דוגמה קעד
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן מא ובהמשך בסימן ח), שורבט כך:
"שנינו [=ואין שום משנה כזאת, והם מזייפים את ספרות חז"ל], עמוד אחד מן הארץ עד לרקיע ו'צדיק' שמו על שֵׁם הצדיקים, וכשישראל צדיקים – מתגבר, ואם לאו – מתחלש, והוא סובל כל העולם, שכתוב: 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם' [מש' י, כה], ואם חלש, לא יוכל להתקיים העולם".
וכבר ראינו בשלל דוגמות (יט, לג, עב, קס, קסח, ועוד), שה"צדיק" הוא הקב"ה בהיותו מצוי בדרגה מסוימת, והנה לפניכם תמצית מאותן הדוגמות בהתאמה: יט) "הדבר ההוא [=החידוש] עולה ומזדמן לפני הקב"ה, והקב"ה נוטל את אותו הדבר [את חידוש התורה הדמיוני הזה] ומנשק אותו, [...] ודבר חכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש הצדיק חֵי העולמים, וטס משם ומשוטט בשבעים אלף עולמות ועולה אל עתיק הימים" וכו'; לג) "'בֶּן אִישׁ חַי' – זה צדיק חי העולמים [...] הוא ה' צבאות"; עב) "אבל בכל מקום [האות] ה"א זו כנסת-ישראל, שבאה להזדווג עם בעלה ביום שבת, כשיבוא בעלה להקימה מן העפר. ובגלל זה כתוב: 'וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר', זה צדיק וכנסת ישראל"; קס) "כשהאור הוא 'רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ' [תה' לג, א], וזו דרגה של צדיק חי העולמים"; קסח) "ויש לשאול, למה מתפללים אל הקב"ה בכמה דרגות? לפעמים מתפללים אליו בספירה ידועה [...] לפעמים תפילה לימין [...] לפעמים לשמאל [...] לפעמים לצדיק – כל תפילה עולה לדרגה ידועה. אלא וודאי יהוה הוא בכל ספירה וספירה".
נמצא לפי מכשפי האופל, שה"צדיק" ללא ספק הוא הקב"ה: או שה"צדיק" הוא-הוא הקב"ה או שהוא דרגה מסוימת (ספירה) שהקב"ה מצוי בה בזמנים מסוימים – כך או כך, כוונתם הברורה של חולֵי הנפשות האפֵלות הללו היא לבורא-עולם. יתר-על-כן, בדברי מכשפי האופל לעיל נאמר מפורשות, שהצדיק "סובל כל העולם [...] ואם חלש לא יוכל להתקיים העולם", ואין אלה דברים אשר מורים אלא על בורא-עולם, אשר רק בו תלוי ועומד קיומו של העולם.
הבה נחזור עתה לדברי האופל שנדונים בדוגמה זו, ובכן, לפי האמור יש להקב"ה מידה, שהרי הוא "עמוד אחד מן הארץ עד לרקיע", ואלה הם דברי הגשמה ומינות. כמו כן, הקב"ה לפי מכשפי האופל נתון וכפוף להשפעותיהם של בני האדם שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, שהרי "כשישראל צדיקים – [הוא] מתגבר, ואם לאו – מתחלש". וכבר הוּסבר כמה פעמים שתפישׂתם הזו של מכשפי האופל מעידה על שחצנות ובהמיוּת, כביכול בורא-עולם זקוק נואשות לחסדיהם של מאמיני האופל הפגאניים, ואם כך, הרי שהוא בידם כחומר ביד היוצר, והם יכולים להשפיע עליו ואף לשעבד אותו להשגת מאווייהם ושאיפותיהם וסטיותיהם.
קצרו של דבר, מכשפי האופל הם-המה אשר מפעילים את הקב"ה. זאת ועוד, דבריהם מעידים לא רק על שחצנות ובהמיוּת אלא אף על הזיות מינות נחותות, שהרי מי שתלוי בזולתו, וכל-שכן מי שתלוי במכשפי אופל פגאניים פולטי שכבת זרע, הרי שהוא גרוע מהם בהכרח.
ואין לי צל של ספק, שמכשפי האופל ששרבטו את הגיגיהם, לא ידעו מאומה בענייני השקפות התורה הבסיסיות, כל-שכן השקפות התורה העמוקות – וכמו תינוקות שמלהגים, כך מכשפי האופל למיניהם חיברו את כתביהם, והתנהלותם כל-כך גסה ונעדרת יראת אלהים וידיעתו, עד שניתן בהחלט לדמות את שרבוטיהם להשתוללותו של פיל עיוור ושיכור בחנות חרסינה.
