רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ט)

עודכן ב: 13 יונ 2019

אחת השאלות שאני נשאל לאחרונה היא, מדוע רבנו הרמב"ם לא תקף את רש"י באופן ישיר? ואף שרבנו תוקף את השקפותיו במקומות לא מעטים, ובמיוחד בעניין ההגשמה, מדוע רבנו הרמב"ם לא התייחס לרש"י באופן אישי והצהיר במפורש כי פירושו הוא בגדר פירושי המינים אשר ראוי לעשות בהם כפי שעושים לספר תורה שכתבו מין?


א) ראשית יש לדעת כי רבנו הרמב"ם תקף את השקפותיו של רש"י ובית מדרשו באופן חריף ביותר, כך לדוגמה בביאורו לספר הרפואות שגנז חזקיהו, שם בפירוש המשנה פסחים בסוף הפרק הרביעי, רבנו מצרף ברייתא מן התוספתא: "ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה, על שלשה הודו לו [חכמים] ועל שלשה לא הודו לו [...] גנז ספר רפואות והודו לו". רבנו פורשׂ בפנינו שלושה פירושים, כאשר הוא תוקף בחריפות את הפירוש השלישי, אשר לפיו ספר זה היה ספר שחובר על ידי שלמה המלך, ובו הוא כתב כיצד להתרפא מכל מחלה ומחלה, אך כאשר ראה חזקיהו שהעם סומכים על ספר הרפואות בעת חוליים, ואינם זועקים אל ה' שירפא אותם, עמד וגנז את אותו הספר. וכֹה דברי רבנו על הפירוש הזה:


"ולא הארכתי לדבר בעניין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי, ששלמה [המלך] חיבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא, פנה אליו [כלומר פנה לעיין בספר] ועשה כמו שהוא [הספר] אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו".


כאמור, פירוש זה שפשט בהמון קומם מאד את הרמב"ם, ובכל מקום שהרמב"ם מוצא השקפה לא נכונה הוא מיד מניח את הכל, ופונה לבער את ההשקפה הזרה, להנחיל את ההשקפה הנכונה, וליישר את הדעת והמחשבה, וזה לשונו בהמשך דבריו שם:


"ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו, סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רָעַב אדם ופנה אל הלחם וַאֲכָלוֹ שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נֹאמר שהסיר בטחונו מה'? והוי שוטים ייאמר להם! כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל, שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו".


הרמב"ם מסיים את ביקורתו במלים: "ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו". והשאלה המתבקשת היא, מי הם אשר חיברו פירוש זה? מי הם הוזי ההזיות, רוחשי הדמיונות המשובשים והמטופשים? מי הם שעליהם קורא רבנו "הוי שוטים ייאמר להם"? ובכן, בפירוש רש"י לתלמוד מסכת פסחים (נו ע"א) נאמר כך: "וגנז ספר רפואות – כדכתיב 'וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי' [מ"ב כ, ג], ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חוליָם אלא מתרפאין מיד", ובתלמוד מסכת ברכות (י ע"ב) הוא מפרש: "שגנז ספר רפואות – כדי שיבקשו רחמים" (לעיון נרחב בעניין ספר הרפואות ראו מאמרי: "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו? – ביקורת הרמב"ם על רש"י").


נמצא, שרש"י ובית מדרשו הם-הם המקור לפירוש זה, ורבנו מתייחס אליהם בלשון של רבים, כלומר רבנו אינו תוקף פרשן באופן אישי, אלא תוקף את כל הפרשנים אשר הולכים בדרך זו – ובמלים אחרות את כל בית-המדרש האשכנזי שממנו יצאה הזיה זו.


ב) דוגמה ידועה נוספת היא התקפתו של רבנו הרמב"ם על המגשימים במאמר תחיית המתים, שם הוא נוקט בלשון חריף מאד כנגד רש"י ובית מדרשו, והנה מקצת מדבריו שם (עמ' עא–עב):

"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה"] ראינו שאין מן הצדק שניגש למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים [=דיני התורה הלכותיה ומשפטיה] ואניח יסודותיו מוזנחים [...]. אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת [=צרפת] החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות [=אגדות חז"ל] כפשטיהם [=רש"י ובית מדרשו], וכדומה לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו. [...].


