכנז מאשר שמונים אחוז רמב"ם, ונסביר את הדברים.


א. השמטת עמוד המחשבה


העניין החמור ביותר ביחס ל"שולחן ערוך" מנקודת מבט רמב"מית, הוא כמובן השמטת עמוד המחשבה וההשקפה מה"שולחן ערוך". לדעת הרמב"ם יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא לידע את ה' יתברך, וכל המצוות והדינים הם אמצעים שנועדו להכשיר את נפש האדם להתרומם לידיעת המושכלות ולידיעת ה' יתעלה ויתרומם. מטרתו של הרמב"ם היא לעצב אדם חושב ומשכיל שיודע את בוראו, אולם, ר' יוסף קארו השמיט מה"שולחן ערוך" את כל ספר המדע (=ספר הדעת), ואולי הוא לא התכוון לכך, אך בפועל הוא גרם לעיצוב דורות רבים של רובוטים הלכתיים פרימיטיביים ובהמיים, שמקיימים מצוות מבלי לדעת את תכליתן ומבלי לדעת את ה' יתעלה שציווה אותנו בהן.


ולא רק ספר המדע, מטרת העל של התורה, שנהיה עם חכם ונבון בעל השקפות נכונות ודעות ישרות, נשמטה לחלוטין מה"שולחן ערוך", והוא אימץ לחלוטין את גישת חכמי אשכנז שההלכה היא חזות הכל בדת משה. כלומר, לדעת ה"שולחן ערוך" ההלכה היא התכלית ולא האמצעי, וכל המטרה הנעלה של עיצוב אדם בעל נקודת מבט רחבה ופילוסופית על האלהים ועל החיים – "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ" (דבה"י א כח, ט) – איננה קיימת אצלו בדיוק כמו אצל חכמי אשכנז. לעומת זאת אצל הרמב"ם, מי שעושה מצוות מבלי לדעת את המצוֶוה בהן ולא את מטרתן "כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער". וזו הסיבה, לפי ביאורו של מָרי יוסף קאפח, שהרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונות (בספרו "משנה תורה"): "הלכות יסודי התורה", וזה לשונו של מָרי בפתיחת פירושו:


"[הרמב"ם] קרא שם הלכות אלה 'יסודי התורה' ולא 'יסודי האמונה' כי לדעת רבנו, מי שֶׁנִּדְמֶה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את ה' בדרכו של רבנו ובשיטתו, גם תורה אין לו". רק לאחר הנחת היסודות המחשבתיים הנכונים יש מקום לבוא וללמוד הלכות ודינים, וכל מי שיישׂא וייתן בהִלכות התורה ללא שהונחו בדעתו יסודות הדת המחשבתיים רחוק מאד מהאמת, וכפי שכותב רבנו במורה (ג, נא): "וכל זמן שאתה עושה מצוה, [אם] אתה עושה אותה באבריך כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה, ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל התכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם' [יר' יב, ב]".


וכדאי להוסיף, לכל הטוענים שאין דעת בחוקי התורה ורואים בפילוסופיה כפירה, שהרמב"ם מבאר, שככל שהאדם מתרחק מן הפילוסופיה, כלומר מדעות והשקפות נכונות ובריאות, הוא מתדרדר מטה-מטה במדרון הסכלות, וכֹה דבריו במורה (ג, כט): "וכן הזכירו בספריהם [עובדי העבודה הזרה מאומת ה"צאבה"] [...] וסיפרו מה שסיפרו [...] ומשקרים שקרים מצחיקים מאוד [=סיפורי "נסים ונפלאות"], המורים על חוסר דעת חמור, ועל שהם היו הרחוקים ביותר בבני אדם מן הפילוסופיה, ושהם היו בתכלית הסכלות". נמצא, שהריחוק מן הפילוסופיה הוא תכלית הסכלות. וזו הסיבה שרבנו פותח את ספרו "משנה תורה" ב"ספר המדע", כלומר בהלכות שמטרתן להאיר את שׂכלו של האדם בדעת, לרוממו לבחון ולבקֵּר חידושים בעין המחשבה, לְשַׂגְּבוֹ למעלת אהבת האמת, ולהדריכו ליסוֹד היסודות ועמוד החכמות – לידיעת ה' יתעלה ויתרומם.