דוגמה קעה
בהמשך ספר-האופל (כה ע"א), שורבט כך:
"ולמה ישמיד אותם את בניו [=את הגֵּרים שנכנסו ובאו לעם-ישראל] שנאמר בהם: 'בְּהִבָּרְאָם' [בר' ב, ד; ושם לפי המסורת האות ה"א קטנה], ב[אות] ה"א בראם? ואלה אותם שמתגיירים מאומות העולם [וכי יש גֵּרים שאינם מאומות העולם?], בגללם נפלה [האות] ה"א קטנה של אברהם באלף החמישי שהוא ה"א, שהוא חרב ויבש, חרב בבית ראשון ויבש בבית שני".
לפי מכשפי האופל, הקב"ה עתיד משום מה להשמיד את כל הגֵּרים, וכמובן שזאת סכלות מוחלטת, ואף דברי שחץ התרברבות והתנשׂאות מעל הגֵּרים שנכנסו תחת כנפי השכינה. ומהי הראיה שהקב"ה עתיד להשמידם כליל? ובכן, הגֵּרים הם אלה שגרמו לאות ה"א שבמילה "בְּהִבָּרְאָם" ליפול (ולכן היא קטנה בספר התורה), ואולי כוונת מכשפי האופל לכך שהגֵּרים הם אלה שגרמו לחורבן הבית הראשון והשני. כמו כן, לא ברור מי הוא זה אשר "חרב ויבש" באלף החמישי? אברהם אבינו? או בית-המקדש הראשון והשני? והלא שניהם כלל לא היו באלף החמישי לבריאת העולם – ולא הבאתי את שרבוטיהם העלובים הללו אלמלא ההמשך:
"ומשה, משום שרצה להכניס גֵּרים תחת כנפי השכינה, וחשב שהיו [הגֵּרים] מאלה שנבראו ב[אות] ה"א ונתן בהם אות ה"א של אברהם – גרמו לו ירידה, כמו שנאמר: 'לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ' [שמ' לב, ז], משום שלא קיבלו [הגֵּרים] את האות ה"א ביראה של יו"ד ובאהבה של ה"א, הוא ירד מדרגתו שהוא וא"ו. ואות וא"ו ירדה עמו [מהר סיני] כדי שלא יֹאבד ביניהם, שעתיד הוא בסוד הגלגול להתערב ביניהם בגלות בין ערב-רב [=משה רבנו עתיד להתגלגל ולהתערב בגלות בין הערב-רב?] [...] ואלה אותם שלא ביקש נֹח רחמים עליהם, ונאמר בהם: 'וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ' [בר' ז, כג], בגלל שהיו מאלה שנאמר בהם: 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק' [דב' כה, יט]".
מדברי מכשפי האופל עולה, שמשה רבנו ביקש להכניס לעם-ישראל גֵּרים מזרע עמלק! שהרי נאמר לעיל:" משום שרצה להכניס גֵּרים תחת כנפי השכינה [...] מאלה שנאמר בהם: 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק' [דב' כה, יט]". זאת ועוד, לפי בהמות האופל הללו, הגֵּרים שחטאו בחטא העגל גרמו למשה רבנו לרדת מדרגתו, וראייתו היא מן הפסוק: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" – ברם, דבריהם מנוגדים באופן מוחלט לתורת ה' צבאות, שהרי בהמשך שם (לב, י) אומר ה' למשה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל", ואם משה רבנו אכן ירד מדרגתו, איך יעלה על הדעת שה' יתברך מציע לו לכלות את כל עם-ישראל ולעשות אותו לגוי גדול?!
יתר-על-כן, לפי ארורֵי האופל, משה רבנו ע"ה עתיד לחזור בגלגול ולהתערב בגלות בין הערב רב – ובדברים אלה אין רק החדרת הזיה פגאנית בעניין גלגולי הנשמות (הזיה שמקורה בקרב עובדי האלילים הנחותים ביותר), אלא יש כאן דברי חירוף וגידוף חמורים מאד כנגד משה רבנו – וערעור כל-כך קשה על מעמדו ומעלתו של משה רבנו ע"ה, הינו למעשה ערעור חמור על יסודות תורתנו, אשר בהם מעוגנים מעמדו ומעלתו של משה רבנו ע"ה כאדון כל הנביאים.
ומכשפי האופל מסכמים את תועבותיהם בהמשך דבריהם שם:
"ומשה לא נשמר מהם [מן הגֵּרים או מן הערב-רב], והפיל [את האות] ה"א ביניהם [דהיינו הכניס אותם לישראל], ולכן הוא לא ייכנס לארץ-ישראל עד שתשוב ה"א למקומה, ולכן ירד הוא מדרגתו, וירד בו [האות] וא"ו. ולכן [האות] ה"א נפלה והאות [וא"ו] יקים אותה, וא"ו של משה. ומשום שה"א קטנה, ה"א של אברהם, שהיא של 'היבראם', נקטן הוא בגללה".
