בעקבות מנדל הטמבל
על המאמר: "האם מנדל הטמבל יקום לתחייה?" הגיב מאן-דהו, וזה לשונו:
לכותב המאמר,
אני מאמין שלמדת הלכות כבוד תלמידי חכמים, ופעילותו של הרבי מליובאוויטש היא דבר עצום וענק ממדים שאתה ואלפים כמוך לא עשיתם וגם לא תעשו. אני עצמי אוהב את חב"ד ומעריך אותם על אדיבות לבם ועל הלב הרחב, ושכרם איתם, שאין לך דבר גדול ממזכי הרבים, ואף אם איני מסכים איתם לגבי דברים כאלה ואחרים, נימוקיהם איתם, ונימוקיי איתי.
ואולם... אסור לדבר לשון הרע על יהודי צדיק וקדוש כמו הרבי מליובאוויטש, ובטח כשאין לך הבנה מוחלטת בשיטתו ובדברים שאמר, ודע כי תשלם חשבון כבד מאוד בשמים על פגיעה בתלמיד חכם וצדיק וקדוש כמותו, ואנכי עפר ועפר לכפות רגליו. אם יש בך יראת אלוקים, ולו המועטה ביותר, תצטרך לעשות תיקון גדול מאוד לנפשך ולבקש מחילה גמורה מהרבי בציונו בברוקלין, בפני עשרה, אחרת אין לך מחילה עולמית, לא בזה ולא בבא, כמו שאמרו רבותינו הקדושים: המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, וכן אמרו שאין לו חלק לעולם-הבא.
נ.ב. זה עתה יצאנו מתענית תשעה באב, וכתבות כמו שלך מסבירות לי מדוע לא נגאלנו עדיין ובגלות מרה ונוראה, ה' יצילנו.
להלן תשובתי למר לוצאטו:
לכותב התגובה,
פעילותו של מנדל המין דומה לפעילותם של הנוצרים, הוא הִתעה את הרבים אחרי ההבל, ונעזר בתכסיסים, בשקרים ובתעתועים כדי לקנות את לב העם. הוא לא בגדר חכם אלא בגדר מין שדינו: מורידין ולא מעלין. אכן למדתי הלכות כבוד חכמים, אך גם למדתי את שלושה-עשר יסודות הדת, וכן את הלכות יסודי התורה, והלכות עבודה-זרה, והלכות תשובה, וגיליתי שמדובר במין ארור ושיכור אשר הִתעה רבים אחרי ההבל, והדיח רבים לדרכי מינות.
אהבתך לחב"ד הטמאים מקלקלת את השורה ומונעת ממך לראות את האמת נכוחה, הם שיחדו אותך ב"אדיבות לבם" וב"ליבם הרחב". כמו כן, כמו שאמרתי, הם לא "מזכים את הרבים" אלא מחדירים השקפות מינות, אלילות ומדוחים, מטמטמים את ליבו של עם-ישראל, ומרחיקים אותנו ממילוי ייעודנו הנצחי – כינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור לאנושות.
חובה לגנות את המינים והרשעים ובמיוחד מינים ארורים כמו מנדל הנתעב. ומה שאמרת ש"אסור לדבר לשון הרע על יהודי צדיק", אינך יודע על מה אתה מדבר, כי מדובר ברשע ארור שמצוה לחרפו ולבזותו ולחשוף את רשעותו ומעלליו. כמו כן, איומיך ש"אשלם חשבון כבד מאד בשמים", הם דברי הבל מהובלים ואף דברי שחץ. וכדי להמחיש לך עד כמה דבריך הם הבל, אחזור שוב על הדברים: מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב – וראוי להמשיך ככה אלף אלפי פעמים, כי רשע ארור הוא, ימחה שמו מישראל.
בהמשך דבריך החלטת שאין בי יראת אלהים (כתבת אלקים בקו"ף, ואתה משבש ומסרס את השם הנכבד והנורא, כפי שחכמים הורו לעשות לשיקוצי עבודה-זרה! ובזה הוכחת שאתה הוא זה שאין בו יראת אלהים), ורק אם אלך לקברו הטמא ואעשה "תיקון גדול מאד לנפשי ואבקש מחילה גמורה מהרבי בציונו" וכו'. ובכן, בדברים אלה גילית שכמו חב"ד גם אתה טמבל נבער ועובד אלילים, כי בקשת המחילה אינה מן המת אלא מה' יתעלה אלהי ישראל, ואינך בקי בהלכה ואף סכל במחשבת ישראל (לך ללמוד). מכל מקום, אין להלכה זו שום קשר למנדל המין הרשע, כי מצוה גדולה לחרפו ולבזותו ולגנותו, כדרך שנוהגים במינים ובעבודה-זרה.
