דוגמה קנט
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ה) שורבט כך:
"ואם התפילה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה, כמו שנאמר: 'כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים' [איכה א, ג], ולכן מתפללים: 'וְהוּא רַחוּם' וכו' [תה' עח, לח]. 'יְכַפֵּר עָוֹן' – זה סמאל שהוא נחש; 'וְלֹא יַשְׁחִית' – זה המשחית; 'וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ' – זה אף; 'וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ' – זו חֵמה [=וכל אלה שמות של מלאכי חבלה מרושעים ומתועבים לפי דמיונם של מכשפי האופל הכעורים], [ולמה מתפללים ואומרים את הפסוק 'וְהוּא רַחוּם'?] כדי שלא ירדפו אחרי התפילה. וכמה מלאכי חבלה תלויים מהם [ממלאכי החבלה שרודפים אחרי התפילה]. שבעה ממונים הם, ותלויים מהם שבעים, ובכל רקיע ורקיע הם מקטרגים, ותלויים מהם עשרת אלפים ריבוא. ואם תפילה עולה שלמה בעיטוף של מצוה ותפילין על הראש והזרוע, נאמר בהם: 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' [דב' כח, י]. שֵׁם ה' פירשוה שהיא תפילין של ראש, ומי שרואה שם ה' על הראש בתפילה שהיא אדני, מיד כולם בורחים".
ובכן, ברור לכל המקובלים הפגאניים רפי-השכל למיניהם, שענייני המקטרגים המרושעים הללו אינם משלים לעניינים "נשׂגבים", אלא, כל ענייני המקטרגים הללו הינם כולם כפשוטם, ומן ההזיה הפגאנית הזו עולות כמה השקפות מינות מכוערות מאד קמי שמיא, וכבר הרחבתי בזה בדוגמה קיב, וכן ראו בעניין זה: "מדוע תוקעים בשופר בראש השנה?". וראוי להוסיף על כל מה שנאמר שם, שהפיכת אמירת הפסוק לסגולה פגאנית, שתכליתה לסלק משׂטינים ומקטרגים הינה עבודה-זרה – שהרי אמירת פסוק במטרה לסלק נזקים מאגיים דמיוניים הינה עבודה-זרה, וזו הייתה אחת ממטרותיה המרכזיות של העבודה-הזרה הקדומה, דהיינו עשיית כל מיני פעולות שתכליתן להרחיק נזקים. והוא הדין להפיכת מצות הציצית ומצות התפילין להרחקת משׂטינים ומקטרגים, והרשעים הטיפשים הללו הפכו את מצוות התורה לעבודה-זרה, ובעניינים הללו ראו: דוגמה נ, דוגמה עז, ו"נטילת ידיים: לברך לפני או אחרי הנטילה?".
ובעניין ההזיה שה' יתברך ברא ישויות סדיסטיות מרושעות, ראו דוגמה קכז. ולעיל נאמר: "ותלויים מהם עשרת אלפים ריבוא", כלומר הבורא יתעלה ברא 100,000,000 משׂטינים!
יתר-על-כן, מן הקטע הנ"ל עולה נחיתותם ושפלותם המחשבתית התהומית של מכשפי האופל, שהרי הם סבורים, שמטרת ההִתעטפות בציצית ולבישת התפילין, נועדה להרחיק משׂטינים ומקטרגים, בעוד שלפי האמת, מטרת מצווֹת הציצית והתפילין היא להכניע את הלב והמחשבה לפני בורא-עולם, ולעמוד לפני ה' יתעלה מרוכזים אך ורק במחשבה בו יתברך.
"וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר [אמת] וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ [ומתוך האופל] עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּייָ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ, כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן, [והם:] מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק" (יש' כט).
דוגמה קס
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ה) שורבט כך:
"כשהאור הוא 'רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ' [תה' לג, א], וזו דרגה של צדיק חי העולמים, ומשם רינה ובו הגאולה. זהו שכתוב: 'צֶמַח צַדִּיק' [יר' כג, ה], וודאי שהוא עשירי, וצדיק נוסע משמאל, ועמוד האמצע מימין, זהו שכתוב: 'מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ' [דב' לג, ב]".
ובכן, הביטוי "חֵי העולמים" שמור ונצור אך ורק לה' יתעלה שמו, שהוא מחייה העולמים (וחובה לקרוא את המילה 'חֵי' בצירי, ואסור באיסור חמור לקרוא את המילה 'חַי' בפתח כלפי העולמים, אלא אך ורק כלפי ה' יתעלה, כגון חַי ה', וכבר הרחבתי בזה במאמר: 'על ייחוד ה' וביטויו במלים חֵי העולמים'), ולכן, כאשר נאמר בספר-האופל "וזו דרגה של צדיק חי העולמים", אין צל של ספק שמדובר בה'-אלהים-אמת. כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה באופן ברור וחד-משמעי, שהכוונה היא להקב"ה אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר עליו נאמר "חי העולמים", כל-שכן שהם מוסיפים מיד בסמוך: "ומשם רינה ובו הגאולה", ומי ישמחנו ומי יגאלנו מבלעדי ה' יתברך שמו? לפיכך, ה' יתעלה לפי מכשפי-האופל, מצוי "בדרגה של צדיק", והם אף דורשים עליו פסוק אשר נאמר כלפי המלך המשיח, דהיינו כלפי בשר ודם: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (יר' כג, ה).