והם חוזרים שוב על הזייתם שמשה רבנו שגה בהכניסו גֵּרים לעם-ישראל, כאילו הוא זה שגרם לחטא העגל, וכן שהוא ירד מדרגתו, ואף מוסיפים שמשה רבנו "נקטן" בגלל האות ה"א... ולא התייחסתי להזיות האותיות של מכשפי האופל, כי יש גבול לניתוח הכיעור והטמטום, ודי בבחילה שהם גורמים לי בניתוח דבריהם שפרשׂתי לעיל, פשוט טמטום מבחיל בנחיתותו. ואגב, איני יודע על איזו אות וא"ו של משה הם מדברים, ואין שום אות וא"ו בשמו של משה.
וכבר ראינו דוגמות רבות שבהן מכשפי האופל מבקשים להשחית את מעמדו ומעלתו של משה רבנו ע"ה, ולא לחינם הם מתאמצים לעשות-כן, שהרי כדי להחדיר ולהפיץ תורה חדשה, מן ההכרח להטיל דופי חמור במוסֵר התורה המקורית ולרומם לדרגת אלוה את מוסֵר התורה החדשה (שיקוצם בר-יוחי). לפיכך, מעמדו ומעלתו של משה רבנו עוגנו ביסוד משלושה-עשר יסודות דתנו – במטרה לשמש כחומה בפני השחתת התורה והחדרת תורה חדשה לעמֵּנו.
וכֹה דברי רבנו ביסוד השביעי משלושה-עשר יסודות תורתנו:
"והיסוד השביעי נבואת משה רבנו. והוא, שנדע שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימָּצֵא. ושהוא [משה רבנו] עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים, לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעוֹ ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החסרון לא מעט ולא הרבה, והושבתו בו הכוחות הדמיוניים והחושיים [=כל חוּשֵׁי החומר] בכל השגותיו, ונתבהל כוחו המתעורר [=הושבת חומרו הבהמי לחלוטין], ונשאר שכל בלבד, ועל עניין זה אמרו עליו שהוא מדבר עם ה' בלי אמצעות המלאכים" וכו'.
וראוּ נא את החומרה הרבה שבה הוכיח הקב"ה את אהרן ומרים על-כך שדיברו סרה במשה בעניין שהוא קל אלף-פעמים מאשר דברי הבלע והתועבה שבספר-האופל: "וַיֹּאמֶר יְיָ פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם [...] וַיֵּרֶד יְיָ בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם [...] וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי: אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְיָ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ, לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְיָ יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה? וַיִּחַר אַף יְיָ בָּם וַיֵּלַךְ, וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל" וכו' (במ' יב).
דוגמה קעו
בהמשך ספר-האופל (כה ע"א–ע"ב), שורבט כך:
"וחמישה מינים הם בערב רב [...] הנפילים, עליהם נאמר: 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה' [בר' ו, ב] [...] שכשרצה הקב"ה לעשות אדם [...] הם [=הנפילים] רצו לקטרגוֹ [לקטרג על אדם הראשון] ואמרו: 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ' וגו' [תה' ח, ה], שעתיד לחטוא לפניך. אמר להם הקב"ה: אם אתם הייתם למטה כמותו [=משמע שמדובר בסוג של מלאכים!] הייתם חוטאים יותר ממנו. מיד – 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם' וגו', חשקו בהן, והקב"ה הפילם למטה [=מן העולם העליון לעולם השפל] בשלשלאות. והם עזא ועזאל [=מיני שדים], שמהם הנשמות של הערב-רב, שהם הנפילים, שהפילו עצמם לזנות אחר נשים שהן טובות, ולכן הפילם הקב"ה מהעולם-הבא [דהיינו מהעולם של העליונים], שלא יהיה להם חלק שם, ונתן להם שכרם בעולם-הזה, כמו שנאמר: 'וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ' וגו' [דב' ז, י]".
מדברי מכשפי האופל עולה, ש"בני האלהים" הם ישויות עליונות ששמם הוא עִזָּא ועזאל! ואיך יעלה על הדעת לומר שהשדים המרושעים והמקטרגים עיזא ועזאל הינם מלאכי השרת הקדושים והטהורים? ואיך ייתכן לומר שמלאכי השרת נכשלו ביצרם הבהמי ולקחו להם נשים מבנות האדם? וכי מלאכי השרת הינם חומר וגוף כבני האדם? וכי יש להם כלי רבייה? וייחוס הגשמה למלאכים מוביל בהכרח להשקפה רעה מאד, לפיה המלאכים הינם כבני האדם שוכני בתי חומר, אשר אוכלים ושותים ובועלים – והנה לפניכם שני קטעים נבחרים מפירושו של רס"ג לספר איוב (עמ' כו–כט; ולמקורות נוספים ראו: 'מיהו השטן שנזכר בכתבי הקודש?'):
"ומי שאפשרי לדעתו שיהיו המלאכים מקנאים שהוא אחד ממיני הכעס, יתחייב לאפשר הנחת פעולות התאוות למלאכים והם האכילה והשתייה והתשמיש ויתר הדברים הנגעלים הבזויים, אשר נָצַר ה' את מלאכיו מהן [=מן הפעולות שנובעות מהצרכים החומריים והבהמיים של האדם, שהרי כולן נועדו לקיים את הגוף באופן תקין כדי לאפשר את התפתחות השכל, שהוא צלם האלהים שהוענק לאדם ואשר בפעולתו בחיובי מתגלית רוממות אנושיותו]".
