CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

לקמן קטע מתוך הספר "המהפך". ספר זה נכתב על-ידי זמיר, המין הידוע בציבור אשר מתעה את עמֵּנו אחרי התהו וההבל. בקטע לקמן הנחש השקט "מוכיח" שיש אמת בספר-האופל! וכיצד הוא מוכיח זאת? ובכן, הוא מנפנף בידיעה מדעית מרעישה שיש בספר-האופל, ידיעה מדעית ששום בן-אנוש לא יכול היה לדעת אותה בימי חיבור ספר-האופל – אלא-אם-כן כמובן ספר-האופל ניתן בנבואה. וזו היא ההוכחה לפי הנחש, שספר-האופל הוא ספר אלהי, שהרי רק בנבואה מאת ה' יתעלה ניתן לידע סוד שכזה. הסוד המדובר הוא בעניין נדידת היבשות. והנה דבר

"בכל כתבי-יד העתיקים ובכל לוחות העיבורים שבסידורי תימן, לעולם אין מחברים חֻקת ובלק, אלא אומרים בשבת ראשונה קרח וחצי-חקת, ובשניה חצי-חקת ובלק. וכן הוא בסידור רס"ג, וכן הוא במדרש-הגדול" (דברי השכיר בפירושו לספר אהבה, עמ' תשלט). וכך היא חלוקת העולים על-פי כתבי-יד תימן, כפי שהיא מובאת במהדורתו של קאפח למשנה-תורה: קרח וחצי-חקת: א) ויקח קרח (טז, א); ב) וידבר, דבר אל (יז, טז); ג) ויאמר ה', השב (יז, כה); ד) וידבר ה' אל אהרן (יח, ח); ה) ולבני לוי (יח, כא); ו) וידבר ה', זאת חקת (יט, א)

"בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר" (משלי ד, יא), "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה" (קהלת ב, כו), "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם" (משלי ב, י). הואיל ובימינו רבים תועים לסבור שיש לזרוק את השכל, ושצריך להישמע לאליל דמיוני מזוקן או לאיזה גס רוח ממגדל השן, ראיתי לנכון להביא את דברי רס"ג בהקדמתו לספר משלי. מדבריו נלמד שאסור בשום-פנים-ואופן "לזרוק את השכל" כי השכל הוא פאר יצירת האדם, ובעיטה בו

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פב, טבת תשמ"ד, עמ' 18–21]. מאבקה של ההתאחדות לזכויות יהודי תימן לאחר קום המדינה את תולדות "התאחדות התימנים" ניתן לחלק לשני חלקים: לפני קום המדינה, ולאחריה. בדיוננו הקודם (אפיקים פא) התחקינו אחרי פעילויותיה של ההתאחדות בתקופה הגורלית של טרם-מדינה, והראינו לדעת היאך לחמו בציפורניים ובשיניים להשגת זכויותיהם של יוצאי-תימן, הן אלה שכבר היו ותיקים בארץ והן אלה שעדיין ציפו לגאולתם בחוץ-לארץ. ובמידה מסוימת אף השיגו הישגים ניכרים. היום, ממרחק של שנות-דו

דוגמה שפא בשמות (ד, כ) נאמר כך: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ", ושם פירש רש"י: "עַל הַחֲמֹר – חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להיגלות עליו, שנאמר: 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' [זכ' ט, ט]". ומכיוון שפירושו של רש"י מתיימר להיות פירוש פשטני מוצהר, וכך אכן מבינים אותו כל המינים וצאצאיהם שעוסקים בו, יש לתמוה תמיהה גדולה על ההזיה הזו

דוגמה שסט בשמות (ג, יט) נאמר כך: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה", ושם פירש רש"י: "לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ – ואין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא ייתן אתכם להלוך. ויש מפרשין: וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה – ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח 'אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם' וגו' [ג, כ]". בפסוק הנדון נאמר: "וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה" מבלי לייחס אותה להקב"ה, ואף-על-פי-כן רש"י ב

ביום שלישי ז' באב תשפ"ג (25.07.23) הוגשה לשולחן הכנסת הצעת חוק-יסוד שכותרתה: "חוק יסוד לימוד התורה". יוזמי ההצעה הינם חברי הכנסת: משה רוט, ישראל אייכלר, יעקב אשר, אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב טסלר ויצחק פינדרוס. כל אלה מינים ארורים שר"י. הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע כחוק יסוד שני דברים: האחד הוא ש"לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי", והשני הוא "שמדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם, יראו במי שקיבלו על עצ