ונסיים פרק חשוב זה בשאלתו הנוקבת של מָרי יוסף קאפח: "שאם אין האדם יודע את השם ומייחדו באמת הרי הוא עובד ללא אלהי אמת, ומה ערך אם כן למצוות שהוא עושה?" (תורת חובות הלבבות, עמ' יט, הערה 71). ומי ב"בעולם הדתי" בימינו בכלל מבין את עומק דבריו? וזאת ראיה כואבת לעומק הנזק שגרם ה"שולחן ערוך".


ב. החדרת עולם המאגיה


ראיה נוספת להתרחקותו של ה"שולחן ערוך" מהרמב"ם היא שילובו בספרו הלכות שלקוחות מעולם המאגיה וההזיות: כגון רוח רעה, מים רעים, שדים, החמרה מיסטית בהלכות מסוימות מעל ומעבר לשורת הדין, וכיו"ב. כמו כן, ניסיונו המיסטי המתמשך בגילויי המגיד מעיד על ריחוק שבילי מחשבתו ממחשבת רבנו הרמב"ם. שהרי לפי הרמב"ם, אמונות ההבל במיסטיקה וגרורותיה אינן חלק מדת משה, והן חדרו לדת משה בהשפעת דתות אליליות. לפי הרמב"ם, האמונה במיסטיקה והנטייה להזיות הן ביטוי מובהק לשפלות המחשבה ולתכלית הריחוק מן החכמה, והן היסוד והשורש הרע לצמיחת העבודה-הזרה.


ונצרף דוגמה קלה לעניין זה מפסיקת הרמב"ם בסוף הלכות עבודה זרה פי"א, וכֹה דבריו:


"כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [=בכל ענייני המאגיה וההזיות שפירט בפרק יא וכיו"ב], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג]".


ונסיים פרק זה בניתוח דברי מָרי בספר המדע (עמ' קנז): "לפיכך, כל הטוען נבואה או התגלות מלאך, בימינו, אם אינו מן התינוקות בגילו, הרי הוא מן האחרים". ואיני מבין מדוע הוא מוסיף בתוך דבריו: "בימינו", וכי יש הבדל בין דורו של השו"ע לבין דורנו? וכי השו"ע, שטען התגלות מלאך ובפועל טען בזאת את הנבואה, היה נביא? ואם השו"ע היה נביא עלינו לזרוק לפח ההיסטוריה את כל ספרי הרמב"ם, כי המאגיה הינה יסוד מרכזי בקיום העולם והדת, וכן אין עוד שום ערך ליסודות ההלכה של הרמב"ם, שהרי השו"ע לא רק שאינו פוסק לפי כללי הלכה, הוא גם מלא וגדוש בהזיות מנהגי אשכנז לדורותיהם.


ולכן, מכיוון שברור לכל נבון שהשו"ע לא היה נביא, ואף כשל בעניינים יסודיים בדת משה אשר נוגעים נגיעה רחבה בחילול ה' ובעבודה-זרה, איני מבין מדוע מָרי מסייג את קביעתו רק ל"ימינו", וברור שקביעתו נכונה לכל הדורות לאחר שפסקה הנבואה מעם-ישראל, ואף בתקופות שהנבואה הייתה רווחת לא היו חסרים נביאי שקר. ואין לי צל של ספק כי זהו עוד אחד מהמקומות הרבים שבהם מָרי מסתיר את האמת, אך איני יודע אם הסתרתו את האמת נבעה מתוך אמונה בדברים שהוא כותב, או מתוך ידיעה ברורה שהם שקר. וברור כשמש ששותפות-הבצע בממסד הרבני הטתה את ליבו אחר הדת החדשה, ועתה יובן מדוע הוא קורא לשו"ע שהיה מגדולי מחריבי הדת: "מרן", וכן יובן מדוע הוא לא היה מסוגל אפילו לרמוז שהשו"ע היה מן התינוקות בגילו או מן האחרים ונאלץ לכזב שמדובר רק ב"ימינו"...


