מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?

עודכן ב: 28 דצמ 2018


אחת האקסיומות המפורסמות ביותר בעולם הדתי בימינו היא ההנחה, שבמהלך הדורות מתרחש תהליך מאגי-קוסמי, אשר גורם לירידה רוחנית של חכמי הדורות. עד כדי-כך אקסיומה זו נטועה עמוק, שמקובל לראות את דברי הראשונים לדוגמה כדברים שנאמרו מפי הגבורה, וכל מי שמעז לחלוק עליהם הוא ככופר בתורה.

מקור אקסיומה זו נמצא בתלמוד הבבלי מסכת שבת (קיב ע"ב): "אם ראשונים בני מלאכים – אנחנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל ר' פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים". וכן מובא בעירובין (נג ע"א): "אמר ר' יוחנן: ליבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סדקית". הרמב"ם התעלם מהמימרא הראשונה (אולי בגלל שהיא גוזמא רחוקה מדי), אך התייחס למימרא השנייה בהקדמתו לפירוש-המשנה, וזה לשונו:

"לפי שהם [=חז"ל, התנאים והאמוראים] עליהם השלום, על-אף שהיו שוקדים על הלימודים וטובי-שכל ומוכשרים, והתחברו לאנשים גדולים ופרשו מתאוות העולם וכל אשר בו – היו מייחסים חסרון לעצמם בהשוואה לקודמיהם, והוא אמרם: 'לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפילו כמחט סדקית אינו'. כל שכן אנחנו, שעם אבדן המדע והחכמה מאתנו כמו שיעד לנו יתעלה [ישעיה כט, יד]: 'לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר', נתייחדו בכל אחד ממנו ארבעה דברים: חולשת שכל, והתגברות התאוות, והעצלות מללמוד, והחריצות לרדיפת ענייני העולם הזה, ארבעת שפטי הרעים, והיאך לא נייחס החיסרון לעצמנו בהשוואה אליהם? [=לחכמי המשנה והתלמוד]".

למדנו מרבנו עד עתה שני דברים חשובים:

א) הסיבה המרכזית ל"ירידת הדורות" איננה מאגית-מיסטית, אלא היא פריה הבאוש של הגלות: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר". ויש לדייק, לא סתם גלות אלא גלות שנלווים לה ייסורי נפש וגוף, וכמו שכותב רבנו בהקדמתו למשנה-תורה:

"ואחר בית-דינו של רב אשי שחיבר התלמוד בימי בנוֹ וגמרו, נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר, והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים, ורבתה קטטה בעולם, ונשתבשו הדרכים בגייסות, ונתמעט תלמוד תורה, ולא נתכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם, אלא מתקבצים יחידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה [...] ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכל, ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתתרה, לפיכך אותן הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר התלמוד עצמו הבבלי והירושלמי וספרא וספרי והתוספתות, שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יִוָדַע מהם הדרך הנכוחה".

נמצא, כי הגלות וייסוריה היא הגורם המרכזי לירידת הדורות, וכפי שכותב רבנו בהלכות תשובה (ט, ז): "ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ומשתה וזנות, ודומה להן, מביא עליכם כל הקללות האלו, ומסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם-הבא, ונמצאתם שאיבדתם שני העולמות. שבזמן שאדם טרוד בעולם-הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק בחכמה ולא במצוה שבהן זוכין לחיי העולם-הבא".

למדנו עוד, כי סיבת הגלות וייסוריה אינה גזרת שמים, אלא היא נובעת מהתרחקות עם-ישראל מהשם יתעלה, והתרחקות זו גורמת לגלות וייסוריה. נמצא, כי תהליך ירידת הדורות מתחיל אפוא בחולשה רוחנית ובנטייה אחר מדרון התאוות החלקלק, והגלות וייסוריה הן עונש לאומה להרחיקה עוד יותר מהשם יתעלה, על כל פשעיה. כלומר, ייסורי הגלות התחזקו לאחר חתימת התלמוד בגלל ירידתם הרוחנית של אבותינו, ונדמה אפוא שלא ראוי עוד לומר עליהם "ראשונים כמלאכים".

