טרם שנמשיך בסקירת השרבוט לספר יצירה, אציע נא בפניכם את דברי רס"ג בסוף הקדמת פירושו לספר משלי, הואיל ומדבריו שם עולה, שכל ענייני בריאת העולם יש מאין, ואף עניינים מדעיים פחות טמירים ונשׂגבים מיצירת יש מאין, כולם הם בגדר הנסתרות שאין לעסוק בהן! הייתכן אפוא שרס"ג יֹאמר שאסור לעסוק בענייני יצירת יש מאין, ואף בדברים הקרובים לכך – ויחד עם זאת יקדיש חיבור שלם לפירוש ספר יצירה, אשר מתיימר לעסוק בבריאת יש מאין? היעלה על הדעת שרס"ג, אשר אסר לעסוק בענייני היצירה, יעז להתפרץ ולהתרברב בידי

הלכתי לכנס של ראובן אל-בז בקרית-שמונה, שם הצלחתי להבין את דברי ידידי א' דחוח-הלוי – שהמינים אינם מסוגלים לשאת את הרמב"ם, ואף-על-פי שהם מזכירים את שמו השכם והערב – מטרתם בזה היא לכסות על דמותו ולטשטש את אורו הבוהק שמאיים להכות אותם בסנוורים. תופעה זו נקראת "התכחשות", וכפי שהוגדר על-ידי מכון תמיר לפסיכותרפיה: "ההכחשה היא מנגנון הגנה שמטרתו למנוע נזק לאגו כתוצאה מרגשות חרדה או אשמה אינטנסיביים [...] הכחשה נחשבת למנגנון הגנה פרימיטיבי [=ראשיתי] ומשמעותה אי-היכולת לתפוס מציאות מאי

כדי להבין את תעתועם הבא של המינים, עלינו ללמוד כמה דינים בהלכות טומאת מת. ובכן, שם בראש פרק כג, רבנו מלמד שכל הכלים שהם סתומים במכסה צמוד אשר מהודק בטיט וכיו"ב (='צמיד פתיל' – צמוד ומהודק) מצילים על כל מה שבתוכן מטומאת אהל המת. דהיינו, אם מת בבית מת, ויש בבית כלי שסתום בצמיד פתיל, הוא וכל מה שבתוכו – טהורים. ברם, חכמים גזרו על כלֵי חרס שסתומים במכסה צמיד פתיל, שהם יצילו רק אוכלים ומשקים וכלֵי חרס אחרים שנמצאו בתוכם; אולם, הם אינם מצילים כלי שטף (=כלי עצים וכלי מתכות וכיו"ב שנ

בעקבות המאמר: "מחפוד הרשע הוא-הוא פרעֹה", נשאלתי כך: על מה מבוססת האמירה הזו [שהופיעה במאמר שנזכר]: "כי האשכנזים שנתערבו בגויים ולמדו ממעשיהם הם ממילא ספק יהודים, וקרוב לוודאי שרובם המוחץ של אבותיהם כלל לא עמדו לרגלי הר סיני – אבל מחפוד, שאבותיו ואבות אבותיו לא נתערבו בגויים" וכו'. תשובה: חזקה היא שרובם המוחץ של האשכנזים אינם מזרע ישראל, וכדברי רבנו באיגרתו ליהודי תימן (עמ' כז): "ולפיכך יֵדע כל מי שסטה מדתו זה שניתן באותו המעמד הגדול, שאינו מזרע אותם האנשים, וכך אומרים [חכמים

ביום רביעי, כ בסיוון תשפ"ד התראיין שלמה מחפוד לרדיו "קול ברמה". מחפוד אמר דברי בלע, דברי מרגלים ארורים, דברים שבגינם נחתם דינו של עם-ישראל במדבר, דברי שנאה לצה"ל ולארץ-ישראל, דברי ביזיון וחרפה לעם-ישראל – כי מי שמתעב את צה"ל וממאן להשתתף בזכות ההגנה על הארץ והעם, בהכרח מבקש להחריב את ישראל! מחפוד חותר למעשה להשיבנו לגלות, וזאת מתוך השקפות מינות ארורות ושנאת ייעודנו הנורא להקים ולכונן בארץ-ישראל האהובה ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור ליהודה ואור לאנושות כולה. וכאשר יוצאים דברים שכא

נשאלתי כך: מדוע הנך מתבטא בחריפות נגד רבי יונה מגירונדי, כאשר חזר בו מהמעשה שעשה נגד הרמב"ם בשריפת הספרים, ועוד כתב ספר שלם על תשובתו – שערי תשובה? מדוע לאחר שרבי יונה הודה על מעשיו וחזר בתשובה, עדיין הנך מגנה אותו? תשובה: כבר הרחבתי בעניינוֹ של השׂטן מגירונדי בסדרת המאמרים: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", וכדי להקל עליך אפנה אותך לעיין בסיכום מעלליו בחלק ח בפרק "סוף דבר". לאחר שתלמד על פעולותיו הנוראיות של השׂטן מגירונדי תבין את עוצמת מינותו ושפל עוונותיו. אגב,

במאמר: "ישמעאל ועבדאללה: תרבות אנשים חטָּאים", נדונה טענתם של המינים הספרדים הנרצעים לפיה כת המינות החרדית פטורה משירות בצבא-ההגנה-לישראל ואפילו בשעת מלחמת-מצוה וסכנה קיומית לעמֵּנו – וזאת מכוח הפטור הדמיוני שיש לשבט לוי ממלחמת מצוה. כלומר, לפי ישמעאל אִבְּן עבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה, שבט לוי היה שבט משתמט! במאמר נוסף זה, אוכיח שישמעאל אִבְּן עבדאללה הוא שקרן אִבְּן שקרן, ואם תתמהו ומדוע הנני עוסק שוב בישמעאל הטיפש? ובכן, מצאתי ראיה נוספת לדרך האמת, ולהבנתי מדובר בראיה חשובה, ו

זכורני שיחה שנערכה בעבר ביני לבין אחד מיושבי הישיבות, מדי שבת הייתי פוגש אותו והוא היה מתעניין בנושאים שונים במשנת הרמב"ם. שבת אחת הוא הטיל פצצה, הוא ראה שאני מתמקד ביסודות הדת וביסוד שלילת הגשמות בפרט, ובעקבות זאת הוא תמה עלי: הוא טען שיסוד שלילת הגשמות אינו בהכרח יסוד תורה שהרי חז"ל כלל לא עסקו בו. דהיינו, לפי אותו יושב בישיבה, אין ליסוד שלילת הגשמות מקור בדברי חכמים וכל-שכן שלא בדברי תורה. דבריו של יושב הישיבה ההוא עוררו אותי לפתוח בסדרת המאמרים: "אונקלוס – ראש פרשני האמת"

בעבר קיבלתי תגובה מתעתעת למאמר: "ספר יצירה – עד כמה אפשר להיות מטומטם?". המגיב לא הזדהה בשמו והשתמש בכינוי. ברם, משהו בכל זאת הנני יודע עליו והוא שהמייל שממנו שלח המגיב את דבריו הוא של "מכון לב" האורתודוקסי אשר כידוע אוכל מן התורה. הבאתי את תגובתו כדי ללמוד עד כמה יכולים אנשי השווא לתעתע ולערער על דרך האמת. והנה לפניכם דבריו על המאמר האמור: מדהים לראות עד כמה אנשים יכולים להצדיק את דבריהם בִּמְקום [להודות על] טעותם ולעוות עלינו ועל כל ישראל כתובים למטרה אחת ויחידה – שֵׁירות ר