סדרת מאמרים זו מתארת דיון עם שואל שהותעה אחרי הבלי המקובלים. בדיון זה הנני משיב לשואל אשר מבקש לדעת את דרך האמת, ומתוך השאלות והתשובות ניתן ללמוד כיצד כומרי-הדת האורתודוקסים מתחזים לבני-האלהים, מתעים את המוני עם-ישראל אחרי השקפות מינות והזיות פגאניות, ומרחיקים אותנו ממילוי ייעודנו – להיות עם חכם, מוסרי ונבון.
והנה לפניכם המשך דבריו של אותו שואל, אשר מבקש להבין מהי דרך האמת:
ביחס למנהג "תיקון חצות" שתיקן האר"י. לכאורה, אמירת מזמורים אלו נועדה להשתתף בצער החורבן. אם כן אין בעיה לומר תיקון זה? זאת ועוד, אני חוזר על תמיהתי שמכבר: למה האר"י היה צריך לתקן תיקון כזה, וכי משעמם לו?? אולי יש דברים בגו? דבר נוסף, המנהג לא ללכת ארבע אמות בלא נטילת ידיים של שחרית. האם יש לזה מקור בחז"ל או בראשונים?
להלן תשובתי:
שלום עליכם,
לגבי התיקון, אם מדובר רק במזמורי תהלים, ללא שום תוספות אליליות – אין בעיה ואף מצוה. אך כידוע לך, יש תוספות מתוספות שונות לפני ואחרי אשר הופכות את אמירת המזמורים לעבודה-זרה. ומדוע? מפני שכל מי שמשתמש באמירת מזמורי תהלים או בכל מצוה ממצוות התורה ככלי להשגת תועליות מסוימות בעולם-הזה – כופר בתורה, שהרי התורה נועדה לרוממנו ולהביאנו לחיי העולם-הבא, וחלילה מלראותה ככלי להשגת טובות-הנאה. ובעניין זה ראה: "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר"י", ומשם תבין מדוע מדובר בכפירה בתורה.
כמו כן, מהי משמעות "התיקון" הזה? מה בדיוק מתקנים? האם ניתן "לתקן" משהו באמצעות אמירת מזמורי תהלים? האם מדובר בתיקונים בעליונים? ואם זו הכוונה הרי שמדובר בעבודה-זרה! ואם מדובר בתיקונים בתחתונים, וכי אפשר לתקן משהו מבלי לעבוד על המידות? מבלי לשנות ערכים והתנהגויות? מבלי לסור מרע? מבלי להיכנע לפני בורא-עולם? אתמהה!
וזוהי שיטתם של המקובלים למיניהם, לטמטם את ההמונים כאילו אפשר לתקן דברים מבלי להשכיל, מבלי לסור מרע, מבלי לעזוב את התאוות ואת המידות הרעות, מבלי לערוך חשבון נפש, מבלי לעזוב את הבלי העבודה-הזרה, מבלי ללמוד את יסודות הדת המחשבתיים, מבלי להפעיל ולאמץ את השכל הישר שהוענק לנו, ומבלי ללכת בדרכו של אברהם אבינו!
אגב, מבדח אותי לשמוע שהארי המזוהם והארור תיקן מזמורים להשתתף ב"צער החורבן" בעוד שהוא ודומיו המינים למיניהם הם הגורמים המרכזיים להרחקת עם-ישראל מלהיות עם חכם ונבון, ומלכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש מפוארה ומעטירה, שבליבה פועם בית-המקדש. ועולם הפוך ראו חז"ל ועולם הפוך נשאר מאז ועד היום, עולם השקר במלוא כיעורו וצביעותו.
"אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם" (מ"א טז, יג).
לשאלתך למה הארי הנוכל היה צריך לתקן תיקונים שכאלה? ובכן, הוא היה צריך משהו כדי לרכז סביבו את ההמון. כל ארגון או דת צריכים מושגים מסוימים, מנהגים ומצוות, ציוויים ואזהרות, כדי לרכז סביבם את ההמון, זה פשוט מאד. לא כי משעמם לו, אלא כי הוא ביקש ליצור דת חדשה שתפאר ותרומם את שמו לדורות, ואף תכניס לו ממון וטובות-הנאה.
וכל ראשי דתות השקר למיניהם לדורותיהם, קבעו להם כל מיני טקסים ומיסות ומצוות וערכים והוראות – וכי משעמם להם? לא, אלא מפני שהם רצו לרכז את ההמון סביב מושגי הבל, אשר באמצעותם הם ישלטו בהמונים וינצלו את פתיותם עד דק. ואם אתה חושב לעצמך שיש דברים בגו, ובכן, עליך גם לחשוב שיש בנצרות דברים בגו, שהרי הנצרות קידשה את ספר-התורה ואת כל ספרי-הנביאים ואת כל ספרי-הכתובים, האם זה אומר שיש בה אמת?
לגבי נטילת ידיים, לפי חז"ל ורבנו נטילת ידיים נועדה לטהר את הידיים ובעיקר להכין את הנפש לתפילה. אין שום "רוח רעה" ואין שום איסור ללכת בלא נטילה, הכל הזיות של הקבלה והחסידות, אשר ביקשו להפחיד ולטמטם את ההמונים אחרי הזיות מאגיות כדי שהם יישארו סכלים נבערים, ואז יהיה קל לשלוט בהם ולתמרן אותם ולהפיק מהם טובות-הנאה.
ובעניין זה ראה: "נטילת ידיים: לברך לפני או אחרי הנטילה?".
המשך השאלה של השואל מבקש האמת:
ביחס לעניין נטילת-הידיים, אם כן, פה פירוש הגמרא בשבת (קח ע"ב): "הוא היה אומר: יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ"? ומצינו שפירשו שם שמדובר שאדם קם בבוקר ושורה על ידיו רוח-רעה ולכן לא יגע באברים אלו. ושישנה רוח-רעה של שחרית שנקראת "שיבתא ובת מלך"... מה פירוש דברי הגמרא הללו על-פי הרמב"ם?
להלן תשובתי:
האם ראית הלכה שנפסקה בעניין זה? האם יש איזו הלכה שמוֹרה לקצוץ יד? האם אנחנו מוסלמים? ברור שלא, אלא זהו מדרש שאין להבינו כפשוטו, ובהמשך אצטט את דברי רבנו בעניין היחס הנכון למדרשים. כן עיין במאמר: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם".
לגבי הסוגייה המסוימת הנדונה, לפני הדברים שהבאת נאמר בה כך:
"תניא נמי הכי, אמר רבי מונא משום רבי יהודה: טובה טיפת צונן שחרית [האם טיפת צונן היא נטילת ידיים של שחרית? ברור שלא, אלא מדובר על החובה להרטיב את העיניים לפחות בטיפת צונן בשחרית כדי להעביר את הזוהמה], ורחיצת ידיים ורגליים ערבית, [טובה] מכל קילורין שבעולם [כלומר מי שישמור על היגיינה לא יזדקק לרפואה לעיניו, לידיו ולרגליו]".
