הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כו)

דוגמה רמח

בדוגמות הקודמות ראינו כיצד מכשפי-האופל משרבטים הזיות בעניין ההיכלות העליונים לפי דמיונם, דהיינו העולם-הבא. לפי מכשפי-האופל יש בעולם-הבא שבעה היכלות, והם יודעים לפרט מה יש בכל היכל והיכל, כאילו הנביא ישעיה לא הזהיר שלא ניתן לדעת מאומה על חיי העולם-הבא: "וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (סד, ג). ובכן, לתוך קלחת התיאורים המפורטים על ההיכלות החומריים הללו שבעולם-הבא, מכשפי-האופל מכניסים גם את המשיח. משום מה נדמה להם שהמשיח מצוי בעולם-הבא, ושהוא עובר בין ההיכלות השונים ומנחם ומעודד את כל אלה שמתייסרים בעולם-הבא...

כשהמשיח מגיע להיכל הרביעי הוא מתחיל לבכות ויושבי ההיכל הזה מנחמים אותו. בהמשך מסופר שהוא עולה למעלה (לא ברור לאן) וכשהוא יורד שוב בראש-חודש "יורדים עמו כמה אורות וזיווים מאירים לכל אותם היכלות, ורפואה ואור לכל אותם ההרוגים ובני חולאים ומכאובים שסבלו עם המשיח" – וזו ראיה נוספת ברורה כשמש לכך, שלפי מכשפי-האופל הטיפשים העולמות העליונים הינם עולמות של חומר וגוף, בדומה להזיות עובדי האלילים. ההזיה הזו חמורה מאד מפני שאם העולמות העליונים הינם עולמות חומריים וגופניים, הרי שגם האלהים הינו חומר וגוף, הואיל ולפי מכשפי-האופל הקב"ה שוכן בעולמות הללו. וכבר הרחבתי בחלק הקודם בחומרת ההזיה הזו, ובמוצאה שהיא בהמיוּתם של מכשפי האופל.

ועתה לסיבה המרכזית שהבאתי את כל ההקדמה הזו, ובכן, בהמשך ספר-האופל (לח ע"ב) שורבט כך ביחס לאותו משיח שתואר לעיל:

"ואז לובש לבוש מלכות, ושם [באותו בגד מלכות] חקוקים ורשומים כל אותם הרוגים של שאר העמים עובדי עכו"ם באותה פורפירה [=בגד ארגמן, והכוונה לאותו בגד מלכות שנזכר], ועולה אותה פורפירה למעלה, ונחקק שם תוך הפורפירה העליונה של המלך, והקב"ה עתיד ללבוש את אותה הפורפירה ולדון עמים, שכתוב: 'יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת' [תה' קי, ו], עד שבא ומנחם אותם [את העמים עובדי האלילים], ויורדים עמו מאורות ועידונים להתעדן, וכמה מלאכים ומרכבות עמו, כל אחד ואחד במלבוש, וביד כל אחד ואחד מלבוש להתלבש בהם כל אותם נשמות ההרוגים [של העמים עובדי האלילים], ושם מתעדנים כל זמן שהוא עולה ויורד".

ובכן, לפי מכשפי האופל "הקב"ה עתיד ללבוש את אותה הפורפירה [בגד ארגמן]", ומדבריהם לעיל עולה שמדובר בבגד ממש, שהרי לא רק שהעולמות העליונים הם עולמות חומריים כמו שראינו לעיל, אלא שבאותו בגד "חקוקים ורשומים כל אותם הרוגים" וכו', דהיינו מדובר בבגד מוחשי שחקוקים ורשומים עליו שמות שונים... ואם הקב"ה לובש בגדים הרי שהוא גוף בהכרח, הוי אומר: מכשפי האופל מחדירים בתיאוריהם ההזויים את ההגשמה והמינות, ואפילו במשליו הנשׂגבים לא העז דוד המלך לתאר את הקב"ה כלובש בגדים, והנה לפניכם דבריו:

"יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר", "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" (תה' צג, א; קד, א), כלומר חלילה מלייחס לה' יתעלה לבוש חומרי, ולכן לבושי ה' במשלי דוד המלך הינם עניינים מופשטים, וכל-שכן שאין לתאר את ה' יתברך כלובש לבושים בתוך תיאורים וסיפורים פשטניים מפורטים.

נקודה נוספת, לפי מכשפי האופל הקב"ה עתיד לנחם את העמים עובדי האלילים, ולא רק לנחם אותם, אלא אף להוריד להם "מאורות ועידונים להתעדן", ואיך הוא מוריד להם? הוא יורד "ויורדים עמו [...] מלאכים ומרכבות [...] וביד כל אחד ואחד מלבוש להתלבש בהם כל אותם נשמות ההרוגים [מקרב עובדי האלילים], ושם מתעדנים" וכו'. פשש... ראו נא איזה שכר עצום יש לעובדי האלילים האילמים, ומעבר לעובדה שיש בדברים הללו עידוד ודחיפה עצומים לעבוד עבודה-זרה, שהרי סופם להתעדן ב"מאורות ועידונים", אלא שיש בזה גם כפירה מפורשת בתורה, שהרי לפי פסוקים מפורשים בתורתנו אין תקומה לעובדי האלילים – ולא רק שהם נכרתים מחיי העולם-הבא, ולא רק שהם נזכרים לדיראון עולם, אלא שהם סובלים ייסורי אימים לנצח נצחים! ודברי המכשפים הללו נועדו להדיח לעבודה-זרה ולהחדיר את תועבותיה.

