לא. לשלוח את אברבנאל לאברבנאל
בחלק א פרק ג עסקתי בטענתו של עשור לפיה הרמב"ם חזר בו והודה לקבלה הפגאנית בסוף ימיו (וכבר אמרתי שם שעשור ירחיב בעניין זה בהמשך דבריו), ולכן לא אוסיף להתייחס לעניין זה בהרחבה. וחזרתי לעניין זה עתה רק כדי לחשוף עוד אחד מעדת השקרנים והכסילים, הלא הוא פרשן המקרא הידוע בשם משפחתו "אברבנאל" (חי במאה הי"ה בספרד ובפורטוגל).
וכך אומר עשור על אברבנאל הלז (דקה 56:00):
"וחוץ מזה, אמרנו שהרמב"ם חזר בו, ובסוף ימיו, מי הביא את זה שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו? [...] הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל, כמו שכתב [...] וגם החכם רבנו יצחק אברבנאל, בספר 'נחלת אבות', בסוף פרק ג, כתב בזה"ל: 'וגם אני שמעתי שהרב הגדול המיימוני, כתב באיגרת שלו אלה הדברים [כוונתו לאיגרת הסתרים]: בסוף ימיי בא אלי אדם אחד, ואמר לי דברים של טעם, ואילולא שהייתי בסוף ימיי ונתפשטו חיבוריי בעולם, הייתי חוזר בי מדברים רבים שכתבתי בהם, עד כאן מצטט ר' יצחק אברבנאל שחי לפני 700–750 שנה [?] 'ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע בסוף ימיו', עכ"ל".
לב. ספר האופל נאמן לתורה שקיבלנו בסיני?
בהמשך דבריו שם, עשור מביא ראיה לכך שיש אמת בספר-האופל מכך ש"כל התורה וספרי הנביאים ומאמרי רבותינו ז"ל [...] תואמים את ספר היצירה ואת ספר ההיכלות ואת ספר הבהיר ואת ספר הקנה [...] ואת כל ספרי המקובלים". ובכן, דבריו שקר וכזב, שהרי המאגיה שאותה מרוממים המקובלים ומחברי ספר-האופל, הינה מנוגדת בתכלית הניגוד לתורה:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ [ההליכה בתמימות היא ביעור המאגיה ועקירת העבודה-הזרה, והיא היסוד ליראת שמים, ולכן אונקלוס מתרגם שם: 'שְׁלִים תְּהֵי בְּדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ']" (דב' יח).
כמו כן, הקבלה מנוגדת ומרוצצת מצוות רבות שנוגעות לענייני עבודה-זרה, ולא רק, ואף החריבה לחלוטין את יסודות דתנו, כגון ידיעת ה', שהרי הם סוברים שחכמת הטבע ולימודי המדעים אינם מעשה בראשית אלא כפירה; ייחוד ה', לשיטתם משמעות ייחוד ה' הינה ייחוד הבורא עם אלוהויות נוספות, או ייחוד חלקי הבורא, כגון ייחוד רצונו וחוכמתו; שלילת הגשמות, שהרי הם מתארים את בורא-עולם כאֵל בעל מאפיינים גופניים; שאין ראוי לרומם זולתו, שהרי בספר-האופל מרוממים כוחות על-טבעיים וישויות אלוהיות, ולעתים אף מציגים את בורא-עולם כאלוה זוטר ונחות ביחס לאלהויות האחרות; ביטול התורה והחלפתה בקבלה, ועוד.
לג. חכמי הפילוסופיה היו מבולבלים
ראיה נוספת לכך שהפילוסופיה היא הבל לשיטתו של עשור, היא מכך שלפי הבנתו, כל "חכמי הפילוסופיה" היו חלוקים זה על זה ובעניינים רבים, כלומר אין השקפה אחידה, ועניין זה מוכיח לפי הבנתו של עשור שכל הפילוסופיה הינה הבל מהובל. ובכן, עשור צודק בכך שרבים מן הפילוסופים היו כסילים, כמו רבים מהם בימינו, אך אין לעניין זה שום השפעה לענייננו. רבנו למד את דרכי הפילוסופיה ואת השקפותיה ובחר מהן את ההשקפות הנכונות אשר מתאימות ליסודות התורה שקיבלנו בהר סיני, והוסיף לפתֵּח את יסודות התורה לאור כללי המדע ולאור כללי החכמה האמיתיים שהוא מצא בחוכמת הפילוסופיה. כלומר, רבנו כבר סינן את הבר מן התבן ויצק את כל האמת הפילוסופית הנדרשת לאדם מישראל לתוך ספרו מורה-הנבוכים.
ולמה דומה טענתו של עשור? למי שיתבונן בתלמוד ויראה את ריבוי הדעות והשיטות והסברות, שרובן הגדול נדחו מן ההלכה ומן המחשבה, ויסיק מכך שכל התלמוד הבבלי הינו הבל מהובל, שהרי אין דעה אחידה – וכמו שעשה רבנו לחוכמת הפילוסופיה, כך להבדיל עשה רבנו לתלמוד הבבלי: רבנו סינן את הבר מן התבן והגיש לנו את האמת האלהית והתורנית המזוקקת.
