רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כח)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בבראשית (כב, יג) נאמר כך: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". ופירש רש"י שם: "וְהִנֵּה אַיִל – מוכן היה לכך מששת ימי בראשית". המקור לדברי רש"י הוא במשנה מדרשית במסכת אבות (ה, ה): "עשרה דברים נבראו בין השמשות: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואֵילוֹ של אברהם. ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה".


מפירוש רש"י עולה באופן די ברור, שהוא היה סבור שהמדרש באבות הינו כפשוטו! כלומר, מה שנאמר במשנה "עשרה דברים נבראו בין השמשות", אכן כך היה וכך אירע כפשוטו לפי רש"י, שהרי הוא העתיק משנה מדרשית מובהקת לתוך פירוש פשטני מוצהר! ובמלים אחרות, העתקת הדברים שנאמרו במדרש והחדרתם בניסוח שונה לתוך פירוש פשטני מוצהר, מגלה את תפישתו של רש"י ביחס למדרש ולאופני הבנתו. ואני תמה, וכי יעלה על הדעת שאֵילוֹ של אברהם אבינו יחיה חיי נצח משעת בריאת העולם ועד למילוי ייעודו? ומדוע יש צורך להניח שהקב"ה יעשה נס כל-כך חריג ומוזר כאשר הוא יכול לזמֵּן באופן טבעי אַיִל לסבך? ובכלל, האם הקב"ה מנהיג את עולמו באופנים מאגיים כאלו? ואפילו הנסים הגדולים שהקב"ה עשה ועושה כמעט כולם הינם במסגרת חוקי הטבע וקרובים אליו (ועל אופני הנסים ומאפייניהם ראו מאמרי: "האם בחירתו של טראמפ היא בגדר נס?").


זאת ועוד, תפישתו של רש"י את המשנה כפשוטה מובילה למסקנה שרש"י הבין את כל סיפור מעשה בראשית כפשוטו! ואף ראינו זאת במקומות נוספים לא מעטים במהלך פירושו ובעיקר בפירושו לפרשת בראשית. כלומר, לפי רש"י העולם נברא בששה ימים בני 24 שעות, ותפישה זו מצביעה על סכלות איומה ונוראה אשר נובעת מריחוק עצום מידיעת המדעים ומהבנת תהליכים מדעיים בסיסיים. וברור שמי שמפרש את אגדות חז"ל וכן את משלי מעשה בראשית ושאר כתבי-הקודש כולם כפשוטם – ברור הוא שאותו פרשן יהיה סכל ביותר ורחוק בתכלית הריחוק מידיעת המדעים ואף שוגה בהזיות חמורות ונחותות מאד.


כדי להבין עד כמה רש"י רחוק מהבנת דברי חז"ל ועד כמה הוא היה שקוע בהזיות, נעבור לראות את פירושו של רבנו למשנה האמורה באבות (ה, ה), וכֹה דבריו: "בתחילת עשיית הדברים ניתן בטבעם שייעשה בהם כל מה שנעשה, בין שהיה אותו הדבר נעשה ברוב הזמנים והוא הדבר הטבעי או שהיה באקראי והוא המופת". כלומר, כבר מראשית היצירה נבראו קרניו של האיל באופן שהן יסתבכו בסבך של שיחים נמוכים צפופי-ענפים קוצניים. והנס הוא שהזדמן למקום העקידה איל ושהסתבך שם בקרניו באחד השיחים. וכך יש להבין את כל העניינים שנזכרו במשנה הקשורים לתופעות טבע חריגות.