דוגמה רמט

בהמשך ספר-האופל (לח ע"ב) שורבט כך:

"לפנים מההיכל הזה [דהיינו בהיכל הרביעי] עומדים [...] עשרה גדולי ממונים כמו רבי עקיבא וחבריו [...] בהיכל החמישי קיימים כל אותם בעלי התשובה [...] ששבו מחטאיהם והתנחמו בהם ונשמתם יצאה בטהרה [...] ובשער ההיכל הזה עומד מנשה מלך יהודה [...] היכל שישי, היכל זה הוא היכל החסידים, היכל זה הוא עליון על הכל, וזהו היכל שעומד על הכל [...] אין מי שיעמוד בו אלא אותם חסידים קדושים וכל אותם שאוהבים את ריבונם באהבה רבה, ולפתח ההיכל הזה עומדים כל אלו שמייחדים ייחוד של ריבונם בכל יום, ואלה נכנסים בהיכל הזה".

ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! הייתכן שחכמי המשנה והתלמוד יהיו בהיכל הרביעי, ומעליהם יהיו בעלי תשובה ששבו מחטאיהם ואפילו יום אחד לפני מיתתם? הייתכן שמנשה הרשע יהיה בהיכל החמישי למעלה מחכמי המשנה והתלמוד? הייתכן שחכמי המשנה והתלמוד אינם ראויים להיות בהיכל השישי הוא היכל החסידים "שאוהבים את ריבונם באהבה רבה"? הייתכן שחכמי המשנה והתלמוד לא אהבו את ה' יתעלה "באהבה רבה"? הייתכן שחכמי המשנה והתלמוד לא היו "מייחדים ייחוד של ריבונם בכל יום"? וכי הם לא קראו קרית-שמע? וכל החיזיון הזה הינו תעודת עניות וחרפה לחכמי המשנה והתלמוד ולתורה-שבעל-פה, כי זאת יש לדעת: מכשפי האופל ביקשו להמעיט ואף להכרית את לימוד התורה-שבעל-פה, ולהחדיר במקומו את ספר-האופל, וכבר ראינו עדות למגמתם זו בדוגמות קפג ו-קפח, והנה לפניכם הדברים שקשורים לענייננו מדוגמה קפג בשתי הפְּסקות הבאות: באופל (כז ע"א–ע"ב) שורבט כך:

"אמרו בעלי המשנה [על הפסוק בשמות א, יד]: 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה' – בקושיא, 'בְּחֹמֶר' – בקל וחומר, 'וּבִלְבֵנִים' – בליבון הלכה, 'וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה' – זו ברייתא, 'אֵת כָּל עֲבֹדָתָם' וגו' – זו משנה. אם שבים בתשובה [כלומר אם חדלים מלעסוק בתורה-שבעל-פה, ועוסקים בתורה החדשה של שיקוצם בר-יוחי], נאמר בהם: 'וַיּוֹרֵהוּ יְיָ עֵץ' [שמ' טו, כה], וזה עץ החיים, ובו 'וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם' [שם]. [...] 'וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים' [שמ' יז, ט] [...] והקב"ה מסרוֹ ביד משה, והוא תורה-שבעל-פה. [...] מיד שהיכה בו בסלע, לקח אותו [את המטה] הקב"ה בידו [...] להכות אותו [=את משה] בו, ושבט הוא ייצר הרע, נחש, והכל הוא בגלות מחמתו".

ובכן, תחילה מכשפי האופל מתארים את העיסוק בתורה-שבעל-פה כעבודת מצרים, שזה דבר חמור מאד, מפני שהדימוי הזה נועד באופן ברור להרחיק מלימוד התורה-שבעל-פה. ומיד בהמשך הם מוסיפים דברים מחרידים אף יותר, שהרי הם אומרים ש"מטה האלהים" הוא "תורה-שבעל-פה", ובסמוך לאחר-מכן הם אומרים שהמטה-השבט הזה "הוא ייצר הרע, נחש, והכל הוא בגלות מחמתו". נמצא אפוא מדבריהם, שכל האסונות שהגיעו לעמֵּנו בגלות הם כולם כתוצאה מהעיסוק בתורה-שבעל-פה, והאלטרנטיבה ברורה: תורת ההבל של בר-יוחי.

