האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם? (חלק א)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

אחד הנושאים הנדונים ביותר בתרבות האנושית מראשית קיומה הוא קורות האדם לאחר מותו. במהלך ההיסטוריה של התרבות האנושית, התפתחו יצירות רבות שעסקו במישרין או בעקיפין בנושא זה. בעבר, העיסוק בנושא זה התפתח דרך הסיפורים העממיים והיצירות הספרותיות והאומנותיות, ובימינו, עם התפתחות אומנות הצילום והקולנוע, העיסוק בנושא זה מוצא את מקומו בתרבות הכללית גם בהצגות ובסרטים רבים. דומני, שברוב היצירות התרבותיות למיניהן נושא זה לא נדון באופן ישיר, אך רבות מהיצירות מבטאות אמונות שונות מתוך שלל האמונות וההשקפות הנכונות והבלתי-נכונות שקיימות בנושא זה.


הרמב"ם היה בדעה כי גיבוש השקפה נכונה ביחס לחיי העולם-הבא היא אחד מיסודות הדת החשובים ביותר. המקום הראשון שהרמב"ם דן בנושא זה הוא בספרו פירוש המשנה (במסכת סנהדרין בהקדמתו לפרק העשירי), וכך נאמר במשנה הראשונה שם: "כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא שנאמר: 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ' [יש' ס, כא]". וכך רבנו כותב בפירושו שם: "ראיתי לדבר כאן על יסודות רבים באמונות, גדולי הערך מאד". במאמר זה נחל להציע לפני הקוראים את דעת הרמב"ם ביחס לחיי העולם-הבא. דעתו של הרמב"ם ייחודית מאוד לא רק ביחס לשלל האמונות שרווחו ורווחות בתרבות הכללית, אלא ייחודית גם ביחס לשלל האמונות שרווחו ורווחות בעולם-הדתי באלף השנים האחרונות ואשר רבות מהן חדרו לתוכו מתרבויות זרות עובדות אלילים.


א. השאלה היסודית


השאלה היסודית שבה פותֵח הרמב"ם וממנה הוא מפתח את דיונו בנושא זה, הינה למעשה שאלה דו-ראשית: מהו השכר שעתיד האדם להשיג בקיום המצוות, ומהו העונש שעתיד לבוא על האדם בעוברו על המצוות? על שאלה זו סובב הציר המרכזי של דיונו בפירוש המשנה, וכך כותב הרמב"ם שם בהצגתו שאלה זו:


"דע שבעלי התורה נחלקו דעותיהם בעניין האושר [=השכר] שישיג האדם בקיום המצוות הללו אשר ציוונו ה' בהם על-ידי משה רבנו, ובנקמה [=העונש] אשר תבוא עלינו בעוברינו עליהן, מחלוקות רבות מאד כפי שינויי שכליהם, ונשתבשו בכך המחשבות שיבוש רב, עד שאפשר שלא תמצא כלל אדם שנתברר אצלו עניין זה, גם לא תמצא בו דברים סדורים לאף אחד [=מבעלי התורה] אלא בערבּוב רב".


בדברים אלה מגלה לנו הרמב"ם כי גם "בעלי התורה" שרויים במבוכה גדולה ביחס לנושא זה, ורובם מאמצים השקפות משובשות מאחרים וזה מזה.


ב. ההשקפות המשובשות


בהמשך דבריו פורשׂ הרמב"ם את שלל ההשקפות המשובשות בנושא זה בקרב "בעלי התורה", והוא מחלק אותם לחמש כיתות מרכזיות:


ב.1. הכת הראשונה


"והנה כת סוברת כי האושר הוא גן עדן ושהוא מקום שבו אוכלים ושותים בלי יגיעה גופנית ובלי עמל, ויהיו בו בתים מאבנים יקרות ומצעות של משי ונהרות זורמים יין ושמני בושם, והרבה מסוג זה. ושהנקמה גהינום, ושהוא מקום לוהט-אש שבו נשרפות הגופות ומתענים בו בני אדם במיני עינויים שיארך סיפורם. ולומדים אנשי כת זו על דעה זו במאמרים רבים מדברי חכמים עליהם השלום שמתאימים לכאורה לטענתם, [כולם] או רובם".


לפי כת זו, "האושר", כלומר השכר בעבור קיום המצוות, הוא שלל התענוגות הגופניים. לעומת זאת, "הנקמה", כלומר העונש בעבור אי-קיום המצוות, הוא הגהינום המפורסם שבו נשרפות הגופות בתנורי-שבע לוהטים (מזכיר קצת את תנורי הגהינום הלוהטים שמתאר סטנדאפיסט אחד בסיפוריו). יש להדגיש את שתי המלים שהוסיף הרמב"ם ביחס לסיפורי הגהינום והתנורים הלוהטים: "שיארך סיפורם", כלומר, סיפורי הגהינום רבים מאד, אך כולם בגדר "סיפורים" שאין בהם אמת, ותקוותי להסביר במאמר נפרד כיצד "בעלי התורה" למדו את ההשקפות המשובשות הללו מפשטי אגדות חז"ל.


