דוגמה קמה
בהמשך ספר-האופל (כב ע"א) שורבט כך:
"פתח אותו זקן-הזקנים ואמר: 'שמעון, שמעון, מי הוא שאמר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם'? [בר' א, כו], מיהו כאן אלהים זה? בין כך פרח אותו זקן-הזקנים ולא ראה אותו. וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו 'שמעון' ולא 'רבי שמעון', אמר לחבריו: וודאי זהו הקב"ה".
מכשפי האופל מתארים את הקב"ה כ"זקן הזקנים", משמע בבירור שהוא האלוה הנכבד ביותר בין אלוהויות נכבדות נוספות. כמו כן, הם מציגים את בר-יוחי כמי שמשוחח עם הקב"ה, כלומר הם מרוממים את בר-יוחי לדרגת נביא, שהרי רק בדרך זו ניתן להחדיר את ההזיה שספר האופל הוא תורה חדשה שירדה מן השמים, בדיוק כמו שעושים המוסלמים שהחליטו שמוחמד נביא, ולכן יש לקבל את הקוראן, שהרי הוא ניתן ב"נבואה" מאת ה' יתעלה למוחמד המשוגע.
יתר-על-כן, השאלה: "מיהו כאן אלהים זה?" רומזת ברמז עבה מאד לכך שיש מספר אלוהויות בשמים, ולכן יש לשאול מיהו האלהים הזה שאמר "נַעֲשֶׂה אָדָם", והנה המשך הדברים:
"פתח ואמר, משל למלך שהיו לו כמה בניינים לבנות והיה לו אומן, ואותו אומן לא היה עושה דבר אלא מרשות המלך [...] [ועתה לנמשל:] המלך הוא וודאי חכמה עליונה למעלה, ועמוד האמצעי הוא מלך למטה, אלהים אומן למעלה וזו אֵם העליונה. אלהים אומן למטה וזו שכינה שלמטה. ולאשה אין רשות לעשות דבר בלי רשות בעלה, וכל הבניינים שהיו בדרך אצילות, היה אומר אבא באמירה לאמא: יהיה כזה וכזה ומיד נהיה, כמו שנאמר: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' [בר' א, ג], 'וַיֹּאמֶר', היה אומר לאלהים 'יְהִי אוֹר'. בעל הבניין הוא אומר והאומן עושה מיד, וכך כל הבניינים בדרך אצילות היה אומר: 'יְהִי רָקִיעַ', 'יְהִי מְאֹרֹת', והכל נעשה מיד. כשהגיע לעולם הפירוד שהוא עולם הנבדלים, אמר האומן לבעל הבניין: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' [בר' א, כו]. אמר בעל הבניין: וודאי טוב הוא לעשותו, אבל עתיד הוא לחטוא" וכו'.
לפי מכשפי האופל, יש רשות עליונה שהיא "החכמה העליונה" ומתחתיה יש את "העמוד האמצעי" שהוא "המלך למטה", כלומר יש לפחות שתי רשויות בעליונים. כמו כן, לכל רשות יש "אומן" דהיינו אלוהות נוספת, דהיינו יש אומן למעלה ויש אומן למטה: "אלהים אומן למעלה וזו אֵם העליונה", ו"אלהים אומן למטה וזו שכינה שלמטה", הנה כבר ארבע רשויות. אחד מן הרשויות העליונות שאחראי על בריאת העולם, כנראה האלוה המשני שהוא הבעל של השכינה, נקרא "אבא", והאומן, דהיינו האומן שבונה את העולם בפקודתו נקרא "אמא".
וכך נברא העולם לפי מכשפי האופל: מכיוון שאין רשות לאשה לעשות דבר ללא רשות בעלה, האלוהות הנקבית לא בראה את העולם אלא לאחר שקיבלה פקודה מן האלוהות הזכרית: האבא, וכפי שמתארים המכשפים לעיל: "וכל הבניינים שהיו בדרך אצילות, היה אומר אבא באמירה לאמא: יהיה כזה וכזה ומיד נהיה, כמו שנאמר: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר'".
נמצא אפוא, שהעמוד האמצעי, הוא האלוה הזכרי התחתון, נתן פקודה לשכינה, שהיא האלוה הנקבי התחתון, והיא זו שבראה כל פרט ופרט שבעולם – ובמלים אחרות, באופן מפורש וחד-משמעי, מכשפי האופל מפרשים את הפסוק: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (א, כו) כפי שפירשוהו המינים שקדמו להם, דהיינו שהפסוק מורה על שיתוף וריבוי רשויות בשמים.
והנה דברי חכמים ע"ה במדרש בראשית רבה ח: "בשעה שהיה משה כותב התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיוון שהגיע לפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם' וגו' [בר' א, כו] אמר: 'ריבונו שלעולם מה אתה נותן פתחון פה למינים?', אמר לו: 'כְּתוֹב! והרוצה לטעות יטעה'".
ובנוסף לעניין השיתוף והמינות, חכמים לימדונו דבר חשוב מאד, והוא שהמינים מטעים את עצמם ללכת בדרכי המוות והמינות, ואין להם שום טענת זכות: "והרוצה לטעות יטעה".
אגב, מכשפי האופל מתארים את מצעד השיתוף והמינות הלזה כ"סודות אלהיים": הם פותחים את העניין בפסוק: "סוֹד יְיָ לִירֵאָיו" (תה' כה), ובהמשך מוסיפים: "הרי כעת זוהי שעה לפתוח בסוד הזה, שוודאי יש כאן סוד שלא ניתן לרשות להתגלות, וכעת משמע שניתנה רשות להתגלות", ואין כאן שום סוד דהיינו לא מדובר בסתרי תורה, אלא במינות כעורה וארורה.
