בחינת מופעֵי אמונת האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

בספר ויקרא נאמר (יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ". במאמרי "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם" הראיתי, כי לדעת רבנו ישנם שלושה איסורי תורה בכלל לאו זה: א) להתיימר בהגדת העתים; ב) לשאול או לעיין בדברי האסטרולוגים בדבר העתים; ג) לפעול או להימנע מפעולה בעקבות דברי האסטרולוגים.


והנה לשון רבנו בספר המצוות:


"והמצוה השתים ושלשים, האזהרה שהוזהרנו מלעשות על-פי בחירת האצטגנינות, והוא שנֹאמר: 'יום זה ראוי לפעולה פלונית' ונתכוון לעשותו, או 'יום זה לא רצוי לעשות בו פעולה פלונית' וְנִמָּנַע מלעשותה, והוא אמרו יתעלה: 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ [מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים] מְעוֹנֵן [וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף' (דב' יח, י)]. וכבר נכפל לאו זה ונאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [שם]. ולשון סִפְרָא: 'לא תעוננו, אלו נותני הָעִתִּים', לפי שהוא נגזר מן עונה [=זמן]. כלומר, לא יהיה בכם קובע עתים [=קובע זמנים, אסטרולוג] האומר: 'עת פלונית טובה ועת פלונית רעה'. וגם העובר על לאו זה חייב מלקות, כלומר המודיע את העונות, לא השואל עליהן, אבל גם השאלה על כך אסורה נוסף על היותו דבר בלתי אמתי. והמכוון מעשיו לזמן מסוים, מתוך חישוב כדי שיהא מאושר או יצליח באותה המלאכה [לפי דמיונו], הרי גם זה סופג מלקות, לפי שעשה מעשה".


מדברי רבנו ב"ספר המצוות" עולות ארבע תובנות מרכזיות חשובות מאד:


א) אסור מן התורה לחשב את העתים, ובספרא שהוא מדרש הלכה נאמר במפורש: "לא תעוננו – אלו נותני הָעִתִּים".


ב) התורה כללה את המעונן המנחש והמכשף באותו פסוק! כלומר, כמו שהניחוש והכישוף הם הבל מהובל ושקר וכזב ואין בהם ולו זיק של אמת – כך גם קביעת העתים.


ג) התורה לא חילקה – כל חישוב עתים אסור מן התורה, ומכיוון שרוב ואולי כל חישובי העתים היו נקבעים לפי מהלך גרמי השמים (כפי שהדבר מצוי גם בימינו), רבנו התייחס בעיקר להם: "האזהרה שהוזהרנו מלעשות על-פי בחירת האצטגנינות".


ד) לדעת רבנו האסטרולוגיה היא הבל מהובל ושקר וכזב: "נוסף על היותו דבר בלתי אמתי", והנה פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, ט–י), וזה לשונו:


"אי זה הוא מעונן? אלו נותני העתים שאומרים באצטגנינות שלהן: יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן – אף-על-פי שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הַכְּזָבִים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוֹבְרֵי שמים, הרי זה לוקה שנאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [ויק' יט, כו]".


וכן כותב מָרי יוסף קאפח בהערה למורה (עמ' רנא), וזה לשונו: "היא השקפת רבנו [...] שאין שום השפעה למולדות ולמערכות הכוכבים על תכונותיו הנפשיות של האדם. אלא בנין גופו מזגו וחינוכו הם המעצבים את דמותו. אבל לפי השקפת הוברי שמים ההוזים בכוכבים תכונות האדם מוטבעות במטבעות שאין לו שליטה עליהם".


א. האסטרולוגיה – שורש עבודה-זרה


הרמב"ם מלמדנוּ בספרוֹ פירוש-המשנה (עבודה זרה ד, ז), שהאסטרולוגיה היא בעצם שורש העבודה-הזרה שפשׂתה מאד בעולם הקדום, וכך כותב הרמב"ם:


"והיסוד לכך [לאמונות הטפלות שיצוינו להלן, ולהמצאת הסגולות למיניהן], הם 'אלצאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה], והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם וְחָלַק על דעותיהם [=השקפותיהם] הנִּפסדות [...], והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות לא להם, והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=האסטרולוגיה], והכּשפים, והלחשים, והורדת הרוחות [=סיאנס, העלאה באוב], והשׂיחות עם הכוכבים, והשֵּׁדים, והאוֹב, וְהַנַּחַשׁ [=הניחוש], וְהַיִּדְּעוֹנִי לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שָׁלְּפָה תורת האמת חַרְבָּהּ עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה".


