תגובה למאמר: "האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?"

לאחר כמה ימים מפרסום מאמרי: "האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?", קיבלתי תגובה מאחד החברים, וזה לשונה:


שלום עליכם!


יישר כוח על האתר, אני נהנה לקרוא ולהחכים. בנוסף, יישר כוח גדול על היושרה והאומץ.


במאמר שלך על השו"ע כתבת בפסקה האחרונה שהרפורמים מכעיסים את האשכנזים וכו', מה כוונתך? האין הם מכעיסים את שומרי התורה באופן כללי?


באותו עניין, מצ"ב כמה דפים מההקדמה לספר של פרופ' תא-שמע שנתקלתי בו, העוסק בנושא מנהג אשכנז. אנא ראה מה הוא כותב, לא ידעתי שתהליך זה התרחש במכֻוון... והדברים מחזקים את דבריך.


עד כאן לשון התגובה.


מכאן ואילך תשובתי לאותו החבר:


עליכם השלום והברכה,


א) שמחתי לקרוא שאתה נהנה מהאתר. תבורך בבריאות איתנה ובהצלחה בכל מעשיך. פעם אמר לי מישהו שאני "אמיץ", אמרתי לו שאני רחוק מאד מההגדרה הזו, ברם, תודה לאל כל העת אני נלחם משתדל ומתאמץ בכל מאודי לחזק ולהתחזק לדייק להתחדד ולהשתכלל... ויהי רצון שנזכה לכתוב דברי אמת מדויקים ככל שניתן ומתוך אהבה לדרך האמת, וכדברי רבנו בפירושו למסכת אבות (ד, ז): "אבל אומר ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים", ודברים מפורשים ונוקבים יותר כותב רבנו בצוואתו ל"מורה הנבוכים":


"כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו המעבר, ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוּכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאמרו בשבילו ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלכד בו ואורהו במבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו".


ב) לשאלתך, מי שמקדש מלחמת ג'יהאד כנגד הרפורמים הם צאצאי המינים האורתודוקסים האירופים, ובין השאר מהסיבות שהזכרתי. ראה לדוגמה: בגלל נשות הכותל והקצאת מקום תפילה לרפורמים כמעט פרשה סיעת "יהדות התורה" מהכנסת... הספרדים החרדים די אדישים לרפורמים, רק מפחד אדוניהם האשכנזים הם מתאמצים להראות פנים כועסות. היחס של סיעת "הבית היהודי" לדוגמה, שונה מאד כלפי הרפורמים מאשר יהדות התורה. אותי באופן אישי ואת רוב הדתיים, הרפורמים אינם מכעיסים, גם מפני שבאופן עקרוני אסור לכעוס, וגם מפני שניתן בהחלט לשאת ולתת בדרישותיהם כשאינן סותרות את יסודות ההלכה (שהרי אין איסור הלכתי שנשים יניחו תפילין ויתעטפו בטלית ויקראו בספר-תורה וכיו"ב).


ג) יש בקרב הרפורמים אנשים ששונאים את הדת וכל מגמתם היא לפורר אותה. ברם, יש לא מעטים, וייתכן שהם הרוב, שבסך הכל מבקשים "לגנוב" מצוות, והחברה הדתית המסורתית איננה מתאימה להם, אולי מפני שהיא ורבניה המשובשים התרחקו מאד מדת האמת, וכנראה שהם מבחינים בכך... גם אני, למרות שאיני אשכנזי-רפורמי, עלול לא להרגיש בנוח בבתי-כנסת רבים שבהם הבורות, ההזיות והדעות הקדומות שולטות ביד רמה, ויש רבים כאלה...


ד) יש בית-כנסת אשכנזי אורתודוקסי עם נטייה קונסרבטיבית קלה בצפון תל-אביב, שכל שבת יש שם 2–3 ברי-מצוות וחתונות של חילונים גמורים. לא מעט מן האורחים באים לבית-הכנסת ברכביהם, ואתה רואה את האושר הגדול על פניהם כשבנם עולה לתורה וכיו"ב. מה עדיף? שכלל לא יגיעו? האם עדיף לגרש אותם? שיסעו לחגוג בר-מצווה בחוף הים? איני בטוח, קשה מאד להכריע בעניינים כאלה, ואולי הרגע הקטן הזה ייחרט בלב מישהו מהמשפחה...


ראה מה כותב הרמב"ם בסוף "מאמר קידוש השם":


"וכן אין ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא לקרבם ולזרזם לעשיית המצוות, וכבר פירשו רבותינו ז"ל שהפושע, אם פָּשַׁע ברצונו, כשיבוא לבית-הכנסת להתפלל מקבלים אותו, ואין נוהגים בו מנהג בזיון, וסמכו על זה מדברי שלמה שאמר: 'לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב' [מש' ו, ל], אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות".


מכל מקום, הרפורמים מכעיסים בעיקר את החרדים האשכנזים, ואם תמצא כעס אצל מישהו אחר כלפי הרפורמים, קרוב לוודאי שהוא מושפע מההסתה הקשה של החרדים האשכנזים.


