סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"ז)

"וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ" (יח' יא, כא).

טרם שאמשיך בסקירת הפירוש, אבקש ברשותכם לחזור להקדמת הפירוש לספר יצירה שבה הזייפן סוקר את תשע השיטות בעניין מציאות העולם. ובכן, שמתי לב לכך שהזייפן שחיבר את הפירוש לספר יצירה העתיק את ההקדמה הזו מפירושו הארוך של רס"ג לתורה שאינו נמצא בידינו, תוך שהוא תוקע בה את הזיותיו. וכיצד הנני יודע זאת? ובכן, בראש פירוש רס"ג לתורה (עמ' טו), קאפח מעתיק בהערה את דברי רס"ג שהובאו בדברי מבשר הבבלי, וזה לשונו:

"וכתב מבשר הבבלי בשם רבנו וז"ל מתורגם: כתב רבנו סעדיה בפירושו [הארוך] לפרשת בראשית... [וזה לשונו:] וכאשר נתעמקו החוקרים במעשה בראשית נתחלקו לתשע כיתות, כל כת מהן תפשׂה אחת ההנחות ועשאתה עיקר, וכל השאר טעות, הדעה הראשונה...

והדעה השמינית היא שיטת בעל הספר [ספר יצירה] שקבע שכל המציאות מחודשת אלא שהוא עשה ראשיתם המספרים והאותיות, ועשה כל מה שברא הבורא יתעלה שלושים ושניים דבר, עשרת המספרים ועשרים ושתיים אותיות, ועם זאת לא החליט שרק הם בלבד נמצאו, אלא אמר שהוא ברא את האוויר ובו הניח אלו הל"ב דבר, ולדעתו שהאוויר יתחלק לחלקים שייפול עליהם המספר, וכשיעבור בו בקווים ישרים ומפותלים יחדש בו צורות, וכך האותיות שהניחם בוראם באוויר בוקעים בו בקעים ומחדשים בו צורות בעלות תכונות שונות ותבניות הנדסיות שונות, לפי כוח כל אות מהן כשהיא לבדה או כל שתי אותיות או יותר מזה...

והדעה התשיעית היא האמיתית, והוא דבר התורה האמור בתחילת בראשית שהאש והמים והעפר וכל אשר הורכב ונתחבר מהם בראוֹ החכם בבת-אחת, שנאמר: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ', [ורס"ג הביא לכך דוגמה] מבעלי החיים: כשם שמתהווה העובר ומתפתח בשרו ועצמיו וגידיו ועורו וכל פרטיו לא זה לפני זה ולא זה לפני זה, אלא הכל מתהווה יחד ונמצא יחד; ומן הצומח: כמו שמתהווה הפרי, גופו וגרעינו וקליפתו ותרמילו הכל גדל ביחד; ומן החומרים: כשם שמבעירים את האש מתגלה עצמיותה ואדמומיותה ואורה ובעירתה הכל בבת אחת לא אחד לפני השני – כך אנו אומרים שהאש והאוויר והמים והעפר וכל תואר וצורה ותבנית והרכבה, יצרם הבורא יתרומם ברוממותו בבת אחת ובעת אחת".

נמצא אפוא, שרס"ג, בפירושו הארוך לתורה שנחשב לאבוד והשתמר בחלקו בדברי פרשנים כמו מבשר הבבלי, כבר סקר את תשע השיטות בעניין מציאות העולם בפירושו לתורה! והואיל ובאה לידי אפשרות לבחון ולהשוות בין האמור בדברי רס"ג שהנציח מבשר הבבלי לבין הדברים שהובאו על-ידי הזייפן בהקדמת פירושו לספר יצירה, ראיתי לנכון לעשות כן, והנה הדברים:

א) בראש דברי רס"ג בפירושו המצויים בתרגומו של מבשר הבבלי, נאמר כך: "וכאשר נתעמקו החוקרים במעשה בראשית נתחלקו לתשע כיתות, כל כת מהן תפשׂה אחת ההנחות ועשאתה עיקר, וכל השאר טעות", וגם בתרגומו של קאפח לפירושו של הזייפן לספר יצירה נאמר כך: "ואחר כך אמר, וכאשר התעמקו החוקרים ביצירה מצאתים שנחלקו בכך לתשע כיתות, כל כת שוטטו רעיונותיה באחד העניינים ועשאתו עיקר, ועשתה כל שזולתו טעות" וכו'.