ויש עוד הזיה חמורה בדברי מכשפי האופל לעיל, והיא תפישת מעשה בראשית כפשוטו, כאילו העולם נברא באמצעות מאמר ודיבור, והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה בהקדמתו למורה:
"ומחמת גודל הדבר ורוממותו [של מעשה בראשית], ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלוהית להודיענו אותם, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד. כמו שאמרו [חכמים] ז"ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר. לפיכך סתם לך הכתוב: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וכו'. הנה העירוךָ [חכמים] כי הדברים האלה האמורים סתומות, וכבר ידעת דבר שלמה: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [קה' ז, כד]. ועשה את הדיבור בכל זה בשמות המשותפים, כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינם השלם שכבר למד באופן אחר".
ועוד אומר רבנו במורה (ב, כט): "והואיל והגיעו הדברים עד כאן, נביא פרק נזכיר גם בו מקצת הערות על מקראות שנאמרו במעשה בראשית, כי המטרה העיקרית במאמר זה אינה אלא לבאר מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, אחר שנקדים שתי הקדמות כלליות: האחת הקדמה זו, והיא, שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו ברבים [חגיגה ב, א], לפי שאותם הפשטים מביאים להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה' או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה. ולכן הנכון להימנע מלבארם כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים המסכנים [ואולי הפתאים הינם מסכנים, אך גדוליהם המתעים את העם אחרי התהו, מינים ורשעים ארורים] שהם מדמים כי ידיעת פירוש המילים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות. אבל הבנתם [=הבנת דברי המקרא וחז"ל] בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים, הרי הוא חובה".
ומוסיף שם קאפח ואומר: "כלומר, אם יבינום כפשוטם יבואו לידי דמיונות שווא ביחס למציאות [=יתדרדרו להזיות], וגדולה מזו, אף לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא [...] אבל אם יובנו הכתובים הללו כפשוטם [...] כאן נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה". ואגב למדנו, שכדי להבין את התורה ואת אגדות חז"ל, חובה ללמוד מדעים ואת ענייני משלי הנביאים.
דוגמה קמו
בסוף הקטע הקודם תואר האלוה הזכרי, זה שפקד על האלוהות הנקבית לברוא את העולם, כמי שמזהיר את האלוהות הנקבית שהאדם "עתיד לחטוא לפניך בגלל שהוא כסיל", ועתה נעבור להמשך הדברים בספר-האופל, לפיהם האלהים שנזכר בספר בראשית הוא האמא.
וכך שורבט בהמשך ספר-האופל (כב ע"ב):
"היא אמרה [האלוהות הנקבית אמרה לאלוהות הזכרית]: אחר [=מכיוון ש]שחטאוֹ [של האדם] תלוי באמא ולא באבא [שהרי האמא היא זו שהציעה לאלוה הזכרי לברוא את האדם, וכאמור לעיל: 'אמר האומן לבעל הבניין: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ'], אני רוצָה לברוא אותו בדמות שלי, זהו שכתוב: 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ' [בר' א, כז], ולא רצה [=האלהים שנזכר בפסוק: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם', שהוא 'האמא'] לשתף בו את אבא [=שהוא האלהות הזכרית שהיא מעל האלהים שנזכר בפסוק, והוא זה שפקד על האלהים לברוא כך וכך]".
נמצא אפוא, שהאדם נברא בצלמו של האלהים המשני, שהוא האומן, שהוא האמא, שהוא האלוהות הנקבית אשר קיבלה פקודות לברוא כל דבר ודבר בעולם מן האלוה הזכרי. ברם, הואיל ובריאת האדם היה רעיון שלה, היא בראה אותו בצלמה ולא בצלם האלוה הזכרי. קצרו של דבר, הפסוק: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ", למעשה מתאר את האלוהות הנקבית אשר בראה את האדם בצלמה, מכיוון שהוא היה רעיון שלה וידעה שהוא עתיד לחטוא.
זאת ועוד, לפי מכשפי האופל, מן הדברים שאומר אלהים, דהיינו האלוהות הנקבית: "אני רוצָה לברוא אותו בדמות שלי [...] ולא (רצה) [רצתה] לשתף בו את אבא", עולה, שהאדם הראשון נברא בדמותו החיצונית של האלהים-האמא, וזו משמעות "בצלמו", וכפי שפירשו המינים.
ומכשפי האופל ממשיכים שם בהזיות בעניין האבא והאמא, והם מחליטים שהאדם העליון של עולם האצילות נעשה בשיתוף של אבא ואמא, ואילו האדם הזה של עולם הבריאה "אין בו צלם ודמות", וזאת בניגוד לדבריהם לעיל ובניגוד לדבר ה'-אלהים-אמת בתורה, שהקב"ה ברא את האדם בצלמו (ורבנו כבר הסביר במורה מהו רעיון הצלם הזה, ראו במאמר: 'פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים'). כמו כן, הם מפרטים שם את הסיבה לחטאוֹ של אדם הראשון:
"אלא אֵם העליונה [=היא האלהים שנזכר בספר בראשית וברא את השמים ואת הארץ לפי דמיון המכשפים] היה לה כינוי אחד [...] ואותו כינוי הוא אור וחושך, ובגלל אותו חושך שהיה באותו כינוי, אמר אבא, ש[האדם של עולם הבריאה] עתיד לחטוא [...] ובגלל אותו חושך שהיה עתיד לחטוא לאותו אור, לא רצה אבא להשתתף בו. ובגלל זה אמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ' – אותו האור; כִּדְמוּתֵנוּ – אותו החושך, שהוא לבוש לאור, כמו שגוף הוא לבוש לנשמה".
