הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק לא)

בעניין ספר-האופל נשאלתי כך: ראיתי את תלונותיכם על דברי ספר הזוהר בכמה נושאים (רוממות האל, ברכת הלבנה ועוד) וציפיתי למעט יושר אינטלקטואלי שהרי כל מה שכתוב בספר הזוהר מופיע בגמרא ובמדרשים באין-ספור מקומות [האמנם?] ולכן לא הבנתי: האם אתם כופרים בדברי חז"ל או שמא אתם מסבירים את דבריהם בצורה אחרת (כדעת הרמב"ם) – ואם כך, מדוע לא ניתן לקרוא את ספר הזוהר באותו אופן?! ולהבנתי זאת הייתה דרכו של הרב יוסף קאפח ז"ל. דברי חכמים וחידותם. שאם לא כן נמצאתם מוציאים שם רע לכל דברי חז"ל שתואמים את הכתוב בספר הזוהר [דברי חז"ל תואמים את הכתוב באופל? האמנם?].

וכך השבתי לו: אתה הוא שאינו נוהג ביושר אינטלקטואלי, שהרי לא קראת את מאמריי בעניין ספר האופל, כי אם היית קורא באופן יסודי היית רואה שכבר התייחסתי במקומות רבים לשאלתך, ואינך הראשון שמתעתע בשאלה זו, וכבר קדמו לך מרשיעים ומעפילים ונכלי לבב לא מעטים. ובכן, אתה מוזמן לעיין במקומות הבאים ובהם נתבררה התשובה לשאלתך:

א) מבוא לחלק כא; ב) מבוא לחלק ב; ג) יש גבול למשלים שניתן להמשיל בהם את ה' יתעלה, ראה נא דוגמה רפא; ד) ריבוי קיצוני של הגשמות פשטניות מעיד על-כך שהמליצות לא נועדו לשמש כמשלים, ויש לכך עשרות דוגמות (והנני בתחילת דרכי בספר האופל), ראה נא למשל: דוגמה לג, דוגמה נא, ועוד רבות; ה) אפילו את אגדות חז"ל מכשפי האופל למדו כפשוטן, אז אתה רוצה לומר שהכסילים הללו כתבו משלים? וגם בעניין זה יש דוגמות רבות; ו) ראה נא גם במאמרים: "זחיחותם ושחצנותם של כומרי הישיבות", "שקר ענה בוהדנה"; ז) יש עוד הזיות פגאניות רבות מאד בספר האופל, והשחתה רבתי של יסודות תורתנו, ואידך זיל גמור.

כללו של דבר, אין מה להשוות בין דברי חז"ל באגדותיהם אשר נאמרו במסגרת ספרות האגדה, לבין ספר האופל אשר כלל איננו מוגדר כ"ספרות אגדה", אלא כספר אשר לומדים מפשטיו הלכות והשקפות. כמו כן, האגדות שבספר האופל גסות ובוטות ומפורטות בהרבה מפשטי אגדות חז"ל ואפילו מענייני הפולקלור שבתלמוד, כך שאין מה להשוות מבחינת תוכן וסגנון בין האגדות וענייני הפולקלור שבתלמוד, לבין ההזיות הפגאניות אשר מובאות בספר האופל.

אגב, מה שקאפח השׂכיר הודה "בקדושתו" של ספר האופל אין זאת אלא מפני שהוא היה סמוך על שולחנם של המינים (במשך יובל שנים קיבל מהם משכורות עתק, ופרסים ומענקים ותשורות וטובות הנאה לאין מספר) והזדהם קשות מפת-בגם המטונף, ואיך יעלה על הדעת שהכלב הבזוי ייצא כנגד פטרוניו ומאכיליו ומפטמיו? הייתכן שתימני מושחת ומוג-לב יעז להרים את נס המרד כנגד המינים האורתודוקסים? הייתכן שהוא לא התעוור מדרך האמת?

"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ? וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ!" (ש"א טו, יט).

"וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל, וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים" (דניאל א, ח–ט).

דוגמה רצג

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך: "'נֶגֶד הָהָר' [שמ' יט, ב] – כנגד אותו הר שנודע שהוא קטן מכל ההרים שלמעלה [...] ונקרא הר סיני, שהרי שבעה הרים ושבעה ימים ושבע ארצות ברא הקב"ה בעולם, שהם כנגד שבעה ימים עליונים" – וכבר ראינו בסדרה זו שאחת ההזיות הרווחות בספר-האופל היא שהעולם התחתון הוא למעשה בבואה ותעתיק של העולם העליון, וביטוי נוסף להזיה הזו אנו רואים בקטע לעיל לפיו יש הרים בעולם העליון, ואף חל עליו מושג הזמן שהרי הזמן מתחלק בו לימות השבוע... והזיה זו מובילה קל-מהרה למינות ולהגשמה, שהרי אם העולם העליון של ה'-אלהים-אמת ושל מלאכיו הוא כמו העולם התחתון – הרי שהעולם העליון הוא בהכרח עולם של גופות וחומרים, ואם כך ברור שגם ה' יתברך ומלאכיו, ואף הספירות הדמיוניות, כולם בעלי גופות ועשויים מחומרים.