עוד נראה לי, כי ביחס לנסים אשר מנותקים לחלוטין מדרכו של עולם, כגון ירידת המן או הפיכת המטה לנחש וכיו"ב, מטרת המדרש ללמד שהכל גלוי וידוע לפניו מראשית ועד אחרית, ולא שהנסים הללו הוכנו בהכרח מראשית היצירה. אמנם, ייתכן שרבנו לא יסכים עם דעתי זו, שהרי הוא אומר שם: "כבר הזכרתי לך בפרק השמיני שאינם סוברים [=חז"ל] שיש חידוש רצון בכל עת ועת, אלא שבתחילת הדברים ניתן בטבעם" וכו' כאמור. ברם, איני מצליח להבין מדוע יש צורך להניח שאין חידוש רצון אצל הבורא יתעלה, שהרי אין הגשמה כלפיו אם נייחס לו שינוי גזרה או הבטחה, כי שינויי גזרות והבטחות אינם מעידים בהכרח על שינוי מהותי, וכמו שריבוי הפעולות אינו מעיד בהכרח על פועלים רבים, דהיינו על שיתוף.


מכל מקום נראה לי ברור, כי אם חז"ל ובוודאי רבנו היו יודעים את המדע המשוכלל בימינו, רבות מהנחותיהם הפילוסופיות היו משתנות מן הקצה אל הקצה, ובמיוחד בכל מה שקשור במעשה בראשית, דהיינו במדעי הטבע בכלל ובמדע ראשית הבריאה בפרט.


ובעניין מעשה בראשית חשוב לעיין בדברי רבנו במורה (ב, כט), שם הוא מלמד על חומרת תפישת מעשה בראשית כפשוטו, ולאחר-מכן נצרף את דברי מָרי אשר מוסיף ומלמד אותנו בדיוק את מה שאמרתי לעיל: שרבנו קרוב לוודאי שגה בלא מעט מהסבריו הפילוסופיים-המדעיים בעניין מעשה בראשית ובתפישתו המדעית של העולם, אך גדולתוֹ היא במה שהוא הדריך אותנו להבין שאין להתבונן במעשה בראשית כפשוטו, ועל כל דור ודור בהתאם להתקדמותו המדעית, לחתור להבין כיצד הקב"ה הפעיל פועל ומפעיל את עולמו.


והנה דברי רבנו במורה שם (ב, כט):


"כל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כמי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך, לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו [=במעשה בראשית] ברבים, לפי שאותם הפשטים מביאים או להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה' או לכחש וכפירה ביסודות התורה".


ומוסיף שם מָרי ואומר:


"כלומר, אם יבינום כפשוטם יבואו לידי דמיונות שווא ביחס למציאות [=יתדרדרו להזיות], וגדולה מזו, אף לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא. [...] וכאן נעוצה פעולתו היסודית הנאדרה של רבנו, בהסבירו שאינם כפשוטם. ולא חשוב אם אותם ההסברים שרבנו מחיל עליהם [=על מעשה בראשית ועל שאר משלי התורה וכתבי-הקודש] נכונים, או שנתברר במשך הזמן שעקרונות המדע שבהם נסתרו לחלוטין, כי אם יסָתרו הנחות אריסטו או כל פילוסוף אחר ואף אותם שרבנו אימצם לעצמו ומצא להם רמזים במקרא – אין בכל כך רע, כלעומת שבאו כן ילכו. אבל אם יובנו הכתובים הללו כפשוטם ועל-ידי-כך יבוא איש המדע לידי פקפוק בהם [=פקפוק באמיתת פסוקי התורה] – כאן נעוץ הנזק הגדול והרס חומות הדת והאמונה. ואם כן, חשוב מבחינה זו מה שלא אמר בהם רבנו יותר ממה שאמר בהם".


