רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כד)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בבראשית (א, כב) נאמר כך: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ", רש"י פירש שם כך: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם – לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה. ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לִקְלָלָה לכך לא ברכן שלא יהא הוא בכלל. פְּרוּ, לשון פרי, כלומר עשו פירות".


א) בחלק הראשון של פירושו רש"י טען שהברכה שנאמרה בפסוק לדגים ולעופות שנבראו ביום החמישי היא מפני שצדים ואוכלים אותם, ולכן כדי שלא ייכחדו היה צורך שהקב"ה יברך אותם. וברור שהקב"ה לא בירך אותם במובן הפשטני שרש"י התכוון אליו, אלא טבע בהם יכולת טבעית של פריה ורביה בכמויות גדולות, ומיניהם נמצאים בכמויות גדולות בימים וביבָּשות. אבל אין לי ספק שרש"י לא הבין שמדובר בפסוק על עניינים מדעיים, אלא כנראה היה סבור שה' בירך אותם כמו שהכוהנים מברכים את העם...


כמו כן, רש"י טען בהמשך פירושו שהקב"ה לא בירך את החיות שנבראו ביום השישי, בגלל שהנחש היה בכללם, ומכיוון שהקב"ה היה עתיד לקלל את הנחש הוא נמנע לברך את כל מיני בעלי-החיים שנבראו ביום החמישי! ברם, עצם המדרש שממנו רש"י הביא את פירושו סותר את פירושו! שהרי במדרש בראשית-רבה (יא, ג) נאמר כך:


"רבי לוי בשם רבי יוסי בן חנינה אמר: כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו 'ברכה' ואינו חסר כלום: בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום; בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין ובני אדם מתים, וכתיב בו 'ברכה' ואינו חסר כלום".


נמצא לפי המדרש, שהברכה האמורה ביום השישי (א, כח), אמורה גם לבעלי-החיים שנבראו אף הם ביום השישי: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ", ואילו לפי רש"י בעלי-החיים לא נתברכו כלל! וכמו שהקב"ה בירך את האדם ביכולת פריה ורביה כך הוא בירך את בעלי-החיים ביכולת של פריה ורביה, ויכולתם אף גבוהה בהרבה מזו של האדם, שמביא ולד אחד בכל היריון, ואילו בעלי-החיים מביאים ולדות רבים בכל היריון.


ב) נעבור עתה להתמקד בדברי רש"י על הנחש: "ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לִקְלָלָה לכך לא ברכן שלא יהא הוא בכלל". ובכן, אם תחילת פירושו מקורה בדברי חז"ל, המשך פירושו הזה אינו מופיע בספרות חז"ל כלל! ויש כאן התעיה ברורה, מפני שרש"י קושר ומחבר את דברי מדרש-רבה (שהרי הוא אומר "ואף" וכו') לדברים שאין להם יסוד בספרות חז"ל, כאילו גם המשך דבריו יסודם במקור מים-חיים!


זאת ועוד, דבריו הללו של רש"י נמצאים במדרש מאוחר מן המאה הי"א שנקרא "מדרש תדשא" אשר נקרא גם "מדרש רבי פנחס בן יאיר" וכן "ברייתא דרבי פנחס בן יאיר". וזהו עוד מדרש בספרות הפסאודו-אפיגרפית (=ספרות השקר) האשכנזית, אשר ממציאים מדרשים מהובלים שמתאימים להזיותיהם ותולים אותם בחכמים גדולים מתקופת המשנה והתלמוד. ובמלים אחרות, זהו עוד מדרש מתעשיית הזיופים האשכנזית. לפי המחקר בימינו, מדרש זה נכתב על-ידי שוטה שנקרא: "מוישל'ה הדרשן". הוא חי בצרפת, ערשׂ המינות האשכנזית, ופעל וחיבר את המדרש מעט לפני הולדתו של רש"י. ואיני מתפלא על שמדרש זה מוביל להזיות ולכפירה בתורה וביסודות-הדת, כי חכמי אשכנז הראשונים בצרפת היו מראשי המינים האשכנזיים אשר צואת סכלותם עדיין מפעפעת ומבעבעת בימינו.