כלומר, רס"ג קובע מפורשות בתחילת דבריו שמדובר בתשע שיטות שונות זו מזו: לפי שיטתו של ספר יצירה העולם נברא באמצעות המספרים והאותיות, והיא השיטה השמינית, ואילו לפי השיטה התשיעית והיא דעת תורת משה העולם נברא בבריאה חד-פעמית שניתן בה כוח ההמשכיות וההתפתחות. הוי אומר, יש רק שיטה אחת נכונה והיא השיטה התשיעית.

ב) הבה נשווה עתה בין דברי רס"ג שהעתיק מבשר הבבלי בשיטה השמינית, לבין דברי הזייפן שהעתיק את דברי רס"ג לתוך הקדמת פירושו לספר יצירה, נחל בדברי רס"ג שבדברי מבשר הבבלי: "והדעה השמינית היא שיטת בעל הספר [ספר יצירה] שקבע שכל המציאות מחודשת אלא שהוא עשה ראשיתם המספרים והאותיות, ועשה כל מה שברא הבורא יתעלה שלושים ושניים דבר" וכו' כאמור לעיל. ועתה לדברי הזייפן בהקדמת פירושו לספר יצירה: "והשיטה השמינית, דבר מי שקבע את הדברים מחודשים אלא שהוא עשה ראשיתם המספרים והאותיות, והם דברי בעל הספר הזה. לפי שהוא עושה ראשית מה שברא הבורא יתברך ויתעלה ל"ב דברים" וכו'. הנה ראיתם, שהדברים הם אותם הדברים (בתרגומים שונים מערבית), אולם בדברי הזייפן הוא תקע משפט באמצע הדברים: "והם דברי בעל הספר הזה", ומזאת למדנו על שיטתו בזיופו את ההקדמה לספר-יצירה: הוא פשוט העתיק את דברי רס"ג מתוך סקירת תשע השיטות שבפירושו הארוך לתורה (שאבד במשך הזמן), והוסיף ותקע פה ושם מילים ומשפטים, ובאמצעותם הוא החדיר את תעתועיו ואת הזיותיו הפגאניות.

ג) בדברי רס"ג שהעתיק מבשר הבבלי נאמר כך בדעה התשיעית: "והדעה התשיעית היא האמיתית, והוא דבר התורה האמור בתחילת בראשית שהאש והמים והעפר וכל אשר הורכב ונתחבר מהם בראוֹ החכם בבת-אחת, שנאמר: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'", כלומר לפי הגרסה שמובאת אצל מבשר הבבלי רס"ג דוחה את השיטה השמינית היא שיטתו של בעל ספר יצירה! והדברים מתאימים להפליא לדברי רס"ג בראש פירושו שראינו לעיל שבו הוא אומר כך: "וכאשר נתעמקו החוקרים במעשה בראשית נתחלקו לתשע כיתות, כל כת מהן תפשׂה אחת ההנחות ועשאתה עיקר, וכל השאר טעות", ולפי הדברים הללו כאמור, יש רק שיטה אחת שהיא הנכונה והאמיתית, וכל השאר הינם טעות והבל מהובל.

ד) ומה עשה הזייפן? ובכן, שימו לב כיצד הוא העתיק את דברי רס"ג מפירושו הארוך לתורה תוך שהוא תוקע משפטים מתעתעים שבהם הוא מחדיר את הזיותיו (וכמו שראינו לעיל בדבריו בתיאור השיטה השמינית), וזה לשונו בראש השיטה התשיעית: "והשיטה התשיעית, היא השיטה הרצויה אשר השביעית והשמינית מקצתה, והוא דבר התורה אשר פתחה בו בתחילת הבריאה שהאש והאוויר והמים והעפר וכל אשר בהם מן ההרכבות והחיבורים והציורים, ברא החכם את כולם בבת אחת, שנאמר: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'". נמצא שהזייפן הוסיף משפט: "אשר השביעית והשמינית מקצתה", כלומר הוא מזייף וטוען שהשיטה התשיעית הינה למעשה שילוב של השיטות השביעית השמינית והתשיעית! היעלה על הדעת כדבר הזה?! הייתכן שרס"ג יֹאמר שמדובר בתשע שיטות נפרדות שכולן טעות למעט אחת, ובסוף דבריו הוא יחליט שהשיטה הרצויה הינה שילוב של שלוש שיטות?