לאחר כתיבת חלק נה בסדרת המאמרים על רש"י נשלחה אלי תגובה, וזה לשונה: יישר כוחך על מאמריך בעניינוֹ של רש"י, ירדת עד תהום הבנת הפסיכולוגיה שמסתתרת מאחורי מאמיני העשיריות ומגשימי האלוהים! מאמריך מרתקים ומצמררים בו זמנית. חשבתי שאראה עשרות ומאות תגובות על מאמריך, הן לחיוב, הן לשלילה, אך עצם השתיקה הרועמת וחוסר התגובות המוחלט מכיוון הרבנות האורתודוקסית, רק מוכיחים עד כמה הנך צודק! חשבתי למצוא למשל תגובה מאיזה רב שׂכיר חשוב ובעל שם שיסתור את דבריך, או אולי איזה ראש ישיבה בעל שם שיקו

דוגמה שנה בשמות (א, א) נאמר כך: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" וכו', ושם פירש רש"י: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אף-על-פי שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: 'הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא' [יש' מ, כו]". ופירושו של רש"י סכלות, שהרי הפסוק בישעיה כלל לא מבקש ללמדנו שהקב"ה סוֹפר או קורא בשמות – אלא זהו משל לכך שהקב"ה שולט באופן מוחלט בכל הבריאה העצומה

היום, ב-טז בסיוון תשפ"ו, שוב פערה את פיה הלטאה הליטאית המוגלתית, וכך נאמר בכותרת שפורסמה באתר החדשות i24 אשר מצטטת את דברי המין המוגלתי והמבחיל דב לנדו: "האמירה המקוממת של הרב לנדו: 'ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות'". ואכן, ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות של בנינו אשר משרתים היום בגבול הצפון והדרום וביהודה ושומרון, אשר מסכנים את נפשם כדי שעם-ישראל יוכל לחיות בבטחה, וכדי שנוכל לקיים שגרת חיים בריאה ושמחה. על האימהות והרעיות אשר אינן יודעות את נפשן מחרדה מקו

במאמר זה הנני ממשיך לסקור את מבואו של קאפח למורה-הנבוכים מהדורתו, וכבר הסברתי במאמרים הקודמים בסדרה זו את מניעיי הראשונים והאחרונים לסקירת מבואו של קאפח למורה-הנבוכים מהדורתו. ובכן, בהמשך מבואו של קאפח למורה, הוא מקדיש פרק לתיאור כתבי-היד של המורה שהיו לפניו ומותח ביקורת על תרגומֵי המורה המשובשים שקדמו לו. א. כתבי היד שהיו לפני קאפח נוסח המקור המרכזי שקאפח נעזר בו הוא נוסח המקור שהוציא לאור ד"ר יששכר יואל (תרצ"א, 1931), נוסח זה מיוסד על מהדורתו של ד"ר שלמה מונק (תרט"ז, 1856).

העניין הראשון שרבנו עוסק בו בהלכות תשובה הוא מצות הווידוי. מדובר במצות עשה וכפי שנאמר בכרוז שם: "הלכות תשובה – מצות עשה אחת, והיא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתוודה". בהמשך, בביאור הפרקים הבאים נעסוק בעז"ה בהרחבה במקומה של התשובה ביחס למצות הווידוי, כלומר בהמשך נלמד שהתשובה הינה למעשה תהליך והכנה הכרחית לקיום מצות הווידוי, וכל המתוודה בלא שעשה תשובה באופנים המוגדרים בהלכה, למעשה טובל ושרץ בידו, דהיינו מוסיף טומאה על טומאתו. ודרך אגב, בימינו הפכו את העיקר, דהיינו את הווידוי, לט

