רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ט)

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

אחת השאלות שאני נשאל לאחרונה היא, מדוע רבנו הרמב"ם לא תקף את רש"י באופן ישיר? ואף שרבנו תוקף את השקפותיו במקומות לא מעטים, ובמיוחד בעניין ההגשמה, מדוע רבנו הרמב"ם לא התייחס לרש"י באופן אישי והצהיר במפורש כי פירושו הוא בגדר פירושי המינים אשר ראוי לעשות בהם כפי שעושים לספר תורה שכתבו מין?


א) ראשית יש לדעת כי רבנו הרמב"ם תקף את השקפותיו של רש"י ובית מדרשו באופן חריף ביותר, כך לדוגמה בביאורו לספר הרפואות שגנז חזקיהו, שם בפירוש המשנה פסחים בסוף הפרק הרביעי, רבנו מצרף ברייתא מן התוספתא: "ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה, על שלשה הודו לו [חכמים] ועל שלשה לא הודו לו [...] גנז ספר רפואות והודו לו". רבנו פורשׂ בפנינו שלושה פירושים, כאשר הוא תוקף בחריפות את הפירוש השלישי, אשר לפיו ספר זה היה ספר שחובר על ידי שלמה המלך, ובו הוא כתב כיצד להתרפא מכל מחלה ומחלה, אך כאשר ראה חזקיהו שהעם סומכים על ספר הרפואות בעת חוליים, ואינם זועקים אל ה' שירפא אותם, עמד וגנז את אותו הספר. וכֹה דברי רבנו על הפירוש הזה:


"ולא הארכתי לדבר בעניין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי, ששלמה [המלך] חיבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא, פנה אליו [כלומר פנה לעיין בספר] ועשה כמו שהוא [הספר] אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו".


כאמור, פירוש זה שפשט בהמון קומם מאד את הרמב"ם, ובכל מקום שהרמב"ם מוצא השקפה לא נכונה הוא מיד מניח את הכל, ופונה לבער את ההשקפה הזרה, להנחיל את ההשקפה הנכונה, וליישר את הדעת והמחשבה, וזה לשונו בהמשך דבריו שם:


"ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו, סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רָעַב אדם ופנה אל הלחם וַאֲכָלוֹ שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נֹאמר שהסיר בטחונו מה'? והוי שוטים ייאמר להם! כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל, שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו".


הרמב"ם מסיים את ביקורתו במלים: "ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו". והשאלה המתבקשת היא, מי הם אשר חיברו פירוש זה? מי הם הוזי ההזיות, רוחשי הדמיונות המשובשים והמטופשים? מי הם שעליהם קורא רבנו "הוי שוטים ייאמר להם"? ובכן, בפירוש רש"י לתלמוד מסכת פסחים (נו ע"א) נאמר כך: "וגנז ספר רפואות – כדכתיב 'וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי' [מ"ב כ, ג], ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חוליָם אלא מתרפאין מיד", ובתלמוד מסכת ברכות (י ע"ב) הוא מפרש: "שגנז ספר רפואות – כדי שיבקשו רחמים" (לעיון נרחב בעניין ספר הרפואות ראו מאמרי: "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו? – ביקורת הרמב"ם על רש"י").


נמצא, שרש"י ובית מדרשו הם-הם המקור לפירוש זה, ורבנו מתייחס אליהם בלשון של רבים, כלומר רבנו אינו תוקף פרשן באופן אישי, אלא תוקף את כל הפרשנים אשר הולכים בדרך זו – ובמלים אחרות את כל בית-המדרש האשכנזי שממנו יצאה הזיה זו.


ב) דוגמה ידועה נוספת היא התקפתו של רבנו הרמב"ם על המגשימים במאמר תחיית המתים, שם הוא נוקט בלשון חריף מאד כנגד רש"י ובית מדרשו, והנה מקצת מדבריו שם (עמ' עא–עב):

"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה"] ראינו שאין מן הצדק שניגש למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים [=דיני התורה הלכותיה ומשפטיה] ואניח יסודותיו מוזנחים [...]. אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת [=צרפת] החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות [=אגדות חז"ל] כפשטיהם [=רש"י ובית מדרשו], וכדומה לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו. [...].


והם מדמים [=נדמה להם ולסובבים אותם] שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות [...], [ולכן] ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים [את] יסודות הדת על דרך ההודעה [=מסקנות הדיונים הפילוסופיים בלבד] לא על דרך הלמידות [=דרך ההוכחה על אותם יסודות מחשבתיים], כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה [א, לד]".


גם כאן אנו למדים, כי רבנו אינו מהסס לתקוף בחריפות את רש"י ובית מדרשו, אך הוא אינו נוקט בשמות, ועדיין שאלה במקומה עומדת, מדוע אפוא רבנו לא מזכיר את רש"י במפורש? מדוע רבנו לא מזהיר אותנו במפורש מרש"י ומגדיר אותו כמין?