לד. אין מחלוקת על הארי המזוהם (Dirty Harry) בקרב עובדי האלילים
ראייתו הבאה של עשור לכך שיש אמת בספר-האופל, היא מכך שכל המקובלים מסכימים שהארי המזוהם היה "קדוש": "חכמי המקובלים מסכימים [...] על האר"י הקדוש, אין פה מחלוקת בדברי האר"י הקדוש, אין פה מחלוקת על האר"י, כולם הסכימו" וכו'. ובכן, האמנם יש ראיה מכך שכל כומרי העבודה-הזרה מודים שהיא אמת לכך שהיא אמת? וכל רבבות כהני ההינדו למיניהם ולריבוי פסיליהם, כולם מודים באל הדמיוני "ברהמה" שהוא האל המרכזי, ושתחתיו יש כחמשה אלים מרכזיים, ועוד מיליונים רבים של אלים פגאניים כעורים.
האם הַסְכמתם ללכת בדרכי ההבל הינה ראיה לכך ששיטתם היא אמת? ואגב הדברים ראיתי לנכון להעתיק לפניכם קטע קצר מויקיפדיה על דת ההינדואיזם, אשר תואמים להפליא לדת הקבלה הפגאנית שיוחסה לבר-יוחי, והנה הדברים: "להינדואיזם תפיסה רב-אלית, ובתפיסה הפילוסופית העמוקה של הדת, האלים גם נתפסים כהתגלמויות שונות של המהות העליונה האחת, הברהמן [=כמו הקב"ה ועשר הספירות שהזו מקובלי האופל]. בקהילות שונות קיימים דגשים שונים מבחינת חשיבותם של האלים למאמינים, וההיררכיה הקיימת ביניהם".
לה. התפתחות המדע הינה הוכחה שיש אמת באופל?
הראיה הבאה של עשור לכך שיש אמת בהזיות המאגיות-פגאניות של ספר-האופל, הינה מכך שהנחות מדעיות רבות שנחשבו בזמנן לאמת נתגלו על-ידי המדע המתפתח והמודרני כשגויות ולעתים אף כהבל מהובל. כלומר, חכמי המדע שגו מאד בהנחותיהם המדעיות והפילוסופיות במהלך ההיסטוריה האנושית, וזו ראיה לשתי מסקנות: הפילוסופיה שגויה ולכן אין ללמוד את דרכיה והשקפותיה וענייניה; כל המדעים שגויים ולכן אין לסמוך על השכל האנושי המוגבל – והמסקנה הסופית היא: עלינו לזרוק את השכל וללכת אחרי המסורת של מקובלי האופל.
והנה דבריו: "אם נסתכל אפילו חכמי המדע סותרים אחד את השני [בענייני המדע ובתגליותיו במשך הזמן] [...] אריסטו [...] ניוטון [...] איינשטיין [...] אייזנברג [...] פלנק [...] התבונה האנושית היא מוגבלת, ואנחנו לא יכולים להישען על התבונה האנושית. [...] על זה אנחנו נשענים? כך בונים תורה? [...] ולכן, חכמת הפילוסופיה היא שאוֹל גדול לכלות בה הזמן".
ודבריו של עשור פשוט מגוחכים, שהרי "הפילוסופיה" שרבנו הנציח בספרו מורה-הנבוכים היא אך ורק עזר ואחיסמך כדי להעמיד את יסודות הדת והשקפותיה המחשבתיות שקיבלנו בהר סיני! כלומר, אין אנו דנים כאן בהשקפות או בהזיות של הפילוסופים למיניהם, אלא בהשקפות הפילוסופיות דהיינו המחשבתיות של תורת האמת שקיבלנו מאת ה' בסיני. וכאשר עשור שולל לחלוטין את "הפילוסופיה" שרבנו הנציח בספרו מורה-הנבוכים, הוא הלכה למעשה שולל את יסודות דתנו, כי רבנו לא הרים על נס את הפילוסופיה, רבנו הרים על נס את יסודות תורתנו ואת השקפותיה המחשבתיות הטהורות, והפילוסופיה הינה אך ורק כלי ועזר כדי להוכיחן ולהעמידן ולפתחן ולשכללן ולבארן ולהאירן באור יקרות לכל מבקש ה' באמת.
לדוגמה, כמעט בכל חלקו הראשון של מורה-הנבוכים, רבנו עוסק ביסוד שלילת הגשמות! ורבנו, בכלים פילוסופיים ומחשבתיים ולשוניים ומדעיים, מוכיח את היסוד הזה ומבארו, היעלה על הדעת לשלול את "הפילוסופיה" של רבנו בעניין זה? וכל השוללה שולל את תורת משה.
לו. זִרקו את השכל!
בהמשך דבריו, עשור מרחיב את טענתו לפיה אסור "להישען על התבונה האנושית". כלומר, עשור אומר שהשכל הוא כל-כך מוגבל עד שלמעשה אין בו כמעט שום תועלת, ולכן אין שום טעם להפעילו בכיווני המחשבה והדעת, ובמלים אחרות, לפי עשור יש "לזרוק את השכל".
ואף שהשכל הינו מוגבל הוא יכול להגיע להישגים עצומים, נפלאים ומופלאים, גם בענייני מדע וגם בענייני מחשבה וידיעת ה' יתברך. כלומר, עשור מתעתע במסקנתו, שהרי לפי דבריו, הואיל והשכל מוגבל אז יש לזרוק אותו, והרמב"ם ואנשי החכמה והדעת יאמרו: הואיל והשכל מוגבל יש להיזהר שלא לבקש לידע מה שמעבר ליכולת האדם, ברם, יש תחומים נרחבים ועמוקים מאד שבהם האדם יכול ואף מחויב לעיין ולהגיע בהם להישגים רוחניים ומדעיים.
והנה לפניכם דברי שלמה במשלי (פרק ב): "בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה, כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ, אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא [=החכמה והדעת הן תנאי הכרחי ליראת ה' ולמציאת דעת אלהים!], כִּי יְיָ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם, לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב, כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם, מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה".