ועל כל התועבות הללו הם מוסיפים שה' יתברך הוא עשירי, דהיינו האלוה העשירי ברשימת האלוהויות הדמיוניים והכעורים שלהם, ואף מוסיפים שיש גם "צדיק", דהיינו אלוה נוסף, משמאלו של הבורא יתעלה, ו"עמוד אמצעי" דהיינו עוד אלוה, מימינו של הבורא יתברך. וכדי שלא נתבלבל ונשגה לחשוב שמדובר בענייני "הנהגה" או בשאר התירוצים של המקובלים הפגאניים בימינו, מכשפי האופל חוזרים ומדגישים שמדובר בהקב"ה, שהרי הם חותמים את דבריהם בהוראה חד-משמעית שכוונתם לה' יתעלה: "זהו שכתוב: 'מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ'", ועל מי נאמר הפסוק הזה על דרך המשל אם לא על הקב"ה אשר הוציא אותנו מארץ מצרים?
קצרו של דבר, לפי מכשפי האופל, הקב"ה הוא האלוה העשירי בדרגתו, ויש משמאלו ומימינו עוד שתי אלוהויות, אולי כדי להשלים את השילוש הטמא של הנצרות, והם אף דורשים על ה' יתעלה פסוק שנאמר קמי בשר ודם, כלומר לא רק שהם מחדירים ומלעיטים את הזיות הריבוי והשיתוף הנוצריות, אלא שהם מחדירים גם את הזיות ההגשמה של המינים הצרפתים.
דוגמה קסא
בהמשך הדברים שם מכשפי האופל שוקעים עוד ועוד בתהום המינות, והנה דבריהם:
"וצדיק נוסע משמאל, [...] חי העולמים קשור בשמאל, ושכינה תחתונה מצד שמאל [...] מצד הימין [...] עמוד האמצעי; 'וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם' [בר' א, ב] – זו שכינה התחתונה [והיא מצד שמאל, וגם 'חי העולמים' אף הוא מצד שמאל, משמע שהם אחד, כלומר הקב"ה הוא-הוא השכינה התחתונה, ולקמן יתבאר עוד]. ומי גרם לה את זה? [דהיינו מי גרם לשכינה התחתונה להיות מצד שמאל?] אלא הקב"ה קודם שברא את העולם היה נסתר יהוה [ולכן הקב"ה היה תחילה בעונש מצד שמאל], אחר התפשטה [האות] ה"א למטה [דהיינו לעולם התחתון] [...] וסוד הדבר: 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' [בר' ב, ד] ב[אות] ה"א בראם".
ובכן, תחילה טוענים מכשפי-האופל ש"הצדיק" "נוסע משמאל", ומוסיפים ש"חי העולמים" "קשור בשמאל", ועוד משרבטים ש"שכינה תחתונה" אף היא "מצד שמאל" – ומכל זאת עולה ששלושת השמות הללו: "צדיק", "חי העולמים", ו"שכינה תחתונה" – כולם הינם שֵׁם אחד להקב"ה, שהרי אין מאומה בעולם אשר ניתן לומר עליו "חי העולמים" מבלעדי ה' יתעלה.
כמו כן, מכשפי-האופל אף מסבירים מי גרם להקב"ה, לצדיק, לשכינה התחתונה, להיות מצד שמאל, ולשיטתם הדבר נבע מכך שהקב"ה היה נסתר לפני בריאת העולם, ורק לאחר שהאות ה"א התפשטה לעולם התחתון, רק אז הקב"ה התגלה... וכמה רעות ונאצות חמורות עולות מדברי המכשפים הללו: א) לפי דבריהם הקב"ה הוא אלוה אחד מבין אלוהויות רבות, ולא רק שהוא אחד מני רבים, אלא שהוא מוקצה וחלוש משאר האלוהויות, שהרי הוא "מצד שמאל"; ב) הקב"ה היה מצוי בעונש מצד שמאל עד שהאות ה"א התפשטה לעולם התחתון; ג) אם הקב"ה היה מצוי בעונש הרי שיש אלוה מעליו שהוא זה אשר שחרר את האות ה"א, וגרם לה להתפשט לעולם התחתון; ד) רק לאחר שהאות ה"א שוחררה והתפשטה בעולם, רק אז הבורא ברא את העולם, ולא ברור אם הבורא הוא הקב"ה או האלוה העליון ששחרר את האות ה"א.
