רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק סא)

עודכן: 29 בינו׳

בברכות (נט ע"ב) אומר רש"י כך: "שבתאי – שם שעה ראשונה של ליל רביעי, שבאותה שעה נתלו מאורות", כלומר, לפי רש"י, כל מה שנאמר בפרק הראשון של ספר בראשית הינו כפשוטו! שהרי הוא קובע שבשעה הראשונה של ליל רביעי נתלו השמש והירח!


בהשקפתו זו רש"י מעיד על סכלותו, שהרי מן המפורסמות שאין להבין את מעשה בראשית שתואר בפרק הראשון בספר בראשית – כפשוטו, והנה דברי רבנו בהקדמתו למורה:


"ומחמת גודל הדבר ורוממותו [של מעשה בראשית], ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלוהית להודיענו אותם, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד. כמו שאמרו [חכמים] ז"ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר. לפיכך סתם לך הכתוב: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וכו'. הנה העירוךָ [חכמים] כי הדברים האלה האמורים סתומות, וכבר ידעת דבר שלמה: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [קה' ז, כד]. ועשה את הדיבור בכל זה בשמות המשותפים, כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינם השלם שכבר למד באופן אחר".


עוד אומר רבנו במורה (ב, כט), בשלוש הפסקות הבאות:


"והואיל והגיעו הדברים עד כאן, נביא פרק נזכיר גם בו מקצת הערות על מקראות שנאמרו במעשה בראשית, כי המטרה העיקרית במאמר זה אינה אלא לבאר מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, אחר שנקדים שתי הקדמות כלליות:


האחת הקדמה זו, והיא, שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו ברבים [חגיגה ב, א], לפי שאותם הפשטים מביאים להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה' או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה.


ולכן הנכון להימנע מלבארם כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים המסכנים שהם מדמים כי ידיעת פירוש המילים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות. אבל הבנתם [=הבנת דברי המקרא וחז"ל] בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים, הרי הוא חובה".


במשפט שהדגשתי לעיל רבנו כולל למעשה שתי סוגי בהמות הולכות על שתיים:


1) הכסילים אשר אינם יודעים מדעים וכל חייהם הזיות ודמיונות, כמו רש"י וחבר מרעיו המינים. הטיפשים האלה למדו את כל תיאור בריאת העולם כפשוטו והתדרדרו להזיות נחותות וכן "להשקפות רעות ביחס לה'" – דהיינו להגשמה. וכדברי קאפח שם: "אם יבינום כפשוטם יבואו לידי דמיונות שווא ביחס למציאות, וגדולה מזו, אף לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא".


2) אנשי המדע האתאיסטים גסי-הרוח, אשר בחרו להתבונן במשלי בריאת העולם כפשוטם, כדי להוכיח את נחיתות הדת וחשכתה המדעית לפי דמיונם, במטרה להוסיף וללכת בשרירות לבם הרע. ובמלים אחרות, אם הדת היא הבל, הם רשאים להוסיף ולרדוף אחרי תאוותיהם וזימותיהם בגלוי ובמסתרים. וכדברי קאפח שם: "אבל אם יובנו הכתובים הללו כפשוטם ועל-ידי-כך יבוא איש המדע לידי פקפוק בהם, כאן נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה".


ואיני יודע למה קאפח קבע שתפישת משלי בריאת העולם כפשוטם גוררת להגשמה ולאתאיזם, ובאותה נשימה הוא אומר, שדווקא באתאיזם נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה,