דוגמה קמז
בשמות (ג, טז) נאמר: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם", ושם תרגם אונקלוס: "אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי" – "אֱלָהָא דַּאֲבָהָתְכוֹן אִתְגְּלִי לִי". מפשט הפסוק עלולה להילמד הגשמה, שהרי נאמר שה' נראה אל משה, ולכן אונקלוס נחלץ לתרגם בלשון של התגלות, כדי ללמד שה' לא נראה למשה רבנו בשום פנים ואופן, אפילו לא במראה הנבואה, אלא מדובר בהתגלות נבואית שנועדה להעביר מסרים מכוננים למשה רבנו ע"ה ולאומה.
בתרגמוֹ בפועל "אִתְגְּלִי" אונקלוס התכוון אפוא גם להרחיק אותנו מן ההזיה המגשימה שניתן לראות את ה' בעיני הבשר בעולם המוחשי, וגם להרחיק אותנו מן ההזיה שה' נראה במראה הנבואה באמיתת עצמותו, שהרי ההשקפה שיש לו דמות במראה הנבואה עלולה להחדיר את ההזיה שיש לו דמות גם מחוץ למראה הנבואה, דהיינו במציאות המוחשית והממשית.
וכבר ראינו דוגמות רבות לאופן התרגום הזה של אונקלוס, ראו נא למשל בדוגמה קה, וכן עסקתי בזה בהרחבה במאמר: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה.
עוד תרגם אונקלוס בפסוק הזה: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם" – "מִדְכָר דְּכִירְנָא יָתְכוֹן", ולעיון נרחב בביאור הפועל ז-כ-ר והפועל פ-ק-ד אשר לעתים נאמרים בתורה ביחס לה' יתברך, וכן בעניין האופן שבו אונקלוס מתרגמם באמצעות הפועל ד-כ-ר, ראו נא בדוגמה נט.
דוגמה קמח
בשמות (ג, יח) נאמר: "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַייָ אֱלֹהֵינוּ", ושם תרגם אונקלוס: "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" – "אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי אִתְקְרִי עֲלַנָא". מפשט הפסוק עלול להילמד שה' יתברך בא לעם-ישראל, דהיינו שיש לו מקום שממנו הוא יוצא ובא, ולכן, אונקלוס מתרגם שם באופן מכונן: "אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי אִתְקְרִי עֲלַנָא". כלומר, שֵׁם ה' הוא זה אשר נקרא על עם-ישראל והואיל ושמו יתברך נקרא על עם-ישראל חובה עלינו לעבדו ולייחדו.
באופן דומה אונקלוס מתרגם בדברים (כח, י): "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" – "וְיִחְזוֹן כָּל עַמְמֵי אַרְעָא, אֲרֵי שְׁמָא דַּייָ אִתְקְרִי עֲלָךְ וְיִדְחֲלוּן מִנָּךְ".
עוד תרגם שם אונקלוס: "וְנִזְבְּחָה לַייָ אֱלֹהֵינוּ" – "וּנְדַבַּח קֳדָם יְיָ אֱלָהַנָא", וגם בדוגמה זו רואים שאונקלוס מקפיד לתרגם את למ"ד היחס, כאשר היא מיוחסת לה' יתעלה, במילה "קֳדָם", מה-שאין-כן ביחס לשאר הדברים והעניינים, וכבר ראינו לכך דוגמות רבות. כמו כן, גם ראינו דוגמאות רבות לשימוש הנרחב של אונקלוס במלה "קֳדָם" כמילה מקדימה לפני תרגום שֵׁם ה' יתברך, ולעיון במגמה העקבית והרווחת הזו שבפירושו, ראו: בסיכום שבסוף חלק ד.
דוגמה קמט
בשמות (ג, יט) נאמר: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה", ושם תרגם אונקלוס: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי" – "וּקְדָמַי גְּלֵי", וזו דוגמה נוספת להרחקת הידיעה מה' יתעלה, שהרי אם נייחס לו את הידיעה כפי הבנת האדם את המושג ידיעה, הרי שנערוך בזה דימוי בין בורא-עולם לבין האדם, ולכן אונקלוס נחלץ לתרגם: "ולפניי גלוי", כדי ללמד אותנו שאין ידיעתו כידיעתנו, אלא הכל גלוי וידוע לפניו מראשית ועד אחרית, והרחבתי בעניין זה בדוגמה נו.
עוד תרגם אונקלוס בפסוק זה: "וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה" – "וְלָא מִן קֳדָם דְּחֵילֵיה תַּקִּיף", דהיינו ולא מלפני מי שחילו רב ועצום הוא הקב"ה. ביאור הדברים: לפי אונקלוס, הקב"ה אומר למשה שפרעה לא ישחרר את ישראל אפילו לא לאחר אותות ומופתים רבים שיכו בו (וכך פירש גם רס"ג שם: 'ולא ביד חזקה, ולא ביד חזקה בפעם אחת', אלא לאחר מכות רבות) – ואונקלוס שינה כאן מן התרגום המילולי כדי שלא יעלה בדעתנו שיש להקב"ה יד חזקה שבה הוא יכה את פרעה מלך מצרים, אלא היד החזקה היא משל לכוחו ולעוצמתו הכבירים של ה' יתברך.
דוגמה קנ
בשמות (ג, כ) נאמר: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי" – "וְאֶשְׁלַח יָת מַחַת גְּבוּרְתִי", וכמו בדוגמה הקודמת, אונקלוס נחלץ להרחיק מן ההגשמה, שהרי עלולים לשגות ולהבין מפשט הפסוק שיש לה' יד שבה הוא מכה את מצרים, ולכן אונקלוס מתרגם שה' ישלח את מכת גבורתו במצרים.
דוגמה קנא
בשמות (ד, א) נאמר: "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְיָ" – "אֲרֵי יֵימְרוּן לָא אִתְגְּלִי לָךְ יְיָ". וכבר הסברתי את אופן תרגומו הזה של אונקלוס בדוגמה קמז, ראו נא שם ובהפניות.
דוגמה קנב
בשמות (ד, ה) נאמר: "לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ" – "אֲרֵי אִתְגְּלִי לָךְ", וראו דוגמה קמז.
דוגמה קנג
בשמות (ד, י) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְיָ בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְיָ" – "וַאֲמַר מֹשֶׁה קֳדָם יְיָ". וכבר הוסבר בדוגמות קלד, קמד ועוד, שאונקלוס לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת לה' יתעלה, במילה "קֳדָם", ואילו ביחס לשאר הנבראים אונקלוס כמעט תמיד מתרגם את המילה "אֶל" באמצעות אות היחס למ"ד דהיינו ל... או במילה "לְוָת" (ואמרתי 'כמעט תמיד' מכיוון שמצאתי מקום אחד, בשמות ה, טו, שבו אונקלוס מתרגם במילה 'קדם' שלא ביחס לה', ואף שמקום אחד אינו ראיה, ייתכן שיש עוד מקומות ולכן הוספתי הסתייגות). כמו כן, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה, וכן ביטוי לרוממות ולכבוד קמי שמיא, ובעניין זה ראו בסיכום שבסוף חלק ד.
דוגמה קנד
בשמות (ד, יב) נאמר: "וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר", וכו'. ובכן, אם אונקלוס היה מתרגם את הפסוק באופן מילולי היה מקום למינים לפרש שהקב"ה "התלבש" בגופו של משה רבנו. כלומר, ניתן לעוות ולטעון שהמלים: "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ" מורות על-כך שיש לה' גוף, שהרי הקב"ה "מתלבש" בבני האדם, וכהזיות הנוצרים ותלמידם הארור מנחם-מנדל ארורסון. ולכן, כדי לשלול מן המינים את האפשרות לטעון שה' יתברך "מתלבש" בגופות המינים האליליים למיניהם, אונקלוס מתרגם, שלא אמיתת עצמותו של הבורא תהיה עמו ותורה לו מה לומר ומה לדבֵּר, אלא דְּבַר ה', דהיינו פקודתו והשגחתו יהיו בעזרתו: "וּמֵימְרִי יְהֵא עִם פּוּמָךְ". וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה בפסוק לה', בהסיטו אותה לדברוֹ של ה' (מימריה), דהיינו לפקודתו או לציוויו או להשגחתו, או לכולם יחד. ובעניין זה ראו: "עצמות ומהות בגוף – תפישות נוצריות בחצר חב"ד", ועל חומרת השקפת הגשמות, ראו: "חומרתה העצומה של ההגשמה".
דוגמה קנה
בשמות (ד, יד) נאמר: "וַיִּחַר אַף יְיָ בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא" – "גְּלֵי קֳדָמַי אֲרֵי מַלָּלָא יְמַלֵּיל הוּא", ובעניין תרגומו זה ראו לעיל דוגמה קמט, ובהפניות שם.
דוגמה קנו
בשמות (ד, טו) נאמר: "וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן", ושם תרגם אונקלוס: "וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ" – "וּמֵימְרִי יְהֵי עִם פּוּמָךְ" וכו', והסבר מפורט בעניין תרגומו זה ראו לעיל דוגמה קנד.
דוגמה קנז
בשמות (ד, טז) נאמר: "וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים", ושם תרגם אונקלוס: "וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" – "וְאַתּ תְּהֵי לֵיהּ לְרָב". כלומר, אונקלוס נזהר ומשנה את התרגום המילולי של המילה "אלהים" ל"רב", וזאת כדי שלא ישגו להבין מפשט הפסוק שמשה רבנו היה כאלוה לאהרון, אלא הוא היה לו לרב ולמורה. וכל החרדה הזאת נועדה ללמד אותנו מוסר גדול מאד, שלא להפוך בשר-ודם לאלוה, שהרי אפילו משה רבנו ע"ה, שלא קם כמותו ולא יקום כמותו לעולם, יש להיזהר בו שלא להפכו לאלוה, כל-שכן שאר בני האדם, וכל-שכן המינים הארורים שמתעים את העם אחרי ההבל, שדינם מורידין ולא מעלין.
"אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם" (מ"א טז, יג).
דוגמה קנח
בשמות (ד, כ) נאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ" – "יָת חוּטְרָא דְּאִתְעֲבִידוּ בֵּיהּ נִסִּין מִן קֳדָם יְיָ בִּידֵיהּ". כלומר, משה רבנו ע"ה לא לקח בידו את מטה האלהים אלא את המטה שנעשו בו נסים מלפני או מאת ה'. אונקלוס ביקש ללמד, שהמטה הזה אינו שייך לה' ולא ניתן למשה במתנה מאת ה', שהרי אם מדובר במטה של האלהים, הרי שיש לה' יתעלה גוף ודמות הגוף, מכיוון שרק לגוף יש לייחס חפץ חומרי. אונקלוס נחלץ אפוא להרחיק מן הבורא כל שיוך של חפץ גשמי, כדי להרחיק מן המחשבה כל הזיה שה' הוא גוף. ובעניין זה ראו נא: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי – האם הקב''ה יושב על כיסא", "כתר או נקדישך?", ועוד.
כמו כן, אונקלוס ביקש ללמד, שהניסים אינם נעשים בכוחם של הנביאים אלא הם מכוחו של ה' יתעלה, והנביאים הם רק אמצעי לקיום הנס. ובמלים אחרות, אונקלוס מרחיק מן ההזיה שהיו לנביאים כוחות כישוף מאגיים כמו שסוברים הוזי ההזיות המקובלים למיניהם: "וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם [...] כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם" (יר' כז, ט–י).
"וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת" (מלאכי ג, ה).
דוגמה קנט
בשמות (ד, כד) נאמר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְיָ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ", וכי יעלה על הדעת שה'-אלהים-אמת נפגש עם ציפורה ובנו של משה? ואם נייחס את הפגישה הזו לה' יתעלה, הרי שייפתח פתח רחב להגשמה, שהרי ה' נראה בעצמותו לציפורה ולבנה (לא במראה הנבואה שהרי ציפורה לא הייתה נביאה לפי מסורת חז"ל במגילה יד ע"א, אלא לעיני הבשר או בחיזיון ייעודי לבני אדם שאינם מעותדים, ובעניין זה ראו: 'האם ניתן לראות מלאך בעיני הבשר?'). לפיכך, אונקלוס נחלץ לתרגם: "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְיָ" – "וְעָרַע בֵּיהּ מַלְאֲכָא דַּייָ", דהיינו לא מדובר בה'-אלהים-אמת אלא במלאך שנשלח מטעמו כדי להעביר מסר לציפורה שעליה למול את בנה.
דוגמה קס
בשמות (ד, כז) נאמר: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ", ושם תרגם אונקלוס: "בְּהַר הָאֱלֹהִים" – "בְּטוּרָא דְּאִתְגְּלִי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַּייָ". ובכן, אם נקרא את הפסוק כפשוטו אנו עלולים לשגות בהגשמה: שמא מדובר בו בהר שהוא מקום מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי להיות מצוי במקום מוגדר בעולם החומר (ובעניין חובת שלילת ייחוס מקום לה' יתעלה שמו, ראו לעיל דוגמה מב). ולכן אונקלוס נחלץ גם כאן כדי להרחיק מן ההגשמה ולשלול מן המחשבה כל אפשרות שיש להקב"ה מקום, וכיצד הוא עושה כן? ובכן, הוא מתרגם-מפרש שההר המדובר הוא ההר שעליו נגלה כבוד ה', כלומר מדובר בהר שעליו יתגלו המראות הנשׂגבים במעמד הסנה ובמעמד הר סיני. והמראות הללו אינם חלק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה, אלא הינם מראות נבראים מאיתו. וזו הפעם השנייה שאונקלוס מרחיק מן ההגשמה באופן הזה, וראו לעיל דוגמה קלז. ולעניין שימושו הנרחב של אונקלוס בפועל "אִתְגְּלִי" ובמשמעויותיו, ראו לעיל בדוגמה קמז, וכן בדוגמה קה, ועוד.
דוגמה קסא
בשמות (ד, לא) נאמר: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְיָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי פָקַד יְיָ" – "אֲרֵי דְּכִיר יְיָ", ולעיון בפועל ז-כ-ר ובפועל פ-ק-ד אשר לעתים נאמרים בתורה ביחס לה' יתברך, וכן בעניין האופן שבו אונקלוס מתרגמם באמצעות הפועל ד-כ-ר, ראו נא בדוגמה נט. כמו כן, אונקלוס תרגם: "וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם" – "וַאֲרֵי גְּלֵי קֳדָמוֹהִי שִׁעְבּוּדְהוֹן", כלומר גלוי לפניו שעבודם ואנחתם ואנקתם של עם-ישראל. נמצא אפוא, שאונקלוס שוב מרחיק מן ההגשמה שהרי הוא מרחיק את הפועל ר-א-ה מה' יתעלה שמו, וזאת כדי ללמדנו שאין לה' יתרומם זכרו עיניים כבני-האדם שבהם הוא רואה.
"וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ [...] וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ" (יש' מ).
ולביאור הגיוון בתרגומו של אונקלוס לפועל ר-א-ה, ולעיון בכל המקומות שבהם אונקלוס תרגם כאמור, וכן להבנת הסיבה שלפיה אונקלוס נחלץ לתרגם: "גְּלֵי קֳדָם יְיָ", ראו דוגמה סג. כמו כן, הוספתי והדגשתי שם שכל זה אך ורק כאשר הפועל ר-א-ה הינו מאת ה' כלפי הנבראים, אך בכל מקום שהפועל ר-א-ה הינו מאחד הנבראים כלפי ה', לעולם אונקלוס תרגמוֹ "אתגלי". ועל-כל-פנים, שוב ושוב אנו רואים את הדיוק והעקביות המפליאים בתרגומו של אונקלוס.
דוגמה קסב
בשמות (ה, א) נאמר: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר", ושם תרגם אונקלוס: "וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" – "וְיֵיחֲגוּן קֳדָמַי בְּמַדְבְּרָא". אונקלוס משנה מן התרגום המילולי כדי ללמד השקפת-אמת: החגיגות והזבחים והקרבנות אינם לה', דהיינו הוא איננו זקוק להם, ולכן אונקלוס משנה את המלה: "לִי" למילה "קֳדָמַי". עוד נראה, שהמילה "לִי" נאמרה לפי סכלותו ודמיונו של פרעה אשר דימה, כמו עובדי האלילים הקדמונים, שהאלילים והגילולים זקוקים ונהנים מן ההילולות והזבחים והקרבנות שנעשים לכבודם. "הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה" (יר' ו, ח).
דוגמה קסג
בשמות (ה, ב) נאמר: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ", ושם תרגם אונקלוס: "מִי יְיָ" – "שְׁמָא דַּייָ לָא אִתְגְּלִי לִי", ובהמשך הפסוק הוא מתרגם באופן דומה: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ" – "לָא אִתְגְּלִי לִי שְׁמָא דַּייָ". כלומר, לפי אונקלוס, אפילו פרעה הרשע הבין שה'-אלהים-אמת לא נגלה באמיתת עצמותו (לא לעיני הבשר ולא במראה הנבואה), ולכן פרעה לא העז להתחצף קמי שמיא אלא בעניין אי-ידיעת שמו ולא בעניין אי-ראיית תמונתו. וכמובן שגם תרגומיו אלה נועדו להרחיק מן ההגשמה.