ולפני כן מובא סיפור על אחד החכמים שסבל בעיניו וביקש שישלחו לו רפואה מסוימת לעיניים. ובמלים אחרות, מדובר במדרש הזה בעצות לענייני שמירת היגיינת העיניים בפרט והיגיינת הגוף בכלל. ואסרו על האדם לשלוח את ידו למקומות מסוימים בגופו לפני שישטוף את ידיו משום היגיינה, כגון מה שאסרו לגעת בעיניים בידיים מטונפות שהרי העיניים רגישות לכל טינוף קל, וכן אסרו לגעת בפי הטבעת שמא יביא על עצמו זיהום, ומשום צניעות אסרו יד לאמה, וכיו"ב. ואין בכל הסוגייה הזו עניין של נטילת-ידיים של שחרית, אלא בעיקר ענייני היגיינה, ואגב ענייני ההיגיינה צורפו אליה גם עניינים מוסריים נוספים, ותו לא מידי.
אגב, ההלכה היא שנטילת-ידיים של שחרית היא לתפילה, ולכן יש ליטול לפני כל תפילה.
ואתה עשוי או עלול למצוא בדברי האגדות והמדרשים עוד ראיות רבות לכאורה להזיות של הקבלה, אך כל זאת נובע מאי הבנה של המדרש ותפקידו. רש"י היה הראשון אשר החדיר לדת השקפות והלכות מפשטי המדרשים, ואחריו בא מחבר ספר-האופל מוסא דל-ג'וחא אשר גם הוסיף והמציא אגדות משלו והחדיר באמצעותן הלכות והשקפות, בקיצור אין סוף להזיות.
תפישת המדרשים ואגדות חז"ל כפשוטן הינה לא פחות מאסון לעם ישראל.
וכתבתי בעניין זה מאמרים רבים מאד, ויהיה עליך ללמוד לא מעט.
המשך השאלה:
תודה על התשובה. אשתף אותך בחידוש נוסף [של המקובלים]. ידוע שלפי הקבלה אמרו שלא ללכת ארבע אמות בלא נטילה. ובחסידות הוסיפו שישנה סגולה שגם לא להוריד רגליים מהמיטה לפני שנוטל ידיו, ובזה האדם מבטל מעליו כוח רב של יצר הרע לכל היום.
האמת שתמיד תמהתי איך יש עוד תוספת על דברי המקובלים...
אבל לפי דבריך אני מתחיל להבין המון דברים שמיישבים את דעתי...
בהמשך דבריו השואל הוסיף ואמר כך:
ראיתי את הסרטונים של רפי על בדיית הזוהר באתר של מלחמת תורה. הוא מציג את ראיותיו כאילו הן ברורות מאליהן, אבל נוכחתי לדעת שהדברים אינן כפשוטן כלל, ורוב ככל הראיות נגד הזוהר נדחו בנקל. והתפלאתי שהוא מביא ראיה לכאורה ברורה ומוסכמת, שרב המנונא סבא נולד רק כמה דורות אחרי שרשב"י נפטר. רק חבל שהוא לא הזכיר את הדעה שהיו שני רבנים שנקראו כך, אחד בזמן התנאים והשני בזמן האמוראים.
אשמח אם תשלח לו את הקישור הבא: daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/hazohar-2.htm, ואולי יהיה גם לך עניין בזה, או שאולי תוכל לסתור את דבריו. תודה רבה.
להלן תשובתי:
מכובדי היקר,
גם אם עורך הסרטון שגה בראיה מסוימת או אפילו בראיות הרבה, אין מינותו וסכלותו של ספר האופל תלויות בראיה כרונולוגית כזאת או אחרת, אלא על ראיות מחשבתיות ענייניות מתוכו, מפני שהוא מלא וגדוש בהזיות מאגיות, בהגשמה, באלילות, בזימה ובתועבה, ובאמונות תפלות אשר מנוגדות למצוות לא תעשה מפורשות ומהוות למעשה כפירה בתורה. קצרו של דבר, מדובר בספר אופל מתועב אשר מפיץ הזיות פגאניות והשקפות מינות לבלי סוף.
כמו כן, בעניין השקר שבר-יוחי חיבר את ספר האופל, ובכן, זו כבר מן המפורסמות שאין צריך להביא עליהן ראיה, ועולם המחקר בימינו כבר מוכיח זאת בראיות רבות. וראיתי את כל הסרטונים הללו, לא רק סרטון אחד או שניים, ולמיטב הבנתי רוב ראיותיו הן ראיות נכונות.
יתר-על-כן, אתה מוזמן לעיין במאמרים שכתב איתמר שלֵו בעניין ספר האופל: "האב והבן – הזיות נוצריות בספר הזוהר", "מי הוא ה' יתעלה לפי הזוהר?", "מי הוא אל הממטרות?". וכן הנך מוזמן לעיין בסדרת המאמרים בעניין ספר האופל: "הזוהר – הזיה פגאנית כעורה". זאת ועוד, כתבתי מאמרים לא מעטים שסותרים את הזיות ספר האופל: בעניין גלגול הנשמות או עילוי הנשמות או הדרישה אל המתים, או קריאה בפרצוף ובכף היד, ועוד. כל אלה הזיות מאגיות שמנוגדות למצוות לא תעשה מפורשות, ואף נוגעות נגיעה רחבה בעבודה-זרה.
אין לי עניין רב בספר האופל, כי כבר הוכח לי ובקלות רבה שהוא ספר אשר מלא וגדוש במינות ובאלילות. האתגר הגדול יותר מבחינתי הוא להוכיח שרש"י היה מין, כי העובדה שספר האופל הוא ספר של תועבה היא כבר "סוד גלוי", שרבים מפחדים ומתייראים מלהודות בו. ואולי אכתוב פעם סדרת מאמרים כנגד הזוהר [ואכן התחלתי בזה], אך כרגע זה נראה לי מיותר, כי מספיק שאדם לומד קצת מדעים וקצת יסודות הדת וכבר הוא מגלה את סכלותו ומינותו.
"וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם [...] וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ" (מ"ב יז, טו–יז).
והנה לפניכם המשך דבריו של אותו שואל:
ברצוני לשתף אותך שככל שהשעות והימים חולפים אני מצליח קצת יותר להבין את עמדתך וטענותיך. אך לא אכחד ממך שעדיין ישנם כמה וכמה עניינים שלא נותנים לי מנוח. ואני מקווה שתוכל לספק לי תשובות שירגיעו את מצפוני וליבי...
כבר הבנתי את טענתך שלפי הרמב"ם, אדם שלא השתלם בלימודי המדעים וידיעת ה', אין שום הוה אמינא שיזכה לאיזו שהיא השגה. ואכן, כאשר נכנסתי קצת יותר לעומק הדבר וחיפשתי מידע נוסף בעניין, הבנתי שזוהי בעצם דעת הפילוסופים. דהיינו, הפילוסופים חשבו שאפשר להגיע לדרגת הנבואה ורוח הקודש על-ידי התעסקות במושכלות ובחכמות הטבעיות, כי הן אלה אשר מביאות את האדם להתחברות ב"שכל הפועל" (ומשם ל'שכל הנבדל' ומשם ל'שכל האלוהי') כך כתב בספר "ישמח משה" פרשת מסעי, והאריך בכל הנושא בקונטרס "נבואה ורוח הקודש" שצירפתי לך כאן.
ובאחד המאמרים שלך קראתי, שאכן ישנם כמה עניינים שבהם הרמב"ם הסתמך על דעת הפילוסופים, ואמנם, בחלק מהם לא צדקו דבריהם. ובאמת מצינו, שהמקובלים סברו שהדרך להגיע למדרגות של רוח-הקודש וגילויים של מגידים וכדומה, היא על-ידי קיום התורה והמצוות בשלמות ומתוך הכוונה הרצויה (וכמו שהאריך בשערי קדושה חלק ג, שער ז).