סיימת בדברי התחסדות בעניין תשעה באב (תשפ"ב), ובכן, דווקא עיוורונך הוא זה שמסביר לי מדוע עדיין עם-ישראל תועה אחרי ההבל, כי אם גם לאחר שקראת את המאמר, שבו הוּכחה דרך האמת באופנים ברורים ופשוטים, הנך בוחר להתבוסס ולשקוע בסכלותך – עדיין רחוקים אנו מדרך האמת מאד-מאד, והדבר גם מוכיח את נחיצותם וחשיבותם העצומה של הדברים שנכתבו במאמר לעיל. חתמת את דבריך בהתחסדות נוספת: "ה' יצילנו" ואכן יהי רצון שה' יצילנו, מן המינים הארורים המתחזים אשר מתעים את עמֵּנו היקר אחרי התהו וההבל.
ואתה, ה' יאר עיניך במאור תורתו ויפקח את עיניך לראות את אור האמת. אכי"ר.
נ.ב. יש עוד מאמר על חב"ד: "עצמות ומהות בגוף" – תפיסות נוצריות בחצר חב"ד".
תיהנה.
בתגובה נוספת לוצאטו כתב כך:
עובדתית יש הרבה חסידי חב"ד שלא מאמינים ברעיון המשיחיות, ועם זה הולכים בהוראות הרבי בכל עניין, ואם כן, זו פרשנות מסוימת של אנשים שהבינו אולי לא נכון עניינים כאלה ואחרים, ואני יכול לפרשם בדרך אחרת, ומה בכך?
רק אזכיר לך את מה שכבר אמרו רבותינו הקדושים, שאפילו כל ישראל עובדים עבודה-זרה (לשיטתך בגלל הליכה אחר חב"ד), כל עוד שלום ביניהם, אין מידת הדין פוגעת בהם, ואילו כשיש לשון הרע בקרבם, יהיו צדיקים ככל שיהיו – נופלים בחרב, וכתב על כך מרן החפץ חיים בספרו.
ואם אתה סבור שמצוה בידך לבער הרע, עליך לקבל היתר מפורש מרבך לאותה מטרה, ואם אתה פועל על דעת עצמך, כבר אמר החכם באדם "ואל בינתך אל תשען".
אם תגלה בבית-דין של מעלה שטעית, במה תתלה את מעשיך?
וכך השבתי למר לוצאטו:
העובדה שציינת הינה שקר גמור ומוחלט, ובדקתי זאת לעומק, אין שלוח חב"ד אחד שאינו מאמין שמנדל הנתעב הוא המשיח, לא מדובר בפרשנות אלא בעובדה. ובאותה מידה אתה יכול לכזב ולטעון גם ביחס לנצרות, דהיינו שגם הנצרות אינה סוברת את השילוש ואינה משתפת את בורא-עולם. כלומר, גם ביחס לכיעור הנוצרי והפגאני ניתן לומר שזו רק "פרשנות מסוימת של אנשים שהבינו אולי לא נכון עניינים כאלה ואחרים", כלשונך.
מה שהסקת מדברי חז"ל והחלטת שמידת הדין אינה פוגעת בעובדי אלילים, הוא הבל מהובל, כי מדובר במדרש שתכליתו לרומם את חשיבות האחדות והפעולה המשותפת. עוד ייתכן שהוא נועד ללמד שהקב"ה יאריך אפו לאותם עובדי אלילים, אך בסופו-של-דבר כאשר תגדש סאתם הוא יסכסך ביניהם כדי להביא עליהם את העונש שלם ומושלם. אך חלילה מלהבין את אגדות חז"ל כפשוטן כי דרך זו מובילה למינות, וזו דרכה של היהדות האורתודוקסית.
קצרו של דבר, מדובר במדרש שאין לשלול מפשוטו את החובה לבער מינות ועבודה-זרה מעם-ישראל או להתיר מפשוטו להכשיר מינות ועבודה-זרה בעם-ישראל – וכפי שאתה עושה ברוב תעייתך וסכלותך, ואפילו הייתי מעז לומר רשעותך, כי דבריך קשים מנשוא.