דוגמה קסד
בשמות (ה, ג) נאמר: "וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ", ושם תרגם אונקלוס: "נִקְרָא עָלֵינוּ" – "אִתְגְּלִי עֲלַנָא", ללמד שה'-אלהים-אמת אינו בא ונקרא ומופיע כדרך בני-האדם, אלא, הוא מתגלה באופנים פלאיים בלבד, וגם התגלות פלאית זו איננה התגלות של אמיתת עצמותו, שהרי אין לו ציור ותמונה שיתגלה בהם וכמו שנאמר במעמד הר סיני: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו) – אלא מדובר בהתגלות נשׂגבה, כגון התגלות באמצעות מלאכים במראה הנבואה, התגלות באותות ובמופתים, וכי"ב. ולעיון נרחב בפועל "אִתְגְּלִי", ראו לעיל בדוגמה קמז, וכן בדוגמה קה, ועוד.
עוד תרגם אונקלוס שם: "וְנִזְבְּחָה לַייָ אֱלֹהֵינוּ" – "וּנְדַבַּח קֳדָם יְיָ אֱלָהַנָא", ושוב רואים שאונקלוס מקפיד לתרגם את למ"ד היחס, כאשר היא מיוחסת לה' יתעלה, במילה "קֳדָם", מה-שאין-כן ביחס לשאר הדברים והעניינים, וכבר ראינו לכך דוגמות רבות (ולדוגמה סמוכה כזו ראו לעיל דוגמה קמח), ושוב אנו רואים את עקביותו המופלאה של אונקלוס ע"ה. כמו כן, גם ראינו דוגמאות רבות לשימוש הנרחב של אונקלוס במלה "קֳדָם" כמילה מקדימה לפני תרגום שֵׁם ה' יתברך, ולעיון במגמה העקבית והרווחת הזו שבפירושו, ראו: בסיכום שבסוף חלק ד.
דוגמה קסה
בשמות (ה, ח) נאמר: "נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ", ושם תרגם אונקלוס: "נֵיזֵיל נְדַבַּח קֳדָם אֱלָהַנָא", ובעניין תרגום למ"ד היחס במילה "קֳדָם", ראו נא בסוף הדוגמה הקודמת.
דוגמה קסו
בשמות (ה, יז) נאמר: "נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "נֵיזֵיל נְדַבַּח קֳדָם יְיָ", ובעניין תרגום למ"ד היחס במילה "קֳדָם", ראו נא בסוף הדוגמה שקדמה לדוגמה הקודמת.
דוגמה קסז
בשמות (ה, כא) נאמר: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְיָ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ", ושם תרגם אונקלוס: "יֵרֶא יְיָ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט" – "יִתְגְּלֵי יְיָ עֲלֵיכוֹן וְיִתְפְּרַע", כלומר יתגלי ה' בגבורתו עליכם וייפרע מכם על שגרמתם לנו לייסורים ואף לסכנת חיים. ושוב אונקלוס מרחיק מן ההגשמה, דהיינו מן האפשרות שניתן לראות את ה' יתעלה, ומסביר שהראייה האמורה כלפי ה' בפסוק איננה ראיית עיניים, אלא התגלות של עונש ומשפט, וכפי שזעקו השוטרים המוכים והמיוסרים כנגד משה ואהרון. וכבר הרחבתי בעניין הפועל "אִתְגְּלִי" וכבר הפניתי שוב ושוב למקום שבו עסקתי בו בהרחבה.
דוגמה קסח
בשמות (ה, כב) נאמר: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי", ושם תרגם אונקלוס: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ" – "וְתָב מֹשֶׁה לִקְדָם יְיָ", ובעניין תרגומה של מילת היחס "אֶל" במילה "קֳדָם" כאשר היא מופנית קמי שמיא, ראו בדוגמות לעיל.
בוקר טוב אדיר
לגבי דוגמא קמט ״ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה״
נראה שאתה מפרש יד חזקה כלפי ה׳ יתעלה והרי ניתן לפרשו כלפי פרעה שמה שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך זה לא מפני שיש לו כוח? וידעתי כי תאמר שזהו פירושו של רש״י שם בפסוק אבל מאונקלוס אין הכרע לפרשו כלפי ה׳ יתעלה בדווקא ואולי נפרשו כלפי פרעה?
יש לך הכרח מאונקלוס לפרש את הפסוק כלפי ה׳ יתעלה?
יישר כוחך
חילך לאורייתא