ואפילו רבנו הקדוש, אשר רחוק כרחוק מזרח ממערב באיכות חיבוריו מחיבוריו המגומגמים של השו"ע, וכל מי שלומד מדעים יבחין בהבדלי הרמות העצומים שבין רבנו לרי"ק, אפילו הרמב"ם מעיד על עצמו במורה כי ספרו לא נכתב בחזון אלהי, וכֹה דבריו (עמ' רעו): "מה שנתברר לי ממנו [=מסתרי תורה] הוא על דרך ההשערה והמחשבה, ולא נראה לי בו חזון אלהי שילמדני שכך היא הכוונה בדבר". ואם המורה לא נאמר להרמב"ם בחזון אלהי, ועליו אומר מָרי יוסף קאפח (עמ' 17): "הספר הקדוש הזה שבו אצורה גנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל", ושם הוסיף (עמ' 19): "הרי אפשר לומר כי ספר זה 'ערש הכבוד' [=כבוד השם, כי השכל הוא כבוד השם]" – היעלה על הדעת שספרו של ר' יוסף קארו "מגיד-מישרים" נאמר בחזון אלהי? וטוען נבואה בשקר חייב מיתה בחנק.


ג. פסיקה לפי סטטיסטיקה


עניין חשוב נוסף שמלמד על ריחוקו של ה"שולחן ערוך" מהרמב"ם היא בחירתו של ה"שולחן ערוך" לפסוק לפי סטטיסטיקה ולא לפי כללי פסיקה או לפי האמת. ובמלים אחרות, השו"ע פסק את ההלכה לפי פסיקת רוב "חכמי ישראל" (שרבים מהם הינם חברים במועדון הסכלים ומחוסרי הדעת). וכמה רחוק הוא בעניין זה מהרמב"ם שהאמת היא נר לרגליו, הרמב"ם לעולם לא היה פוסק לפי רוח ההמון או לפי אילוצי הממסד הרבני או במטרה שספרו יהיה מקובל, אלא אך ורק לפי האמת ואין בלתה. שיטתו זו של השו"ע החדירה למעשה לדת משה את הפוליטיזציה שהפכה את הדת לקרדום לחצוב בו כספים וטובות הנאה, שהרי כל מי שמחשב חישובי תועלת ופופולאריות אינו איש אמת, כי מטרתו הראשונה אינה האמת אלא הפרסום וגרורותיו: הכבוד, היוקרה, השררה, המשכורות, וטובות ההנאה.


ד. השולחן ערוך מלא במנהגי אשכנז


ה"שולחן ערוך" מלא וגדוש בפסיקה אשכנזית ובמנהגי אשכנז, שרבים מהם רחוקים מדרך האמת של הרמב"ם כרחוק מזרח ממערב. ואותם גדש והגדיש במיוחד בהלכות שעוסקות בחיי היום יום, כגון בהלכות שבת. ולפי הערכתי, ברוב העניינים הנוהגים הלכה למעשה הוא איננו תואם ולעתים אף רחוק מאד מפסיקת הרמב"ם, הנאמנה לכללי התלמוד והנקייה מתכתיבים אשכנזיים או משאיפות זרות לאמת.


"וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא [=טועני התגלויות המגידים למיניהם] שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה. כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם [=כל שולחנות הדת בימינו מלאו מפסיקותיו הרעות של השו"ע]. אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם [מי יורה דעה? מי שמציג את עצמו בשקר כנביא? ואינו אלא 'מן התינוקות בגילו או מן האחרים', כדברי מָרי]" (יש' כח, ז–ט).


כי כל שולחנות מלאו מנהגי אשכנז בלי מקום...


ה. חיקוי לספר "ארבעה טורים"


ה"שולחן ערוך" בחר לכתוב את ספרו כחיקוי לספרו של הטור, והוא מחלק את ספרו ל"ארבעה טורים" ולסימנים וסעיפים בהתאמה לספרו של הטור, ובונה את כל ספרו בצמידות לספרו של הטור. מזאת נלמד על כך שדעותיו ומחשבותיו קרובות מאד לתפיסות חכמי אשכנז. שהרי אם היסוד לספרו הוא תעתיק לשלד ספרו של הטור, אין ספק שהוא ראה בדרכם הפסיקתית דרך נכונה וברורה. ובמלים אחרות "לוח האם" שלו הוא לוח אשכנזי טיפוסי מובהק, ובדיוק כמו הספרדים החרדים בימינו אשר שולחים את בניהם לישיבות האשכנזים הליטאיים, ומחנכים אותם על ברכי הגדויילים שלהם.