ולא לחינם זעק הזעמן הצרפתי על פסק רבנו בהלכות תשובה (ג, טו), והתלונן עליו מדוע הוא קורא בשם "מינים" למי שסוברים שיש לה' יתעלה גוף ותמונה, וזה לשון הראב"ד שם: "ולמה קרא לזה מין? [=למי שאומר שיש להקב"ה גוף ותמונה] וכמה גדולים וטובים ממנוֹ [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם] הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר [מזאת] ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".


כמו כן למדנו, כי רש"י אינו עושה הבחנה בין סוגי המדרשים, את כל הזיותיהם לפי פשטיהם הוא מחדיר לפירושו, הכל בכל מכל כל, ואפילו את המדרשים שאין מקורם מקור מים-חיים! כלומר, אפילו מדרשים שיסודותיהם נרפשׂים ביותר, גם את פשטיהם הוא מחדיר כפירוש לתורה הקדושה, ומחריב ומזהם ומטמא ומטמטם אותה ואותנו בפירושיו הנגעלים.


"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט).


ג) נמשיך לעיין בפירושו של רש"י על הנחש: "ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לִקְלָלָה לכך לא ברכן שלא יהא הוא בכלל". מפירושו זה עולה בבירור כי רש"י היה סבור שהנחש הוא מין חיה בעלת יכולת מחשבה והיגיון, וכמובן שהדבר לא יעלה על הדעת, שהרי רק למין האדם העניק הקב"ה השגה שכלית ויכולת מחשבה ודיבור. וכבר עסקתי במאמרים אחרים בסדרה זו על תפישתו הפשטנית של רש"י את סיפור הנחש ואדם וחווה, ועל ההזיות המכוערות ביותר העולות מפירושו של רש"י אשר הבין אותו כפשוטו.


כמו כן, עוול גדול עולה מפירוש רש"י, שהרי איך יעלה על הדעת שהקב"ה יעניש את כל מיני בעלי-החיים בגלל חטאו כביכול של הנחש? וכי הקב"ה מעניש באופן קולקטיבי מינים רבים על חטאו של פרט אחד? האם הנהגה כזו היא הנהגה שיש בה מן הצדק? והלא נאמר על הקב"ה (דב' לב, ד): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא"? ומי שילמד את פירושו הזה של רש"י עלול בקלות לשגות בהבנת דרכי הנהגתו של הקב"ה, ואף לחטוא בייחוס עוול לאל אמת יחיד ומיוחד שאין-כיוצא-בו.


זאת ועוד, מי שסבור שהקב"ה מעניש בעוול, כלומר אף שלא בעקבות חטאים ופשעים, כאשר יבואו עליו ייסורים הוא יסבור שהייסורים שבאו עליו לא באו עליו בגלל פשעיו ומעלליו, אלא בגלל אדם או חברה אחרת שחוטאות באמת או לפי דמיונו – והוא ימשיך לחיות בהזיה שהוא "צודיק וחוסיד", ויימנע מלערוך חשבון-נפש מעמיק ונוקב עם נפשו ומעשיו, וכמובן שהוא לא ישוב בתשובה אלא יוסיף וישקע בסכלותו. וזה בדיוק מה שקרה וקורה לחברה החרדית לאחר השואה, שגדוליה מאשימים את המתבוללים בייסורים העצומים של השואה, ואינם מבינים שהם-הם אשר מוטל עליהם לערוך חשבון-נפש ולקרוע את בגדיהם.


וגם היום, כאשר באים ייסורים על החברה החרדית הם יתלו אותם במה שהיהודים החילוניים אינם שומרים שבת, כאילו החרדים הם השעירים לעזאזל של ה' יתעלה ומשלמים בייסוריהם על חטאיהם של אחרים. וזו גם תפישה נוצרית מובהקת, שהרי לפי הנצרות ישוע סבל ייסורים בשביל כל המין האנושי. כמו כן, יש בתפישה זו כדי לנקות את עצמם מתמיהות תיאולוגיות מצד המון העם, שהרי על השאלה (דב' כט, כג): "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה?", הם משיבים: בגלל הפושעים והכופרים לפי דעותיהם והזיותיהם, בעוד שהם ממשיכים להתעות את עצמם בהבלים ומוסיפים להפנות עורף לאמת הנוקבת שכתובה בתורה שניתנה לנו בהר סיני מפי-הגבורה (דב' כט, כד–כו):


"וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה".