ה) יש עוד סיבה שהחרדים האשכנזים שונאים ומתעבים את הרפורמים, והיא בגלל שהם אשכנזים כמוהם, ומכיוון שכך, הם בעצם מטילים דופי ב"טהרת האשכנזיות". שהרי מתוך יהדות ספרד ותימן לא צמחו "רפורמים", וזה עלול להסגיר את האשכנזים שהם אינם "מבחר העולם היהודי" כמו שהם כל-כך אוהבים להציג את עצמם, ולכן הם חוששים שהרפורמים יסגירו את שקר המינות שהם כל-כל התאמצו להסתיר ולכסות עליו במשך אלף שנים.


ו) סיבה נוספת לתיעוב החרדים את הרפורמים נובעת מריבוי ההלכות, החומרות ההזויות ומנהגי ההבל האליליים שחכמי-יועצי-אשכנז האורתודוקסים החדירו לדת משה, ואשר גרמו בפועל לטשטוש דת האמת עד להעדרה כליל, עד שכמעט אין הבדל בין "המחמירים" חמוּרי הסבר למיניהם לבין הרפורמים מחללי השבתות שנואי נפשם. כי יש לדעת, שביטולה של דת משה נגרם לא רק באמצעות ביטול הלכותיה, אלא לא פחות מכך בתוספת אלפי ההלכות החוקים והמנהגים לדת משה, אשר גרמו בפועל לאותה התוצאה – שדת משה המקורית כבר איננה נראית לעין. ולכן, אין כמעט שום הבדל בין מחיקתה באמצעות ביטולה הישיר, לבין מחיקתה באמצעות ביטולה העקיף: בהחלפת הלכותיה המקוריות בהלכות חדשות.


כלומר, הסיבה המרכזית לדעתי שהחרדים האשכנזים שונאים את הרפורמים, היא מפני שהם מציבים מראה כנגד פניהם! ומזכירים להם במודע או בתת-המודע את הרפורמות המכוערות שהם-האורתודוקסים עשו בדת משה, ושהם אינם שונים בהרבה מאחיהם הרפורמים מחללי השבתות... וכדי לכסות על מעשיהם הרעים בהעתקת ובהנצחת מנהגי אבותיהם המעֻוותים ("מנהג מבטל הלכה"), הם תוקפים בחמת-זעם את הרפורמים, וכך הם משכנעים את עצמם ואת השוטים הנוהים אחריהם שהם-החרדים ההיפך מן הרפורמים, שהרי מי ששונא בחמת זעם שכזו את השקפות זולתו, לכאורה אין לחשוד בו באותן ההשקפות הרעות עצמן...


ועל נושא זה ניתן לעיין עוד בהרחבה במאמרי: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ".


ז) טוב ששלחת לי את המקורות ששלחת. אלופי המשבשים והמסלפים יצאו מקרב המינים האירופים. ומה שקאפח זועק מרה על המדפיסים והמגיהים בפירושו ל"משנה תורה", כוונתו לאשכנזים... לדעתי הם שיבשו קשות את דת משה, ומה שעשו צדוק ובייתוס, גם האשכנזים עשו, רק שצדוק ובייתוס הלכו בדרך הרפורמים של ביטול כל התורה-שבעל-פה, ואילו החרדים האורתודוקסים הלכו כאמור בדרך של הוספת אינסוף חוקים והלכות עד שהמקור כמעט וכבר לא נראה עוד לעין... טשטוש דת האמת עלול לגרום להכחדתה, ועל-כך ראו מאמרי על כתיבת חידושי הלכה בספר "אפיקים להרמב"ם", שם גם התבררה שיטתם בכל היקפה וחומרת תוצאותיה. כן ניתן לעיין במאמרי: "הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיני הרמב"ם – חלק ב".


וה' יאר עינינו במאור תורתו וידריכנו למעוז היושר והחכמה.


עד כאן תשובתי לחבר.


כדי להבין ביתר העמקה את דבריי בנקודות ו–ז) לעיל, יש להוסיף קטע מתוך ספרו של פרופ' ישראל תא-שמע, "הלכה, מנהג ומסורת ביהדות אשכנז". לעניות דעתי קטע זה נכתב ברגע נדיר של חשבון-נפש או מתוך גסות-רוח אשכנזית טיפוסית, שהרי חכמי-יועצי-אשכנז אינם חוששים לפשוע ולחמוס ואף להודות על-כך, תוך שהם עוטפים את מעשיהם במלים יפות, ובעזות פנים אף אומרים שזו היא הדרך העולה בית-אל, וזה לשונו שם (עמ' 83–85, ההדגשות נוספו על-ידי):


