האם מנחם-מנדל מלובביץ' יקום לתחיה?

זכורני לפני כעשרים-שנה, הזמין אותי חסיד חב"ד ל"התוועדות" בליל שבת בדירתו השכורה ברמת-אביב. לא שללתי את הזמנתו על הסף, רק ביקשתי ממנו שיסביר לי דבר אחד בלבד: איך אפשר להאמין כי אדם מת עתיד לקום לתחיה ולהיות המשיח של עם-ישראל? ואם היה משיב לי היום שהוא עתיד לקום לתחיה בתחיית-המתים יחד עם כל הצדיקים, ואז הוא ינהיג את עם ישראל, הייתי שואלו, והלא משה רבנו ואברהם אבינו וכל גדולי האומה יקומו בתחיית-המתים, מדוע אפוא נזדקק למנחם-מנדל אחד מאיזו גלות טמאה?


אותו שליח חב"ד השיב לי שאבוא ל"התוועדות" בליל שבת והוא יסביר לי הכל, ברם מכיוון שהוא לא הצליח להשיב תשובה המניחה את הדעת לא הגעתי ל"התוועדות". לימים, הסביר לי אחד מחבריי היקרים, חסיד חב"ד לשעבר, שהשיטה שלהם היא לפטם ולהשקות אותך בשתייה חריפה, ואז כל העקום נדמה לך כמישור...


ביחס למרכזיות השתייה החריפה בחסידות בכלל ובהתוועדויות בפרט: הם הוזים להאמין שהשתייה היא אמצעי הכרחי לביטול מוחלט של האדם ולהגעה לשגב רוממות האפסיות לפני ה' יתעלה. כאילו השחתת השכל ואיבוד צלם האלוה היא רוממות החכמה בינה ודעת! והאמת, שאין זה "ביטול האדם" כי אם ביטול שׂכל האדם, בעיטה גסה בצלם האלוה שבו והדרדרות לשפל הבהמיות – היפך ממטרת ה' בנו שנתקרב אליו תוך קדושת מחשבתנו ושכלנו (וראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה"). עוד סיפר לי חברי, שאחד מסיפורי המופת שלהם הוא על מייסד הישיבה, שבהיותו בן 80+ הגיע בהתוועדות לשיא "רוממות" הביטול, תוך שהוא מקיא מרוב שכרותו על שולחן ההתוועדות ולפני החסידים השיכורים, המתלהבים מגדולת התגוללותו בקיאו. "כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ" (יש' יט, יד); "וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק" (יר' מח, כו); "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (מש' כו, יא).


נחזור למנחם-מנדל, וכי יעלה על הדעת שאדם מת ישוב לעולם החיים? והלא ישנם פסוקים רבים במקרא שמוֹרים על היסוד הטבעי, המחשבתי והמוסרי, שהאדם לאחר מיתתו לא ישוב לעולם-הזה בשום פנים ואופן (למעט בתחיית המתים לצדיקים, וזאת בתנאי שלא נהג לאבד את שכלו בשתייה לשכרה). לדוגמה: "אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה?" (איוב יד, יד), "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה" (שם, ז, ט), "בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב" (שם י, כא), "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה" (תה' פח, יא), "רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (שם עח, לט), "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה" (שם פט, מט). וכאמור, אם הם סוברים שמנחם-מנדל יקום יחד עם כל הצדיקים בתחיית המתים, איזה צורך יש לנו במנדל הקטן כאשר משה רבנו, אברהם אבינו, דוד המלך, וכל גדולי האומה באמת, עומדים לפנינו?


תפישתם של חסידי חב"ד שמנחם-מנדל עפר מן האדמה יקום לתחייה או שהוא כבר חי בינינו ב"רוחניותו" ורוחו משוטטת בכל הארץ – היא עבודת אלילים חמורה ביותר! וכבר גילה לי חברי חסיד חב"ד לשעבר, שעשרות שנים היה חסיד חב"ד ורבים מבניו "שלוחים", שהאמת היא שרבים מהם מאמינים שמנחם-מנדל חי וקיים או עתיד לקום לתחייה, אך כולם מאמינים שרוחו חיה וקיימת משוטטת ומשפיעה, אפילו יותר מבחייו, על העולם הזה! הוויכוח הפנימי בתוך חב"ד הוא רק בשאלה האם ראוי לפרסם את אמונותיהם הללו ברבים.