ולא לחינם תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ בספר האופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל חזרו על התיאורים בעניין זה אינספור פעמים במטרה להחדיר את ההגשמה – כי מי שסוטה אחרי חשכת בהמיותו, לעולם ישאף לתאר את ה' כמי שקרוב לבני האדם במידותיו וזאת כדי להצדיק את שקיעתו שלו בתאוותיו ובזימותיו, שהרי אם האלהים כך, אין לו שום הצדקה לאסור על האדם ללכת בשרירות ליבו ולמלא את תאוותו וזימתו וגרגרנותו מכל הבא לידו: "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט). כללו של דבר, בהחדרת הגופניות לבורא-עולם יראת השמים נעלמת כליל, הגדֵרות מפני התאוות והתועבות נופלים, ומכשפי האופל חופשיים ללכת בשרירות ליבם.

דוגמה רצד

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:

"ותורה שבכתב [...] וכל כלי הקרב של המלך [=הקב"ה] נמסרו בידיה [דהיינו הכוח להיטיב ולייסר נמסר לתורה שבכתב], וכל העולמות שלמטה יונקים ממנה. אם זכו ישראל לשמור את התורה – אז נותנת להם כל טוב העולם; ואם לא – אז מייסרת אותם, זהו שכתוב: 'וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי' [כלומר התורה היא ה'אני' שנזכרה בפסוק הזה, לא הקב"ה יתעלה שמו; ויק' כו, כח] [...] וכשתחבר ב'אני' דל"ת שלה, נקראת [התורה] 'אדני', ודנה את העולם".

ובכן, ההזיה לפיה התורה הינה ישות אלהית עצמאית אשר דנה את העולם וכתוצאה מפסקי-דינה אף מטיבה ומייסרת את בני האדם – הינה עבודת אלילים, וכל מה שהמינים נוגעים בו הופך לעבודה-זרה, אפילו התורה! ובימינו ההזיה הזו התפתחה מאד עד שאחד מאבני היסוד של יהדות המינות האורתודוקסית היא ההזיה שהתורה מגינה ומושיעה, כאילו היא ישות אלהית עצמאית אשר מטיבה לעובדיה – וביטוי גס להפיכת התורה לעבודה-זרה אנו מוצאים בימינו בשיר ה"חסידי" הטמא המפורסם: "תוירא הקדוישה הסכנני בבקשה לפני צור נאירץ בקדושה, אוי יו יו יוי". ואין זו אלא פנייה למליץ, כלומר לאמצעי ומתווך, וזו מינות לכל דבר ועניין ודין השוגים בה הוא "מורידין ולא מעלין", ובעניין זה ראו: "פניה למליצי יושר – פולחן דתי או סטיית מינות פגאנית?". ואין לתורה שום מודעות ואינה ישות רוחנית, אלא היא מערכת של כללים וחוקים קדושים וטהורים שנועדו: "לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דב' ו, כד) כדי שנזכה לקיים את המצוות בשלווה ולזכות בהן בחיי הנצח הרוחניים בעולם-הבא.

"אָנֹכִי אָנֹכִי יְיָ וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (יש' מג, יא), "הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כא–כב).

ומצאנו את השורש להזיה הזו, פורה ראש ולענה, בפירוש רש"י למדרש הראשון בסוטה, והנה פירושו לפניכם: "הִיא תְשִׂיחֶךָ – תליץ בעדך את זכותך". רש"י מתאר אפוא את התורה כמליצת יושר דהיינו שהתורה היא ישות רוחנית אלהית, וכך הופכים את התורה לעבודה-זרה! והפיכת התורה לישות שמגינה ומצילה, והיחס כלפיה כישות בעלת מודעות נפוץ הוא אצל המינים.

ואולי החמור מכל, הפיכת התורה לעבודת אלילים גרמה לצאצאי המינים לשנוא את ארץ-ישראל – שהרי לפי דתם הטמאה החדשה, התורה היא לא אמצעי למילוי ייעודו של עם-ישראל בארץ-ישראל, ולהיות ממלכת כהנים וגוי קדוש אור ליהודה ואור לכל האנושות – אלא, מילוי ייעודו של עם-ישראל הוא ה"עיסוק" בתורה החדשה שהמיטו עלינו רש"י וחבר מרעיו, ממשיכי דרכם של הצדוקים והבייתוסים, ממשיכי דרכם של הקראים, וממשיכי דרכם של הנוצרים וישוע רבם (שהיה כידוע יהודי) – בשלל השקפותיהם המאגיות והמגשימות, ובשכלול הפיכת תורת-האלהים לקורדום-חוצבים, לאמנות מרשימה שמוזיאון הלובר בפריז מחוויר לעומתה.

