טענות כנגד מאמריי בעניין רש"י וחכמי-ישראל – ותשובתי

עודכן ב: 15 מאי 2019

להלן לשון השאלה שנתקבלה במערכת אור הרמב"ם, ותשובתי לאחריה. הוסרו פרטים אישיים שעלולים לזהות את השואל.

היי אדיר,

כשנפגשנו בחתונה [...] סיפרת לי על האתר "אור הרמב"ם" ואמרת שתשמח שאחלוק אתך תובנות, כך שאני מרגיש בנוח לכתוב לך, על אף שקשה לי מאוד עם הרבה דברים שכתבת, אני מניח שגם ידעת שיהיה לי קשה איתם כשהפנית אותי לאתר. חשוב לי להדגיש שאולי חלק מהדברים שלי ישמעו חריפים, אבל זה לא עומד בסתירה לכך שאני מאוד אוהב ומעריך אותך.

בחלק ניכר מהמאמרים שיצא לי לקרוא, ראיתי זלזול עמוק בחכמי ישראל לדורותיהם (לדוגמה: "כיצד באמת העריך מָרי את חכמי ישראל? – חלק א", "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם" ועוד). התירוץ שמופיע לזלזול זה הוא מכך שהם התרחקו מדרך הרמב"ם, שהיא הדרך האמתית והנכונה וכל מחשבה שונה ממנו היא סטייה מדרך האמת והישר, ועל כן אין משמעות לשום דבר חוץ ממה שהוא כתב.

אחד הסיפורים בגמרא שהשפיעו מאוד על איך שאני רואה את עולם ההשקפה היהודי, הוא הסיפור במסכת ראש-השנה על רבי יהושע ורבן גמליאל בקידוש החודש. מדברי המשנה עולה כי אין ספק שהאמת אצל רבי יהושע, העדים העידו על דבר שלא ייתכן כלל שהיה במציאות! ואף-על-פי-כן התקדש החודש לפי פסיקתו של רבן גמליאל.

יתכן והיו שגיאות לחכמי ישראל לאורך הדורות, הן בענייני השקפה והן בענייני הלכה, אך האם שגיאות אלו מבטלות את כלל דבריהם? האם שגיאות אלו מראות על כך שהם היו כופרים עד לרמה שאתה כותב על רש"י "שם רשעים ירקב"??? (במאמר "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם - ראיות נוספות").

אתה כותב במאמר נוסף: "כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד מָרי יוסף קאפח עושה 'בית-ספר' לכל נושאי הכלים של הרמב"ם בפירושו, מוכיח שוב ושוב את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהאמת, ובכל זאת הוא משתדל מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר?" ("כיצד באמת העריך מָרי את חכמי ישראל? – חלק א").

לפי דעתך, כפי שאתה כותב בהמשך המאמר, "אם מָרי היה מגלה את דעתו עליהם מיד, הוא היה גורם להתנגדות גדולה קשה ומכאיבה עשרות מונים מההתנגדות שהוא סבל ממנה". אני חושב שהסיבה שהוא מכבד אותם הוא מכך שמחלוקתם היא לשם שמיים, והוא אכן מאוד מכבד אותם אף אם חולק עליהם בצורה קשה.

האם יש מרבני דורנו שסומכים ידיהם על המסקנות שאתה מגיע אליהן בנוגע לגדולי ישראל?

בברכת חג שמח, דוד

להלן לשון תשובתי:

שלום דוד, תודה רבה על דבריך, שמח אני ללמוד ממך ולחדד את תובנותיי.

1) לא הרגשתי שדבריך חריפים כלל, אמנם הרגשתי שאתה רחוק מן האמת, גם בגלל שעדיין לא חיברת את הפאזל, ורק הצצת מעט לעולם חדש, וגם אולי בגלל שאתה עדיין משועבד לתפיסות העולם-הדתי הגלותי, כך שהם הפריעו לך לראות נכוחה את האמת. אנסה להסביר לך מעט מתובנותיי, אך האמת היא שכדי להבין יש לעשות שני דברים: א) להתנער מדעות קדומות ולבוא עם ראש נקי; ב) ללמוד עוד הרבה... ואין צורך לומר שאני משיב לך אהבה על אהבתך, וכפליים יקר על הערכתך.