ולא מעניין אותי מנחמדותם וחיוכיהם החיצוניים או פועלם בחו"ל לקיום המצוות לפי דמיונם, ואפילו לא מעניין אותי שהם גורסים רמב"ם כלחש לסגולה (ולא לחינם אמר הנביא הושע (יד, ד): "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"). והסיבה ש"זיכוי הרבים" ועשיית המצוות על-ידם אינם מעניינים אותי כלל היא מפני שהם עובדי אלילים! ובדיוק בזאת מצווה אותנו התורה: "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (דב' יג, ט) – אפילו אם נדמה לך שיש להם זכויות, אפילו אם הם מקיימים מצוות, אסור לחמול עליהם ואסור ללמד עליהם זכות. ושאול המלך חמל רק על אגג מעדנות ורק על מיטב הצאן והבקר להקריבם לה' יתעלה, ואף-על-פי-כן נקרעה ממנו המלוכה!


חב"ד אינם עובדי האלילים היחידים אשר לומדים תורה ועושים טוב למען החברה, גם הנוצרים לומדים תנ"ך וגם הם פועלים גדולות ונצורות למען החברה ולמען החלשים והמסכנים – האם בכך שעובדי אלילים פועלים פעולות חברתיות חיוביות יש לסלוח להם על אלילותם? האם התורה גילתה באיזה מקום התחשבות או חמלה כלפי עובדי אלילים? טוב, אז אם הם נחמדים או רצים אחריך שתניח תפילין או עושים לך סדר בפסח, אז נוותר להם ולא נקיים בהם את מצות ה'?! "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמ' כג, כד).


א. "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"


אם תשאלו חסיד חב"ד איך הם מאמינים במנחם-מנדל שהוא חי וקיים ושהוא המשיח, הם עשויים לצטט כתשובה את הפסוק "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמ' יד, לא), וכוונתם לומר שמנחם-מנדל חי וקיים והוא במעלתו של משה רבנו או אפילו גדול ממנו ("התפשטותא דמשה"). וחמור מכך, חברי הסביר לי, שהם למעשה מאמינים שמנחם-מנדל הוא "עצמוּת בגוף", כלומר, ה' יתעלה ויתרומם מסכלותם, התגלם והתגשם בגופו של מנחם-מנדל שסופו הרימה והתולעה! וזו עבודת אלילים נוצרית מובהקת!


ואף שמנחם-מנדל לא טען בעצמו שהוא "עצמוּת בגוף" כלומר התגשמות הבורא בעולם, הוא למעשה אמר זאת כמעט במפורש, כי אם הוא אומר על כל אבותיו האדמו"רים שקדמו לו שהם "עצמוּת בגוף", והוא למעשה הגדול מכולם כי הוא השביעי בשושלת הטומאה – למעשה הוא אומר, שהוא ה"עצמוּת בגוף" הנעלה ביותר מכל אבותיו שהיו "עצמוּת בגוף". משל היה זאוס האלילי וכל שאר אבותיו אלילי-המשנה בפנתיאון החב"דניקי הדמיוני. נמצא, שמנחם-מנדל שוטה וסכל במקרה הטוב, ומסית ומדיח לעבודה-זרה במקרה הפחות טוב.


כמו כן, על מה מדבר הפסוק הזה? עם-ישראל האמין במשה רבנו בקריעת ים סוף לאחר שראו את כל הנסים במצרים, ועדיין אמונתם בו לא הייתה שלמה עד מעמד הר סיני – רק לאחר שראו ושמעו את האותות והמופתים בעיניהם ובאוזניהם יחד עם משה רבנו. האם מנחם-מנדל עשה אותות ומופתים כמשה רבנו? האם הוא עלה להר ארבעים יום וארבעים לילה? האם שמענו את הקולות וראינו את הלפידים מעל ביתו האדום באדמת נכר?


ואם יספרו לי סיפורים על "נבואות" שהתגשמו, אשיבם, עליכם להביא ראיות לכך, ואין די בסיפורי עלי בבא כדי להצדיק הזיה אלילית כל כך חמורה. אלא, כדי להצדיק את גדולתו הדמיונית בעיניהם שהוא גדול ממשה רבנו, אנו זקוקים לראות אותות ומופתים לעיני כל ישראל כמו שראינו במעמד הר סיני, ולא רק סיפורי מעשיות של הוזי הזיות בעלי עניין.