ומכשפי האופל ממשיכים שם בהזיותיהם הפגאניות, ואומרים כך:
"ובגלל זה [בגלל שהאות ה"א טרם התפשטה וירדה לעולם התחתון] 'כִּי לֹא הִמְטִיר יְיָ אֱלֹהִים' [בר' ב, ה], עדיין לא היה יורד השפע שלה [של האות ה"א] בגלל שאדם אין, שהיה בעלה נסתר באין [ומי הוא הבעל? ומי הוא האדם? חי העולמים, דהיינו הקב"ה, אשר היה בעונש בצד שמאל!], [עד שנסתיים עונשו, כלומר] עד שהתפשטה [האות] ה"א מן יהו, שהוא בינה, שהוא מקור השפע, שהיא נקודה נסתרת, ומשם השקה את כל פני האדמה".
כלומר, הקב"ה לא המטיר על הארץ מפני שעדיין לא ירד השפע של האות ה"א לעולם, ואיך יעלה על הדעת שהקב"ה יהיה תלוי בירידת שפע כלשהו ממקור עליון שמצוי מעליו? כמו כן, האות ה"א ששחררה את הקב"ה, התפשטה מ"מקור השפע", ובמלים אחרות, מקור השפע הוא אלוהות נפרדת, מעל להקב"ה, שהרי רק לאחר ש"מקור השפע" הלז, שהוא "בינה", ו"נקודה נסתרת", רק לאחר שהתפשטה ממנו האות ה"א, רק אז הקב"ה, שהיה נסתר עד שהאות ה"א התפשטה, רק אז הוא שוחרר מעונשו והתגלה, והשקה את כל פני האדמה.
קצרו של דבר, הקב"ה הוא אלוה אחד מני רבים, ואף לא האלוה הנשׂגב מביניהם, אלא האלוה הפחות והשפל מביניהם, שהרי הקב"ה הוא אינו "מקור השפע", והוא תלוי ברצונו הטוב של האלוה הנשגב לשלוח את האות ה"א כדי שתתפשט ותשחרר את הקב"ה מצד שמאל, ורק אז הוא יוכל להשקות את פני האדמה – וכל אלה תועבות ונאצות גדולות של מכשפי האופל.
"כֹּה אָמַר יְיָ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְיָ וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם" (עמוס ב, ד).
דוגמה קסב
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ה) שורבט כך: "ומה שאמר איוב הכל היה משל על ישראל, שאמר: 'כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ' [איוב ז, ט], והשטן רצה לקטרג לו, ואמר הקב"ה: 'אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר' [איוב לד, לה], אף ביעקב כך, בגלל שראה ברוח-קדשו את דוחק הגלות".
ובכן, מה שנאמר בספר איוב אינו משל על ישראל אלא דיונֵי מחשבה עמוקים במהות הייסורים, ומה שאמר איוב: "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ", אינו קשור בכלל לעם-ישראל אלא ליורדֵי שאול: "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה", דהיינו שלא ניתן לשוב מן המוות (למעט בתחיית המתים לצדיקים), ויש פסוקים לא מעטים בעניין זה, כגון: "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תה' עח, לט). כמו כן, בעניין המשׂטינים והמקטרגים כבר דובר לעיל, ראו דוגמה קנט.
זאת ועוד, לא הקב"ה הוא זה שאמר: "אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל", אלא אליהוא. וגדולה מכולן: איך יעלה על הדעת לומר שאף יעקב אבינו ע"ה היה מדבר שלא בדעת? ובגלל מה? בגלל שראה את דוחק הגלות? והלא כל הנביאים ראו את כל מוראות החורבן, ועדיין דיברו בדעת ובהשכל, אז דווקא דעתו של יעקב אבינו ע"ה נשתבשה עליו בגלל דוחק הגלות?
דוגמה קסג
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ה) שורבט כך: "וצדיק עני יבש זה זרע יעקב, שהוא ברשות כל אומות העולם". ויש בדבריו אלה חירוף וגידוף קמי שמיא, כביכול עם-ישראל הוא צדיק, ובכל זאת הקב"ה מפקירוֹ להיות ברשות כל אומות העולם, ואין זו השקפת תורת האמת, אלא, עם-ישראל גלה והופקר למקרים בידי אומות העולם האכזריות, אך ורק בשל עוונותיו העצומים, וכפי שהקב"ה אומר במפורש בתוכחות שבתורת האמת. והנביאים חוזרים על אחריותו של עם-ישראל למצבו במקומות רבים מאד, והנה כמה דוגמות: "כֹּה אָמַר יְיָ אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (יש' נ, א), "עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ" (יר' לו, טו), "מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ! וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [על עם-ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב" (יש' מב, כג–כה).
