ל"ג בעומר – כיצד ומדוע הפכו את רשב"י לפולחן אלילי?

אפתח בגילוי נאות שמעולם לא הבנתי את הנהייה אחר הדלקת המדורות בל"ג בעומר, מעולם לא הבנתי מדוע מייחסים להדלקת מדורה ערך רוחני, ומעולם לא הבנתי מדוע אנשים שמצטופפים סביב קבר, ונאבקים לגעת בו ולהתפלל לידו, מדוע הם חשים בכל המולת הטומאה הפאגנית הזו "התעלות רוחנית". זאת ועוד, המדורות גורמות לנזק סביבתי ואקולוגי, ואף לשריפות גדולות מכלות טבע ומסכנות חיים, וכי יעלה על הדעת שה' חפץ שנפגע בסביבה, ונסכן חיי אדם לחינם בכלל ובהשחתה חסרת טעם בפרט?


בתחילת דרכי חשבתי שלא לכתוב בנושא זה, ברם חוברת שנתגלגלה לידי בעבר גרמה לי להבין שהגדישו את הסאה בסכלות ובאלילות. כאמור, באותם הימים חולקו בארץ-ישראל רבבות חוברות לקראת ל"ג בעומר. מדובר בחוברות ססגוניות מאד שהושקעו בהן סכומי כסף גדולים: בכל חוברת שש-עשרה עמודים בצבע מלא, והיא מלאה וגדושה בסיסמאות שיווקיות מפתות. כותרת החוברת: "האור של רשב"י הקדוש שיאיר לך את החיים", ואין לי ספק שאם רשב"י היה רואה את החוברת הזאת ותכניה הוא היה קורע את בגדיו ומעלה אפר על ראשו.


א. מטרת החוברת


מטרתה המרכזית של החוברת היה לשכנע את הקורא לקנות את "הנר הקדוש של רשב"י" (מעניין שבחוברת לא כתוב כמה עלה "הנר הקדוש"), והוא נר בעל כוחות מאגיים שמכינים המקובלים בצירופי "שמות קדושים". לכל אורך החוברת מאדירים שוב ושוב את רשב"י בכותרות כגון: "רשב"י הקדוש הולך להאיר לכם את החיים", "כי ביום ל"ג בעומר, עומד רבי שמעון בר יוחאי תחת כסא הכבוד, ומשפיע על העולם שפע של רחמים, ומוציא כל איש ואשה מצער וייסורים לתקווה ואושר", "אור הרשב"י – האור שיאיר לך את החיים, רבי שמעון בר יוחאי לא משאיר אף אחד בצרה", "רשב"י הקדוש מביא לכל אחד ישועה ונס", ועוד.

בחוברת נאמר שגדולי המקובלים יכולים להכין רק 720 נרות... ולכן צריך להזדרז ולקנות את הנר של רשב"י – וברור שמדובר בתכסיס שיווקי אשר נועד להלחיץ את הרוכשים שמא לא יישאר להם נר וכך הם יזדרזו לרכשו, ואין צורך לומר שהם ימכרו אפילו מאה אלף נרות... עוד נאמר בחוברת, שיש להדליק את הנר בשעות מסוימות כדי לזכות בישועה הדרושה, כל שעה מיועדת לישועה אחרת. לדוגמה, משעה 12:00 עד 12:45 "זוהי שעת התפילה וזמן הדלקת הנר עבור מעוכבי זיווג", משעה 12:45 עד 13:30 "זוהי שעת התפילה וכו' עבור המצפים לילדים", וכך זה נמשך עד השעה 18:00, לכל 45 דקות יש סגולה מיוחדת: זקוקים לרפואה, פרנסה טובה, נחת מהילדים, אושר ושלווה בחיים, שלום בית, פתיחת המזל והצלחה.