עד כאן, ושם גם ביזו באופן חמור את משה רבנו ע"ה, מוֹסֵר התורה-שבכתב ושבעל-פה. ועתה לדוגמה קפח ואעתיקנה לפניכם: בהמשך ספר-האופל (כז ע"ב–כח ע"א), שורבט כך:

"ולכן אדם, שהם ישראל, יש להם ייחוד בתורה [...] והיא הגבירה מלכות [...] ולכן אמר הקב"ה: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' [בר' ב, יח] – זו משנה, אשתו של אותו נער, והיא שפחת השכינה. אם זכו ישראל – היא עוזרת להם בגלות [...] ואם לא – היא כנגדו".

לפי מכשפי האופל, התורה היא הגבירה, ואילו המשנה היא "שפחה", ואיך יעלה על הדעת לומר על התורה-שבעל-פה שהיא שפחה? והלא התורה-שבעל-פה ניתנה לנו בהר סיני כפירוש לפסוקי התורה, ומעמדה ותוקפה שווה לחלוטין לקדושתה של התורה-שבכתב. וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות חדשה לתורה, ולמעשה ליצירת תורה חדשה: תורת מינות אשר תתיר לו את כל התועבות, ותכשיר ואף תצדיק את רדיפת הבצע ועושק ההמון.

ודברי מכשפי-האופל הללו הינם ערעור על היסוד השמיני, וכֹה דברי רבנו:

"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי-הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה 'דיבור'. [...] הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת [...] וכן פירושה המקובל [=התורה-שבעל-פה] גם הוא מפי-הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילין וזולתם, היא עצמה הצורה שאמר ה' למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל-שליחות נאמן במה שהביא. והדיבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרוֹ: 'בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי... כִּי לֹא מִלִּבִּי' [במ' טז, כח] [...] וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".

זאת ועוד, אין לי ספק שהתורה שנזכרה בדברי מכשפי-האופל לעיל, אינה סתם תורה-שבכתב, אלא כוונתם לתורת הקבלה הארורה אשר מפרשת את התורה-שבכתב לפי דמיונם ודרכי מינותם. כלומר, מטרתם בדבריהם לעיל היא להשפיל את התורה-שבעל-פה ולרומם את לימוד ספר-האופל ודרכי הקבלה הפגאנית שהם החדירו לעם-ישראל, וכמו שראינו בדוגמה קפג.

ובהמשך דבריהם שם, מכשפי-האופל מוסיפים לחרף ולגדף את התורה-שבעל-פה: "ואשה שיש לה דם טוהר ודם נידה מצד של המשנה" וכו'. כלומר, המשנה מתוארת בדבריהם כדם הנידה הטמא! כמו כן, הם ממשיכים ורומזים באופנים עבים מאד שמשה רבנו נקבר מחוץ לארץ-ישראל כעונש על-כך שמסר לישראל את המשנה, דהיינו את התורה-שבעל-פה:

"ולכן נקבר משה מחוץ לארץ הקדושה, וקבורתו היא [בגלל ה]משנה, [...] קבורתו [היא בגלל] המשנה ששולטת על הגבירה [כלומר, בגלל שמשה רבנו רומם את התורה-שבעל-פה יותר מכבודה של הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] ולכן [נאמר במשלי פרק ל:] 'תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ' – זהו עבד הידוע; 'וְשִׁפְחָה' – זו משנה; 'וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם' – זה ערב-רב" וכו'.

נשים לב, במשלי מדובר על חטאים חמורים מאד אשר גרמו לכך שהארץ הקיאה את יושביה, דהיינו מדובר בעונש החמור מכולם והוא הגלות! ובין החטאים החמורים הללו מונים מכשפי-האופל את לימוד המשנה! עד-כדי-כך! כלומר, המשנה, דהיינו התורה-שבעל-פה שמסרו לנו חכמי המשנה והתלמוד מעתיקי השמועה, איננה סתם שפחה שפלה ובזויה, היא עוון חמור! וזו אסקלציה חמורה, שהרי הורידו את מעמד התורה-שבעל-פה מסתם פחיתות וביזיון למעמד של מינות וכפירה. ובין כך ובין כך, דין המכשפים הוא מורידין ולא מעלין, כי כל פקפוק ולוּ הקל שבקלים באמיתתה ובקדושתה ובתוקפה הנצחי של התורה-שבעל-פה הינו בגדר מינות.

וכמעט שלא התייחסתי בדוגמה זו לחירופו ולגידופו של משה רבנו ע"ה, אשר מכשפי-האופל מתארים אותו כמי שחטא בעצם מתן התורה-שבעל-פה לעם-ישראל. כביכול משה רבנו ע"ה הִמרה את רצון הבורא יתעלה שמו בסירובו להתעות את עם-ישראל בתורת הקבלה הארורה, ובגלל שמשה רבנו לא בחר לשקוע בהזיות הקבלה הארורה – הוא נקבר מחוץ לישראל...