והנה דברי רבנו בהלכות יסודי התורה פרק ח הלכה א ואילך:


"משה רבנו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה [...] ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני: שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר – האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים: 'משה, משה, לך אמור להם כך וכך'. וכן הוא אומר 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם' [דב' ה, ד] [...].


ומניין שבמעמד הר סיני לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ [ולא על סמך סיפורים עממיים של הוזים ושיכורים], וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם' [שמ' יט, ט]: מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה [=אפילו משה רבנו, שהוציא את בני ישראל ממצרים וקרע להם את הים, לא האמינו בו עד מעמד הר סיני!].


נמצאו אלו שֶׁשּׁוּלָּח להם [כלומר עם-ישראל], הם העדים על נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להן אות: שהם והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד, שכל אחד מהן עד לחברו שהוא אומר אמת, ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחברו. כך משה רבנו – כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני, ואינו צריך לעשות להם אות".


גם ב"איגרת תימן" רבנו מבאר את חשיבותו של מעמד הר סיני לאומתנו (עמ' כח–כט):


"וזכרו מעמד הר סיני אשר ציוונו ה' לזכרו תמיד, והזהירנו מלשכחו וחייבנו להודיעו לבנינו כדי שיגדלו בידיעתו [...]: 'הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' [דב' ד, ט–י] [...]. ותספרו בכל קהל רוממותו וחשיבותו, כי הוא ציר הדת וההוכחה המובילה אל הנכון, ורוממוהו מאד, כפי שרוממו ה' ואמר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ' וכו' [הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ] הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ [כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי]' [דב' ד, לב–לג].


ודעו אחינו, [...] כי הדבר הגדול הזה [...] אשר העיד עליו הטוב שבעדים [=ה' יתעלה] שלא היה לפניו כמוהו ולא יהיה אחריו, והוא שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זהרו עין בעין – לא נעשה זה אלא כדי לחזק את האמונה חוזק שלא יִשְׁנֵהוּ מִשְׁנֶה [=שלא יהיה כמותו לעולם], ויושג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדות והכפייה הגמורה [=וגם בימינו אנו בגדר אנוסים לעבודה-זרה, ומשומדים בכפייה לדת האשכנזית החדשה] [...] כדי שתתחזקו בעת כל ניסיון [...] ולא תסטו ולא תטעו. ולכן חזקו ואמצו בבריתכם, ואמצו בביטחונכם, ועמדו באמונתכם.


וכבר המשיל שלמה ע"ה את האומה לאשה יפה כלילת הדמות, שאין בה מום, כאמרו: 'כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ' [שיה"ש ד, ז], והמשיל בעלי הדתות והדעות הללו, הרוצים למשכה אליהם ולהשיבה לשיטותיהם, לפושעים המסיתים המפתים את הנשים הכבודות להשיג מהם תיעוב – כך הללו מסיתים אותה להשיבה אליהם, אולי נקבל את דתם ונסבור את דעותיהם. וענה בחכמתו בלשון האומה, כאילו היא אומרת לאותם הרוצים להסיתה ולהחשיב דעותיהם בעיניה, מדוע אתם מחזיקים בי? התוכלו להמציא לי כשמחת המחניים? כלומר, שהיא מתווכחת עמהם ואומרת להם: המציאו לי כמו מעמד הר סיני שהיה בו מחנה ישראל ומחנה אלהים זה לעומת זה, ואחזור להשקפתכם.


והוא אמרו על דרך המשל: 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם' [שם ז, א], ועניין הַשּׁוּלַמִּית – הנעלה. וּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם היא שמחת מעמד הר סיני, שהיו בו מחנה ישראל כאמרו: 'וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה' [שמ' יט, יז] ומחנה אלהים כמו שבאר ואמר: 'רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן' [תה' סח, יח]".