מדוע אפוא עשור מתעתע שצריך "לזרוק את השכל"? ובכן, אנשי דעת לעולם לא יכשלו בַּהבל ולעולם לא יקבלו את הזיותיהם המאגיות-פגאניות של מקובלי האופל המתועבים. להיפך, נפשם תתקומם מאד כנגד הזיות פגאניות. ולכן, כדי שצאן מרעיתם של המקובלים הפגאניים למיניהם, ימשיך לממן ולפטם ולרומם ולהעריץ אותם כאלהים, ולא חלילה פתאום יפקח את עיניו לראות את אור האמת ויבעט בכל כוחו ברבותיו האליליים, הכומרים הללו חייבים לטמטם את צאן מרעיתם, כי רק בורים נבערים, רק עדר בהמות תועות ואומללות, ילכו אחריהם.
לז. עשור מביא ראיה מסיפורים אישיים
הראיה הבאה שעשור מביא לכך שיש אמת בספר-האופל היא משני סיפורים: בראשון הוא מספר שהיה לו חבר שעשה דוקטורט בפילוסופיה, שבסופו של דבר התאבד. ובשני הוא מספר על עוד חבר שלו שהיה לו גם דוקטורט בפילוסופיה, אשר אמר לו שהיהדות "נחמדה" ושיש בה "הוואי נחמד", ויחד עם זאת קבע שתורת משה איננה אמת. ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכי העובדה שהיו וישנם פילוסופים רבים שסטו אחרי המינות, היא עדות לכך שדברי רבנו במורה-הנבוכים אינם אמת? האם העובדה שאלישע אחֵר וכן רבים אחרים שכפרו בתורת משה היא ראיה לכך שהיא איננה אמת? יתר-על-כן, רבנו סינן את הפילוסופיה ונטל ממנה אך ורק את העניינים שמתאימים ליסודות תורתנו, וכן את הכלים שבהם הרים על נס את תורת האמת.
לח. חכמי הפילוסופים לא האמינו בתורת משה
עניין נוסף שעשור מנפנף בו הוא שהפילוסופים לא האמינו בתורת משה, ובכן, להבנתי, הגויים אינם מחויבים להאמין בתורת משה, זה אינו חלק משבע מצוות בני נח. אמנם, אם הם רוצים לגור בארץ-ישראל (כשהיובל נוהג), הם מחויבים לקבל על עצמם את שבע מצוות בני נח מכוח תורת משה וקבלת התורה בהר סיני. אך אם אינם מבקשים לגור בארצנו, הם אינם חייבים להודות בתורת משה, אלא לקיים את שבע מצוות בני נח, ובזה הם זוכים לחיי העולם-הבא.
לט. כל חכמת הפילוסופיה הינה השערות בעלמא
הטענה הבאה של עשור הינה שכל הפילוסופיה הינה השערות בעלמא, ובכן, הפילוסופיה איננה השערות בעלמא, אלא השערות מושכלות אשר בנויות על הנחות לוגיות ומדעיות. ואת שיטות המחשבה והלוגיקה של הפילוסופיה אימץ רבנו כאמור כדי לבסס את יסודות תורתנו. עשור גם מוסיף שרבנו קבע שיש עניינים בדברי הפילוסופים שהם הבל מהובל. וזה נכון, כי כמו שאמרתי לעיל, רבנו לא הרים על נס את הפילוסופיה, אלא את השקפות תורת האמת.
מ. הפילוסופיה מובילה בהכרח לכפירה בתורה
טענתו הבאה של עשור היא שהפילוסופיה מובילה בהכרח לפרשנות כפרנית של המקרא. לדברי עשור, המושג "מלאך נבדל" שקיים בפילוסופיה ואשר לפיו המלאכים אינם גוף אלא מהות מופשטת, סותר את פסוקי המקרא וכופר בתורת משה. ולכן אומר עשור, הפילוסופים, וביניהם כמובן הרמב"ם, סברו שכל מראות המלאכים, כגון ראייתו של אברהם אבינו את שלושת המלאכים, וכן ראיית יעקב אבינו את המלאך והיאבקותו עמו, וכן פרשת בלעם והאתון – כל הפרשות הללו ועוד, לא נראו לעיני הבשר אלא לעיני הכוח המדמה, דהיינו בחזון נבואי (ואצל בלעם מדובר בחזון לאדם שאינו מעותד לנבואה, כמו אצל אבימלך והגר וכיו"ב). ונדמה לו לעשור, שמי שמכחיש את היות המלאכים גוף מכחיש את תורת משה! ולא ידע ולא יבין, שהגשמת המלאכים הינה השער והמבוא להגשמת הבורא יתעלה, כי אם המלאכים הינם גשמיים וגופניים, ברור שגם הבורא הינו גופני, וכל-שכן לפי תיאורי ספר-האופל ושאר ספרי קבלת המאגיה הארורה, אשר מתארים את עולמם של המלאכים ואת עולמו של הקב"ה כעולם חומרי – ולכן, אם המלאכים גוף, אין צל של ספק שגם הבורא גוף, שהרי אם הקב"ה מצוי לצד המלאכים החומריים בעולם החומר של העליונים, ברור שגם בורא-עולם הוא גוף וחומר.
ולעיון נרחב בכל העניינים שנזכרו לעיל, ראו: "האם ניתן לראות מלאך בעיני הבשר?", "המלאכים כבני אדם?", "המלאכים אינם בעלי גוף", "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ – מי הם בני אדם ובני איש?", "מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך", "וכי בלעם בן בעור היה נביא?".
