אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז (חלק א)

מן המפורסמות שרבים מחכמי-יועצי-אשכנז ראו בפילוסופיה כפירה, וביטוי חריף לכך אנו מוצאים אצל החשמן מווילנא. בסוף המאה הי"ח מתח החשמן ביקורת חריפה על רבנו איש האמת שקידש מלחמה כנגד העבודה-הזרה והזיות המאגיה האליליות, וזה לשון החשמן:


"הרבה לחשים נאמרו בגמרא, והוא נמשך אחר הפילוסופיה הארורה, ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל שקר. אבל כבר היכו על קודקדו [מי? האשכנזים?], שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על-פי שמות וכשפים [...] והפילוסופיא הִטַּתּוּ ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן" (באור הגר"א, יו"ד קעט, יג).


בתחילת דרכי התקשיתי להבין כיצד אלי, החשמן המכשף הידוע מווילנא, יִיחס אמיתות להבלי הכשפים והלחשים והשדים? וכבר פרסמתי מאמר בספרי "אפיקים להרמב"ם" שבו הוכחתי שכל ענייני המאגיה הם הבל מהובל, וכל המאמין בהם חובר-חבר למועדון הסכלים ומחוסרי הדעת, ובהמשך הוספתי עוד מאמרים רבים בענייני המאגיה. כמו כן, פרסמתי סדרת מאמרים על השדים, ובהם הוכחתי שמדובר בעבודה-זרה שכל המאמין בה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא. ולא פחות חמור מזאת, היאך החשמן העז לגנות את הפילוסופיה כ"ארורה" שהרי בה לפי הרמב"ם האדם מתרומם למעלת ייחוד השם! ובמה בדיוק היכו על קודקדו של הרמב"ם? האם יש להבין את אגדות הגמרא כפשוטן? דומני אפוא שהמכשף מווילנא מכה על פדחתו שלו בדבריו אלה, שהרי מדבריו מתגלה שרמתו המחשבתית מתחת לאפס.


עוד בעניין דברי החשמן מווילנא שכיזב שהפילוסופיה הטתה את הרמב"ם ברוב לקחה, ובכן, אלו דברים חמורים מאד כנגד רבנו הרמב"ם, שהרי אם נתבונן לרגע במקורות שמהם העתיק שוחר השדים והלחשים את ביקורתו, נגלה אל מה הוא משווה את הפילוסופיה ואת הרמב"ם, וכך נאמר בספר משלי (ז, ז–כז): "וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב [...] וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב [...] הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ [...] דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת". ואיני יודע מה עלה בדמיונו, שהרי איך יעלה על הדעת לדַמות את הפילוסופיה (ייחוד השם) לאשת איש זונה? אשר דרכי ביתה יורדות אל חדרי מוות? אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים? ואת רבנו הרמב"ם הוא מדמה לנער פתי חסר-לב?


סכלותו הנגעלה והמבחילה של המעונן מווילנא, גרמה לו לנקוט בדימויים כל-כך מופרכים ומנותקים מן המציאות עד כדי הוצאת-שם-רע על יסוד ייחוד השם, ועל איש אמת עבד השם. זאת ועוד, קוסם הקסמים הטמא הזה מותח ביקורת חריפה על-כך שרבנו רואה במדרשי-חז"ל משלים, ולכן הוא אומר שהפילוסופיה גרמה לרבנו "לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן"! ואוי ואבוי לאותה סכלות ומינות, שהרי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא שפל השפלות המחשבתית! ולקרוא להבנת אגדות חז"ל כמשלים: "דרכי ליצנות", היא הוצאת-שם-רע גם על חכמי המשנה והתלמוד ופעם נוספת על הרמב"ם הספרדי שהבין את עומק כוונתם, ובהמשך המאמר נראה את דברי רבנו בפרק חֵלק על תופשי אגדות חז"ל כפשוטן.


ונחתום פרק זה בדברי רבנו על המפקפקים ביסודות הדת, וכל-שכן העוקרים ביד רמה את יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא ידיעת ה' יתרומם ויתעלה, וכפי שניסה לעקור החשמן בדַמותו שהפילוסופיה וההשכלה, שבה מתרוממים למעלת ייחוד ה', היא "אשת איש זונה", והנה לפניכם דברי רבנו המפורסמים בסוף חיבורו בעניין שלושה-עשר יסודות דתנו:


"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


אגב, במאמרי: "השדים – נחלת השוטים וְהַחַטָּאִים (חלק ב)", בפרק ו שם: "החשמן מכה על פדחתו", הוספתי התייחסות לדברי בלעם הווילנאי ההולך כפעם בפעם לקראת נחשים.


