דברים בגנות צרות העין

עודכן ב: 4 דצמ 2018


אחד הגורמים המרכזיים לכישלון התארגנות יחידים לקבוצה חזקה ומשפיעה הוא צרוּת העין. יש ואדם מסוים מתאמץ ומשתדל להצליח, וה' אכן מסייע בידו להגיע להישגים יוצאי דופן. ברם, אותו אדם, למרות כישרונותיו ויכולותיו, אינו זוכה להכרה ולהערכה בקרב אנשי קהילתו. הדבר מתמיה במיוחד כאשר אותו אדם זוכה להכרה ולהערכה רבה בקרב חוגים רבים ומגוונים. ברם, דווקא בקרב אנשי קהילתו הוא "זוכה" לקיתונות של רותחין מאחורי גבו, ונרדף על-ידי המון פרוּע של משׂטינים ובעלי לשון הרע שמטרת חייהם, מלבד תאוותיהם, היא לחבל בדרכו של איש האמת, ולהזיק ככל יכולתם לאותו יחיד נעלה.

רשעים שבחייהם קרויים מתים

במקומות רבים ברחבי יצירתו האדירה, התייחס מָרי ברמיזות לאותם רשעים שבחרו בצרוּת העין ובסִכלוּת לשירת חייהם. נצרף כאן רק שניים מהם: הרמב"ם בספר-המצוות הגדיר וביאר את האיסור החמור שרובץ על דורשי הידיעות מן המתים, וזה לשונו: "והמצוה השמונה ושלושים, האזהרה שהוזהרנו מלדרוש ידיעה מן המתים, כפי מה שמדמים אשר הם מתים באמת ואף-על-פי שהם אוכלים ומרגישים, שמי שעושה כך ולובש כך יבוֹאֵהוּ המת בשנתו ויגיד לו מה שֶׁיִּשָּׁאֵל עליו".

על הדברים המודגשים מעיר מָרי: "וכפי שדרשו חז"ל בברכות (יח ע"ב) 'אלו רשעים שבחייהם קרויין מתים'. ומה שהם אוכלים ושותים ומרגישים ומלשינים ומזיקים לצדיקים, אינו אלא ריחוש בעלמא, מִדֵּי דְּהַוֵי אַזְּנַב הַלְּטָאָה". מָרי מדמה את חִיוּתם של אותם רשעים צרי עין ונעדרי נפש, לאותו זנב שׁנוּתַּק מגוף הלטאה, שאף-על-פי שהוא מת לחלוטין, עדיין ממשיך הוא להתפתל ולרחוש על גבי הארץ.

היש מרפא לשנאת הקנאה?

בסוף מבואו לספר זמנים מָרי כותב את הדברים הבאים, ומהם נלמד על עוצמת השנאה שמקורה בקנאה, וזה לשונו: "וכשם שרבו מעריציו הנלהבים נאמני הרוח המכירים את גדולתו [של הרמב"ם], כן עָצמו משׂנאיו הנאלחים נְכֵאֵי הרוח, אשר לא חשׂכו שום ביטוי של ביזוי והשפלה להם שלא הדביקו בו ועד כדי שריפת ספריו. ואין מרפא ומזור לשנאתם העזה כיון שמקורה ומבּועה הקנאה בגדולתו ורוממותו, וכפי שאמר רשב"ג בספרונו 'תיקון המדות':

'והמזיק [לשונא] והחזק במיני השנאה היא שנאת הקנאה [כלומר שנאה שמקורה בקנאה], אמר המשורר: כל שנאה יש תקוה להפיגה ולרפֹּאתה, חוץ משנאת מי שֶׁשְּׂנָאֲךָ מתוך קנאה'. ואמת יהגה חכו, כי כדי להפיגה צריך להביא את המקנא לידי שלמות דומה לחכם שמקנאים בו, וזה בלתי אפשרי, כי בהחלט אותם השׂוֹנאים הם מסוג אשר אמר עליהם איוב [ל, א]: 'אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי'".

מבט הרמב"ם על צרות העין

בהקדמתו לסדר זרעים, הרמב"ם מבאר כמה מיסודות התורה החשובים ביותר, אחד מהם הוא היחס הנכון לאגדות חכמים, והרחקה מהבנתם כפשוּטם כאילו היו אוסף סיפורי אלף ולילה ולילה, וזה לשונו (עמ' יט): "הדרש שהובא בתלמוד [...] הוא לתכלית גדולה מאד [...] לפי שאם יעויין עיון מעמיק [...] יוּבן מהם מהטוב המוחלט מה שאין למעלה ממנו [...] וכשתביט בהם כפשוּטם תמצא בהם נגד המושכל [...], ועשו כן [חכמים] [...] לעורר הבנת הלומדים, וגם לָשׁוֹע עיני הכּסילים אשר לא יוּארו לבותיהם לעולם".

בהמשך דבריו הרמב"ם מבאר, שאפילו חכמים היו מסתירים זה מזה סתרי תורה, וכֹה דבריו: "וְסִפְּרוּ שאחד מן החכמים נזדמן עם אנשים שהיו בקיאים במעשה בראשית והוא היה יודע מעשה מרכבה, אמר להם: 'לַמְּדוּנִי מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה', נענו לו, לאחר שלימדוהו מעשה בראשית נמנע מללמדם מעשה מרכבה".

והרמב"ם מסביר מדוע: "ולא עשה זאת חלילה מתוך צרות עין או שרצונו להתגדל עליהם, כי המידות האלה מגונות אפילו לאחד השפלים שבעם, כל שכן לאנשים הגדולים, אלא עשה זאת מפני שראה עצמו ראוי ללמוד מה שבידם ולא מצאם ראויים ללמוד מה שבידו, ולמד על ענין זה ממאמר שלמה [בשיר השירים ד, יא:] 'דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ', ופירשוהו ע"ה ואמרו: שעניין דברים אלו, שהמושׂגים הערֵבים שהנפש מתענגת בהם כעונג חוש הטעם בדבש וחלב, ראוי שלא ייאמרו ושלא יוּצאו מתחת הלשון".

"אפילו לאחד השפלים שבעם"

ראו נא, עד כמה מגונה צרות העין ו"אפילו לאחד השפלים שבעם". כלומר, יש להתרחק ממידה רעה זו ולבערהּ כליל מִנִּבְכֵי נפשנו. ולכן, ראוי לכל אדם בר-דעת, וכל שכן לתלמידי החכמים, לשנֵּן את דברי הרמב"ם הללו, ולבחון את נפשם, האם נגע צרוּת העין קנה אחיזה בתוכם? ואם כן, עליהם לדעת ולהבין שאם הם תובעים לעצמם מעמד רוחני או חברתי, הוא חייב להיות אמתי, ולכן, ישברו מידה זו ויוליכו את שבריה לים המלח.

בתמונה: יוסף מתוודע אל אחיו, ציור מאת ליאון פייר 1863.


#חינוך #מידותטובות #מוסר #רמב

16 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!