2) ביחס לחכמי ישראל, לצערי הרב חכמי אשכנז הפכו את חכמיהם לאלילים (בעקבותיהם נוהים בדבקות חכמי ספרד, ואף חכמי תימן חלו בנגע זה), בלתי אפשרי לחלוק עליהם או לומר שהם טעו ושגו, וכל מי שיאמר כן הוא בגדר כופר בתורה ויש לנדותו. יחסו של העולם-הדתי לחכמי ישראל גובל בעבודה-זרה, כי אין אדם שלא טועה, ובמקום שיש בו עבודה-זרה אין חולקין כבוד לשום אדם ומצוה לזלזל כדי לעקור מחשבות עבודה-זרה מן הלבבות. לדוגמה, ביום השנה לר' אלישיב התפארו המספידים בעובדה שהוא "מעולם לא טעה", וכל דבריו ופסיקותיו היו "אלהיות", כי כל חייו היו בקדושה. תפיסת "הערצת הרבנים" יסודה בנצרות שהפכו את כומריהם ל"בני האלהים" כדי שלא יהרהרו אחרי דבריהם, וכדי להשיג את מטרתם הסופית: אם אנחנו בנים של אלהים מגיעים לנו תקציבים והקצבות וטובות הנאה, ומותר לנו לגזול לחמוס לנאוף ולבעול ילדים קטנים בשם הדת, וכיצד לדעתך הוותיקן הוא אחד הגופים העשירים בעולם?

כתבתי על כך רבות במאמריי, אך הדת החדשה שיצרו אחיי האשכנזים היא פרו-נוצרית ניאו-אלילית, ולא רק בגלל ההערצה האלהית לרבנים, בגלל סיבות רבות נוספות, כגון: הגשמת הבורא וביטול ייחוד השם שהוא יסוד הדת, הפיכת הדת כאמצעי להפקת טובות הנאה, החדרת אינסוף אמונות-הבל שהן או ספיחי עבודה-זרה או עבודה-זרה ממש לדת משה, כגון אמונה בשדים, באלילים, שהמלאכים כבני אדם, כישופים, רוחות רעות, ואינסוף דמיונות הזיות והבלים שתכליתה של דת משה הוא עקירתם וביעורם! במלים אחרות, הדת החדשה שהנך רואה לפניך איננה דת האמת, אלא דת חדשה מוטציה מעוותת לדת משה, ורוב חכמי ישראל ביודעין או שלא ביודעין ניפחו את המוטציה הזו לממדים מפלצתיים. ולצערי כדי שתבין את דבריי עליך ללמוד עוד הרבה. ואולי כדאי לך לעיין במאמריי: "טענות קשות כנגד אור הרמב"ם ותשובותיי – חלקים א–ב"; "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז - חלקים א-ג").

3) ביחס לרש"י, רש"י חטא והרשיע מאד, כי הוא סבר שהבורא הוא אל בשר ודם, מעין אל יווני דוגמת זאוס או ארס וכיו"ב, אינך מבין את חומרת הדבר כי הורגלנו לחשוב בגיבוי הרבנים, שזה בסדר לסבור שהבורא הוא בשר ודם, אך מדובר כאן בפגיעה קשה מאד ביסוד דת משה והוא ייחוד השם. כתבתי על כך סדרת מאמרים, ראה לדוגמה: "הציר שעליו התורה סובבת – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה"; "מהם הגורמים לעיוותה ולמסחורה של דת משה?". רש"י הוא בגדר "מין", ופסק ההלכה הוא, שמין ישראל שכתב ספר-תורה, שורפים את ספר-התורה שכתב עם כל האזכרות שבו! מה יהא אפוא דינו של פירוש רש"י לפי הִלכת חז"ל זו? ותוכל לקרוא על כך בהרחבה עם הסברים ברורים ומפורטים במאמרי: "מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם – חלקים א–ב".

