האם ניתן לראות את המלאכים בעיניים אנושיות?

אחת הקושיות שהעסיקו ומעסיקות אותי הינה השאלה האם ניתן לראות מלאכים בעיני הבשר? כלומר, האם ייתכן שמלאך ילבש צורת אדם או צורה דומה לאדם? אמנם, אין שום ספק שהמלאכים במהותם אינם גופניים ואין להם גוף או דמות הגוף, וכמו שרבנו קובע באופן חד-משמעי במורה (א, מט) שהמלאכים "אינם בעלי גוף אלא הם שכלים נבדלים מחומר". ברם, האם ייתכן שמלאך יצייר לנגד עיני האדם שאינו מעותד לנבואה דמות של אדם או דמות של מלאך (לפי תפישת האדם הרואה), כדי להעביר מסרים חשובים?


בדומה לכך מצאנו, כי המלאך הראה למשה רבנו אש בוערת בסנה בראשית דרכו בנבואה, ונראה לי כפי שכבר כתבתי במאמרי: "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל", שהראייה הראשונה של משה רבנו בסנה הייתה ראיה חושית, שהרי אם היה מדובר במראה נבואה מדוע משה רבנו מתפלא ואומר מדוע יבער הסנה? וכי משה רבנו לא שם לב שהוא שרוי בתוך חיזיון נבואי? וקשה להניח שמשה רבנו כבר בראשית דרכו היה מדבר עם ה' "פנים אל פנים". אלא, נראה שהמלאך הראה למשה בתחילה אש בוערת אשר נראתה לו לעיני הבשר, כדי להכין אותו לקראת המראה הנבואי הראשון באופן הדרגתי, וכדי שלא חלילה ייבהל או ייחרד.


השאלה מתחדדת אפוא, האם ייתכן, שכמו שהמלאך עשוי להַראות לבני האדם אורות נבראים או מראה אש וכיו"ב, האם ייתכן שהוא גם עשוי להַראות לבני האדם דמויות נבראות כדי להשיג את מטרותיו מהם וכדי להעביר להם מסרים חשובים? חשוב להוסיף, כי כל השאלה היא כמובן ביחס לבני האדם שאינם מעותדים לנבואה, כי בכל מקום שמדובר בנביא אין שום ספק ולו הקל שבקלים שראיית המלאכים בחזיונותיהם הינם במראות נבואיים.


במאמר זה גם ננתח שלושה מקורות: הראשון מן התורה, השני מן הנביאים והשלישי מן הכתובים. המשותף לשלושת המקורות הללו הוא שבשלושתם נזכרה ראיית מלאך לבני אדם שאינם נביאים, או כהגדרת רבנו "לבני אדם שאינם מעותדים לנבואה". ברם, טרם שננתח את המקורות האמורים, נחל בדעת רבנו כפי שהיא עולה מספרו "מורה הנבוכים".


א. דעת רבנו במורה


לכאורה לדעת רבנו התשובה ברורה, והיא שלעולם לא ניתן לראות מלאך אלא במראה הנבואה, ברם, דומני שעיון מדוקדק בדבריו מעלה את המסקנה שלעתים מלאך עשוי להַראות לאדם שאינו מעותד אורות נבראים שייראו לו בעיניו האנושיות!


נחל אפוא את דיוננו בדברי רבנו במורה (ב, מב), וכֹה דבריו:


"ואל יעלה בדעתך כלל שתהא שם ראיית מלאך או שמיעת דברי מלאך כי אם במראה הנבואה או בחלום של נבואה, כפי הכלל: 'בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ' [במ' יב, ו] וממה שהזכרתי תלמד על מה שנשאר ממה שלא הזכרתי".


ברם, בפסקה הבאה רבנו מסייג את דבריו, וממנה ניתן ללמוד שהפסקה הקודמת עוסקת אך ורק במלאך שנראה לנביא, רק אז מדובר בוודאי במראה נבואה, וכמו שרבנו אומר בפסקה לעיל: "כי אם במראה הנבואה או בחלום של נבואה". ברם, כאשר מדובר באנשים שאינם מעותדים לנבואה או אפילו רשעים, ייתכן שייראה להם מלאך בדמות אדם או בדמות הדומה לאדם שלא במראה נבואה, כדי להעביר להם מסרים מסוימים מאת ה' יתעלה.


