קריאה בכף היד לאור המדע והדעת

עודכן: לפני 6 ימים

אחת ה"חכמות" לידיעת העתידות ולידיעת סודות נפש האדם היא הקריאה בכף היד. במאמר זה ננסה לבחון את אמיתתה, האם היא הוּכחה מבחינה מדעית? האם היא מותרת מבחינה תורנית? ומהם מקורותיה שעליהם היא מתיימרת לבסס את הזיותיה. נחל בהקדמה כללית אשר חשובה מאד להבנת נפש האדם, ובה נלמד כיצד ה"חכמה" הזו עושה שימוש במאפייני נפש האדם וחולשותיה כדי להלהיב או להפחיד את בני האדם אחר שקריה.


אפקט פורר


בשנת תש"ט ערך הפסיכולוג האמריקאי ברטראם פורר ניסוי, ובו ביקש מתלמידיו להעריך את רמת הדיוק של תוצאות מבחן אישיות בו נבחנו. המבחן כלל מספר שאלות כלליות ובסופו נאמר לתלמידים שכל אחד יקבל תוצאות אישיות המנתחות את אישיותו. לאחר זמן מה, משקיבל לידו את כל שאלוני "מבחן האישיות", נתן פורר לכל תלמיד ותלמיד דף אישי המכיל ניתוח מפורט של אישיותו, כביכול בהתאם לתשובות שבחר התלמיד ב"מבחן האישיות".


למעשה, מה שפורר חילק להם היה ניתוח אישיות פיקטיבי שהורכב מקטעים של מדורי ההורוסקופ השונים שמפורסמים בעיתונים. הוא חילק לכל התלמידים את אותו הניתוח, וביקש מהם לדרג בסולם של 0–5 את רמת הדיוק של התוצאות, כאשר 0 הוא לא מדויק בכלל, ו-5 מדויק לחלוטין. הדירוג הממוצע שהתקבל היה 4.26! פורר ואחרים חזרו על הניסוי באותה המתכונת מאות פעמים, והתוצאה הממוצעת שהתקבלה הייתה עקבית: 4.2!


מחקרים מאוחרים יותר זיהו מספר גורמים המשפיעים על דירוגו הגבוה והעקבי של הנבדק: 1) אמונת הנבדק בכך שהניתוח שניתן לו הוא אישי וייחודי; 2) סמכותו הנתפסת של עורך הניתוח בעיני הנבדק; 3) כמות ההיגדים החיוביים בניתוח; 4) ניסוח אמירות כלליות.


מחקר זה מצביע אפוא על קיומה של הטיה-קוגנטיבית. כלומר, השכל הישר מוטה כתוצאה מגורמים שונים, כגון אלה שפורטו לעיל, וגורם להזדהוּת של בני אדם רבים עם תיאורים שונים של חייהם ואישיותם הנמסרים להם מידי "בעלי כוחות" שאינם אלא פתאים שרלטנים ונוכלים למיניהם, כגון: קוראים בכף היד, מקובלים עובדי אלילים, אסטרולוגים, וכיוצא בהם.


נמשיך בסקירתנו: נעיין עתה בתרגום נוסח ניתוח האישיות "האישי" שחילק פורר לכל אחד ואחד מתלמידיו, וממנו נחל ללמוד על שיטות הפתאים הנוכלים והשרלטנים למיניהם:


"יש לך צורך שאנשים אחרים יאהבו ויעריצו אותך, אך אתה נוטה להיות ביקורתי ביחס לעצמך; למרות שיש לך כמה חולשות אנושיות, אתה מסוגל בדרך כלל לפצות עליהן; יש לך יכולות רבות שאינך עושה בהן שימוש ושלא ניצלת לתועלתך; למרות שכלפי חוץ אתה נראה בעל משמעת ושליטה עצמית, בתוכך אתה נוטה להיות מודאג וחסר ביטחון" וכו'.


לא הבאתי את הכל אך מן המעט שהבאתי האדם הנבון כבר יבין את הכיוון...


ניסוח אמירות כלליות


כאמור, דרכם של "בעלי הכוחות" למיניהם לומר לפונים אליהם אמירות כלליות השוות לכל נפש, ומחוסרי הדעת שפונים אליהם מתפעלים מעומק הבחנתם וחדירתם לסוד נשמתם. אמירות כלליות מנוסחות בדרך כלל כהיגדים מנוגדים המאוזנים ברגישות רבה, וכמו שראינו לעיל, עד שכל אחד יכול למצוא בהם את עצמו, הנה לפניכם דוגמאות נוספות:


1) לפעמים אתה מוחצן, חביב, חברותי, אבל לפעמים אתה מופנם, עומד על המשמר, מאופק; 2) למדת מהניסיון לא להיות גלוי מדי ולחשוף את עצמך בפני אחרים; 3) אתה אדם שלו ורגוע שלפעמים כועס; 4) מצב רוחך הוא בדרך כלל אופטימי, ופרקי הזמן הדיכאוניים שלך קצרים; 5) כלפי חוץ אתה שליו, אך במקרים רבים אתה חש חוסר ביטחון עצמי, ועוד. שוב, הבאתי רק מעט, אך גם כאן האדם הנבון יבין מן המעט שהבאתי את כיווני ההטעיה...


בניסוי אחר נתבקשו סטודנטים לצייר עיגול על דף נייר ולהגישו למרצה. למחרת קיבל כל סטודנט חוות דעת מודפסת המתארת את אופיו על סמך העיגול ששרטט. הסטודנטים התפעלו מן הדיוק שבאבחונים, ורבים הודו שלראשונה בחייהם זכו לחדירה כה עמוקה לנפשם – וכל זאת על סמך עיגול בעלמא! למעשה, כל הסטודנטים קיבלו חוות דעת זהה שכללה רשימת אמירות כלליות כגון: אתה מתוסכל עקב הפער בין ציפיותיך למעשיך, אתה חי במתח עם בני המין השני, מאחורי ארשת פנים שלווה אתה אדם פגיע ורגיש, וכיו"ב.


קריאה בכף היד


ה"קריאה" בשרטוטי כף ידו של אדם, מתיימרת לשמש כלי מדעי ואמיתי לגילוי תכונותיו ועתידו. שלמה אבינר כותב על-כך בספרו "נר באישון לילה" (עמ' 173):


"מה שנהוג היום לנחש את העבר והעתיד על-פי ציורי כפות הידיים הנמצאים בספרים הוא הבל. יתר על כן, המתעסקים בכך עוברים על איסור תורה 'לא תעוננו' (תמים תהיה, יעקב משה הלל, עמ' עט) [...]. מבחינה מדעית, קריאה בכף היד המצויה בימינו היא שיטה פסידו-מדעית חסרת ערך, ולא נמצאה כל ראיה לתקֵפותה. ומה שלעתים מצליחים הקוראים לגלות דברים נכונים הוא עקב השימוש באמירות כלליות, ובמיומנויות אחרות של קריאה-קרה".


"הקריאה הקרה" שהזכיר אבינר, היא "שם כולל למגוון שיטות אשר בהן משתמשים שרלטנים מקצועיים על מנת לקרוא את נפש לקוחותיהם, לנבא את עתידם ולתמרן את התנהגותם – כל זאת בהותירם את הרושם שהם עושים זאת בכוחות על-טבעיים ודרכים מסתוריות [...] 'הקריאה הקרה' נפוצה בצורות קריאות שונות, ביניהן קלפי טארוט, אסטרולוגיה, קריאה בכף היד, קריאה בקפה [...]" ועוד (שם, עמ' 290).


