הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כד)

דוגמה רכח

בהמשך ספר-האופל (לד ע"א) שורבט כך: "וכוכבים הממונים על הארץ כולם שולטים ומגדלים צמחים ועצמים, והעולם מתגדל בכולם, ואפילו מים ודגי הים כולם" וכו'. כלומר, לפי מכשפי האופל יש כוחות עליונים לכוכבים, הם הממונים והשולטים על הארץ, הם אלה אשר מטיבים לארץ בגידול הצמחים והעצים וכל העולם כולו צומח וגודל בזכותם, אפילו המים והדגים!

וכבר לימדנו רבנו בפירוש-המשנה (עבודה זרה ד, ז), שייחוס כוחות לכוכבים הוא בגדר עבודה-זרה: "והם [הכוחות והפעולות שמייחסים לכוכבים] שורש עבודה-זרה וענפיה", וכֹה דבריו:

"והיסוד לכך [לאמונות התפלות שצוינו שם ולהמצאת הסגולות הפגאניות למיניהן], הם 'אלצאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה] והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם וְחָלַק על דעותיהם [=השקפותיהם] הנִּפסדות [...] והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם [=לכוכבים] פעולות לא להם, והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=האסטרולוגיה], והכּשפים, והלחשים, והורדת הרוחות [=סיאנס, העלאה באוב], והשׂיחות עם הכוכבים, והשֵּׁדים, והאוֹב, וְהַנַּחַשׁ [=הניחוש], וְהַיִּדְּעוֹנִי לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שָׁלְפָה תורת האמת חַרְבָּהּ עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה".

נשים לב שהאסטרולוגיה איננה רק שורש, דהיינו היא אינה רק דבר המוביל לעבודה-זרה, אלא היא-היא עבודה-זרה גופה (אף שאין חייבים על עצם האמונה בהזיות האסטרולוגיה סקילה) – כי מי שסובר שיש לכוכבים כוחות על-טבעיים להיטיב ולהרע לבני האדם, למעשה מאמין ומודה בעבודה-זרה, וכדי להבין זאת ראו נא את דברי רבנו בפירוש המשנה (חולין ב, ח):

"אבל אם שחט למזל או לכוכב שמדמה שאותו ההר מחלקו, או לדבר מן הדברים העליונים אשר כוחותיהם לפי דמיונם פועלים בעצמים הללו, ומשפיעים בהם אותן ההשפעות שמדמים בעלי ה'טלאסם' – הרי אותו הנשחט תקרובת עבודה-זרה והוא זבחי מתים ואסור בהנאה".

נמצא, שמי שעובד לכוכבים ולמזלות הוא עובד עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה.

לפיכך, אפילו מי שאינו עובד אותם במעשה-עבודה כגון זביחה והקטרה, אבל מאמין ומודה בכוחם להשפיע על נתיב חייו, על מידותיו, ועל הצלחת פעולותיו או כישלונן וכיו"ב – שוגה, נכשל ונחבל בעבודה-זרה, שהרי רבנו פוסק בהלכות עבודה זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".

זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):

"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא [=הנה] למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [=שהרי נאמר 'כָּל הַמִּצְו‍ֹת'] ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".

כלומר, לדעת רבנו, עצם האמונה שיש אמת בהזיות כוחות הכוכבים היא עבודה-זרה!

רבנו מסכם את דבריו בפירוש המשנה שם (עבודה-זרה ד, ז), ואומר כך:

"וכן מצאתי להם [לחכמי התלמוד] הערה על משפטי המזלות שהם ככל שאר מיני הנחש והעוננות, לא שהם גורם [=לא שהם גורם אמיתי להתרחשויות בעולם, אלא הם שקר וכזב ככל שאר מיני הנחש והעוננות] וכמו שמדמים ההוזים בכוכבים, אָמְרוּ: 'לֹא תְנַחֲשׁוּ – כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים' [סנהדרין סו ע"א]. וזו היא דעת הפילוסופים בהם [...] וכבר הארכתי גם בזה, אבל הוא מקום תועלת ותיקון אמונה [=השקפת עולם], לפי שהזיות בני אדם בכוכבים [...] אינם מעט, וכבר הִמְרוּ בזה את התורה לגמרי במה שהם מאמינים באמיתתם [כלומר, גם מי שרק מאמין שיש אמת באסטרולוגיה ובכוחות הכוכבים להשפיע על פעולותינו ומידותינו הוא בגדר כופר בתורה ובדברי הנביאים וזונה אחרי עבודה-זרה]".

נמצא אפוא, כי לדעת רבנו, חז"ל סברו שמשפטי הכוכבים – האסטרולוגיה, הם ככל שאר מיני הנחש והעוננות המאופסים, ואין בהם שום זיק של אמת בדיוק כמו הניחוש והכישוף.

וראוי להזכיר את פסוקי התורה בעניינים הללו: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).

זאת ועוד, בספר ויקרא נאמר (יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של האסטרולוגים והמעוננים, שהרי עוון זה נאמר לצד איסור אכילת הדם שעונשה כרת: "האוכל כזית מן הדם במזיד, חייב כרת" (מאכלות אסורות ו, א).

ואם תשאלו, ומדוע העוננות ושאר ההזיות הן תועבות כל-כך חמורות? ובכן, מפני שכל התועבות הללו קשורות בקשר הדוק מאד לעבודה-הזרה ולכל שלוחותיה וגרורותיה שתעו בהן הגויים, והנה לפניכם דברי רבנו המכוננים בעניין זה בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:

"ודברים אלו כולן [=כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].

כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחרי המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".

וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת.

דוגמה רכט

בהמשך ספר-האופל (לד ע"א) שורבט כך: "כשהחדווה היא בבית המלך אפילו אותם ממוני השערים, ואפילו אותם ממוני הנשים [נוסחאות אחרות: מזיקים, דהיינו השדים], כולם שמחים ומשוטטים בעולם, ותינוקות העולם צריכים להישמר [שהרי השדים משוטטים בעולם]".

מכשפי האופל מתארים את בורא-עולם כמי ששרוי בביתו בחדווה, ותיאור זה לצד המשך וריבוי התיאורים הפשטניים מובילים בהכרח להזיה שבורא-עולם הינו בשר ודם בעל תכונות נפשיות אנושיות כמו שמחה וצער וכו'. כלומר, ריבוי ההגשמות דהיינו התיאורים הפשטניים שיש לעיל ובכל רחבי האופל מעידים כאלף עדים על-כך שההזיות הללו לא נועדו לשמש כמשלים, אלא כתיאורים ממשיים ופשטניים. הוי אומר, יש למעלה בעולמו של הקב"ה לא רק בית וארמון, ולא רק חדווה, אלא יש שם גם שערים וממונים על השערים, ובתי נשים וממונים על בתי הנשים הללו... וכמובן שדים ומזיקים, שהם הממונים על השערים ועל בתי הנשים, ולא די בכל זה, אלא שהשדים הללו, הממונים על השערים ועל בתי הנשים, שמחים ומשוטטים בעולם ומבקשים להזיק לתינוקות – עד שמכשפי האופל נחלצים להזהיר את תינוקות העולם!

והתיאור החמור מכולם הוא תיאור עולמו של הקב"ה כמי שיש בו "בתי נשים", כאילו הקב"ה שוגה בתאוות המין ומחזיק לו בפנתיאון או באולימפוס המפואר שלו בשמים אלפי נשים לשימושו כמעשה אחשוורוש השיכור בשעתו. כלומר, אין בדברים הללו רק הגשמה מן הסוג הפשוט שדי בה כדי להוציא את האדם מן העולם ולקבוע שדינו הוא מין ואפיקורוס שמורידין ולא מעלין, אלא, מדובר בהגשמה מן הסוג המתועב ביותר, הגשמה שיש בה חירוף וגידוף מן הסוג הגרוע והשפל ביותר קמי שמיא. ואם תתמהו, ומדוע מכשפי האופל מתעקשים שוב ושוב לצלול לתהום הרותחת והמטונפת הזו ולהכעיס קמי שמיא בתיאורי ההגשמה הללו? ובכן, הם מבקשים להכשיר לעצמם את תועבותיהם, ואיך יכשירו לעצמם את מעלליהם ואכזריותם? בזה שהם יתארו את בורא-עולם כמי שמחזיק לעצמו הרמון של נשים בשמים: ואם בורא-עולם שוגה ושוקע בטינופי הזימות וריבוי אלפי הנשים, ברור שהם יכולים להתיר לעצמם לרדוף אחרי התאוות למיניהן, וברור שהקב"ה יעלים עינו מהם שהרי הוא בעצמו כבול בעבותות התאוות.

נקודה נוספת שמוכיחה נכוחה שלא מדובר במשלים, היא העובדה שמוזכרים להם השדים האכזריים, ואין אפילו מכשף-אופל אחד משלל מקובלי התועבה למיניהם, אשר סבור שענייני השדים הם משלים, אלא, לשיטתם, כל ענייני השדים בספר-האופל וכמובן באגדות חז"ל כולם הינם כפשוטם, וכדי ביזיון וקצף, כי בזה הם מחרפים ומגדפים את השם הנכבד והנורא.

וכבר ראינו בהִלכת רבנו שכל המודה בעבודה-זרה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, ואחתום דוגמה זו בפסקה הראשונה מתוך המאמר: "השדים – נחלת השוטים והחטָּאים":

עיון בתורה מוביל למסקנה הברורה והמפורשת כי השדים הינם הזיה פגאנית והבל מהובל, ראו נא את הפסוקים (דב' לב): "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ, יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם [...] הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם". הנה, נאמר במפורש שהשדים הם הבל מהובל: "כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם". יתר-על-כן, בכל התורה רק ביחס לעבודת השדים נאמר שהעבודה-הזרה היא "לֹא אֱלֹהַּ" וכן "לֹא אֵל"! לעומת למעלה מעשרים פעמים שבהם העבודה-הזרה "הרגילה" נזכרה בתורה בשם "אלהים אחרים"!

דוגמה רל

בהמשך ספר-האופל (לד ע"ב) שורבט כך: "'יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה (למינה)' [בר' א, כ], אמר ר' אלעזר: אלו מים תחתונים שרוחשים מינים כמו שלמעלה, אותם עליונים ואותם תחתונים". ובכן, תחילה ניתן לראות שמכשפי האופל שגו בציטוט הפסוק, שהרי בבראשית שם לא נזכרה המילה "למינה", ומדוע הנני מזכיר זאת? והלא גם רס"ג והרמב"ם ועוד ראשונים ציטטו פסוקים מן הזיכרון ושגו פה ושם? ובכן, אינו דומה דינם של החכמים הללו לדינו של ספר-האופל, וזאת מפני שמכשפי האופל טוענים שמדובר בספר שמקורו אלהי, דהיינו בספר שאפילו למעלה מספר נבואה, תורה חדשה שירדה לבר-יוחוש מן השמים! ואם אכן כך כפי טענתם הפגאנית המנוגדת כליל ליסודות תורתנו, הרי שהקב"ה שגה בציטוט הפסוק... וזה כמובן לא ייתכן, ולכן המסקנה ההכרחית והברורה היא שספר-האופל הוא מעשה ידי אדם.