ואין בהשקפת רבנו שום כפירה, להיפך, כבר למדנו במאמר זה שזו השקפת התורה, דהיינו שכל מראות הנבואה הינם במראה נבואה או בחלום של נבואה, וכפי שנאמר בתורה: "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְיָ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במ' יב, ו). אדרבה, השקפתו של עשור היא-היא הכפירה בתורה, שהרי הוא כופר ביסוד הנבואה, ונדמה לו שכל ההתגלויות הנשׂגבות הללו לא היו במראה נבואה אלא במראה חומרי-גופני לעיני הבשר!
והנה דברי עשור: "וכן עניין יעקב וייאבק איש עמו לא היה בהקיץ, כך טוענים הפילוסופים, כי אם במראה הנבואה, מי שמנסה להסביר את התורה בדרכי הפילוסופיה מגיע לכפירה, מגיע להכחשת סיפורי התורה. וכן עם בלעם ודברי האתון, הכל היה במראה הנבואה, עיין במורה (ב, מב), וכל אלה הדברים והפירושים הם סותרי הכתוב, הנה פה, חכמי הפילוסופים שרוצים כאילו פשט ולוגיקה ורציונל פשוט הגיעו למצב שבו הם סותרים את הפשט של הכתוב".
ועשור הוא הכופר בתורה והכופר ביסודות דתנו, שהרי הוא שולל את יסוד הנבואה באמרוֹ שכל חזונות הנביאים נמסרו לעיני הבשר ולשֵׁמע אוזן הבשר, ולא בחזון נבואי נשׂגב וייחודי! וזו דוגמה להשקפה שהחזיקו בה הפילוסופים אשר תואמת לחלוטין את יסודות תורתנו ואת פסוקי התורה והנביאים, ויש עוד השקפות רבות של הפילוסופים שתואמות את דת משה.
והנה השקפת האמת בדברי רבנו ביסוד השישי משלושה-עשר יסודות דתנו:
"והיסוד הששי הנבואה. והוא, לדעת שזה המין האנושי יש שימָּצאו בו אישים בעלי כישרונות מפותחים מאד ושלמות גדולה, ותתכונן נפשם עד שמקבלת צורת השכל [...] ויאצל עליהם ממנו אצילות שפע, ואלה הם הנביאים [...] וביאור היסוד הזה בשלימות יארך מאד [...] ופסוקי התורה מעידים בנבואת נביאים רבים [...] וכאשר יפקפק אדם ביסוד [אחד] מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
אך עשור בשיעורו (1:15:44) ממשיך להתעקש ולכפור ביסוד החמישי מיסודות תורתנו: "כן, וכל אלה הדברים ופירושים הם סותרי הכתוב, לא סתרי תורה, ואסור לשמעם". ולפי עשור אסור לשמוע את היסוד השישי משלושה-עשר יסודות תורתנו! ואינו אלא מין ואפיקורוס.
אגב, עשור גם טוען שהרמב"ם כפר באיסור לאכול את גיד הנשה, הואיל והוא סבר שמאבקו של יעקב אבינו היה במראה הנבואה – ועשור משקר, שהרי רבנו אינו שולל את האיסור לאכול את גיד הנשה, אלא רק את ההבנה הפשטנית והחומרית בעניין פציעתו של יעקב אבינו.
מא. עשור חוזר לתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן
כבר ראינו בחלק ב (פרק יו) שעשור הוא מתופשֵׂי אגדות חז"ל כפשוטן, והוא שב על קיאו גם בהמשך דבריו, אלא שהפעם הוא מאשים גם את הפילוסופים בכך שהעזו לפרש את אגדות חז"ל באופנים מושׂכלים, והנה דבריו המגוחכים: "וכמו שכתב הרב הגדול הרמב"ן [הרמב"ן], שהיה גדול המקובלים בפרשת וארא, עיין שם שהאריך על מאמרי רבותינו ז"ל, ואגדותיהם המקובלות מפי הנביאים. ומה עושים הפילוסופים? עושים מהם צורות וכוונים ודברים בדויים כדי להסכימם עם הדעות שלהם עם הסברות שלהם, הם מעקמים את הכתוב".
כלומר, לפי עשור, פשט אגדות חז"ל והבנתן כפשוטן הוא קבלה מפי הנביאים! והטיפש הזה לא הבין שחז"ל קראו למשליהם "אגדות" כדי שנבין שלא מדובר בעניינים פשטניים... ולפי עשור, הפילוסופים, אשר מעזים להסביר את אגדות חז"ל באופנים מושׂכלים, "מעקמים את הכתוב" – וההיפך הוא הנכון! שהרי הפילוסופים שעשור מדבר עליהם, ובראשם הרמב"ם, הסיטו את האגדות מפשטיהן, לא כדי "להסכימם עם הדעות שלהם, עם הסברות שלהם", אלא כדי ליישר את האגדות עם יסודות התורה ועם השקפותיה הטהורות שקיבלנו בהר סיני. קצרו של דבר, רבנו נעזר בכלים המדעיים והפילוסופיים כדי להרחיק את עמֵּנו מטמטום האלילות ולקרבנו לייעודנו, ולכן, השקפות רבנו הפילוסופיות הן-הן השקפות תורת האמת.
ואין צורך לומר שתפישׂה פשטנית של משלים ואגדות מעידה על העדר דעת מוחלט ועל שפל של טמטום פרימיטיבי נעדר תחתית, ותפישׂה פשטנית של אגדות חז"ל מעידה אף על מינות. כלומר, רק כסילים נבערים הוזי הזיות כמו עשור ורבו הרמב"ן, יְפַרשו משל וחידה כפשט.
מב. וכי אין דברים דחויים בתלמוד הבבלי?