הצלחת "הקריאה הקרה" תלויה במידה בה מתלווים אליה הגורמים הבאים:


1) אמון – בני אדם נוטים לתת אמון במי שיודע לרוכשו: חיוך, חנופה, הזדהות ועשיית רושם מקצועי. מלבד האמון, נוטה הלקוח להאמין בשיטה עצמה, אך גם אם רמת ספקנותו של הלקוח גבוהה – אם כבר הגיע לקריאה, הרי שבהכרח רמת ספקנותו תפחת, וזאת על-מנת להצדיק את בחירתו להישאל בקורא בכף היד וכיוצא בו ו/או טרחתו להגיע עד אליו, וכו'.


2) פרשנות הלקוח – הלקוח מאזין לדברי הקורא וקושר ומשייך את הדברים הנאמרים בקריאה לעולמו האישי.


3) חשיבה וזיכרון סלקטיביים – הלקוח יְיחס חשיבות לקריאה מוצלחת ונכונה, שהרי היא "דיברה אליו", ויתעלם מהקריאות השגויות. לכשיזדמן ללקוח לספֵּר לחבריו אודותיה, הוא יספר רק על ההצלחות, כיוון שהשגיאות לא היו משמעותיות בעבורו (הוא גם לא ירצה להיראות כסכל בעיני חבריו על ש"יצא פראייר" והפסיד כסף בפח של שרלטן ונוכל).


4) חנופה מעודנת – הקורא מתאר את אופיו של הלקוח באופן מחמיא, כאשר לעתים המחמאות מוסוות היטב בתוך סבך מילולי טפל.


הבאנו רק מעט מזער מטכניקות הפעולה של ה"קוראים", על שלל הטכניקות, תוכלו לקרוא בספרו החשוב של שלמה אבינר "נר באישון לילה", עמ' 290–306.


"עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ"


לעיל הבאנו דעה שלפיה הקורא בכף היד עובר על לאו מפורש מן התורה והוא: "לא תעוננו". ברם, לפי דעתי אין זו אבחנה מדויקת, כי מצות לא תעשה "לא תעוננו" עוסקת באיסור שלא לכוון את פעולותינו ליום כזה או אחר, ואף נובעת מההזיה המאגית שיש זמנים טובים וזמנים רעים לעשות פעולות מסוימות, וכדברי רבנו בספר המצוות (לאווין לב): "יום זה ראוי לפעולה פלונית ונתכוון לעשותו, או יום זה לא רצוי לעשות בו פעולה פלונית ונימנע מלעשותו [...] כלומר, לא יהיה בכם קובע עתים האומר עת פלונית טובה ועת פלונית רעה".


לעומת זאת, הגדת העתידות באופן כללי, אף היא אסורה מהתורה אך היא כלולה בלאו אחר, והוא שלא לקסום (דב' יח, י): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף", והנה לפניכם הגדרת רבנו ללאו זה בספר המצוות (לאווין לא):


"הוזהרנו מלקסום, כלומר לעורר את כוח ההשערה [=על ידי תפישה מהירה ומקיפה של נסיבות קיימות וצפויות, וברור כי ידיעת הרקע או מקצתו עוזרים הרבה בעניינים הללו" (קאפח)] באחד ממיני העוררות. לפי שכל בעלי הכוחות הללו אשר אומרים מה שיהיה לפני היותו, לא ייתכן להם דבר זה אלא מפני שכוח ההשערה בהם חזק, ויארע על הרוב כפי האמת והנכון [...]. והכרחי הוא לבעלי הכוחות ההשערתיים הללו לעשות איזה מעשה כדי לעורר בו את כוחו ולעודד את פעולתו: יש מהם מי שמכה במקל על הארץ [...] ויש מהם מי שזורק אבנים קטנות ביריעת עור ומאריך להביט בהן ואחר כך יגיד [...] ומהם מי שזורק חגורת עור ארוכה על הארץ ומביט בה ומגיד".


ובכלל אלה גם ה"קוראים", שקוראים את העתידות בכף היד או בקלפים או בקפה, וכיוצא בזה משאר ההבלים וההזיות הנגעלות, וכמו שאומר יוסף קאפח שם: "בכל ההבלים הללו ראה גם הלכות עבודה זרה (יא, ז)", ובהמשך נראה את דברי רבנו החדים בהלכה.