המתפלל למליץ עובד אלוה זולתו!
במאמר קצר זה הנני מבקש לעמוד על תעתוע נוסף מבתי-המדרשות של המינים, אשר אינם חדֵלים לנסות להכשיר ולהצדיק את תעלוליהם, נחֵל אפוא את עיוננו בדברי חז"ל ורבנו בהלכות תשובה (ג, טו): "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים [...] חמישה הן הנקראים מינים: [...] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".
ובכן, טענת המינים הפעם היא, שמינות לדעת הרמב"ם היא אך ורק כאשר האדם עובד את המליץ והמתווך, אך כאשר האדם רק מתפלל לאותו מליץ ומתווך, הוא אינו בגדר מין והדבר אף מותר לכתחילה – ואין ספק שלשיטתם אף מדובר במצוה גדולה ורבה. הוי אומר, לשיטתם התפילה אינה בגדר עבודה ופולחן, ולכן מותר ואף מצוה להתפלל למתים ועל קברי המתים.
ובכן, הבה נבחן ברשותכם את פסקי חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (רפ"ב): "עיקר הציווי בעבודה-זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים [...] ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים [...] – הרי זה עובד עבודה-זרה [...] ובעניין זה ציווה ואמר: 'הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם' [דב' יא] כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיותן סרסור ביניכם ובין הבורא [...] שנאמר: 'אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים' [ויק' יט]. ובעניין זה נאמר: 'וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ' [דב' יב] [...] וכל הלאווין האלו בעניין אחד הן, והוא, שלא יפנה אחר עבודה-זרה [=ואפילו בהרהור הלב אסור!] וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה – הרי זה לוקה".
נמצא אפוא, שכל אדם שעשה מעשה אשר מבטא פנייה לאחד מן הברואים, החיים או המתים, עובד עבודה-זרה ולוקה מן התורה. אולם, אם המעשה שהוא עשה הינו אחד מארבע עבודות המפורסמות (=משתחווה וזובח ומקטיר ומנסך) או עבודה שנתייחדה לאותה עבודה-זרה – העושה אותה למתווך ומליץ נהרג במיתת סקילה וכאמור בהל' ע"ז פ"ג. ובימינו, המתפללים על קברי המתים לא רק פונים למליץ ומתווך וחייבים במלקות מן התורה, הם אף חייבים במיתת סקילה שהרי הם משתטחים על הקבר, דהיינו משתחווים לעבודה-זרה! וגם אם אינם משתטחים, הרי שההגעה אל קבר המת, וההִתקבצות סביבו, והדלקת הנרות לכבודו, והשבח והרוממות שמעניקים לו, והצדקה שנותנים בעבורו, והתפילה והפנייה אליו הן-הן עבודתו!
יתר-על-כן, גם מי שאינו מגיע לקברים ואפילו אינו מתפלל למתים, והוא רק מאמין בליבו שיש תועלת בתפילה ובעבודה הזאת למתים – הרי שהוא מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, וכפסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא" – ולא רק שהוא מחרף ומגדף, המודה בעבודה-זרה ואפילו בליבו בלבד, כופר בכל התורה כולה! וכפסק רבנו שם (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא [=הנה] למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [=שהרי נאמר 'כָּל הַמִּצְוֹת'] ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
ובעניין האיסור אפילו להרהר בהזיה שיש אמת בעבודה-זרה, ראו את דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות תורתנו, שעוסק באזהרה שלא לעבוד ולרומם מאומה זולת ה' יתעלה:
"וממה שראוי שאזכיר כאן [...] שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...] והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [=וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ' (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה שמו]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
מדברי רבנו עולה מפורשות, שהקב"ה אסר עלינו אפילו להעלות במחשבה את ההזיה לפיה: יש אמת בפנייה למתווכים ומליצים, יש אמת בתפילה להם, יש בכוחם להעלות את התפילה לה' יתעלה, יש בכוחם להיטיב לנו ולשמש כ"לוביסטים" בעבורנו לפני בורא-עולם, וכל כיוצא בזה – כל זה אסור מן התורה, וכל המאמין בכוח אלהי שכזה מבלעדי אל אמת – מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, ומשחית את שכלו בהזיות פגאניות שיכריתו אותו משני העולמות.
זאת ועוד, ה' יתברך אסר עלינו לא רק לפנות למתווך ומליץ, אלא הוא אסר עלינו אפילו לעשות מעשה מכל סוג שהוא, ואפילו שאין בו פנייה למתווך ומליץ, במטרה שאותו מעשה יגרום למת להודיע לאותו אדם בחלום את העתידות והנסתרות. הוי אומר, כל-שכן שאסור באיסור חמור לפנות למתווך ולמליץ במטרה שיועיל לנו וייטיב עמנו ויעביר את בקשותינו לפני בורא-עולם... ושימו לב מה אומרת התורה על מי שרק "דורש אל המתים", דהיינו מבלי לפנות אליהם כאלוה כלל וכלל! מבלי לבקש מהם שיועילו וייטיבו עמו, אלא הוא רק עושה מעשה שיגרום למת לבוא לו בחלום ולהודיע לו את העתידות והנסתרות – מבלי להתערב במהלך חייו של האדם באופן קריטי, וכמו שמדמים הוזי ההזיות בפנותם אל המתים, המְּדַמִים שמתיהם מושיעים אותם.
וכֹה דברי תורת משה שקיבלנו בסיני: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ [...] וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח).
ואחתום בדברי ישעיה ע"ה: "אָנֹכִי אָנֹכִי יְיָ וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (מג, יא), "וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים! [...] הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי?" (מד, ו–ח), "אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים [...] כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד [...] הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ [...] כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (מה, ה–ו; כא–כב), "הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ [...] הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ, אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ, אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם" (סה, ד–ה).
לא דיים שעבדו לחמה ולבנה כוכבים ומזלות אלא שעבדו לבבואה שלהם.
ולא דיים שפנו למליצים חיים בסוברם שאדמ"רם יעבוד את הבורא עבורם אלא שפנו למליצים מתים הטמונים בעפר.