טענות כנגד מאמריי בעניין רש"י-שר"י ושאר הוזי ההזיות – ותשובתי

להלן שאלה שנשאלתי כאשר אתר אור הרמב"ם עוד היה בראשית דרכו:


כשנפגשנו סיפרת לי על האתר "אור הרמב"ם" ואמרת שתשמח שאחלוק איתך תובנות, כך שאני מרגיש בנוח לכתוב לך, על-אף שקשה לי מאד עם הרבה דברים שכתבת, אני מניח שגם ידעת שיהיה לי קשה איתם כשהפנית אותי לאתר. חשוב לי להדגיש שאולי חלק מהדברים שלי ישמעו חריפים, אבל זה לא עומד בסתירה לכך שאני מאד אוהב ומעריך אותך.


בחלק ניכר מהמאמרים שיצא לי לקרוא, ראיתי זלזול עמוק בחכמי ישראל לדורותיהם. התירוץ שמופיע לזלזול הוא שהם התרחקו מדרך הרמב"ם, שהיא הדרך האמיתית והנכונה וכל מחשבה שונה ממנו היא סטייה מדרך האמת והישר, ועל-כן אין משמעות לשום דבר חוץ ממה שהוא כתב.


אחד הסיפורים בגמרא שהשפיעו מאד על איך שאני רואה את עולם ההשקפה היהודי, הוא הסיפור במסכת ראש-השנה על רבי יהושע ורבן גמליאל בקידוש החודש. מדברי המשנה עולה כי אין ספק שהאמת אצל רבי יהושע, העדים העידו על דבר שלא ייתכן כלל שהיה במציאות! ואף-על-פי-כן החודש התקדש לפי פסיקתו של רבן גמליאל.


ייתכן והיו שגיאות לחכמי ישראל לאורך הדורות, הן בענייני השקפה והן בענייני הלכה, אך האם שגיאות אלו מבטלות את כלל דבריהם? האם שגיאות אלו מראות על כך שהם היו כופרים עד לרמה שאתה כותב על רש"י "שם רשעים ירקב"???


אתה כותב במאמר נוסף: "כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח עושה 'בית-ספר' לכל נושאי הכלים של הרמב"ם בפירושו, מוכיח שוב ושוב את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהאמת, ובכל זאת הוא משתדל מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר?". אני חושב שהסיבה שהוא מכבד אותם הוא מכך שמחלוקתם היא לשם שמיים, והוא אכן מאוד מכבד אותם אף אם חולק עליהם בצורה קשה.


האם יש מרבני דורנו שסומכים ידיהם על המסקנות שאתה מגיע אליהן בנוגע לגדולי ישראל?


להלן תשובתי:


תודה רבה על דבריך. לא הרגשתי שדבריך חריפים, אמנם קשה שלא להבחין שהנך רחוק מדרך האמת, גם בגלל שעדיין לא חיברת את הפאזל ורק הצצת מעט לעולם חדש, וגם אולי בגלל שאתה עדיין משועבד לתפישות העולם-הדתי הגלותי אשר הפריעו לך לראות את האמת נכוחה. אנסה להסביר לך מעט מתובנותיי, אך האמת היא שכדי להבין אותן ולהבין את דרכי ודרכם של חז"ל ורבנו הרמב"ם, עליך לעשות שני דברים: א) להתנער מדעות קדומות; ב) ללמוד... ואין צורך לומר שאני משיב לך אהבה על אהבתך, וכפליים יקר על הערכתך.


ביחס ל"חכמי ישראל", לצערי הרב חכמי-יועצי-אשכנז הפכו את חכמיהם המהובלים לאלילים, ובעקבותיהם נוהים בדבקות חכמי-יועצי-ספרד וגם תימן. בלתי אפשרי בימינו לחלוק עליהם או לומר שהם טעו ושגו, וכל מי שיאמר-כן הוא בגדר כופר בתורה ויש לנדותו.


יחסו של העולם-הדתי ל"חכמי ישראל" גובל בעבודה-זרה, כי אין אדם שלא טועה, ובמקום שיש בו עבודה-זרה אין חולקין כבוד לשום אדם ואף מצוה לזלזל כדי לעקור מחשבות עבודה-זרה מן הלבבות. לדוגמה, ביום השנה לטמא אלישיב התפארו המספידים בהזיה שהוא "מעולם לא טעה" וכל דבריו ופסיקותיו היו "אלהיות", כי כל חייו היו ב"קדושה". תפישת הערצת הכומרים בעלי המרדעות יסודה בנצרות שהפכה את כומריה ל"בני האלהים" כדי שלא יהרהרו אחרי דבריהם, וכך הם היו יכולים להשיג את מטרתם: שהרי אם הם בנים ישירים של אלהים מגיעים להם תקציבים והקצבות וטובות הנאה, ומותר להם לגזול לחמוס לנאוף ולנצל ילדים קטנים בחסות הדת... כמ