ועתה לתוכן הדברים, לפי "רבי אלעזר" יש בעולמות העליונים שבתוכם מצוי כמובן גם ה' יתעלה שמו, אוקיינוסים גדולים שיש בהם דגים ושרצים וכו': "אלו מים תחתונים שרוחשים מינים כמו שלמעלה", ומכשפי האופל אף מדגישים: "אותם עליונים ואותם תחתונים". כלומר, אין צל של ספק שלפי מכשפי האופל העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגופניות! וזו הגשמה ברורה ומיידית, כי אם אכן כך, ברור שגם הקב"ה אשר הוא אל אחד מני רבים בעולמות העליונים, ולעתים אף לא האל הגדול והמרומם מכולם – ברור שגם הוא אל חומר בשר ודם.

ותיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ בספר-האופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל חזרו על התיאורים שֶׁמּוֹרים על-כך אינספור פעמים, וכל זאת להחדיר את ההגשמה – כי רק בהחדרת ההגשמה והגופניות לבורא-עולם יראת השמים נעלמת כליל, והגדֵרות מפני התאוות והתועבות נופלים, ומכשפי האופל חופשיים ללכת בשרירות ליבם.

דוגמה רלא

בהמשך ספר-האופל (לד ע"ב) שורבט כך: "ר' חייא אמר: עליונים הוציא נפש חיה, ומה הוא? זו הנפש של אדם הראשון, כמו שנאמר: 'וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה' [בר' ב, ז]". הפעם המכשפים בחרו ב"רבי חייא" כדי להחדיר את תבשילם הנוצרי, שהרי לשיטתם מי שברא את האדם הראשון הם "העליונים", וכמו בנצרות לפיה בהולדת הבן ישוע מעורבים האב ורוח-הקודש.

דוגמה רלב

בהמשך ספר-האופל (לד ע"ב) שורבט כך: "'וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת' [בר' א, כא], זו נפש אותה החיה שהיא רומשת לארבעת צדדי העולם, ומי היא החיה שהיא רומשת? הוי אומר זו לילית". וכבר ראינו סיפורים על לילית בדוגמות צא, קכט, קפו, והנה מעט מדוגמה קכט:

בהמשך סיפורי המכשפים המינים האירופים הללו, הם מתארים כיצד השדים באו לעולם: ובכן, לפי הזיותיהם, לא רק אדם הראשון אחראי על הולדת השדים, אלא גם נעמה היא אֵם השדים ועוד שֵׁדה זימתית ופתיינית הלא היא לילית המפורסמת (ששש... אסור לומר את שמה במפורש, כך הוזים המינים, וזכורני שאמרתי את שמה עשרות פעמים לפני איזה טיפש הוזה הזיות עד שנחרדו כל קליפות מוחו, ואם היה שומע את קללת רבשקה לא היה נחרד ככה). נעמה ולילית יוצאות בלילה וגורמות לבני האדם לשפוך את זרעם לבטלה, והן נדבקות במיוחד לבני אדם שישנים יחידים בביתם. יתר-על-כן, הן גם "לוקחות מהם תאווה ומולידות מהם", ואיני יודע מה עלה במוחם החולני של מכשפי האופל, אך בדרך זימתית כלשהי נעמה ולילית שופכות את זרעם של בני האדם ומולידות מהם שדים ורוחות. וכל ההזיות הפגאניות הללו הן "בפגימת הלבנה", דהיינו באשמת הלבנה או באישון לילה ואפלה כשהלבנה חסרה.

וברור שמדובר בסיפורי פוגי פגאניים, דהיינו בסיפורי מינים חזיריים זימתיים נחותים ועלובים, ואפילו סיפורי "האחים גרים" האכזריים או סיפורי "אלף לילה ולילה" של הערבים הטיפשים – כולם עדיפים בהרבה על סיפורי המינות הכעורים הללו של ספר-האופל, אשר מתיימר להיות תורה-שבעל-פה! וכל זיק של אמונה בהזיות הללו הינו חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא.

נקודה נוספת, לפי מכשפי האופל נעמה ולילית הן ישויות אלוהיות עצמאיות, שמזיקות לבני האדם: גם גורמות להם לטומאה ולקרי וגם "פוגעות בהם במחלות". ושלוש הזיות מינות עולות מכך: 1) שיתוף – שהרי יש לצד הבורא יתעלה יש ישויות אלוהיות עצמאיות ואף מרושעות; 2) מגרעת קמי שמיא – הקב"ה בעל מגרעת שהרי הוא אינו יכול למנוע מאותן ישויות מרושעות להזיק לבני האדם; 3) עזב ה' את הארץ – יסודות ההשגחה ומתן השכר והעונש נפלו לבירא, שהרי לפי דמיונם של המינים ה' יתעלה שמו הפקיר את בני האדם לתעלוליהן של נעמה ולילית ויתר כוחות הטומאה והסטרא אחרא הפגאניים. כמו כן, כל הרשע והעוול הזה נגרמים בגלל עניין חיצוני: "וכל זה בפגימת הלבנה", ולא בשל מעשי בני האדם, והזיה זו מנוגדת ליסוד תורה מפורש: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד), "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט).

והנה דברי רבנו ביסוד העשירי וביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו:

"והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר עזב ה' את הארץ, אלא כמו שאמר: 'גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם [לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו' (יר' לב, יט)], ואמר: 'וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ' [בר' ו, ה], ואמר: 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה' [בר' יח, כ], הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה".

"והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרוֹ: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבוֹ יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי' [שמ' לב, לג]. ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא, לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".

דוגמה רלג

בהמשך ספר-האופל (לד ע"ב) שורבט כך:

"'וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ' [בר' א, כא], כמו שנאמר: 'כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר' [קה' י, כ]. ר' יוסי אמר: כולם משש כנפיים ולא משתנים לעולמים, ומשום כך כתוב: 'לְמִינֵהוּ'. מה זה 'לְמִינֵהוּ'? למין שלמעלה, ואלה טסים ומשוטטים בעולם בשש, ורואים מעשי בני אדם ומעלים אותם למעלה, ועל זה כתוב [שם]: 'גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל'".

לפי מכשפי האופל הפסוק בבראשית: "וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" מורה על בריאת המלאכים, אשר להם שש כנפיים והם טסים ומשוטטים וכו'. ברם, מעבר לטמטום לפיו הפסוק הזה מורה על בריאת המלאכים, דבר שלא יעלה על הדעת שהרי כל פרשת הבריאה עוסקת בבריאת העולם-הזה החומרי, ואף לא יעלה על הדעת שהקב"ה יחליט לברוא את המלאכים דווקא לאחר בריאת שרץ המים ולפני בריאת הבהמות... ובכן, מעבר לטמטום שנפוץ מאד בספר האופל ואשר בדרך-כלל הנני מדלג עליו מחמת ריבויו כפרעושים וקרציות על כלבים משוטטים, מעבר לכך יש בדברים לעיל החדרת הזיה פגאנית רעה מאד לפיה הקב"ה זקוק לנבראיו! שהרי המלאכים שנזכרו בקטע לעיל "רואים מעשי בני אדם ומעלים אותם למעלה", כלומר המלאכים הם אלה אשר "משׂטינים ומקטרגים" על בני האדם, ורק בשל פעולת הקטרוג וההשׂטנה הרעה שלהם, באים לידיעתו של הקב"ה מעשי בני האדם עלי אדמות. ובמלים אחרות, הקב"ה נעדר יכולת לידע את מעשי בני האדם לולא המלאכים המשׂטינים, וכל העדר יכולת הינו מגרעת.

והנה דברי רבנו המכוננים במורה (א, לו) בעניין חומרת ייחוס מגרעת לבורא יתעלה שמו:

"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".

יתר-על-כן, מכשפי האופל מטיפים להתיירא ממלאכי האופל! שהרי בסוף הקטע לעיל הם אומרים: "ורואים מעשי בני אדם ומעלים אותם למעלה, ועל זה כתוב [שם]: 'גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל'". כלומר, המלאכים לשיטתם של מכשפי האופל הם יצורים בעלי כוחות על טבעיים עצמאיים הואיל והם אינם פועלים תחת שלטונו המוחלט של בורא-עולם – שהרי הם בוחרים אם להעלות את המעשים קמי שמיא, וזאת אם יקללו אותם בני האדם... לפיכך, ראוי ואף צורך גדול הוא להתיירא מפניהם ואולי אף לעבדם ולשחדם בדברים ובתקרובות, כדי שלא יעלו את מעשי בני האדם הרעים קמי שמיא – כלומר, הדברים הללו לא רק מטיפים להתיירא ממלאכי אופל פגאניים, דבר שהוא עבודה-זרה בפני עצמה (אף שאין חייבים עליה סקילה), אלא אף רומזים לעבדם ולשחדם בדברים ובתקרובות כדי לפייסם ולשכך חרונם שלא יקטרגו וישׂטינו...

ועוד בענייני הזיות המקטרגים והמשׂטינים הפגאניים, ראו נא בהרחבה בדוגמה קיב.

דוגמה רלד

בהמשך לדוגמה רלב בעניין לילית, בסמוך בספר-האופל (לד ע"ב) שורבט כך: "ר' חזקיה אמר: 'הָרֹמֶשֶׂת' [...] רומש לילה [כלומר לילית], ועל זה נאמר: 'בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר' [תה' קד, כ], שכולם [כל חיות היער, וכאן הכוונה היא לשדים ובניהם] שולטים בשעה שהיא שולטת".

כלומר, לא רק שלילית שולטת בעולם בשעות מסוימות (בשעות הלילה), אלא שיש לה כוח פגאני עצום להעניק שלטון וממשלה לשאר השדים, וכל אלה הזיות עבודה-זרה נחותות. וכבר נאמר לעיל שכל הסבור שיש אמת בהזיות השדים מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא.

דוגמה רלה

בהמשך ספר-האופל (לד ע"ב) שורבט כך:

"עמד ר' שמעון ואמר: מסתכל הייתי שכשרצה הקב"ה לברוא אדם, הזדעזעו כל העליונים והתחתונים [...] ו[הקב"ה] ביקש מכולם ואמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' [בר' א, כו] [...] ועוד [פרשנות ל]'נַעֲשֶׂה אָדָם': הקב"ה אמר לתחתונים הללו שבאו מצד שלמעלה" וכו'.

