האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?

אחת הטענות המפורסמות ביותר ביחס ל"שולחן ערוך" היא שספרו הוא למעשה "שמונים אחוז רמב"ם". טענה זו לדעתנו איננה נכונה כלל, והיא גורמת לטעות גדולה בהבנת משנתו המחשבתית וההלכתית של הרמב"ם – מפני שמי שקורא את ה"שולחן ערוך" עלול לטעות ולחשוב שיש בין הג'וחא לבין רבנו קִרבה מחשבתית או הלכתית עמוקה ומהותית.


ויתרה מזאת, טענה זו עלולה לגרום לאנשים להתרחק מדרך האמת וממשנתו הזכה של רבנו הרמב"ם, שהרי אם ה"שולחן ערוך" הוא שמונים אחוז רמב"ם, יאמר אדם שהולך בדרכו של ה"שולחן ערוך": "מדוע עלי ללמוד או להשׂכיל את משנת הרמב"ם? והלא ה'שולחן ערוך' כבר כלל בתוך ספרו שמונים אחוז מספרו הגדול של הרמב"ם 'משנה תורה'. אלמד אפוא אך ורק את ה'שולחן ערוך' ו'ארוויח' גם את הרמב"ם וגם את ה'שולחן ערוך' ושאר הפוסקים".


לא אתפלא אם הראשונים שהפיצו טענה שקרית זו היו חכמי-יועצי-אשכנז, שביקשו להרחיק את העם מדרך האמת של הרמב"ם כדי שלא תתגלה פסולת הסיגים אשר בידם. שהרי כל מי שהעמיק במשנת הרמב"ם יודע היטב שהרמב"ם הסיר את מסך השקר מעל רבים מחכמי-יועצי-אשכנז, ולכן הם לחמו נגדו בכל האמצעים ואף שלחו את הפוחז הצרפתי להשׂיג כנגדו – במטרה לגרום למתבונן השטחי-החיצוני לחשוב ש"משנה תורה" הוא ספר בלתי שלם ולעתים לא רחוקות אף משובש. וזו דרכם, שטחיות וחיצוניות, היפך דרכו של רבנו הגדול.


האמת היא שה"שולחן ערוך" רחוק מאד-מאד מדרך האמת של הרמב"ם, ולפי דעתנו יותר נכון לומר שהוא שמונים אחוז אשכנז מאשר שמונים אחוז רמב"ם, ונסביר את הדברים.


א. השמטת עמוד המחשבה


העניין החמור ביותר ביחס ל"שולחן ערוך" מנקודת מבט רמב"מית, הוא כמובן השמטת עמוד המחשבה וההשקפה מה"שולחן ערוך". לדעת רבנו הרמב"ם, יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא לידע את ה' יתברך, וכל המצוות והדינים הם אמצעים שנועדו להכשיר את נפש האדם להתרומם לידיעת המושכלות ולידיעת ה' יתעלה ויתרומם. מטרתו של הרמב"ם היא לעצב אדם חושב ומשכיל שיודע את בוראו, אולם, יוסוף ג'וחא קארו השמיט מה"שולחן ערוך" את כל יסודות הדת שרבנו קבע בספר המדע (=ספר הדעת), וסכלותו ונטייתו אחרי המאגיה והאלילות גרמה לעיצוב דורות רבים של רובוטים הלכתיים פרימיטיביים ובהמיים עובדי אלילים, שמקיימים "מצוות" מבלי לדעת את תכליתן ומבלי לדעת את ה' יתעלה שציווה אותנו בהן.


ולא רק ספר המדע, מטרת התורה בנו, שנהיה עם חכם ונבון בעל השקפות נכונות ודעות ישרות, נשמטה לחלוטין מה"שולחן ערוך", והוא אף אימץ לחלוטין את גישת חכמי-יועצי-אשכנז שההלכה המעֻוותת שבידם היא חזות הכל בדת משה. כלומר, לדעת ה"שולחן ערוך" ההלכה היא התכלית ולא האמצעי, וכל המטרה הנעלה של עיצוב אדם בעל נקודת מבט ישרה ומחשבתית על האלהים ועל החיים – "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ" (דה"א כח, ט) – איננה קיימת אצלו בדיוק כמו אצל חכמי-יועצי-אשכנז. לעומת זאת, אצל הרמב"ם, מי שמקיים מצוות מבלי לדעת את ה' יתעלה שציווה אותנו בהן ומבלי לידע את מטרתן הוא "כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער". וזו הסיבה, לפי ביאורו של יוסף קאפח, שהרמב"ם קורא לקבוצת ההלכות הראשונות "הלכות יסודי התורה", וזה לשונו של קאפח בפתיחת פירושו:


"[הרמב"ם] קרא שם הלכות אלה 'יסודי התורה' ולא 'יסודי האמונה' כי לדעת רבנו, מי שֶׁנִּדְמֶה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את ה' בדרכו של רבנו ובשיטתו, גם תורה אין לו".


רק לאחר הנחת היסודות המחשבתיים הנכונים יש מקום לבוא וללמוד הלכות ודינים, וכל מי שיישׂא וייתן בהִלכות התורה ללא שהונחו בדעתו יסודות הדת המחשבתיים, סופו לעוות את הדת באופן חמור מאד עד-כדי מינות והתעיית העם אחרי התהו, וכדברי רבנו במורה (ג, נא):