אמנם, אתה יכול להגיד שאי אפשר לסמוך על דברים שיצאו מפי מהרח"ו והכל שיבושים והבלים, אבל המציאות מורה על צדיקים רבים שזכו למדרגות נפלאות (גם צדיקים כאלה שלא היה להם שום עניין בפרסום או במטרה מסחרית כזו ואחרת, אלא היו נסתרים מעין כל, ורק אחרי מותם גילו מעט מזער מההשגות שאליהן זכו בחייהם). כמו למשל החכם הירושלמי (מהדור הקודם) שאחרי מותו הדפיסו את ספרו "מישרים מגיד" שבו מתוארים גילויים של מלאך מגיד בדומה לר' יוסף קארו (אצרף לך את הקדמתו). וכן הספר "מלאך המשיב" ועוד.
וכידוע, כל תורת האר"י בנויה על גילויים של אליהו הנביא, וכל תורת החסידות בנויה על גילויים של אחיה השילוני. הקל ביותר הוא להכחיש את הכל ולומר שכולם משקרים ומבלפים ורק הרמב"ם ידע את האמת. אבל בכל זאת אתה רואה שזו תופעה שנזכרה בספרים רבים, ויש כל כך הרבה עובדות ומעשים.
כמה אפשר כבר לשקר, כמה אפשר להמציא, כמה אפשר כבר לדמיין?! ברור לי שהזמן שלך יקר ואין לך זמן להתעסק עם השטויות שלי, אבל אתה צריך להבין שהנפש שלי לא שקטה. והמציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. אשריך ואשרי חלקך! תודה רבה.
להלן תשובתי:
ידידי היקר, לבי איתך, וכואב לי על שאתה שרוי במבוכה כל-כך גדולה. איני יודע אם אצליח לשכך את המיית נפשך אשר נעשקה במשך שנים רבות, אך אוכל לנסות ולהתפלל לה' יתעלה שידריך אותי בדרך הישרה ויסייע לי להשיבך דברים נכוחים וישרים מתקבלים וברורים.
אדם שלא למד מדעים בסיסיים אין לו אמת-מידה להבחין בין אמת לבין שקר, הוא אינו יודע להבחין בין הזיה לבין אמת, הוא אינו מבין שכדי לאשש טענה יש צורך להוכיח אותה, וכן שאין לקבל כל טענה כאמת רק בגלל שטען אותה אדם זקן או מפורסם בחכמה או מכשף שטוען לידיעת הנסתרות. ואפילו אם כל העולם יטען כנגד השכל הישר, אין בכוחו של כל העולם כולו להכחיש את עדות השכל הישר, דהיינו את צלם האלהים שהעניק לנו ה' יתעלה שמו.
דעת הפילוסופים בעניין הנבואה אינה מעניינת אותי, וייתכן שכל עניין "השכל הפועל" הוא הזיה, וכבר כתבתי על-כך במאמר: "טענות קשות נגד אור הרמב"ם ותשובותיי (חלק ב)". ויש עוד מקום שבו כתבתי על השכל הפועל, שרבנו התייחס אליו בקיצור נמרץ ביותר, אך איני זוכרו כעת. קצרו של דבר, איני סבור שנכון להתעמק בענייני השכל הפועל ועשרת השכלים הנבדלים, מפני שכל העניינים הפילוסופים הללו בנויים על תפישות מדעיות שגויות לחלוטין, ובעיקר על תפישה שגויה של מבנה היקום. הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו.
המקובלים לא ידעו מדעים ולא העריכו כלל את ידיעת המדעים, ויש לכך סיבה טובה מאד מבחינתם, כי אם הם היו מחנכים ללימוד המדעים, הם למעשה היו שומטים את הקרקע מתחת לרגליהם – שהרי הם בנויים על-כך שההמון סבור שהם "בני האלהים" ושיש להם "ידיעות נסתרות" ו"כוחות עליונים", ובגלל ומכוח האמונות הללו, ההמון שומע להם ומקבל את דבריהם. ברם, אם הם היו מעודדים את בני האדם ללמוד מדעים ולפתח ולשכלל את שכלם, ההמון כבר היה מבחין בשקריהם, כי הוא היה לומד להבחין בין אמת לבין שקר.
ראה לדוגמה פסקה אחת בעניין זה, מתוך מה שכתבתי באחד ממאמריי האחרונים:
ואגב, ברור שכל תפישת הערצת הקדושים הטמאים שלהם נובעת מן הצורך ההכרחי להפוך את גדוליהם לאלהים, שהרי אם הם אינם אלהים, יש לבחון את דבריהם ומעשיהם בעין ביקורתית, בדיוק כמו שנוהגים ספר-התורה וספרי-הנביאים וכתבי-הקודש, הבוחנים את כל הגדולים האמיתיים שבאומה. אך דא עקא, אם גדוליהם אינם אלילים ואם חובה לבחון את דבריהם ומעשיהם בצלם האלהים שהעניק לנו ה' יתעלה ויתרומם, הרי שסכלותם תצוף על פני המים, כמו אותם הגושים שהיו צפים בנחל הירקון כאשר היו מזרימים אליו שפכים...
איני סומך על המקובלים לא בגלל שכל דבריהם שקר וכזב, אי-אפשר שהכל יהיה שקר וכזב, גם בנצרות ובאסלאם יש דברי אמת, ויש גבול להזיות שניתן לטמטם בהן אפילו את הכסילים. אלא, הם עובדי אלילים מפני שהם שוגים ביסודות הדת המחשבתיים ואימצו לחיקם השקפות מינות ועבודה-זרה, ולתוך בליל האלילות הסמיך הזה הם החדירו גם כמה מושגים או הלכות או מוסרים נכונים כשלעצמם, בדיוק כמו בנצרות ובאסלאם – האם אני שולל את הדתות הללו בכללותן? האם אני טוען שדתות אלה הינן דתות שקר בכללותן? כן, בהחלט, אף-על-פי שיש בדברי המוסלמים והנוצרים גם כמה דברי אמת. והוא הדין לקבלה ולמקובלים, הנני שולל אותם בכללותם לא בגלל שאין בדבריהם גם כמה דברי אמת, אלא, הנני שולל אותם בכללותם כי הם עובדי אלילים או תועים או כופרים, וחמור מכל, הם מתעים את העם אחרי ההבל.
כל המדרגות הגבוהות אשר זכו להן כביכול המקובלים אינן מוכחות, אלא מדובר בסיפורים דמיוניים, כי כאשר אני מתבונן בכתביהם אני מוצא סכלות וטמטום למכביר. ובמלים אחרות, צלם האלהים שה' יתברך העניק לי לבחון את דבריהם מורה לי, שדבריהם הם דברי ילדים קטנים ומבולבלים במקרה הטוב, ונוכלים ושרלטנים ורשעים ארורים במקרה הרע, אשר תעו ולעו אחרי ההזיות והתאוות הבהמיות. לי זה ברור כשמש. וככל שאתה תוסיף ותלמד ותעורר את שכלך להבין איכות של כתיבה והוכחה ומדע נכון, כך תתרומם משוחת המקובלים.
כל מה שסיפרת לי על גילויי מלאכים, כל אלה הינם דברים שאינם מוכחים כלל! ואפילו בעניין נביא-אמת שה' יתעלה שלחוֹ לצוות ולהזהיר, התורה מורה לנו לבדוק אותו פעם-אחר-פעם עד שיתברר שהוא נביא-אמת, כל-שכן נביאי שקר אשר עמוסים וגדושים באלילות ובעבודה-זרה, אשר כבר אמרתי לך, לפי ההלכה אין צורך לבדוק אותם – דינם במיתה על-ידי הסנהדרין ללא שום ספק ופקפוק, כי הם מעודדים ומורים ודוחפים לעבודה-זרה. ומה יש עוד להסתפק?