האם מנחם-מנדל המציא לנו כשמחת המחניים? האם מנחם-מנדל עמד בין מחנה שכינה למחנה ישראל? האם הוא עשה אותות ומופתים אמתיים הדומים למופתיו של משה רבנו? במקום זאת הוא חילק דולרים והקים אימפריה אלילית של שלוחים אשר מתפרנסים מתרומות ונדבות וכבוד תורה, ומתעים את העם אחר ההבל, וכאמור, אין בכוחה של שום מצוה להכשיר את שרץ עבודה-זרה. ולצערנו הרב, המגזר החסידי והחרדי למדו להכשיר ולהעלים גם מקרים מזעזעים של פדופיליה ומכסים על עוונות שמחריבים נפשות של ילדים וילדות, בטענה שתורתם או תרומותיהם של בעלי התאווה מכפרים על עוונותיהם.


ונסיים בדברי רבנו שם (עמ' כז):


"וכבר הבטיח ה' יתעלה – ודי בהבטחתו – והודיענו, שכל מי שעמד במעמד הר סיני מאמתים-מאמינים בנבואת משה רבנו ובכל מה שבא על-ידו, הם ובניהם ובני בניהם לדורות עולם. ולפיכך יידע כל מי שסטה מדת זה שניתן באותו המעמד הגדול, שאינו מזרע אותם האנשים, וכך אומרים [חכמים] ע"ה במפקפקים בשליחות: 'לא עמדו אבותיו על הר סיני' [="כלומר, כל מי שיש בו העזות והחוצה לפקפק בנבואת משה רבנו ושליחותו אחרי אותו המעמד, הרי זה מעיד על עצמו שאינו מזרע ישראל" (מָרי שם)]".


ב. האם מנחם-מנדל היה גדול ממשה רבנו?


לכאורה השאלה הזו כלל לא צריכה להישאל, אך תעייתם של חסידי חב"ד גרמה לי להשיב עליה, והתשובה כמובן שמנחם-מנדל עפר מן האדמה, לא היה אפילו קרוב למשה רבנו, כי זה משה האיש קרבנו לעבודת ה' יתעלה והרחיק אותנו מעבודה-זרה, ואילו מנחם-מנדל הקים מחדש את עגל הזהב, ויצר כת אלילית שהוא עומד בראשה בתפקיד האליל המרכזי, וסביבו אבותיו המתים בתפקידי אלילי-המשנה. כך שעלי לבקש סליחה ממשה רבנו ומה' יתעלה שבכלל הזכרתים במאמר אחד.


רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שנבואתו של משה רבנו היא נבואה ייחודית, לא היה נביא כמשה ולא יקום עוד נביא כמשה, ולכן גם לא יעלה על הדעת שתהיה תורה חדשה, כי כדי שתינתן תורה חדשה מן ההכרח שיקום נביא כמשה רבנו, אשר ימסור לנו תורה מפי הגבורה. וכל מי שכופר בייחודיות נבואתו של משה רבנו, כופר למעשה בתורה, כי באמונה שעשוי לקום אדם כמשה רבנו, טמונים זרעי האמונה הרעה בקיומה של תורה חדשה לעם-ישראל.


נמצא, שלא יעלה על הדעת שמנחם-מנדל היה כמשה רבנו, ואפילו אם הוא לא אמר זאת לחסידיו ברחל בתך הקטנה, עצם הנחת תלמידיו-חסידיו באמונה רעה זו, היא עוון חמור ביותר, עוון שאין לו כפרה, מפני שהוא גרם לטשטוש התורה והביא למחיקתה ולהחלפתה בקרב חסידיו. וחשכת הגדלות והרוממות, ושיניהם החדות של העסקנים והמקורבים שמצצו את דמו, לא אפשרו לו לשוב בתשובה ולהסיר מכשול מעל עם-ישראל.


ואיני מחסידיו של ישעיהו לייבוביץ' אך קבל האמת ממי שאמרו, ובאחד הראיונות הוא התלבט בשאלה: האם מנחם-מנדל הוא פסיכופט או נוכל גדול? כלומר, או שהוא מאמין שהוא משיח ואז הוא חולה מאד בנפשו, או שהוא ביודעין מתעה ומטעה את ההמונים לחשוב שהוא כזה. ולדעת חברי, שהיה כאמור עשרות שנים חסיד חב"ד, האמת היא במקום כלשהו באמצע, כלומר שהוא סבל משתי המגרעות הללו: מגלומניה חריפה יחד עם סכלות חמורה.