"וכבר הגיעני על אחד החיצונים ['ואפשר לתרגם המינים' (קאפח)] שחלק בזה עד שדימה כי השטן הזה מלאך, ושהקנאה והתחרות והשאפתנות אפשרי שיהיו בפועל מצד המלאכים, כפי שטעה [אותו המין] בפרשת איוב וקנאת השטן בו, וראה שלא תהא שיטתו שלֵמה אם לא יאמר שהמלאכים אוכלים ושותים, ולכן סתם פִּרצת שיטתו ואִפשר אותם [כלומר, הוא החליט שהמלאכים נזקקים לאכילה ולשתייה]. ושוב ראה עוד [אותו המין], כי בהניחו עליהם את זאת [את התשוקה לתאוות הבהמיות] יתחייב להניח להם המשגל והתשמיש, והניח גם את זה, וטען כי פרשת 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים' הם המלאכים שבאו הביאות האסורות בנפלם מן השמים ונעשו כבני-אדם [...] ולא השאיר תועבה ולא מגרעת שלא תיאר בה את המלאכים".
ויתרה מכולן, השקפת הגשמות בעניין המלאכים מובילה להשקפת הגשמות בעניינו של בורא-עולם, שהרי אם קיימת גופניוּת בעליונים מדוע שהיא לא תהיה קיימת גם אצל הבורא?! כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף, בדומה מאד לעולמם החומרני של בני האדם. ואם העולמות העליונים הינם עולמות של חומר וגוף, ברור כשמש שגם הקב"ה, שהוא חלק מן העולמות העליונים בספר-האופל (ולעתים קרובות הוא אף מוצג בו כחלק שולי, כאלוה אחד מִנִּי רבים, ואף לא כאלוה המרכזי והחשוב), ברור שגם הוא חומר וגוף ובעל צרכים גופניים כבני האדם הבהמיים! ודרך אגב, עצם האמונה בשדים הכעורים הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, אך מכשפי האופל לא רק מאמינים בקיומם של השדים ובניהם, אלא הם מתארים את העליונים כיצורים זימתיים ולעתים קרובות אף כישויות מרושעות וסדיסטיות ששונאות את הקב"ה, וכמו שנאמר עליהם לעיל: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" וגו' .
***
עוד הזיה שעולה מדברי מכשפי האופל נוגעת לעניין המשׂטינים והמקטרגים, ואין ספק שיש כאן השפעה נוצרית מובהקת, שמתארת לצד בורא-עולם שלל שֵׁדים כעורים ויצורים מרושעים שבראשם עומד השטן, ואשר יש להם כביכול כוח להשפיע על בורא-עולם, "וכדַי ביזיון וקצף" כמו שאומר קאפח באחת מהערותיו. והסיבה המרכזית שמכשפי-האופל החדירו את ההזיות הללו היא כדי שהם יוכלו להמשיך לחטוא בעיקר בענייני זימה ותועבה, ולהאשים את השדים והיצורים הרעים הדמיוניים, שהם אלה "שהשפיעו" עליהם לעשות את התועבות החמורות הללו, וכך הם מתחמקים מלתת את הדין על פשעיהם וממשיכים "לשרת בקודש"...
כמו כן, ישנה עוד רעה חולה באמונה הפגאנית בקיומם של שׂטנים משׂטינים ומקטרגים: וכי יעלה על הדעת שיש בכוח יצורים שׂטניים להשפיע על בורא-עולם ולהטות את דינם של בני האדם? וכי אין דין צדק לפניו? וכי הקב"ה הוא שופט עַוָּל? וכי יש מי שיֹאמר לו מה תעשה ומה תפעל? וכבר הרחבתי בעניין המשׂטינים והמקטרגים הללו בדוגמה קיב, וציינתי רק מעט.
***
עוד נאמר בקטע הנדון: "והם עזא ועזאל [=מיני שדים מרושעים במיוחד, ותוכלו ללמוד עליהם בדוגמות: נח, קכט, קנג–קנו], שמהם הנשמות של הערב-רב". כלומר, יש נשמות שאינן מאת ה' יתעלה שמו, אלא הן מאת השדים, ובמלים אחרות, מכשפי האופל מייחסים לשדים כוחות אלהיים בבריאת בני האדם! וכבר נאמר פעמים רבות שהאמונה בשדים למיניהם הינה עבודה-זרה, כל-שכן שמייחסים להם כוחות על-טבעיים של בריאה במתן נשמות לבני האדם!