דוגמה קסד
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ה) שורבט כך:
"וכשפותח פיו בתפילת ערבית, נוחת נשר בימי החול לקבל בכנפיו תפילת הלילה, וזה נוריאל [...]. ובתפילת שחרית אריה נוחת לקבל תפילה בזרועותיו וכנפיו, שארבע כנפים יש לכל חיה, זה מיכאל. ובתפילת מנחה שור נוחת לקבל תפילה בקרניו וכנפיו, וזה גבריאל. ובשבת נוחת הקב"ה בשלושת האבות לקבל הבת יחידה שלו בהם, וזה סוד של שבת, שבת בת יחידה שלו. באותו זמן החיות העליונות שנקראו בשם של ה', פותחים ואומרים: 'שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד' [תה' כד, ז]".
ואיך יעלה על הדעת לומר על הקב"ה שהוא "נוחת"? ועוד לאחר שמתארים את "נחיתתם" של מלאכים בעלי מאפיינים גופניים מובהקים, כגון כנפיים, זרועות, וקרניים? וכדי לחזק את החדרת ההגשמה, מכשפי האופל מוסיפים, שבשעה שהקב"ה "נוחת", "החיות העליונות" אומרות: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", כלומר כאשר הקב"ה יוצא ממקומו ובא ונוחת לקבל את השבת, יש להרים שערים דמיוניים בשמים כדי שיעבור...
ובכל מקום שנאמר בתורה קמי שמיא "וַיֵּרֶד יְיָ", אונקלוס נזהר ותרגם שם: "וְאִתְגְּלִי יְיָ":
"וַיֵּרֶד יְיָ" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ" (בר' יא, ה), "וַיֵּרֶד יְיָ" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ" (שמ' יט, כ), "וַיֵּרֶד יְיָ" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ" (שמ' לד, ה), "וַיֵּרֶד יְיָ" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ" (במ' יא, כה), "וַיֵּרֶד יְיָ" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ" (במ' יב, ה).
ועוד בעניין זה ראו: "'וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים' – לאן הוא עלה?"; ובעניין "אִתְגְּלִי", ראו במאמר על אונקלוס דוגמה קה, וכן ראו: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה.
דוגמה קסה
בהמשך ספר-האופל שם, שורבט כך: "ושמונה עשרה אזכרות [כלומר, באמצעות 18 'שמות קדושים', ולא ברור אם הם אמיתיים או דמיוניים, הקב"ה משוטט ב-180,000 עולמות עליונים וכדלקמן] שבהן משוטט הקב"ה בשמונה-עשר עולמות ב'רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ' [תה' סח, יח], שהם [=העולמות] שמונה-עשר ריבוא עולמות".
ובכן, תחילה נשים לב לכך, שלפי מכשפי האופל הקב"ה משוטט בעולמות העליונים באמצעות "אזכרות" דהיינו שמות קדושים, וקרוב לוודאי שמדובר בגיבובי האותיות המגוחכים שערמו מכשפי האופל ולהם קראו "שמות קדושים", ובדומה להזיות העלובות והנחותות ששורבטו בספר יצירה. ברם, מעבר לעובדה שמדובר בהזיה שמעידה על העדר דעת חמור ביותר, ואף על רמתם הבהמית הנחותה של מכשפי האופל, מדובר כאן בחירוף וגידוף קמי שמיא, כביכול הקב"ה פועל את פעולותיו באמצעות לחשי הוברי ההברים, וכאילו הקב"ה דומה במשהו למכשפי העבודה-הזרה שדינם בסקילה, אשר לוחשים לחשים מכוערים ומדמים שהם פועלים "גדולות ונצורות" ומשדדים את מערכות הטבע... יתר-על-כן, ההזיה הזו מחדירה ללבבות את ההזיה הפגאנית שיש בכוחם של לחשי הוברי ההברים אכן לפעול "גדולות ונצורות", שהרי אם ה'-אלהים-אמת משוטט בעולמותיו (ואף בורא את עולמותיו) בגיבובי אותיות שהוא מצרף למלים שאינן מובנות, ברור שיש בכוחם של מכשפי האופל אף הם, לפעול בדרך דומה...
כמו כן, בקטע הנ"ל מכשפי האופל שוקעים עוד ועוד בהגשמה, וריבוי התיאורים המגשימים שבדבריהם אינם מותירים מקום לספק: מכשפי האופל החליטו ופעלו להחדיר את ההגשמה בגסות ובדורסנות. ולעצם האמור, לפי מכשפי האופל, הקב"ה משוטט ב-180,000 עולמות על גבי "רכב אלהים", ואפילו במשלי הנביאים לא נאמר שהקב"ה משוטט באמיתתו, אלא כך נאמר בזכריה (ד, ב;י): "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ [...] שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְיָ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ", ושם תרגם יונתן: "שִׁבְעָה אֵלֶּה" וכו' – "כְּאִלֵּין קֳדָם יְיָ גְּלַן עוּבָדֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא בְּכָל אַרְעָא". כלומר, כמו שהנרות מאירים בעוצמה (שהרי לכל נר היו שבע צינורות שמזרימים לו שמן) וניתן לראות באופן ברור את סביבותיהם, כך גלויים מעשי בני האדם לפני ה' יתעלה בכל הארץ. ומקור דימויו של יונתן בספר משלי (כ, כז): "נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן", כלומר, כמו שהנר מאיר את חשכת החדר וצפונותיו, כך ה' בידיעתו את הכל "חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן".
