האם מנחם-מנדל מלובביץ' יקום לתחיה?

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

זכורני לפני כעשרים-שנה, הזמין אותי חסיד חב"ד ל"התוועדות" בליל שבת בדירתו השכורה ברמת-אביב. לא שללתי את הזמנתו על הסף, רק ביקשתי ממנו שיסביר לי דבר אחד בלבד: איך אפשר להאמין כי אדם מת עתיד לקום לתחיה ולהיות המשיח של עם-ישראל? ואם היה משיב לי היום שהוא עתיד לקום לתחיה בתחיית-המתים יחד עם כל הצדיקים, ואז הוא ינהיג את עם ישראל, הייתי שואלו, והלא משה רבנו ואברהם אבינו וכל גדולי האומה יקומו בתחיית-המתים, מדוע אפוא נזדקק למנחם-מנדל אחד מאיזו גלות טמאה?


אותו שליח חב"ד השיב לי שאבוא ל"התוועדות" בליל שבת והוא יסביר לי הכל, ברם מכיוון שהוא לא הצליח להשיב תשובה המניחה את הדעת לא הגעתי ל"התוועדות". לימים, הסביר לי אחד מחבריי היקרים, חסיד חב"ד לשעבר, שהשיטה שלהם היא לפטם ולהשקות אותך בשתייה חריפה, ואז כל העקום נדמה לך כמישור...


ביחס למרכזיות השתייה החריפה בחסידות בכלל ובהתוועדויות בפרט: הם הוזים להאמין שהשתייה היא אמצעי הכרחי לביטול מוחלט של האדם ולהגעה לשגב רוממות האפסיות לפני ה' יתעלה. כאילו השחתת השכל ואיבוד צלם האלוה היא רוממות החכמה בינה ודעת! והאמת, שאין זה "ביטול האדם" כי אם ביטול שׂכל האדם, בעיטה גסה בצלם האלוה שבו והדרדרות לשפל הבהמיות – היפך ממטרת ה' בנו שנתקרב אליו תוך קדושת מחשבתנו ושכלנו (וראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה"). עוד סיפר לי חברי, שאחד מסיפורי המופת שלהם הוא על מייסד הישיבה, שבהיותו בן 80+ הגיע בהתוועדות לשיא "רוממות" הביטול, תוך שהוא מקיא מרוב שכרותו על שולחן ההתוועדות ולפני החסידים השיכורים, המתלהבים מגדולת התגוללותו בקיאו. "כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ" (יש' יט, יד); "וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק" (יר' מח, כו); "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (מש' כו, יא).


נחזור למנחם-מנדל, וכי יעלה על הדעת שאדם מת ישוב לעולם החיים? והלא ישנם פסוקים רבים במקרא שמוֹרים על היסוד הטבעי, המחשבתי והמוסרי, שהאדם לאחר מיתתו לא ישוב לעולם-הזה בשום פנים ואופן (למעט בתחיית המתים לצדיקים, וזאת בתנאי שלא נהג לאבד את שכלו בשתייה לשכרה). לדוגמה: "אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה?" (איוב יד, יד), "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה" (שם, ז, ט), "בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב" (שם י, כא), "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה" (תה' פח, יא), "רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (שם עח, לט), "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה" (שם פט, מט). וכאמור, אם הם סוברים שמנחם-מנדל יקום יחד עם כל הצדיקים בתחיית המתים, איזה צורך יש לנו במנדל הקטן כאשר משה רבנו, אברהם אבינו, דוד המלך, וכל גדולי האומה באמת, עומדים לפנינו?


תפישתם של חסידי חב"ד שמנחם-מנדל עפר מן האדמה יקום לתחייה או שהוא כבר חי בינינו ב"רוחניותו" ורוחו משוטטת בכל הארץ – היא עבודת אלילים חמורה ביותר! וכבר גילה לי חברי חסיד חב"ד לשעבר, שעשרות שנים היה חסיד חב"ד ורבים מבניו "שלוחים", שהאמת היא שרבים מהם מאמינים שמנחם-מנדל חי וקיים או עתיד לקום לתחייה, אך כולם מאמינים שרוחו חיה וקיימת משוטטת ומשפיעה, אפילו יותר מבחייו, על העולם הזה! הוויכוח הפנימי בתוך חב"ד הוא רק בשאלה האם ראוי לפרסם את אמונותיהם הללו ברבים.


ולא מעניין אותי מנחמדותם וחיוכיהם החיצוניים או פועלם בחו"ל לקיום המצוות לפי דמיונם, ואפילו לא מעניין אותי שהם גורסים רמב"ם כלחש לסגולה (ולא לחינם אמר הנביא הושע (יד, ד): "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"). והסיבה ש"זיכוי הרבים" ועשיית המצוות על-ידם אינם מעניינים אותי כלל היא מפני שהם עובדי אלילים! ובדיוק בזאת מצווה אותנו התורה: "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (דב' יג, ט) – אפילו אם נדמה לך שיש להם זכויות, אפילו אם הם מקיימים מצוות, אסור לחמול עליהם ואסור ללמד עליהם זכות. ושאול המלך חמל רק על אגג מעדנות ורק על מיטב הצאן והבקר להקריבם לה' יתעלה, ואף-על-פי-כן נקרעה ממנו המלוכה!


