המלאכים כבני אדם?

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

אחת ההשקפות החשובות שהרמב"ם מלמד ומנחה אליה, היא ההשקפה שהמלאכים אינם כבני אדם, הם אינם אוכלים ושותים, אינם הולכים לנוחיות, ואינם בנויים מגוף ובשר וגידים ועצמות. המלאכים לדעת הרמב"ם הם "צורה בלא גולם", כלומר ישות רוחנית שלא ניתן לראות בעיניים או למשש בידיים, ליישות זו אין "גולם" דהיינו גוף שהיא אחוזה וקשורה בו, כמו נפש האדם הרוחנית שקשורה דבוקה ואחוזה לגוף האדם.

וכך פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ב, ג–ד): "כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו [...] ומהן ברואין צורה בלא גולם כלל והן המלאכים, שהמלאכים אינן גוף וגויה, אלא צורות [=ישויות רוחניות שלא קשורות בגוף חומרי] נפרדות זו מזו".

לאור קביעתו זו של רבנו מתעוררת שאלה גדולה, רבנו עֵר לשאלה זו, והוא שואל אותה ומשיב עליה (שם): "ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים? [תשובה:] הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר 'כִּי יי אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' [דברים ד, כד], ואינו אש אלא משל. וכמו שנאמר: 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט' [תהלים קד, ד]".

מדברי רבנו עולות שתי תובנות חשובות: האחת שכל תיאורי המלאכים כבעלי גוף וכלים גופניים, אינם אלא מראה המלאכים בחזון הנבואה, והם משלים לעניינים שונים. והאחרת, רבנו מבאר לנו כאן מדוע תיארו את הקדוש-ברוך-הוא ואת המלאכים כאש אוכלה ואש לוהט, זאת כדי ללמדנו שהקדוש-ברוך-הוא והמלאכים אינם גוף ואינם כוח בגוף. כי כמו שאין לאש משקל כמשקל החומרים והגופים, כך הקדוש-ברוך-הוא והמלאכים אינם בעלי גוף ומשקל כמשקל החומרים והגופים.

וכך אומר מָרי יוסף קאפח בהערה להלכות תשובה (עמ' תריא): "ואין אדם יכול לראות מלאך בעיני בשר ולא לשמוע מלאך באזני בשר, ואין מופשט מתגשם אלא אצל הָהֵם". ומי הם הָהֵם? נראה לי שכוונתו לראשוני אשכנז ה"גדולים וטובים" שנזכרו בדברי הראב"ד בעמ' קודם (תרי), שהלכו בזו המחשבה והגשימו את הבורא לפי דמיונם וסכלותם (ראו מאמרי: "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז" באתר אור הרמב"ם). ומסיים מָרי את דבריו שם: "וכמו שכתב רבנו במו"נ ח"ב ר"פ מב, שכל מקום שנזכרה ראיית מלאך או דיבורו אין זה אלא במראה הנבואה או בחלום, ע"ש היטב. ובפ' מד פתח: הנבואה לא תהיה אלא במראה הנבואה או בחלום".

מעלות המלאכים

הרמב"ם מלמדנו בהלכות יסודי התורה שם, כי למלאכים יש עשר מעלות, ומכאן נובעים שינויי השמות של המלאכים בכתבי-הקודש, כדי ללמדנו על דרגתם ומעלתם. וכך כותב הרמב"ם (שם, ה): "ובמה יפרדו הצורות זו מזו?", כלומר האם יש הבחנה בין מעלות המלאכים או שכולם באותה דרגת חשיבות? והוא משיב: "אלא כל אחד מהן [=כל מלאך מעשר מעלות המלאכים] למטה ממעלתו של חברו". כלומר עשר מעלות המלאכים הן מעין סולם דרגות שכל מעלה ומעלה דרגה רוחנית בפני עצמה.

וכך פוסק רבנו (שם, ז): "שינויי שמות המלאכים על שם מעלתם היא, ולפיכך נקראים חיות הקודש, והם למעלה מן הכל, ואופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלהים, ובני אלהים, וכרובים, ואישים. כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן". המעלה הגבוהה ביותר היא מעלת הצורות שנקראות "חיות הקודש", ורבנו מסביר שזו הסיבה שנאמר בנבואה שהן תחת כסא כבודו.

"אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם"

המעלה הפחותה ביותר מעשר מעלות המלאכים היא מעלה הנקראת "אישים", וכך פוסק רבנו (שם, ח): "ומעלה עשירית היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים שמדברים עם הנביאים ונראין להם במראה הנבואה, לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה [לה' יתעלה] ממעלת דעת האדם".

מכאן יובן הפסוק במשלי (ח, ד) שבראש פרק זה, שלמה המלך מתאר את החכמה קוראת לבני אדם להתרומם למעלת אדם: "הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ" (שם, א). אך למי החכמה קוראת? האם החכמה והדעת ראויות לכל מי שמהלך על