אך אין זו הרעה החולה היחידה בפירוש רש"י, הוא התייחס למדרשים כאל פשטי מקראות התורה, ובאמצעות תפיסתו המעוותת הזו, הוא החדיר לדת משה אמונות טפלות רבות שיסודן בעבודה-זרה, כגון האמונה באסטרולוגיה, בכישופים, בשדים (השפעה נוצרית), תפיסת השטן כשד (גם כן השפעה נוצרית), ועוד ועוד הזיות ודמיונות רבים שנובעים מריחוקו ממקור מים חיים. כלומר, שגיאתו ביסוד היסודות ועמוד החכמות הוא ידיעת ה' יתעלה, גרמה לו להשתבש קשות בשאר יסודותיה של דת משה בכלל, ובענייני עבודה-זרה בפרט. ואי"ה עוד אוסיף ואכתוב בעניינים אלה.

בית-מדרשו של רש"י הוא אבי אבות המשבשים של דת משה, בעקבותיו נהו ונוהים עשרות ומאות פרשנים באלף השנים האחרונות, ואף בימינו, הולכים בשיטתו המבחילה את השכל הישר והמנחילה הזיות והבלים לעם-ישראל, ודרשות שאם ישמעום העמים יאמרו עלינו "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", וכדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק. אגב, אני מציע לך לקרוא את הקדמתו של הרמב"ם לפרק חלק, כדי להבין מעט על חומרת עניין זה. לדעת חז"ל והרמב"ם, ראוי לקרוא לרש"י רשע כי הוא היה עובד אלילים ברמה החמורה ביותר, וכפי שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה (ג, טו) על המינים "שאין להם חלק לעולם הבא, ונדונין על גודל רשעם וחטאתם" וכו'. ומה אעשה ורצה הבורא ואותיות רש"י הן הן אותיות שר"י... ושמא רמז יש בו? ורמז נוסף נתן לנו ה' בכך שגלגל לו את הכינוי "פרשנדתא" הלא הוא בנו בכורו של המן הרשע...

4) התירוץ לזלזל בחכמי ישראל וברש"י אינו בגלל שהם התרחקו מדרך הרמב"ם, אלא בגלל שהם התרחקו מדרך האמת ומדת משה. כי עליך להבין דבר אחד מאד יסודי, כאשר אני אומר רמב"ם, אין כוונתי להרמב"ם אלא לכלל חכמי המשנה והתלמוד, כי 98 אחוז מפסיקת הרמב"ם היא פסיקה תלמודית, וכל חכמי ישראל שנטו מהפסיקה התלמודית שהוסכמה על-ידי כלל עם-ישראל ואושרה על-ידי הסנהדרין, למעשה כופרים בתורה שבעל-פה, ובמלים אחרות רפורמים. קרא נא את מאמרי בעניין זה: "מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית", וכן "מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?".

לפי דעתי, הסיבה המרכזית שחכמי ישראל נטו מדרכם של חז"ל והרמב"ם, היא שחז"ל אסרו באיסור חמור ליהנות מדברי-תורה, אך יהדות אשכנז קידשה עקרון זה (גם כן השפעה נוצרית כאמור), כאילו הוא מצוה ואף חובה דתית! וכדברי הט"ז שמי שלא לוקח כסף עבירה היא בידו, ובזאת שיבשו קשות את דת משה – כי ברגע שנפתח הפתח לשיבושים, אין סוף לשקרים, שהרי כדי לכסות על שקר אחד צריך שלושה שקרים...