כמו כן, הוא גם הוסיף בסוף השיטה השמינית משפט מקשר: "והשלמת הסברא הזו בשיטה התשיעית", בקיצור דרך התורה היא שילוב של השיטות השביעית השמינית והתשיעית...

כללו של דבר, אין שום היגיון להפריד בין שיטתו של בעל ספר יצירה לבין דרך התורה, אם הלכה למעשה מדובר בדרך אחת ובשיטה אחת! אדרבה, תקלה גדולה עלולה לעלות מכך, כאילו דרכו של אברהם אבינו בספר יצירה (לפי דמיונו של הזייפן), איננה דרכה של תורה!

ה) בסוף סקירתו את השיטה התשיעית, הזייפן בהקדמת פירושו לספר יצירה חושף בטעות את זיופו! שימו לב היטב, לדעת רס"ג בדעה התשיעית, הקב"ה ברא את עולמו בדומה לבריאת עובר, דהיינו הקב"ה ברא את עולמו באופן חד-פעמי ובאותו זמן הוא נטע בעולמו את כוח ההתפתחות הטבעית ההדרגתית, וכמו שעובר מתפתח דהיינו ברגע אחד מזרע וביצית.

אולם, לפי ספר-יצירה העולם אינו נברא בבת-אחת ברגע אחד ומשום הוא המשיך להתפתח באופן טבעי ועצמאי, ההיפך הגמור! לפי ספר-יצירה הקב"ה בורא את עולמו רגע-רגע שעה-שעה, בכל עת שנברא אדם או בהמה או צמח האדמה, או כל נברא מכל סוג שהוא בעולם הזה, בעת שהוא נברא הקב"ה מטיס באוויר אותיות ומספרים כדי שיבראו אותו! והנה דברי רס"ג בתארוֹ את השיטה הזו בתוך דברי מבשר הבבלי: "וכך האותיות שהניחם בוראם באוויר בוקעים בו בקעים ומחדשים בו צורות בעלות תכונות שונות ותבניות הנדסיות שונות, לפי כוח כל אות מהן כשהיא לבדה או כל שתי אותיות או יותר מזה". הוי אומר, מעשה הבריאה לא נפסק ולא חדל מאז בריאת העולם, וכל הצורות והתבניות השונות אשר מתחדשות בעולם, נבראות באמצעות האותיות הללו אשר "בוקעות בקעים באוויר ומחדשות בו צורות" וכו'.

ו) ואולי יתרה מכולן, הפרק הראשון בספרוֹ של רס"ג "הנבחר באמונות ובדעות" הוא: "שכל הנמצאים מחודשים", והיה ראוי למצוא בפרק זה שהוא למעלה מ-40 עמ', אזכורים מפורשים בעניין אופני הבריאה ששורטטו כביכול על-ידי רס"ג בפירושו לספר יצירה. אולם! לא מיניה ולא מקצתיה! ולא רק בפרק הראשון שעוסק ישירות בענייני חידוש העולם, בכל ספרוֹ "הנבחר באמונות ובדעות", רס"ג אינו מזכיר ולוּ פעם אחת שהעולם נברא באותיות ובמספרים...

והנה לפניכם דוגמה מדברי רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' לג–לה) אשר בה נראה כיצד הוא עוסק באופן ישיר בבריאת העולם, ויחד-עם-זאת אינו מזכיר במאומה מהזיית האותיות והמספרים: "המאמר הראשון – שכל הנמצאים מחודשים [...] וכאשר יצא לנו כי הדברים חודשו לא מִדָּבר [=גם לא מאותיות ומספרים], וחושינו לא נפגשו בדבר דומה לכך [...] ולא ישלה עצמו הקורא בספר זה שאני אמציא לו יש מן האין שיראהו, לפיכך הקדמתי לו שאילו היה דרך לכך לא הוצרכנו להביא עליו הוכחה [...] ולא אנחנו בלבד השלמנו עם עצמנו להניח במעשה בראשית דבר שלא ראינו כמוהו [...] אלהינו יתעלה הודיענו שכל הדברים מחודשים, ושהוא חידשם לא מִדָּבר [גם לא מאותיות וכו'] כמו שאמר: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וגו'". ולא רק בספרוֹ הנ"ל, בשום מקום בכתביו רס"ג אינו מזכיר את ההזיה הזו בעניין האותיות וכו'.