יתר-על-כן, ההזיה לפיה החוטאים מקבלים נשמה של רשעים בעת ביאתם לעולם הינה הזיה רעה מאד, אשר בדיוק כמו הזיית האסטרולוגיה הורסת את כל חומות תורתנו – שהרי אם הרשעים והפושעים מקבלים את נשמתם מן השדים המתועבים, הרי שנגזר עליהם מתחילת ברייתם להיות רעים וחטָּאים לה' מאד, ונגזר עליהם מתחילת ברייתם להתאכזר ולהתעלל בזולתם: בהוריהם, באחיהם ואחיותיהם, בילדיהם, ובשאר בני משפחתם וסביבתם, ואיך ייתכן כדבר הרע הזה? הייתכן שהקב"ה יאפשר עוול שכזה בעולמו? הייתכן שהקב"ה יצווה ויזהיר ויעניש בני אדם, אף שנגזר עליהם מראש מתחילת ברייתם ללכת בדרכי הרשעים והפושעים והרוצחים והמתעללים? וההזיה הזו מרוצצת במגפי ברזל את כל התורה וכל דברי הנביאים.
והנה מעט בעניין חומרת הזיית האסטרולוגיה: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח).
ובספר ויקרא נאמר (יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של האסטרולוגים והמעוננים, שהרי עוון זה נאמר לצד איסור אכילת הדם שעונשה כרת: "האוכל כזית מן הדם במזיד, חייב כרת" (מאכלות אסורות ו, א). ולעיון נרחב באיסור חישובי העיתים למיניהם, ראו: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", וכן ראו: "הייתכן שחז"ל היו כסילים?".
"וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ [...] וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה" (מיכה ה, יא–יד).
דוגמה קעז
בהמשך ספר-האופל (כה ע"ב), שורבט כך:
"הגיבורים – מין שלישי [של הערב רב], עליהם נאמר: 'הֵמָּה הַגִּבֹּרִים... אַנְשֵׁי הַשֵּׁם', והם מצד אלה שנאמר בהם: 'הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר... וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם' [בר' ו, ד; יא, ד]. ובונים בתי כנסיות ובתי מדרשות, ושמים בהם ספר-תורה ועטרה על ראשו, ולא לשם ה', אלא לעשות להם שֵׁם. זהו שכתוב: 'וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם'. וצד אחר מתגברים על ישראל שהם כעפר הארץ, וגוזלים אותם ומתבטלת העבודה, ועליהם נאמר: 'וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ' [בר' ז, יט]".
וגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, וגם הנוצרים מאמינים ביסוד מציאות ה', וגם המוסלמים מקבלים את יסוד ייחוד ה' – וגם מכשפי האופל צדקו בדבריהם הללו... אולם, אל נא תשגו לחשוב שהם כיוונו לשם שמים, מפני שהם התכוונו לעשות להם שֵׁם, בגנוֹתם את המכשפים המתחרים עמהם, כדי שעם-ישראל יתעה דווקא אחריהם, וכמלחמות המינים בימינו...
דוגמה קעח
בהמשך ספר-האופל (כה ע"ב), שורבט כך:
"'וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה' [בר' ב, ה] – אלו הצדיקים שהם מצד של צדיק חי העולמים [=וכי יש צדיקים שהם מצידו של הקב"ה וצדיקים שאינם מצידו? וכי הצדיקים נובעים מצד מסוים ובגלל זה הם צדיקים? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?] [...] כולם לא נאחזים במקום שהיא שכינה עד שיבוא אותו שנקרא 'אדם', שהוא 'יהוה', וזהו: 'וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה' [בר' שם, בסוף הפסוק]".
מגיבובי מכשפי האופל עולה שהקב"ה הוא אדם! שהרי הם אומרים שעד שלא יבוא אותו שנקרא "אדם" שהוא "יהוה", כל שאר ההזיות לא יֵיאָחזו באיזה מקום... וכדי להדגיש את כוונת מינותם הם דורשים על הקב"ה יתעלה שמו את הפסוק: "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". ואין ספק שמכשפי האופל יצווחו עד לב השמים שמדובר במשלים... אך אפילו במשלים אין להשוות את "אדם" ל"יהוה", ומיד אף לדרוש על הקב"ה: "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה".
דוגמה קעט
בהמשך ספר-האופל (כו ע"א), שורבט כך:
"ומיד באותו זמן נטע את ישראל בגן-העדן הקדוש, זהו שכתוב: 'וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים' – אבא ואמא, 'גַּן' – זו השכינה התחתונה, 'בְּעֵדֶן' – זו האם העליונה, 'אֶת הָאָדָם' – זה עמוד האמצעי. היא [האם העליונה] תהיה נטע שלו בת זוגו, ולא תזוז ממנו [מן האדם, העמוד האמצעי] לעולם, ותהיה העידון שלו [ולכן נקרא שמה של האם העליונה 'עֵדֶן']. וישראל, נטע אותם הקב"ה באותו זמן נטע קדוש בעולם, כמו שנאמר: 'נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר' [יש' ס, כא]".