ואם הם היו משיבים על השאלה הנוקבת בתשובת-האמת המובאת בתורה, הם היו צריכים להודות שהם ואבותיהם ואבות-אבותיהם הלכו אחרי ההבל ויהבלו ותעו ולעו בדרכי המינים והשקפותיהם, ולא רק שגאוותם ויהירותם ידוכּאו עד-עפר, והם לא יוכלו עוד ללטף את האגו הנפוח שלהם בהזיה שהם הגזע הארי של העם היהודי; אלא שחמור מכך, הם ייאלצו להיפרד משלל טובות ההנאה שקבעו לעצמם מכוח היותם הגזע הארי של העם היהודי, וכל "תרבות השׁנור" התקציבים הבטלנות ומימון הגבירים תיאלץ להיפסק! שהרי אם הם צאצאים למינים ולכופרים ולפושעים ארורים, האם ישנה עוד איזושהי הצדקה דמיונית לממן אותם?


ובכל מקום הם קוראים לאבותיהם שנרצחו בשואה "קדושים" כאילו הם היו מלאכים עלי-אדמות, וכאילו יש להקב"ה עונג סדיסטי לרצוח דווקא את הקדושים באלפי מיתות משונות ובייסורים נוראים ואיומים (ממש כמו הנצרות). והאמת שאבותיהם ואבות-אבותיהם היו רעים וחטאים מאד לה' יתעלה, אחרת הקב"ה לא היה מביא עליהם את כל הקללה הכתובה בספר-התורה הזה, וגברים ונשים אכלו בשר בניהם ובנותיהם בשואה, וכל שאר המוראות הכתובות בספר התורה. והנני מעדיף לזעזע את הרבים באמת, מאשר לשתוק ולחזק את השקפותיהם האיומות והנוראות כאילו ה' יתעלה עַוָּל וכל ייסורי השואה היו עוול מוחלט, כי השקפה רעה ושקרית זו מובילה לכפירה בתורה ולעבודה-זרה, וכמו שאסביר:


לכפירה בתורה – שהרי כל מי שסבור כך כופר בפסוקים מפורשים בתורה וביסודות-הדת כגון: שכר ועונש, צדק אלהי, ייסורים בעקבות חטאים ופשעים (וגם לפי רס"ג שהיה סבור שיש והקב"ה מעניש כדי לשלם שכר, ברור שלא יעלה על הדעת שמדובר בעונשים כל-כך חמורים וקשים, שהרי מדובר בעוול מוחלט, והתורה מסבירה במדויק על מה באים ייסורים איומים ונוראים כמו שבאו על האשכנזים בשואה), העדר התפעלות וזעם אלילי מאת ה' יתעלה, מרכזיותה של ארץ-ישראל בייעודו של עם-ישראל, ועוד.


ולעבודה-זרה – כי מי שתופש את בורא-עולם והנהגתו באופנים שגויים לחלוטין, למעשה עובד אלהים אחרים שאינם קיימים במציאות, והעדר יראת אלהים אמיתית תדרדר את האדם לחטאים ולפשעים איומים ונוראים בחדרי-חדרים כי "אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (בר' כ, יא), שהרי הם עובדים אלהים אחרים יצירי דמיונם, ולא את בורא-עולם. ויתרה מזאת, במקום שאין ידיעת ה' ויראה מאלהי-אמת, תתפתח תרבות של אלילות לבשר ודם, כמו שקרה וקורה בתרבות החרדית, אשר מעריצים את גדוליהם ולא את ריבונו-של-עולם; ולא גדול אחד, אלא לכל עיירה עלובה בפולין יש איזה אדמו"ר או גוּדֵּל ליטאי אשר יצא משם, ואשר אותו מעריצים ומקדישים וממליכים עליהם לאלוה, וכדברי הנביא ירמיה (יא, יא–יג):