המלאכים אינם בעלי גוף

במורה (א, מט) רבנו קובע, שאמיתת מהותם של המלאכים אינה גוף כמו לדוגמה בני האדם ושאר בעלי החיים, אלא אמיתת עצמותם מעורטלת לחלוטין מכל גוף וחומר. ברור הדבר, וכבר למדנו על-כך במקומות מספר, שההשקפה שהמלאכים אינם בעלי גוף במהותם חשובה ונחוצה לא רק מפני שהיא עצמה השקפת-אמת ודעת-ישרה ביחס למלאכים הקדושים והטהורים, אלא מפני שהיא גם מכשירה את המחשבה להשקפה שאין לה' יתעלה גוף.


כלומר, ההשקפה שאין למלאכים גוף היא שער גדול מאד להשקפה שאין לה' יתעלה גוף, כי מי שמייחס למלאכים גוף ודמות הגוף, קל מהרה יתדרדר גם לייחס גוף לבורא-יתעלה, מפני שהמלאכים יוחסו בכתבי הקודש לה' יתעלה, שהרי כמעט בכל מקום שנזכר מלאך בתורה הוא נזכר בשם: "מַלְאַךְ יְיָ" או "מַלְאַךְ אֱלֹהִים", ודומני שהוא הדין לספרי הנביאים.


במאמרי: "האם ניתן לראות את המלאכים בעיניים אנושיות?", הוכחתי לעניות דעתי, כי יש ראיות די מפורשות בתורה ובספרי הנביאים לכך, שניתן לראות את המלאכים בעיניים אנושיות, דהיינו שלא במראה הנבואה, וכמו שהמלאכים מסוגלים לחולל נסים מופלאים שלא בגדר הטבע, כך הם מסוגלים ליצור לעצמם דמות באופן זמני שתיראה לבני האדם במציאות הממשית. כמו כן, כמו שהאדם מסוגל לראות את האור הנברא, דהיינו השכינה, או כמו שראינו במדבר סיני את עמוד הענן או את לפיד האש, כך ניתן לראות בעיניים אנושיות גם דיוקנאות של בני אדם שהמלאכים יצרו במציאות הממשית והמוחשית להיראות לבני אדם שאינם נביאים – כי אין ספק שכאשר מדובר בנביאים, מדובר בחזון נבואי ולא במראה חושי.


במאמר שנזכר הוכחתי שגם רבנו רומז לכך במורה. כלומר, לפי דעתי, כל מה שיבוא במורה (א, מט) לקמן בעניין אמיתת עצמותם, דהיינו מהותם של המלאכים, שהם אינם גוף אלא שכלים נבדלים מחומר היא אמת ויציב. ברם, לדעתי אין בדברים אלה בהכרח ראיה לסתור את השקפתי שיש אפשרות שהמלאכים יתגלו לבני אדם שאינם מעותדים לנבואה גם במציאות הממשית והמוחשית, וכאמור, הבאתי לכך ראיות מכתבי הקודש