ודרך אגב, רס"ג אומר לעיל שלא ניתן להביא הוכחה לבריאת העולם יש מאין, אך בהקדמת הפירוש לספר-יצירה מחבר הפירוש מתיימר בהחלט להביא לכך הוכחות וראיות (עמ' לא):

"הלא תראה שכל חכמינו [האמנם? וקאפח כבר העיר שאין מקור כזה בדברי חז"ל] אומרים כיוצא בזה בפרשת מעמד הר סיני, שכך נאמר: 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת' [שמ' כ, טו], ואומרים: ובאיזה אופן אפשר שיֵיראו הקולות? וביארו, כי החכם הוריד על ההר אש עצומה בהירה, כמו שאמר: 'מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ בָּאֵשׁ' [שמ' יט, יח], והקיף לה ענן שחור, כמו שאמר: 'וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל' [דב' ד, יא], והחושך הזה הוא שחרות הענן, כמו שאמר: 'יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים' [תה' יח, יב], וברא את הקול באש בוקע ויוצא ממנה, ויֵיראו תבניותיו בענן כפי שיעור מה שמשרטטת לו תנועת הדיבור באוויר, והעם מביטים אל אותן התבניות ויודעים שהוא שרטוט מה שבקעה האש באוויר השחור המקיף אותה, כמו שאמר: 'וַיְדַבֵּר יְיָ אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ' [דב' ד, יב], ואמר: 'וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ' [דב' ה, כ]. והנה אנו רואים האדם מדבֵּר ביום קר, וכאשר בוקעים חיתוכי אותיותיו באוויר יוצרים בו תבניות כפי הילוכן בו ביושר ובכפיפות".

כלומר, לפי ההזיה הזו, הקול שיצא מתוך האש הפיק אותיות ומספרים שבהם הקב"ה שרטט את תבניות הענן השחור שהיה סביב האש... ואין לך ראיות גדולות מאלה לבריאת העולם!

***

ודומני שכאן ראוי להתייחס לדברי רס"ג בספרוֹ "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' מ), מפני שרבים הם אשר מביאים מהם ראיה לכך שרס"ג הוא זה שכתב את הפירוש לספר יצירה. ברם, כמו שנאמר לעיל לא יעלה על הדעת שרס"ג יאמץ לחיקו את ההזיה לפיה העולם נברא באמצעות שרבוטי ושרטוטי אותיות ומספרים שטסים באוויר, והוא לא יזכיר את ההזיה הזו ולוּ פעם אחת בכל רחבי כתביו! יתר על כן, כבר מצאנו לא מעט סתירות וניגודים בין הדברים האמורים ששורבטו בפירוש לספר יצירה לבין השקפותיו ודעותיו של רס"ג ברחבי כתביו.

ועדיין שאלה במקומה עומדת: כיצד יש להבין את הדברים האמורים בספרוֹ "הנבחר באמונות ובדעות"? ובכן, הבה נעיין בדברי רס"ג שם וננסה להבין את הדברים לאשורם, וכֹה דבריו:

"ואחרי ארבע ראיות הללו [ליסוד חידוש העולם] יש לי ראיות אחרות, מהם שכתבתים בפירוש בראשית, ומהם שנכתב בהלכות יצירה, ומספר התשובות על חיויא הבלכי [רס"ג כתב ספר תשובות פולמוסי כנגד חיויא הבלכי], מלבד פרטים אחרים הנמצאים ביתר חיבוריי. ועם זאת, הרי ההוכחות שאני משיב בהן במאמר זה על כל מי שחלק על דעה זו הם כולם מביאים לידי דעה זו, מאמצים ומחזקים אותה, ולכן ראוי לעיין בהם ולצרף מהם לדעה זו כל המתאים".