עוד טוען עשור כנגד הרמב"ם ודעימיה, ש"לפעמים מניחים את דברי רבותינו ז"ל כפשוטם, אך אומרים שאין להשגיח בהם, שהם דברי יחיד". ועשור הפגאני אינו מבין שיש כללי פסיקה, ולא כל דברי חכמים נפסקו להלכה, לא בענייני הלכה וכל-שכן שלא בענייני מחשבה. נדמה לו לעשור, שכל דברי התלמוד הבבלי הם תורה-שבעל-פה שקיבלנו בסיני, וכך הוא למעשה מבסס את הזייתו שכל פשטי האגדות והפולקלור הפגאניים שיש בתלמוד נמסרו מאת ה'.
וחשוב להרחיב מעט בעניין זה, מפני שזהו אחד היסודות הרקובים שעליהם עומדת הקבלה הארורה, ואסביר: המקובלים הפגאניים מתאמצים מאד להחדיר את ההזיה שכל התלמוד נמסר למשה רבנו בסיני, כי אם כך, הרי שהוא כמו ספר-התורה, דהיינו ספר פשטני שהכלל בו הוא "שאין מקרא יוצא מדי פשוטו" – ואם התלמוד הבבלי הוא טקסט פשטני כמו ספר-התורה, הרי שיש בו ראיות רבות למאגיה ולפגאניות הקבלית, ויש פתחון פה למינים... ברם, אם יש לסנן את התלמוד, בהכרח ואף בראש ובראשונה יש לסנן את המאגיה והפולקלור.
ולכן רבנו מרחיק מאד מלימוד התלמוד, שהרי יש בו סכנה עצומה לעם-ישראל: כי אם עמֵּנו יסבור שהתלמוד כולו כפשוטו כספר-התורה, אין מנוס משקיעה באלילות ובמינות, וכל-שכן כאשר מוסיפים לזה השקפות פגאניות נוספות כמו שלילת לימודי המדעים, והפיכת תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, וכן השחתת כל יסודות תורתנו והשקפותיה הישרות והקדומות. וכבר ביארתי במאמרים רבים את ההשקפה הנכונה והיא שהתלמוד הוא פרוטוקול שמשוקעת בו תורה-שבעל-פה (ובעניין זה ראו: 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?', ועוד רבים).
ולכן עשור מתאמץ בהמשך דבריו שם לקבוע שכל דברי התלמוד הם "אמת", כלומר, כולם הם קבלה למשה מסיני, כולם נבעו ממקור אלהי, בדיוק כמו ספר-התורה שקיבלנו בסיני.
והראיה ש"כל דברי חז"ל בגמרא אמת" כלשונו, דהיינו שכולם מפי הגבורה בהר סיני, היא מכך שאת כל דבריהם לפי אי-הבנתו "הם הוציאו בשלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת". עשור טוען, שרק על-ידי הכללים הללו ניתן לפרש את הפסוקים, ומטרתו בזה היא לשלול את פרשנות התורה לאור יסודות דתנו, ולקבוע שיש לפרש את פסוקי התורה אך ורק לפי פשטי האגדות והמדרשים. ועשור כנראה לא למד את תרגום אונקלוס ובוודאי שהוא לא למד את תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים, שהם מסורת תורה-שבעל-פה, שהרי אם היה לומד, היה יודע שאחד מיסודות דתנו הוא לפרש את הפסוקים באופני שלילת ההגשמה מה' יתעלה. ואין בדבריהם של אונקלוס ויונתן שום דבר וכלום משלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן.
שלוש-עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן כלל לא נועדו לפרש את התורה, אלא הן נועדו בעיקר כדי לתת כלים לחכמים ע"ה לבסס את הלכות התורה-שבעל-פה ולהצמידן לכתובים (אסמכתא בעלמא), וכן כדי לבסס תקנות והלכות ודינים מחודשים של חכמים ע"ה, וכן כדי ללמד את החכמים לוגיקה שלפיה הם ילמדו כיצד להפיק הלכות מחודשות מכללי ההלכה.
ברם, לפי עשור, "רק על-ידי הכללים הללו ניתן להוציא את המשמעות האמיתית של הכתוב", ומטרתו היא כאמור לשלול כל פרשנות אמיתית ורציונלית לפסוקי התורה, ולהותיר את מרחב פרשנותה של התורה אך ורק לאגדות ולמדרשי חז"ל, שהם לפי דמיונו נדרשו בשלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן – וגם עניין זה הינו הזיה מוחלטת, כי אין שום קשר בין שלוש-עשרה המידות הללו לבין אגדות חז"ל המאגיות על פשטיהן הפגאניים, שעשור מנפנף בהן. עשור גם יודע שפשטיהן של האגדות סותרים את יסודות דתנו, ולכן הוא מוסיף: "וכל מה שהוצא בשלוש-עשרה מידות אמת, אפילו אם הוא נראה סותר כי התורה נושאת הפכים", האמנם? וכי יעלה על הדעת לפרש משהו בשלוש-עשרה מידות באופן שיסתור יסוד מיסודות דתנו, או אפילו השקפה מחשבתית או מוסרית שמפורשת בתורה-שבכתב או בתורה-שבעל-פה? ועשור מכשיר בדבריו הללו את הכפירה והמינות, כאילו פשטי אגדות חז"ל מתגברים על יסודות דתנו. וגם דבריו ש"התורה נושאת הפכים", נועדו להכשיר את השקפות המינות אשר מנוגדות ליסודות תורתנו ולהשקפותיה הטהורות – וכך המינים מחדירים את המינות.