בנוסף לכל ההבלים הפגאניים הללו שהחמור שבהם הוא הפיכת רשב"י לאליל, ובנוסף לניסיון הנואל לנצל את חלושי-הדעת הנמצאים בצער ובייסורים, לגנוב את דעתם, לעשוק מהם את ממונם הדל, ולהעניק להם תקוות-שווא שקרוב לוודאי יתנפצו עד מהרה על סלעי המציאות הקשה. ובכן, בנוסף לכל זאת, לקראת סוף החוברת ישנה עבודה-זרה מובהקת ומפורשת.


ב. "פתקת הרחמים"


לקראת סוף החוברת, על עמוד שלם מובאת פנייה ישירה לרשב"י בזה הלשון: "פתקת הרחמים [...] פתק בקשה לרשב"י הקדוש. רשב"י הקדוש, אתה הרי הבטחת שתעמוד ותתחנן עבור הצרות של עם-ישראל, אנא התחנן עבורי פלוני/ת בן אלמוני/ת". בהמשך הדברים השאירו מקום פתוח למילוי בקשה מפורטת מ"רשב"י הקדוש" שתישָּׁלח למקובלים, ואף שבמהלך כל החוברת הם הופכים את רשב"י לאליל מכוער, "פתקת הרחמים" הזו היא החמורה מכולן מפני שעד עתה הם רק הבטיחו שרשב"י יושיע אותנו, ואילו עתה הם מורים לנו את האופן המעשי שבו רשב"י יושיע אותנו – הם מורים לנו לפנות אליו באופן ישיר ולעבוד עבודה-זרה בפועל! עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה! וכבר הרחבתי בעניין זה במקום אחר (ראו: "פניה למליצי יושר – פולחן דתי או סטייה מחשבתית?"), וכאמור, אין לי ספק שאם רשב"י היה רואה כיצד הפכו אותו לעבודה-זרה הוא היה קורע את בגדיו ושם אפר על ראשו.

מדוע עשו כן? מדוע הפכו את רשב"י לעבודה-זרה? הסיבה פשוטה: תאוות בצע. ידוע שרבים מן הבהמות הללו, דהיינו המקובלים הארורים, מגלגלים עשרות ומאות מיליונים של כסף שחור בכספותיהם, ובאמצעות רשב"י מצאו דרך ללבבות ההמונים להטעות אותם אחר ההבל, להפיח בהם תקוות-שווא בַּתֹּהוּ, ולנצל את בורותם ומצוקתם כדי לעשות קופה ולהשיג כוח פוליטי וטובות הנאה. כל שקר זקוק לנקודת-אמת ולוּ הזעירה ביותר כדי לקיימו, ואכן רשב"י היה מגדולי התנאים, ברם, אין לו שום קשר לכל הפולחן האלילי שהמציאו ועורכים סביבו.


תאוות הממון עיוורה את עיני המינים המושחתים, עד כדי שהִטעו את המון העם אחר עבודה-זרה! כל האמצעים כשרים בעיניהם. הם אמנם יקפידו לאכול מכשרות בד"ץ בלבד, יתלבשו במיטב המגבעות והחליפות, ידברו גבוהה-גבוהה ויבטיחו לעם כל מה שאין באמת באפשרותם להעניק – אך כל זאת תרמית והטעיה כדי לזכות בהערצת ההמונים ובתמיכתם – תמיכה כספית ותמיכה פוליטית, שמתורגמת אף היא בסופו-של-דבר למתן שוחד ולטובות הנאה.


ועל כגון אלה זועק הנביא ירמיה (ח, ח–יב): "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ? אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים [...] הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ, גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ, וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ, לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְיָ".


ג. "השמות הקדושים"


בחוברת מסופר על תהליך הכנת "הנר הקדוש של רשב"י", וכך נכתב שם: "את הנר הקדוש מכינים המקובלים במיוחד עבור כל ישועה וישועה שהאדם זקוק לה. כל נר מודלק עם צירופי שמות קודש מיוחדים מתורת הקבלה [...] והמקובלים מתעקשים על כל שם שוב ושוב עם קלף הקודש המיוחד ובו שמות מלאכי השרת, עד שפועלים את הישועה".