ובכן, רס"ג מתאר בדבריו לעיל את פירושו לספר בראשית, ולאחר מכן הוא כורך יחדיו את מה "שנכתב בספר יצירה" ואת "ספר התשובות על חיויא הבלכי", לפיכך נראה לי שכמו שספר התשובות על חיויא הינו ספר אשר מתנגד להשקפותיו של חיויא הבלכי, כך גם הדברים שרס"ג כתב על הלכות יצירה הם דברים אשר מנוגדים לספר יצירה, ולא הפירוש שלפנינו לספר יצירה. כמו כן, רס"ג לא אומר על הלכות יצירה: "מהם שכתבתים בפירוש הלכות יצירה", וכמו שהוא כותב על ספר בראשית, אלא הוא מתנסח באופן דומה לניסוחו ביחס לתשובותיו על חיויא הבלכי, משמע אפוא שמדובר בחיבור תשובה שנכתב כנגד השקפותיו והזיותיו של בעל ספר יצירה. נשים לב גם לכך שרס"ג אינו קורא להלכות יצירה בשם "ספר", וייתכן שגם בזה הוא מבקש לרמוז לנו על-כך שהוא התנגד להזיותיו של ספר יצירה ותקף אותן בכתובים.

זאת ועוד, קאפח טוען שהפירוש המודפס לספר יצירה שיוחס לרס"ג הינו זיוף, וכך הוא אומר בהערה שם: "פירוש רבנו לספר יצירה, ואותו המודפס המיוחס לרס"ג אין בו לא מלשונו ולא מסגנונו ולא מדעותיו של רס"ג" – ומכך שהמינים זייפו פירוש להלכות יצירה וייחסוהו לרס"ג עולה באופן ברור שהיה להם אינטרס מובהק לייחס את ההזיה הפגאנית הזו לרס"ג. וכמו שקאפח שלל את הפירוש המודפס לספר יצירה, כך הנני שולל את הפירוש שקאפח הוציא להלכות יצירה, שהרי ראינו ועוד נראה לקמן סתירות וניגודים בין אמריו והשקפותיו של רס"ג לבין ההזיות המגוחכות אשר מובאות בקובץ גיבובי ההבלים שמכונה בשקר "ספר יצירה".

פרק שלישי הלכה ראשונה

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלדבר, בלום ליבך מלהרהר, ואם רץ ליבך שוב למקום, שכך נאמר [במלאכים] 'רָצוֹא וָשׁוֹב' [יחזקאל א, יד], ועל דבר זה נכרתה ברית. ומידתן עשר שאין להן סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. דע וחשב וצור, שהיוצר אחד ואין בלעדיו, ולפני אחד מה אתה סופר".

וכך מתרגם מחבר הפירוש הזייפן את ההלכה ההזויה הזו: "ותרגומה: ועניין אמרינו עשרה מספרים מוגדרים [ודרך אגב שוב אנו רואים שאפילו לפי הזייפן 'עשר הספירות' הינן בסך-הכל עשרת המספרים מ-1 ועד 10, ולא ישויות פגאניות דמיוניות בעליונים וכפי שהוזים מכשפי האופל הטיפשים], גדור בעד פיך מלדבר בתוספת עליהם, וגדור בעד ליבך מלחשב בכך, ואם עברה מחשבתך החזירנה למקומה, כמו שנאמר במלאכים 'רָצוֹא וָשׁוֹב' [...] ומכאן ראוי שתדע ותבחין ותהיה בדעה, כי הבורא אחד ואין זולתו, כי לפני האחד אינך יכול לספור מאומה".

ובכן, בקטע האחרון בעל ספר יצירה ומחבר הפירוש מוסיפים על חוקי התורה, ודינם מורידין ולא ומעלין, ואסביר: לפי שני השוטים הללו, "נכרתה ברית" בין ה' לעם-ישראל, ועל מה נכרתה ברית זו? על-כך שאסור באיסור חמור לנסח מערכת מספרים מבלעדי עשרת המספרים: "בלום פיך מלדבר, בלום ליבך [אפילו] מלהרהר", עד כדי כך! כאילו יסוד תורתנו הוא שאסור אפילו להרהר בניסוח מערכת מספרים שנשענת על שתי ספרות, או שמונה ספרות, או שתים-עשרה ספרות וכיו"ב. והוסיף מחבר הפירוש ואמר שם: "ופירושה: אמר דבר נוסף בענייני בלימה, שהוא נגזר מן 'עֶדְיוֹ לִבְלוֹם' [תה' לב, ט], הכוונה בכך בלימת פיך ומחשבתך מלחשב ומלדבר ביותר עליהן או בפחות מהן", כלומר אפילו לדבר ואפילו לחשוב בעניין זה – אסור!

