אלו ואלו דברי אלהים חיים?

אחת האמירות המתעות ביותר מדרך האמת היא האמירה שבכותרתו של מאמר זה. זכורני בעבר כאשר שוחחתי עם יהודי ממוצא תימני-שרעבי בעניין הקבלה האלילית, הוא דחה את דבריי בדיוק באמירה הזו: "אלו ואלו דברי אלהים חיים". וכך, באמירה אחת ויחידה ביטל אותו יהודי את כל דרך האמת, וקבע הלכה למעשה שאין זה משנה מהו מכלול הדעות וההשקפות שהאדם אוחז בהן, שהרי ממילא "אלו ואלו דברי אלהים חיים" – והיה העקוב למישור.


אחד היסודות החשובים ביותר בדת משה הוא בירור האמת. "קבל האמת ממי שאמרו", על כל אדם חלה חובה ללמוד ולהשכיל מהי דרך האמת שיבור לו האדם. הכלל החשוב הזה בא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר בחובת סילוק העבודה-הזרה ומחייתה מקרבנו, וכידוע, סילוקה הוא הציר אשר עליו סובבת כל התורה כולה. אי-אפשר לבער את העבודה-הזרה ממעשינו וממחשבתנו מבלי חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית ומבלי בירור דרך האמת.


מהו אפוא מקורה של האמירה שבכותרת לעיל? ובאלו נסיבות היא נאמרה?


ובכן, מקור האמירה הזו בתלמוד הבבלי והיא מופיעה במסכת עירובין (יג ע"ב) ובמסכת גיטין (ו ע"ב–ז ע"א), נחל אפוא לעיין במקורות ונבין מהי משמעותה האמיתית של האמירה.


המקור הראשון


"אמר רבי אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל: הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצתה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, אלא שהלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין בהלכה ועלובין הן [=שפלי רוח וענוותנים], ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".


לפנינו מקור שהוא מדרשי ומוסרי במהותו שמטרתו לחנך את בני האדם לכבד את החולקים עליהם, שהרי אם באמת יש להבין את האמירה: "אלו ואלו דברי אלהים חיים" כפשוטו של מדרש, איך יעלה על הדעת לדחות מן ההלכה דברי אלהים חיים? אלא, כל מטרת המדרש היא לחנך את בני האדם לכבד את החולקים עליהם במחלוקת שהיא לשם שמים, והראיה לכך מסוף המדרש: "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין בהלכה ועלובין הן, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".


כלומר, העובדה שרוממו בסוף המדרש את בית הלל ושיבחו אותם על מידותיהם הטובות והנוחות, עובדה זו מוכיחה באופן ברור ומובהק כי כל מטרת המדרש היא לעורר אותנו לנהוג בידידות במתינות בהכנעה ובענווה עם חברינו לדרך האמת, וכאשר אנחנו חולקים או מתווכחים זה עם זה כדי לברר את דרך האמת, לזקק את דעותינו בתחומי ההלכה והמחשבה, ולרומם את נפשנו בקניית מושגי האמת הערֵבים של דרך האמת הטהורה – עלינו לעשות זאת בנעימות ובידידות, מתוך ענווה רבה והכנעת-הלב כלפי אחֵינו לדרך האמת.


נמצא, שמטרתו המובהקת של המדרש היא להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות בין החכמים והתלמידים בעת שהם נחלקים באופנים שיש להכריע את ההלכה. לפיכך, בשעת הדיונים יש לנהוג בכבוד רב כלפי החולקים ולברר את האמת מתוך כבוד ומתינות ויישוב הדעת.


ברם, בשום פנים ואופן לא עלה על דעתם של החכמים שיש לומר: "אלו ואלו דברי אלהים חיים" על דברי מינות או כפירה או אלילות או תועבה או זימה או הבל או חילול-שם-שמים וכיו"ב אשר מתעים את העם מדרכי מישרים ומדרדרים את עם-ישראל לעברי פי פחת: לגלוּת ארורה של אלפיים שנים בארצות העמים הטמאות ולחיים של סכלות בערות וכפירה.


והראיה הגדולה לכך שאין באמירה הזו שום ראיה שיש להתייחס בסלחנות כלפי השקפות כפירה או חילול-שם-שמים, נמצאת לפנינו בדברי התורה ובדברי הנביאים ע"ה: