קריאה בכף היד לאור המדע והדעת

עודכן ב: 4 דצמ 2018


אחת ה"חכמות" לידיעת העתידות ולידיעת סודות נפש האדם היא הקריאה בכף היד. במאמר זה ננסה לבחון את אמתתה, האם היא הוכחה מבחינה מדעית? האם היא מותרת מבחינה תורנית? ומהם מקורותיה שעליהם היא מתיימרת לבסס את הזיותיה. נחל בהקדמה כללית חשובה להבנת נפש האדם, וכיצד "חכמה" זו עושה שימוש במאפייני נפש האדם כדי להלהיב או להפחיד בני אדם אחר שקריה.

אפקט פורר

בשנת תש"ט ערך הפסיכולוג האמריקאי ברטראם פורר ניסוי, ובו ביקש מתלמידיו להעריך את רמת הדיוק של תוצאות מבחן אישיות בו נבחנו. המבחן כלל מספר שאלות כלליות ובסופו נאמר לתלמידים שכל אחד יקבל תוצאות אישיות המנתחות את אישיותו. לאחר זמן מה משקיבל לידו את כל שאלוני "מבחן האישיות", נתן פורר לכל תלמיד ותלמיד דף אישי המכיל ניתוח מפורט של אישיותו, כביכול בהתאם לתשובות שבחר ב"מבחן האישיות".

למעשה, מה שפורר חילק להם היה ניתוח אישיות פיקטיבי שהורכב מקטעים של מדורי ההורוסקופ השונים שמפורסמים בעיתונים. הוא חילק לכל התלמידים את אותו הניתוח, וביקש מהם לדרג בסולם של 0–5 את רמת הדיוק של התוצאות, כאשר 0 הוא לא מדויק בכלל, ו-5 מדויק לחלוטין. הדירוג הממוצע שהתקבל היה 4.26! פורר ואחרים חזרו על הניסוי באותה המתכונת מאות פעמים, והתוצאה הממוצעת שהתקבלה היתה עקבית: 4.2!

מחקרים מאוחרים יותר זיהו מספר גורמים המשפיעים על דירוגו של הנבדק: 1) אמונת הנבדק בכך שהניתוח הוא אישי וייחודי; 2) סמכותו הנתפסת של עורך הניתוח; 3) כמות ההיגדים החיוביים בניתוח.

מחקר זה מצביע על קיומה של הטיה קוגנטיבית, כלומר השכל הישר מוטה כתוצאה מגורמים שונים, וגורם להזדהות של בני אדם רבים עם תיאורים שונים של חייהם ואישיותם הנמסרים להם מידי שרלטנים למיניהם, כגון קוראים בכף היד, מקובלים מזויפים ואסטרולוגים.

להלן תרגום נוסח הניתוח שחילק פורר לתלמידיו: "יש לך צורך שאנשים אחרים יאהבו ויעריצו אותך, אך אתה נוטה להיות ביקורתי ביחס לעצמך. למרות שיש לך כמה חולשות אנושיות, אתה מסוגל בדרך כלל לפצות עליהן. יש לך יכולות רבות שאינך עושה בהן שימוש ושלא ניצלת לתועלתך. למרות שכלפי חוץ אתה נראה בעל משמעת ושליטה עצמית, בתוכך אתה נוטה להיות מודאג וחסר ביטחון [...]". לא הבאתי את הכל אך מן המעט נבין כבר את הכיוון.

אמירת אמתות כלליות

כאמור, דרכם של "בעלי הכוחות" למיניהם לומר לפונים אליהם אמירות כלליות השוות לכל נפש, והפונים מתפעלים מעומק הבחנתם וחדירתם לסוד נשמתם. אמירות כלליות מנוסחות בדרך כלל כהיגדים מנוגדים המאוזנים ברגישות רבה עד שכל אחד יכול למצוא בהם את עצמו, לדוגמה:

1) לפעמים אתה מוחצן, חביב, חברותי, אבל לפעמים אתה מופנם, עומד על המשמר, מאופק; 2) למדת מהניסיון לא להיות גלוי מדי ולחשוף את עצמך בפני אחרים; 3) אתה אדם שלו ורגוע שלפעמים כועס; 4) מצב רוחך הוא בדרך כלל אופטימי, ופרקי הזמן הדכאוניים שלך קצרים; 5) כלפי חוץ אתה שליו, אך במקרים רבים אתה חש חוסר בטחון עצמי. ועוד ועוד... הבאתי רק מעט, אך גם כאן מן המעט נבין את הכיוון...

בניסוי אחר נתבקשו סטודנטים לצייר עיגול על דף נייר ולהגישו. למחרת קיבל כל סטודנט חוות דעת מודפסת המתארת את אופיו. הסטודנטים התפעלו מן הדיוק שבאבחונים, ורבים הודו שלראשונה בחייהם זכו לחדירה כה עמוקה לנפשם – וכל זאת על סמך עיגול בעלמא! למעשה, כל הסטודנטים קיבלו חוות דעת זהה שכללה רשימת אמתות כלליות: אתה מתוסכל עקב הפער בין ציפיותיך למעשיך, אתה חי במתח עם בני המין השני, מאחורי ארשת פנים שלווה אתה אדם פגיע ורגיש וכיו"ב.

קריאה בכף היד

זוהי קריאה בשרטוטי כף ידו של האדם ככלי לגילוי תכונותיו ועתידו. הרב אבינר כותב כך בספרו "נר באישון לילה" (עמ' 173): "מה שנהוג היום לנחש את העבר והעתיד על-פי ציורי כפות הידיים הנמצאים בספרים הוא הבל. יתר על כן, המתעסקים בכך עוברים על איסור תורה "לא תעוננו" (תמים תהיה, לרב יעקב משה הלל, עמ' עט) [...]. מבחינה מדעית, קריאה בכף היד המצויה בימינו היא שיטה פסידו-מדעית חסרת ערך, ולא נמצאה כל ראיה לתקפותה. ומה שלעתים מצליחים הקוראים לגלות דברים נכונים הוא עקב השימוש באמתות כלליות, ומיומנויות אחרות של קריאה קרה".

הקריאה הקרה שהזכיר היא "שם כולל למגוון שיטות בהן משתמשים שרלטנים מקצועיים על מנת לקרוא את נפש לקוחותיהם, לנבא את עתידם ולתמרן את התנהגותם – כל זאת בהותירם את הרושם שהם עושים זאת בכוחות על-טבעיים ודרכים מסתוריות [...] הקריאה הקרה נפוצה בצורות קריאות שונות, ביניהן קלפי טארוט, אסטרולוגיה, קריאה בכף היד, קריאה בקפה [...]" ועוד (שם, עמ' 290).

הצלחת הקריאה תלויה במידה בה מתלווים אליה הגורמים הבאים:

1) אמון – בני אדם נוטים לתת אמון במי שיודע לרכשו: חיוך, חנופה, הזדהות ועשיית רושם מקצועי. מלבד האמון נוטה הלקוח להאמין בשיטה עצמה, אך גם אם רמת ספקנותו של הלקוח גבוהה – אם כבר הגיע לקריאה, הרי שבהכרח רמת ספקנותו תפחת על מנת להצדיק את בחירתו.

2) פרשנות הלקוח – הלקוח מאזין לדברי הקורא ומשייך את הדברים הנאמרים בקריאה לעולמו האישי.

3) חשיבה וזיכרון סלקטיביים – הלקוח ייחס חשיבות לקריאה מוצלחת ונכונה, שהרי היא "דיברה אליו", ויתעלם מהקריאות השגויות. לכשיזדמן ללקוח לספר לחבריו אודותיה, הוא יספר רק על ההצלחות, כיון שהשגיאות לא היו משמעותיות בעבורו.

4) חנופה מעודנת – הקורא מתאר את אופיו של הלקוח באופן מחמיא, כאשר לעתים המחמאות מוסוות היטב בתוך סבך מילולי טפל.

הבאנו רק רק מעט מזער מטכניקות הפעולה של ה"קוראים", על שלל הטכניקות, תוכלו לקרוא בספרו החשוב של הרב אבינר "נר באישון לילה", עמ' 290–306.

עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ

לעיל הבאנו דעה שלפיה הקורא בכף היד עובר על לאו מפורש מן התורה "לא תעוננו". ברם, לפי דעתי אין זו אבחנה מדויקת, כי לאו זה עוסק באיסור שלא לומר "יום זה ראוי לפעולה פלונית ונתכוון לעשותו, או יום זה לא רצוי לעשות בו פעולה פלונית ונמנע מלעשותו [...] כלומר לא יהיה בכם קובע עתים האומר עת פלונית טובה ועת פלונית רעה" (ספר המצוות להרמב"ם, לאוין לב).