ולא רק שמדובר בתוספת מובהקת על מצוות התורה, אלא מדובר בתוספת על יסודות התורה! והנה לפניכם האיסור להוסיף מצוה על מצוות התורה – כל-שכן להוסיף יסוד על יסודות התורה וכל שכן להוסיף יסוד מטופש ומהובל על יסודות התורה – ולאחריו דינו של המוסיף והגורע:

"והיסוד התשיעי, הביטול. והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה], אמר: 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת חיבור זה. [...] וכאשר יפקפק אדם [אפילו בצנעה כל שכן עלי ספר] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".

וזעקה אילמת בוקעת מגרוני בראותי את התוספת הזו: מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! היעלה על הדעת שנכרתה ברית בין ה' לעם-ישראל אפילו שלא להרהר בשיטות ספירה אשר מבוססות למשל על שני מספרים כמו השיטה הבינארית, או על שמונה מספרים כמו השיטה האוקטלית או על שתים-עשרה מספרים כמו השיטה הדואודצימלית? ואם כך חובה לשרוף את כל המחשבים ואת כל התוכנות ואת כל הטלפונים ומכשירי החשמל המתקדמים, ואפילו את כל המכוניות החכמות, שהרי כולם ממוחשבים וכל עולם המחשבים מבוסס על השיטה הבינארית... כללו של דבר, לפי ספר יצירה חובה עלינו לחזור לתקופות חשוכות לפני אלפי שנים, וכל עוד הננו מחוברים לעולם המדע והטכנולוגיה, הרי שכולנו כופרים ביסוד היסודות ועמוד החכמות.

נקודה נוספת, בתרגום מחבר הפירוש שראינו לעיל הוא אומר: "גדור בעד פיך מלדבר בתוספת עליהם, וגדור בעד ליבך מלחשב בכך, ואם עברה מחשבתך החזירנה למקומה, כמו שנאמר במלאכים 'רָצוֹא וָשׁוֹב'". הוי אומר, בעל ספר יצירה ומחבר הפירוש סבורים שהמלאכים ממרים את דבר ה' יתעלה! שהרי הם אומרים שכמו שהמלאכים רצים ושבים, דהיינו פורצים גדרות במחשבה ובמעשה, כך גם האדם, אם פרץ גדר במחשבה ובמעשה עליו לשוב לה' אלהיו.

ומה דעת רס"ג על ההשקפה הרעה הזו לפיה המלאכים ממרים? ובכן, ראו נא את דבריו בפירושו לספר איוב (עמ' כו): "תרגמתי 'בְּנֵי הָאֱלֹהִים' נכבדי ה', כפי שידוע באומה, כעין אמרוֹ: 'בָּנִים אַתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם', ואמר: 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' [...] וכל הדומה לכך. וסברה רחוקה היא שיהא השטן הזה מלאך, כי אנשי הייחוד בדעה אחת, שהבורא יתרומם ויתהדר ברא מלאכיו מקורבים ביודעו שהם לא ימרוהו [...] ומי שמדמה כי זה המשׂטין על איוב היה מלאך – הרי עשה את המלאכים ממרים, וחלק על מה שאנחנו [=אנשי הייחוד] בו בדעה אחת".

ואיך יעלה על הדעת אפילו לרמוז לכך שהמלאכים הם בגדר ממרים? והלא משה רבנו ע"ה היה במעלה העשירית מדרגות המלאכים ונאמר עליו "עניו מאד", איך ייתכן אפוא שהמלאכים יתגאו וישכחו את בוראם מלכם ושולחם?! ובכלל, וכי יש למלאכים מידות נפשיות כבני האדם? והגשמת המלאכים הינה השער להגשמת בורא-עולם. כמו כן, מי שמעלה בדעתו שהמלאכים ממרים וחוטאים, פותח פתח רחב לייצר-הרע להיכנס בו, שהרי עבותות החטָּאת קשים מאד, ואם האדם יהיה בדעה שאפילו המלאכים הנשׂגבים ממרים וחוטאים ובכל זאת הם מקורבים לפני הקב"ה, הוא יראה בזאת רישיון ואישור לחטוא ולהחטיא וללכת בשרירות ליבו ובכל זימותיו ותאוותיו, שהרי אפילו מלאכי השרת הקדושים והטהורים נכשלים בחטאים... כללו של דבר, הנה לנו עוד השקפה-הזיה רעה מבית מדרשם של בעל ספר יצירה ומחבר הפירוש.