כמו כן, אפילו בפשט משלוֹ דוד נזהר מלומר שה' רוכב, שהרי הוא אומר: "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ", כלומר באותו הפסוק אומר דוד "אֲדֹנָי בָם", דהיינו הקב"ה אינו רוכב על המלאכים, אלא הוא "בָם", בתוכם ולא עליהם, דהיינו שכינתו והשגחתו עמם.
ובישעיה (יט, א) שאמר במשליו: "מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְיָ רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ", תרגם יונתן: "הִנֵּה יְיָ רֹכֵב עַל עָב קַל" – "הָא יְיָ מִתְגְּלֵי בַעֲנַן יְקָרֵיהּ", וכאמור, בספר-האופל אמרו שהקב"ה משוטט ברכבו בעולמותיו, בלא שום הסתייגות ופרשנות, ורק מכשפי-אופל יחדירו הגשמות גסות כֹּה רבות, ואף יעדירו מהן הערות מפורשות בעניין הרחקת ההגשמה, וכך נהגו הכומרים הנוצרים בספרֵי הברית החדשה.
ובמלים אחרות, מכשפי האופל לקחו את כל משלי ההגשמה שבדברי התורה והנביאים, קיבצו וערמו אותם וחזרו עליהם אלף פעמים, ואף הוסיפו עליהם אלף-אלפי הגשמות גסות מאד ביחס למשליהם העדינים של כתבי הקודש, שנזהרים לעתים קרובות להרחיק מן הגשמות.
"וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם [...] וַיִּמְאַס יְיָ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל" (מ"ב יז).
דוגמה קסו
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ו), שורבט כך:
"תפילין הן עוז [...] שהיא לשמאל [...] ששם כל המקטרגים עולים לתבוע כל הדינים [...] בוא וראה, יהוה כולל הכל, ולכן נאמר ביעקב: 'וְהִנֵּה יהוה נִצָּב עָלָיו' [בר' כח, יג], שהוא עמוד האמצעי לאחר שהוקם, בדמות של ריבונו וודאי, שכאשר תפילתו עולה למעלה הכרוז יוצא מן הרקיעים ואומר: 'הבו כבוד לדיוקן המלך', ואין שער שעומד לפני התפילה הזו" וכו'.
כבר התייחסתי לעיל בהרחבה לענייני המשׂטינים והמקטרגים הפגאניים, ראו בדוגמות: קנט, קסב, ושם הפניתי לדוגמות נוספות שבחלקים אחרים ממאמר זה. יתר-על-כן, מכשפי האופל אומרים לעיל במפורש שיעקב אבינו הוא "עמוד האמצעי [...] בדמות של ריבונו וודאי", ואף מוסיפים ואומרים שיעקב אבינו נברא ב"דיוקן המלך", דהיינו בדיוקנו של ה'-אלהים-אמת.
ומעבר להגשמה הברורה שבה מדמים מכשפי-האופל את יעקב אבינו לבורא-עולם, יתעלה ויתרומם שמו לעילא-לעילא מסכלותם התהומית, הם גם קוראים לו בשם שיוחד באופן עקבי ומפורש לה' יתברך, והוא: "עמוד האמצעי". קצרו של דבר, מכשפי האופל גם אומרים שיעקב הוא "עמוד האמצעי" דהיינו אלוה, ועל זה מוסיפים שהוא "בדמות של ריבונו וודאי" (והמילה 'וודאי' משמעה פרשנות פשטנית מובהקת כמו המילה 'ממש'), ועל זה מוסיפים שיעקב אבינו נברא בדיוקן המלך, וברור שהמלך הוא הקב"ה, ולמדו מרש"י-שר"י את עניין הדיוקן...
דוגמה קסז
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ו), שורבט כך:
"'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח' [תה' נא, יז] – להוציא מזון לבנים הקדושים, שבהיכל הזה שם המזון".