נשים לב שמכשפי האופל מרוממים את בר-יוחי לדרגת נביא גדול ממשה רבנו, שהרי לפי טמטומם, כל רזי מעשה בראשית היו גלויים לבר-יוחי כאילו היו מונחים כולם בכף ידו: "עמד ר' שמעון ואמר: מסתכל הייתי שכשרצה הקב"ה לברוא אדם" וכו', ודילגתי על פסקה ארוכה שבה מכשפי האופל מתארים הזיות נבובות בענייני מעשה בראשית – וכי בר-יוחי היה מסוגל לראות ואפילו בעיני רוחו את מעשה בראשית כמי שמתבונן בהצגה או בתמונה? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! והלא מדובר בדברים עמוקים מאד שרק ניצוצות מהם ניתנו להבנת יחידי הסגולה: "רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ?" (קה' ז, כד), וכדברי דברי רבנו בהקדמתו למורה:

"ומחמת גודל הדבר ורוממותו [של מעשה בראשית], ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלוהית להודיענו אותם במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו [חכמים] ז"ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר. לפיכך סתם לך הכתוב: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וכו'. הנה העירוךָ [חכמים] כי הדברים האלה האמורים סתומות, וכבר ידעת דבר שלמה: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [קה' ז, כד]. ועשה את הדיבור בכל זה בשמות המשותפים, כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינֵם השלם שכבר למד באופן אחר".

יתר-על-כן, גם את המעט והרמזים העמוקים שהאדם מבין בעניינים הללו חכמים אסרו באיסור חמור לשתף ולפרסם, ולכן ברור שלא יעלה על הדעת שבר-יוחי אכן יאמר כדברים הללו, וכל מטרתם של מכשפי האופל היא להפכו לאליל נעבד ולשיקוץ נערץ, שבו יתלו את מינותם.

וכל הדברים עד כֹּה אינם אלא הערת אגב, הואיל ורק עתה הנני מגיע לדברים החמורים יותר: מהקטע האחרון עולה שמכשפי האופל הלכו בדרכי המינים הקדמונים, כלומר, גם מכשפי האופל טענו שהפסוק שנזכר מורה על שיתוף וריבוי רשויות בשמים, כביכול הקב"ה התייעץ או שוחח עם ישויות נוספות בשמים טרם שהחליט לברוא את האדם, וכדברי חכמים במדרש בראשית רבה ח: "בשעה שהיה משה כותב התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיוון שהגיע לפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם' וגו' [בר' א, כו] אמר: 'ריבונו שלעולם מה אתה נותן פתחון פה למינים?', אמר לו: 'כְּתוֹב! והרוצה לטעות יטעה'". ואגב למדנו שהמינים מטעים את עצמם ללכת בדרכי המוות והמינות: "והרוצה לטעות יטעה", ולכן אין להם שום טענת זכות.

ודברי מכשפי האופל לעיל אף חמורים יותר מדברי המינים הקדמונים, שהרי לשיטת המינים הקדמונים הקב"ה התייעץ ונמלך דהיינו מעמדת שלטון וממשלה, אך לפי מכשפי האופל הקב"ה "ביקש מכולם", ובמלים אחרות הקב"ה ביקש רשות מעמדת נחיתות וכפיפות! וכבר ראינו במקומות לא מעטים שמכשפי האופל מציגים את בורא-עולם כאל נחות ביחס לשאר האלים הדמיוניים שהמציאו או העתיקו להם מתרבות הנוצרים ושאר עובדי האלילים.

והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ב, ו), ששולל פרשנות שהיא פחות חמורה מפרשנות מכשפי האופל שראינו לעיל (אף שכולן הינן פרשנויות מינות שמוציאות את האדם מן העולם, אך גם למינות יש דרגות) – שהרי ראינו שהם סוברים שהקב"ה "ביקש רשות" כדי לברוא את האדם, ואילו רבנו לקמן שולל את האפשרות שהקב"ה נעזר בעבדיו-מלאכיו כדי לברוא את האדם:

"ובכמה מקומות [בספרות חז"ל] אמרו כך בסתם: 'אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה' [...] ונאמר עוד בבראשית רבה [נא, ג]: 'כל מקום שנאמר וַייָ [הכוונה] הוא ובית דינו'. ואין הכוונה בכל הלשונות הללו מה שמדמים הסכלים שיש שם דיבור – יתעלה [מלייחס לו דיבור] – או מחשבה, או רעיון, או עצה והיעזרות ברעיון הזולת, והיאך ייעזר הבורא במה שברא? אלא כל זה ביאור – כי אפילו פרטי המציאות, אפילו בריאת איברי בעלי החיים כפי שהן, כל זה באמצעות מלאכים, כי כל הכוחות [הטבעיים שבעולם נקראים] 'מלאכים' [כלומר, המלאכים האמורים כלל אינם מלאכי השרת, אלא כוחות הטבע שהקב"ה טָבַע בבריאה!].