ב) נשים לב שרבנו מתאר את חסרון דעתנו ביחס לחכמי התלמוד, ולא לומד ממימרות אלה שבכל הדורות עלינו לייחס חסרון לשכלנו ביחס לדורות הקודמים. אמנם, הרמב"ם אומר שחלה ירידה מסוימת גם מתקופת הגאונים לתקופתו, אך גם זאת בשל ייסורי הגלות: "ובזמן הזה תכפו צרות יתרות". אך מכל מקום נראה, שאין ללמוד מכאן כי בכל הדורות לפי דעתו "ראשונים כמלאכים", שהרי הוא לא מתייחס בשום מקום לגאונים כאל מלאכים, ומרבה לחלוק עליהם ולגלות טעויותיהם. שהרי מן המפורסמות שרבנו חלק בעוז ולעתים אף בביטול על רבות מדעות והשקפות הגאונים, והיה רחוק מלומר עליו שראה את עצמו כחמוֹר ביחס אליהם.

נמצא, שכל מעלת המלאכים שמוּרה ונצוּרה לחכמי התלמוד בלבד, שבימיהם עדיין לא הכתה הגלות בגליה הקשים והמטלטלים את עם-ישראל, שהרי עד חיבור התלמוד על-ידי רב אשי הייתה הסנהדרין עומדת על תילה והיו קשרים איתנים בין מרכזי היהדות.

כלומר, מתום תקופת התלמוד והתעצמות מוראות הגלות, אנחנו חיים בתקופה אחת שאין בה "ראשונים" ו"אחרונים", לפחות לא לפי הרמב"ם ולא לפי התלמוד, שהרי גם חכמי התלמוד וגם רבנו דיברו על תקופתם בלבד. ועתה נביא לכך ראיות נוספות.

כל בית-דין יכול לחלוק על קודמו

בתום תקופת התלמוד חל שינוי מהותי בכללי הפסיקה בעם-ישראל. בתקופת התלמוד נפסקה ההלכה על-פי בית-הדין הגדול וממנו יצאה הוראה לכל עם-ישראל, לא ניתן היה לחלוק על פסיקת בית-הדין הגדול למעט במצבים מאד מסוימים שפירטתי במאמרי: "מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית". ברם, לאחר תקופת התלמוד בטלה הסנהדרין, וכל בתי-הדינים ברחבי הגלויות הורו לצאן מרעיתם כפי הבנתם או אי-הבנתם.

פסיקות בתי-הדינים השונים בפזורת הגלויות לאחר חתימת התלמוד אינן נצחיות, וכל בית-דין ואפילו מורה הוראה יכול לבטל את דבריהם, ואפילו אלף שנה ויותר לאחר שהם קבעו ופסקו את פסקיהם. וכך בדיוק פוסק רבנו הרמב"ם בהקדמתו למשנה-תורה (הלכה ל), וזה לשונו:

"וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית-דין אחֵר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד, אין שומעין לראשון, אלא למי שהדעת נוטה לדבריו". ומוסיף שם מָרי יוסף קאפח (באות צז): "מה שדנו האחרונים אם במחלוקת הפוסקים שייך הכלל 'הלכתא כבתראי' הרי דברי רבנו ברורים, כי כוחו של אותו כלל אינו אלא במחלוקת אמוראים, אבל מאחרי חכמי התלמוד אין הכלל הזה אלא לעולם כל מורה הוראה הראוי להוראה, רשאי לפסוק כפי שייראה לו וכמי שהדעת נוטה לדבריו".

נמצא, כי לאחר תקופת התלמוד, כל מורה הוראה רשאי לבטל את דברי קודמו, בתנאי שהדעת תהיה נוטה לדבריו, כלומר בתנאי שהוא יצליח להביא ראיות ולשכנע בצדקת דרכו. ומכאן ראיה לדברינו לעיל, כי לדעת הרמב"ם לא נאמרה מימרת "ראשונים כמלאכים" אלא לתקופת התלמוד בלבד, אך לאחריה אין ראשונים ואין אחרונים, אלא כולם נבחנים לפי ביקורת המדע, ההיגיון, הסברה ואיכות הראיות. ויש בזה היגיון רב, שהרי בתקופת התלמוד הייתה סנהדרין, והיא זו שהייתה בוחנת את הפסקים יחד עם חכמי ישראל, שהיו מאוחדים בקשרים איתנים באותה התקופה, כך שכל פסיקה עברה ביקורת בחינה ליבון ובדיקה לפני שאושרה בסנהדרין ונתקבלה על-ידי חכמי ישראל. ולכן אנו סומכים את ידינו על פסיקות חכמי התלמוד וכל ישראל חייבים ללכת בהן.

גדולים בחכמה ובמניין

ראיה נוספת לדברינו ניתן להביא מהלכה אחרת בדברי רבנו בהלכות ממרים (ב, ב), הלכה זו עוסקת בבית-הדין הגדול, וזה לשונו: "בית-דין שגזרו גזרה, או התקינו תקנה, והנהיגו מנהג, ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית-דין אחר וביקש לבטל דברי הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין".

ואם ירידת הדורות היא עניין מאגי-קוסמי בלתי-נמנע, כיצד אפוא יימצא בית-דין גדול שיהיה גדול מבית-הדין הגדול שהיה לפניהם?! ויתרה מזאת, הלכה זאת נכונה גם לתקופת התלמוד עצמה! כלומר אם יבוא בית-דין בתקופת האמוראים שיהיה גדול מבית-הדין הגדול שהיה בתקופת התנאים, הוא יכול לבטל את דברי קודמו! נמצא אפוא, כי כל עצמה ומהותה של מימרת "ראשונים כמלאכים" אינה אלא בתחום המוסר וההטפה, כדי ללמדנו להעריך ולהוקיר את חכמי המשנה והתלמוד. ולא חלילה לבטל את הלכותיהם או להוסיף עליהם עד שהמקור כבר נטשטש עד שעבר מן העולם, וכפי שעשו חכמי יועצי אדום באלף השנים האחרונות. ובוודאי שלא להכרית את היסוד המרכזי ביותר של חכמי המשנה והתלמוד: "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם".

ואם חכמי אדום באלף השנים האחרונות היו מקיימים באמת את צוואת חז"ל "ראשונים כמלאכים", היו נוהגים כרבנו הרמב"ם ולא נוטים מדברי חז"ל כמלוא הנימה. ולא כפי שסכלו וסטו סטייה חמורה מדרך חכמי התלמוד, ממחשבתם מפסיקתם וממוסריהם. ובריבוי הרפורמות שהחדירו לדת משה עיוותו אותה, ויצרו ממנה דת חדשה רחוקה מאד מנתינתה הטהורה בסיני, ועד שהם זועקים על הרפורמים יטלו קורה מבין עיניהם...

כל דור שלא נבנה בימיו כאילו החריבו

בתלמוד הירושלמי (יומא א, א) נאמר: "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו". ממימרא זו עולה ביקורת קשה והשוואה בין כל הדורות. כלומר הדור הראשון שהחריב את בית-המקדש שווה לדור האחרון, מפני שכל דור שלא נבנה בימיו כאילו החריבו במו ידיו. ובמלים אחרות, אין "ראשונים כמלאכים" אלא כל דור ודור שלא נבנה בימיו עומדת כנגדו תביעה רבתי: מדוע לא בנית את בית-המקדש? וכל דור שנכשל בהקמת בית-המקדש כאילו החריבו.

"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"

רבנו פוסק בהלכות תשובה (ט, ב) וזה לשונו: "לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, שנאמר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יי' [ישעיה יא, ט]"; ובהלכות מלכים ומלחמות (יב, ח) הוא אומר כך: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ולא תחרות, [...] ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם שנאמר: 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' [ישעיה שם]".

נמצא, כי לעתיד לבוא יבוא דור שלא רק שלא יהיה כמו הראשונים, אלא יהיה טוב מהם אלף מונים, וכל הארץ וכל העולם כולו יהיו עסוקים בידיעת השם. ימים אלה לא יבואו לנו מן השמים בדרך נס, אלא לפי דרכו של עולם, כלומר בהדרגתיות ובשלבים רבים. נמצא, שהעולם כולו מתקדם לקראת אותם הימים בכלל ועם-ישראל בפרט, וככל שנתקרב לימים אלה, לא רק שלא תפחת מעלתנו ביחס לראשונים, אלא תעלה מעלה מעלה.

וזכורני לאחר שכתבתי מאמר בעניין הזיותיו של רשב"ג בפיוטו "נעל עניות", שלחתי ראשי פרקים ממאמרי לרב משכיל מפורסם וחשוב, הוא השיב לי שאין בטענותיי ממש, מפני "שאין אנו טובים מאבותינו" שדבקו בפיוט זה. ואנכי השבתי לו: אדרבה, אם אנחנו לא נשאף שמעשינו יהיו טובים ממעשה אבותינו, בית-המקדש יישאר חרב, שכל דור שלא נבנה בימיו כאילו החריבו, ולעולם לא נכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי אנחנו נמשיך בשגיאות אבותינו ואבות אבותינו שמתחילה עובדי עבודה-זרה היו כידוע.