לפי מכשפי-האופל, הפסוק שפותח את תפילת שמונה-עשרה נועד לפעול בעולמות העליונים, ו"להוציא מזון לבנים הקדושים", דהיינו להזין את האלוהויות השונות שבעליונים (ובכללם הקב"ה), וכבר הוּכח פעמים רבות שמשפחת האלוהויות שהמציאו מכשפי האופל, הגרועים מן הנוצרים, אינה "הנהגות" וכיו"ב מתירוצי המקובלים הפגאניים והטיפשים בימינו, אלא מדובר באלוהויות נפרדות ולעתים נראה שמדובר בחלקי הבורא יתעלה, אך בוודאי שלא מדובר בפעולות או בהנהגות, כמו התארים "רחום" ו"חנון" וכיו"ב, ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
מן ההזיה הזו עולה, שהתפילה מזינה את האלוהויות השונות ובכללם ה' יתברך שמו, וזו הזיה פגאנית נפוצה מאד בקרב עובדי האלילים הקדמונים, אשר דימו שהאלוהויות השונות ניזונות מהערצתם ותפילתם, ובשוך ההערצה והתפילה כלפי האלילים המטופשים והאכזריים הללו, הם יעברו למצב של סכנת הכחדה חמורה, עד לכיליונם ולאובדנם המוחלט בסופו-של-דבר.
דוגמה קסח
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ו), שורבט כך: "ויש לשאול, למה מתפללים אל הקב"ה בכמה דרגות? לפעמים מתפללים אליו בספירה ידועה [...] לפעמים תפילה לימין [...] לפעמים לשמאל [...] לפעמים של אב ואם הם לימין ולשמאל, ולפעמים לעמוד האמצעי, לפעמים לצדיק – כל תפילה עולה לדרגה ידועה. אלא וודאי יהוה הוא בכל ספירה וספירה".
מן הקטע האמור עולה באופן מפורש, שהספירות הן חלקיו השונים של בורא-עולם, שהרי נאמר לעיל: "אלא וודאי יהוה הוא בכל ספירה וספירה", ואם הקב"ה נמצא בכל ספירה וספירה, ברור שאמיתתו מחולקת בין הספירות – ומכשפי-האופל דימו שהם אינם עובדי עבודה-זרה שהרי הם מתפללים אל הקב"ה לפי הצהרתם... אולם, הם מתפללים לגורם מתווך ומליץ שהרי הקב"ה לשיטתם "מתלבש" באותן הספירות, ולכן הפנייה אליהן היא פנייה לגורם מתווך. וכך עבדו עובדי העבודה-הזרה הקדמונים את אליליהם, כלומר הם שגו לחשוב שבורא-עולם משרה את "רוחניותו" בפסיליהם או בכל מיני גורמים עלומים שהעלו בדמיונם הרקוב... וכבר הרחיב בזה רבנו הרמב"ם בפרקים הראשונים הבסיסיים והיסודיים של הלכות עבודה-זרה.
יתר-על-כן, ההזיה הנוצרית המפורסמת שאמיתתו של ה'-אלהים-אמת שורה בבני אדם או בספירות דמיוניות, הינה שיתוף, שהרי לשיטתם של מכשפי-האופל, אלוהותו של ה' יתברך אינה אחדותית באופן מוחלט, אלא היא מחולקת בין ישויות שונות אשר אותן הם מכנים בשם "ספירות" (וכאמור בדרך-כלל הן אף מוצגות כאלוהויות נפרדות לחלוטין). ועל זאת נאמר: "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם". קצרו של דבר, איך אפשר לומר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד", כאשר אמיתתו מחולקת בין ספירות דמיוניות? אך כמו שלנוצרים נדמה שה' הוא שלושה והשלושה אחד, כך נדמה להם למכשפי האופל שה' הוא עשרה והעשרה אחד.
דוגמה קסט
בהמשך ספר-האופל (השלמה מהשמטות סימן ו), שורבט כך:
"והשכינה [התפילה] היא קרבן להקב"ה שמקבל אותה בימין ושמאל וגוף, וייחודו עמה בצדיק [...] בזמן שמבקש [האדם המתפלל] לרחם על העולם [התפילה] עולה בימין, ובזמן שמבקש [האדם המתפלל] לעשות דין בעולם [התפילה] עולה בשמאל, והכל אל יהוה שהוא בכל מקום [...] וכשעולה אליו, צריך להכליל עמה את כל הספירות, שאין קדוּשה בפחות מעשרה".
כלומר, הקב"ה מקבל את התפילות בשלושה עניינים נפרדים: "ימין ושמאל וגוף", דהיינו יש שלושה צדדים שונים באמיתתו של ה' יתעלה שמו, שהרי הקב"ה מצוי בכל הספירות ובכללן גם "בימין ושמאל וגוף" הללו שנזכרו בראש הקטע, וכמו שנאמר בהמשך לעיל: "והכל אל יהוה שהוא בכל מקום", דהיינו הוא מצוי בכל הספירות. כמו כן, על המתפלל בעת תפילתו לצד ימין או שמאל, להכליל, דהיינו להפנות את תפילתו לכל הספירות: "צריך להכליל עמה את כל הספירות", ואם הוא לא ישתף את פנייתו לה' יתעלה ויצרף לה את כל הספירות הללו, שהן חלקיו של ה' יתעלה שמו, תפילתו לא תהיה "קדוֹשה", שהרי "אין קדוּשה בפחות מעשרה".