"במאה הי"א [באשכנז] – בתקופה זו 'כיסה' המנהג יפה את צורכי ההחמרה [=מלים יפות לביטול התורה-שבעל-פה]. [...] במסגרת תפיסת-עולם [...] זו הכופפת את הספרים לחיים (ולא להיפך!), נתאפשרה גם התופעה האשכנזית הקבועה והמעניינת של הגהת ספרי המשנה והתלמוד, באופן מאסיבי וביד חזקה על-פי הסברה ושיקול-הדעת בלבד, ולא רק מתוך ספרים עתיקים. תופעה זו הוכרה כבר על-ידי החכמים הראשונים, שחיפשו בכל מקום, אחר נוסחאות 'ספרדיות' שהוחזקו בטהרתן. אך רק לאחרונה הולך ומתברר היקפה של התופעה, תוקפה וממדיה. לא רק מלים וקטעי משפטים הוחלפו בספרים, אלא הרכבות של ממש, ממקורות חיצוניים, מקבילים וזרים, נעשו בחוזקת-היד על-ידם [...]


גוברת ההכרה, כי תהליך זה של הארמוניזאציה ספרותית [=מלים יפות ומכובסות שנועדו להכשיר את העיוותים הסילופים והזיופים שנעשו על-ידי אבותיו המינים! וראו והתבוננו כיצד מייפים הם את שקריהם!] בכוח הזרוע –שרובו נעלם מאיתנו, ואך שרידיו הולכים ונחשפים הוא שהביא ליצירתה של 'מסורת' ספרותית אשכנזית מיוחדת ונבדלת [=מלים יפות למינות], שעומק העיבוד הספרותי הפך אותה ל'ענף' מקביל ומיוחד לעצמו [...]. 'תיקון' הנוסחאות היה לאבן-נגף מסורתית בדרכם של חכמי האסכולה האשכנזית [=מלים יפות למינים] בכל הדורות, והם עצמם הרבו להתאונן ולהתריע על-כך, ובפרט נגד ההרגל לתקן בגופי הטקסטים ממש ולא בהערה על גיליונותיהם [...] אך לא הועילו הרבה.


עדים לכך קובצי התוספות הגדולים והמרובים שנתחברו במהלך המאות הי"ב–י"ג, ואשר אחד ממנגנוניהם העיקריים, לצד הסברה והחילוק, הוא הצעת חילופי נוסח בחופשיות רבה עד כדי כתיבה מחדש של התלמוד [!]. כל זאת לעומת ההידור והשמירה על מסורת כתבי-היד בתחום התרבות הספרדי, אשר חכמיהם הגיהו בספרות חז"ל לעתים רחוקות ועל סמך כתבי-יד קדומים שהוחזקו מוסמכים ובדוקים בידם.


[...] מה שמשתקף כאן הוא תוצאה ישירה של הכפּפתה של ההלכה הכתובה אל המנהג החי והמסורת הרווחת בעל-פה [=שוב מלים יפות למינות ולהחלפת התורה-שבעל-פה במנהגי הסכלות הפרו-נוצריים המעוותים], ובעקבותיה התאמת הכתוב אל המנהג כדי שיחיה בהארמוניה עמו [=לכפירה, למחיקה, לביטול ולסילוף התורה-שבעל-פה הוא קורא: הארמוניה? ארור יהיה הוא וחבריו!]. עם התפשטות העיון בתלמוד הבבלי ולימודו באשכנז, הורחב השימוש בטכניקה זו גם למקומות שבהם היה ההישג דידאקטי בלבד".


עד כאן דבריו של תא-שמע המתעתע, אשר מכשיר את תהליך החרבת דת האמת!


מדבריו עולה אפוא, שיהדות אשכנז זייפה דת חדשה, דת של הלכות וחוקים חדשים מקרוב באו, אשר מבוססים על המנהגים הרווחים שלהם – מנהגי "אזור הנוחות", ויותר נכון לומר: מנהגי "אזור המינות" האשכנזי. וכדי לתת תוקף לדת החדשה, הם סילפו ושיבשו מקורות קדומים כדי להביא מהם "ראיות" למנהגי "אזור הנוחות" ו"אזור המינות" שלהם. משל למה הדבר דומה? לסימון מטרה ורק לאחר מכן שׂרטוט דרך ההגעה לאותה המטרה.


תופעה נוספת שנחשפתי אליה במחקריי על פירושי רש"י ומקורותיו, היא יצירת ספרות מדרשית חדשה כגון מדרש "פרקי דר' אליעזר" שנתחבר לפי ההערכות במאה השמינית, "מדרש תנחומא" שנתחבר לפי ההערכות במאה התשיעית, או ילקוט שמעוני ומדרש אגדה (בובר) שנתחברו לפי ההערכות במאה הי"ג, ועוד. מדרשים אלה מכילים השקפות הבל ואמונות תפלות לרוב, ועמוסים לעייפה במאפיינים מאגיים דמיוניים אשר אין להם זכר בספרות חז"ל! מדרשים אלה שימשו את רש"י בפירושיו או שוכתבו לאחר הפצתו כדי לשוות לדבריו חזות קדומה אשר נטועה ב"מדרשי חז"ל", ואינם אלא הזיות ודמיונות הנגועים במינות.


מה גרם לאשכנזים