זאת ועוד, האמונה באדם עפר מן האדמה שאינו טועה ואינו שוגה, ושכל דבריו דברי אלהים חיים, היא עבודת אלילים! כי אפילו משה רבנו, בחיר המין האנושי, שגה וחטא! ועצם האמונה שרבם גדול מבחיר המין האנושי הינה עבירה חמורה ואף גנאי לאנושות כולה.


ג. האם מנחם-מנדל היה נביא?


טוב, אז מנחם-מנדל לא היה כמשה רבנו, אך עדיין יש לשאול: האם הוא היה נביא? נניח לרגע לדברי חז"ל שמאז שנחרב בית-המקדש ניתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות, ונניח גם שמנחם-מנדל היה כליל השלמות מבחינה מידותית ושכלית, ונניח שהוא באמת היה ראוי לנבואה, ונניח שהוא אמר בדלתות סגורות שהוא נביא (כי אם הוא לא אמר שה' שלח אותו, על סמך מה אומרים שיש לו כוחות ויכולות של נביא?).


כדי שאדם יוכח כנביא-אמת עליו להבטיח הבטחות שיתקיימו במלואן! האם מנחם-מנדל הבטיח הבטחות שנתקיימו במלואן? כי יש לדעת, שאם נפל דבר מה ולו הקל ביותר מדבריו, אותו נביא הוא נביא שקר ונהרג לפי חוקי הדת. כלומר, אם נתקיימו רק חלק מהבטחותיו וחזיונותיו, ואפילו 99.9 אחוז מהן, עדיין הוא בגדר נביא שקר, כי לא ייפול מדברי הנביא מאומה, וכפי שביארתי במאמרי "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?".


כמו כן, אם הוא היה נביא-אמת, היה נלווה לו סיוע אלהי, ועובדת היותו נביא לא הייתה נעלמת משום יהודי בעם-ישראל, כי ה' יתעלה היה מקיים את הבטחותיו ואיומיו באופן מושלם ופלאי, "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיי" (ש"א ג, כ), ואם היה נביא-אמת, לא היו כֹּה רבים כופרים בשליחותו ובנביאותו...


ואף אם נתעלם מכל מה שאמרנו לעיל, ונניח לרגע שהוא היה נביא-אמת, האם נביא-אמת היה מתעה את עם-ישראל אחר ההבל להאמין שגם לאחר מותו הוא ימשיך לחיות?! האם נביא-אמת היה גורם לעם-ישראל להאמין בעבודה-זרה, כלומר שרוחו משוטטת בארץ, שומרת ומסייעת לחסידיה? האם נביא-אמת היה מטפח הזיה שהוא גדול ממשה רבנו?


חשוב לציין, כי מנחם-מנדל הודיע לחסידיו שאין לו פנאי להשיב לאלפי השאלות ששולחים אליו, ולכן הוא הורה לחסידיו לפנות לאנשים אחרים: בענייני רפואה – הוא הורה לפנות לשני רופאים מומחים מסוימים או לרופא שהיה ידידו, בענייני עסקים – הוא הורה לפנות לאיש עסקים מסוים שהיה גם כן ידידו, ובכל שאר הדברים הורה לחסידיו "שיפתחו ספר קדוש". כלומר, שיפתחו ספר קדוש באופן אקראי, ושם ימצאו תשובה לשאלתם.


חסידיו פיתחו את הוראתו האחרונה עוד בחייו, וטענו שהוראתו זו היא למעשה "השגחה פרטית של הרבי", ויש לקיימה אף בענייני רפואה ופיקוח נפש! כלומר בכל ענייניהם עליהם לפתוח ספרים "קדושים" (במירכאות או שלא במירכאות), ולקבל תשובה לפי דמיונם. הוראתו של מנחם-מנדל גרמה לתקלה גדולה, כי מעבר לסכנת הנפשות שיש באמונה זו, עצם האמונה "בהתקשרות" עם אדם מת היא עבודת אלילים! וכי יעלה על הדעת שנביא-אמת היה מניח אחריו תקלה אלילית כזו?


בעודי כותב שורות אלה, צצה לנגד עיניי מודעה של חסידי חב"ד באינטרנט, וכותרתה: "יש כאן מי שמקשיב ועונה"... חשבתם לרגע שמדובר בה' יתעלה? ובכן לא ולא, כי לצד הכותרת הודבקה תמונתו של מנחם-מנדל קורא איגרת, ובתחתית המודעה אף נאמר: "אלפים כבר כתבו לרבי [...] כִּתבו עכשיו לרבי [...] וראו ישועה הצלה ורפואה".