דוגמה רנ

בהמשך ספר-האופל (לח ע"ב) שורבט כך: "ומעל הפתח הזה [דהיינו למעלה מההיכל השישי] אברהם, ימין הקדוש-ברוך-הוא". ואם יש להקב"ה ימין ושמאל, הרי שהוא גוף בהכרח, כי אך ורק לגוף יש צדדים שניתן להגדירו בהם, ומכשפי-האופל רמסו בדבריהם הללו את פסקי רבנו בהלכות יסודי התורה פרק א, אשר מיוסדים על יסודות תורתנו ומסורת התורה-שבעל-פה:

"וכיוון שנתברר ש[הקב"ה] אינו גוף וגוויה, יתברר שלא יארעוֹ [=יארע לו] ולא [=אפילו לא] אחד ממאורעות הגוף. לא חיבור ולא פירוד [=קִרבה לעצם חומרי והתרחקות ממנו], ולא מקום ולא מידה [=שהרי אין לו גוף, ולכן אינו נמצא במרחב החומרי ואף אינו ניתן למדידה בשום דרך], ולא עליה ולא ירידה [=אינו עולה או יורד כמו עצמים חומריים], ולא ימין ולא שׂמאל [=אין לו גוף כדי שיהיה ניתן לחלקו לצד ימין ולצד שמאל, ואינו פונה לימין או לשמאל כמו גוף חומרי שנע לצדדים], ולא פנים ולא אחור [=אין לו גוף אז אין לו צד קדמי וצד אחורי], ולא ישיבה ולא עמידה [=איננו יושב או עומד כי אין לו גוף]. ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים [=כל מושגי הזמן אינם חלים עליו]. ואינו משתנה [בשום סוג של שינוי, חיצוני או פנימי], שאין לו דבר שיגרום לו שינוי [הוא אינו תלוי וכפוף להשפעות חיצוניות מכל סוג שהוא]".

והוספתי והדגשתי לעיל את המלים "ולא עליה ולא ירידה", כי לדברי מכשפי האופל בדוגמה רמח בסמוך, הקב"ה גם עולה ויורד וכפי שאמרו שם המכשפים: "ויורדים עמו [דהיינו עם הקב"ה] כמה מאורות ועידונים להתעדן, וכמה מלאכים ומרכבות עמו [...] ושם מתעדנים כל אותו זמן שהוא [הקב"ה, לפי דמיונם של הארורים] עולה ויורד", והקב"ה אינו עולה ואינו יורד, כי אין לו גוף ודמות הגוף ואף לא ישתנה לעולם, והרשעים המה היורדים ועולים: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג, יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע" (תה' קז).

דוגמה רנא

בהמשך ספר-האופל (לח ע"ב) שורבט כך: "וכשישראל בצרה, מתעוררים שלושת האבות ומעוררים את השכינה להגן עליהם, ואז היא עולה ומתעטרת למעלה ומגינה על ישראל".

וכי יעלה על הדעת שהאבות הם המגינים על עם-ישראל? והיכן הוא הקב"ה? וכי ה'-אלהים-אמת זקוק שיעוררו אותו לשמור ולהגן על עם-ישראל? וכי ניתן להשפיע עליו ולעוררו לפעול? וכי הוא במהותו מתעורר לפעול? וכי הקב"ה, אשר מתואר לעיל במילה "שכינה", וכי הוא "עולה ומתעטר למעלה"? וכי יש לפניו עליה וירידה? כללו של דבר, ההזיה לפיה האבות הם המגינים על עם-ישראל הינה הזיה פגאנית חמורה מאד, שהרי לפיה לא יועיל לפנות אל הקב"ה מפני שהוא כנראה ישן שינה עמוקה... אלא, עלינו להתפלל דווקא לאבות אשר לא שכחו אותנו כמו שהקב"ה שכח אותנו, והם אלה שיעוררו את הקב"ה לפעול ולהגן על עם-ישראל. כמו כן, ההזיה לפיה הקב"ה נרדם ועזב את הארץ הינה הזיית מינות חמורה מאד, שהרי לפיה הקב"ה הינו בשר ודם, שהרי לא רק שהוא סובל ממגרעת אי-הידיעה (הוא לא יודע שעם-ישראל נמצא בצרה), אלא שהוא זקוק לנבראיו שיעוררו אותו כדי לפעול באופן תקין!

וייחוס מגרעת מכל סוג שהוא הינו בגדר הגשמה וכדברי רבנו במורה (א, לו): "והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה [וראו נא: 'לעורר רחמי שמים?']".

"וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ, וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם, וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח).