חורבן בית-תפארתנו היא הרעה הגדולה ביותר שצמחה משיבוש מימרת חז"ל "ראשונים כמלאכים", מפני ששגו לחשוב שהיא חלה על כל הדורות כולם ללא הבחנה, סכלו מלהבין שמדובר כאן במימרא בעלת אופי מוסרי וערכי מובהק, ואף הנחילו את ההזיה הרעה שמימרא זו מתקיימת כפשוטה באופן מאגי-מיסטי. בשלושת שפטיי הרעים הללו שוללים מאתנו את הלגיטימציה לבקר ולבחון את מעשי אבותינו, וכופים עלינו בשוטים לדבוק בכל שגיאות והזיות אבותינו ואבות אבותינו, ורבות הן כחול אשר על שפת הים.

שיבושי הראשונים עצומים ונוראים

ראיה נוספת לאי חלותו של כלל זה בימינו היא שיבושיהם המחרידים של הראשונים. עיון אמתי ולא משוחד בספרות הראשונים, הפוסקים והפרשנים, מעלה שרובם שגו אחר הזיות ואמונות טפלות, נהו אחר המיסטיקה המחליאה, שגו באסטרולוגיה שהיא שורש עבודה-זרה, ואף בעבודה-זרה ממש: בשגותם לחשוב שיש לבורא גוף יד ורגל ומעיים, בחששותיהם משדים ורוחות דמיוניים, ובעריכת טקסים דתיים שונים ומשונים להסרת "קפידתם" של השדים והרוחות מושא יראתם. ועוד הזיות רבות מלספור כי אין מספר.

על רבים משיבושי הראשונים כתבתי במאמריי, ואין כמעט ולוּ אחד שניצול משיבושים כאלה ואחרים, שיבושים שבדורנו מאן דכר שמיה, וכי מישהו יעלה על הדעת בימינו שיש לה' יד ומעיים כמו שרש"י סבר? וכי מישהו מאנשי-המדע בימינו יעלה על הדעת שיש אמת בכישופים כמו שהאמינו רוב הראשונים? וכי מישהו יעלה על הדעת בימינו שהאסטרולוגיה היא מדע אמתי, כמו שסברו הראב"ע הרמב"ן הרשב"א ועוד רבים? וכי מישהו יעלה על הדעת בימינו שיש שדים ורוחות רעות? ואף שתמיד יהיו שוטים, רוב רובם של עם-ישראל רחוקים מדרכי ההבל וההזיות שכה היו אדוקים בהם הראשונים.

לכל זאת יש להוסיף את כתיבתם המעוותת, שגורמת לך לעתים לא רחוקות להתפלץ במאמציך להבין מה רצו ולמה התכוונו, ואם היו כותבים את דבריהם בימינו ללא הילת "ראשונים כמלאכים" אין לי ספק ש-97% מהראשונים לא היו נחשבים כמעט לכלום בימינו, ואין אדם שהיה קונה את ספריהם, למעט מי שרוצה להראות עד כמה הוא חכם ומבין בספרים "הקדושים" שמגבבים דברים לא מובנים כדי להפליא בהם את הפתאים.

ואסיים פרק זה בדברי מָרי יוסף קאפח מתוך מבואו למדרש-הביאור מהדורתו, על מחבר המדרש ר' סעדיה בן דוד שחי לפני כ-600 שנים בתימן, ואף שמָרי נוהג בעדינות בדרך-כלל עם חכמי תימן, הפעם גילה טפח מן האמת הכואבת, וזה לשונו (עמ' 2):

"מאידך, עם כל בקיאותו העצומה בדברי הרמב"ם לכל רבדיהם, אם אלה ענייני הלכה, ואם אלה ענייני פרשנות, ובין אם אלה ענייני מחשבה ופילוסופיה – הרי בבואו להשקפות מסוימות כמו בענייני הכישוף ודומיהן, כגון בעניין אגג מלך עמלק שכישף את עצמו ואשתו ונדמו כבעלי-חיים, הרי רחוק הוא לגמרי משבילי חשיבתו של הרמב"ם, ואיני יודע היאך לפרנס את הדברים הללו במחיצתו של הרמב"ם. לפיכך נראה לי לומר, כי חכמי תימן הללו למדו ושיננו היטב את מליו של הרמב"ם, ואף שבילי חשיבתו המחשבתיים והפילוסופיים של הרמב"ם כולם נהירים להם, ובהם צעדו, אך את רוחו של הרמב"ם לא קלטו, וכמעט כבדה שמיעתם מלהאזין לרוחו, לפיכך באו בדבריהם דברים מעורבבים מעולם המחשבה ומעולם ההזיות אשר לדעת הרמב"ם הם ספיחי עבודה-זרה או יסוד עבודה-זרה".