והם מדמים [=נדמה להם ולסובבים אותם] שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות [...], [ולכן] ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים [את] יסודות הדת על דרך ההודעה [=מסקנות הדיונים הפילוסופיים בלבד] לא על דרך הלמידות [=דרך ההוכחה על אותם יסודות מחשבתיים], כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה [א, לד]".


גם כאן אנו למדים, כי רבנו אינו מהסס לתקוף בחריפות את רש"י ובית מדרשו, אך הוא אינו נוקט בשמות, ועדיין שאלה במקומה עומדת, מדוע אפוא רבנו לא מזכיר את רש"י במפורש? מדוע רבנו לא מזהיר אותנו במפורש מרש"י ומגדיר אותו כמין?


לאחר שהרהרתי בדבר, הגעתי למסקנות הבאות:


1) רבנו אינו נוהג בדרך כלל להזכיר שמות כאשר הוא מותח ביקורת, למעט באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, כי כנראה סבר שדי בכך כדי לבער מקרב ההמון דעות והשקפות רעות.


2) כמו כן, הימנעות מאזכור שם הפרשן יש בה סוג של ביקורת בפני עצמה, כי אי אזכור שמו מעביר מסר שאותו פרשן מין תת-אדם אפילו אינו ראוי שנזכיר את שמו.


3) רבנו פוסק בהלכות יסודי התורה (ו, ח): "מין ישראל שכתב ספר-תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים [=כשאר הנבראים: עץ ואבן בהמה וחיה או אדם]. והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשרפו כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם". נמצא, שיש מצוה גדולה ורבה להכרית את שם המינים מן העולם, ואולי זו הסיבה המרכזית שלפיה רבנו נמנע מלנקוב בשמו המפורש של רש"י או פרשן אחר מבית מדרשו.


4) נראים הדברים כי פירוש רש"י לא נכתב על-ידי פרשן אחד, אלא על-ידי קבוצה של נוכלים, כי פירושו מלא וגדוש בפירושים סותרים, ובקרוב יפורסם סרטון מחקר בעניין על-ידי חבריי מ"מלחמת תורה". ובמלים אחרות, לא היה מקום לתקוף פרשן מסוים, כי מדובר בקבוצה שלמה של נוכלים ומינים אשר מתעים את עם ישראל אחר ההבל.


5) זאת ועוד, אין ספק שפירושו של רש"י בימי רבנו לא היה בגדר תורה-שבכתב כמו שהוא נחשב בימינו, ורש"י עדיין לא היה בגדר "רבן של ישראל" ו"פרשן הדת" והאליל הראשי של חכמי-יועצי-אשכנז, מסיבה זו, רבנו לא רצה לנקוב בשמות מפורשים, כדי שלא ליצור את התגובה ההפוכה. כלומר, כאשר אדם מותח ביקורת על מאן-דהו, אם אותו מאן-דהו אינו מפורסם כל כך וטרם פשטו דעותיו והשקפותיו בקרב עם-ישראל, הזכרת שמו בתוך דברי הביקורת רק תחזק ותעצים את אותו פרשן, והמטרה של הביקורת תוחמץ.


ומצאנו ראיה לכך שפירוש רש"י בימי רבנו היה רחוק מאד ממה שהוא נחשב בימינו:


בבראשית (א, ו) נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" – רש"י פירש שם: "יְהִי רָקִיעַ – יחזק הרקיע. שאף-על-פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מִגַּעֲרַת הקדוש-ברוך-הוא באומרו: 'יְהִי רָקִיעַ', וזהו שכתוב [איוב, כו, יא]: 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ' – כל יום ראשון. ובשני – 'וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ' [שם], כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו". ובפירושו לאיוב שם פירש רש"י: "ירופפו – כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק".