טרם סיימנו כי יש הזיה נוספת בקטע שהבאתי לעיל, וכך אומר מחבר הפירוש: "ומכאן ראוי שתדע ותבחין ותהיה בדעה, כי הבורא אחד ואין זולתו, כי לפני האחד אינך יכול לספור מאומה". פשש... שמעתם? מהי ההוכחה לכך ש"הבורא אחד ואין זולתו"? ובכן, הואיל ולא ניתן לספור מאומה לפני הספרה אחת, זו ההוכחה לכך ש"הבורא אחד ואין זולתו"! ואיזו הוכחה מטופשת ועלובה, ואף מסוכנת, מפני שניתן בקלות לערער על ההוכחה הזו, שהרי יש אינסוף מספרים בין הספרה 0 לספרה 1, וכנראה שבעל ספר יצירה וכן מחבר הפירוש לא ידעו על קיומם של שברים פשוטים או שברים עשרוניים, והם התרברבו לעסוק ב"מעשה בראשית" אך הלכה למעשה גם הספר וגם הפירוש לו הינם פשוט תת-רמה של הבלים מהובלים.

מחבר הפירוש ממשיך ללהֵג בהזיות או בעניינים קלושים וחלושים שאין להם שום קשר ליצירת העולם, למשל: הוא מאריך להסביר שמערכת המספרים של ההודים אשר יש בה 9 מספרים בלבד, למעשה יש בה עשרה; וכן שכל הדברים העגולים אין להם נקודת מוצא לעומת המספרים שנקודת המוצא שלהם היא הספרה אחת; וכן מאריך שם בפירוש פסוקים מדברי הנביאים, מעניין לעניין שלא באותו עניין, בדברים שאין להם שום קשר ליצירת העולם. כללו של דבר, רוב הפרק הינו או הזיות או הבלי הבלים, או מעין "וורטים" נחותים בלעגי לשון.

פרק שלישי הלכה שנייה

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "עשרים ושתיים אותיות, יסוד שלוש אומות, שבע כפולות [שבע האותיות הדגושות והרפויות, יחד עם הרי"ש], ושתים עשרה פשוטות. שלוש אומות: א' מ' ש', אש ורוח ומים. תולדות שמים – אש, תולדות אוויר – רוח, תולדות ארץ – מים. אש למעלה, ומים למטה, ורוח חוק מכריע בינתיים. מם דוממת, שין שורקת, אלף חוק מכריע בינתיים. א' מ' ש' חתום בשש טבעות, ומחותל בזכר ונקבה, דע וחשב וצור, שהאש נושא מים".

וכך תרגם הלכה זו מחבר הפירוש: "ותרגומה: ומן השתיים ועשרים אותיות אשר מהן שלוש עיקר, ושבע כפולות, ושתים-עשרה פשוטות – הרי השלוש העיקר הם א'מ'ש', וכנגדן האש והאוויר והמים. והנה השמים מיסוד האש, והאוויר מיסוד הרוח, והמים מיסוד הארץ. [...] ועוד, כי א'מ'ש' מתהפך שש תהפוכות [שישה צירופים לשלוש האותיות הללו], ויהיה כזכר ונקבה, ומכאן תדע ותבחין ותהיה בדעה, שהאש יש שהוא נושא המים".

ובכן, שוב מחבר ספר יצירה ותלמידו חוזרים על-כך שניתן ללמוד מן האותיות ענייני מדע אשר קשורים ליסודות העולם, וכבר אמרתי שעצם העיסוק בתיאוריית ארבעת היסודות הוא ראיה לכך שמדובר בספר שקרי ופגאני, שהרי לא יעלה על הדעת שהקב"ה ימסור לנביא הזיות ושיבושים בענייני הרכב העולם ומדעיו – והמסקנה ההכרחית מכך היא שמחבר ספר יצירה הינו נוכל שהתיימר והתרברב להחדיר לעמֵּנו ספר נבואה שקרי, וככל נביא שקר דינו בחנק ודין ספרו לשריפה. כמו כן, מדברי מחבר הפירוש עולה סכלות חמורה מאד, שהרי מסוף דבריו עולה שניתן ללמוד עניינים מדעיים מובהקים: "שהאש יש שהוא נושא המים", מעצם תהפוכות והיפוכֵי אותיות, דהיינו ממשחקי מילים ואותיות ניתן ללמוד על מאפייני החומרים וטבעיהם! היעלה על הדעת כדבר ההזוי הלזה? וזו עדות נאה לסכלותו של מחבר הפירוש.