אגב, הלכה פסוקה בתלמוד, שדיין שנתן כסף כדי שימנו אותו לדיין, מצוה לזלזל בו: "ותהי הגלימה שהוא מתעטף בה כמרדעת של חמור", כך לשון התלמוד ופסיקת הרמב"ם. מה נאמר אפוא, על הדיינים שמפעילים קשרים פוליטיים כדי לזכות במינוי שכל כולו טובות הנאה מפליגות? ומה נאמר אפוא, על מי ששיבשו את דת משה והפכו אותה לדת חדשה מסואבת ומזוהמת באינטרסים זרים ועבודה-זרה? אני מציע לך לקרוא את סדרת מאמריי באתר: "מדוע התנגד הרמב"ם ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה?", ושוב, אין זו דרכו של הרמב"ם אלא דרכם של חז"ל במסכת אבות: "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם", דרך שאותה עזבו חכמי אשכנז ובעטו בה ברגל גסה (קרא נא את מאמרי "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם").

ואוסיף נימה אישית, למדתי לא מעט את הספרות הרבנית, טרם שידעתי את דרך האמת למדתי שבע שנים ל"רבנות" וניגשתי למבחני "היכל שלמה", ואף התזה והדוקטורט שלי נכתבו על הספרות הרבנית (האשכנזים באוניברסיטה לא רצו שאכתוב על הרמב"ם, וגם על זה יש הרבה מה לומר, ובמשפט אחד, האשכנזים המלומדים יודעים כי הרמב"ם הוא היסוד לחשיפת השקרים הסילופים והשחיתויות שהם החדירו לדת משה), ועד היום אני ממשיך ללמוד את הספרות הרבנית בעיקר מתוך הפירוש של מָרי יוסף קאפח, ותאמין או לא, הם מלאים וגדושים בשיבושים והזיות לאין מספר.

5) לגבי הסיפור ממסכת ראש-השנה, אין לו שום קשר לעניין שלנו, מדובר כאן במחלוקת הלכתית, עם נגיעות לעניין אחדות ואחידות הפסיקה וההוראה. אני מדבר על סטייה מחשבתית קשה מדת משה, סטייה שדרדרה את העולם הדתי לעבוד אלהים אחרים, סטייה שמרחיקה אותנו ממילוי ייעודנו כממלכת כהנים וגוי קדוש, סטייה שמונעת מאתנו להיות "עם חכם ונבון", סטייה שגורמת לחילול-השם מפני שדת משה נראית כדת חשוכה פרימיטיבית מסחרית תועלתנית שקרית ולא רלבנטית.

אגב, גם לעצם העניין ההלכתי אינך צודק לדעת הרמב"ם, כי מי שצדק בחישובו לא היה ר' יהושע אלא רבן גמליאל, וזה לשון הרמב"ם בפירושו למסכת ראש-השנה (ב, ט), להלן רק מעט מדבריו שם: "ורבן גמליאל בידיעתו המדויקת בחכמה זו ידע שאפשר שייראה אותו הערב, ולפיכך קיבל דבריהם כשאמרו [העדים] ראינוהו ערבית במערב, ולא חשש למה שאמרו שחרית במזרח, לפי שלא חייבה אותנו תורה לקבל עדות בראייתו בשחרים. ולא מפני שסבר שהם שיקרו, אלא תלה הדבר שהם דימו וראו משהו הדומה לירח ולא היה כלום, [...] וכאשר קיבל רבן גמליאל עדותם שהירח נראה סמוך לשקיעה חלקו עליו חכמים בכך, לפי שלא היה בינו לבין הקיבוץ [=המולד] זמן המחייב שייראה לפי חשבונם שאינו מדויק, ולפיכך מסר להם כלל: 'פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה'. וכך צריך לפרש כל מי שמבין ומשכיל ובעל הבחנה אנושית".

6) לגבי שגיאותיהם של חכמי ישראל, אם היה מדובר בשגיאה אחת או בשגיאות פה ושם, מילא, אך דבריהם רצופים שגיאות ושיבושים! וגדולה מזאת, כפי שאמרתי לעיל, כל מי ששגיאותיו נוגעות לענייני עבודה-זרה או ספיחי עבודה-זרה, יש לבטל את דבריו כליל. כמו כן, הזמן שהקב"ה הקציב לנו בעולם הזה קצר כל-כך, ואם נכלה את זמננו בהזיות והבלים או בדברים לא ברורים ועקושים, אנחנו מזיקים לעצמנו ומאבדים את הזמן היקר שה' נתן לנו להתקרב אליו בדעתנו ולזכות בחיי העולם-הבא, שם תהא דעתנו קשורה בידיעת צור העולמים. וזה לא יקרה אם נמשיך לגרד עצמות בכתבי רוב חכמי ישראל, במקום לאכול בשר משובח על שולחן של זהב בכתבי רס"ג, הרמב"ם, ועוד.