חב"ד אינם עובדי האלילים היחידים אשר לומדים תורה ועושים טוב למען החברה, גם הנוצרים לומדים תנ"ך וגם הם פועלים גדולות ונצורות למען החברה ולמען החלשים והמסכנים – האם בכך שעובדי אלילים פועלים פעולות חברתיות חיוביות יש לסלוח להם על אלילותם? האם התורה גילתה באיזה מקום התחשבות או חמלה כלפי עובדי אלילים? טוב, אז אם הם נחמדים או רצים אחריך שתניח תפילין או עושים לך סדר בפסח, אז נוותר להם ולא נקיים בהם את מצות ה'?! "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמ' כג, כד).


א. "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"


אם תשאלו חסיד חב"ד איך הם מאמינים במנחם-מנדל שהוא חי וקיים ושהוא המשיח, הם עשויים לצטט כתשובה את הפסוק "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמ' יד, לא), וכוונתם לומר שמנחם-מנדל חי וקיים והוא במעלתו של משה רבנו או אפילו גדול ממנו ("התפשטותא דמשה"). וחמור מכך, חברי הסביר לי, שהם למעשה מאמינים שמנחם-מנדל הוא "עצמוּת בגוף", כלומר, ה' יתעלה ויתרומם מסכלותם, התגלם והתגשם בגופו של מנחם-מנדל שסופו הרימה והתולעה! וזו עבודת אלילים נוצרית מובהקת!


ואף שמנחם-מנדל לא טען בעצמו שהוא "עצמוּת בגוף" כלומר התגשמות הבורא בעולם, הוא למעשה אמר זאת כמעט במפורש, כי אם הוא אומר על כל אבותיו האדמו"רים שקדמו לו שהם "עצמוּת בגוף", והוא למעשה הגדול מכולם כי הוא השביעי בשושלת הטומאה – למעשה הוא אומר, שהוא ה"עצמוּת בגוף" הנעלה ביותר מכל אבותיו שהיו "עצמוּת בגוף". משל היה זאוס האלילי וכל שאר אבותיו אלילי-המשנה בפנתיאון החב"דניקי הדמיוני. נמצא, שמנחם-מנדל שוטה וסכל במקרה הטוב, ומסית ומדיח לעבודה-זרה במקרה הפחות טוב.


כמו כן, על מה מדבר הפסוק הזה? עם-ישראל האמין במשה רבנו בקריעת ים סוף לאחר שראו את כל הנסים במצרים, ועדיין אמונתם בו לא הייתה שלמה עד מעמד הר סיני – רק לאחר שראו ושמעו את האותות והמופתים בעיניהם ובאוזניהם יחד עם משה רבנו. האם מנחם-מנדל עשה אותות ומופתים כמשה רבנו? האם הוא עלה להר ארבעים יום וארבעים לילה? האם שמענו את הקולות וראינו את הלפידים מעל ביתו האדום באדמת נכר?


ואם יספרו לי סיפורים על "נבואות" שהתגשמו, אשיבם, עליכם להביא ראיות לכך, ואין די בסיפורי עלי בבא כדי להצדיק הזיה אלילית כל כך חמורה. אלא, כדי להצדיק את גדולתו הדמיונית בעיניהם שהוא גדול ממשה רבנו, אנו זקוקים לראות אותות ומופתים לעיני כל ישראל כמו שראינו במעמד הר סיני, ולא רק סיפורי מעשיות של הוזי הזיות בעלי עניין.


והנה דברי רבנו בהלכות יסודי התורה פרק ח הלכה א ואילך:


"משה רבנו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה [...] ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני: שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר – האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים: 'משה, משה, לך אמור להם כך וכך'. וכן הוא אומר 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם' [דב' ה, ד] [...].


ומניין שבמעמד הר סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ [ולא על סמך סיפורים עממיים של הוזים ושיכורים], וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם' [שמ' יט, ט]: מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה [=אפילו משה רבנו, שהוציא את בני ישראל ממצרים וקרע להם את הים, לא האמינו בו עד מעמד הר סיני!].


נמצאו אלו שֶׁשּׁוּלָּח להם [כלומר עם-ישראל], הם העדים על נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להן אות: שהם והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד, שכל אחד מהן עד לחברו שהוא אומר אמת, ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחברו. כך משה רבנו – כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני, ואינו צריך לעשות להם אות".


גם ב"איגרת תימן" רבנו מבאר את חשיבותו של מעמד הר סיני לאומתנו (עמ' כח–כט):


"וזכרו מעמד הר סיני אשר ציוונו ה' לזכרו תמיד, והזהירנו מלשכחו וחייבנו להודיעו לבנינו כדי שיגדלו בידיעתו [...]: 'הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' [דב' ד, ט–י] [...]. ותספרו בכל קהל רוממותו וחשיבותו, כי הוא ציר הדת וההוכחה המובילה אל הנכון, ורוממוהו מאד, כפי שרוממו ה' ואמר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ' וכו' [הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ] הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ [כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי]' [דב' ד, לב–לג].


ודעו אחינו, [...] כי הדבר הגדול הזה [...] אשר העיד עליו הטוב שבעדים [=ה' יתעלה] שלא היה לפניו כמוהו ולא יהיה אחריו, והוא שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זהרו עין בעין – לא נעשה זה אלא כדי לחזק את האמונה חוזק שלא יִשְׁנֵהוּ מִשְׁנֶה [=שלא יהיה כמותו לעולם], ויושג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדות והכפייה הגמורה [=וגם בימינו אנו בגדר אנוסים לעבודה-זרה, ומשומדים בכפייה לדת האשכנזית החדשה] [...] כדי שתתחזקו בעת כל ניסיון [...] ולא תסטו ולא תטעו. ולכן חזקו ואמצו בבריתכם, ואמצו בביטחונכם, ועמדו באמונתכם.