ברם, הגדת העתידות באופן כללי, אף היא אסורה מהתורה אך היא כלולה בלאו אחר, והוא שלא לקסום, וזוהי הגדרת רבנו ללאו זה בספר המצוות (לאוין לא):

"שהוזהרנו מלקסום, כלומר לעורר כוח ההשערה [=על ידי תפישה מהירה ומקיפה של נסיבות קיימות וצפויות, וברור כי ידיעת הרקע או מקצתו עוזרים הרבה בעניינים הללו" (מָרי שם, בהע' 59)] באחד ממיני העוררות. לפי שכל בעלי הכוחות הללו אשר אומרים מה שיהיה לפני היותו, לא ייתכן להם דבר זה אלא מפני שכוח ההשערה בהם חזק, ויארע על הרוב כפי האמת והנכון [...].

והכרחי הוא לבעלי הכוחות ההשערתיים הללו לעשות איזה מעשה כדי לעורר בו את כחו ולעודד את פעולתו: יש מהם מי שמכה במקל על הארץ [...] ויש מהם מי שזורק אבנים קטנות ביריעת עור ומאריך להביט בהן ואחר כך יגיד [...], ומהם מי שזורק חגורת עור ארוכה על הארץ ומביט בה ומגיד". ובכלל אלה גם ה"קוראים" שקוראים את העתידות בכף היד או בקלפים או בקפה, וכיו"ב משאר ההבלים, וכמו שאומר מָרי שם (הע' 63): "בכל ההבלים הללו ראה גם הלכות עבודה זרה פי"א הל' ז".

וממשיך הרמב"ם ואומר שם: "והמטרה בכל אלה לעורר את הכוח שיש בו, לא שאותו דבר עצמו פועל משהו, או מורה על משהו. וזו טעות ההמון, כי כאשר מתאמתות להם מקצת אותן ההגדות, חושבים שהפעולות הללו מורות על מה שיהיה [...]". כלומר, ההמון חושבים ששרטוטי כף היד או רישומי הקפה או מה שעלה בקלפים, הם אלה שמורים על מה שיהיה, והאמת היא, שכל אלה אינם אלא הסחת הדעת כדי לעורר את אותו כוח השערתי שיש בכל אדם ברמה שונה. ומי שיש לו כוח השערתי ברמה גבוהה, תסייע לו פעולה חיצונית זו כדי להפעיל את כוח ההשערה שבו.

וקובע הרמב"ם שם: "והעושה איזה מעשה שיהיה מן המעשים הללו וזולתם, מכל מה שנוהג בדרך זו נקרא קוסם, אמר ה': 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ [...] קֹסֵם קְסָמִים' [דברים יח, י]. ולשון ספרי: 'איזהו קוסם? זה האוחז במקלו ואומר אם אלך או לא אלך'. ועל סוג זה של עוררות [כח ההשערה] המפורסם באותו הזמן אמר הנביא: 'עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ' [הושע ד, יב]. והעובר במעשה זה לוקה, כלומר הקוסם ומגיד על ידי מעשה שעושה, לא השואל את הקוסם, אבל השואל מתועב מאד [ומכין אותו מכת מרדות]".

ויתרה מזאת, הרמב"ם גם מלמדנו שם, שפעולות אלה הינם שורש עבודה זרה, וזה לשונו: "והגיע בהם הדבר בטעות זו [=בהאמינם שפעולות ההבל הללו מנבאות את העתידות], עד שחשבו שמקצת אותן הפעולות הן סיבת הווית מה שיהיה, כמו שמדמים בעלי משפטי הכוכבים, לפי שמשפטי הכוכבים אינם אלא מן הסוג הזה". ומעיר שם מָרי (הע' 64): "כלומר כאשר הורגלו בדברים הללו שכחו את המטרה עיקרית באותן הפעולות [שהיא רק לנבא את העתיד], והגיעו לידי כך שנדמה להם שהפעולות הם הם הסיבה למעשה שנעשה באופן כך ולא באופן אחר". וזו כבר עבודה זרה, להאמין שיש בכוח אדם "לשנות" את טבע המציאות על ידי פעולות מפעולות שונות. וכבר הוכחתי במאמר אחר כי משפטי הכוכבים דהיינו האסטרולוגיה הינה שורש עבודה זרה.

פסיקת הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה יא

[ו] "אי זה הוא קוסם, זה העושה מעשה [...] כדי שֶׁיִּשּׁוֹם וְתִפָּנֶה מחשבתו מכל הדברים, עד שיאמר דברים שעתידין להיות, ויאמר דבר פלוני עתיד להיות, או אינו הוה. או שיאמר שראוי לעשות כך והזהרו מכך".