7) לגבי מָרי יוסף קאפח, נדמה לי שלא קראת את הוכחותיי במאמר, אך לא משנה, אם היית לומד בעיון את פירושו ורואה כיצד הוא מפרק אותם לגורמים, ומראה כיצד הם משובשים לחלוטין מדרך האמת, היית אולי מבין את דבריי. ראה לדוגמה את שיבושו של הראב"ד שהיה מסופק האם יש לה' יד ועין ומעיים או שמא אין לו? ואם היסודות רקובים, כל המבנה הרוחני שנבנה על גביהם הוא חורבה רעועה שמסכנת את הנכנסים אליה. סיבה נוספת שמָרי לא אמר את האמת (מעבר לסיבה שציינתי במאמרי שלא התייחסת אליה), היא העובדה שהוא היה חלק מהממסד הרבני, ומה לעשות, ברגע שאתה מקבל משכורת חודשית נפוחה וסרוחה מהממסד הרבני וטובות הנאה מפליגות ומשחיתות, אתה לא יכול להיות חופשי לומר את כל האמת אלא רק לרמוז אליה. ויש אפילו מקומות, שטובות ההנאה השפיעו על שיקול דעתו והוא לא ראה את האמת נכוחה. כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים.

8) ביחס לדבריך שהמחלוקות של חכמי ישראל הן לשם שמים, איני יודע אם לצחוק או לבכות, כי המחלוקות בין רוב חכמי ישראל הן הכל חוץ מלשם שמים. האמת לא מעניינת אף אחד, אלא רק תועלת פוליטית או אחרת. הכסא הכבוד והכסף זיהמו מזמן את דת משה, ושעבדו את המחלוקות "ההלכתיות" לאינטרסים זרים. ראה לדוגמה את שריפת ספרי רבנו הרמב"ם על-ידי חכמי צרפת, ושנאתם התהומית של רבים למשנת הרמב"ם, כי היא מגלה את מערומיהם, וכפי שכותב רבנו בצוואתו למורה-הנבוכים (עמ' יב):

"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי-נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמתיים ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד כי מהם יתגלה פסולת הסיגים שבידם שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם". וכבר ביארתי קטע זה במקומות רבים במאמריי, וזיקתו ליסוד השכר והעונש.

כמו כן, ראה דברי הרמב"ם באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קכה):

"אני ידעתי והיה ברור לי בעת שחיברתיו [את הספר משנה-תורה], שהוא יגיע בלי ספק לידי רע הלבב המקנא, שיגנה את מעלותיו ויַראה שאין צורך בו, או שהוא בלתי שלם. ואף לידי הסכל הפתי [=חסר הדעת] אשר אינו יודע ערך מה שנעשה, וידמֶּה שהוא מעט התועלת. ואף לידי המתחיל ההוזה המבולבל ויקשו לו בו כמה מקומות, כיוון שאינו יודע את יסודותיהן או שקצרה בינתו מלדקדק מה שדקדקתי. ולידי המתחסד לפי דמיונו המאובן המטומטם שילעיז על מה שנכלל בו מיסודות הדעות [=כמו שעשו חכמי אשכנז ששרפו את ספריו מורה-הנבוכים וספר-המדע]. ואלה הם הרוב. ויבוא בלי ספק גם לידי השרידים אשר ה' קורא בעלי היושר והצדק וטובֵי התבונה, ואלה ידעו ערך מה שעשינו, אשר אתה הראשון שבהם, ואף אם לא יהיה לי בדורי זולתך דיי".