דוגמה רנב

בהמשך ספר-האופל (מ ע"א) שורבט כך: "'וְאֵת הָאָרֶץ' [בר' א, א] – כפי שאמרנו, לרבות ארץ שלמטה שהיא נעשתה בכמה מדורים, הכל כמו שלמעלה [...] כמו זה יש לארץ העליונה, שבעה מדורים הם למעלה דרגה על דרגה, ובכל המדורים מלאכים עליונים אלה על אלה, כך גם למטה, והכל אחוז זה בזה להיות הכל אחד" – וכבר ראינו בסדרה זו שאחת ההזיות הרווחות בספר-האופל היא שהעולם התחתון הוא למעשה בבואה ותעתיק של העולם העליון, וביטוי נוסף להזיה הזו אנו רואים בקטע לעיל לפיו העולם התחתון הוא "כמו שלמעלה [...] כמו זה יש לארץ העליונה". הזיה זו מובילה קל-מהרה למינות ולהגשמה, שהרי אם העולם התחתון הוא כמו העולם העליון של האלהים והמלאכים – הרי שהעולם העליון הוא בהכרח עולם של גופות וחומרים, ואם כך ברור שגם ה' יתברך ומלאכיו הינם בעלי גופות ועשויים מחומרים.

והנה לפניכם דברי רבנו על המינים בפירושו לחולין (א, ב): "ומינים אצל חכמים הם הכופרים מישראל [כלומר, הם עובדי עבודה-זרה ואף-על-פי-כן רואים את עצמם בגדר ישראל] [...] והם בני אדם אשר טמטמה הסכלות את חשיבתם, והחשיכו התאוות את נפשותם [...] והכת הזו היא כת של ישוע הנוצרי [...] וכל ההולך בשיטתם – 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]".

קצרו של דבר, חזקה על כל מין שהוא שקוע בתאוות, ובמיוחד בתאוות הכבוד והשׂררה.

עוד כותב רבנו בספרו "מורה הנבוכים" (ב, כג) בעניין תאוות המינים למיניהם ודומיהם: "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".

ולכן מכשפי האופל לדורותיהם טורחים ומתאמצים לזהם את מחשבתו של עמֵּנו בהזיות מינות. כי מי שסוטה אחרי זימת בהמיותו, לעולם ישאף לתאר את ה' כמי שקרוב לבני האדם במידותיו, וזאת כדי להצדיק את שקיעתו שלו בתאוותיו ובזימותיו – שהרי אם האלהים כך, אין לו שום הצדקה לאסור על האדם ללכת בשרירות ליבו ולמלא את תאוותו וזימתו וגרגרנותו מכל הבא לידו: "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט).

כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל חזרו על התיאורים בעניין זה אינספור פעמים, וכל זאת להחדיר את ההגשמה – כי רק בהחדרת ההגשמה והגופניות לבורא-עולם יראת השמים נעלמת כליל, הגדֵרות מפני התאוות והתועבות נופלים, ומכשפי האופל חופשיים ללכת בשרירות ליבם.

נקודה נוספת, לעתים לא רחוקות מכשפי האופל נוהגים להוסיף ולומר לאחר שהם משרבטים את הזיותיהם: "והכל אחד", "וכולם אחד", "והכל סוד אחד", וכיוצא בזה מן ההבלים. ביטויים אלה נאמרים על עניינים שונים והמשותף לכולם הוא שהם כוללים בתוכם פרטים רבים – ויש ללמוד מכך שהמכשפים אינם מתכוונים לייחד את ה' באמרם על חלקיו: "והכל אחד", אלא כוונתם לומר שכל חלקיו מחוברים, וכאמור לעיל: "והכל אחוז זה בזה להיות הכל אחד".

דוגמה רנג

בהמשך ספר-האופל (מ ע"א) שורבט כך:

"מדור השני [משבעת המדורים של 'הארץ העליונה'] [...] מתוקן למדורים של מלאכים עליונים שממונים על מעשי בני האדם להסטותם באותה דרך רעה שהם הולכים [...] ולמלאכים הללו יש קרבה עם בני אדם וניזונים ונהנים מריח ובושם שלמטה לעלות בתועלת ולהאיר יותר".

ואיך יעלה על הדעת לומר על המלאכים הקדושים והטהורים שהם מסיתים ומדיחים את בני האדם ללכת בדרך רעה? ואם הוצאת דיבה על אדם חמורה, ואם הוצאת דיבה על ארץ-ישראל חמורה, כל-שכן וקל-וחומר הוצאת דיבה על המלאכים הקדושים המקורבים לה' יתעלה – ואין זו הוצאת דיבה רק על המלאכים, אלא על ה' יתעלה שמו שבראם, שהרי לפי דברי התועבה הללו של מכשפי האופל, הקב"ה ברא מלאכים עליונים מרושעים ומתועבים להסטות את עם-ישראל לדרכי הרשע והפשע, ולאחר-מכן הוא שופט את עמו על הליכה בדרכים רעות ומענישו בעונשים כבדים! הייתכן כדבר הזה?! והלא מדובר בעוול נורא ואיום ובהצגת הבורא יתעלה כאל פגאני אכזר ונבל אשר מפיק הנאה סדיסטית מכך שהוא מעניש את בני האדם – שהרי אין שום סיבה אחרת לכך שהוא יברא מלאכים עליונים ואכזריים שיסיתו את בני האדם...