וכמה חמור סימאון הסכלים וכמה מזיק הוא, אילו אמרת לאדם מאותם המדמים שהם חכמי ישראל, כי ה' שולח מלאך נכנס בבטן האשה ומצייר [=ויוצר] שם את העובר, היה הדבר מוצא חן בעיניו ומקבלו, ורואה שזו עוצמה ויכולת ביחס לה' וחכמה ממנו יתעלה, על-אף שהוא סבור [=אותו 'חכם' מן הכסילים הנבערים הנחשבים לחכמי ישראל] כי המלאך גוף של אש בוערת שיעורו כדי שליש העולם בכללותו, וייראה לו כל זה אפשרי ביחס לה'. אבל אם תאמר לו כי ה' נתן בזרע כוח מצייר [=גנטי] הקובע תבנית איברים אלו ותארם והוא המלאך [...] יירתע מכך, מפני שאינו מבין את עניין העוצמה והיכולת [המדעית] האמיתית הזו, והיא המצאת הכוחות הפועלים בדבר אשר אינו נישג בחוש. וכבר אמרו חכמים ז"ל בפירוש למי שהוא חכם, שכל כוח מן הכוחות הגופניים 'מלאך', כל-שכן כוחות המתפשטים בעולם, ושכל כוח יש לו פעולה מסוימת אחת מיוחדת ולא יהיה לו שתי פעולות – בבראשית רבה [נ, ב]: תני, אין מלאך עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת, וזה הוא מצב כל הכוחות [הטבעיים]".

ואצרף גם את דברי רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' צג), וכֹה דבריו:

"וראיתי [פרשנים כסילים] אחֵרים נתלים במה שאמר ה': 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ', ואומרים: כי [לפי פשט הפסוק, וכרש"י] הלשון הזה מורה על רבים, ואלה יותר סכלים מן הראשונים, לפי שאינם יודעים כי שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' והוא אחד, כמו שאמר בלק: 'אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ' [במ' כב, ו], ואמר דניאל: 'דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא' [דנ' ב, לו], ואמר מנוח: 'נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים' [שו' יג, טו; כלומר, לדעת רס"ג מנוח לא דיבר בשמו ובשם אשתו, אלא בשמו בלבד ונקט בלשון רבים], וכל הדומה לכך".

דוגמה רלו

עוד שורבט שם (לה ע"א): "בוא וראה [...] עשן הקרבן מתעורר מלמטה ועושה שלמות למעלה [...] ההתעוררות מתחילה מלמטה ואחר-כך הכל נשלם, ואלמלא שכנסת ישראל מתחילה בהתעוררות, לא יתעורר כנגדה אותו שלמעלה, ובהשתוקקות שלמטה נשלם למעלה".

לפי מכשפי האופל עשן הקרבנות "עושה שלמות למעלה" ואלה הם דברי מינות, שהרי לפי הדברים הללו הקב"ה אינו שלם והוא זקוק לפעולות בני האדם כדי להיות בשלמות – וזו אחת מההזיות המרכזיות של מכשפי האופל, דהיינו שיש כוח לאדם בפעולות-פולחן ובקיום מצוות שונות להיטיב לבורא-עולם! ולא סתם להיטיב, אלא אף להביא אותו לשלמות! ואם יש בכוחם של מכשפי האופל להיטיב עד-כדי-כך עם בורא-עולם, ברור כשמש שיש לעבדם ולהעריצם, שהרי בורא-עולם נתון בידם כחומר ביד היוצר ובידם לשעבדו להוריד שפע לבני האדם... כללו של דבר, הואיל ומכשפי האופל שעבדו את בורא-עולם והכפיפוהו לטומאותיהם, יש להם כוחות-על להיטיב ואולי אף להרע לבני-האדם, ומסקנת המינות ההכרחית שנובעת מכך היא: שחובה עלינו להעריץ אותם ולעבוד אותם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן אותם: "וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם [...] וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ" (יר' כג, לב).

בנוסף, בקטע לעיל נטען שהתעוררותה של כנסת ישראל מעוררת את בורא-עולם: "ואלמלא שכנסת ישראל מתחילה בהתעוררות בהתחלה, לא יתעורר כנגדה אותו שלמעלה", ולא רק שכנסת ישראל מעוררת את בורא-עולם, אלא שבהתעוררותה היא משלימה אותו: "ובהשתוקקות שלמטה נשלם למעלה". וכל מי שלמד מעט את יסוד שלילת הגשמות, יבין שדברי מכשפי האופל הללו הינם דברי אלילות ומינות, שהרי ייחוס התעוררות לבורא-עולם הינה בגדר הגשמה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כל-שכן כאשר מי שמעורר אותו ומביא אותו לשלמות הם ברואיו השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, וכדי ביזיון וקצף.

וכבר הרחבתי בעניינים האלה במאמר: "לעורר רחמי שמים?", וראוי להזכיר את לעגו של אליהו הנביא לנביאי הבעל והאשרה אשר ביקשו לעורר את אליליהם וגילוליהם: "וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ, וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם, וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח, כז–כט).

כמו כן, ההנחה הרווחת של מכשפי האופל לפיה ניתן להיטיב עם בורא-עולם ואף להביא אותו לשלמות, וזאת באמצעות החדרת סגולות וקמיעות והזיות לדת משה אשר לפי ההוזים פועלים "גדולות ונצורות", וכן באמצעות הפיכת המצוות לסגולות פגאניות שנועדו לעורר ולהשלים את בורא-עולם וכך למשוך שפע מהעולמות העליונים – ובכן, השקפה רווחת זו הינה הזיית מינות מצד נוסף, שהרי הנחה רווחת זו קובעת למעשה שבורא-עולם חסר וזקוק להשלמה! ובמלים אחרות, מכשפי האופל מייחסים לבורא-עולם באופן כמעט ישיר מגרעת רבה ועצומה – שהרי כאמור לא מדובר בסתם מגרעת, אלא במגרעת שרק שוכני בתי חומר מסוגלים להשלימה ולתקנה! ואפילו ייחוס מגרעת קלה הינה הגשמה כאמור בדוגמה רלג, כל-שכן מגרעת כזו!