ובהמשך דבריו שם תקבל תשובה נוספת לעניין המחלוקות "לשם שמים": "וכל מה שתיארתי לך על מי שלא יקבלוהו כראוי לו, אין זה אלא בדורי אבל בדורות הבאים כאשר תסתלק הקנאה ותאוות השררה יסתפקו כל בני-ישראל בו לבדו, ויוזנח כל שזולתו בלי ספק, פרט למי שמחפש דבר להתעסק בו כל ימי חייו ואף-על-פי שלא ישיג תכלית".

9) סיום דבריך מעיד על ריחוקך מדרך האמת, מדוע יש חשיבות לשאלה האם יש מרבני דורנו שמסכימים או לא מסכימים לדבריי? האם העובדה שאברהם אבינו היה אחד, מעידה על כך שהוא טעה? האם העובדה שדת משה היא דת קטנה, וההולכים בה מעטים, היא עובדה לאי-נכונותה? הדבר היחיד שיש לבחון הוא האם אני כותב דברי אמת, והאם יש לי ראיות מבוססות לבנות עליהם את טענותיי, וזאת ידידי היקר, יש גם יש, ועד היום, אף לא אחד הצליח להוכיח לי שאני טועה ביסוד הדברים. אין לי ספק שטעיתי פה ושם (כמו כל בן אדם), אך יסוד הדברים אמת לאמיתה. ותוכל לעיין עוד בעניין זה במאמרי: "קבל האמת ממי שאמרו".

ואגב, זה עוד אחד מהשקרים שמכרו לנו בדת החדשה: כדי למנוע את האפשרות שמישהו יגלה את ערוותם ויוכיח את סכלותם, הם המציאו את "ההסכמות" ששיבשו קשות את דת משה, כי במקום לבחון את הדברים לגופם האם הם צודקים מבחינת עצמם ואמיתתם, בודקים הם את הדברים לפי הסכמת "גדולי ישראל" למיניהם שמזמן הפכו את התורה קרדום לחפור בה, וכמו שכותב הרמב"ם באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): "ואין צורך לומר איה יראת שמים?! ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר מגיע לשררה נעלמת יראת שמים". וכך, באמצעות "ההסכמות" הם מוציאים מארון הספרים היהודי ספרים שיש בהם דברי אמת, ומנציחים את עולם השקר וההטעיה.

10) ושמא תאמר שיש לדון לכף זכות את רש"י ושאר חכמי ישראל ששגו בעבודה-זרה או בספיחי עבודה-זרה? אשיב לך, כי כבר הוכחתי במאמריי על רש"י ועל תכלית המזוזה, ועוד, כי לדעת הרמב"ם, אין לדון לכף זכות עובדי עבודה-זרה, אלא להתייחס אליהם במלוא החומרה. וכפי שרבנו כותב בעצמו על רש"י ובית-מדרשו שהגשימו את הבורא שהם "יותר תועים מהבהמות". ואם אנו יראים מרש"י ולא מותחים עליו ביקורת על כך שהוא חטא והחטיא את הרבים בעבודה-זרה, אנחנו עובדים עבודה-זרה בפועל בעצמנו! כי יראתנו מרש"י ומבשר ודם גוברת על יראתנו מבורא-עולם, ואין עוד מלבדו.

ואידך זיל גמור, כי כתבתי כאן רק מעט מזער מהתמונה הכללית, מעין פיקסל אחד בתמונה רחבה ועצומת ממדים, ואולי אוסיף להפנותך למאמרי: "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל". ואין כמעט מאמר אחד בכל קרוב למאתיים המאמרים שפורסמו עד היום באור הרמב"ם תודה לאל, שאין בו ראיה או תובנה שמחזקת את דרך האמת, כי אני משתדל ללכת בדרכו של רבנו הרמב"ם: "כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד" (סוף פירושו לברכות).

בברכת החג,

אדיר


#ייחודהשם #תקומה #אגדה #אמת #עבודהזרה #רמב

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!