רש"י הבין את דברי האגדה הללו כפשוטם, כלומר, הקב"ה גער ואיים על הרקיע כדי שהוא יתחזק, והוא אף מוסיף דברי הגשמה נוספים: "כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו". כלומר, רש"י מדמה את גערת הקב"ה לרקיע לגערת אדם אשר גוער בחברו!


ציור הקב"ה כגוער ומאיים גרוע משלושה אופנים אותם ביארתי בחלק השני של מאמרי זה. לעומת רש"י, רס"ג פירש כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים – רצה ה'". כלומר, רס"ג מרחיק מן הגשמות, במה שהוא אומר שהקב"ה לא אמר, שהרי אין לייחס לו אמירה, כי אינו גוף בעל כלי דיבור, אלא רצה באותו רצון המיוחד לו שאינו כרצון שהאדם מכיר ומבין. בעקבות רס"ג רבנו פירש במורה (א, סה), כך: "והנה כל מה שנאמר במעשה בראשית 'וַיֹּאמֶר' 'וַיֹּאמֶר' – עניינו רָצָה או חָפָץ. וכבר אמר את זאת זולתנו [=רס"ג], ונתפרסם מאוד. וההוכחה לכך, כלומר שהמאמרות הללו [במעשה בראשית] הם רצונות לא דיבורים, כי הדיבורים לא יהיו אלא למצוי שיקבל את אותו הציווי, כך אמרו: 'בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם' [תה' לג, ו], כשם ש'פִּיו' ו'רוּחַ פִּיו' – השאלה, כך דברו ומאמרו – השאלה, והכוונה שהם נמצאו בחפצו ורצונו. וזה ממה שלא נעלם מאף אחד מחכמינו המפורסמים".


נמצא, שרבנו לא הכיר את פירוש רש"י לבראשית פרק א פסוק שישי! וכי יעלה על הדעת שפירוש רש"י יהיה מפורסם בימי רבנו, ורבנו לא יכיר את פירושו לפסוק השישי בפרשת בראשית? אלא נראה ברור, שפירושו של רש"י היה רחוק מאד ממה שהוא נחשב בימינו, ורש"י בימי רבנו היה מה שנקרא "דג רקק", שלא היה ראוי כלל שרבנו יזכיר אותו בשמו.


אך לכאורה, שאלה במקומה עומדת, מדוע איני הולך בדרכו של רבנו בעניין זה והנני מזכיר את שמו של רש"י-שר"י שוב ושוב? ובכן, הגעתי למסקנה שאם רבנו היה רואה למה נהפך רש"י בימינו, וכיצד הוא החריב את דת משה, הוא היה מקדש כנגדו מלחמה וקורא לכל באי עולם להתנגד לפירושו וכמו שעשה אברהם אבינו – "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם", שנלחם באופן ישיר ואקטיבי כנגד מלכים אדירים ולא חת ולא זע מהם. רק לאחר שיוכח לעם-ישראל שרש"י הוא מין, וכבר לא יהיה עוד צורך לתקוף אותו, אז יהיה ראוי למחקו כליל ולא להזכירו עוד.


ט. הגשמה וסכלות בפירוש רש"י לפרשת לך לך


דוגמה ראשונה


"וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (יב, א), רש"י פירש שם: "לך לך – להנאתך ולטובתך", פירוש זה אינו מופיע במדרשים, והוא תמוה, שהרי מפירוש זה עולה, שאברהם אבינו נשמע לציווי ה' בעיקר בשל הבטחת טובות הנאה! ואף שבשני הפסוקים שלאחר מכן נאמרו הבטחות לאברהם אבינו, ברור שאין להבין מהם שאברהם אבינו קיים את ציווי ה' מתוך שאיפה לקבלת טובות הנאה. לעומת זאת, כאשר רש"י קושר באופן הדוק את הציווי "לֶךְ לְךָ" להבטחת טובות הנאה, יש בזה לימוד של מידה רעה, כביכול אברהם אבינו לא היה מסוגל אפילו לשמוע את סוף הציווי, עד שיאמרו לו שהציווי הזה עתיד להצמיח לו טובות הנאה.