דור דעה – דור המדע והדעת

סיבה נוספת שהכלל "ראשונים כמלאכים" לא חל בימינו היא ההתפתחות המדעית העצומה שעברה על האנושות במהלך מאה-וחמשים השנים האחרונות. אינסוף הנחות מדעיות שהיו מקובלות במשך אלפי שנים נופצו כגלים אל סלע, ונפתחו אינסוף שערים לידע את השם יתעלה. היכולת של האנושות בימינו להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם באמצעות התבוננות בבריאה, היא בלתי-נתפסת ביחס לאלפי השנים שקדמו לנו. ולעתים, כאשר אני מתבונן ביכולות המדעיות של ימינו, וההנגשה המדהימה של חומר מדעי עצום וברור להמונים, איני יכול שלא לשאול את עצמי, האם לזאת התכוון ישעיה הנביא באמרו (יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"?

לימוד המדעים מתוך שאיפה להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם היא מצוה ראשונה במעלה, והמצוה הראשונה בעשרת הדיברות, וכבר כתבתי על כך סדרת מאמרים. נמצא אפוא, כי בימינו כל דרדק בתיכון יודע מדעים ברמה שעולה בהרבה על ידיעת גדולי המדענים בימי-קדם. ידיעת המדעים הביאה לתועלת חשובה נוספת והיא, הרחקת האמונות הטפלות וההזיות שהן שורש לעבודה-זרה, ולעתים אף עבודה-זרה גופה. כי ככל שהאדם לומד יותר מדעים, כך שכלו מתחזק ודוחה באופן טבעי ומיידי הזיות ודמיונות שווא שבימי-קדם היו לחם חוק בעם-ישראל ובאומות העולם.

וכבר משלו המושלים משל לכך, שָׁאלו: מדוע השדים שהיו בתימן לא עלו לארץ-ישראל? תשובה, כאשר הדליקו בארץ-ישראל את אור החשמל, כל השדים ברחו. והנמשל, כאשר מדליקים את אור המדע והדעת, כל ההזיות הדמיונות וההבלים פורחים מאליהם. וזו מעלה גדולה מאד וקִרבה גדולה מאד לה' יתעלה, ותודה-לאל שעם-ישראל ברובו זכה להתרחק מאמונות ההבל והתוהו שהובילו וגררו אותו במשך דורות רבים.

גלות לעומת גאולה

עוד סיבה לכך שהכלל "ראשונים כמלאכים" לא נכון בימינו היא, שכל הדורות מאז חתימת התלמוד היטלטלו בגלויות השונות, ברם אנחנו בדורות האחרונים זכינו לתקומתה המדינית המופלאה של ארץ-ישראל, ויש לשאול: האם זכינו לכך לחינם?

האם לא ניתן להניח שיש לדור שלנו זכות מסוימת שבעבורה הוא זכה לכך? אמנם, "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ" (דברים ט, ה) וכו', ברם הקב"ה אינו מעניק שכר למי שלא ראוי לכך, ואינו מעניש את מי שלא מגיע לו. ולכן נראה, כי בכל זאת יש מעלה מסוימת בדורות האחרונים (ושמא היא ידיעת המדעים? ללמדנו עד כמה ידיעת ה' חשובה ויסודית), ולפי דעתי התהליך לקראת כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש – החל וצובר תאוצה.

ירידת הדורות או עליית הדורות?