ואם אתה תמה איך ישנן כל-כך הרבה הזיות פגאניות בעם-ישראל? ובכן, יש הרבה יותר הזיות בעולם כולו, ועליך לתמוה איך מיליארד וחצי הודים עובדים ומשתחווים לפסילים, ואיך מיליארד וחצי מוסלמים מאמינים שמוחמד המשוגע הוא נביא אמת, ושספר הקוראן העלוב והמטופש ניתן לנו מאת ה' יתעלה? ואיך מיליארד וחצי נוצרים מאמינים שיש"ו המת הנגוף הוא אלהים. איך? והלא כל בר-דעת מבין שכל אלה הינן הזיות ודמיונות וסכלות גמורה ומוחלטת.
ואיך בתקופתו של אברהם אבינו ע"ה היה רק אחד בכל העולם שעבד אלהי אמת? ואיך בתקופת אחאב בכל עם-ישראל היו רק שבעת אלפים שלא כרעו לבעל? ואיך רוב מלכי ישראל ויהודה היו פושעים וחטָּאים ורעים מאד למרות הנביאים שהיו לצידם? ואיך עם-ישראל חטא בעגל ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני? וכל הדברים הללו ועוד רבים נוספים, הרבה יותר קשים להבנה מאשר התפשטות הזיות הקבלה וחדירתה לתוך עם-ישראל בגלות החשוכה.
ומוסא דל-ג'וחא ששרבט את ספר האופל אינו נביא, ואף אחד מן החסידים המזויפים שהזכרת אינו נביא, מן הסיבות שמניתי לעיל: הם גם הפיצו מינות ועבודה-זרה וגם העמיסו על עצמם הזיות וסכלות; וכן מפני שאסור לעם-ישראל לקבל ולאמֵּת נביא ונבואה אלא לאחר הוכחת אמיתתם שוב ושוב, כמו שהיה אצל שמואל הנביא – רק לאחר תקופה מסוימת שבה דבריו נבחנו, נאמר עליו: "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַייָ" (ש"א ג, כ).
ומי הוא מוסא דל-ג'וחא וכל אלילי החסידות הפגאנית שיטענו על עצמם ועל רבותיהם שהם נביאים? איזו הוכחה הם הביאו שהם נביאים? וכי כל אדם שיטען שניתנה לו תורה נהפוך אותו לנביא ולמוסר התורה? וכל-שכן שהם טוענים זה-על-זה ונמצאו גומלין זה-את-זה. ולא רק שהם לא הביאו שום הוכחה (וגם אחת לא הייתה מספיקה), הם מתעים את העם כנגד איסורי תורה מפורשים. ועליך ללמוד היטב על דרכי הנבואה וכבר הפניתי אותך לכמה וכמה מאמרים בעניין, איני יכול כל פעם לחזור על דברים שכבר אמרתי, אני מקווה שאתה מבין זאת.
באופן כללי אין סוף להזיות ולדמיונות, ואל תתפלא על ריבוים, התבונן במיליארדי האנשים בעולם התועים אחרי התהו, וזכור גם את דברי בר-יוחי: "ראיתי בני עליה והמה מועטים – אם שניים הם, אני ובני הם". ובכל הדורות החכמים האמיתיים היו יחידי סגולה בודדים מאד.
אני מקווה שהנני מסייע לך להשקיט את נפשך, אני מאמין שניתן עוד להצילך.
אך ראיתי גם אדם כבן שבעים שנה, שכבר מעד ונפל ונכשל ונחבל כל ימי חיי הבלו בהזיות ובתועבות הקבלה, וכל ימי חייו הוא התייסר בספקות: מהי דרך האמת? אך כאשר ניסיתי להסביר לו פעם השקפת אמת, זעם עלי זעם גדול, כי הוא כבר אינו מסוגל להבין דברי אמת, וכל ההזיות שטמטמוהו פשוט החריבו את דעתו כליל. ולפני כעשר שנים הוא חלה בפרקינסון, ואין לי ספק שהדבר נובע גם ואולי בעיקר מייסורי נפשו ומחולשת דעתו הזועקת לאמת.
ה' יברך אותך וידריך אותך בדרך הישרה והרצויה לפניו יתעלה.
המשך השאלה של השואל:
אדיר היקר, שתיתי את דבריך בצימאון, ורובם התיישבו על דעתי.
רק פסקה אחת לא התיישבה לגמרי:
"ומי הוא מוסא דל-ג'וחא וכל אלילי החסידות הפגאנית שיטענו על עצמם ועל רבותיהם שהם נביאים? איזו הוכחה הם הביאו שהם נביאים? וכי כל אדם שיטען שניתנה לו תורה נהפוך אותו לנביא ולמוסר התורה? וכל-שכן שהם טוענים זה-על-זה ונמצאו גומלין זה-את-זה. ולא רק שהם לא הביאו שום הוכחה (וגם אחת לא הייתה מספיקה), הם מתעים את העם כנגד איסורי תורה מפורשים. ועליך ללמוד היטב על דרכי הנבואה וכבר הפניתי אותך לכמה וכמה מאמרים בעניין, איני יכול כל פעם לחזור על דברים שכבר אמרתי, אני מקווה שאתה מבין זאת".
לא מצינו אצל אף אחד מהם שטען שהוא נביא. הטענה היא שיש להם "רוח הקודש", וגם בדברי הרמב"ם מצאנו שיש חילוק גדול בין השתים. נבואה ברור לי שהם לא יכלו לקבל, אבל רוח-הקודש למה לא?
להלן תשובתי:
אין גילוי של מלאך ואין אפשרות לידע את הנסתרות אלא באמצעות נבואה בלבד. רוח-הקודש היא עזר אלהי להצלחת פעולה גדולה וחשובה אך בשום אופן לא ידיעת הנסתרות.
כמו כן, טענת התגלות של אדם מת אינה טענת נבואה בהכרח, אלא מדובר באיסור תורה מפורש לדרוש אל המתים, ואם אותו מת גם מוריד להם שפע לפי דמיונם מדובר בעבודה-זרה. ברם, לפי הזיות המקובלים המתים לא מסרו להם נסתרות בעלמא, אלא מסרו להם תורה! כלומר, לא מדובר בדרישה אל המתים שעונשה מלקות ארבעים, אלא בהתעיית ההמון אחרי תורה חדשה. וכל מי שמחדיר הזיות פגאניות לעם-ישראל, בכל דרך שהיא, דינו מיתה.
וראה נא את דברי תורת-האמת על ההזיות המאגיות שהקבלה הפגאנית אוחזת בהן:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).
נמצא אפוא, שיש להסיק מטענותיהם לגילויי מלאכים או מתים, אחת משתיים: או שהם טוענים בשקר שהם נביאים או שהם מינים שמתעים אחרי תורה חדשה, וכך-או-כך הם היו נהרגים בבית-דין של עשרים ושלושה. ואם נשים לב נגלה, כי בנקודה זו טמון שורש ההטעיה שלהם! כלומר, הם טוענים שהם נביאים מבלי לומר זאת בפירוש, ומדוע? כדי שמצד אחד יתייחסו אליהם כבעלי סמכות "אלהית" ולדבריהם כאילו נאמרו "מפי הגבורה"; ומצד שני, הם אינם מודים במפורש שהם טועני נבואה, כדי להשאיר פתח, שמא דבריהם לא יתממשו, ואז חסידיהם יוכלו לטעון בעבורם ולזכוּתם שהם מעולם לא טענו במפורש שהם היו נביאים...