בעניין ספר-האופל נשאלתי כך: ראיתי את תלונותיכם על דברי ספר הזוהר בכמה נושאים (רוממות האל, ברכת הלבנה ועוד) וציפיתי למעט יושר אינטלקטואלי שהרי כל מה שכתוב בספר הזוהר מופיע בגמרא ובמדרשים באין-ספור מקומות [האמנם?] ולכן לא הבנתי: האם אתם כופרים בדברי חז"ל או שמא אתם מסבירים את דבריהם בצורה אחרת (כדעת הרמב"ם) – ואם כך, מדוע לא ניתן לקרוא את ספר הזוהר באותו אופן?! ולהבנתי זאת הייתה דרכו של הרב יוסף קאפח ז"ל. דברי חכמים וחידותם. שאם לא כן נמצאתם מוציאים שם רע לכל דברי חז"ל שתואמים

דוגמה שסט בשמות (לג, יא) נאמר: "וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל", מפשט הפסוק המינים עלולים לתעתע שהקב"ה ומשה דיברו כאשר פניהם זה כנגד זה, דהיינו יש להקב"ה לפי דמיונם הנואל פנים כבני האדם – ולכן אונקלוס, שהוא ממוסרֵי התורה-שבעל-פה, תרגם שם כך: "פָּנִים אֶל פָּנִים" – "מַמְלַל עִם מַמְלַל", דהיינו דיבור עם דיבור, ומטרתו בזה ללמד על ייחודיו

"וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ" (יח' יא, כא). טרם שאמשיך בסקירת הפירוש, אבקש ברשותכם לחזור להקדמת הפירוש לספר יצירה שבה הזייפן סוקר את תשע השיטות בעניין מציאות העולם. ובכן, שמתי לב לכך שהזייפן שחיבר את הפירוש לספר יצירה העתיק את ההקדמה הזו מפירושו הארוך של רס"ג לתורה שאינו נמצא בידינו, תוך שהוא תוקע בה את הזיותיו. וכיצד הנני יודע זאת? ובכן, בראש פירוש רס"ג לתורה (עמ' טו), קאפח מעתיק בהערה את דברי רס"ג ש

המעמד המכונן ביותר בהיסטוריית העם היהודי הוא מעמד הר סיני, ובמאמר זה נעמוד על מאפייניו הייחודיים שלא חזרו ולא יחזרו עוד לעולם. במעמד אדיר זה, נכרתה ברית-עולם בין הקב"ה לבין עם-ישראל. בזכות קבלת התורה, עם-ישראל, שהיה עם של עבדים נרצעים שפלים וּמוּכִּים, התרומם ונהיה לאומה נשׂגבה חדוּרת מטרה: לקרוא בשם ה' אל עולם ולפרסם את מציאותו וייחוד שמו לכל באי עולם. כמו כן, במעמד אפוּף הוֹד זה, ניתנו לעם-ישראל עשרת הדיברות, ולאחריהן משה רבנו עלה אל הר סיני, ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה ק

ידוע המנהג להישאר ערים בליל שבועות ולעסוק בתורה. מנהג זה, כמנהגים רבים נוספים, אינו קדום כפי שטועים לחשוב, אלא חדש לגמרי. זו הסיבה שהוא לא נזכר בכתבי חז"ל, לא בכתבי הגאונים והרמב"ם, לא בדברי הראשונים ואף לא בדברי האחרונים. מנהג זה החל להתפשט כאש בשדה קוצים החל מהמאה הי"ז, לפני כשלוש מאות וחמישים שנה בלבד! תופשי אגדות חז"ל כפשוטן אשר החריבו את דתנו ושקעו בהשקפות מינות ומדוחים, החליטו להביא ראיה למנהג הזה לאור דברי המדרש בשיר השירים רבה (א, ב), שם נאמר שעם ישראל ישן ונחר ולא נו

ביום שלישי כה באדר א תשפ"ד (5.3.24) פורסמה כתבה ב"יתד נאמן", שכותרתה: "ואנשכנו כחמור". כבר מתוך הכותרת של הכתבה ניתן להבין לא מעט על שחץ וגאון ליבה של חברת המינות החרדית הפרו-נוצרית. וכך נאמר בתלמוד מסכת פסחים (מט ע"ב): "תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם-הארץ אמרתי: מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! אמר להן: זה [החמור] – נושך ושובר עצם, וזה – נושך ואינו שובר עצם". כלומר, נדמה להם לחרדים שעם-ישראל שונא אותם בגלל שהם "תלמידי חכמים" וכל עם-ישראל