והנה דברי רבנו שם בפסקה הבאה האמורה:


"וממה שהקדמנו מהכרחיוּת ההתכוננות לנבואה, וממה שהזכרנו בשיתוף שם 'מלאך', תדע כי הגר המצרית אינה נביאה, ולא מנוח ואשתו נביאים, לפי שאותם הדברים אשר שמעו או עלה ברעיונם הוא כעין בת קול שמזכירים חכמים תמיד, והוא מצב מסוים שיארע לאדם שאינו מעותד, אבל מטעה בזה שיתוף השם. וזה הוא היסוד שמסלק רוב הקשיים שבתורה, והתבונן אמרוֹ: 'וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְיָ עַל עֵין הַמַּיִם' וגו' [בר' טז, ז], כמו שנאמר ביוסף: 'וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה' [בר' לז, טו], ולשון כל המדרשות שהוא מלאך".


מהו "המצב המסוים שיארע לאדם שאינו מעותד" שעליו מדבר רבנו? האם מדובר בחלום? האם מדובר בדמיון מסוג אחר? ובכן, מן המקור הזה עולה שמדובר בסוג מסוים של דמיון וחלום הנראים או הנשמעים ברעיונו של האדם, כלומר בדמיונו, אך לא מן הנמנע שמדובר גם בראיית עין או בשמיעת אוזן אנושית, וכמו שעולה מדברי רבנו במורה (א, ה), בעניין פרשת אצילי בני ישראל, ושם רבנו מבאר את הראיה שנזכרה בעניינם: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמ' כד, י).


רבנו קובע שמדובר בהשגה שכלית שקשורה לבורא יתעלה, ולא בראיית עיניים אנושיות. ברם, הוא מוסיף בסוף דבריו, כי ניתן בהחלט לפרש שהם ראו "השגות חושיות" כגון "אורות נבראים", כלומר שהם ראו אורות נבראים בעיני הבשר. אמנם, רבנו אינו רואה בעין יפה את מי שיסביר באופן זה את ראייתם של אצילי בני ישראל, ויש להודות שרבנו צודק לחלוטין וראוי יותר לסבור שמדובר בהשגה שכלית ולא בראייה חושית. ברם, מכל מקום מדבריו עולה כי ניתן לראות דמויות נבראות של מלאכים בעיני הבשר! וכֹה דבריו שם (א, ה):


"ואם ירצה אחד ממעוטי ההשגה שלא להגיע לדרגה זו שאנו רוצים לעלות אליה [=שראיית בני ישראל את האלהים הייתה השגה שכלית], ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק בכך".


נמצא אפוא באופן די ברור, כי ייתכן שהאדם יראה מלאך בעיני הבשר, וכמו שבני ישראל ראו בעיני הבשר אורות נבראים המעידים על השראת שכינה! כלומר, כמו שהקב"ה והמלאכים בוראים אורות נבראים וחזיונות הנראים לעיני הבשר, כך הם עשויים לברוא דמויות של בני אדם לנגד עיני בני האדם שאינם מעותדים, כדי ליצור תקשורת עמם וכדי להעביר להם מסרים בדרך חושית לפי דרגתם. ואם תרצו, מעין בריאה של הולוגרמה משוכללת אשר אינה מורכבת רק מקרני אור, אלא גם מבריאת מאפיינים גופניים לפי הצורך.


המסקנה העולה מדברינו היא אפוא כדלהלן: גם לדעת רבנו, כאשר נזכרה ראיית מלאך אצל אדם שאינו נביא, לא מן הנמנע שמדובר בראיית אורות נבראים או דמויות בדמות מלאכים, כי כדי להעביר מסרים לבני האדם שאינם מעותדים יש צורך לעתים שהמלאכים יציירו לפניהם דמויות בדמות אדם או בדמות מלאכים, לפי הבנתם ותפישתם של בני האדם.