מתיעובי מכשפי האופל הללו עולה, שהפסוק: "וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בר' ב, ח), מורה על מספר אלוהויות: "יְיָ" הוא האבא, "אֱלֹהִים" היא האמא, "גַּן" היא השכינה התחתונה, "עֵדֶן" היא האם העליונה, ו"אדם" הוא עמוד האמצעי. והאדם האמצעי יש לו בת זוג, היא האם העליונה, ש"לא תזוז ממנו לעולם" וכו'... ולאחר כל הדברים האלה נאמר, שהקב"ה נטע את ישראל באותו זמן שנבראו האלוהויות הללו, בעולם השפל.
וברור שמכשפי האופל יטענו כדי לכסות על מינותם שלא מדובר בישויות אלוהיות נפרדות אלא מדובר ב"הנהגותיו" של בורא-עולם... ברם, כל "ההנהגות" הללו הינן שמות עצם! כלומר, לא מדובר בשמות תואר כמו "רחום וחנון" ו"ארך אפיים ורב חסד" וכו', אלא, בכולם מדובר באופן עקבי בשמות עצם, דהיינו בישויות אלוהיות בעלות מודעות ויכולת נשׂגבה של בריאה!
ובאותה מידה ניתן לטעון לזכוּת הנוצרים ששילושם הטמא אינו ריבוי ומינות (וגם הם עצמם טוענים שהשלושה הם אחד), אלא, האב והבן ורוח-הקודש אצלם הינם רק "הנהגות" ולא ישויות אלוהיות נפרדות. ואף יותר קל לעשות כן בנצרות שהרי שם יש רק שלושה, ואילו בספר-האופל יש לפחות עשרה, ומשום מה לעיל נזכרו רק חמישה, ואין סדר ומשטר במינות.
ובהמשך שם מוסיפים מכשפי האופל: "'וַיַּצְמַח יְיָ אֱלֹהִים' [בר' ב, ט] – אבא ואמא, 'כָּל עֵץ נֶחְמָד' – זה צדיק, 'וְטוֹב לְמַאֲכָל' – זה העמוד האמצעי", והחזרה שוב ושוב על הדברים הללו מחדירה בהכרח את ההזיה שהקב"ה אינו אלוה לבדו, ויש עמו אלוהויות רבות נוספות.
דוגמה קפ
בהמשך ספר-האופל (כו ע"א), שורבט כך:
"ועץ החיים, שהוא עץ החיים, יהיה נטוע בתוך הגן, שנאמר בו: 'וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם' [בר' ג, כב]. ועל השכינה לא שולט העץ של צד האחר, שהם ערב-רב, שהם עץ הדעת טוב ורע, ולא תקבל בה עוד טמא. זהו שכתוב: 'יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר' [דב' לב, יב], ולכן לא מקבלים גֵּרים לימות המשיח, ותהיה השכינה כמו גפן שלא מקבלת נטע ממין אחר".
בראש דבריהם לעיל, מכשפי האופל מדגישים שעץ החיים הוא עניין פשטני: "ועץ החיים, שהוא עץ החיים", דהיינו עץ החיים שהוא עץ החיים ממש. וביתר ביאור, החזרה על העניין מוציאה אותו מגדר משל ומעבירה אותו לפשט: עץ שנותן חיי גוף לנצח. כמו כן, אם היה מדובר במשל היה צריך לומר: ועץ החיים שהוא ביטוי ל... אך כאמור, עץ החיים הוא עץ החיים... ועל הבנת מעשה בראשית בספר-האופל כפשוטו ועל חומרתה, ראו דוגמות: י, כד, פט, קמה.
גם מהמשך דברי המכשפים עולה שלא מדובר במשלים, שהרי בסוף דבריהם מכשפי האופל פוסקים הלכה למעשה: "ולכן לא מקבלים גֵּרים לימות המשיח", ואם מדובר באגדות ובמשלים, איך יעלה על הדעת לפסוק הלכה למעשה על-פיהם? אלא ברור שמדובר במציאות ממשית ומוחשית ופשטנית, ולכן ההלכה למעשה נפסקה לפיה. אגב, רבנו הרמב"ם אינו פוסק כן להלכה, ואף שהדברים האלה נאמרו בתלמוד, ואף שלא קיבלו גֵּרים בימי דוד ושלמה, בימות המשיח כֵּן מקבלין גרי צדק, ודברי חז"ל נועדו להזהירנו לבדוק ולבחון את הגֵּרים היטב היטב.
לראיות לכך שספר-האופל לא נועד לשמש כספר אגדות ומשלים כמו אגדות חז"ל לדוגמה, ישנה חשיבות רבה, כי מִפלטם ותעתועם האחרון של המינים היא הטענה שספר האופל הוא ספר משלים ותו לא, ולכן אין להתייחס לדברים האמורים בו כפשוטם – וכבר הוּכח בשלל דוגמות שמכשפי האופל אינם רואים בפטפוטי ספר-האופל משלים וחידות, אלא עניינים שאינם יוצאים מדי פשוטם למעט במקומות בודדים, ממש כספר תורת-האמת שקיבלנו בסיני! ולעיון נרחב בתעתועי המינים בעניין זה, ראו: "זחיחותם ושחצנותם של כומרי הישיבות".