כללו של דבר, לא רק שיש בדברים הללו הוצאת דיבה על המלאכים ועל ה' יתעלה שמו, אלא שדברי המכשפים הללו הורסים ומחריבים את יסוד תורתנו לפיו הקב"ה הינו שופט צדק!

"הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בר' יח, כה). "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד). "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט). "כִּי אֲנִי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט" (יש' סא, ח). "וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ", "וְרִיב לַייָ עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ" (הושע ד, ט; יב, ג). "הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק", "לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב ח, ג; לד, י–יב), "וַייָ צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי" (יר' יא, כ), "אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ" (תה' קז, יז), ועוד.

ויש כאן עוד רעה שעולה מספר-האופל, שהרי לפי מכשפי-האופל בני האדם אינם אחראים על חטאיהם ופשעיהם! אלא, מי שאחראי על חטאיהם ופשעיהם ומעלליהם הם המלאכים שבמדור השני אשר מסיתים ומדיחים אותם לדרך הרעה... ואין רעה מן ההזיה הזו, מפני שהיא מכשירה למעשה את ההליכה בדרכי האנשים החטָּאים, ואסביר: ההזיה שהאדם אינו אחראי למעשיו והוא מוסת על-ידי כוחות עליונים על-טבעיים מרושעים, הזיה זו הינה דלק סילוני לייצר הרע, שהרי האדם יצמית את מה שנותר ממצפונו בהזיה הזו, באמרוֹ לעצמו שסטיותיו ומעלליו והתעללויותיו בזולתו כולם נובעים מפעולות חיצוניות של המלאכים שהקב"ה מינה להסיתו ולהדיחו! ולכן, הואיל ואין לו-לאדם שום יכולת לשלוט ולהילחם בכוחותיהם העל-טבעיים של המלאכים, הוא ייתן דרור לכל מאווייו האפלים ביותר, ואפילו לא ינסה לשלוט ביצרו הבהמי.

מקורה הנרפשׂ של ההזיה הזו הוא בנצרות הכעורה, שם הכומרים הזימתיים מצדיקים את כל תועבותיהם בהזיה שהם מוסתים על-ידי כוחות מאגיים מרושעים על-טבעיים – ואם אכן כך, אין להענישם על מעשיהם, אדרבה, יש לחזקם ולעודדם כדי לתת לשטן ולשדים את חלקם... ואגב, תרבות האופל הקבלית הגדילה להרשיע אף יותר מן הנצרות, שהרי לפי מכשפי האופל לא רק שניתן להרשיע בהזיה שהאשמים בתועבה הם כוחות טומאה דמיוניים, אלא שמכשפי האופל הוסיפו עוד הצדקה למעלליהם, והיא האמתלה שמדובר ב"תיקונים" הכרחיים מאד...

דוגמה רנד

בהמשך ספר-האופל (מ ע"א) שורבט כך: "ועליהם [על אותם המלאכים המרושעים שנזכרו בדוגמה הקודמת] ממונה אחד ששמו קדומיאל. [...] ולא נראים עד שישראל למטה פותחים ואומרים שירה, ואז עומדים במקומם ונראים ומאירים יותר. [...] וכשישראל עוסקים בתורה, כולם טסים ומעידים עדות למעלה [לפני הקב"ה] והקב"ה מרחם עליהם [על עם-ישראל]".

אתם מבינים? כאשר עם-ישראל מהלל ומשבח לה' יתעלה, אותם מלאכים מרושעים "עומדים במקומם ונראים יותר", כלומר עם-ישראל משפיע בתפילתו ובמהללו לה' יתברך על העליונים, ובאמירת שירה אנחנו מחזקים את המלאכים הללו. ויתרה מזאת, כאשר עם-ישראל עוסק בתורה המלאכים הללו טסים לפני בורא-עולם ומעידים לפניו שעם-ישראל לומד תורה, ואז הקב"ה מרחם על עם-ישראל ודוחה או מבטל להם את הפורענות שהייתה מזומנת להם.

אז למי בעצם אנחנו עובדים? למי אנחנו צריכים לכוון כאשר אנו לומדים תורה ואומרים שירה והלל? למלאכים הללו המרושעים אשר מסיתים ומדיחים אותנו לדרך הרעה, שהרי הם אלה אשר טסים ומעידים לפני בורא-עולם, והם אלה אשר בזכותם הקב"ה מרחם עלינו... וכמובן שמִן הקטע הזה נודף ריח חריף ומצחין של עבודה-זרה, שהרי יש לפנינו מתווכים ומליצים שמעידים טוב לפני בורא-עולם, ואי-אפשר שלא תחדור למוחנו מחשבה לעבדם ולפארם.