כך הם זוכים למעמד של נביאים בפועל, וחוסמים את הדרך לקעקע את שקריהם.
ואגב, יש חסידויות שמרוב סכלותם ומינותם וגאוותם וגסות-רוחם לא היו מסוגלים לטשטש את השקר, ותמצאֵם טוענים במפורש שאלילם הוא נביא, כמו חסידי חב"ד אשר טוענים על רבם הנוכל שהוא נביא הגדול אפילו ממשה רבנו, ודברים דומים נאמרו גם על קנייבסקי שכל דבריו דברי נביאות וכן על אלישיב שנאמר עליו שהוא מעולם לא טעה... ואינסוף להזיות.
המשך השאלה של השואל:
לסיכום, אני מבין מדבריך שאם שמענו על צדיק בדור שיודע נסתרות, זה שקר גמור.
האם הבנתי נכון?
כמו כן, מובא באר"י [כוונתו להארי המזוהם] שיש אנשים שיכולים להסתכל על האדם ולראות עשרים-ושתיים אותיות. ואם אות מסוימת חתוכה או חשוכה או קטנה משאר האותיות – הדבר מעיד ומורה על פגם או עוון שנכשלו בו אותם האנשים. האם כל זה שקר?
איך אפשר לנסות "צדיקים" כאלה ולהוכיח בבירור שהם משקרים?
להלן תשובתי:
לשאלתך הראשונה: נכון, זה שקר גמור, כי כמו שנאמר לעיל, אין יודע נסתרות אלא נביא אמת. ולכן, כל טועני הנבואה הללו אינם נביאים אלא נוכלים ומכשפים ועובדי-אלילים. יתר-על-כן, מדובר באיסור תורה מפורש, כי אסור לשער את העתידות או להתיימר בהגדת הנסתרות באמצעות עוררות כוח ההשערה, ראה: "קריאה בכף היד לאור המדע והדעת".
לשאלתך השנייה בעניין האותיות: ברור שמדובר בהזיה, כי שוב, אין לשום אדם יכולת לדעת את הנסתרות למעט נביא אמת. ומקור כל הדברים הללו בהזיות פגאניות נחותות.
ולשאלתך השלישית: איך אפשר לגלות את כזביהם? ובכן, אין צורך, כי הם עובדי-אלילים רודפי בצע – וההלכה מורה לנו שעובד-אלילים שטוען את הנבואה נהרג מיד, ואין צורך לבוחנו, כי הוא נכשל בבחינה הראשונה והמרכזית ביותר: הסתה להזיות מאגיות ולעבודה-זרה.
אך אם בכל זאת תתעקש לבחון אותם, אתה יכול ללכת אליהם ולבחון אותם, ואם תמצא שהם שגו באחוז אחד מהשערותיהם הינם נביאי שקר, וכבר הסברתי כיצד יש לבחון את טועני הנבואה במאמרים על הנבואה שהזכרתי לך בתכתובות הקודמות. כמו כן, הנני מפנה אותך שוב למאמר: "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?", וגם שם הסברתי כיצד יש לבחון את נביאי השקר, ותמצא בו גם הפניות לעוד מאמרים שנכתבו בעניין טועני הנבואה למיניהם.
וראוי לצרף את דברי רס"ג הנפלאים:
"כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם. מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" (מש' ב, י–יא), ושם פירש רס"ג בפירושו הקצר: "כִּי – כאשר תבוא החכמה בליבך ותנעם הדעת לנפשך ['ובספרו הנבחר באמונות ובדעות (י, יד) כתב רס"ג, כי אותם שהקדישו עצמם רק ללימוד החכמה מביאים ראיה מפסוק זה כי רק החכמה מענגת את הנפש' (קאפח)]; מְזִמָּה – אז תהיה המזימה שומרת עליך והתבונה תנצרכה [=ולקמן בפירושו הארוך ביאר כי המזימה היא החכמה שבלב האדם, ובהקדמתו (בעמ' יז) הסביר כי המזימה היא כוח החשיבה]".
ובפירושו הארוך שם הוסיף רס"ג (בשתי הפְּסקות הבאות):
"הנפש מתענגת בחכמה כמו שמתענג הגוף במה שהוא מרגיש, כמו שאמר: 'וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם', לפי שהנפש חגה סביב תענוגיה, וכאשר היא מוצאת את השמחה והעונג בחכמה, עם רוממותה וכבודה וטהרתה וניקיונה, הרי נשלם לה כל מה שהיא רוצה. אלא שיש בין עונג החכמה ועונג החושים הבדל, והוא, שהחושים מתענגים במה שהורגלו לו שהוא מתאים להם [הנאות החומר], ולפיכך שואף אליהם כל טבע, והחכמה אין האדם מתענג בה אלא לאחר התבוננות ועיון [=לימוד אמיתי מקיף ומעמיק], ולפיכך אין כל טבע שואף אליה, ומן הסיבה הזו כתב החכם [שלמה המלך] את הפרק הזה, כדי ליישב את דעת דורש החכמה ואומֵר לו:
אל תחשוב כי מראשית התעניינותך בה [=בחכמה] תשיג תועלתה ותתענג בה, אלא היה מתון, כי יש לה הקדמות מייגעות, אם תעסוק בהן תגיע אחר-כך לנחת ועונג ושמחה תמידיים. וּמְשל החוש והחכמה בעניין מהירות העונג וריחוקו: למלך שרצה לבנות ארמון, הרי מה שמקבלים הפועלים והעובדים בכל יום בשכרם נהנים בו מיד, והמלך לא ייהנה בארמונו כי אם לאחר משך זמן עד שתשלם מלאכתו, אלא שהמלך, כאשר ישתכלל ארמונו ייהנה וישמח בו תמיד, וכבר אז כלו וחלפו כל תועליות הפועלים. ואמר בסוף הפרשה, כי כאשר נכנסת החכמה בלב האדם נעשית לו כשומר לשמרוֹ מן החטא והוא אמרוֹ: 'מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ'".
המשך השאלה של השואל:
אדיר ידידי, דבריך ברורים ומחוורים להפליא, החייתני!
דבר אחרון ברשותך...
אני מנסה "להיכנס לראש" של האר"י לדוגמה (או מהרח"ו שכתב את הדברים בשמו). מאין, למשל, הם הביאו את ההמצאה הזאת של קריאת האותיות, או את כל המנהגים החדשים על-פי הקבלה? כלומר, מה הניע אותם לזה? איך הם בכלל חשבו על הרעיונות האלו?
אנסה לפשט יותר...
ניקח לדוגמא את המנהג לקרוא את סדר "חוק לישראל" (ביום ראשון ששה פסוקים, יום שני ארבעה וכו' על-פי שֵׁם ע"ב). מאין מנהג זה נובע? האם בוקר אחד קם האר"י [הארי המזוהם] ואמר לעצמו, "בונ'ה איזה שעמום, איך בא לי להמציא המצאה חדשה"...
או לדוגמא כל התוספות בתפילה, מלבד הכוונות, קטעים כמו פיטום הקטורת וכדומה. מדוע כל-כך היה משעמם לו עד כדי שהוא מחפש להאריך לנו את התפילה...
