רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק סא)

עודכן: 29 בינו׳

בברכות (נט ע"ב) אומר רש"י כך: "שבתאי – שם שעה ראשונה של ליל רביעי, שבאותה שעה נתלו מאורות", כלומר, לפי רש"י, כל מה שנאמר בפרק הראשון של ספר בראשית הינו כפשוטו! שהרי הוא קובע שבשעה הראשונה של ליל רביעי נתלו השמש והירח!


בהשקפתו זו רש"י מעיד על סכלותו, שהרי מן המפורסמות שאין להבין את מעשה בראשית שתואר בפרק הראשון בספר בראשית – כפשוטו, והנה דברי רבנו בהקדמתו למורה:


"ומחמת גודל הדבר ורוממותו [של מעשה בראשית], ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלוהית להודיענו אותם, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד. כמו שאמרו [חכמים] ז"ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר. לפיכך סתם לך הכתוב: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וכו'. הנה העירוךָ [חכמים] כי הדברים האלה האמורים סתומות, וכבר ידעת דבר שלמה: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [קה' ז, כד]. ועשה את הדיבור בכל זה בשמות המשותפים, כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינם השלם שכבר למד באופן אחר".


עוד אומר רבנו במורה (ב, כט), בשלוש הפסקות הבאות:


"והואיל והגיעו הדברים עד כאן, נביא פרק נזכיר גם בו מקצת הערות על מקראות שנאמרו במעשה בראשית, כי המטרה העיקרית במאמר זה אינה אלא לבאר מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, אחר שנקדים שתי הקדמות כלליות:


האחת הקדמה זו, והיא, שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו ברבים [חגיגה ב, א], לפי שאותם הפשטים מביאים להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה' או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה.


ולכן הנכון להימנע מלבארם כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים המסכנים שהם מדמים כי ידיעת פירוש המילים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות. אבל הבנתם [=הבנת דברי המקרא וחז"ל] בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים, הרי הוא חובה".


במשפט שהדגשתי לעיל רבנו כולל למעשה שתי סוגי בהמות הולכות על שתיים:


1) הכסילים אשר אינם יודעים מדעים וכל חייהם הזיות ודמיונות, כמו רש"י וחבר מרעיו המינים. הטיפשים האלה למדו את כל תיאור בריאת העולם כפשוטו והתדרדרו להזיות נחותות וכן "להשקפות רעות ביחס לה'" – דהיינו להגשמה. וכדברי קאפח שם: "אם יבינום כפשוטם יבואו לידי דמיונות שווא ביחס למציאות, וגדולה מזו, אף לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא".


2) אנשי המדע האתאיסטים גסי-הרוח, אשר בחרו להתבונן במשלי בריאת העולם כפשוטם, כדי להוכיח את נחיתות הדת וחשכתה המדעית לפי דמיונם, במטרה להוסיף וללכת בשרירות לבם הרע. ובמלים אחרות, אם הדת היא הבל, הם רשאים להוסיף ולרדוף אחרי תאוותיהם וזימותיהם בגלוי ובמסתרים. וכדברי קאפח שם: "אבל אם יובנו הכתובים הללו כפשוטם ועל-ידי-כך יבוא איש המדע לידי פקפוק בהם, כאן נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה".


ואיני יודע למה קאפח קבע שתפישת משלי בריאת העולם כפשוטם גוררת להגשמה ולאתאיזם, ובאותה נשימה הוא אומר, שדווקא באתאיזם נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה, כאילו ההגשמה פחות חמורה באופן משמעותי מן האתאיזם...


נראה לי אפוא, שקאפח לוקח השוחד היה משועבד בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לתרבות המינות האשכנזית, ולכן הוא מדגיש את חומרת המינות של אנשי המדע האתאיסטים ומטשטש את חומרת המינות של פטרוניו הוזי ההזיות האורתודוקסים. ובמלים אחרות, קאפח אכל על שולחנם המגואל של המינים וצאצאיהם במשך יובל שנים! תבשיליהם המתועבים זרמו בעורקיו זיהמו את נפשו ועיוורו את שכלו, עד שקאפח קרא לרש"י-שר"י: "קדוש עליון", הִשווה אותו לרבנו הרמב"ם איש האמת, ואף הקדים אותו לפני רבנו בחשיבות!