ב.2. הכת השנייה


"וכת שניה מאמינה וחושבת שהאושר המיוחל [=השכר בעבור קיום המצוות] הם ימות-המשיח מהרה יגלה, ושבאותו הזמן יהיו בני אדם כולם מלכים תמיד, ויגדלו גופותיהם, ויבנו את כל העולם כולו לנצח. ואותו המשיח לפי דמיונם יחיה כנצחיות הבורא יתרומם שבחו, ושבאותו הזמן תצמיח הארץ בגדים ארוגים ולחם אפוי והרבה מן הנמנעות כאלה [=מן הדברים הבלתי-אפשריים שהשכל הישר שלומד מדעים דוחה אותם על הסף]. והנקמה [=העונש על אי-קיום המצוות] היא, שלא יהיה האדם באותו הזמן ולא יזכה לראותו, וגם הם לומדים על-כך במאמרים רבים המצויים בדברי חכמים ובפסוקים מן המקרא המתאימים פשטיהם [=פשטי משלי התורה המדרשים והאגדות] לטענתם או מקצתה".


הכת השנייה האמינה ש"האושר", כלומר השכר בעבור קיום המצוות הוא קיום האדם בימות המשיח, ו"הנקמה", כלומר העונש על אי-קיום המצוות, הוא העדר קיום האדם בימות המשיח. המשיח לפי דמיונם יהיה נצחי כנצחיותו של אלוהים (מזכיר קצת את התעקשות חסידי חב"ד עובדי האלילים שמשיחם שמת ונעדר עדיין חי וקיומו קיום נצחי), וִימוֹת המשיח לפי דמיונם, הם ימים שבהם יהיו "הרבה מן הנמנעות", כלומר, הזיות רבות שנוגדות את הטבע וההיגיון יהפכו לפי דמיונם לדברים שבטבע ובשגרה.


ב.3. הכת השלישית


"וכת שלישית חושבת כי האושר המיוחל הוא תחיית-המתים, והוא שיחיה האדם אחר מותו ויחזור עם משפחתו וקרוביו ויאכל וישתה ולא ימות עוד. והנקמה שלא יחיה. ולומדים גם על זה במאמרי חכמים ובמקצת פסוקים מן המקראות המתאימים לטענה זו".


הכת הזו שגתה לחשוב כי האושר, כלומר השכר בעבור קיום המצוות, הוא תחיית-המתים, והנקמה, כלומר העונש על אי קיום המצוות, הוא שהחוטא לא יקום בתחיית-המתים.


ב.4. הכת הרביעית


"וכת רביעית חושבת שהאושר שנשיג בקיום המצות הוא תענוג הגוף והשיגי העולם בעולם-הזה, כגון שפע-הארץ, וריבוי הנכסים והבנים ואורך החיים, ובריאות-הגוף והביטחון, ושתהיה לנו מלכות ונהיה שליטים על אויבינו. והנקמה אשר תבוא עלינו בהמרותנו, [תהיה] היפך המצבים האלה, כפי [המצב] שאנחנו בו בזמננו זה זמן הגלות, ולומדים [זאת] לפי מחשבתם בכל מקראות התורה הברכות והקללות וזולתם, ובכל הסיפורים האמורים במקרא".


הכת הרביעית שוגה לחשוב כי האושר, כלומר השכר בעבור קיום המצוות, הוא תענוגות הגוף והישגים חומריים בעולם-הזה; והנקמה, כלומר העונש על אי-קיום המצוות, הוא הייסורים, ייסורי כלל האומה בגלות, וייסורי הפרטים במצבים הקשים השונים שיבואו עליהם כעונש פרטי להם על אי-קיום המצוות על-ידם. כת זו למדה את שיבושיה מתוך עיון שגוי בפסוקים מסוימים בתורה אשר בהם מתוארים שני סוגי מצבים: מצב שפע ורווחה בקיום המצוות, לעומת מצב שפלות וחדלון שיבוא עלינו בעוברנו על המצוות.


אמנם, במקומות לא מעטים בתורה (בעיקר בויקרא כו, ובדברים כח) יש הבטחות ואזהרות שמהן משתמע כי שכר קיום המצוות והעונש לעובריהן, הם בעולם-הזה. ברם, במאמר אחר נבאר שדעת הרמב"ם היא שאין מדובר בשכר ועונש על קיום או אי-קיום המצוות, אלא השכר בעבור קיום המצוות הוא חיי העולם-הבא, וכמו שאמרו חז"ל: "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". אולם, מי שמקיים את המצוות זוכה לסיוע אלהי בעולם-הזה כדי שיוכל להמשיך ולקיים את המצוות בנחת ובשלווה ללא הפרעות ומניעות, ולזכות לחיי העולם-הבא בשלמות.