נמצא, שמכשפי-האופל הפכו את השיתוף והתועבה וההתפרצות קמי שמיא – לקדוּשה!
עוד נאמר לעיל, שהקב"ה, ויותר מדויק ספירה מסוימת או חלק מסוים ממנו שנקרא "צדיק", מתייחד עם התפילה, דהיינו מתאחד עמהּ והם הופכים לאחד, ודברים אלה הינם זיוף של יסוד ייחוד ה' יתעלה – שהרי לשיטת המכשפים ייחוד שמו הגדול הינו ייחוד מהותי בעצמותו, בעוד שלפי תורת האמת הקדושה, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהקבלה הפגאנית, לפי תורתנו, מצות ייחוד ה' הינה ייחוד ה' במחשבתו של האדם, עד שלא יהיה בה שיור של ריבוי ושיתוף וגשמות. רק ה' יתעלה, ללא שום תוספות ונספחים שמרחיקים אותנו מהשׂגת בורא-עולם.
דוגמה קע
בהמשך ספר-האופל (כד ע"א), שורבט כך: "ומשום שיעקב הוא ישראל, נאמר: 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ' [בר' א, כז], בדמות ריבונו". כלומר, מכשפי האופל מפרשים את עניין הצלם שנאמר בפסוק, שהוא דמות, ופרשנות זו היא פרשנות נוצרית מגשימה מובהקת. ובמלים אחרות, הם אינם מעירים או אפילו רומזים לכך שמדובר במשל! ולהזכירכם, לעיל בסמוך בדוגמה קסו נאמר שיעקב אבינו הוא "עמוד האמצעי", ושהוא "בדמות של ריבונו וודאי", ושהוא נברא ב"דיוקן המלך". קצרו של דבר, לפנינו פרשנות נוצרית מגשימה מפורשת.
ואנשי האמת ע"ה כגון אונקלוס ויונתן ורס"ג והרמב"ם ועוד, לא העזו לחזור ולכתוב את פסוקי התורה שנוגעים בהגשמה בלא פרשנות מרחיקת גשמות! כל-שכן שלא העלו על דעתם לפרש את ענייני ההגשמה שבתורה באופנים מגשימים, דהיינו שהצלם הוא דמות, וכמו שעשו לעיל מכשפי-האופל. ולימדונו בזה, שכל מי שחוזר על פשטי התורה באופנים פשטניים ללא שום הערה והרחקת הגשמה, וכל-שכן מי שמוסיף פרשנות מגשימה – הוא בהכרח מין שכל ספריו לשׂריפה, ואשר מנסה בתעתועים להחדיר את הזיות הנצרות המגשימה לעם חכם ונבון.
דוגמה קעא
בהמשך ספר-האופל (כד ע"א), שורבט כך: "אם נחש רוצה לקטרג לתפילה, צריך לעשות לו מקלע, וסוד הדבר: זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא". שימו נא ליבכם לטמטומם של מכשפי האופל, לפי דבריהם, אם אדם מבקש להתחמק מ"קטרוגו של הנחש", עליו להתפלל באופנים מסוימים, וכנראה שהכוונה היא לאופני הגיית ונעימת התפילה. ובמלים אחרות, התפילה מתקבלת לפני ה' יתברך (ויותר מדויק, מתקבלת אצל הספירות שהן חלקיו של הבורא יתעלה או אלוהויות נפרדות), לא אם היא נאמרת בלב נשבר ונדכה, ולא אם האדם מכניע את ליבו לפני קונו, ולא אם האדם שופך תחינתו באמת ובלבב שלם לפני בוראו – אלא, אם האדם לחץ על כפתורי הנעימה הנכונים! ולכן בתי-הכנסת בימינו הפכו למועדוני שירה בציבור, במקום להיות לבתי-מדרש לבני אדם שמכירים בשׂכלם ויודעים ומשׂכילים את בוראם בדעתם.
וכמה רעה היא ההזיה הזו, מפני שהיא הופכת את המתפללים למכשפים, אשר באמצעות תכסיסי נעימות ולחשושי-לחשים, מצליחים להחדיר את תפילתם באופנים מאגיים לפני בורא-עולם, ולאחר שהחדירו את תפילתם הם וודאי מצליחים להשפיע על בורא-עולם בנעימותיהם, כאילו בורא-עולם נתון וכפוף להשפעותיהם, לנעימותיהם – וכל אלה הזיות מינות חמורות: "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו).
"מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי [ריבויָם והצלחתם אינם מעידים על יושרם וטוהר ליבם] קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה". ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעותם המחרידה של הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה. אך "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
"שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה [...] כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי [...] חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא [...] וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ [...] [שהרי מה ה' מבקש?] רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט" וכו' (יש' א).