ויש בקטע הזה הסתה והדחה לעוד הזיות מינות, כגון שה' יתעלה אינו יודע שעם-ישראל שב בתשובה לפניו ועוסק בתורה, ולכן הוא זקוק למלאכים מן המדור השני שיבואו ויגישו לו את המידע הזה שהיה נסתר ממנו... וכבר ראינו לעיל בדוגמה רנא שייחוס מגרעת מכל סוג שהוא לבורא-עולם הינה מינות והגשמה, כל-שכן ייחוס מגרעות אי-הידיעה ושהוא זקוק לנבראיו.

דוגמה רנה

בהמשך ספר-האופל (מ ע"א) שורבט כך: "מדור שלישי [...] ושם נמצאת לשון הרע על ישראל לזמנים להסטות אותם, פרט לזמן שלוקחים רפואה לדחות אותה. וממונה אחד עליהם מצד השמאל [...] וסמאל הרשע נמצא שם". כלומר, הזמנים שבהם לשון הרע איננה נמצאת במדור השלישי הם הזמנים "שלוקחים רפואה לדחות אותה", ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! הייתכן שבאמצעות סגולות ותרופות אנו נושעים מנזקי ישויות פגאניות מרושעות? הייתכן שירדה לנו תורה חדשה שמטיפה לסגולות ולתרופות קסם? כמו כן, שוב אנו רואים כיצד ישויות דמיוניות מסיתות את ישראל לדרכי רשע, וכל מה שנאמר בעניין זה בדוגמה הקודמת נכון גם כאן.

וביתר ביאור, איך יעלה על הדעת שניתן להסיר פורענות מעל הפרט והאומה, באמצעות סגולות ותיקונים ותרופות פלא? והלא זו היא בדיוק דרכם של עובדי האלילים הקדמונים! ודרך ה' היא בדיוק ההיפך מן הדרך הזו, הקב"ה מצווה אותנו בשלל הוראות והדרכוֹת ומוּסרים ללכת בדרך הטובה, לא לבחור בהזיות ובדמיונות ובפתרונות קסם פגאניים – אלא, לכונן את כל מערכות חיינו, יום-יום שעה-שעה, לאור מערכת הכללים וההנחיות שנקבעו לנו בהר סיני.

אך מכשפי האופל לא רצו ללכת בדרך ה' יתעלה, הם רצו ללכת בשרירות ליבם ולתקן את כל מעלליהם בפתרונות קסם מהובלים אשר לימדום המינים ועובדי האלילים – כך הם עצמם יוכלו לשקוע בחופשיות בתהום טומאתם ורשעותם, וכך גם יוכלו לפתות את ההמון ללכת בעקבותיהם כי "עבדא בהפקירא ניחה ליה". כלומר ההמון ירוץ אחריהם, שהרי אם ניתן לתקן את הכל בסגולות חיצוניות קלות מאד, הרי שלמעשה ניתן להמשיך ולשקוע בתועבות...

דוגמה רנו

בהמשך ספר-האופל (מ ע"ב) שורבט כך: "מדור רביעי [...] הוא למלאכים עליונים שבצד ימין [...] ואלה מלאכי רחמים [...] ומלאך אחד ממונה עליהם, ששמו פדאל. ובו פותחים מפתחות הרחמים לאותם ששבים לריבונם, ופותחים שערים להעביר תפילותיהם ובקשותיהם". ושוב אנחנו רואים כיצד מכשפי האופל מסיתים ומדיחים לעבוד מלאכים דמיוניים, שהרי אם הם אלה שאחראים לפתוח במפתחות הרחמים והם שמעבירים את התפילות והבקשות לבורא-עולם, דהיינו אם הם "הלוביסטים" שבפנתיאון הפגאני העליון של בורא-עולם, הרי שיש לפנות אליהם ולא לבורא-עולם! כלומר, מדברי מכשפי-האופל עולה שלא ניתן לפנות באופן ישיר ובלתי אמצעי לבורא-עולם, אלא אנחנו תלויים באותם המלאכים שיפתחו את השערים...

כמו כן, כמו שראינו בדוגמות רנא ו-רנד לעיל, ההזיה לפיה הקב"ה אינו יודע ואינו משגיח אלמלא המלאכים יפתחו את שערי הרחמים והתפילות הינה הזית מינות, שהרי לפיה הקב"ה אינו יודע באופן מוחלט את נבראיו, אלא הוא תלוי בפעולתם של המלאכים כדי שיאפשרו למידע להגיע לפניו – וכל זה הבל מהובל וייחוס מגרעת לבורא-עולם שהינו בגדר הגשמה.

דוגמה רנז

בהמשך ספר-האופל (מ ע"ב) שורבט כך: "מדור חמישי [...] ויש בו מלאכים, מהם אש ומהם מים [...] אלה בצד זה ואלה בצד זה [...]. מדור שישי הוא מדור עליון קרוב למלכות השמים, ובין אניות ונהרות ונחלים שנחלקים מן הים, וכמה דגים הם שמרחשים לארבעת צדדי העולם, ומעליהם שרים ממונים, וממונה אחד עליהם ושמו אוריאל" וכו'. והבאתי רק מקצת מתיאורי ההבל המהובלים שבספר-האופל, כדי שנלמד על-כך שמכשפי-האופל ראו את העולמות העליונים כעולמות חומריים וגופניים, וכבר הסברתי לעיל בהרחבה שמדובר בהזיית מינות.