דוגמה קפא
בהמשך ספר-האופל (כו ע"ב–כז ע"א), שורבט כך:
"'וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן' [בר' ב, י]: 'וְנָהָר' – זה העמוד האמצעי, 'יֹצֵא מֵעֵדֶן' – זו אמא העליונה, 'לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן' – זו שכינה תחתונה [...] 'וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים' [בר' ב, ז] – זו שכינה עליונה, [...] 'וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן' [בר' ב, ט] – זה עמוד האמצעי, 'הַגָּן' – שכינה תחתונה. [...] מי שאמר דברים אלו [המלאך] עלה למעלה, אמר רבי שמעון: חברים, בוודאי זה היה מלאך, ובוודאי תומך יש לנו מכל מקום".
ונראה שמכשפי האופל מחדירים בכוח שוב ושוב את הזיות ריבוי האלוהויות, כן נראה שכל אלוה מאלה שנזכרו אחראי לבריאת דבר או דברים שונים. וכאמור, העובדה שכל האלוהויות הללו מתוארות בשמות-עצם ולא בפעולות כמו "רחום וחנון" וכיו"ב, מעידה כאלף עדים על-כך שכוונת מכשפי האופל היא לשרבט ולזרוֹת לפנינו מצג נחות ומהובל של ריבוי אלוהויות.
זאת ועוד, נשים לב שבדברי מכשפי האופל לעיל הם מרוממים מאד את בר-יוחי, כאילו הוא מצוי בקשר ישיר עם המלאכים, וכמובן שמדובר בשקר וכזב, שהרי אף-לא-אחד מחז"ל היה נביא לה'. ולא רק שהם מרוממים אותו לדרגת נביא אלא שהם רומזים שיש לו מלאכים שתומכים בו בעליונים, שהרי נאמר לעיל: "ובוודאי תומך יש לנו מכל מקום", ובזה הם גם מחדירים את ההזיה שהמלאכים משמשים כמליצי-יושר לפני בורא-עולם, והזיה זו היא הגוררת לעבדם, ובעניין זה ראו: "פנייה ל'מליצי יושר' – פולחן דתי או סטיית מינות פגאנית?".
והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות תורתנו (בפירושו למסכת סנהדרין פרק י), והיסוד הזה עוסק באזהרה שלא לתלות תקוות במאומה זולת ה' יתעלה:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
דוגמה קפב
בהמשך ספר-האופל (כז ע"א), שורבט כך:
"פתח [בר יוחי] [...]: 'וַיִּקַּח יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן' וגו': 'וַיִּקַּח' – מאין לקח אותו? אלא לקח אותו מארבעה יסודות, שנאמר בהם: 'וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים' [בר' ב, י], הפרידו מהם ושם אותו בגן-עדן. כמו זה יעשה הקב"ה לבן-אדם שנברא מארבעה יסודות [...] אם זכה [...] הוא יהיה ראש על ארבעה יסודות [...] וכל האיברים שהם מארבעה יסודות" וכו'.
לפי מקובלי האופל, ספר-האופל הוא תורה שירדה אלינו מן השמים, תורה שאמנם קיבל שיקוצם המכונה בר-יוחי, אך היא נתגלתה רק לפני כ-700 שנה על-ידי משה דילאון. ובכן, איך ייתכן שתורתם היא תורה אלהית כאשר היא מתארת יסודות מדעיים משובשים? וכי הקב"ה, שמסר לבר-יוחי את התורה החדשה לא ידע שיש בטבע הבריאה יותר מארבעה יסודות? ברור אפוא שהיא מעשה ידי אדם, והאמת שכיעורה הוא העדות הטובה ביותר לכך שהיא מעשה ידי אדם: "וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (יש' לז, יט).
דוגמה קפג
בהמשך ספר-האופל (כז ע"א–ע"ב), שורבט כך:
"אמרו בעלי המשנה [על הפסוק בשמות א, יד]: 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה' – בקושיא, 'בְּחֹמֶר' – בקל וחומר, 'וּבִלְבֵנִים' – בליבון הלכה, 'וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה' – זו ברייתא, 'אֵת כָּל עֲבֹדָתָם' וגו' – זו משנה. אם שבים בתשובה [כלומר אם חדלים מלעסוק בתורה-שבעל-פה, ועוסקים בתורה החדשה של שיקוצם בר-יוחי], נאמר בהם: 'וַיּוֹרֵהוּ יְיָ עֵץ' [שמ' טו, כה], וזה עץ החיים, ובו 'וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם' [שם]. [...] 'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים' [שמ' יז, ט] [...] והקב"ה מסרוֹ ביד משה, והוא תורה-שבעל-פה. [...] מיד שהיכה בו בסלע, לקח אותו [את המטה] הקב"ה בידו [...] להכות אותו [=את משה] בו, ושבט הוא ייצר הרע, נחש, והכל הוא בגלות מחמתו".