בספרו מורה-הנבוכים (ג, מו), רבנו הרמב"ם מסביר מדוע הקב"ה אסר על עם-ישראל לאכול בשר-תאווה במדבר. כלומר, נאסר על יוצאי-מצרים לאכול בשר במדבר אלא-אם-כן הוא קָרֵב לה' כקרבן שלמים. להלן שלוש הסיבות המרכזיות לכך:

א) הרחקה מעבודת השדים – כאשר אדם מחויב להקריב קרבן שלמים בכל פעם שהוא רוצה לאכול בשר, ממילא הוא מתחייב בכל כללי הקרבנות. ומהם, שלא יקבץ את הדם בגומות או בבורות כדי שיאכלו אותו השדים הדמיוניים או יעשה עמו פולחן מכל סוג שהוא לשדים. ברם, לאחר שנכנסו לארץ אומר רבנו כי "קשה מאד קרוב להיות נמנע, שיהא כל הרוצה לאכול בשר-בהמה יעלה לירושלים" (שם). ולכן הותרה אכילת בשר-תאווה בארץ-ישראל, כי לא יעלה על הדעת שבכל פעם שאדם רוצה לאכול בשר, הוא יחויב לעלות לירושלים להקריב קרבן שלמים בבית-המקדש.

ב) השדים שוכנים במדברות ובמקומות השוממים – רבנו מוסיף שם, שבשר-התאווה נאסר במדבר כי עובדי השדים הקדמונים סברו, שהשדים נמצאים במדברות ובמקומות השוממים, ולכן אסר ה' יתעלה לאכול בשר-תאווה במדבר, כדי שעם-ישראל לא ייגרר לעבודת השדים. וזה לשון רבנו שם (עמ' שפה):

"ודע שלא נאסר בשר-תאווה אלא במדבר בלבד, כי מאותן ההשקפות המפורסמות, שהשדים שוכנים במדברות ושם הם מְדַבְּרִים ומתגלים, אבל בערים וביישוב אינם נראים, עד שמי שרצה מאנשי-העיר לעשות דבר מאותן ההזיות, צריך לצאת מן העיר לישימון ולמקומות השוממים, ולפיכך הותר בשר-תאווה אחר שנכנסו לארץ".


ג) מעלת משה רבנו גדולה ממעלת האבות – היסוד השביעי משלושה-עשר היסודות שקבע רבנו לדת משה בהקדמתו לפרק חלק (עמ' קמב), הוא "נבואת משה רבנו", כלומר "שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושיימצא. ושהוא עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים, לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעוֹ ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החיסרון לא מעט ולא הרבה, והושבתו בו הכוחות הדמיוניים והחושיים [=החושניים] בכל השגותיו, ונתבהל כוחו המתעורר [=הושבת חומרו הבהמי לחלוטין], ונשאר שכל בלבד, ועל ענין זה אמרו עליו שהוא מדבר עם ה' בלי אמצעות המלאכים".


משה רבנו דבק בשכלו עד כדי כך שמעלתו עלתה על מעלת האבות, וזה לשון רבנו במורה (ב, לה): "והנה הראיה התורתית על היות נבואתו שונה מכל קודמיו, הוא אמרו: 'וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם' וגו' 'וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם' [שמ' ו, ג], הנה השמיענו כי השגתו אינה כהשגת האבות אלא יותר גדולה, כל שכן השגת זולתם ממי שקדם. ועל שהיא שונה מנבואת כל מי שבא אחריו, הוא אמרוֹ על דרך ההודעה: 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים' [דב' לד, י], הנה ביאר כי השגתו שונה מהשגת כל מי שבא אחריו".


ואם היה קיים באמת תהליך היסטורי בלתי נמנע של "ירידת הדורות", כיצד אפוא רמה ושׂגבה מעלתו של משה רבנו? כיצד עלה במעלתו על מעלת שלושת האבות בחירי האומה? ואם יקשה המקשה ויאמר שממשה רבנו החל את התהליך של "ירידת הדורות", נשיבו, כי דור המדבר אשר יצא ממצרים היה ירוד ופחות במעלתו מהדור שבא אחריו. שהרי דור המדבר לא היה ראוי להיכנס לארץ-ישראל ולרשת אותה, ואילו בניו ובני בניו זכו לכך. ובמלים אחרות, לא רק שאין לפנינו "ירידת הדורות", אלא יש לפנינו עליית דורות מובהקת.


"אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במ' יד, כג).

ד) האנושות נמצאת בתהליך של התקרבות לדרך האמת – לדעת רבנו הותרה אכילת בשר-תאווה מסיבה חשובה נוספת, והיא: "כי תוקף אותו החולי [=האמונה בקיום השדים ועבודתם] יורד בלי ספק, ומתמעטים הנוהים אחר אותן ההשקפות".