מקווה שהבנת להיכן אני חותר...
להלן תשובתי:
מה גרם למאמיני הבודהה להאמין שנהר הגנגס מטהר? ושיש לעבוד את הפסילים?
מה גרם לכומריו של יש"ו להחליט על "קדושת" חג המולד? או על קיום מיסות והטבלות?
מה גרם למוחמד להחליט על חמש תפילות ביום או על צום חודש הרמדאן?
כלומר, הנה לפניך דתות שלמות ועתיקות שהמציאו מאות ואלפי הזיות! כך שזה לא כל-כך קשה להמציא הזיות... כמו כן, בעניין תוספות המקובלים למיניהם, ובכן, מדובר במקרים רבים בהעתקה מדת האמת תוך עיוות מאגי אלילי (כמו שעשו האסלאם והנצרות), או בהשפעה ישירה של כיתות שונות של עובדי-אלילים, או בסתם המצאות מאגיות אשר נועדו לטמטם את מאמיניהן ולהדהים אותם בהזיות ובדמיונות כאילו מדובר בדברים ברומו של עולם...
ולא מתוך שעמום עשו כן. הם רצו לכונן דת חדשה, גם כדי לקעקע את דת האמת, אך גם כדי לרכוש להם מאמינים ולעשות לעצמם שם בארץ, ולהפוך את הדת לכלי להפקת רווחים וכבוד וטובות-הנאה. כל דת זקוקה למצוות ולאיסורים ולציוויים ולאזהרות, וכל מייסד דת חדשה זקוק לכונן השקפות ומנהגים וסגולות וכל מיני הזיות, כדי למשוך ולרכֵּז סביבו את ההמון ולהתעות אותם שדווקא הדת שלו היא הדת המרוממה ביותר. ותכלית כולן, למעט דת האמת, היא להפיק רווחים, טובות הנאה, כבוד, שלטון ושׂררה, ואף תאוות בזויות בהמיות ואכזריות.
ראה לדוגמה כמה כספים מגלגלים המקובלים הללו, כלומר לא מתוך שעמום הם מרשיעים, אלא מתוך רדיפת בצע. הכספות שלהם עמוסות לעייפה בעשרות ומאות מיליונים של כסף שחור, וכי מתוך שעמום הם מכזבים? וכי עסק כלכלי שכזה קל בעיניך? האם אינך יודע כמה קשה לאדם הפשוט להתקיים בימינו? והנה הם מצאו להם דרך לא רק להתקיים, אלא גם להתעשר ולחיות חיי רווחה, וגם לעשות להם שֵׁם בארץ ולאסוף להם חסידים ומעריצים, ואפילו לצבור כוח חברתי, פוליטי וכלכלי (על פינטו לדוגמה נאמר שהונו מגיע לכ-50 מיליון ש"ח! ומדובר בהון מוצהר, כלומר אין-צל-של-ספק שיש בידו גם הון שחור של עשרות מיליונים).
חפש את הכסף והתאוות וטובות-ההנאה ותמצא את התשובות לרוב השאלות מהסוג הזה... ובשפה האנגלית יש ביטוי מפורסם בעניין זה: Follow The Money, ותמצא את התשובה.
המשך השאלה של השואל:
מקובל לומר בקרב החסידים שצדיקי האמת נפטרו בגיל צעיר בגלל שסיימו את שליחותם בזה העולם והגיעו לתיקונם השלם. לדוגמא: רבי נחמן, האר"י, רמח"ל ועוד, לא עברו את גיל הארבעים. האם אפשר להבין מדבריך שהסיבה לפטירתם המוקדמת היא אחרת לחלוטין?
להלן תשובתי:
ייתכן, שהרי דוד המלך ע"ה מלמדנו ברוח קודשו:
"אַנְשֵׁי דָמִים [=הרוצחים, אך גם השודדים רודפי הבצע אשר מרבים יגון ואנחה בעולם] וּמִרְמָה [=העושקים והמתעים את העם אחרי ההבל] לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". והפסוק במלואו: "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" (תה' נה, כד).
ושני כללים חשובים יש לזכור בעניין זה, שני כללים שהם גם מיסודות הדת החשובים ביותר:
1) אין ייסורין בלא עוון, שנאמר: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד); 2) כל מעשי ה' בצדק מדוקדק, שנאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דב' שם).
והנה לפניכם המשך שאלותיו של השואל:
אתחיל בכך שאני מודה לך מאוד שהארת את עיניי בכמה הקדמות והשקפות של רבנו שגרמו לי להסתכל על המציאות שאני חי בה אחרת לחלוטין... והנה, מאז שהתחלנו לדבר אני פתאום מוצא דברים קשים מאוד שאין המוח סובלן. אציג בפניך כמה קטעים משיחות המקובלים שבקרבתי, ואודה לך אם תחווה את דעתך בהשקפות האמת.
וכך שמעתי לאחרונה מפי אחד מהמקובלים המפורסמים, בשתי הפְּסקות הבאות:
"אומרת הגמרא (סוטה ד ע"ב), אדם שאוכל בלא נטילת ידיים למה הוא דומה? לאדם שעוזב את אשתו הטבעית, המקורית. והוא שומע שיש נשים לא משלנו, הולך אצלן ומשקיע את כוחותיו שם. כאילו בא על אשה אחרת חס ושלום. ואחר כך מוסיפים בגמרא שם: אמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר, שחס ושלום, אדם שאוכל בלי נטילת ידיים נעקר מן העולם.
אלו דברי גמרא ערוכים. דברים שהתלמוד כותב, אלו דברים שמתקיימים באותו הרגע. דעו לכם, כל מה שהתלמוד אישר, זו המילה האחרונה. אין לך מילה יותר חזקה מהתלמוד. התלמוד זה הדבר המוסמך ביותר בתורת ישראל. והיא תורה שיש לה בית אב. כל תורה שיש לה בית אב היא תורה. זה התלמוד. וכל דבר שהתלמוד מביא, יש לחוש לו לכתחילה. אין לך דבר שהוא יותר חזק מהתלמוד. והתלמוד מאשר זאת".
בשיחה אחרת, אותו מקובל הציג את פירוש רש"י על הכאת הסלע על-ידי משה רבנו, ושם רש"י פירש שהסלע הלך מעצמו למקום אחר... ואז הוא אומר:
"אם רש"י אמר זה אמת לאמיתה וכך זה היה באמת, כל מה שרש"י אומר זה מה שהיה. גם שהוא כתב אצל יעקב אבינו שהאבנים רבו ביניהם עד שנהיו לאבן אחת, כך זה כפשוטו".
בשיחה נוספת של אותו מקובל הוא אמר את הדברים הבאים:
"יש כמה מקומות בחז"ל שמוזכר בהם הביטוי: 'נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות'. זה יותר קשה ממטען צד. מובאים שם בגמרא כמה מקרים שפגעו בצדיקים, הצדיק הרים את העיניים שלו, הסתכל באותו אדם, ותוך שניה רואים רק עצמות, כמו השלד של חדר טבע. אין בשר, אין איברים, הכל מתאדה, פשוט. נהיה כולו לבן, רק עצמות".