[ז] "יש מן הקוסמין שהוא ממשמש בחול או באבנים. ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק. ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומרים. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר, הוא שהנביא אומר 'עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ' [הושע שם]".

[ח] "אסור לקסוֹם ולשאול לקוסם. אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכת מרדות, אבל הקוסם עצמו אם עשה מעשה מכל אלו וכיוצא בהן [=כגון ה"קוראים" למיניהם] לוקה שנאמר: 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ [...] קֹסֵם קְסָמִים' [דברים שם]".

ומעיר שם מָרי יוסף קאפח, וזה לשונו (אותות יד–טו): "ואחת היא דעת רבנו שכל אלה הבל המה מעשה תעתועים [...]. ונראה שכל כיעורו [של השואל את הקוסם] על-ידי זיהום מחשבתו בדברי הבל שאין ראוי לישראל מקבלי תורת ה' לעסוק בהן".

[כ] "ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להִמשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במדבר כג, כג]. ונאמר 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' [דברים יח, יד]".

[כא] "כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יי אֱלֹהֶיךָ' [דברים יח, יג]".

מקורות להבלי הקריאה בכף היד

קריאה בכף היד מוזכרת בספר הזוהר (יתרו ע, ב), ושם נאמר כי בשבעה איברים ניתן להבחין באישיותו של האדם: שיער, מצח, עיניים, פנים, שפתיים, אוזניים, ושרטוטי הידיים, ושם נפרטו עניינים אלה באריכות.

איני בקי בספר הזוהר ויחסי אליו זהיר מאד, ואולי לא לחינם נקרא שמו זהר, שיש להיזהר בו. דברי אמת שבו יש לקבל, אך דברי הבל שיש בו, וכנראה שלא מעטים, יש לדחות ללא משוא פנים וללא חשש מהמוני השוטים או מבעלי השררה ששולטים בהמוני השוטים, שנוח להם ולשררתם לדמות להמון שספר הזוהר נאמר מפי הגבורה.

לגבי הקטע המובא כאן, הסתכלתי בזוהר שם וראיתי שיש שם משפטים שמהם עולה שניתן לחזות את העתידות לפי מבנה ומאפייני האיברים הללו, ואם הבנתי נכון הרי שמדובר כאן באיסור מפורש מהתורה. ועל קטעים כאלה בזהר יש לומר "עמי בזהר ישאל והזיותיו יגידו לו". ואין לי ספק שהרמב"ם כלל לא היה מתייחס לקטעים מעין אלה שבספר הזהר, והיה משאיר אותם לשוטים שראויים להם, "שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם" כלשונו בצוואתו לספרו "מורה הנבוכים".

מקור שני הוא בכתבי הרמב"ן, וזה לשונו (עמ' כו, הוצאת מוסד הרב קוק): "וסדר השרטוטין שאמר הגאון הוא חכמת הכף והשרטוטין שעד עכשיו משתמשים בהם ומתעסקים בהם בני אדם. וכל אלו הדברים וכיוצא בהם, חכמות ישנות אמתיות הן ומקובלות ביד מקבלי התורה".

לצערי, הרמב"ן הכניס עצמו לגדר הסכלים ומחוסרי הדעת שהגדיר רבנו לעיל, ואין זה המקום היחיד שהוא מדבר דברי סכלות לדעת רבנו הרמב"ם, ובמעט הכרותי עם כתבי הרמב"ן נתקלתי בכמה וכמה דברי הבל, כך שלא אתפלא אם יש עוד דברי הבל רבים בכתביו. ראו לדוגמה את פירוש הרמב"ן על הפסוק "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח, יט), שם הוא כותב על ההיזק הגשמי שאשה נדה גורמת:

"ועוד הגידו בו נסיון אמיתי, והוא מנפלאות תמים דעים בתולדה, כי הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה, ייראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם, כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי, ורוע האויר ידבק במראה. והנה היא כאפעה הממית בהבטתו".

ועל דא אמרינן: מהי הַשּׁוֹטוּת הזו?! ואם רק במקום אחד נשתטה ביסודי הדת החרשתי...

בתמונה: מגדת עתידות, ציור מאת קאראווג'ו 1595


#עתידות #הלכה #רמב#עבודהזרה

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!