וכבר הזכרנו את בני ישראל לעיל, וכך בדיוק הם ראו במהלך מסעם במדבר את עמוד הענן ולפיד האש, או את האורות הנבראים ששורים במקום שבו הקב"ה משרה את שכינתו, כגון במשכן או בבית-המקדש, וכמו שאומר רבנו במורה (א, כה): "וכל מה שנאמר מן הפעל הזה [="שכן"] מיוחס לה' הוא בעניין התמדת שכינתו – כלומר האור הנברא – במקום, או התמדת ההשגחה בדבר מסוים, כל מקום כפי עניינו".


חשוב לציין, כי אני מבין לחלוטין את העמימות שרבנו נוקט בעניין זה, עד שלא ניתן ללמוד מדבריו דברים ברורים ללא חקירה מעמיקה, והסיבה ברורה, רבנו ביקש להרחיק אותנו מדמיונות והזיות, ולחסום את הדרך בפני נוכלים ורמאים אשר יטענו שהם "ראו מלאכים" והמלאכים אף "שוחחו עמם" ו"הורו להם הוראות" או "לימדו אותם תורה" וכיו"ב. כי אם חלילה רבנו היה אומר דברים מפורשים בעניין זה, כל נוכל שמתקרא "רב רבנן" יטען שהוא ראה מלאך, וכמו שנהג הרי"ק בספרו "מגיד מישרים" אשר התיימר לשוחח באופן קבוע עם מלאכים, דבר שייתכן אך ורק לנביא במעלה גבוהה מאד, וכל זאת כדי לטעת בנו את התחושה ולצרוב במחשבתנו את התודעה שהוא היה אדם אלהי ו"קדוש עליון".


כלומר, אם הרי"ק היה טוען שהוא ראה פעם אחת מלאך בחלום הלילה, עוד היה ניתן לדון אותו לכף זכות שהוא איננו מנסה להציג את עצמו כנביא, ברם, הוא טען שמלאך נגלה אליו בחלום הלילה שוב ושוב! דהיינו נגלה אליו במראה נבואי על בסיס קבוע, וזאת לא ייתכן אלא לנביא אמת, ולא סתם נביא אמת, אלא נביא אמת במעלה גבוהה מאד, אשר איני יודע מי מנביאי ישראל זכה לה למעט משה רבנו: לגילויי נבואה רצופים לעתים קרובות על-ידי מלאך ה' צבאות! ולכן אין ספק שהוא היה חולה במחלת נפש הזייתית חריפה מאד, או שהוא פשוט סבר שאמירת האמת היא עניין מאד גמיש...


סיבה נוספת חשובה לא פחות לעמימות שבה נוקט רבנו בעניין המלאכים היא הרחקת הגשמות, כי התפישה שיש למלאכים גוף הינה השער והמבוא לתפישת הבורא כבעל מאפיינים גופניים, והרחקת ההגשמה מן המלאכים הינה סייג חשוב מפני העבודה-הזרה הכעורה של ההגשמה. ולכן רבנו מדגיש במורה כי ראיית מלאך אינה אלא במראה הנבואה בלבד, ודבריו הם אמת ביחס לנביאים, ברם, ביחס לבני אדם שאינם מעותדים, כפי שראינו הוא רומז ברמז עבה שייתכן גם אחרת: "השגות חושיים לאורות נבראים מלאכים או זולתם".


נעבור עתה לבחון את שלושת המקורות שהזכרנו בפתיחת דברינו.


ב. פרשת הצלת לוט מסדום ועמורה


מי שמעיין בפרשת הצלת לוט מסדום על-ידי המלאכים בספר בראשית פרק יט, יבין באופן די ברור שלא מדובר במראה נבואה, כי לוט לא היה נביא, וברור שאנשי סדום הרשעים לא היו נביאים, וברור שגם לא מדובר בהמשך מראה הנבואה של אברהם אבינו, שהרי בסוף פרק יח נאמר: "וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ" (בר' יח, לג), כלומר בסוף פרק יח מובא פסוק אשר מבטא באופן חד-משמעי כי הנבואה שהובאה בפרק יח הסתיימה, ומכאן ואילך בפרק יט, בפרשת הצלתו של לוט, לא מדובר במראה נבואה.