א. תוצאות הריחוק מהפילוסופיה


ביטול הפילוסופיה וכל עמוד המחשבה היהודי גרם לשיבוש מערכות הלכתי ומחשבתי מוחלט בקרב חכמי-יועצי-אשכנז ההוזים, עד-כדי-כך, שמי שיקרא את דבריהם העילגים המסורבלים המשובשים והמטופשים, יְדַמֶּה שהוא חולם ולא קורא דברים שאנשים שמכונים "גאוני עולם" ו"קדושי עליון" כתבו אותם. חכמי-יועצי-אשכנז התרחקו מפסיקת הלכה בריאה ומאוזנת והגיעו לשיבושי הלכה ומינות חמורים, שנובעים מחוסר הבנה בסיסי של ההלכה ותפקידה.


ברם, הדבר החמור ביותר שאירע לרבים מחכמי-יועצי-אשכנז הוא שהיו לא מעטים בקרבם שהאמינו והיו בטוחים, שה', יתעלה ויתרומם מסכלותם, הוא מעין אל יווני בעל איכויות פיסיות מעוררות התפעלות, מעין האל זאוס לאשכנזים השוטים, ולא אתפלא אם מדובר בהשפעה נוצרית. וכך פוסק רבנו בהלכות תשובה (ג, טו): "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים [...] חמשה הן הנקראים מינים: [...] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה".


על פסיקת הרמב"ם הזו מתלונן הנחש הצרפתי הקדמוני, וזה לשונו:


"ולמה קרא לזה [=למי שאומר שיש לה' יתעלה גוף ותמונה] מין? וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר [מזאת] ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".


תחילה נתייחס ללשון שבה נקט הנחש: "גדולים וטובים ממנו", ובכן, אין זו הפעם הראשונה שהפוחז מתנסח באופן מתנשא, והוא כבר רמז קודם לכן בהשגותיו לכך שהוא רואה את עצמו גדול מהרמב"ם, וזה לשונו בהשגתו על הרמב"ם בהקדמת "משנה תורה": "סבר לתקן ולא תיקן [...] ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חיבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב, ואם אני גדול ממנו למה אבטל את דעתי מפני דעתו".


אגב, לעצם דברי הפוחז מפוסקיירא "ואם אני גדול ממנו", רחוקים הם מאד ממידותיו של רבנו ומשבילי מחשבתו, מפני שרבנו לא קובע מהי האמת לפי גדולת הפוסק ורוממותו הדמיונית בעיני עצמו או בעיני אחרים. אלא "קבל האמת ממי שאמרו" – הדברים הנאמרים נבחנים לפי תוכנם ואמיתתם ולא לפי מעלתו הדמיונית של אומרם בעיני עצמו או בעיני אחרים. ובעניין הנחש הצרפתי הזה הרחבתי במאמר נוסף, ראו: "מי גדול ממי?", ואין גבול לסכלותו.


נחזור להשגת הנחש בהלכות תשובה, ובכן, אף שהוא לא התכוון לכך, בלעם הזעמני מודה שרבים מרבותיו היו מינים! אך הוא איננו מסוגל להודות שרבותיו טועים, כי גדול כבודו וכבוד אבותיו מן האמת, ואם הוא היה איש אמת ואוהב אמת באמת, הוא היה עוקר כבודו וכבוד אבותיו. אך לשיטתו, נכון להגן על כבודו וכבוד רבותיו תוך שהוא משבש את הדעות ומכשיר את המינות! מאשר חלילה להודות להרמב"ם הספרדי (פרענק פארך ושווארצע חייעס), שיש בקרב רבותיו האשכנזים "הגדולים והטובים" מינים פגאניים במובן הגס והמכוער ביותר.


על דברי הנחש מפוסקיירא הללו מעיר מָרי יחיא אביץ' ע"ה בחידושיו ל"משנה תורה" שם, וזה לשונו: "אם להראב"ד גדולים וטובים הם, לדעת חכמים מינים ואפיקורסים הם, עיין בראשית-רבה (ח, ח)". כוונתו של מָרי יחיא היא לאמור שם: "בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' [א, כו], אמר לפניו: ריבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים?".


ומה ניתן לומר על דברי הנחש הפוחז הקופץ להישבע בחיי ראשו? ובכן, קשה לדעת מתוך דברי הצרפתי אם הוא בעצמו סבר שיש לה' גוף ואחז באופן מוצהר ומפורש בהזיית ההגשמה – כי מצד אחד הוא ראה במי שסוברים שה' הוא מעין אליל יווני עליון כמו זאוס "גדולים וטובים" אפילו יותר מהרמב"ם (וזו כשלעצמה סכלות חמורה שאי אפשר לתארה), אולם, מצד שני הוא מודה שהם נשתבשו "בדברי האגדות המשבשות את הדעות". אך אם הם נשתבשו בדברי האגדות, מדוע הם "גדולים וטובים" מהרמב"ם? מהסתירות הפנימיות בתוך דברי הנחש עולה דבר אחד ברור, גם אם הפוחז בעצמו לא היה מין מוצהר כמו רש"י לדוגמה, אין ספק שהוא סבל ממינות עמוקה אם הוא העז לראות במינים "גדולים וטובים" מרבנו הרמב"ם.