נמצא אפוא, שבִּמקום ללכת בדרכו של אברהם אבינו ע"ה ולקרוא בשם ה' אל עולם, הם הפכו את התורה לעבודה-זרה, שהרי הם פונים אליה בתפילה ובתחינה כאמור; וישנו עוד שיר "חסידי" מפורסם מאד שמסגיר את מינותם: "וזכני לגדל בנים ובני בנים" וכו', "אוהבי ה' יראי אלהים", וההמשך ידוע. ובכן, בהגיית המינות היידישאית הכעורה זה נשמע כך: "אויַבי ה' יראי אלהים" וכו', וראשיהם ומנהיגיהם ועסקניהם אכן אויבי ה' וצוררי האמת. "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תה' קלט, כא–כב).

דוגמה רצה

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:

"ואנו מקריבים ביום זה [כנראה הכוונה היא לראש חודש] שני פרים במוסף [...] שבעה כבשים כנגד כל הדרגות [הספירות, דהיינו הישויות העליונות לצד הקב"ה] שישמחו בהילולא הזו [ואם הם שמחים הרי שהם ישויות קיימות] [...] 'וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ' [במ' כט, א] – כנגד דרגת יצחק שיתחבר עם כנסת ישראל בשני פרים [של ראש חודש] [...] משום כך פר אחד [למוסף של ראש השנה], להוסיף לו [לספירת יצחק] כוח האימא העליונה לדון את העולם".

לפי מכשפי האופל, שבעת הכבשים של מוסף ראש-חודש נקרבים לשם הספירות, דהיינו דרגות האלוהות השונות שקיימות לפי דמיונם בעליונים, כדי "שישמחו בהילולא הזו" – וזו עבודה-זרה לכל דבר ועניין, שהרי לפי הזייתם מקריבים קרבנות כדי להיטיב לאלילים דמיוניים! וכך הייתה דרך עובדי העבודה-הזרה הקדמונים, דהיינו להיטיב לפי דמיונם לאליליהם כדי למצוא חן בעיניהם וכך למשוך ולהוריד מהם שפע, מעין "תן וקח". כמו כן, לפי מכשפי האופל, גם קרבנות ראש-השנה נועדו לשם ישויות אלהיות פגאניות: שני הפרים של ראש-חודש שנקרבים בראש-השנה נועדו ל"דרגת יצחק" כדי "שיתחבר עם כנסת ישראל", והמטרה ברורה: לחבר אותו ל"כנסת ישראל" כדי למשוך ממנו שפע וברכה; והפר האחד של מוסף של ראש-השנה נועד לאלוהות שנקראת "דרגת יצחק", ומטרתו להוסיף לו "כוח האימא העליונה לדון את העולם"... ואם יש בכוחם של מכשפי האופל להיטיב עם ישויות אלהיות ואף לחזק אותן כדי "לדון את העולם", ברור שהם גדולים וחשובים יותר מאליליהם – שהרי הם אלה אשר שולטים באלוהות, הם אלה אשר מפעילים אותם ומטיבים עמהם, ובתמורה זוכים לשפע.

כללו של דבר, שוב מכשפי האופל משעבדים את האלוהות לכלי להפקת טובות הנאה, וכיצד לפי מכשפי האופל משעבדים את האלוהות? ובכן, באמצעות החדרת סגולות וקמיעות והזיות מאגיות-פגאניות לדת משה אשר לפי ההוזים פועלות "גדולות ונצורות", וכן באמצעות הפיכת מצוות התורה לסגולות פגאניות שנועדו למשוך שפע מהעולמות העליונים, וכמו שראינו לעיל. ומי הם אלה שמסוגלים למשוך את השפע הפגאני הזה? כומרי העבודה-הזרה – המקובלים, שהרי הם אלה שמשפיעים, באמצעות כוחותיהם הטמירים והנסתרים, על אותן ישויות פגאניות עליונות, ומורידים מהן שפע לבני האדם! ובמלים אחרות, יש למקובלי האופל הללו כוחות להיטיב ואולי אף להרע לבני-האדם, ומסקנת המינות ההכרחית שנובעת מכך היא: שחובה להעריץ אותם ולעבוד אותם ולהתיירא מפניהם ואף לרומם ולהיטיב ולממן אותם.