מדברי מכשפי האופל עולה, שאדם הראשון חטא בגלל צד החושך שהיה באלהים אשר ברא אותו! כלומר, אדם הראשון נברא בהתאמה לאלהים (האמא), וכמו שיש באלהים (האמא) אור וחושך, כך האדם נברא באור וחושך, והחושך הזה הוא הגורם לחטאו. ובסוף מסכת התועבות הללו, מכשפי האופל מפארים את "תורת הסוד", באמרם שתלמידיו של בר-יוחי ששמעו את הזיות המינות הללו, אמרו כך: "אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים שלא נשמעו עד עתה".
לסיכום, האלהים שנזכר בבראשית הוא האמא, דהיינו האלוה הנקבי-המשני, והיא זו שבראה את האדם בדמותה, והואיל והיה בדמותה אור וחושך, האדם נברא מאור וחושך, והחושך הזה שמקורו באלהים-האמא, הוא זה שגרם לאדם הראשון לחטוא ולמרוד באלהים – וזהו ספר האופל, ארורים מחבריו וארורים מאמיניו, יקוללו באלף אלפי קללות כמניין כל אות ואות ממנו. דהיינו כמניין גימטריא של חיבור כל אותותיו, וכך קילל רבנו את מחבר הספר "שעור קומה".
"תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם" (תה' כח, ד).
דוגמה קמז
בהמשך ספר-האופל (כב ע"ב) שורבט כך: "פתח עוד רבי שמעון ואמר: 'רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי' וגו' [דב' לב, לט]. אמר, חברים שִׁמְעוּ דברים עתיקים שרציתי לגלות אחר שניתנה לי רשות עליונה לומר". כלומר, לפי מכשפי האופל, בר-יוחי היה בקשר ישיר עם בורא-עולם, לא פחות מנביא, ולא יעלה על הדעת שבר-יוחי היה נביא, והם ממשיכים:
"[אומר בר-יוחי:] מי זה שאמר: 'רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא'? אלא זהו עילת על כל העליונים, אותו שנקרא 'עילת העילות', עילת מהעילות האלה, שלא יעשה אחד מהעילות הללו שום מעשה עד שייקח רשות מאותו שעליו, כמו שביארנו למעלה ב'נַעֲשֶׂה אָדָם' [בדוגמות לעיל]".
והואיל ומכשפי האופל מַפְנִים לעיין בהזיות ששרבטו בדוגמות שראינו לעיל, ברור שכל העילות הללו שהם מזכירים הינן האלוהויות הנפרדות שנזכרו, והוסיפו ואמרו כאן, שכל אחת ואחת מהן "לוקחת רשות" מן האלוהות שמעליה, כדי לעשות את מעשיה. כמו כן, יש אלוה אחד מעל כל האלהים, ונראה שהוא אינו בורא-עולם שנזכר בספר בראשית, שהרי האלהים שבספר בראשית (האמא) קיבל פקודות לברוא את העולם-הזה מן האלהים הזכרי (האבא) שמעליו.
והנה המשך דברי ספר-האופל שם:
"'נַעֲשֶׂה' – וודאי על שניים נאמר [כלומר ברור שיש שתי אלוהויות בעליונים, וזה שיתוף ברור], שאמר זה [האלוה התחתון] לאותו שלמעלה ממנו [לאלוה שלמעלה ממנו:] 'נַעֲשֶׂה'. ולא עושה [האלוה התחתון] דבר אלא ברשות ואמירה מאותו [האלוה] שלמעלה ממנו. ואותו [האלוה] שלמעלה ממנו לא עושה דבר עד שלוקח עצה מחברו [מעוד אלוה שהוא בגדר 'חברו', וכמה אלוהויות, וכבר קשה לעקוב אחרי כל האלוהויות המהובלים של המכשפים הכסילים]. אבל אותו שנקרא 'עילת כל כל עילות', שאין למעלה ממנו ולא למטה שווה לו [בין האלוהויות שלמטה, זה מתחת לזה] [...] אמר: 'רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי', שלוקח ממנו עצה, כמו שאותו [כלומר, בניגוד לאלהים התחתון,] שאמר: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם'".
הנה ראיתם, שבנוסף לכל האלוהויות, שבורא-עולם הוא חלק מהם, וגם לא חלק נשגב, שהרי "האלהים האמא" שבראה את העולם לפי מכשפי האופל היא מבין האלוהויות הזוטרות... על-כל-פנים, בנוסף לכל האלוהויות יש אלוה עליון על כולם, והוא אינו לוקח עצה משום אלוה אחר, והוא שונה מן האלהים שנזכר בבראשית: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם". קצרו של דבר, ה'-אלהים-אמת שברא את השמים ואת הארץ, אשר אין בלתו ואין כיוצא בו, לפי מכשפי האופל הוא בסך-הכל אלוה אחד מני רבים, ואף לא מבין האלוהויות הנכבדות. "תניא, כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר: 'בִּלְתִּי לַייָ לְבַדּוֹ' [שמ' כב, יט]" (סוכה מה ע"ב).
דוגמה קמח
בהמשך לתיאורים המתועבים שנזכרו לעיל, מסופר על תלמידיו של בר-יוחי אשר קמו ונחרדו מדבריו, ולאחר שהם ביקשו רשות לדבר לפניו, אמרו לו: והרי ביארת לעיל ש"עילת העילות" היא "האלהים האבא" שאמר ל"אלהים האמא": "נַעֲשֶׂה אָדָם" – איך פתאום הוא הפך להיות עילת העילות? ואז משיב להם בר-יוחי וגוער בהם: "היו שומעים אוזניכם מה שפיכם מדבר! והרי לא אמרתי לכם [עד]-עכשיו שיש מי שנקרא 'עילת העילות', וזה [=האלהים הזכרי-האבא שאמר לאלהים הנקבי-האמא לברוא את העולם כאמור] אינו אותו שנקרא 'עילת על כל עילות', של'עילת על כל עילות' אין לו שני שלוקח ממנו עצה, שהוא יחיד לפני הכל, ואין לו שותף".
כלומר, כדי שלא נתבלבל מכשפי האופל מדגישים באופן חד-משמעי: האלוה העליון מעל כל העליונים אשר נקרא כאמור "עילת העילות" אינו האלהים שהורה ל"אלהים האמא" לברוא את העולם! כלומר, יש את "אלהים האמא" שבראה את העולם, והיא זו שנאמר עליה בספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" (ראו דוגמה קמו לעיל); ויש את "אלהים האבא", אשר נתן פקודות והוראות לאשתו "האלהים האמא" לברוא כל דבר ודבר שבעולם; ויש עוד אלוהויות רבות זה מעל זה, עד שמגיעים ל"עילת העילות" שהוא האלוה העליון מכולם...
וכאמור, ה'-אלהים-אמת שאין בלתו ואין כיוצא בו, הוא אחד מן האלוהויות התחתונות... כי לפי מכשפי האופל, ה'-אלהים-אמת הוא "האלהים האמא" אשר קיבלה פקודות מן האלוה הזכרי, והיא בשפל המעמד של האלוהויות, שהרי לא רק שיש מעליה את האלהים האבא-הזכרי, יש מעל האלהים האבא-הזכרי עוד אלהים רבים זה מעל זה, עד שמגיעים לאלוה העליון "עילת העילות"... וזה מזכיר מאד את ריבוי האלוהות שיש בהינדואיזם, ואפילו הנוצרים ייגעלו מזה.
וגם כאן, בסוף מסכת התועבה והמינות ההינדואיסטית של מכשפי האופל הם משבחים את עצמם, ומתארים את תלמידיו של בר-יוחי מתפעלים מ"חכמתו העצומה", וכך נאמר שם אחרי כל זרם הביוב של הגיעולים והשיקוצים והגילולים: "קמו כולם והשתטחו לפניו ואמרו, אשרי האיש שריבונו מסכים עמו לגלות סודות טמירים שלא היו מתגלים למלאכים הקדושים".
בנוסף, ספר-האופל כאן מרומם את בר-יוחי לְמַעְלָה מדרגת המלאכים, ואין צורך לומר שבר-יוחי לשיטתם הינו מרומם מעל דרגתו של משה רבנו ע"ה, וכבר אמרתי פעמים רבות, שכדי להחדיר דת חדשה, מן ההכרח לטשטש ולהאביד את מוסֵר הדת המקורית, ולהחדיר במקומו מוסֵר דת חדשה, כדי שהדת החדשה תתקבל ותוחדר ותיכנס ללב התועים המהובלים.
דוגמה קמט
בהמשך ספר-האופל (כג ע"א) ממשיכים מכשפי האופל לדרוש את הפסוק: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דב' לב, לט), והם מוסיפים לדורשו מפני שיש בו לפי דמיונם "סודות טמירים", וכך אומרים המכשפים:
"'אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה' – בספירות, 'וַאֲחַיֶּה' – מצד של הימין חיים, ומצד השמאל מוות. ואם לא מסכימים שניהם עם עמוד האמצעי, לא מתקיים הדין, שהם במושב שלושה כאחד".
ובכן, מן הדברים הללו עולה באופן ברור שהספירות הן אלוהויות עליונות, שהרי הן אינן כלים או אמצעים שבידי הבורא יתברך, אלא הן מהוות בית-דין נפרד, כלומר אלוהויות עצמאיות. כמו כן, ראינו לעיל ש"העמוד האמצעי" הוא אלוה בפני עצמו, והוא אחד מן הספירות שנזכרו כאן, כך שברור שהספירות לפי האמור בדוגמות האחרונות, הן אלוהויות נפרדות זו מעל זו.
ובהמשך הוסיפו מכשפי האופל: "ולפעמים מסכימים שלושה לעשות דין, ויבוא יד ימין שהוא פשוטה לקבל שבים, שהוא יהוה, וזו שכינה נקראת יד ימין מצד החסד, יד שמאל מצד הגבורה, יד יהוה מצד עמוד האמצעי, כשבן אדם שב בתשובה, היד הזו מצילה אותו מן הדין".
הנה ראיתם, שיש אלוה נוסף הוא "יד ימין [...] שהוא יהוה וזו שכינה" וכו', והיד הזו מצילה אותו מן הדין, והדברים מאד מעורבבים ומבולבלים, ואל תצפו למצוא סדר ומשטר במינות. אבל מה שכן ברור הוא, שמדובר באלוה נוסף שמתגבר על פסק-הדין של שלוש האלוהויות. ויש אלוה נוסף, אשר מתגבר גם על היד הזו שהיא יהוה, אשר מתגברת כאמור על בית-הדין של שלוש האלוהויות, והוא "עילת כל העילות", כי כשהוא דן, אפילו היד הזו אינה מצילה מפניו, וכך נאמר בספר האופל שם: "אבל כשדן עילת על כל העילות, נאמר בו: 'וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל'".