והנה לפניכם דברי קאפח המבחילים בסוף מבואו ל"ספר האמיתיות", ספר קבלי-אלילי שקאפח תרגם, ואשר ראוי להיקרא ספר השקרים וההזיות, וזה לשונו של קאפח: "וכיום אין את מי לשאול משרידי יוצאי צעדה ואין איש היודע מאומה, לא על הספר ולא על מחברו, פרט לאותם הטחים תפל ומפטפטים מלים נבובות, כאילו בושים לומר 'איני יודע'. אין הם יודעים כמה קדושה אמרה זו, שגם קדושי עליון השתמשו בה כגון רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל".


ראו עד כמה השוחד מעוור מן האמת! כל-שכן רדיפת בצע של יובל שנים תמימות!


"וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו" (דנ' א, ח), "בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב" (דנ' ה, יז). ולעומתו, קאפח וערוסי אמרו: "הַב-הַב" עכרו את דרך האמת ולקחו מן החרם, וגם כיחשו וגם שמו בכליהם...


נחזור לפירוש רש"י לברכות (נט ע"ב) שהובא בראש דברינו לעיל, ובכן, פירושו בברכות הוא מעין "בנין אב" המלמד על-כך שגם בשאר המקומות רש"י פירש את מעשה בראשית כפשוטו:


1) בבראשית (א, ה) נאמר כך: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", ושם פירש רש"י: "יוֹם אֶחָד – לפי סדר [לשון] הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקדוש-ברוך-הוא יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפורש בבראשית-רבה [ג, ח]". כלומר, לפי רש"י דברי המדרש וסיפור מעשה הבריאה הם דברים "מפורשים", ברורים ופשוטים, והרחבתי בביאור דוגמה זו בחלק יז.


2) בבראשית (א, ו) כותב רש"י כך: "יְהִי רָקִיעַ – [...] שאף-על-פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקדוש-ברוך-הוא באומרו יהי רקיע, וזהו שכתוב: 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ' [איוב כו, יא] – כל יום ראשון. ובשני – 'וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ' [=המשך הפסוק באיוב שם], כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו". והנה לנו תפישה פשטנית של מעשה בראשית אשר גוררת להגשמה, שהרי רש"י החליט שהקב"ה "גער", ואף מדמה את הקב"ה לאדם אשר גוער ומאיים על אדם אחר. והרחבתי בביאור פירושו זה בחלק ב (דוגמה ד).


3) בבראשית (א, ז) פירש רש"י כך: "מֵעַל לָרָקִיעַ – [...] ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני? לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במילואו ובטובו, ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה, כפל בו 'כי טוב' שני פעמים, אחד לגמר מלאכת השני ואחד לגמר מלאכת היום". וגם כאן התייחסותו היא התייחסות פשטנית, כאילו מעשה בראשית תּוֹחַם לששה ימים בלוח השנה...


4) בבראשית (א, יד) נאמר כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", ושם פירש רש"י: "יְהִי מְאֹרֹת וגו' – מיום ראשון נבראו, וברביעי ציווה עליהם להיתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב: 'אֵת הַשָּׁמַיִם' [בר' א, א] – לרבות תולדותיהם; 'וְאֵת הָאָרֶץ' [שם] – לרבות תולדותיה". והמדרש שרש"י מעתיק מחז"ל הוא מדרש אמת ונתייחס אליו בהמשך, אך ברור שרש"י לא ירד לעומק דברי חז"ל וכדברי רבנו לקמן; אלא ברור שהתייחסותו למדרש הזה, כמו לכל המדרשים, וכן התייחסותו לכל משלי מעשה בראשית – התייחסותו לכל אלה הינה התייחסות פשטנית.


5) ושם הוסיף ופירש רש"י: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה – משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית, שימשו האור והחושך הראשונים יחד, בין ביום ובין בלילה".