נמצא אפוא, שתפישתו של רש"י את מעשה בראשית כפשוטו מוליכה לדעת רבנו "להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה', או לכחש וכפירה ביסודות התורה". ומָרי ניסח זאת כך: "נזק גדול והרס חומות הדת והאמונה", והוסיף: "וגדולה מזו, אף לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא". ואצל רש"י-שר"י היא דרדרה את מוחו ההולך על ארבע לכל הנזקים הרעים הללו: גם להזיות, גם להשקפות רעות ביחס לה', גם להכחשה וכפירה ביסודות התורה, גם להרס חומות הדת והאמונה, והחמור מכל, גם לידי הגשמה ביחס לה' ברוך-הוא! ואין כמעט יסוד תורני שרש"י לא עיוות והשחית ואף נכשל ונחבל בהזיות נוספות בעקבות השחתתו. ואגב למדנו על הקשר הישיר שבין תפישת מעשה בראשית כפשוטו לבין הגשמת הבורא, והוא הדין לתפישת כלל משלי התורה וכתבי-הקודש ובוודאי אגדות חז"ל – כפשוטם.


ונחתום בהמשך דברי רבנו שם (ב, כט) אשר נראה שנכתבו במיוחד לרש"י ולצאצאי המינים הסכלים ממשיכי דרכו – נעדרי המדעים משובשי המחשבה ואף מחריבי הדת:


"ולכן הנכון להימנע מלבארם [כלומר לבאר את מעשה בראשית ומשלי התורה וכתבי-הקודש, וכן את אגדות חז"ל] כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, ולא כמו שעושים הדרשנים והפרשנים המסכנים [="כל גו"ח וכל אשר מוחו הולך על ארבע" (מָרי)] שהם מדמים כי ידיעת פירוש המלים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות, אבל הבנתם ["הבנת דברי המקרא ואגדות חז"ל" (מָרי)] בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים הרי הוא חובה".


וראשי התיבות גו"ח שמָרי כותב לעיל על הדרשנים והפרשנים פתרונן הוא: "גִּדְמִי וּקִרַת חְמַאר" שפירושו בתרגום חופשי הוא: "מוכה שחין ומשוי חמור" (ראו מנחת אהרן, עמ' 170, הערה 3). ותמוה מאד שמָרי לא ראה לנכון להעיר מאומה בכל רחבי כתביו על גדול נעדרי הדעת הרחוקים מן המדעים וראש מפרשי המקרא ואגדות חז"ל כפשוטן – הלא הוא רש"י-שר"י, אשר התואר "מסכן" כלל לא מתאים לו, שהרי אסור לרחם על מין גמור אשר תועה ומתעה את הרבים אחר התהו וההבל אלא ראוי לגנותו בכל הגינויים האפשריים. ופירוש רש"י הוא אחת הסיבות המרכזיות לריחוקו של עם-ישראל מדרך האמת, והמסך הגדול העומד בפני שיבת עם-ישראל לאלהיו וכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.


ואגב למדנו לעיל, כי כדי להבין את דברי המקרא ואגדות חז"ל – חובה ללמוד מדעים וחובה ללמוד את ענייני הנבואה ומשליה, וכל-שכן לפני שניגשים לפרש לעם-ישראל את התורה וכתבי הקודש ואגדות חז"ל – וכל זאת כדי שלא להתעות את העם אחר התהו וההבל, ומזאת גם נבין את עוצמת הנזק האדיר שגרמו וגורמים רש"י וממשיכי דרכו לעם-ישראל.


יב. הגשמה וסכלות בפירוש רש"י לפרשת תולדות – המשך


בבראשית (כח, ג) נאמר כך: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים". ופירש שם רש"י: "מי שדי בברכותיו למתברכין מפיו יברך אותך". פירושו הזה אינו מופיע בספרות חז"ל, ותמוה מאד מדוע רש"י מוסיף את המלה "מפיו" שהרי היא לא נאמרה בפסוק ולא בספרות חז"ל. ונראה לי ברור שתוספת זו מעידה על מחשבת מינות ועל תפישת הבורא כבעל מאפיינים גופניים מובהקים. ואם רש"י היה בימי חז"ל הם היו מחברים עליו אגדה שירד מלאך מן השמים וסטרו על פניו ואמר לו: "וכי פה יש לו ובו הוא מברך?".


יג. הגשמה וסכלות בפירוש רש"י לפרשת ויצא


דוגמה ראשונה