וזכורני שפעם אחת מסרתי שיעור באיזה מקום, ומתחתי ביקורת על חכמי אשכנז בעניין מסוים, ושאל אותי אחד מהמשתתפים ומה עם חכמי ספרד? מדוע אתה לא מזכיר אותם? מדוע אתה לא מותח עליהם ביקורת? השבתי לו כי אין דבר כזה "חכמי ספרד", כי לוח האם שלהם, דהיינו כל מנועי החשיבה והמחשבה הינם אשכנזיים מובהקים, וכל ההבדלים בין העדות הללו הינם הבדלים חיצוניים קוסמטיים בלבד. וזכורני שאחד השומעים יצא החוצה בזעם ובהפגנתיות תוך שהוא צועק על מארגן השיעור איך הוא העז להזמין אותי. והשוטים הללו אין להם תקומה כי הם מאושרים להיות משועבדים לצאצאי המינים, ושאיפתם העזה וארוכת השנים של הספרדים לחקות את האשכנזים הייתה ועודנה חיה ובועטת.


ואם בקרב יהודי תימן ואפילו בקרב יהודי אשכנז, עוד ניתן למצוא בקושי יהודים דעתנים אשר מכירים בדרך האמת ובשיגיונות והזיות ותאוות האשכנזים, בקרב הספרדים הדבר נדיר מאד-מאד, על אף שהם עדה גדולה מבחינה מספרית עשרות מונים מיהודי תימן!


ו. שיבושי הדפוסים


נוסח "משנה תורה" שהיה לפני ה"שולחן ערוך" הוא נוסח הדפוסים המשובש. נוסח זה שובש על ידי המדפיסים ושולחיהם מתוך בורות, סכלות ולעתים אף במתכוון במטרה לעקם לשבש ולעקש את הרמב"ם כדי שיתאים לעינם הרעה ולנפשם הרחבה (ראו דוגמה אחת במאמר "כשרות ספרי התורה לפי הרמב"ם", בפרק "בלבול הקלף והדוכסוסטוס"). ומי שהתמיד בדרך ההבל כבר אינו יכול להבין דברי אמת, וכמו שמלמד אותנו מָרי יוסף קאפח בהערה לספר "תורת חובות הלבבות" (עמ' טו): "השכל שנפגם ונפגע בהזיות ודברי הבל אינו מסוגל עוד לראות נכוחה ולהבין דברי אמת".


ז. החדרת הגהות הרמ"א


כאילו לא די בכל האמור לעיל, חכמי אשכנז החדירו ל"שולחן ערוך" את הגהות הרמ"א, והן נכללות ונחשבות כחלק בלתי נפרד מה"שולחן ערוך". תוספות פולשניות אלה מוסיפות להרחיק עוד מדרכו של הרמב"ם, מפני שלעתים די במילה אחת שדוחפים בתוך משפט כדי לשבש את ההלכה ולהטותה לכיוונים אחרים לגמרי. ולא הזכרנו את ענייני המאגיה, אשר מצאו בהגהות הרמ"א כר נוח מאד לדגור לרחוש ולהתפתח.


וזכורני רי"ש-בי"ת אשכנזי אחד אשר מלמד בכויילל "יוקרתי" ומרוויח משכורות מדושנות במשך שנים רבות, אשר נהג לזעוק את זעקת ה"קוזאק הנגזל" על הרי"ק. כלומר, הוא נהג לומר שגזלו מיהודי אשכנז את הדת, כי השו"ע פסק, לפי הצהרתו בהקדמתו לספרו, לאורם של הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ולכן האשכנזים יצאו "מקופחים". ובכן, זה אחד מהשקרים הגדולים ביותר, גם של השו"ע עצמו וגם של הקוזאקים הנגזלים, כי כמו שכבר אמרתי והראיתי, יותר נכון לומר שהשו"ע הוא 80 אחוז אשכנז, ואף העשרים אחוז שנותרו מהרמב"ם, רובם בהלכות שאינם נוהגות בחיי היום יום.