זה יכול להיות כפשוטו? ואם לא, מה הכוונה שם? ובהמשך השיחה אומר המקובל כך:
"עוד כתוב בגמרא שבת (לג ע"ב), שכאשר יצאו רבי שמעון בר יוחאי ובנו מהמערה, הם היו רואים אנשים שעוסקים ב'חיי שעה', וכל מקום שהם היו נותנים בו את עיניהם מיד נשרף. עד שיצתה בת קול ואמרה להם: 'חבר'ה תחזרו למערה, זה עולם העשייה פה'. חזרו, והצליחו בתוך שנה לעבוד על הנקודה של העין. מאיפה זה בא? [דהיינו מאין באו הכוחות העל-טבעיים המכושפים הללו?] מקדושת העיניים. שלוש-עשרה שנה הם לא ראו כלום, פתאום בבת אחת הם יצאו מקדושה עליונה לכזה עולם, לכן לא הסתדר להם הרבה דברים" וכו'.
להלן תשובתי:
שלום עליכם, לגבי הגמרא בסוטה (ד ע"ב), הנה היא לפניך:
"כל האוכל לחם בלא נטילת ידיים – כאילו בא על אשה זונה, שנאמר: 'כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם' [מש' ו, כו]. אמר רבא: האי 'בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם', בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל הבא על אשה זונה – לסוף מבקש ככר לחם".
שים לב, מסקנת המדרש היא, שהדרש הנכון הוא ש"כל הבא על אשה זונה – לסוף מבקש ככר לחם", וזה דומה לפשט הכתוב במשלי: "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (כט, ג). כלומר, יפסיד את כל ממונו. נמצא, שאפילו פשט המדרש לא תואם לטענת המקובל ההוזה... כמו כן, ברור שדברי ר' זריקא הם גוזמא, ודרך חכמים לדבר בדברי גוזמא כדי לחזק מצוה מסוימת. וברור שמי שלא נטל ידיו לפני האכילה אינו נכרת מחיי העולם-הבא, וכל דרדק מבין זאת...
ולעצם שיטת הפרשנות של המקובל, העיקר הוא לידע שההוזים והתועים הללו מבקשים להחדיר הזיות וחרדות לתלמידיהם, כדי שהם יהיו תלויים בהם מבחינה נפשית וכדי להנציח בקרבם את הסכלות והבערות, במטרה שהפתאים יעריצום וירוממום עד יום מותם.
זאת ועוד, המקובלים הללו הם גם כסילים, כלומר, הם אינם יודעים כיצד יש להבין את האגדות, ולכן הם נסחפים להזיות. ואולי נדמה להם שהם מלמדים "מוסר", אך למעשה הם מחדירים טמטום והזיות, מנציחים את הבערות, ומרחיקים את תלמידיהם מן ההיגיון ומדעת אלהים.
חשוב גם לציין, שלפי ההלכה התלמודית שפוסק רבנו הרמב"ם, אדם לט את ידיו במפה ואוכל בלי נטילת ידיים לכתחילה, כלומר גם אם יש לו מים שהוא יכול ליטול בהם את ידיו!
כמו כן, מן הסיבות שמניתי לעיל, המקובלים והוזי ההזיות למיניהם מרוממים מאד את פשטי אגדות התלמוד, ולכן הם גם מרוממים מאד את רש"י אשר פירש את כל אגדות חז"ל כפשוטן. ומדוע? כי ברגע שהם מצליחים להחדיר לאדם הזיות מאגיות, השער לשליטה בכל שאר הדמיונות נפתח לפניהם, והם יכולים עתה להחדיר כל מה שהם רוצים לתלמידיהם הפתאים, שהרי מוחם כבר הזדהם בהזיות. לדוגמה, אם כל ההזיות והדברים הנמנעים אפשריים, ברור שאפשרי שהרבנים הללו הם "מלאכים עלי אדמות" ושיש להם "רוח הקודש" או "התגלויות" ושכל דבריהם הם דברי אמת וצדק, ושספר האופל נכתב על-ידי בר-יוחי ושכל-כולו הוא אמת ודברי אלהים חיים... כי השכל המזוהם בהזיות כבר לא עובד ולא חושב, ולאחר שמכבים את השכל, האדם הופך לכבשה בעדר, ושומע לכל ההזיות וההוראות של ההוזים והנוכלים.
המקובל מוסיף וטוען, שבר-יוחי ובנו הצליחו "לתקן" את הלייזר הקטלני שיצא מעיניהם, שהרי הוא מסביר שבר-יוחי ובנו חזרו למערה, "והצליחו בתוך שנה לעבוד על הנקודה של העין". כאילו הייתה לבר-יוחי ולבנו נקודה בעין שממנה יצא לייזר קטלני ששרף כל מה שהם נתנו בו את עיניהם, וזו הזית-כסילות חמורה מאד, אשר מעידה על רמה אפסית של תבונה ומדע.
והמקובל ההוזה מוסיף ואומר: "מאיפה זה בא? קדושת העיניים. שלוש-עשרה שנה הם לא ראו כלום, פתאום בבת אחת הם יצאו מקדושה עליונה לכזה עולם, לכן לא הסתדר להם הרבה דברים". כלומר, המקובל טוען שהיכולת הפלאית הזו של בר-יוחי ובנו נבעה מקדושת העיניים, כאילו מי שאינו מתבונן במאומה במשך שנים רבות זוכה ליכולת לייזר קטלנית שיוצאת מהעין... וברור שהוא מרומם את החכמים לפי דמיונו ומציג אותם כאלהים עלי אדמות, אך מטרתו האמיתית היא לרומם את המקובלים הטמאים שנזהרים ב"קדושת העיניים", ולכן יש לירוא מהם כמו שיראים מאלהים. וכבר נתפרסם המקובל שחצבו לו מנהרה מביתו לבית-הכנסת או למקווה וכיו"ב, כדי שלא יצטרך להתבונן בעצים ובאבנים ובבהמות הדומים לו...
וביחס לניסיונו של המקובל לרומם את החכמים כביכול, כבר לימדנו רבנו בהקדמתו לפרק חלק שהוא למעשה משפיל אותם בתכלית השפלות, שהרי אדם משכיל ונבון שיתבונן באגדה הזו יסבור שחז"ל היו או נוכלים או כסילים, והנה לפניך דבריו המאירים והמזהירים:
"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום, נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם [=את אגדות חז"ל ומשליהם] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [=הריחוק מהמדעים פותח פתח רחב להזיות ולמאגיה מחריבת הדעת], ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על-כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם, כל-שכן ליחידיהם, יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל-שכן שימצאו חן בעיניו?
והכת הזו המסכנה רחמנות על סִכלותם [ואולי על הפתאים הנבערים שביניהם יש לרחם, אך לא על ראשי ומובילי הכת הזו שמתעים את העם אחרי ההבל ומחדירים מינות לליבו של עם-ישראל], לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכֻוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשים מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'.
והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי ייתן ושתקו כיוון שאינם מבינים – 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], או היה להם לומר: 'אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו', אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם, לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות [מסכת] ברכות ופרק חֵלֶק [פרק עשירי במסכת סנהדרין] וזולתם כפשוטם מלה במלה [=בדיוק כמו רש"י-שר"י וכל צאצאי המינים ממשיכי דרכו]".
***
לגבי המדרשים שציינת, אינך צריך להטריד את עצמך כרגע בפירושיהם, אתה צריך להתמקד בלימוד השקפות נכונות ובלימוד מחשבת ישראל, ולאחר שתלמד ותעמיק, שכלך יתפתח לאט-לאט, ואז תבין לבד, מעצמך, את הרעיונות והמסרים שחז"ל שיקעו באגדותיהם.