לאחר שהרהרתי בדבר, הגעתי למסקנות הבאות:


1) רבנו אינו נוהג בדרך כלל להזכיר שמות כאשר הוא מותח ביקורת, למעט באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, כי כנראה סבר שדי בכך כדי לבער מקרב ההמון דעות והשקפות רעות.


2) כמו כן, הימנעות מאזכור שם הפרשן יש בה סוג של ביקורת בפני עצמה, כי אי אזכור שמו מעביר מסר שאותו פרשן מין תת-אדם אפילו אינו ראוי שנזכיר את שמו.


3) רבנו פוסק בהלכות יסודי התורה (ו, ח): "מין ישראל שכתב ספר-תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים [=כשאר הנבראים: עץ ואבן בהמה וחיה או אדם]. והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשרפו כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם". נמצא, שיש מצוה גדולה ורבה להכרית את שם המינים מן העולם, ואולי זו הסיבה המרכזית שלפיה רבנו נמנע מלנקוב בשמו המפורש של רש"י או פרשן אחר מבית מדרשו.


4) נראים הדברים כי פירוש רש"י לא נכתב על-ידי פרשן אחד, אלא על-ידי קבוצה של נוכלים, כי פירושו מלא וגדוש בפירושים סותרים, ובקרוב יפורסם סרטון מחקר בעניין על-ידי חבריי מ"מלחמת תורה". ובמלים אחרות, לא היה מקום לתקוף פרשן מסוים, כי מדובר בקבוצה שלמה של נוכלים ומינים אשר מתעים את עם ישראל אחר ההבל.


5) זאת ועוד, אין ספק שפירושו של רש"י בימי רבנו לא היה בגדר תורה-שבכתב כמו שהוא נחשב בימינו, ורש"י עדיין לא היה בגדר "רבן של ישראל" ו"פרשן הדת" והאליל הראשי של חכמי-יועצי-אשכנז, מסיבה זו, רבנו לא רצה לנקוב בשמות מפורשים, כדי שלא ליצור את התגובה ההפוכה. כלומר, כאשר אדם מותח ביקורת על מאן-דהו, אם אותו מאן-דהו אינו מפורסם כל כך וטרם פשטו דעותיו והשקפותיו בקרב עם-ישראל, הזכרת שמו בתוך דברי הביקורת רק תחזק ותעצים את אותו פרשן, והמטרה של הביקורת תוחמץ.


ומצאנו ראיה לכך שפירוש רש"י בימי רבנו היה רחוק מאד ממה שהוא נחשב בימינו:


בבראשית (א, ו) נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" – רש"י פירש שם: "יְהִי רָקִיעַ – יחזק הרקיע. שאף-על-פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מִגַּעֲרַת הקדוש-ברוך-הוא באומרו: 'יְהִי רָקִיעַ', וזהו שכתוב [איוב, כו, יא]: 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ' – כל יום ראשון. ובשני – 'וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ' [שם], כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו". ובפירושו לאיוב שם פירש רש"י: "ירופפו – כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק".


רש"י הבין את דברי האגדה הללו כפשוטם, כלומר, הקב"ה גער ואיים על הרקיע כדי שהוא יתחזק, והוא אף מוסיף דברי הגשמה נוספים: "כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו". כלומר, רש"י מדמה את גערת הקב"ה לרקיע לגערת אדם אשר גוער בחברו!


ציור הקב"ה כגוער ומאיים גרוע משלושה אופנים אותם ביארתי בחלק השני של מאמרי זה. לעומת רש"י, רס"ג פירש כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים – רצה ה'". כלומר, רס"ג מרחיק מן הגשמות, במה שהוא אומר שהקב"ה לא אמר, שהרי אין לייחס לו אמירה, כי אינו גוף בעל כלי דיבור, אלא רצה באותו רצון המיוחד לו שאינו כרצון שהאדם מכיר ומבין. בעקבות רס"ג רבנו פירש במורה (א, סה), כך: "והנה כל מה שנאמר במעשה בראשית 'וַיֹּאמֶר' 'וַיֹּאמֶר' – עניינו רָצָה או חָפָץ. וכבר אמר את זאת זולתנו [=רס"ג], ונתפרסם מאוד. וההוכחה לכך, כלומר שהמאמרות הללו [במעשה בראשית] הם רצונות לא דיבורים, כי הדיבורים לא יהיו אלא למצוי שיקבל את אותו הציווי, כך אמרו: 'בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם' [תה' לג, ו], כשם ש'פִּיו' ו'רוּחַ פִּיו' – השאלה, כך דברו ומאמרו – השאלה, והכוונה שהם נמצאו בחפצו ורצונו. וזה ממה שלא נעלם מאף אחד מחכמינו המפורסמים".


נמצא, שרבנו לא הכיר את פירוש רש"י לבראשית פרק א פסוק שישי! וכי יעלה על הדעת שפירוש רש"י יהיה מפורסם בימי רבנו, ורבנו לא יכיר את פירושו לפסוק השישי בפרשת בר