ובעניין החפץ חיים שונא ארץ-ישראל המתועב, וכן בעניין ההזיה שאיסור לשון-הרע חמור יותר מעבודה-זרה ואף מציל ומכשיר את עוון המינות והעבודה-הזרה, ראה: "מדוע החרדים הפכו את איסור לשון-הרע ליסוד הדת?", וכן: "גדרי לשון הרע ומתי הוא הופך למצוה?".
עוד טענת שעלי לקבל "היתר מפורש מרבי" כדי "לבער הרע", ובכן, ההיתר והחובה לבער את המינות והרשעות קיים ועומד מהר סיני, במה שחויבנו לבער עבודה-זרה ולהדריך את העם לדרך האמת – ולא אני ולא שום אדם זקוק ליותר מכך, וכל מי שמתרשל במצוה חשובה זו שהחל בה אברהם אבינו ע"ה, נתפס בעוון המינים הארורים וייכשל וייחבל בטינופם.
בסיום דבריך אמרת: "אם תגלה בבית-דין של מעלה שטעית, במה תתלה את מעשיך?", ובכן, הקב"ה נתן לפנינו בעולם-הזה את הבחירה בין החיים לבין המוות וכן בין הטוב ובין הרע, עובדה זו מחייבת מסקנה פשוטה: הקב"ה נתן לנו כלים בעולם-הזה כדי לבחון ולהכריע בשכל שהוא העניק לנו, מהי דרך החיים ומהי דרך המינות והמוות, שהרי אם לא הייתה אפשרות בעולם-הזה להבין ולזהות את דרך החיים הטובה המובילה לחיי העולם-הבא – לא יעלה על הדעת שהקב"ה יחייב את האדם ללכת בדרך החיים והאמת הישרה. ובחרת בחיים.
"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ: הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דב' ל, יט–כ).
לפיכך, הנני פועל כפי שציווני ה' אלהי, הנני מזהה את דרך האמת וחושף את דרכֵי הרשע והמינות באמצעות השכל שהעניק לי ה' יתעלה, ובאמצעות הכלים הנעלים שה' נתן לנו לעשות זאת: באמצעות התורה-שבכתב, התורה-שבעל-פה, ומסורת חז"ל ורבנו ע"ה.
כל דבריי מבוססים על המקורות הללו שה' יתעלה העניק לנו, כדי ללכת בדרך האמת.
כל עוד לא תוכיח באופן מושכל והגון שטעיתי בזיהוי דרך האמת, הרי שדרכי המבוססת ניצבה שרירה וקיימת. כמו כן, דרכי אינה מבוססת על ראיה אחת או עשר או חמישים, אלא על מאות ואולי אלפי ראיות אשר מעידות על צדקת מסקנותיי ותוכחתי. ויתרה מזאת, כל עוד תמשיך ללהג דברי הבל, לא רק שלא תערער על דרכי, אלא שאתה אף מחזק אותה, כי בכל עת שמאן-דהו מנסה לערער על דרך האמת והנני מצליח לסתור את דבריו ולחשוף את נקודות ההתעיה שבדבריו – הרי שהוספתי לחזק ולבסס את דרך האמת, כידוע בדרכי השכנוע והוכחת מאמרֵי הטיעון (שהרי התמודדות עם טענות-נגד וסתירתן מחזקת את ההשקפה הנדונה).
אתה מוזמן להוכיח לי שטעיתי באמצעות ראיות אמיתיות ולא באיומים נבובים וחלולים, אך אם לא תצליח לעשות זאת, הרי שפשט דברי התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, וכן דברי חז"ל ורבנו – שרירים וקיימים, והינם מצבת נצח לצדקת דרך האמת שהנני מרים על נס.
ואחתום בהפניית השאלה ששאלתני, כלפיך:
"אם תגלה בבית-דין-של-מעלה שטעית, במה תתלה את מעשיך?".
ומדבריך עולה חומרת עוונך, שהרי האמת ניצבת לפניך כאור מאיר, ועדיין אתה מתעקש להתעלם ממנה, ולדבוק בסכלות שהלעיטו אותך מינים והוזי הזיות משחר עלומיך.
נ.ב.
במהלך כתיבת התשובה הזו הבנתי דבר מעניין: מדוע חכמים בחרו לכופרים הארורים ביותר את השם "מינים"? ובכן, נראה לי שהדבר נובע מדמיון המלה מינות למלה מוות.