במוצאי שבת פרשת ויקהל תשפ"ד (9.3.24) פתחה האתון את פיה, לא אתונו של בלעם, אלא אתונם הנרצעת של המינים האשכנזים. לא יצחק כי אם ישמעאל אִבְּן עבדאללה שר"י, החמור התורן של שושלת העבדים הספרדים למשפחת יוסוף, פער את פיו. ישמעאל איים בבית-הכנסת של הרשעים (היזדים, הזֵּדים), שאם יגייסו את יושבי הישיבות הם יעזבו לחו"ל. דבריו חוללו סערה גדולה וגרמו לחילול-שם-שמים עצום, והנה לפניכם דבריו מתוך כתבה ב-Ynet, שכותרתה: הרב הראשי יצחק יוסף: "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחוץ לארץ": על

לאחרונה נחשף אחד מיושבי הישיבות לאתר אור הרמב"ם ותהיות החלו להתעורר במחשבתו. הוא החל להתווכח עם הכומרים שבישיבתו, ואחד מהם החליט להגיב. אותו כומר אשר כמובן אוכל מן התורה, מפחד לחשוף את שמו כדי שלא יפָּגע שמו הטוב כ"אחד שמגיב בבלוגים". וכבר על זאת הנני תמה, והלא אם אכן לפי דבריו הנני כופר בתורה-שבעל-פה, איך הוא מעז שלא לחשוף את שמו?! וכי הוא עושה את מלאכת ה' רמיה? והלא מצוה גדולה ורבה היא להשיב לאפיקורוסים (שהרי לשיטתו אדיר הקטן כופר ואפיקורוס), מדוע אפוא הוא מפחד? ואין לי ספק

"כל חייל שניצל זה בזכות דף גמרא שלמדתי", כך אומר יושב בישיבה חרדי בכתבה שפורסמה ב-YNET ביום כד באדר א תשפ"ד (4.3.24), וזו היא ההזיה שמחדירים ומלעיטים המינים, הלא המה גדולי-טחורי-האסלה, את צאן מרעיתם מעת היותם תינוקות בחיק אימותיהם. הזייתם השחצנית הזו לפיה תורת מינותם "מגינה ומצילה" היא מן המפורסמות, וכבר כתבתי בעניינה מאמרים לא מעטים (ראו נא: 'משרתם של מינים' שם ריכזתי הפניות למאמרים בעניין זה). מה ניתן וראוי להוסיף על כל מה שנאמר? ובכן, יש עניין אחד שחשוב להבין ודומני שטרם ה

אחד המנהגים המפורסמים כיום בקרב יהדות המינות האורתודוקסית הספרדית הוא המנהג לומר בשעת כריכת רצועת התפילין סביב האמה שני פסוקים מהושע (ב, כא–כב): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְיָ", ונשאלתי בעניין מקורו. ובכן, לאחר חיפוש מפרך דומני שמצאתי את המקור המרכזי למנהג הזה, והוא בספר קיצור לספר של מין כעור ושחצן במיוחד הידוע בציבור בשם השל"ה (אשכנזי בשם ישעיה הורביץ שנקרא

על המאמר "אין משיבין את הארי לאחר מיתה", הגיב מאן-דהו חכם בעיניו, וזה לשונו: אחי, אתה כותב כאלו שטויות שאפשר להשתגע... לעצם העניין, אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד, וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה – אלא שזה לא מומלץ, כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב בכיסם לכל אשר יאמרו לו כי הוא זה (ראה באגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו). זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה שעליה די

ביום שני, י באדר א תשפ"ד (19.2.24) התראיין שר התקשורת באולפן N12 בעניין גיוס יושבי הישיבות (דקה 6:12 עד 9:00), והנה דבריו ודברי המראיין (עופר חדד), כפי שהובאו בכתבה (mako.co.il/news-diplomatic/2024_q1/Article-63ba094f042cd81026.htm): [חדד:] כמי ששירת בצבא וכחלק ממפלגת הליכוד שמצביעיה משרתים בצבא, איך אתה מרגיש עם הכוונה להעמיס על ציבור המשרתים, ובזמן הזה להאריך את הפטור לציבור גדול? [קרעי:] הלוחמים שלנו שנמצאים בעזה ובצפון נאמנים למורשת ישראל. עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות ש