ומי שמשמיט מספרו את כל יסודות המחשבה, ומחדיר במקומם יסודות מאגיים מובהקים, ואף מחליף את הלכות רבנו הטהורות במנהגי אשכנז שהנחילו לנו צאצאי המינים – לא רק שאינו רמב"ם, הוא אויב הרמב"ם ואויב דת האמת ואויב הדעת והחכמה!


ח. החלפת משנה תורה להרמב"ם


בעצם כתיבתו את ספרוֹ לאחר "משנה תורה", הרי"ק מרחיק את עם-ישראל מדרך האמת של הרמב"ם, שהרי מדוע יש צורך עוד לספר אחרי "משנה תורה"? "אשר אין משלו עד עצם היום הזה, לפניו לא היה כמוהו, ומאז ועד עתה אין כמוהו, בסידורו, בלשונו, בדיוקו, בהיקפו, בכלילות שלמותו" (מָרי בראש מבואו לספר המדע). כלומר, בהפצתו את ספרו הוא היטה את עם-ישראל לדורותיו מדרך האמת והרחיקם מהספר "משנה תורה", ובמקומו הוא נתן לעם-ישראל ספר רחוק מאד מכלילות שלמותו של "משנה תורה", וחלוּל מנשמת אפה של דת משה – מכל זיק של מחשבה טהורה וכמובן מידיעת השם אל עולם.


הסחת הדעת מדרך האמת של הרמב"ם גרמה לסילוף ולעיוות דת משה ברפורמות קשות עד להפיכתה לגולם טמום חסר מעוף ומחשבה. דת האמת נכבלת ונאנסת על ידי יפת שאין תוכו כברו, והוא משתמש בה כקרדום לחפור בו ולמלא את תאוותו. אוי לנו שכך עלתה לנו, דת משה עוטה שחורים על גופה וחובשת מגבעות שנעשו מארנבות טמאות על ראשה. הדת החדשה מאמצת את ההבל והסכלות, ומקדשת מלחמה כנגד כל ניצוץ של דעת ומדע, וכנגד כל זיק של השקפה אמיתית ומחשבה נכונה ומעמיקה. ועל כגון זאת בוכה הנביא ירמיה (ב, כב): "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה".


וזו הסיבה שהרפורמים כל כך מרתיחים את צאצאיו של יפת, מפני שהרפורמים מציבים מראה כנגד פניהם, על כל עלילותיהם ומעלליהם בדת משה, על כל הרפורמות המתועבות שהם עשו בדת במשך מאות רבות בשנים, ועל כך שהם יצרו מעמדות ורואים את עצמם כגזע הארי העליון בדת משה. התגשמות חזון הנביאים לתקומתו הרוחנית של עם ישראל תלויה אפוא גם בשאלה: האם צאצאיו של יפת יעקרו את כבודם וכבוד אבותם ויודו באמת? האם יתנערו מן השקר ויאמרו: "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (שם טז, יט).


ט. הצגת ה"שולחן ערוך" כתורה מסיני


בהאדרת שמו כנביא שזוכה להתגלויות כמשה רבנו, ה"שולחן ערוך" משווה להלכותיו מעמד של תורה-שבעל-פה שניתנה מפי הגבורה! שהרי הוא בגדר נביא! באמצעות תכסיס זה הוא היכה בפטיש הסכלות וחתם את גורלם של דורות רבים בהרחקתם מדרך האמת – מיסוד היסודות ועמוד החכמות לידע את ה' יתעלה. וכל שוטה והוזה וסכל שמבקש להיות "גדול" הולך בדרכו של השו"ע, ורומז בתוך דבריו על היותו נביא או קרוב לכך, וכך מרחיק את עם-ישראל מדרכי מישרים ומחדיר את הזיותיו ודמיונותיו לעם חכם ונבון.


ואולי שמעתם על "החוזה מלובלין" או על "המגיד ממיזריטש" או על הספר "עליות אליהו" שנכתב על הגר"א, ועוד-ועוד תכסיסים רבים אשר נוקטים בהם חכמי אשכנז כדי לשוות לחכמיהם מעמד של נביאים. וברור כי כדי לקבל הזיות ודמיונות מאנשים שוטים שאינם אלא עובדי אלילים, מן ההכרח לשוות להם מעמד של אלוהות, כדי שלא נתייחס לדבריהם בעין ביקורתית, אלא כאל דברי אלהים חיים. שהרי אם נתייחס לדבריהם בעין ביקורתית ונבחן אותם בעין השכל, הם יתגלו כשוטים וסכלים יותר גרועים מילדים קטנים.