6) בבראשית (ב, ג) אומר רש"י כך: "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת – המלאכה שהייתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי, כמו שמפורש בבראשית רבה", כאילו דברי המדרש הם עניינים פשטניים "מפורשים", והרחבתי בניתוח סכלותו בפירושו הזה בסוף חלק ג.


7) בבראשית (ב, ז) נאמר: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", ושם פירש רש"י: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו – עשאוֹ מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ. בשני ברא רקיע לעליונים. בשלישי תיראה היבשה לתחתונים. ברביעי ברא מאורות לעליונים. בחמישי ישרצו המים לתחתונים. הוזקק השישי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים [=מרובים] על אלו בבריאת יום אחד". והרחבתי בביאור סכלותו בפירוש זה בחלק כו.


8) בבראשית (ב, יט): "וַיִּצֶר יְיָ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ", ושם פירש רש"י: "לימדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שֵׁם". כלומר, לפי רש"י כל מעשה בראשית התרחש בהוקוס-פוקוס מאגי על-טבעי לחלוטין! כלומר, כל בעלי-החיים שנזכרו ביום השישי נוצרו ביממה אחת בת 24 שעות! ולא בתהליכים התפתחותיים טבעיים ארוכים. ובמלים אחרות, כל סיפור הבריאה שמובא בתחילת ספר בראשית אינו משל לפי רש"י, אלא כולו כפשוטו! (אגב, איך בדיוק הקב"ה קרא לאדם? והלא האדם נברא אחרון?).


רש"י גם מוכיח בהמשך דבריו שכוונתו לפירוש פשטני, שהרי מיד לאחר הדברים הללו הוא מוסיף: "ובדברי אגדה: יצירה זו" וכו'. כלומר, אם מיד לאחר הדברים ההזויים שהוא אומר לעיל הוא מצהיר שהוא עובר לפרש בדברי אגדה, ברור שהדברים שנאמרו בסמוך לפני "דברי האגדה" הם דברים פשטניים מובהקים! והרחבתי בביאור סכלותו לפסוק זה בחלק כו.


9) בבראשית (כב, יג) נאמר כך: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל". ופירש רש"י שם: "וְהִנֵּה אַיִל – מוכן היה לכך מששת ימי בראשית". המקור לדברי רש"י הוא במשנה מדרשית במסכת אבות (ה, ה): "עשרה דברים נבראו בין השמשות: [...] ואֵילוֹ של אברהם" וכו'.מפירוש רש"י עולה, שהוא היה סבור שהמדרש באבות הינו כפשוטו! כלומר, מה שנאמר במשנה "עשרה דברים נבראו בין השמשות", אכן כך-היה-וכך-אירע הכל כפשוטו לפי רש"י, שהרי הוא העתיק משנה מדרשית מובהקת לתוך פירוש פשטני מוצהר!


תפישה זו מצביעה על סכלות איומה ונוראה אשר נובעת מריחוק עצום מידיעת המדעים ומהבנת תהליכים מדעיים בסיסיים. וברור שמי שמפרש את אגדות חז"ל וכן את משלי מעשה בראשית ושאר משלי כתבי-הקודש כולם כפשוטם – ברור הוא שאותו פרשן יהיה סכל ביותר, רחוק בתכלית הריחוק מידיעת המדעים ואף שוגה בהזיות חמורות ונחותות מאד. והרחבתי בביאור סכלותו לפירושו זה בחלק כח.


10) במסכת ראש השנה (לא ע"א) פירש רש"י כך: "ושליט בעולמו – יחידי, שלא נבראו המלאכים עד יום שני; שחילק מעשיו – הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים, ונתעלה וישב במרום, דוגמת שכנו בעירו והר קדשו; שגילה ארץ – מקום מצב עדתו, שנאמר: 'וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה' [א, ט] – בשלישי נאמר; שברא חמה – ברביעי". גם בדוגמה זו אנו רואים כיצד תפישת מעשה בראשית כפשוטו גוררת להגשמה, שהרי לצד תפישת מעשה בראשית כפשוטו ישנו משפט ברור של הגשמה: "ונתעלה וישב במרום, דוגמת שכנו בעירו והר קדשו"...


ואגב, מה זו העילגות המבחילה הזו?! "דוגמת שכנו בעירו והר קדשו" וכו'.