בהמשך לתשובתי האחרונה הוסיף והגיב לוצאטו, וכתב את הדברים הבאים:
הצטערתי להגיע לכאן, באמת. אתם שניכם [כוונתו לי ולאיתמר] רשעים גמורים ואפיקורסים, ותתנו דין למעלה על כל הנאצה והתועבה שאתם כותבים כאן. אין לי צורך להמשיך כאן שום שיחה איתכם, כי הגאווה אצלכם עולה מעל כל גבול, וברוב שחצנות אתם קוראים לכל צדיק וקדוש שפעל למען עם ישראל בשמות גנאי, והמילים מעידות על הכותב, כמה גועל יש בכם.
באמת אתכם יבער הקב"ה מן העולם במהרה, אמן.
וכך השבתי למר לוצאטו:
לוצאטו, משום מה אתה שוב מתחמק מלדון באופן ענייני, תסכולך העמוק וחוסר יכולתך להשיב דברים נכוחים דרדרו אותך לקללות, נאצות, גידופים וחירופים נבובים. כמו כן, במשפט האחרון שכתבת באת לקלל ונמצאת מברך, וכך הנני קורא את משפטך האחרון: "באמת, אִתְּכֶם יבער הקב"ה [את העבודה-הזרה] מן העולם במהרה, אמן". אמן כן יהי רצון.
מכל מקום, דבריך האחרונים אינם ראויים להתייחסות למעט אולי הדברים הבאים:
"אתם קוראים לכל צדיק וקדוש שפעל למען עם ישראל בשמות גנאי".
ושוב אתה משקר ומכזב. שהרי אנחנו מרוממים את אנשי האמת כמו אברהם אבינו וכל אבות וגדולי האומה באמת, כמו משה רבנו וכל הנביאים ע"ה, וכן כל חכמי המשנה והתלמוד מעתיקי השמועה הנאמנים, ועוד טהורי לבב רבים מאד שנזכרו בכתבי הקודש. וכן חכמים גדולים כמו רס"ג והרמב"ם ועוד, אנשי אמת אשר פעלו מתוך אהבת אמת לה' יתעלה שמו.
כל מי שכופר ביסודות הדת והסית והדיח את העם למינות ארור יהיה, וזו עובדה שכך הם רובם המוחץ של הנחשבים לחכמי ישראל באלף השנים האחרונות. כי כולם ינקו מאותו שורש פורה ראש ולענה – חיבורי ופירושי רש"י-שר"י ושאר חכמי-יועצי-אשכנז המינים והוזי ההזיות.
ולא לחינם רבנו הרמב"ם אומר בהקדמתו לפרק חלק, ביחס לנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, כי השרידים אשר ה' קורא, אשר לא השחיתו את דת האמת בתפישת אגדות חז"ל כפשוטן, הינם בודדים ונדירים כבדידות השמש... וכֹה דבריו בהקדמתו לפרק חלק: "והכת השלישית [חכמי האמת אשר לא השחיתו את דתנו בתפישת האגדות כפשוטן], והם חַי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם 'כת' כמו שאפשר לומר על השמש 'מין'".
וב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עא) רבנו קושר בין תפישת אגדות חז"ל כפשוטן למינות:
"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר משנה-תורה] ראינו שאין מן הצדק שנתכוון למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים, ואניח יסודותיו מוזנחים [=יסודות הדת] לא אבארם ולא אדריך לאמיתתם. ובפרט כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם [מצאנו אחד שנדמה לו שהוא חכם גדול], [והם, דהיינו כל הסובבים אותו וכל שומעי פטפוטיו, מדמים] שהוא מחכמי ישראל באמת, ושהוא יודע דרך הלכה, ויישׂא וייתן במלחמתה של תורה מנעוריו לפי דמיונו, והוא מסופק: האם ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כפי שנאמר במקראות, או שאינו גוף".
ובהמשך דבריו שם רבנו מוסיף ואומר כך:
"אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה וקראוהו מין ואפיקורוס [כמעשה לוצאטו], ותפשו את דרשות ברכות כפשטיהם [כדרשני ימינו שטופי ההזיות] וכדומה לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו".
הנה ראית את חומרת תפישת אגדות חז"ל כפשוטן. וקבל האמת ממי שאמרו.
ואם כבר הגענו לדברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" הבה נעיין בהמשך דבריו שם:
"וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד ושהם מסופקים [=מלשון ספק, אינם יודעים אם יש לה' גוף או אין לו], והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים".