ובכן, תחילה מכשפי האופל מתארים את העיסוק בתורה-שבעל-פה כעבודת מצרים, שזה דבר חמור מאד, מפני שהדימוי הזה נועד באופן ברור להרחיק מלימוד התורה-שבעל-פה. ומיד בהמשך הם מוסיפים דברים מחרידים אף יותר, שהרי הם אומרים ש"מטה האלהים" הוא "תורה-שבעל-פה", ובסמוך לאחר-מכן הם אומרים שהמטה-השבט הזה "הוא ייצר הרע, נחש, והכל הוא בגלות מחמתו". נמצא אפוא מדבריהם, שכל האסונות שהגיעו לעמֵּנו בגלות הם כולם כתוצאה מהעיסוק בתורה-שבעל-פה, והאלטרנטיבה ברורה: תורת ההבל של בר-יוחי.
כמו כן, מכשפי האופל מתארים לעיל סיטואציה שיש בה שתי רעות: 1) הגשמה – שהרי הם מתארים את בורא-עולם כמי שלקח מטה "בידו", וזו הגשמה חמורה וברורה; 2) חירופו וגידופו של משה רבנו ע"ה – שהרי בתארם את הקב"ה כמי שמרים מקל על אדון כל הנביאים, הם מציגים את משה רבנו כאחרון הריקים והשוטים אשר זקוק לשבט כדי לייסרו על כסילותו.
והנה כמה פסוקים אשר מייצגים נאמנה את החרפה הגדולה שבדברי מכשפי האופל כלפי משה רבנו, וכאמור, חירופו וגידופו של משה רבנו הוא למעשה ערעור על יסודות תורתנו, ורק על זה דין המכשפים הוא "מורידין ולא מעלין", והנה הפסוקים: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב", "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ", "אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת", "שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים", "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד [אלא השבט לגו כסילים]; כִּי יָבִין? וְאֵין מַעֲנֶה" (מש' י, יג; כב, טו; כג, יג; כו, ג; כט, יט).
דוגמה קפד
בהמשך ספר-האופל (כז ע"א), שורבט כך: "וזה משה – משיח, שנאמר בו: 'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים (בידו) [בְּיָדִי]' [שמ' יז, ט]. מטה – זה מטטרון, מצידו חיים ומצידו מיתה, כשמתהפך למטה הוא עזר מצד הטוב, וכשמתהפך לנחש הוא כנגדו, מיד: 'וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו' [שמ' ד, ג]".
ואיך יעלה על הדעת לומר על משה רבנו שהוא משיח?! וכי משה רבנו היה בדרגת רוח-הקודש בלבד? והלא הוא היה מעלות רבות מאד למעלה מכך, הוא היה מעל לכל מעלות הנבואה, ולמעשה הגיע לדרגת מלאך – איך אפוא ייתכן לומר עליו שהוא היה רק משיח? ואם הוא היה רק משיח, הרי שתורתו איננה תורה אמיתית, כי משיח הוא לא אדון כל הנביאים... ולעומתו, כמובן, בר יוחי, הוא נביא אלהים שיש לו מהלכים בקרב המלאכים, והשפעה בעליונים...
זאת ועוד, לפי מכשפי האופל, המטה של משה רבנו היה למעשה מלאך אשר מתהפך, לעתים הוא עוזר למשה רבנו ולעתים הוא כנגד משה רבנו, ומכשפי האופל לא היו מעזים לשרבט את ההבלים הללו כנגד בר יוחי, דהיינו לומר שיש איזה-שהוא מלאך אשר מתנגד לשיקוצם. ואין צורך לומר שאין שום רמז בתורה להזיה הזו, לפיה המטה הוא למעשה מלאך שמתהפך.
ואולי יתרה מזאת, איך יעלה על הדעת לומר שיש מלאך אשר פועל בניגוד לרצונו של ה'-אלהים-אמת ומתנגד לשליחו הנאמן משה רבנו ע"ה? הייתכן שהקב"ה מוגבל ביכולתו?
דוגמה קפה
בהמשך ספר-האופל (כז ע"ב), שורבט כך: "ועוד, 'וּמִשָּׁם יִפָּרֵד' [בר' ב, י], אשרי האיש שישתדל בתורה [דהיינו בתורת מינותם של בר יוחי ומכשפי האופל הפגאניים, ולא בתורה-שבעל-פה כאמור], שבזמן שייקח אותו הקב"ה מהגוף הזה, מארבעה יסודות" וכו'.
וכבר ראינו לעיל בדוגמה קפב, שבשרבוטי ארבעת היסודות הללו של מכשפי האופל הטיפשים הם חושפים למעשה, שספר-האופל לא נשלח אלינו ממקור אלהי נשׂגב, אלא נכתב על-ידי בשר ודם, שהרי לא יעלה על הדעת שתורת אמת אלהית תתאר יסודות טבעיים משובשים.
חזק וברוך