עובדי אלילים אילמים

"אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל" (דעות ו, יב).


בראשית תקומתו של אור הרמב"ם, שמעתי תלונות רבות מפי מתלוננים אשר מלינים כנגד סגנוני, כל אחד בדרכו הוא. לאחר כשנה ויותר ששמעתי את התלונות הללו, שמתי לב, כי רובם המכריע של המתלוננים כנגדי הם דרדעים שוטים ממוצא תימני. לעומתם, יהודים משאר העדות, כמעט ולא התלוננו כנגדי בעניין סגנון כתיבתי. אדרבה, הם הראשונים אשר הצדיקו ומצדיקים את מאמריי על רש"י-שר"י ואת סגנוני הצודק והבלתי-מתפשר כנגד עבודה-זרה.


ועד היום, כחמש שנים לאחר שהוקם אור הרמב"ם בר"ח סיוון תשע"ז, מתלוננים עלי הדרדעים על-כך שאנכי מחרף ומגדף את אליליהם, ודווקא זעקות הגוועאלד של הדרדעים מוכיחות לי שהנני עושה את הדבר הנכון בניתוץ אליליהם הצבועים והמתחסדים. כי רק כך המסר עשוי לחלחל, דהיינו שקאפח וערוסי ודומיהם זיהמו קשות את דרך האמת, בהתעותם את תלמידיהם לא רק להפוך תורת אלהים לקורדום חוצבים, אלא לרומם את כל המינים והנוכלים הוזי ההזיות אשר החריבו את דתנו והמיטו עלינו בהזיותיהם ייסורי גלות איומים.


הסיבה האמיתית לכך שהדרדעים מתלוננים ושוטמים את אדיר הקטן היא מפני שהם עובדי אלילים אילמים! הם זקוקים לעבודת אלילים כדי לקיים את אורחות חייהם הבהמיים, וכל התירוצים שתירצו לקמן אינם אלא מעשה תעתועים בניסיון לעטוף את טמטומם והערצתם בשר ודם, ולכסות עליהם במשהו כדי להרגיע את נפשם העשוקה ההומה כנגדם על-כך שהם עובדי אלילים אילמים... ואתן לכם דוגמה לנחיתותם, היה דרדעי נרצע שטען כנגדי שאסור לחרף ולגדף את קאפח וערוסי רודפי הבצע מחללי-שם-שמים, אז קראתי לו את ההלכה המפורסמת בעניין החובה לחרף ולגדף את העושים ביד רמה בדברי שמים (וכל-שכן המתעים את העם אחרי ההבל ברוממם את דרכי המינות), איך הגיב השוטה הזה לדעתכם? ובכן, הוא נפנף בידיו בתנועת ביטול ואמר כך: "מי בכלל מקיים את ההלכה הזאת?" והפנה עורפו ולא היה מוכן לשמוע עוד מאומה! ואני שומע ולא אבין, יש הלכות שמקיימים ויש הלכות שלא מקיימים? האם זה מה שערוסי השכיר מלמד את עבדיו הנרצעים עובדי האלילים האילמים?


ויתרה מזאת, אם כל הביקורת של רפה-השכל הזה כנגדי היא רק על-כך שאנכי מחרף ומגדף את קאפח וערוסי, מדוע הוא עדיין עבד כנוע ונרצע לערוסי? שהרי אם רק הסגנון החריף מפריע לו, והנני צודק בכל דבריי, כפי שהוא טוען בנוכלות מתוחכמת, מדוע הוא עדיין נאחז בקאפח ובערוסי כמו עגל קטן שנצמד לאימו? קצרו של דבר, טענותיו הינן שקר וכזב מעשה תעתועים אשר נובעים ממקור נרפש אחד ויחיד: שאיפה בהמית לעבוד אלילים בכל מחיר!


ועתה אעבור לתירוצי ההבל השונים של הדרדעים לכך שאסור לקיים את הִלכת חז"ל ורבנו.


תירוץ ראשון – קאפח לא נהג כמוך


יש מן הדרדעים אשר טענו שהם מסכימים עם כל דבריי (כאמור, שקר וכזב, וזה רק תכסיס כדי שדבריהם ייכנסו לליבי ואחדול מלפרק את אליליהם) אך אינם מסכימים עם סגנוני מפני שאפילו אלילם השכיר רודף הבצע יוסף קאפח לא התבטא כך. נכון, השכיר רודף הבצע לא התבטא כמוני. אך קאפח לא עיוות את ההלכה בגלל שזו דרך האמת, הוא נהג כן כי הוא היה כומר בממסד הכמורה האורתודוקסי, ועבר על איסור תורה חמור בלקיחת כסף בעבור פסיקת דינים, ומכיוון שהוא בחר לרדוף אחר הבצע וטובות ההנאה, הוא נתעוור מלראות נכוחה.


חשוב להדגיש שממסד הכמורה הפרו-נוצרי העניק לשכיר אלף אלפים ורוב רבי רבבות של טובות הנאה (50 שנה בדיוק הוא קיבל משכורות מהממסד, ועוד 14 שנה אשתו קיבלה את משכורתו, ולזה יש להוסיף כספי פרסים ומענקים וטובות הנאה למכביר) – ואפילו שקאפח, כמו שטיינמן (שהחביא בספרייתו מיליונים של כסף שחור), בחר לחיות בצייקנות ועזב לאחרים חילו (וזה עונש מה' על רדיפת בצעו), עיניו כבר נתעוורו כליל מהבצע וממשכורות השוחד.


***

ונצרף דוגמה להלכה שבה קאפח סילף את האמת: בהלכות תלמוד תורה פרק ג, קאפח טען שכל תירוצי גדולי האסלה לדורותיהם שה