ואת השיטה הזו למדו חכמי אשכנז מן הנצרות, אשר כדי להנחיל את השקפותיה החולות, היה הכרח לשוות לנושאי הדת מעמד של בני האלהים, אשר אין להרהר ואין לבדוק ואין לעיין בדבריהם, אלא רק לקבל אותם כאילו נאמרו מפי הגבורה. וכדי שהשקר והאלילות יתפשו ויקנו אחיזה מן ההכרח לכבות את מאור השכל ולהחשיך את עיני הדעת.


סוף דבר


יידע האדם הנבון שה"שולחן ערוך" איננו מייצג את השקפת עולמו של הרמב"ם, לא בהלכה ובוודאי לא במחשבה, ומי שטוען אחרת טועה ומטעה. עלינו עוד לידע, כי ה"שולחן ערוך" מזכיר את הספר "מורה הנבוכים" רק פעם אחת בכל כתביו! וגם זאת באיזו תשובה נידחת בשו"ת אבקת רוכל. וכי יעלה על הדעת שמי שמזכיר רק פעם אחת את "מורה הנבוכים", שהוא נשמת אפה של דת משה, יהיה קרוב באמת לרמב"ם?


ונצרף את דבריו של מָרי יוסף קאפח במבואו ל"מורה הנבוכים", ומהם נלמד על חשיבות הספר הזה, ועל ריחוק הרחוקים ממנו מדרכי מישרים:


"הספר הקדוש הזה שבו אצורה גנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל'סור מרע', ויזכה הזוכה להגיע ל'ועשה טוב' [...]. משׂאת נפשו של רבנו [בכתיבתו את המורה] [...] [הייתה] להיטיב עד כמה שאפשר ליותר ויותר בני אדם. להציל נפשות רבות מֵרַחֵף במרחבי התהו המחשבתי, ולהביאם אל מרבצי הדעת והתבונה, למלטם מן ההעדר ולהנחותם אל היֵשׁ, ומן האפסות אל המציאות".


לסיכום, הרי"ק גרם לדת משה לנזק עצום ולכן חדלתי ללמוד את ספרו לחלוטין! וזאת כדי שלא אטעה ולא אשכח לרגע את הנזק העצום שהוא חולל, ואת הדת החדשה שהוא היה ממייסדיה – דת אשר מחקה לחלוטין את כל המצוות המחשבתיות, והפכה את דת משה לדת פרו-נוצרית ופרו-אלילית, שהרי רי"ק התיר ליהנות מכבוד תורה, וכן החדיר יסודות מאגיים להלכות מעשיות יום-יומיות. ומי שמחדיר ענייני עבודה-זרה לעם ישראל, גדול עוונו מנשוא, ואפילו אם יש בספרו הלכות רבות שהוא העתיק ממשנה תורה כמות שהן, אין בזה כדי לשנות את יחסנו אליו במאומה, שהרי לא מצינו שעובד עבודה-זרה או מי שמתעה את הרבים אחר ההבל, יינצל מעונש מיתת-בית-דין בגלל שהוא עושה מצוות רבות ככל שיהיו. ועל מי שעושה מצוות ועובד עבודה-זרה אומר אליהו הנביא (מ"א יח, כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו", ומי שעובד את ה' אלהים ויחד עם זאת עובד אלילים הינו בגדר עובד עבודה-זרה ודינו בסקילה.


ונחתום בנבואתו של ירמיה הנביא (כג, כה–לב) על נביאי השקר:


"שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר: חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי [=ובחלומותיהם נגלו להם מגידי שקרים]. עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם. הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי [=למחוק ולהשכיח את יסודות דת האמת ובראשם ידיעת ה' יתעלה] בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. [...] לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם יְיָ מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ. הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְיָ הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם. הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם יְיָ וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ".

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!