במאמרי שהזכרתי לעיל, ביארתי כיצד האמונה באמיתת האסטרולוגיה הובילה בשני שלבים לעבודה-זרה ממש, ולא אחזור על הדברים כאן. ברם, נראים הדברים כי עצם האמונה באסטרולוגיה הינה עבודה-זרה, כי מי שמאמין שיש לכוכבים כוחות על-טבעיים להיטיב ולהרע לבני האדם, מאמין באמיתת עבודה-זרה, וכפי שנאמר במשנה:


"השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה. [ופירש שם רבנו:] אמרוֹ 'שחיטתו פסולה' משמע שאותו הנשחט מותר בהנאה. במה דברים אמורים? בשנתכוון לעצם אותו ההר או הנהר וזולתם. אבל אם שחט למזל או לכוכב שמדמה שאותו ההר מחלקו, או לדבר מן הדברים העליונים אשר כוחותיהם לפי דמיונם פועלים בעצמים הללו, ומשפיעים בהם אותן ההשפעות שמדמים בעלי ה'טלאסם' – הרי אותו הנשחט תקרובת עבודה-זרה והוא זבחי מתים ואסור בהנאה".


נמצא, שמי שעובד לכוכבים ולמזלות הוא עובד עבודה-זרה! ואפילו מי שאינו עובדם, אבל מאמין באמיתתם ובכוחם, עובר עבירה חמורה משום עבודה-זרה, שהרי רבנו פוסק בהלכות עבודה זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".


ולא רק מחרף ומגדף, אלא גם כופר בתורה כולה, וכן פוסק רבנו שם (ב, ז): "מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא [...]. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [...], וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".


כלומר לדעת רבנו, עצם האמונה באמיתת האסטרולוגיה וכוחות הכוכבים היא עבודה-זרה!


רבנו מסכם את דבריו בפירוש המשנה שם:


"וכן מצאתי להם [לחכמי התלמוד] הערה על משפטי המזלות שהם ככל שאר מיני הנחש והעוננות, לא שהם גורם [=לא שהם גורם אמתי להתרחשויות בעולם, אלא הם שקר וכזב ככל שאר מיני הנחש והעוננות] כמו שמדמים ההוזים בכוכבים, אָמְרוּ: 'לֹא תְנַחֲשׁוּ – כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים' [סנהדרין סו ע"א], וזו היא דעת הפילוסופים בהם, [...] וכבר הארכתי גם בזה, אבל הוא מקום תועלת ותיקון אמונה [=השקפת עולם], לפי שהזיות בני אדם בכוכבים [...] אינם מעט, וכבר הִמְרוּ בזה את התורה לגמרי במה שהם מאמינים באמיתתם [כלומר, גם מי שרק מאמין באמיתת האסטרולוגיה וכוחות הכוכבים הוא בגדר כופר בתורה כולה וזונה אחר עבודה-זרה]".


כלומר לדעת רבנו, חז"ל סברו שמשפטי הכוכבים – האסטרולוגיה, הם ככל שאר מיני הנחש והעוננות, ואין בהם שום זיק של אמת, בדיוק כמו הניחוש והכישוף.


ב. הציר אשר עליו סובבת התורה


רבנו חוזר ואומר שוב ושוב בספרו "מורה הנבוכים", שהציר שעליו סובבת התורה כולה הוא מחיית עבודה-זרה, וזו מטרתה המרכזית והראשונה של התורה: לבער את העבודה-הזרה בכל דרך אפשרית ולמחות את עקבותיה כליל. ולכן ההשקפה שיש כוכבים "מועילים" ו"מזיקים" חמורה ביותר, הואיל והיא נוגדת את תכליתה המרכזית של התורה!


והנה לשון רבנו שם (ג, לז):


"כיון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לדמות בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו שנמצאים לאישי בני אדם, לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם".


ממקור זה אנו רואים מפורשות, כי לדעת רבנו עקירת ומחיית האמונה בכוכבים, שהם מזיקים או מועילים לפי מצביהם בשמים, היא ממטרות התורה! עוד למדנו, כי האמונה שיש לכוכבים כוחות והשפעה, מגדירה את הכוכבים כאלילים ואת עבודתם כעבודת אלילים, שהרי רבנו אומר: "לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם". וכבר ראינו שהאמונה בלבד באמיתת עבודה-זרה חמורה ביותר, כלומר גם האמונה באמיתת כוחות הכוכבים והשפעותיהם, ללא עבודתם, היא בלבד בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא. נמצא, שאף שהאמונה באמיתתם אינה עבודה-זרה שעונשה סקילה, עדיין היא בגדר איסור תורה חמור של עבודה-זרה!


ונסיים פרק זה בדברי רבנו באגרת תימן (עמ' מב):


"אבל מה שראיתי שאתה נוטה אליו מענייני הכוכבים [=האסטרולוגיה] [...], כל הדבר הזה הסירהו ממחשבתך, ורחץ דמיונך ממנוֹ כמו שרוחצים את הבגד המלוכלך מטינופו, לפי שהם דברים שאין ל