מחבר הפירוש מוסיף ומאריך בפירושו להלכה זו במשחקי מילים שונים ומייחס להם חשיבות מדעית עצומה; וכן בתיאור מאפיינים שונים של היסודות: אש מים ורוח; וכן בצורות האותיות א'מ'ש' אשר מורות לפי דמיונו על מאפייני היסודות האמורים (כלומר, הוא טוען שצורות קליגרפיות מורות על מאפיינים מדעיים מובהקים); וכן בתיאוריות רפואיות הזויות שונות, כגון שמבנה החומר של הזכר קובע את מין הולד (לפי דמיונו אם האשך הימני גדול מהאשך השמאלי אז אותו אדם יוליד זכרים, ואם השמאלי גדול יותר האדם יוליד נקבות); ועוד הזיות ותיאוריות מהובלות אשר לא רק בימינו אין להן שחר, גם הרמב"ם לעג להן לפי קאפח שם.

פרק שלישי הלכה שלישית

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "שבע כפולות ב' ג' ד' כ' פ' ר' ת' משתמשות בשני לשונות, בּי בי, גּמל גמל, דּלת דלת, כּף כף, פּי פי, רּיש ריש, תּו תו, רך וקשה תבנית גיבור וחלש, כפולות שהן תמורות, תמורת חיים מוות, תמורת שלום רע, תמורת חכמה איוולת, תמורת עושר עוני, תמורת זרע שממה, תמורת חן כיאור, תמורת ממשלה עבדות".

הלכה זו היא למעשה חזרה על ההלכה שנאמרה בפרק שני הלכה שנייה, וזו גם הפעם הרביעית שבה בעל ספר יצירה חוזר על-כך שיש שבע אותיות שניתן להגות אותן דגושות ורפויות (פ"א הל' א, פ"א הל' ג, פ"ב הל' ב, פ"ב הל' ג), ואיני יודע מה שייך עניין אותיות בג"ד כפ"ת (וכבר ראינו שגם הרי"ש נכללת באותיות הדגושות והרפויות), לעניין סתרי תורה.

פרק שלישי הלכה רביעית

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "שתים עשרה פשוטות ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק', חקקן חצבן צירפן שקלן והמירן. כאיזצד [=כיצד] צירפן? שתי אבנים [=אותיות] בונות שני בתים [=מילים], שלוש בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבע בתים, חמש בונות מאה ועשרים בתים, שש בונות שבע מאות ועשרים בתים, שבע בונות חמשת אלפים וארבע בתים, מיכן ואילך צא וחשב מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע".

מחבר הפירוש שם מסביר שכוונת הדברים היא למספר השילובים שניתן ליצור מן האותיות, למשל: משבע אותיות ניתן ליצור 5,040 שילובים שונים וכו', וכנראה שבעל ספר יצירה לא היה מסוגל לחשב חישובים מורכבים יותר מכך, ולכן הוא אומר: "מיכן ואילך צא וחשב מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע". אולם, מחבר הפירוש מוסיף לערוך שם חישובים עד אחת-עשרה אותיות, דהיינו כמה מילים ניתן ליצור ולשלב מהן, והוא מאריך מאד בחישובים הללו, ושוב, איני יודע כיצד החישובים הללו קשורים ליצירת העולם, פשוט הזיה.

ועוד אומר שם מחבר הפירוש: "ואמר כי הבורא נתן באלו ה-22 אותיות חמש סגולות [...] חקקן – חקק אותן בקול [...] חצבן – חצב אותן באוויר [...] שקלן – איזנן, שם לכל אות מהן המאזן אותו, והוא שאין מילה פחות משתי אותיות [...] המירן – הפכן, כמו שאמר אב בא, אג גא [...] צירפן – [צירף מהן שילובים שונים כאמור]". ושוב עולה ההזיה של בעל ספר יצירה לפיה הקב"ה ברא את עולמו בהגיית צירופי אותיות ובשרבוטן באוויר, ואין להזיה הזו שום ראיה.

סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח''ז).pdf

הורידו את PDF • 347KB