ושמא לא לחינם פורסמה מודעה זו בסמוך לחג המולד הנוצרי, הוא יום ההילולה והאיטלולא להולדתו של יש"ו, אשר נצחיות קיומו הדמיונית כה קרובה ביסודה לנצחיות קיומו ההזייתית של מורם ורבם האלילי. והנה המודעה לפניכם:


חסידי חב"ד החליפו את ספר התורה הקדוש שקיבלנו בהר סיני, בספרים ששרבטו אליליהם השוטים הטמאים (כגון אגרות "הקודש"), ומדייקים בדבריהם חסרות ויתרות כאילו הזיותיהם האלכוהוליות נאמרו מפי הגבורה. וכמו שראינו במודעה, הם מקדשים את ספריהם יותר מן התורה הקדושה באמת, שהרי הם פותחים באקראיות דווקא אותם. וזאת כדי למצוא תשובות "אלוהיות" שיסירו מעליהם את עול ייסוריהם, שנענשו בהם על העבודה-הזרה שבידם.


ובמקום לשוב לאל-אמת בבכי ובתחנונים, מוסיפים חטא על פשע בדמותם שאליליהם חיים וקיימים, ועל-ידי פתיחת ספריהם באקראיות – אליליהם המתים "מדריכים" אותם, וכך למעשה הם פונים אליהם ו"מתקשרים" עמם. ואליליהם מתים וכרותים, אך מאמיניהם אינם יודעים שגם הם בסכנת מיתה וכריתה מארץ החיים.


והנה צילום דף האינטרנט שנפתח בהקשה על המודעה:


ד. מאין נובעת סכלות החסידים?


ועדיין יש להבין, כיצד בני אדם הולכי על שתיים שנבראו בצלם אלהים, מאמינים בהבל מהובל כזה? מה גורם להם לסטייה כה חמורה אחר עבודה-זרה? איך התירו לעצמם ל"תקשר" עם המתים ולהפוך עבודה-זרה ליסוד הדת? כיצד לא יָרְאוּ מאל-אמת והחליפו את תורתו באגרות טמאות, ואת משה רבנו ע"ה במנחם-מנדל? וכיצד הפכו את שיא השפלות בהתגוללות בקיא השכרות, לפסגת רוממות הקרבה לה' יתעלה?! איך?!


כיצד הם מאמינים שיש בכוח בשר ודם להתחמק מן המוות (בהנחה שהם חושבים שרבם חי וקיים), וכופרים בדבר ה' בתורת האמת: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בר' ו, ג); כיצד הם מאמינים שהוא מסוגל להקים את עצמו לתחיה (בהנחה שהם מאמינים שרבם מת כרגע ועתיד לקום) – וכי יש בכוחו של אדם לגבור על רצון ה' במיתת האדם? ואם ישיבוני שהקב"ה יקים אותו לתחיה, אשאלם: אם הקב"ה לא הקים את משה רבנו וכל אבות האומה הצדיקים באמת, מדוע שהוא יקים לתחיה דווקא את מחלק הדולרים מארץ הטומאה והזימה?!


בכל הדורות עבדו לאלילים וְלָאִטִּים [=למכשפים], ונטיית האדם להזיות המאגיות ולהשבתת השכל תמיד הייתה חזקה, כי בהשבתת השכל נפתח השער לעולם התאוות הדמיוניות. מכל מקום נראה, כי בנוסף לסיבות הללו, ישנן סיבות נסיבתיות חזקות מאד:


א) הסתלקותו של מנחם-מנדל הותירה שלוש אפשרויות: 1) התרוממות לתובנה שכל מה שהם חונכו עליו במשך שבע דורות הוא למעשה שקר מוחלט, וכמו שניבא ירמיה (טז, יט): "אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל", אך אפילו את מנעמי הגלות החומריים הם אינם מסוגלים לעזוב, וכיצד אפוא יעזבו את מנהגי אבותיהם שהורגלו בהם? 2) אובדן דרך מוחלט, שהרי במשך עשרות רבות בשנים הם עבדו את רבם-אלילם, ובמות העבודה-הזרה וביעורה, את מי ומה יעבדו עתה? 3) יצירת אמונה דמיונית שמנחם-מנדל חי וקיים, אשר מאפשרת את המשך העבודה-הזרה והמשך דרך החסידות בשבע הדורות האחרונים. בהעדר הנחיה ורצון להגיע לדרך האמת, התלות העצומה שהחסידות יצרה במנחם-מנדל גרמה לבחירה באפשרות השלישית.