ודרך אגב, מן האמור לעיל לפיו הספירות "שמחות בהילולא", וספירת יצחק אף מקבלת כוח מאת "האימא העליונה לדון את העולם", עולה, שהספירות הינן ישויות אלוהיות עצמאיות, ובמלים אחרות ישויות פגאניות דמיוניות, והעובדן עובד עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה.

דוגמה רצו

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:

"והאיל הזה תמצא בכל המוספים, שמוסיפים כוח וגבורה עליהם [לספירות] [...] 'כבשים בני שנה' – לתת כוח לכל הדרגות [הספירות] [...] וביום זה מתחברת הגבורה העליונה בדין התחתון [...] לדון את העולם [...] וצריך לעשות נחת לשכך הרוגז. 'כבשים שבעה' – להוסיף לכל הדרגות [...] 'אילים שניים' – שתהיה תקיפות לאותה דרגה של חסד עליון על אחד שניים [=פי שניים] ממה שמקריבים בכל המוספים [...] ובכל הדרגות שלמעלה נוספות ברכות".

וגם מהקטע הזה עולה שהספירות הינן ישויות פגאניות דמיוניות, ושהקרבנות האמורים בתורה נועדו "להוסיף להן כוח וגבורה" ו"לתת להן כוח" ו"להוסיף להן תקיפות" ובאופן כללי "להוסיף להן ברכות", והן גם "דנות את העולם" – ומשלל התיאורים הללו שהן רק מעט מהבלי שרבוטיהם של מכשפי האופל, עולה שוב טומאת גילוליהם שתוארה בדוגמה הקודמת.

זאת ועוד, נאמר לעיל: "וצריך לעשות נחת לשכך הרוגז", כלומר הקרבנות נועדו גם לשכך את זעמם של האלים הפגאניים הדמיוניים – הספירות, ממש כמו עובדי האלילים הקדמונים.

דוגמה רצז

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:

"[ועוד ממטרות הקרבנות] להראות ש[אומות העולם] אינם ראויים להתקיים בעולם אלא בטובו של הקב"ה, שיש בו שלוש-עשרה מידות של רחמים".

וכל האומר שיש "בו" – בהקב"ה שלוש-עשרה מידות של רחמים קובע למעשה שיש להקב"ה תכונות נפשיות-אנושיות וחוטא בהגשמה, וכבר הרחבתי בעניין זה במאמר: "לעורר רחמי שמים?". כמו כן, אם אפילו את שלוש-עשרה המידות של רחמים מכשפי האופל השחיתו וקבעו שהן תכונות נפשיות-אנושיות (ולא הנהגות ודרכי פעולה וכפי שהסביר רבנו במורה), הייתכן להאמין לדבריהם שדווקא הספירות הינן הנהגות ודרכי פעולה של הקב"ה בעולמו?

דוגמה רצח

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:

"'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת' [מיכה ז, טו] [...] ומה זה 'אַרְאֶנּוּ'? אלא אראנו את אותו הזקן שראה בראשונה, שכתוב: 'וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה' [שמות יד, לא]".

מכשפי האופל קובעים שבימות המשיח עם-ישראל יראה "את אותו הזקן שראה בראשונה", ומי הוא הזקן הזה? ובכן, מהפסוק שהם מצרפים כראיה להזייתם עולה שמדובר בהקב"ה, הוי אומר: עם-ישראל ראו במצרים את דמותו של הקב"ה שהיא כדמות זקן – ואפילו במעמד הר סיני, שבו נתעלו ישראל למעלות רוחניות נשׂגבות, לא נראתה לנו שום תמונה! וזו היא דרכם של המינים: לזהם את המחשבה בתכסיסי הגשמה, עד שהיא תחדור ותשחית. "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו).

ובהמשך שם אומרים המכשפים: "ואז עתיד [עם ישראל] לראות את הפורענות של אדום", וכמו שראיית הפורענות של אדום הינה דבר מוחשי, כך היא ראיית הזקן הסמוכה... הוי אומר, ראיית הזקן איננה ראיית משל, שהרי מדובר בראיית עניינים גשמיים, מוחשיים ופשטניים.

דוגמה רצט

בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך: "דבר אחר, שבשביל שבעת הצדיקים [שבע ספירות], עתיד הקב"ה להעביר את כל אומות העולם, ולא יישאר בעולם אלא הקב"ה לבדו וישראל גוי אחד [...] שבעה כבשים – שבע דרגות". והזייתם של מכשפי האופל סותרת את דברי הנביאים, לפיהם בימות המשיח עם-ישראל וכל הגויים יעבדו את ה' שכם אחד, "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפ' ג, ט).

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְיָ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלִָם, וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (יש' ב, א–ד).

הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק לא).pdf

הורידו את PDF • 302KB