ברם, ברור שמי שנצטווה לעקוד את בנו ולא שאל שאלות, כל-שכן וקל-וחומר שלא יהסס לקיים את ציווי ה' עד שישמע אלו טובות הנאה יגיעו לו מקיום הציווי. ולכן, אין שום מקום לפרש ולהדגיש שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו טובות הנאה, ולרמוז שטובות הנאה הן עניין שהיה חשוב לאברהם אבינו, ושהמחשבה לקבלם "שכנעה" אותו לקיים את מצות ה'.


דוגמה שנייה


"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (יב, יא), רש"י פירש שם: "ופשוטו של מקרא, הנה נא, הגיע השעה שיש לדאוג על יופייך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה".


פירושו של רש"י הזה לא נמצא בשום מדרש, ואיני יודע מאין לו שאנשי ארץ מצרים בתקופתו של אברהם אבינו היו אנשים שחורים, ולמיטב הבנתי אין לו שום יסוד להזיה הזו. ויתרה מזאת, איני יודע מדוע הוא אומר שהאנשים השחורים הם אנשים מכוערים? והלא בני האדם כהי העור בריאים חזקים ונאים יותר מבני האדם הלבנים, וככל שבני האדם ורדרדים יותר כך הם חלשים יותר מבחינה גופנית, ובעלי נטייה למחלות עור ומחלות גנטיות ואחרות. וכן כתוב בשיר השירים (א, ה): "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה", וכן כתוב בספר במדבר (יב, א): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח", ופירש שם אונקלוס: "וּמַלֵילַת מִריָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל עֵסַק אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִּנסֵיב אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִנסֵיב רַחֵיק".


כמו כן, עם-ישראל המקורי הוא עם שגוון עורו הוא בין הלבן לשחור, וכך נאמר במשנה במסכת נגעים (ב, א): "בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה. ר' ישמעאל אומר: בית ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע, לא שחורים [ככושים] ולא לבנים [כגרמנים] אלא בינוניים", כלומר עם-ישראל אינם לבנים כגרמנים ולא שחורים ככושים, אלא כמו שאומר רבנו שם בפירושו: "בגוון ממוצע בין הלבן והשחור" – ובמלים אחרות, תימנים?


לצערי הרב, פירושו זה של רש"י עודד מאד את הגזענות האשכנזית המתנשאת, וזכורני כאשר הייתי בגן הילדים האשכנזי ברמת-אביב, נהגו ללעוג לי ילדי האשכנזים שאני כושי או כושי-סמבו, אף שצבע עורי הוא כאשכרוע. כלומר, כל מי שאינו לבן כמותם מיד הופך להיות "כושי", ולא היה אכפת לי כלל שיאמרו עלי שאני כושי, אלא שכוונתם הייתה שאיני נמנה על "הגזע הארי הלבן" כמותם, ולכן הנני תת-אדם ביחס לעליונותם המדומה. צבע עורי שהוא כאשכרוע השפיע מאד על היחס של המורים והתלמידים כלפיי, וגרם לי לרגשי נחיתות קשים אשר נטעו בי את המחשבה הכוזבת שנועדתי לביבים. מחשבה זו חיבלה מאד בהצלחתי בתחילת דרכי וייאשה אותי מן השאיפה להשקיע ולהצליח, ויש להוסיף ולומר בתום קריאת מגילת אסתר: "ארורים גרמנים" – "ברוכים תימנים", שהרי רבים הם התימנים שירדו לביבים ואיבדו את חייהם כתוצאה מהפסיכולוגיה המתנשאת של האשכנזים.


דוגמה שלישית


"אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (יב, יג), רש"י פירש שם: "למען ייטב לי בעבורך – יתנו לי מתנות". פירושו זה של רש"י הוא אחד מפירושי הסכלות הגדולים ביותר, וכי יעלה על הדעת שאברהם אבינו ביקש משרה שתאמר שהיא אחותו כדי שיתנו לו מתנות?! וכי אברהם אבינו היה רשע אוהב נכסים וממון?! ופירושו זה הוא הוצאת דיבה ולעז על גדול האומה אשר סירב לקבל אם מחוט ועד שרוך נעל ממלך סדום, והתעקש לשלם לעפרון בכסף מלא עובר לסוחר בעבור חלקת השדה שבחברון.