ב) חסידי חב"ד הושפעו מאד משכניהם הגויים, "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תה' קו, לה), וכמו שמאות מיליונים ברחבי העולם מאמינים שיש"ו היה "עצמוּת בגוף" והוא חי וקיים בעולם הזה, כך גם חסידי חב"ד. כלומר, יש לפנינו השפעה נוצרית מובהקת, והיא האמונה בקיום ספיריטואלי-נצחי לבשר ודם רימה ותולעה, ופיתוח רגשות הערצה ופולחן אלילי כלפיו.


ג) האמונה שאדם מסוגל להמשיך לחיות לאחר המוות באה לידי ביטוי בפירוש רש"י, אשר מתיימר להיות פירוש פשטני לתורה ולתלמוד, ואינו אלא פירוש הזייתי-אלילי, וכנראה גם משם שאבו כוחות טומאה לחזק את בניין אלילותם.


רש"י פירש את האגדה בתענית (ה ע"ב) כפשוטה: "אמר ר' יוחנן: יעקב אבינו לא מת, [...] וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטיא וקברו קבריא? [...] מקרא אני דורש, שנאמר: 'וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם' [יר' ל, י] – מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".


רש"י פירש שם: "מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא, סבורים היו שמת [...]; אף הוא בחיים – [...] ודרשינן, [זהו] ישראל סבא [כלומר יעקב אבינו עדיין חי]; ודחנטו חנטיא – נדמה להם שמת, אבל חי היה". פירוש משובש זה מתעלם לחלוטין מתפקידה המדרשי של האגדה ותופש אותה כפשוטה, וכבר ביארנו במקומות לא מעטים, כי תפישת האגדות כפשוטן החדירה לעם-ישראל את ההזיות המאגיות-האליליות ואף חיזקה מאד את אמונת ההגשמה. מכל מקום אנו רואים, כי רש"י האמין באפשרות שאדם ימשיך לחיות לאחר מותו (כמו יש"ו), והנה לנו דוגמה נוספת לרעות הגדולות העולות מפירושיו.


וזו דוגמה חשובה מאד לענייננו, כי אגדה זו הייתה שגורה תדיר בפיו של מנחם-מנדל, אשר נהג לכנות את פירוש רש"י "יינה של תורה". באמצעות אגדה זו, הוא החדיר מסר סמוי להמונים שהוא עתיד לחיות לנצח נצחים, תוך שהוא שומר על מידת הענווה המדומה. כי אם היה אומר זאת במפורש, היו חושדים בו בגאווה ובשיכרון גדלות, אך אמירה עדינה כזו שיש לה לכאורה ביסוס במקורות (ופירוש רש"י תורה הוא לשיטתם), ואשר מבטאת גדוּלה לצד ענווה מעושה, עשויה לחדור והיא אכן חדרה עמוק למוחות הפתאים.


חשוב להוסיף, שמטרת האגדה ללמד אותנו, שיעקב אבינו חי וקיים בהיבט הקיום הלאומי של עם-ישראל, כלומר כל עוד עם-ישראל חי וקיים, שמו של יעקב אבינו שנקרא ישראל חי וקיים. עם-ישראל חי וקיים גם בהיבט המחשבתי-הרוחני כי אנו עם חכם ונבון, ולא ראוי לנו להימשך בהבלי הגויים. וכל הוזי ההזיות למיניהם, הגדולים והקטנים, שכחו את ה' יתעלה – וסוף דבר הכל נשמע, סוף בהמה לשחיטה, סוף גנב לתלייה, סוף מנחם-מנדל הרימה והתולעה, וסוף השקר לצוף ולהתגלות – בהימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים...


בתמונת שער הרשומה: מנחם-מנדל מלובביץ'.

רשיון השימוש בתמונה הוא לפי תנאי GNU Free Documentation License 1.2




0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!