אונקלוס - ראש פרשני האמת (חלק לה)
דוגמה תכח
בויקרא (ד, ג) נאמר: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַייָ לְחַטָּאת", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ לְחַטָּאת" – "קֳדָם יְיָ לְחַטָּתָא", וכבר ראינו בשלל דוגמות שאונקלוס אינו מותיר בתרגומו את למ"ד היחס: "לַייָ" כשהיא נאמרת בפסוק קמי שמיא. בדרך-כלל הוא מחליפהּ במילה "קֳדָם" ולעתים רחוקות מאד במילה אחרת כמו "לִשְׁמָא". העקביות הזו בשינוי תרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק להקב"ה, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה משוכני-בתי-החומר. כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, ובכך הוא משיג שתי מטרות: הרחקה מן ההגשמה בהרחקת אמיתתו יתברך מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתהדר שמו מתגדֵּל ובדומה לפנייה למלך או לשופט וכיו"ב, שמשום כבודו נעשית בגוף שלישי ולא בגוף ראשון.
דוגמה תכט
בויקרא (ד, לא) נאמר: "וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ", מן המלים: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ" המינים עלולים לתעתע שיש לה' גוף שהרי לכאורה לפי פשט הפסוק הקרבן מסב לה' עונג ונחת גשמיים, ולכן אונקלוס נחלץ לתרגמן: "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה'. ובעניין תרגומו "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ראו נא בדוגמה הקודמת.
דוגמה תל
בויקרא (ה, ו) נאמר: "וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַייָ עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "לִקְדָם יְיָ", ובעניין הרחקת ההגשמה הזו ראו נא לעיל בדוגמה תכח הסמוכה.
דוגמה תלא
בויקרא (ה, ז) נאמר: "וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַייָ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "לִקְדָם יְיָ", ובעניין הרחקת ההגשמה הזו ראו נא בדוגמה תכח.
דוגמה תלב
בויקרא (ה, טו) נאמר: "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְיָ וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַייָ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "לִקְדָם יְיָ", ובעניין הרחקת ההגשמה הזו ראו נא בדוגמה תכח.
דוגמה תלג
בויקרא (ה, יט) נאמר: "אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "לִקְדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תלד
בויקרא (ה, כא) נאמר: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּייָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "בַּייָ" – "קֳדָם יְיָ", והנה ראינו בדוגמה זו שלא רק את אות היחס למ"ד אונקלוס מרחיק מאמיתת ה' יתעלה, אלא גם את אות היחס בי"ת, ומאותן הסיבות שפורטו בדוגמות רבות, וחזרתי עליהן שוב בחלק זה בדוגמה תכט.
ודרך אגב, אונקלוס מוסיף בתרגומו לפסוק זה גם ביאורים לפשט הכתוב: "וּמָעֲלָה מַעַל [...] אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד", וכך הוא מתרגם שם: "וִישַׁקַּר שְׁקַר [...] אוֹ בְשֻׁתָּפוּת יְדָא" וכו'.
דוגמה תלה
בויקרא (ה, כה) נאמר: "וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַייָ אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "לִקְדָם יְיָ", וכאמור בדוגמה תכח הסמוכה ועוד רבות. כמו כן, נשים לב שבפסוק זה אונקלוס מתרגם: "אֶל הַכֹּהֵן" – "לְוָת כָּהֲנָא", כלומר כאשר מדובר בעניין חומרי אונקלוס אינו מתרגם את מילות היחס במילה "קֳדָם" אלא במילה "לְוָת", וזו הבחנה נאה.
דוגמה תלו
בויקרא (ו, ח) נאמר: "וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "רֵיחַ נִיחֹחַ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה', ובעניין הרחקת ההגשמה הזו ראו דוגמה תכט. ובעניין תרגומו "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ראו דוגמה תכח.
דוגמה תלז
בויקרא (ו, יג) נאמר: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַייָ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וראו נא בעניין הרחקת ההגשמה הזו לעיל בסמוך בדוגמה תכח.
דוגמה תלח
בויקרא (ו, יד) נאמר: "תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "רֵיחַ נִיחֹחַ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה', ובעניין הרחקת ההגשמה הזו ראו דוגמה תכט. כמו כן, גם כאן אונקלוס תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תלט
בויקרא (ו, טו) נאמר: "חָק עוֹלָם לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור. ובהמשך בפסוק יט הוסיף ביאור נאה לפשט הפסוק: "הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ" – "כָּהֲנָא דִּמְכַפַּר בִּדְמַהּ".
דוגמה תמ
בויקרא (ז, ה) נאמר: "אִשֶּׁה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תמא
בויקרא (ז, יא) נאמר: "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור בשלל דוגמות בחלקי מאמר זה, וחזרתי על תמצית העניין בדוגמה תכח בסמוך.
דוגמה תמב
בויקרא (ז, יד) נאמר: "תְּרוּמָה לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "דִּקְדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תמג
בויקרא (ז, כ) נאמר: "מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "דִּקְדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תמד
בויקרא (ז, כא) נאמר: "מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "דִּקְדָם יְיָ".
דוגמה תמה
בויקרא (ז, כה) נאמר: "אִשֶּׁה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תמו
בויקרא (ז, כט) נאמר: "הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ [...] לַייָ" – "קֳדָם יְיָ [...] לִקְדָם יְיָ", ועיניכם רואות שאונקלוס ע"ה עקבי מאד בתרגומו.
דוגמה תמז
בויקרא (ז, לה) נאמר: "לְכַהֵן לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור. ויש בעניין זה גם לימוד השקפה לפיה העבודה והכהונה אינן לה' יתעלה, הוא אינו זקוק להן, אלא אנחנו הם אלה אשר עובדים לפניו דהיינו אנחנו אלה אשר זקוקים לעבדו ולאהבו ולהתיירא ממנו – כי רק בעבודת ה' ובקיום המצוות ובראשן אהבת ה' ויראתו נכונן חברה מתוקנת ונמלא את ייעודנו.
דוגמה תמח
בויקרא (ז, לח) נאמר: "לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַייָ", וגם כאן תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תמט
בויקרא (ח, כא) נאמר: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה', ובעניין הרחקת ההגשמה הזו ראו דוגמה תכט. ובעניין תרגומו "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ראו דוגמה תכח.
דוגמה תנ
בויקרא (ח, כח) נאמר: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קוּרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ", ובעניין שתי הרחקות ההגשמה שבפסוק ראו נא בדוגמה הקודמת. אגב, בהמשך, בפסוק לה, אונקלוס מתרגם: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְיָ", "וְתִטְּרוּן יָת מַטְּרַת מֵימְרָא דַּייָ", דהיינו אונקלוס מוסיף בתרגומו מילה שמבארת כי המשמרת אינה לה' אלא לציוויו.
תגובות