רבנו לא היה אלהים

ברצוני להציג שאלה חשובה מאד שנשאלתי בעקבות עיון במאמרי: "כתר או נקדישך".


והנה לפניכם לשון השאלה (ערוך מעט):


מדוע רבנו לא מציין שמות של רבני דורו או אלה שהיו לפניו כאשר הוא קובע שהם טועים בענייני כפירה? לדוגמא, במורה (א, נט), לגבי הפיוטים שמוסיפים לתפילה, שיש מהם רבים לדעת רבנו שהם בגדר כפירה, מדוע הוא לא מציין את שמות מחברי הפיוטים ואת הפיוטים עצמם? אם רבנו היה מפרט ייתכן שהיו מוציאים אותם מסדר התפילה ומהזמירונים לשבת וכו' -- שהרי אם לדעת רבנו יש לפנינו ענייני כפירה, ברור לדעתו ולדעת חז"ל שמן הראוי ואף חובה גדולה ורבה היא דווקא כן לפרסמם כדי להסיר תקלה מעם-ישראל.


והנה לפניכם תשובתי:


אכן נראה שרבנו שגה בעניין זה, והיה עליו להזכיר בכל רחבי כתביו שמות של מינים שמתעים את העם אחרי ההבל אשר מנציחים את גלותנו וממיטים עלינו אסונות – כדי להזהיר את העם מפניהם וכן כדי לקיים פסק חז"ל: מורידין ולא מעלין. אך גם משה רבנו לא הצליח באותה השעה הקשה לעשות כפנחס בן אלעזר, ולא כל הנביאים עשו כאליהו בהר הכרמל.


והתורה עצמה הזכירה שמות מפורשים של בני אדם רשעים, כמו לדוגמה במעשה הנועז של פנחס בן אלעזר, והנה הפרשה הזו לפניכם (במ' כה, י–טו):