וכמובן, עליך להתפלל לה' בכל עת ובכל שעה כדי להבין את הרמזים והסודות העמוקים, כמו שהתפלל דוד המלך: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תה' קיט, יח). וכמו שאומר רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה (עמ' יט):
"ואם הסיר ה' המסך מעל לֵב מי שרצוי לפניו, אחרי שהכשיר עצמו בלמודים, יבין מהם לפי כוח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלימוד וההשתדלות בְּעֵסֶק התורה, אלא לכוון את לבו לה', ויתפלל לפניו ויתחנן שֶׁיְּחָנֵּהוּ דעת וְיַעְזְרֵהוּ, ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי-הקודש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרוֹ: 'גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ' [תה' קיט, יח]".
וכך אנכי נוהג בעצמי, בכל עת שאיני מבין אגדה מסוימת הנני נושא עיניי לבורא-עולם, ומתפלל אליו בהכנעה תוך הכרה בכך שהנני עפר ואפר: "גל עיניי ואביטה" וכו'.
מכל מקום, אומר לך בראשי פרקים כי "נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות", הוא כנראה תיאור על דרך המדרש לחכם שהוכיח את חברו או את תלמידו ונתן בו מבט של זעם, והחכם או התלמיד, הבין שהוא עבר עבירה גדולה וחמורה, והדבר היה בעבורו כמו תוכחה רבה ועצומה עד שהוא כאילו נעשה גל של עצמות. כלומר, הוא כל-כך התבייש כאשר הוא הבין את טעותו ושגיאתו, עד שהוא לא ידע איפה לקבור את עצמו מבושה... שהרי די לחכימא ברמיזא, והחכמים ואנשי האמת אינם זקוקים ליותר מגערה במבט העין, כדי להודות על האמת ולשוב בתשובה, וכדי לערוך חשבון נפש מקיף, ולהוכיח ולייסר את נפשם מדוע נהגו שלא כהוגן.
"תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (מש' יז, י).
***
ובעניין האגדה על בר-יוחי, נראה שהכוונה ללמד אותנו רעיון חשוב. כלומר, כאשר בר-יוחי ובנו יצאו מהמערה ומהחממה שבה הם היו שרויים – ושבה התעלו והשיגו השגות נשגבות – ופנו לשוק והתבוננו בבני האדם ההמוניים והבהמיים, הם לא הצליחו להחזיק מעמד ביניהם. הם היו שרויים בעושר מחשבתי ובעונג מוסרי כֹּה נשׂגבים, עד שלא הצליחו לשהות במחיצת עמי הארצות ההמוניים והבהמיים. מעין דברי ירמיה ע"ה: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" (ט, א).
עד-כדי-כך, שבכל מקום שהם הגיעו אליו נוצרה אי-נוחות גדולה: או בגלל שהם הוכיחו את בני האדם על סכלותם והתעסקותם בהבלים, וכידוע עמי הארצות שונאים את התוכחה ואת המוכיחים (עבדא בהפקירא ניחא להו); או בגלל שבני האדם הרגישו שלא בנוח לצד אנשים כל-כך נעלים והם בתחתית התחתיות; או בגלל שבעיניהם, ההמוניים היו כל-כך שפלים עד שהם נדמו להם כאילו הם שרופים, דהיינו כפי מצבם האמיתי בעולם-הבא: יורשי הגהינם, ויש כאן משל בתוך משל, כי גם אש הגהינם היא משל להכרתת הנפש מחיי העולם-הבא.
אמנם, יכולים להיות בהחלט גם פירושים אחרים, אך אין זה משנה הרבה, העיקר שאסור באיסור חמור להבין את אגדות חז"ל כפשוטן, כי זה מרחיק את עם-ישראל מדרך האמת.
המשך השאלה של השואל:
הבאת את דברי רבנו שאדם לט ידיו במפה ואוכל. רציתי לשאול, על-פי-זה, מדוע רבי עקיבא החמיר על עצמו והמתין עד שיביאו לו מים לנטילה?
כמו כן רציתי לשאול שאלה כללית:
כפי שביארת רבות במאמריך, לדעת רבנו חמור מאוד להתייחס אל מדרשי חז"ל כפשוטם. אם כן, מדוע לכתחילה הם בחרו להסתיר את דבריהם במשלים, שהרי מסתבר מאד שאנשים יבינו אותם כפשוטם? אפשר לראות את זה אפילו כעין "לפני עיוור לא תתן מכשול"...
להלן תשובתי:
אין זה משנה מדוע רבי עקיבא החמיר, כי ההלכה לא נפסקה כמותו בעניין זה, ולכן אין עוד מקום לשאלה – וכמו שרבנו אומר בפירושו למסכת נזיר (ב, א): "וכיוון שדברי ר' יהודה הם בשם בית שמאי, ודברי בית שמאי דחויים לא אכפת לנו אמרו איך שאמרו".
ועל-כל-פנים אעתיק לפניך את תשובת הפרשנים השונים שעסקו בנושא, והם העירו שרבי עקיבא אוכל חוליו בטהרה היה, וחכמים לא התירו לאוכלי טהרות לאכול פת במפה. וראה גם את פסק רבנו בהלכות מטמאי משכב ומושב (י, א): "ומה הן דברי חברות? שיקבל עליו שייזהר בטומאות שלא יִטַּמָּא בהן, ובטהרות שלא יְטַמֵּא אותן, ויזהר בנטילת הידיים ובטהרת הידיים, ושלא ייקח מעם הארץ לח, ולא יתארח אצל עם הארץ ולא יארחו אצלו בכסותו".
***
לשאלתך מדוע חז"ל השתמשו במשלים? עליך ללמוד, וכבר הפניתי אותך למספר מאמרים שמבארים עניינים אלה, כגון: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם", "הייתכן שחז"ל היו כסילים?", ובהם גם ביארתי מדוע לא מדובר על "לפני עיוור", כי בני האדם בוחרים לראות את מה שהם רוצים לראות. כלומר, לפי כיוון המחשבה שהצעת, יש להאשים גם את הקב"ה שהוא נותן מכשול לפני עיוורים, שהרי הנוצרים למדו מספרי התורה והנביאים והכתובים את דרכי ההגשמה ואת השילוש "הקדוש"! וכי יעלה על הדעת להאשים את הקב"ה בסכלותם של מיליארדים במהלך ההיסטוריה? והלא כבר אמר הנביא הושע (יד, י): "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". כמו כן, עליך ללמוד את ההקדמה של רבנו למורה-הנבוכים, שם רבנו דן בעניינים הללו ומבאר אותם בהרחבה. ואם כבר שאלת על חז"ל עליך לשאול גם על שלמה המלך: מדוע הוא השתמש במשלים בספריו?
יחד עם זאת, אין לי ספק שאם היו לחז"ל רק מעט מזער מן הכלים המדעיים שיש בימינו הם לא היו מתמקדים כל-כך באגדות ובמשלים, וזה חלק מעוון הגלות והעדר הדעת, אשר גרם לחז"ל בלית ברירה להתמקד באגדות, אשר פשטיהן בדרך כלל רחוקים מדרך האמת.
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְיָ וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְיָ בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ [כלומר, למה תתלונן שאינך מסוגל להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם? התבונן בבריאה ובמדעי הטבע ותלמד משכלולם ומרוממותם מעט-מזער על רוממותו של הקב"ה שאין חקר לתבונתו]. נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (יש' מ–לא).