לכל האמור יש לצרף את דברי רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, כי גם משם עולה באופן ברור שרובם המוחץ של חכמי ישראל בימי רבנו היו יותר תועים מן הבהמות, וכֹה דבריו שם:
"ידעתי והיה ברור לי בעת שחיברתיו, שהוא [משנה-תורה] יגיע בלי ספק: [א] לידי רע הלבב המקנא, שיגנה את מעלותיו ויַראה שאין צורך בו, או שהוא בלתי שלם; [ב] ואף לידי הסכל הפתי [=חסר הדעת] אשר אינו יודע ערך מה שנעשה וִידַמֶּה שהוא מעט התועלת; [ג] ואף לידי המתחיל ההוזה המבולבל, ויִקשו לו בו כמה מקומות, כיוון שאינו יודע יסודותיהן או שקצרה בינתו מלדקדק מה שדקדקתי; [ד] ולידי המתחסד לפי דמיונו [המתקדשים והמיטהרים אשר שקועים בתועבות בחדרי חדרים], המאובן המטומטם שילעיז על מה שנכלל בו מיסודות הדעות ["הפילוסופיה הארורה הטעתּוּ", "גדולים וטובים ממנו"] – ואלה הם הרוב".
ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של רבנו הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או "סכלים" או "הוזים" או "מבולבלים" או "מתחסדים" או "מאובנים" או "מטומטמים" או "מלעיזים" או "יותר תועים מן הבהמות"... ובימינו רוב אנשי הדת אוחזים כל-כך חזק בסכלות עד שהם ראויים לכמה וכמה מהתארים הללו בעת ובעונה אחת...
ועתה, אם תתמהו עלי מדוע אמרתי לעיל שמדובר ב"רוב מוחץ" בעוד שרבנו אומר לעיל שמדובר ב"רוב" בלבד? ובכן, בהמשך דברי רבנו שם מתגלה האמת במלוא עוזה:
"ויבוא [הספר "משנה תורה"] בלי ספק, גם לידי השׂרידים אשר ה' קורא, בעלי היושר והצדק וטובֵי התבונה, ואלה יֵדעו ערך מה שעשינו, אשר אתה [תלמידו ר' יוסף בן יהודה] הראשון שבהם, ואף אם לא יהיה לי בדורִי זולתך – דַּיִּי [...] וכל מה שתיארתי לך על מי שלא יקבּלֵהו [את הספר "משנה תורה"] כראוי לו, אין זה אלא בדורי, אבל בדורות הבאים כאשר תסתלק הקנאה ותאוות השררה, יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו, ויוזנח כל שזולתו בלי ספק, פרט למי שמחפש דבר להתעסק בו כל ימי חייו ואף על פי שלא ישיג תכלית".
הנה ראינו באופן ברור, כי אנשי האמת הם שרידים נדירים אשר ה' קורא בכל דור ודור... ואחתום בברכת ה' יתעלה ויתרומם לאברהם אבינו ע"ה ראש וראשון לאנשי האמת:
"וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (בר' יב, ג).
***
לאחר כל הדברים האלה, הוסיף מאן-דהו תגובה למאמר הנדון, וזה לשונו:
אני לא סובר שלקרוא לאנשים "מינים" "טמבלים" ו"שיקוצים" קשורים לשיחה עניינית. דרך אגב רק כדי להבין את שיטתך האם לפי דעתך אין מושג של "צדיקים"?
תשובה:
אתה תועה ומתעה, חירוף וגידוף מינות ועבודה-זרה היא מצוה גדולה, נעלה, הכרחית וחשובה. ולאחר שהוּכח בראיות ענייניוֹת שמדובר במינות – מצוה ואף חובה לעקרה בכל דרך אפשרית. דבריך הינם אפוא חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כי אתה שולל את גינוי המינים.
לגבי הסיפא של דבריך: "דרך אגב" וכו', ובכן, מדבריך בסיפא עולה בבירור שלא קראת את המאמר... וזו ראיה נוספת לכך שאינך מחפש את האמת, רק לדבוק בהזיותיך. ואנשים כמוך עוזרים לי להבין איך עם-ישראל חטאו בחטא העגל, וזאת לאחר כל האותות והמופתים המופלאים שהיו ביציאת מצרים, שהרי הנך מתעקש לתעתע ולדבוק בהבל, מדהים!
בעקבות מנדל הטמבל
.pdf
Download PDF • 200KB