קצרו של דבר, אין שום קשר בין שלוש-עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, לעניין שאנו דנים בו, דהיינו לבירור השקפות תורת האמת, ולבירור ענייני המינות וההרחקה מעבודה-זרה.
מג. כללי הפסיקה מיותרים לחלוטין
לפי עשור כל כללי הפסיקה מיותרים לחלוטין, ואף שהוא כאילו מודה שיש כללי פסיקה, הוא סותר את דבריו מיניה וביה – שהרי לפי עשור, כל המחלוקות שהיו בין בית-הלל לבית-שמאי כולן אמת, כלומר, כל ההלכות הינן נכונות מבחינת ההלכה, או כפי דבריו: "כל אחד [בית הלל ובית שמאי] התייחס לפן האחר של המציאות", ועשור לא הבין שכל העניינים הללו לא נאמרו אלא בדינים המחודשים שנדונו בבתי-המדרשות. ברם, בענייני יסודות התורה והשקפותיה, ואפילו בענייני מוסריה, אין שום מחלוקת וכל החולק כופר בתורת האמת ונעקר מן העולם.
כמו כן, עשור כלל לא הבין את מהות המחלוקת בישראל. חכמים ע"ה שאפו לברר את האמת המוחלטת, הם לא ביקשו להניח לנו אמיתות רבות, אפילו לא בענייני ההלכה, ולכן בסופו-של-דבר ההלכה נפסקה כבית-הלל ודברי בית-שמאי נדחו מההלכה – ולכן, טענתו שיש לקבל את כלל העניינים ההלכתיים שנדחו מן ההלכה הם הבל מהובל, ואף התעיה שנועדה להחדיר את הכאוס לעולם ההלכה והמחשבה, כדי שהוא וחבר מרעיו יוכלו להחדיר את השקפות המינות הרקובות. ובעניין התעייתם המפורסמת הזו של המינים ראו: "אלו ואלו דברי אלהים חיים?".
מד. כללי המדע מנוגדים זה לזה
בהמשך דבריו עשור טוען שכללי המדע מנוגדים זה לזה, וכלשונו: "המציאות נושאת הפכים", והוא מוכיח זאת לפי דמיונו מכך שהתפישׂוֹת המדעיות במהלך ההיסטוריה השתנו מאד. וברור שדבריו שקר וכזב, שהרי המציאות איננה נושאת שום הפכים וכללי המדע אינם מנוגדים זה לזה, אלא, הבנת האדם את כללי המדע המשוכללים היא זו שנושאת הפכים, כי בעבר שגו בענייני מדע רבים, ובימינו רבים מענייני המדע פתורים וברורים בהוכחות אמפיריות ברורות. כלומר, עשור כופר ביסוד המדעי לפיו יש אמת מדעית אחת, לדוגמה המים אינם עשויים אלא מהרכב חומרים מסוים ואין בלתו, והוא הדין לשאר החומרים ולשאר התופעות והתהליכים הטבעיים, לכולם יש הסבר מדעי אמיתי אחד ויחיד בלבד, ולכן בימי קדם נקראו המדעים "אמיתיות", דהיינו שיש בהם אמת אחת ויחידה שאין בלתה. והעובדה שבמהלך ההיסטוריה שגו החוקרים בעניינים מדעיים רבים כלל איננה שוללת את האמת הזו, אלא, כל מה שניתן ללמוד מן השגיאות בעניינים המדעיים, הוא שבני האדם היו רחוקים מהבנת כללי המדע.
מטרתו של עשור בהזיה הזו, הינה שוב, לשלול את שאיפת האדם להגיע לאמת בכל עניין, שהרי אם בעניינים המדעיים אין אמת, והכל מצוי בכאוס מוחלט, דהיינו הכל תלוי בנקודת ההתבוננות של האדם על המדע, ובהתאם לנקודת ההתבוננות כך תהיה המסקנה המדעית – ובכן, אם כך המצב, הרי שגם ביחס למדעי האלהות ולכל ענייני התורה, הרי שכולם מצויים בכאוס מוחלט, ואין לנסות אפילו ולמצוא בהם היגיון או סדר ומשטר, אלא, יש לתת דרור להזיות לחדור לתורת האמת, ולרקוד אחוזי שיגעון, כשיכורים במסיבת פריצים, עם כל ההזיות.
בדרך זו המינים מכשירים את הקרקע לחדירת ההזיות לתורת האמת, כי רק בהשבתת השכל, רק בהשבתת העיון השכלי והמדעי, נפתח הפתח לחדירת טמטום המאגיה והאלילות.
מה. הסתכל באורייתא וברא עלמא
בהמשך דבריו עשור מצטט את מכשפי ספר-האופל במאמרם הידוע על בורא-עולם: "הסתכל באורייתא וברא עלמא", והנני מציין זאת, כי עשור הבין את דברי האופל הללו כפשוטם, דהיינו שהתורה היא תוכנית הבנייה של היקום, וכלשונו: "הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, שהיא בעצם התוכנית ההנדסית של העולם", ומדבריו הללו ניתן ללמוד שמכשפי האופל למדו והבינו את כל ענייני ספר-האופל כפשוטם, וכאילו ספר-האופל הינו כספר-התורה. ולכן, כל טענותיהם שדברי האופל הינם "משלים וחידות" אינן אלא שקר וכזב, התעיות ותעתועים.