אם מדובר בשמות מלאכי השרת שיפעלו את הישועה, אז שוב מדובר בעבודה-זרה, כי פנייה אל המלאכים שיפעלו ישועות בעבורנו, אף היא עבודה-זרה. כמו כן, הפנייה למאגיה ולכישוף באמצעות "שמות קודש" אף היא בגדר עבודה-זרה, שהרי המכשף הוא עובד עבודה-זרה – וכמו שהמכשף מדמה שבכישופיו הוא מוריד שפע מאגי וכוח נסתר לעצמים שבהם הוא פועל את כישופיו, כך נדמה למקובלים שהם פועלים גדולות ונצורות "עם קלף הקודש המיוחד", ומורידים שפע, באמצעותו ובאמצעות המלאכים ורשב"י הדמיוני, לתורמים האומללים.


זאת ועוד, ביחס ל"שמות הקודש" של הקב"ה, רבנו כבר התייחס לעניינים אלה בהרחבה. במורה (א, סב), רבנו מבאר מהם שמותיו של הקב"ה: הראשון שבהם הוא השם המפורש שם הויה, שפעם ידעו יחידי סגולה כיצד לבטא אותו. שם נוסף הוא שם בן שתים-עשרה אותיות המורכב משתיים-שלוש מלים, ואין אנו יודעים כיום מהו. שם נוסף היה בן ארבעים-ושתיים אותיות, והוא מורכב ממספר מלים סך אותיותיהם ארבעים-ושתיים, ואף אותו אין אנו יודעים כיום. כל השמות הללו מורים על ידיעת ה' וסתרי תורה. כלומר, השמות הללו מלמדים על רעיונות נשגבים הנוגעים לידיעת ה', ואינם משמשים חלילה לפעול שום דבר במציאות.


ברם, היו אנשים שמצאו את השמות הללו, והטעו את ההמון שיש בכוח השמות הללו לפעול פעולות במציאות, כמו כישופי פנטזיה דמיוניים, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם במורה שם:


"וכאשר מצאו הרשעים הבערים את הלשונות הללו, מצאו מקום לשקֵּר ולדבֵּר, שמצרפים איזה אותות [=אותיות] שרצו, ואומרים: זה שֵׁם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני, ואחר כך נכתבו אותם הכְּזבים אשר בדה אותם הרשע הבער הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים אשר אין להם קנה-מדה להבחין בין אמת ושקר והצניעום, ונמצאו בעיזבונם, וחשבו בהם [=המוצאים אותם בעיזבונם] שהם אמת, כללו של דבר: 'פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר' [מש' יד, טו] – וכבר יצאנו ממטרתנו הנעלה ועיוננו העדין, אל העיון בביטול הזיות שביטולם גלוי לכל מתחיל בעיון, אלא שהביאנו ההכרח לכך כיוון שהזכרנו את השמות ועניינם, ומה שנתפרסם עליהם אצל ההמון".


לדברי רבנו במורה נצרף גם את דבריו בהלכות מזוזה (ה, ה) בעניין כתיבת שמות מלאכים או שמות קדושים במזוזה, וכֹה דבריו:


"אלו שכותבין בה [במזוזה] מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעולם-הבא. שאלו הטיפשים לא די להן שביטלו המצוה, אלא שעושין מצוה גדולה שהיא ייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנאת עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזה דבר המהנה בהבלי העולם".


"וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם [...] וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (מ"ב יז, ט–טו)


ד. האדרת שמו של רשב"י


לעיל הבאנו כמה ציטוטים נבחרים שמאדירים את שמו של רשב"י ומייחסים לו כוחות אלהיים, ובמלים פשוטות: הופכים אותו לאליל נעבד שמיטיב עם עובדיו. נצרף עוד שלושה ציטוטים כאלה מתוך החוברת: "בכוח רשב"י הקדוש, ניתן לפעול מה שאי-אפשר לפעול כל השנה כולה", "רשב"י הקדוש