דוגמה קעב
בהמשך ספר-האופל (כד ע"א), שורבט כך:
"פתח רבי שמעון ואמר: עליונים שמעו, תחתונים התכנסו, אלה מורי הישיבה שלמעלה ושלמטה. אליהו, בשבועה עליך, קח רשות ורד לכאן, שהרי קרב גדול הזדמן. חנוך הממונה, רד לכאן אתה וכל מורי הישיבה שתחת ידך, שלא לכבודי עשיתי, אלא לכבוד השכינה".
בקטע זה עולה שוב מגמת הפיכת בר-יוחי לשיקוץ מתועב, כאילו בר-יוחי גדול מכל המלאכים העליונים ומכל הנביאים והחכמים שקמו לעם-ישראל בכל הדורות, שהרי יש בכוחו של בר-יוחי לזמֵּן (כמו מעלה באוב) את כולם! כולם תחת ידו! ומשה רבנו אפילו לא התקרב לדרגה דמיונית זו. והואיל ויש בכוחו של שיקוץ שמעון בר-יוחי המדומיין של מכשפי האופל לעשות ככל הדברים האלה – הרי שבוודאי יש בכוחו להוריד תורה חדשה לעם-ישראל. כלומר, מגמת הפיכת בר-יוחי לשיקוץ נעבד משרתת שתי מטרות מרכזיות: 1) האחת לעורר רגשות הערצה פגאניים כלפי בר-יוחי כדי לרומם ולהאדיר את הזיות המינות שהחדירו לספר-האופל ולשאר כתבי מינותם; 2) והאחרת היא להפכו לגדול ממשה רבנו ע"ה, כי רק אם יגַדְּלו את מוסֵר התורה החדשה מעבר לרמתו ולדרגתו של משה רבנו ע"ה, רק בדרך זו ניתן לשלול את תורת האמת שנמסרה לנו בסיני, ולהחדיר לעם-ישראל תורת גילולים כעורה הגרועה מן הנצרות.
וכבר הוסבר במקומות לא מעטים שהקב"ה רומם את משה רבנו ע"ה לדרגה העשירית מן המלאכים, דרגה שלא היה ולא יהיה בה אדם לעולם, כדי להגן על תורת האמת מפני הנוצרים, והמשתפים, והמקובלים הפגאניים, ודומיהם שבכל דור ודור – שהרי כדי להחדיר תורה חדשה, מן ההכרח שמוסֵר התורה יהיה גדול ממשה רבנו, כי רק אם הוא גדול ממנו הוא יכול לבטל את דבריו. ולכן מכשפי האופל מחדירים את אלוהותו וגדולתו של שיקוצם במקומות רבים.
אולם, כל זה התעיה, כי מיסודות תורתנו הוא שתורת האמת לעולם לא תשתנה ולא תוחלף, ולא תרד או תתגלה לעולם תורה חדשה לעם-ישראל, והיסוד הזה מעוגן ביסוד התשיעי:
"והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת חיבור זה [...] וכאשר יפקפק אדם [אף בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
וכל מי שמתיימר לטעון שהתגלתה תורה חדשה לעם-ישראל על-ידי נביא ששמו בר-יוחי, או יותר נכון לומר שיקוץ שמעוֹנָם בר-יוחי, הלכה למעשה טוען שירדה לעולם תורה חדשה!
דוגמה קעג
בהמשך ספר-האופל (כד ע"א), שורבט כך:
"פתח כמקודם ואמר [...] בבואך להעלות תפילה לאותו מקום ידוע [...] ובאותו מקום שמעלה אותה לבעלה [=דהיינו להקב"ה] [...] לפעמים בעלה הוא ו' [שישי] בצדיק [...] לפעמים בעלה הוא ו' [שישי] בשתי זרועות [...] לפעמים הוא בן אבא ואמא, [...] וכשמתייחד עמה" וכו'.
הנה שוב ראיתם, שלעתים הקב"ה מצוי דהיינו "מתלבש" בספירה כזאת ולעתים בספירה אחרת, וכאמור מדובר בעבודה-זרה, שהרי כל פנייה לגורם כלשהו, שהפונה מדמה בו שהקב"ה השרה בו את "רוחניותו" היא עבודה-זרה, ולא רק עבודה-זרה, אלא אף שיתוף ומינות וכפירה ביסוד ייחוד ה'. כמו כן, שוב נאמר שהקב"ה – באיזו ספירה מן הספירות שהוא "מתלבש" בה – "מתייחד" עם התפילה, כאילו מצות ייחוד ה' היא לייחד את אמיתתו של הקב"ה עם התפילה, וכאילו יש בכוחו של האדם הנגוף מלא האספסוף לפעול "גדולות ונצורות" בשמים ולהפעיל את בורא-עולם, ולייחד אותו עם תפילתו, וכדי ביזיון וקצף.
למה הרמב"ם השמיט את דברי הגמ' ללא חולק "תניא ר' נתן אומר בת חורין היא ומקפדת בנטילתו...ג"פ"?
זה כבר לא זוהר
וגם לא משל
תודה רבה