ומדוע בכלל עשור מציין את העניין הזה? ובכן, הואיל ולפי דמיונו המציאות, דהיינו כללי המדע והבריאה נושאים את ההפכים וכפי שראינו בפרק הקודם, ובכן, אם כך, הרי שבוודאי שגם התורה תהיה נושאת את ההפכים, שהרי התורה היא "התוכנית ההנדסית" של העולם... ואם גם התורה נושאת את ההפכים, וכלשונו: "אז אם העולם הוא כזה, התוכנית היא לא כזאת? היא מעבר לשכל האנושי" – ובמלים אחרות, הכאוס המוחלט הוא זה ששולט גם ביקום וגם בתורה, ואם הכאוס המוחלט שולט ביד רמה, הרי שהאמת והשקר יכולים לשמש יחדיו בערבוביה, ואם האמת והשקר יכולים לשמש יחדיו בערבוביה, אין שום בעיה לקבל את כל ההזיות הפגאניות של ספר-האופל, שהרי אין שום כללי מחשבה, אין שום יסודות תורה, אין שום השקפות אמיתיות לעומת השקפות מינות שקריות – הכל הוא אמת לפי דמיונו!
וכבר ראינו לעיל את שיטתם זו של המינים, דהיינו להחדיר את הכאוס לתורת משה כדי לבלבל ולטמטם את צאן מרעיתם – וטמטומו של ההמון הכרחי להתעייתו אחרי ההבל, כי אם הייתה בהמון דעת ויכולת שכלית להבחין בין האמת לבין השקר הם לא היו נופלים לתהום התהו.
והנה עוד ציטוט מדברי עשור בעניין זה: "ולכן אנחנו לא תמיד יכולים להבין את התבונה האלקית שהיא בכלל יכולה להיות נושאת הפכים" – ואין שום הפכים בחוכמת הבורא יתעלה, ודבריו שקר וכזב, דברי מינות ארורים אשר מייחסים לבורא יתעלה מגרעת חמורה, שהרי ייחוס סתירות וניגודים והפכים לפעולות הבורא יתעלה, כל-שכן לתורת האמת שנתן לנו בהר סיני, הינו לא רק העדר חמור של ידיעת ה' אלא הינו מינות גמורה, כי ייחוס מגרעת לבורא-עולם, וכל-שכן ייחוס מגרעת חמורה שכזו של טמטום ומוגבלות אינטלקטואלית – הינו בגדר הגשמה, וכמו שמלמד רבנו במורה (א, לו) שייחוס מגרעת מכל סוג שהוא הינו בגדר הגשמה:
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
מו. מהו פירוש אמיתי ומהו פירוש לא אמיתי?
בהמשך, עשור מסביר מהו פירוש לא אמיתי, ולשם כך הוא מספר על חוקרי הספרות, אשר מפרשים שירי משוררים שונים, כמו לאה גולדברג, באופנים שהיא לא התכוונה אליהם, וזה בסדר מבחינתם. ברם, אומר עשור, בתורה אי אפשר לפרש באופנים שהקב"ה לא התכוון אליהם, ובזה הוא צודק, אלא שנדמה לו לכסיל הנבער הלז, שהרמב"ם פירש את התורה באופנים שבורא-עולם לא התכוון אליהם – וההיפך הוא הנכון, עשור ויתר מכשפי האופל הארורים, הם-הם אשר פירשו את תורת האמת באופנים המנוגדים ליסודות דתנו, והחדירו לנו דת חדשה, דת מאגית-פגאנית שייחסו לבר-יוחי והפכוהו לזרא, דת פרו-נוצרית נגעלה.
מז. לפי עשור, הרמב"ם כפר ביציאת מצרים!
בהמשך דבריו, עשור טוען שהפילוסופים, ובכללם הרמב"ם, אשר סברו שכל ענייני הנבואה שבתורה ובספרי הנביאים נאמרו במראה נבואה ייחודי או בחלום נבואי, כולם כולל כולם, כפרו ביציאת מצרים, ובעשר המכות, ובכל האירועים שנזכרו בתורת האמת והצדק. כלומר, לפי עשור, היסוד השישי: הנבואה, מוביל בהכרח לכפירה בתורה! והנה דברי הבער הנבער:
"הם הגיעו אפילו לסתור את וייאבק איש עמו, את פי האתון, הכל במחזה הנבואה, בואו תמשיכו הלאה, אז אפשר גם להגיד יציאת מצרים הייתה חיזיון אור קולי, עשר המכות הייתה חיזיון אור קולי, זה היה רק בחיזיון, עם ישראל לא יצא ממצרים זה היה בחיזיון. אוקיי, תמשיכו הלאה, למה עצרתם בפי האתון? למה נעצרתם וייאבק איש עמו? למה נעצרתם עם המלאכים? כל סיפורי התורה הכל הם חיזיון? וחרטומי מצרים הכל בחיזיון? אז לאן הגעתם? בגלל שזה לא עובר את ביקורת התבונה שלכם, בגלל שאתם לא יכולים להאמין שיש ממד אחר, ממד וירטואלי רוחני שהוא יש יצורים נוספים בעולם, הם בריות, הם בריות אחרות".
והדמגוגיה הזו של עשור הינה מסימני המינות, שהרי ברור שיש להבחין בין ענייני הנבואה לבין הנסים המופלאים שעשה ה', כגון עשר המכות, ויציאת מצרים, ומתן תורה וכו'. כל ענייני הנבואה נמסרו באופנים רוחניים נשׂגבים ולא נראו לעיני הבשר, ואילו הנסים ולהבדיל תעתועי החרטומים נראו לעיני הבשר. קצרו של דבר, עשור הדמגוג מבקש לטשטש את ההבחנה שבין נבואה לבין נסים, ובדרך זו הוא מבקש להציג את רבנו הרמב"ם, כמי שכופר בכל התורה.
מח. הזיית הצמצום של מכשפי האופל נגזרת מהשקפת אריסטו!