בהמשך הדברים נאמרים דברים מתועבים מאד: "ועם כל זה [=שכך יש לבאר את העניין בעניין 'עילת כל העילות' וכו'] (שהרי) [יש ש]ביארו את הפסוק הזה החברים אצל אלהים אחרים, כמו שנאמר: 'רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא' – זה הקב"ה ושכינתו שנאמר בהם 'אני והו'". ורק מינים ארורים מסוגלים לומר שהקב"ה הוא אלהים אחרים! כלומר, מכשפי האופל מתנגדים לכל פרשנות שהפסוק הזה עוסק בהקב"ה, ומתעקשים שהפסוק עוסק ב"עילת העילות". וכבר הסביר רבנו את הפסוק ואת התפילה שנזכרה בו בפירושו למשנה מסכת סוכה (ד, ה), נחל אפוא במשנה: "בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים: אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא; רבי יהודה אומר: אני והוא הושיעה נא", ורבנו בפירושו שם אומר כך: "'אני', משמותיו של הקב"ה, וכן 'הוא' [...]. ו[באמרוֹ 'אני והוא הושיעא נא'] אני אומר שהוא [=רבי יהודה שקבע את התפילה הזו] קורא ומתכוון למי שאמר 'אֲנִי אֲנִי הוּא' [דהיינו קורא וזועק להקב"ה], שאותו הכתוב נאמר בניצחון ישראל ותשועתם, כאילו יֹאמר [המתפלל באמרוֹ: 'אני והוא' וכו']: אתה [הקב"ה] האומר: 'רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא' הושיעה נא כמו שהבטחתנו".
דוגמה קנ
בהמשך ספר-האופל שם (השלמה מהשמטות סימן לג) שורבט כך:
"[האות] זין, מה מעשהו? כמניין ימות השבוע, ללמדך שכל יום יש לו כוח. ומה מעשהו כאן? ללמדך שכשם שיש חכמה גדולה באוזן לאין תכלית, כך יש הכוח ההוא בכל האיברים. ואיזה איברים? שבע שיש באדם, שכתוב: 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' [בר' ט, ו]".
ובכן, ההזיה לפיה יש לכל יום "כוח" דהיינו סגולה מאגית מיוחדת, מנוגדת לתורת האמת שהרי אסור לייחס סגולות מאגיות מסוימות לימים מסוימים (ולא תעוננו), ובעניין זה ראו דוגמה נ שם הרחבתי בעניין זה. כמו כן, לא ברור על איזו אות בדיוק מכשפי האופל מדברים, וגם לא ברור מה הם "שבע האיברים" שיש באדם, ומה הקשר של הפסוק שהועתק לכל ההזיות הללו. והבאתי את דבריו המעורבבים הללו כראיה לכאוס המוחלט ששורר בספר האופל הפגאני.
דוגמה קנא
בהמשך ספר-האופל שם (השלמה מהשמטות סימן ד) שורבט כך:
"[כנראה אחד התלמידים פונה לבר-יוחי, ואומר לו:] רעיא מהימנא [=רועה נאמן] אמר לו, מנורה הקדושה, מאחר שאמר 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' [בר' א, כו] [...] אמר לו [בר יוחי]: והקב"ה ברא אותו שכתוב: 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ' [בר' א, כז]".
ושוב מכשפי האופל אומרים שהקב"ה הוא האלהים-האמא, שהרי הם מדגישים שהקב"ה הוא האלהים שנזכר בפסוק האמור, והאלהים שנזכר בפסוק האמור הוא האלהים-האמא... כמו כן, מכשפי האופל מכנים את בר-יוחי "הרועה הנאמן", וברור שכינוי זה נועד לטשטש ולהאביד את מוסֵר התורה הנאמן – משה רבנו ע"ה, אשר בו נאמר: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במ' יב, ז), ולהחדיר לנו מוסֵר חדש ומשוקץ לתורה חדשה פרו-נוצרית – בר-יוחי.
דוגמה קנב
בהמשך ספר-האופל שם (השלמה מהשמטות סימן ד) שורבט כך: "'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' [בר' א, כו] – הרי פירשוהו החברים על מלאכי השרת שהם אומרים את הפסוק הזה. אמר להם [=בר-יוחי המדומיין השיב לתלמידיו:] מאחר שהיו [מלאכי השרת] יודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם היו יודעים שעתיד [האדם] לחטוא – למה רצו לעשות אותו?" וכו'.
והנה שוב דברי חכמים ע"ה במדרש בראשית רבה ח: "בשעה שהיה משה כותב התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיוון שהגיע לפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם' וגו' [בר' א, כו] אמר: 'ריבונו שלעולם מה אתה נותן פתחון פה למינים?', אמר לו: 'כְּתוֹב! והרוצה לטעות יטעה'".
כמו כן, לדעת רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' צג), כל מי שסובר שפשט הפסוק: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" נאמר בלשון רבים, הינו סכל גדול, וכֹה דבריו:
"וראיתי [פרשנים כסילים] אחֵרים נתלים במה שאמר ה': 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ', ואומרים: כי [לפי פשט הפסוק, וכרש"י] הלשון הזה מורה על רבים, ואלה יותר סכלים מן הראשונים, לפי שאינם יודעים כי שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' והוא אחד, כמו שאמר בלק: 'אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ' [במ' כב, ו], ואמר דניאל: 'דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא' [דנ' ב, לו], ואמר מנוח: 'נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים' [שו' יג, טו; כלומר, לדעת רס"ג מנוח לא דיבר בשמו ובשם אשתו, אלא בשמו בלבד ונקט בלשון רבים], וכל הדומה לכך".
רס"ג מסביר אפוא: "שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' [=בלשון רבים] והוא אחד", כמו כן, הסכלים הראשונים שהזכיר רס"ג בספרו שָׁם שיתפו את הבורא, וכל המשתף שם שמים עם דבר אחר נעקר מן העולם, ואילו הסכלים הללו סכלים אף יותר מהם... והגרועים מן המשתפים הם המינים, שדימו שיש להקב"ה גוף ותמונה, כרשעי אשכנז הראשונים.
והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ב, ו), אשר שולל פרשנות שהיא פחות חמורה מפרשנות מכשפי האופל שראינו לעיל (אף שכולן הינן פרשנויות מינות שמוציאות את האדם מן העולם, אך גם למינות יש דרגות), שהרי ראינו שהם סוברים שהמלאכים הם אלה שבראו את האדם, ואילו רבנו לקמן שולל את האפשרות שהקב"ה נעזר במלאכים בעצה כדי לברוא את האדם:
"ובכמה מקומות [בספרות חז"ל] אמרו כך בסתם: 'אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה' [...] ונאמר עוד בבראשית רבה [נא, ג]: 'כל מקום שנאמר וַייָ [הכוונה] הוא ובית דינו'. ואין הכוונה בכל הלשונות הללו מה שמדמים הסכלים שיש שם דיבור – יתעלה [מלייחס לו דיבור] – או מחשבה, או רעיון, או עצה והיעזרות ברעיון הזולת, והיאך ייעזר הבורא במה שברא? אלא כל זה ביאור – כי אפילו פרטי המציאות, אפילו בריאת איברי בעלי החיים כפי שהן, כל זה באמצעות מלאכים, כי כל הכוחות [הטבעיים שבעולם נקראים] 'מלאכים' [כלומר, המלאכים האמורים כלל אינם מלאכי השרת, אלא כוחות הטבע שהקב"ה טבע בבריאה].
וכמה חמור סימאון הסכלים וכמה מזיק הוא, אילו אמרת לאדם מאותם המדמים שהם חכמי ישראל, כי ה' שולח מלאך נכנס בבטן האשה ומצייר [=ויוצר] שם את העובר, היה הדבר מוצא חן בעיניו ומקבלו, ורואה שזו עוצמה ויכולת ביחס לה' וחכמה ממנו יתעלה, על-אף שהוא סבור [=אותו 'חכם' מן הכסילים הנבערים הנחשבים לחכמי ישראל] כי המלאך גוף של אש בוערת שיעורו כדי שליש העולם בכללותו, וייראה לו כל זה אפשרי ביחס לה'. אבל אם תאמר לו כי ה' נתן בזרע כוח מצייר [=גנטי] הקובע תבנית איברים אלו ותארם והוא המלאך [...] יירתע מכך, מפני שאינו מבין את עניין העוצמה והיכולת [המדעית] האמיתית הזו, והיא המצאת הכוחות הפועלים בדבר אשר אינו נישג בחוש. וכבר אמרו חכמים ז"ל בפירוש למי שהוא חכם, שכל כוח מן הכוחות הגופניים 'מלאך', כל-שכן כוחות המתפשטים בעולם, ושכל כוח יש לו פעולה מסוימת אחת מיוחדת ולא יהיה לו שתי פעולות – בבראשית רבה [נ, ב]: תני, אין מלאך עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת, וזה הוא מצב כל הכוחות [הטבעיים]".
דוגמה קנג
בהמשך ספר-האופל שם, לאחר שבר-יוחי המדומיין שואל את תלמידיו: למה מלאכי השרת ביקשו לברוא את האדם שהרי ידוע לפניהם שייכשל בחטא? המכשפים משרבטים כך:
"ולא עוד [כלומר לא רק שהיה ידוע לפני מלאכי השרת שהאדם עתיד לחטוא], אלא שעִזָּא ועזאל [מיני שדים, ראו דוגמות נח, קכט] היו מקטרגים עליו בזמן שאמרה שכינה להקב"ה 'נַעֲשֶׂה אָדָם'. אמרו [עיזא ועזאל, וברור שעיזא מלשון עז-שעיר, וידוע שהשדים נקראו שעירים] מה אדם ותדעהו? מה אתה רוצה לברוא אדם, ותדעהו שעתיד לחטוא לפניך?".
ועל חומרת ההזיות בעניין המקטרגים והשדים הדמיוניים, ראו בהרחבה בדוגמה קיב.
דוגמה קנד
בהמשך קטרוגם של השדים עיזא ועזאל, שורבט בספר-האופל שם כך: "מה אתה רוצה לברוא אדם, ותדעהו שעתיד לחטוא לפניך באשתו שהיא חושך? שהאור הוא זכר והחושך נקבה".
וזו תפישׂה נוצרית מובהקת אשר רואה באשה את מקור הרוע, ובדרך זו היו הכומרים הנוצרים מכשירים ואף מצדיקים את תועבותיהם, שהרי חטאיהם ופשעיהם החמורים אינם בגלל שהם רשעים ארורים, אלא בגלל שהאשה היא חושך והיא האחראית והאשמה הבלעדית לסטיות הכומרים ולהתעללויותיהם. ובנוסף יש בהשקפה רעה זו עוול חמור מאד כלפי כלל הנשים שבעולם, שהרי השקפה זו מציגה את כלל המין הנשי כחושך: כתמצית הרוע שבעולם. והכסיל שנכשל ונחבל ומתייסר בנשים רעות, מדמה שכולן רעות, כדי לכסות על כסילותו ובהמיותו.
דוגמה קנה
לאחר קטרוגם של השדים עיזא ועזאל, שורבט בספר-האופל שם כך: "באותו זמן אמרה להם השכינה: בזה שאתם מקטרגים אתם עתידים ליפול, כמו שכתוב: 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה' וכו' [בר' ו, ב], וטעו בהן, והפילה אותם השכינה מקדושתם".
ואיך יעלה על הדעת לומר שהשדים המרושעים והמקטרגים עיזא ועזאל הינם מלאכי השרת הקדושים והטהורים? ואיך ייתכן לומר שמלאכי השרת נכשלו ביצרם הבהמי ולקחו להם נשים מבנות האדם? וכי מלאכי השרת הינם חומר וגוף כבני האדם? וכי יש להם כלי רבייה? וייחוס הגשמה למלאכים מוביל בהכרח להשקפה רעה מאד, לפיה המלאכים הינם כבני האדם שוכני בתי חומר, אשר אוכלים ושותים ובועלים – והנה לפניכם שני קטעים נבחרים מפירושו של רס"ג לספר איוב (עמ' כו–כט; ולמקורות נוספים ראו: 'מיהו השטן שנזכר בכתבי הקודש?'):
"ומי שאפשרי לדעתו שיהיו המלאכים מקנאים שהוא אחד ממיני הכעס, יתחייב לאפשר הנחת פעולות התאוות למלאכים והם האכילה והשתייה והתשמיש ויתר הדברים הנגעלים הבזויים, אשר נָצַר ה' את מלאכיו מהן [=מן הפעולות שנובעות מהצרכים החומריים והבהמיים של האדם, שהרי כולן נועדו לקיים את הגוף באופן תקין כדי לאפשר את התפתחות השכל, שהוא צלם האלהים שהוענק לאדם ואשר בפעולתו בחיובי מתגלית רוממות אנושיותו]".
"וכבר הגיעני על אחד החיצונים ['ואפשר לתרגם המינים' (קאפח)] שחלק בזה עד שדימה כי השטן הזה מלאך, ושהקנאה והתחרות והשאפתנות אפשרי שיהיו בפועל מצד המלאכים, כפי שטעה [אותו המין] בפרשת איוב וקנאת השטן בו, וראה שלא תהא שיטתו שלֵמה אם לא יאמר שהמלאכים אוכלים ושותים, ולכן סתם פִּרצת שיטתו ואִפשר אותם [כלומר, החליט שהמלאכים נזקקים לאכילה ולשתייה]. ושוב ראה עוד [אותו המין], כי בהניחו עליהם את זאת [את התשוקה לתאוות הבהמיות] יתחייב להניח להם המשגל והתשמיש, והניח גם את זה, וטען כי פרשת 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים' הם המלאכים שבאו הביאות האסורות בנפלם מן השמים ונעשו כבני-אדם [...] ולא השאיר תועבה ולא מגרעת שלא תיאר בה את המלאכים".
ויתרה מכולן, השקפת הגשמות בעניין המלאכים מובילה להשקפת הגשמות בעניינו של בורא-עולם, שהרי אם קיימת גופניוּת בעליונים מדוע שהיא לא תהיה קיימת גם אצל הבורא?! כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף, בדומה מאד לעולמם החומרני של בני האדם. ואם העולמות העליונים הינם עולמות של חומר וגוף, ברור כשמש שגם הקב"ה, שהוא חלק מן העולמות העליונים בספר-האופל (ולעתים קרובות הוא אף מוצג בו כחלק שולי, כאלוה אחד מִנִּי רבים, ואף לא כאלוה המרכזי והחשוב), ברור שגם הוא חומר וגוף ובעל צרכים גופניים כבני האדם הבהמיים! ודרך אגב, עצם האמונה בשדים הכעורים הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, אך מכשפי האופל לא רק מאמינים בקיומם של השדים ובניהם, אלא הם מתארים את העליונים כיצורים זימתיים ולעתים קרובות אף כישויות מרושעות וסדיסטיות.
בנוסף לכל האמור, מדברי מכשפי האופל לעיל: "והפילה אותם השכינה מקדושתם" עולה, שהשכינה הינה אלוה בפני עצמו וכמו שכבר ראינו לעיל, ושוב הננו מוצאים ריבוי ושיתוף.
דוגמה קנו
לאחר ששיקוץ בר-יוחי הדמיוני אומר בספר האופל שם, שהשכינה הקפידה על עיזא ועזאל בשל קטרוגם והפילה אותם מקדושתם, תלמידיו נזעקים ומשיבים לו כך: "אמרו החברים, רבי, רבי, בין כך עיזא ועזאל לא היו משקרים בדבריהם, שוודאי בנקבה עתיד אדם לחטוא". כלומר, מדוע השכינה הקפידה על עיזא ועזאל שהרי הם לא שיקרו בקטרוגם? ואז משיב להם שיקוצם הדמיוני כך: "כך אמרה השכינה: אתם הזדמנתם לקטרג לפניי יותר מצבא המרום [כלומר אתם הגזמתם בלהיטותכם לקטרג, ואגב, גם צבא השמים משׂטינים ומקטרגים?]. אם הייתם יפים מן האדם במעשיכם, נאה לכם לקטרג עליו, אבל הוא עתיד לחטוא באשה אחת ואתם בנשים רבות. החיבה שלכם [דהיינו תאוותכם למין ולזימה] יותר מבני אדם, כמו שכתוב: 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם', את בת האדם לא נאמר, אלא 'אֶת בְּנוֹת הָאָדָם' [בר' ו, ב]".
וכבר הרחבתי בעניין ההזיה במציאות משׂטינים ומקטרגים, וכן בעניין תיאור מלאכי השרת כשדים וכמשׂטינים, וכן בעניין ייחוס בהמיוּת וגשמיות למלאכים, בדוגמה קיב וכן בסמוך. ויש להתעכב כאן על שתי נקודות: האחת, לפי מכשפי האופל מלאכי השרת גרועים מבני האדם בבהמיותם ובזימתם! וברור שהשקפת מינות זו נועדה להכשיר ולהצדיק את כל תועבותיהם וזימותיהם, שהרי אם מלאכי השרת הינם בהמות זימתיות ברור שהאדם רשאי ללכת בשרירות ליבו הרע ולהתעלל בכל אשר תמצא ידו – שהרי עדיין הוא טוב יותר ממלאכי השרת המקורבים לה' יתעלה שמו! עד-כדי-כך! והשקפה רעה זו מכלה כל חלקת יראת שמים שיש באדם. ודרך אגב, דרשתם של המכשפים הזויה, שהרי לא ניתן לומר: "ויראו בני האלהים את בת האדם", כלומר, בראש הפסוק נאמר לשון רבים, ולא ייתכן שלא ייאמר לשון רבים גם בהמשכו.