היעלה על הדעת שבורא-עולם זקוק למאן-דהו? וכל-שכן שהוא יזדקק לשוכני בתי חומר? "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ?" (יש' י, טו). ודרך אגב, הַנָּחָתָם הרווחת הזו של מכשפי האופל מעידה כאלף עדים על מידת השחצנות וגסות הרוח שאכלה את רסיסי נפשם ומה שנותר מריקבון מוחם, שהרי רק גאוותן שפל מבלעם יעז להתרברב ביד רמה כירבעם שהוא מסוגל להיטיב עם בורא-עולם ואף להביאו לידי שלמות, פשוט מבחיל.

דוגמה רלז

בהמשך ספר-האופל (לז ע"ב) שורבט כך: "אמרו רבותינו ז"ל: בשעה שברא הקב"ה את האדם [...] חטא וגורש מגן עדן, ושני מלאכי שמים, עזא ועזאל אמרו לפני הקב"ה: אילו היינו אנו בארץ, היינו צדיקים. אמר להם הקב"ה: וכי אתם יכולים על ייצר הרע? אמרו לפניו: יכולים. מיד הפיל אותם הקב"ה, כמו שנאמר: 'הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ' [בר' ו, ד], וכתוב 'הַגִּבֹּרִים' [שם]. ובשעה שירדו לארץ נכנס בהם ייצר הרע, שנאמר: '[וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה] וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ' [בר' ו, ב], חטאו ונעקרו מקדושתם, ע"כ התוספתא".

מדברי מכשפי האופל עולה, ש"בני האלהים" הם ישויות עליונות ששמם הוא עִזָּא ועזאל! ואיך יעלה על הדעת לומר שהשדים המרושעים והמקטרגים עיזא ועזאל (ראו דוגמות נז, קכט, קנה, קנו, קעו) הינם מלאכי השרת הקדושים והטהורים? ואיך ייתכן לומר שמלאכי השרת נכשלו ביצרם הבהמי ולקחו להם נשים מבנות האדם? וכי מלאכי השרת הינם חומר וגוף? וכי יש להם כלי רבייה? וייחוס הגשמה למלאכים מוביל בהכרח להשקפה רעה מאד, לפיה המלאכים הינם כבני האדם אשר אוכלים ושותים ובועלים – והנה לפניכם שני קטעים נבחרים מפירושו של רס"ג לספר איוב (עמ' כו–כט; ולמקורות נוספים ראו: 'מיהו השטן שנזכר בכתבי הקודש?'):

"ומי שאפשרי לדעתו שיהיו המלאכים מקנאים שהוא אחד ממיני הכעס, יתחייב לאפשר הנחת פעולות התאוות למלאכים והם האכילה והשתייה והתשמיש ויתר הדברים הנגעלים הבזויים, אשר נָצַר ה' את מלאכיו מהן [=מן הפעולות שנובעות מהצרכים החומריים והבהמיים של בני האדם, שהרי כולן נועדו לקיים את הגוף באופן תקין ומיטבי כדי לאפשר את התפתחות השכל, שהוא צלם האלהים שהוענק לאדם ואשר בפעולתו בחיובי מתגלית רוממות אנושיותו]".

"וכבר הגיעני על אחד החיצונים ['ואפשר לתרגם המינים' (קאפח)] שחָלק בזה עד שדימה כי השטן הזה מלאך, ושהקנאה והתחרות והשאפתנות אפשרי שיהיו בפועל מצד המלאכים, כפי שטעה [אותו המין] בפרשת איוב וקנאת השטן בו, וראה שלא תהא שיטתו שלֵמה אם לא יאמר שהמלאכים אוכלים ושותים, ולכן סתם פִּרצת שיטתו ואִפשר אותם [כלומר, הוא החליט שהמלאכים נזקקים לאכילה ולשתייה]. ושוב ראה עוד [אותו המין], כי בהניחו עליהם את זאת [את התשוקה לתאוות הבהמיות] יתחייב להניח להם המשגל והתשמיש, והניח גם את זה, וטען כי פרשת 'וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים' הם המלאכים שבאו הביאות האסורות בנפלם מן השמים ונעשו כבני-אדם [...] ולא השאיר תועבה ולא מגרעת שלא תיאר בה את המלאכים".

ויתרה מכולן, השקפת הגשמות בעניין המלאכים מובילה להשקפת הגשמות בעניינו של בורא-עולם, שהרי אם קיימת גופניוּת בעליונים מדוע שהיא לא תהיה קיימת גם אצל הבורא?! כלומר, לפי מכשפי האופל העולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף, בדומה מאד לעולמם החומרני של בני האדם. ואם העולמות העליונים הינם עולמות של חומר וגוף, ברור כשמש שגם הקב"ה, שהוא חלק מן העולמות העליונים בספר-האופל (ולעתים ה' יתעלה שמו אף מוצג בספר האופל כאלוה אחד מִנִּי רבים, ואף לא כאלוה המרכזי והחשוב), ברור שגם הוא חומר וגוף ובעל צרכים גופניים כבני האדם הבהמיים! ודרך אגב, עצם האמונה בשדים הכעורים הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא.