זאת ועוד, אם נניח שמדובר במראה נבואה איך אפוא לוט ניצל מהפיכת סדום? וקשה להניח שכל פרשת סדום הינה מראה נבואה של אברהם אבינו, ולוט ניצל בדרך אחרת לחלוטין מכפי שמתואר בפרק יט, זה כמעט שלא יעלה על הדעת, כאילו התורה מעידה חלילה בשקר על אופן הצלתו של לוט! זאת ועוד, לקראת סוף הצלתו של לוט מהפיכת סדום נאמר שהמלאכים מילטו את לוט ובנותיו לעיר ששמה צוער, ובהמשך, לאחר שנסתיימה פרשת הצלתו נאמר: "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו" (בר' יט, ל). כלומר, מהפסוק עולה כי הצלתו של לוט התרחשה כפשוטה, שהרי הוא עלה מאותה העיר שהמלאכים מילטו אותו אליה. וברור כשמש שהמשך הפרשה לא נאמר במראה הנבואה, שהרי מדובר שם בעיבורן של בנות לוט מאביהן.


ובכלל, אם מדובר במראה נבואה של אברהם אבינו, ובסיפור שכלל לא אירע, מדוע יש צורך בכל-כך הרבה פרטים שכלל לא התרחשו במציאות? כלומר, ממה שהסיפור מסופר באריכות רבה ולפרטי פרטים יש ללמוד שהוא היה אירוע שהתרחש כהווייתו, ולא מצג נבואי של סמלים ומשלים ורעיונות נשגבים. לדוגמה, האופן שבו מתואר הזלזול של חתני לוט לדבריו אליהם שה' עומד להשחית את העיר: "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְיָ אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (בר' יט, יד), האם ייתכן שהייתה סיבה אחרת לחלוטין מדוע חתניו לא הצילו את עצמם יחד עמו? או דוגמה נוספת, האם ייתכן שהמלאכים לא החריבו את צוער בגלל סיבה אחרת לחלוטין, כלומר לא בגלל שלוט ביקש מהם, וכמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (בר' יט, כא), וכך עוד פרטים רבים, כמו מותה של אשת לוט ועוד. ואם נסבור שכל הפרשה הזו לא התרחשה במציאות אלא רק ברעיונו של אברהם אבינו, ייעדרו פרטים חשובים מאד מן התורה בעניין הצלתו של לוט, וכל האירועים וההתרחשויות שקדמו לה ובעקבותיה יכוסו תחת צל כבד ביחס לאמיתת התרחשותם במציאות.


ולכן, לפי דעתי מן ההכרח להסביר שלא מדובר במראה נבואה, ושהמלאכים שנראו ללוט ולאנשי סדום נראו להם בעיני הבשר, וכמו שאנשים בלתי מעותדים עשויים לשמוע קולות נבראים או לראות אורות נבראים, כך נראו המלאכים לאנשי סדום כבני אדם.


ג. פרשת מנוח ואשתו


בספר שופטים פרק יג מובאת פרשת הולדת שמשון למנוח ואשתו, ונראה לי שלא מדובר במראה נבואה, והרמב"ם אף אומר לעיל במפורש שמנוח ואשתו לא היו נביאים. ברם, האם מדובר במחזה שנראה להם לעיני הבשר או במחזה שנראה להם בחלום או בדמיון?


ובכן, נראים הדברים כי כל הפרשה הזו נראתה להם בעיני הבשר, שהרי לאחר שהמלאך נראה לאשת מנוח בפעם הראשונה ומודיע לה שהיא הרה ויולדת בן, ושאסור לה לשתות יין ושכר ולא לאכול כל טמא – אשת מנוח מספרת לבעלה על ראיית המלאך ומנוח בטוח שמדובר ב"איש האלהים" ולא במלאך! ובמלים אחרות, אם החיזיון הזה היה נראה לאשת מנוח בחלום מיוחד המיועד לאנשים שאינם מעותדים לנבואה, וכי יעלה על הדעת שמנוח היה סבור שמדובר ב"איש האלהים" דהיינו בנביא? והלא היה ברור לו מיד שמדובר במלאך שנגלה לאשתו בחלום! ובמהלך שתי ההתגלויות של המלאך מנוח לא ידע שמדובר במלאך, כלומר גם לאחר שהמלאך נגלה להם בשנית! ורק לאחר שהמלאך עלה לשמים באופן פלאי מנוח הבין שמדובר במלאך ולא ב"איש האלהים", דהיינו בנביא.