ורק מי שחלתה נפשו מאד באהבת הממון מסוגל להעלות על דעתו פירוש כזה, ויש לשרוף פירוש זה ולפזר את אפרו בים הגדול, עד שלא יישאר לו שום זכר! ואיך עלתה במחשבתו שאברהם אבינו ניצל את המצב והסכנה הגדולה שבה הייתה רעייתו, כדי להפיק ממון או טובות הנאה?! ולא רק שרש"י מוציא דיבה ולעז על אחד מגדולי הנביאים הקדושים והטהורים, הוא גם מחנך את עם-ישראל למידה רעה ובזויה, שהרי אם אברהם אבינו חשק במתנות, ברור שמותר ואולי אף רצוי לנו לחשוק ולהתאוות להבלי העולם-הזה.


זאת ועוד, רש"י התעלם באופן בוטה מהפסוק עצמו! שהרי הפסוק מבאר בדיוק למה מתכוון אברהם אבינו: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" – ברור שאברהם אבינו ביקש משרה שתאמר שהיא אחותו כדי שלא יהרגו אותו, ואז היא תהיה משועבדת עד סוף חייה לאנשי זימה ותועבה. ברם, בזאת שהיא אמרה שהיא אחותו הוא נשאר בחיים, ועתה הוא יכול לטכס עצה ולהציל את שרה מידי הרשעים – וכן היה.


כמו כן, גם מפירושו לפסוק ב לעיל עולה, שרש"י צייר את אברהם אבינו במחשבתו התועה כרודף בצע, שהרי כך הוא מפרש שם: "וַאֲבָרֶכְךָ – בממון", וכי הממון היה חשוב לאברהם אבינו?! ובפירושו זה הוא רומז ברמז עבה לכך שהממון היה דבר חשוב בעיניו של אברהם אבינו, ומחנך את עם-ישראל למידה רעה. "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (מש' טו, כז).


דוגמה רביעית


"וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" (יב, יז), רש"י פירש שם: "על דבר שרי – על פי דיבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה". בכל ארבעת-עשר המקומות שנזכר בתורה צמד המלים "עַל דְּבַר" הכוונה היא בגין הדבר או בגלל הדבר, ואונקלוס מתרגם בכל מקום "עַל עֵיסַק", למעט מקום אחד שמתרגם במלה אחרת אך באותו העניין. מכל מקום, מקור פירושו של רש"י הוא במדרש רבה שם (מא, ב): "אמר רבי לוי, כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו, הוה אמר לה אין אמרת מחי – מחינא, אין אמרת נישבק – שביקנא, וכל כך למה? שהייתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש".


ואיני יודע כיצד הבין רש"י שמדרש זה כפשוטו, וכי יעלה על הדעת שאברהם אבינו יבקש משרה שתאמר שהיא אחותו, והתורה מעידה שאכן כך אמרה, ובכל זאת ר' לוי יאמר במדרש ששרה הייתה אומרת לפרעה שהיא אשת איש? ועוד, אין שום גילוי בתורה שפרעה מימש את תאוותו והתעלל בשרה, ואיך ר' לוי אומר ששרה הייתה אומרת לו שהיא אשת איש "ולא היה פורש"? ואולי גדולה מכולן, וכי המלאך זקוק לשרה כדי להבחין בין צדיק לרשע?!


אלא ברור, שאין להבין מדרש זה כפשוטו או שהוא משובש, ואם נבחר באפשרות הראשונה ניתן לומר, שכל מטרת המדרש הזה היא לתאר את זימת המצרים הגדולה ותו לא, וכמו שתיאר יחזקאל הנביא (כג, כ) את המצרים: "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם", וכן להזהיר אותנו מחומרת עוון אשת איש שהמצרים היו פרוצים גם בו מאד.


"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בר' יח, יט).


"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (יש' מא, ח).



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!