דוגמה קנז
לאחר ששיקוץ בר-יוחי הדמיוני מסיים להשיב לתלמידיו את כל תשובות המינות שראינו לעיל, שורבט בספר-האופל שם, שתלמידיו מוסיפים ושואלים אותו: "אמרו לו: כל זה למה? ולא היה יפה שלא נברא ושלא לחטוא ולגרום כל מה שגרם למעלה, ולא היה לו לא עונש ולא שכר?". והבאתי את שאלתם כעוד דוגמה להזיית המכשפים לפיה האדם "גורם למעלה". כלומר, לפי דמיונם האדם השפל משפיע על העליונים, וברור שכל זה הבל ודברי מינות שאין להם שחר, שהרי איך ייתכן שהאדם השפל והחומרי ישפיע על העליונים, דהיינו על הקב"ה והמלאכים? וכבר ראינו בסדרה זו דוגמות רבות לכך שהאדם מסוגל לפעול "גדולות ונצורות" בעליונים.
דוגמה קנח
בהמשך שם (כב ע"א), משיב השיקוץ הדמיוני לשאלת תלמידיו: מדוע נברא האדם? "אמר להם [...] בגלל שהתורה בגללו נבראה, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר לצדיקים". כלומר, האדם נברא כיצור שחוטא כדי שתיבָּרא התורה שנאמר בה שכר ועונש, וסכלות לסבור שהתורה היא התכלית, כי התורה ניתנה לאדם כדי לתקן את דרכיו ולזכות לחיי העולם-הבא. ובמלים אחרות, התורה אינה התכלית אלא אמצעי לאדם להשיג את ייעודו ולידע את בוראו.
יתר-על-כן, מכשפי האופל מוסיפים ואומרים שם: "ולא עוד, אלא התורה של בריאה [כאילו שגם לעליונים ניתנה תורה, וגם זו סכלות] היא לבוש השכינה [=היא הקב"ה או אלוה נוסף לצידו], ואם אדם לא היה עתיד להיבראות הייתה השכינה בלי כיסוי כמו עני, ולכן, כל מי שחטא, כאילו הפשיט לשכינה את מלבושיה, וזהו עונש האדם". נמצא, שבזכות האדם יש כיסוי לשכינה! כלומר על השכינה, שהיא הקב"ה או אלוה נפרד לצידו, להודות ולהלל ולשבח ולפאר לבני האדם שוכני-בתי-חומר, שאלמלא הם לא היה לה לבוש והיא הייתה "בלי כיסוי כמו עני" – ורק מינים שחצנים מסוגלים להעלות על דעתם שהם מועילים לאלוהות, ולא סתם מועילים אלא בעניין מהותי מאד, ועשו כן כדי לרומם את עצמם לדרגת אלוה עלי אדמות.
והם מעזים להוסיף: ש"מי שחטא, כאילו הפשיט לשכינה את מלבושיה [...] וכל מי שמקיים מצוות התורה כאילו הלביש לשכינה את מלבושיה", כלומר האדם משפיע על האלוהות, כי בחטאיו האדם גורם רעה לשכינה, ובעשותו מצוות הוא מֵטיב עמה! ואין זו אלא הזיה פגאנית, לפיה האדם משפיע על האלוהות ולכן הוא מסוגל למשוך ממנה שפע לפי שרירות ליבו הרע.
ומכשפי האופל מסכמים: "בוא וראה, חושך הוא שחור של התורה, אור הוא הלובן של התורה", ואיך ייתכן לומר שיש לתורה צדדי אור וחושך? וזו כפירה בתורה ודברי מינות ארורים, שהרי לפי ההזיה הרעה הזו יש בתורה צדדי חושך, והמסקנה: ניתן לבעוט בחלק מציווייה! ואגב, מהו "וזה עונש האדם"? וכי הפשטת השכינה ממלבושיה היא עונש לאדם או עונש לאלוהות?
"וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר [אמת] וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ [ומתוך האופל] עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּייָ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ, כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן, [והם:] מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק" (יש' כט).
מאמר נפלא מאד!
רק דבר אחד שולי הבודהיזם המקורי הוא לא דת של עבודה זרה אלא דרך חיים רוחנית של כופרים, מיוחסת לבודהה האמרה "אלהים לא קיים כי אלהים הוא רעיון ורעיונות אינם קיימים" אמרה זאת בעצם מבטאת את כפירתו בדת שאליה היה שייך לפני שיסד את הבודהיזם והדת הזאת היא ההינדואיזם.
ומה שאמרת שקיימים המון אלוהות בבודהיזם, זה נכון לגבי ההינדואיזם.
למרות שיש דעה אצל החוקרים שההינדו בעצם דת מונותאיסטית שהאל שלה הוא ברהמן וכל שאר האלים הנזכרים הם לא אלים אלא התגלויות שונות של אותו אל אחד, זה גם מעניין ששמו מזכיר את אברהם, וכתוב שאברהם שלח את בני קטורה לקדם- למזרח אולי בניו לימדו את אנשי המזרח להאמין באלהי אברהם ולו הם קראו ברהמן.(הפסקה האחרונה בגדר השערה…