ואוסיף, בקטעים שמובאים שם מתוארים בפרוטרוט כל מיני אירועים שמתרחשים בעליונים, ממש כמו באגדות האחים גרים ובסיפורי עלי-בבא וארבעים השודדים – ושחצנותם של מכשפי האופל להתיימר ולהתרברב לדעת בדיוק את המתרחש בעליונים, פשוט בלתי נתפשׂת.

דוגמה רנח

בהמשך ספר-האופל (מ ע"ב) שורבט כך: "וכולם [=כל השׂרים הממונים שבמדור השישי] נוסעים בשעות ורגעים כשנוסעות אניות לצד זה ולצד זה: כשנוסעות אניות לצד דרום הממונה שעומד עליהם [...] הוא מיכאל [...] וכשנוסעות אניות לצד צפון, הממונה שעומד עליהן [...] הוא גבריאל [...] וכשנוסעות אניות לצד מזרח הרי שם הוא הממונה [...] רפאל [...] וכשנוסעות אניות לצד מערב, הממונה שעומד עליהם הוא [...] אוריאל [...]. אז הוא בארץ שלמטה בשבעה מדורים וכולם כמו שלמעלה – ובכולם [=בכל המדורים הללו] יש מינים כמראה בני אדם". והבאתי את הדוגמה הזו כדי להוסיף ולהבין עד כמה מכשפי-האופל החדירו את הזיית המינות לפיה העולמות העליונים הם עולמות חומריים וגופניים: "ובכולם יש מינים כמראה בני אדם"... ועד כמה הם התרברבו לדעת את הנעשה בעליונים, והבאתי רק מקצת מדברי המסוממים.

דוגמה רנט

בהמשך ספר-האופל (מא ע"א) שורבט כך: "אמר ר' שמעון [...] לפעמים שצריך לסדר תפילתו כראוי ולקשור קשרים לבשֵּׂם את ריבונו כראוי, ולדעת לייחד ייחוד שלם לקרוע רקיעים ולפתוח שערים ופתחים שלא יהיה מי שימחה בידו. אשרי הצדיקים שיודעים לפתות את ריבונם ולבטל גזירות ולהשרות שכינה בעולם ולהוריד ברכות, ולהסיר את בעלי הדין שלא ישלטו בעולם".

לפי מכשפי-האופל, יש בכוחם של הצדיקים דהיינו המקובלים להסב עונג לבורא-עולם! שהרי הם קובעים מפורשות שהצדיק יודע "לבשֵּׂם את ריבונו כראוי" – וזו אחת מההזיות המרכזיות של מכשפי-האופל, דהיינו שיש כוח למקובלים למיניהם בקיום פעולות פולחן או בקיום מצוות שונות להיטיב לבורא-עולם! ואם יש בכוחם של מכשפי-האופל להיטיב עם בורא-עולם, ברור כשמש שיש לעבדם ולהעריצם כאלוה, שהרי בורא-עולם זקוק להם והוא בידם לשעבדו להוריד שפע לבני האדם... כלומר, הואיל ומכשפי האופל שעבדו את בורא-עולם לגחמותיהם, יש להם כוחות-על להיטיב ואולי אף להרע לבני-האדם, ומסקנת המינות ההכרחית שנובעת מכך היא: שחובה עלינו להעריץ אותם ולעבוד אותם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן אותם: "וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם [...] וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ" (יר' כג, לב).

כמו כן, מכשפי-האופל טוענים שהם יודעים "לפתות את ריבונם", כאילו בורא-עולם נתון בידם כחומר ביד היוצר, כאילו הוא אלוה נשלט וכסיל אשר נכנע בקלות לפיתוייהם, וכדי ביזיון וקצף, שהרי הם מציירים את בורא-עולם כאלוה רפה-שכל אשר נכנע לפיתויים ולהנאות! ואפילו מלך בשר ודם שיתנהג באופנים הללו חרפה גדולה היא לו, כל-שכן מלך מלכי המלכים! "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו). ורק שחצנים שפלים מבלעם יעזו להתרברב ביד רמה כירבעם שהם מסוגלים להיטיב ולפתות את בורא-עולם. ואין צורך לומר ששתי אלה הזיות מינות שמתארות את הקב"ה כאחשוורוש השיכור.

ואגב, ההזיה לפיה ישויות עליונות עוצרות את התפילות אף היא הזיית מינות, שהרי הזיה זו מייחסת מגרעות חמורות לה': כאילו הוא אל פגאני שיוצר שדים מרושעים, וכן שהם מסוגלים לפעול בניגוד לרצונו: "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ?" (יש' י).

הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כו).pdf

הורידו את PDF • 240KB