נמצא שיש ראיה גם בפרשה זו לכך שמלאך עשוי להיראות בדמות אדם לבני אדם שאינם מעותדים לנבואה, כדי להעביר להם מסרים היסטוריים חשובים. אמנם, ייתכן גם להסביר בדוחק שמדובר בראיית חלום, אך לעניות דעתי האפשרות הזו פחות מסתברת.


ד. פרשת חנניה מישאל ועזריה


בספר דניאל בפרק ג, מובא הסיפור על זריקת חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש בהוראת נבוכדנצר, ושם מסופר שהקב"ה עשה להם נס גדול והאש לא נגעה בהם, לא חרכה את בגדיהם, ואפילו ריח של שריפה לא עלה מהם. וכך אומר נבוכדנצר לשריו ועבדיו כאשר הוא מתבונן בנס הגדול (ג, כה): "עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה, שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא, וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן, וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין", ופירש שם רס"ג בפירושו הקצר:


"עָנֵה, השיבם ואמר, הנני רואה ארבעה אחדים מותרים [כלומר לא קשורים וכבולים וכפותים, שהרי נבוכדנצר זרק את שלושתם לכבשן האש קשורים וכבולים וכפותים], מטיילים בתוך האש ואין בהם מאומה מן החבלות, ותואר הרביעי דומה למלאכים".


כלומר, מדובר במחזה שראה נבוכדנצר בעיני הבשר הוא וכל שריו ועבדיו! דהיינו דמות של מלאך מתהלכת בתוך האש, כדי להעביר לו מסר מאת ה' יתעלה, שהקב"ה שומר על חסידיו הנאמנים אשר מסרבים לעבוד עבודה-זרה גם במחיר של השלכתם לכבשן האש.


והנה גם פירושו הארוך שם, אשר ממנו עולה בבירור שכל הפרק הזה הינו כפשוטו:


"וממה שאמר נבוכדנצר 'הא אנא חזי גברין ארבעה', משמע שחנניה מישאל ועזריה היו מהלכים לפני המלאך בתוך האש והוא אחריהם. [...] וצריך שנדע כי הצלתם תיתכן באחד משני אופנים: או שיצנן את האש או שיגן עליהם במשהו, אם נאמר שהוא [=המלאך] צינן את האש אין זה פלא, כי אנו יודעים שהדבר הקר אינו שורף מאומה, אלא הניח את האש כפי טבעה והגן עליהם במשהו כדי שלא תפעל בהם, וזהו המופת הברור".


ויתרה מזאת, איך ניתן להעלות על הדעת שכל הפרק הזה נאמר במראה הנבואה? וכי חנניה מישאל ועזריה לא נזרקו כלל לכבשן האש? וכי לא אירע להם נס? וכי כל הפרטים הרבים שמתוארים בפרק הזה לא התרחשו כלל? ומי שיקרא את הפרק בשלמותו מתחילתו ועד סופו, ויראה את ריבוי הפרטים המוחשיים והממשיים שמתוארים בו, יבין שלא יעלה על הדעת שכל הסיפור הזה לא התרחש כלל במציאות וכולו במראה הנבואה נאמר.


ואוסיף דוגמה אחת מן הפרטים הרבים שמתוארים בפרק אשר לא יעלה על הדעת שלא התרחשו במציאות אלא במראה הנבואה בלבד, בסוף הפרק נאמר כך: "בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל" (דנ' ג, ל), ופירש שם רס"ג: "הַצְלַח – הטיב מעמדם לשדרך וכו'". כלומר לאחר שנבוכדנצר ראה את הצלתם הפלאית של חנניה מישאל ועזריה, הוא רומם את מעמדם וחיזק את סמכויותיהם (שהרי הם היו שרים במלכותו). כלומר, יש כאן ראיה ברורה שכל הפרק הזה מדבר בעניינים ממשיים ומוחשיים שהתרחשו בפועל!


נמצא אפוא לאור דברי רבנו במורה ולאור הדוגמאות שהבאנו מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, שמלאך עשוי להַראות אורות נבראים או דמויות שונות לעיני הבשר.

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!