האנושות נמצאת אפוא בתהליך איטי של התרחקות מעבודה-זרה והתקרבות לדרך האמת. ובמלים אחרות, האנושות נמצאת בתהליך של עליית הדורות! מפני שהיא מתפתחת ומתקדמת ומתרוממת להכיר את מי שאמר והיה העולם, וכמו שפוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (יא, יא):

"אבל מחשבות בורא-העולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו, ולא מחשבותינו מחשבותיו, וכל הדברים האלו שלישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד' [צפניה ג, ט]".


הלכתא כבתראי

אחד הכללים הידועים בפוסקים הוא "הלכתא כבתראי", לדעת הרמב"ם כאמור, כלל זה חל אך ורק בתקופת חכמי המשנה והתלמוד, כלומר ההלכה נפסקה כפי הבנת אחרוני חכמי התלמוד ולא הראשונים. מעצם כלל זה אנחנו רואים שהמימרות בגמרא "ראשונים כמלאכים" וכיו"ב אינן אלא בגדר מוסר והטפה לערכים, שהרי לפי כללי הפסיקה ולפי האמת, ההלכה אינה נפסקת כמו הראשונים כבר בתקופת חכמי המשנה והתלמוד!

מכל מקום, פוסקי ארץ אדום והנוהים אחריהם בעיוורון הרחיבו מתוך אי-הבנתם כלל זה לכל הדורות כולם. כך יוצא אפוא לשיטתם, שכל אחרון שיהגה הלכה לפי אי-הבנתו, מחייב את כל עם-ישראל לקיים את פסיקתו מפני שהלכה כמותו. מעבר לשטות המוחלטת שבשיטתם, שהרי אין לך דרך לבחון את האמת בדרך זו, אלא כל אחד שמחדש דין הופך להיות האמת המוחלטת – יש כאן גם סתירה פנימית מהותית. שהרי אם הם סוברים ש"ראשונים כמלאכים" מדוע "הלכתא כבתראי"? מדוע לבטל את פסיקות הראשונים-המלאכים מפני האחרונים-החמוֹרים? ולשיטתם, האחרונים המחמירים אינם אפילו כחמורו של ר' חנינא בן דוסא וחמורו של ר' פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים...

והאמת לפי דעתי היא, שחכמי ארץ אדום הרחיבו את הכלל הזה בגלל מאפיין אחד מאד מרכזי באישיותם והוא: הגאווה. הם אינם מסוגלים להודות שגדוליהם אינם גדולים, וכדי לטשטש ולכסות על ערוותם המחשבתית וההלכתית, הם יוצרים לכל גדוליהם מעמד של "כולם חכמים כולם נבונים וכולם גדוילים". ולכן, כל גדול בכל דור ודור הוא אלהים, ואף-על-פי-כן דבריו נדחים מפני האלהים החדשים. כך הם מרבים אלהויות בעולם ומוסיפים לשתף את ה' יתעלה בחכמיהם וביועציהם עצה נבערה.

וככל שגדל מספר הגדוילים כך גדלים לפי דמיונם כבודם וגאוותם, והם מוסיפים ומטפחים את חשיבותם העצמית המדומה, ומחזקים את טענתם שהם היהודים המובחרים, וכל השאר גויים במקרה הטוב. השגת תאוותם-גאוותם מובילה למטרה נוספת לא פחות חשובה והיא: הפקת רווחים מהדת, כי השתייכות ל"גזע הארי" הנבחר, לעומת כל הגויים שסביבם לפי דעתם, מובילה באופן טבעי להצדקת תביעותיהם הכספיות ולהנצחת מעמדם בראש מונופול שירותי-הדת המסחרית, וכן להיתר לגנוב לרמות ולבזות את ה"גויים" אוכלי השפנים והחזירים. אך האמת היא, שעיוות הדת סילופה וחילולה במשך אלף שנים חמורים בהרבה מאכילת כל החזירים השפנים והחמוֹרים בכל הדורות.

"כֹּה אָמַר ד': מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ. הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ד', וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי, וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ. לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם ד' וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב. [...] כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם. [...] וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" (ירמיה ב).

בתמונת שער הרשומה: חורבן בית המקדש בירושלים, ציור מאת פרנצ'סקו אייץ, תיאור החורבן והבזיזה של בית המקדש השני בידי חיילים רומאים, 1867.


#עבודהזרה #אמת #רמב#דיינים

30 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!