ובעניין זה יש להוסיף נקודה חשובה: לפי מכשפי האופל מלאכי השרת גרועים מבני האדם בבהמיותם ובזימתם, שהרי הם היו מקורבים לה' יתעלה שמו ואף-על-פי-כן בחרו בחיי בהמיות וזימה על פני קרבה לה' יתעלה! וברור שהשקפת מינות זו נועדה להכשיר ולהצדיק את כל תועבות מכשפי האופל, שהרי אם מלאכי השרת הינם בהמות זימתיות ברור שהאדם רשאי ללכת בשרירות ליבו ולהתעלל בכל אשר תמצא ידו – שהרי עדיין הוא טוב יותר ממלאכי השרת שהיו מקורבים לה'! עד-כדי-כך! והשקפה רעה זו מכלה כל חלקת יראת שמים שיש באדם.

כללו של דבר, מי שמתאר את העולמות העליונים כעולמות של זימה ותועבה, קל מהרה ישגה בהגשמה, ובחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כביכול יש לפניו תועבות ומגרעות חמורות.

"וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם [...] וַיִּמְאַס יְיָ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל" (מ"ב יז).

דוגמה רלח

בהמשך ספר-האופל (לז ע"ב) שורבט כך: "'בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים' [בר' ה, א], שהרי וודאי אז נתקן הכל למעלה ומטה, והתקיימו בדוגמה אחת". ואלה הם דברי מינות מתועבים מאד שהרי לא רק שמכשפי האופל קובעים שרק לאחר בריאת האדם מציאותו של הקב"ה בעולמו הייתה שלמה, כאילו שלמותו של הקב"ה תלויה במציאותו של האדם – אלא שהם מוסיפים ומדגישים ומכים בפטיש המינות על קודקודם של הכסילים באמרם שה' יתעלה שמו והאדם "התקיימו בדוגמה אחת" בשעת יצירת האדם, ואלה הם דברי המינים שרבנו מזכיר בראש ספרו מורה-הנבוכים: "צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך".

ובהמשך הפרק שם (א, א) רבנו מבאר את עניין הדמות שנזכרה בפסוק הנדון באופל:

"אבל דמות הוא שם מן 'דמה' [=דימוי בין שני דברים מוחשיים] והוא גם דימוי בעניין – כי אמרוֹ: 'דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר' [תה' קב, ז], אין הדבר שהוא [=דוד המלך] דומה לכנפיה ונוצתה אלא דימה אבלו לאבלה; וכך 'כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ' [יח' לא, ח] – דימוי בעניין היופי; וכך 'חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ' [תה' נח, ה; דהיינו שהם בעלי לשון הרע ומבקשים להזיק בלשונם]; וכן 'דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף' [שם יז, יב; דהיינו שהם רשעים אכזרים ולא ירחמו] – כולם דימוי בעניין לא בתבנית ובתואר. וכך נאמר: 'דְּמוּת כִּסֵּא... דְּמוּת הַכִּסֵּא' [יח' א, כו] – דימוי בעניין העליונות והרוממות, לא בריבועו ועוביו ואורך רגליו כמו שחושבים המסכנים. וכך דמות החיות [יח' א, יג; ולקמן במורה (ג, ז) יתבאר שמדובר במשל לתנועה]".

נמצא אפוא, כי "דמות" נגזרת משרש דמה שהוא שם משותף: לעתים שֵׁם זה מבטא דמיון גופני ומוחשי הנראה לעין הבשר ולעתים הוא מבטא דימוי בעניין מהותי מופשט, נקי לחלוטין מכל זיק של הגשמה. ולאחר שראינו את שתי המשמעויות הללו, ברור אפוא מהי המשמעות שלפיה יש להבין את הפסוק הנדון בבראשית (ה, א), וכֹה דברי רבנו במורה שם (א, א):

"וכאשר ייחד את האדם בעניין מופלא מאד שבו, מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח והיא ההשׂגה השׂכלית, אשר אין בה שימוש חוש ולא יד ולא כתף, לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים, ואף-על-פי שאין דימוי לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה [=בקליטה שטחית ראשונית], ונאמר באדם מחמת העניין הזה כלומר מחמת השכל האלהי הנצמד בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו, לא שה' יתעלה גוף שיהיה אם כן בעל תבנית".

כלומר, מכיוון שהקב"ה העניק לאדם השׂגה שׂכלית אשר איננה פועלת בכלים גופניים, והיא למעשה כוח מופשט לחלוטין אשר רק נעזר בכלים גופניים כדי לעבד נתונים ולהגות רעיונות – לכן דימה אותה הקב"ה להשגתו שאף היא איננה פועלת בכלים גופניים. אולם! וזו הערה חשובה מאד-מאד: רבנו מדגיש שהדימוי הזה בעניין ההשׂגה השׂכלית אינו מדויק, וכל שהוא נועד ללמד הוא שהקב"ה העניק לאדם יכולת חשיבה מופשטת. ברם, מיסודות תורתנו לידע, שאין בין הקב"ה לאדם שום נקודת השקה השוואה ודמיון, ולכן השגת בורא-עולם אינה דומה במאומה להשגת האדם, ואפילו אם מצאנו לכאורה שיש ביניהן נקודה משותפת, אין עצם כוח ההשגה המופשט של האדם דומה במאומה במהותו לכוח השגתו יתעלה שאין-כיוצא-בו.

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו). "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ [...] וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" (יש' מ).

הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כד).pdf

הורידו את PDF • 269KB