לפי עשור ומקובלי האופל, הקב"ה ברא את עולמו באמצעות "צמצום והעלמת אורו האינסופי". כלומר, לשיטתם הקב"ה לא ברא את עולמו באופן ישיר, אלא צמצם את השפעתו, וכך, ממילא, נברא העולם החומרי המצומצם. ובכן, הזיה זו מתאימה לשיטתו של אריסטו, לפיה הקב"ה לא ברא את העולם באופן ישיר, אלא, העולם נברא מעצמו כמו שהאור זורח על הארץ מכוחה של השמש, אשר איננה פועלת שום פעולה במטרה להאיר על הארץ דווקא. ובמלים אחרות, הקב"ה לא ברא את העולם כפי שמסרו לנו חכמים ע"ה באופן יזום, אלא לפי מקובלי האופל, הקב"ה ברא את העולם באופן פאסיבי, דהיינו העולם נברא מחמתו מבלי רצון ויוזמה.
וכמה מבדח הוא לראות כיצד המינים נכשלים בכל עניין, ונופלים בכל מהמורה, שהרי מצד אחד הם מתנגדים לכל השקפות-האמת של אריסטו ומציירים אותו כאויב האנושות, אך מצד שני, את השקפות-ההבל של אריסטו כמו בעניין שלילתו את חידוש העולם, הם אימצו אל חיקם – שהרי ההשקפה שהקב"ה "צמצם" את אורו האינסופי והעולם נברא כתוצאה מן הצמצום הזה, הינה השקפה שנגזרת באופן ישיר ומיידי משלילת השקפת חידוש-העולם, ומאימוץ ההשקפה שהעולם נברא באופנים עקיפים, וללא השגחה ורצון ישיר מצד הבורא.
קצרו של דבר, את האמת שבאריסטו מכשפי האופל שוללים, ואת ההבל שבדברי אריסטו הם מאמצים אל חיקם, ועל חשיבותו של יסוד חידוש העולם ראו נא בדברי רבנו ביסוד הרביעי:
"ודע, כי היסוד הגדול של תורת משה רבינו הוא היות העולם מחודש, יצרו ה' ובראו אחר ההעדר המוחלט, וזה שתראה שאני סובב סביב ענין קדמות העולם לפי דעת הפילוסופים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה כמו שביארתי וביררתי במורה".
סוף דבר
תודה לאל סיימתי גם את פרויקט הביקורת על שיעורו הנואל של עשור, מדובר במין ואפיקורוס אשר יצא לדרכי הנצרות וחזר לדת משה, אך בשל סטייתו אחרי האלילות והבהמיות, הוא לא חזר לדרך האמת, אלא הוא חזר לדרך אשר קרובה מאד לדרך הנצרות שאימץ אל חיקו.
רובן הגדול של הראיות הדמיוניות של עשור, אשר נדונו בהרחבה בסדרה זו, לקוחות מן הספר "שומר אמונים" אשר נכתב על-ידי מין שנקרא יוסף אירגאס (איטליה, מת באופן רשמי בשנת 1730). עשור מכניס את דבריו כל העת בתוך דבריו של אירגאס, ולכן לא ראיתי לנכון להפריד ביניהם, אלא התייחסתי בכל המקומות לראיות הנדונות כאילו הן ראיות של עשור, שהרי הוא זה שהעלה אותן באוב ונפנף בהן, ודי לציין כאן בסוף הסדרה שרוב הזיותיו מן הספר הנ"ל.
בתחילת ובסוף שיעורו עשור גם מוחה על כבודם של "גדולי ישראל" ו"חכמי ישראל", דהיינו מכשפי האופל הארורים אשר החדירו לדתנו דת חדשה ומוסֵר תורה חדש הלא הוא בר-יוחי.
לפיכך, ראיתי לנכון לחתום בדברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' קלו), וכֹה דבריו:
"וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד ושהם מסופקים, והם מדמים שהם 'חכמי ישראל' [=ואינם אלא גדולי אסלה], והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים, ראינו שכן ראוי [=שהרי 'גדולי' ו'חכמי' ישראל התלוננו מדוע רבנו שילב ענייני מחשבה בחיבורו ההלכתי, והנה רבנו מוכיח שראוי ונחוץ לשלב אותם, שהרי הם יותר תועים מן הבהמות וזקוקים נואשות לידע את יסודות הדת] שנבאר בחיבורינו ההלכתיים יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה".
"וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תה' מט).
חזק וברוך!
לגבי סעיף לט. שמעתי את אורי שרקי אומר שהרמב"ם הוא לא פילוסוף כי פילוסוף לשיטתו זה אדם בעל דעות עצמאיות שאף סותרות את הדת אז הוא אמר שהרמב"ם הוא רב- תלמיד חכמים שמחויב ליהדות שרק השתמש בכלים פילוסופיים להסברת התורה, האם אתה מסכים איתו?
לגבי סעיף מ. לדעתי זה ברור שהנבואה היא בחזיון והמלאכים נעדרי גוף אבל יש להם אפשרות ללבוש גוף לפעמים לכן רוב ככל הפעמים שהנביאים פגשו מלאכים זה בחזיון אבל כאשר 3 המלאכים באו לאברהם הם ודאי לבשו גוף אפילו לוט ואנשי סדום ראו אותם, וכן המלאך שבא לאשת מנוח.
לגבי סעיף מב. הרמב"ם בהקדמתו למשנה כתב שיש כמה סוגים של הלכות- יש הלכות למשה מסיני פירוש הלכה שבאה במסורת ללא רמז בכתוב, יש הלכות…