הנחת זרי פרחים על הקברים

אחד ממנהגי הגויים הידועים ביותר בימינו הוא הנחת זרי וגלגלי פרחים על-גבי הקברים למיניהם. לפי ה-ChatGPT, המקור הראשון למנהג זה הינו בימי יוון ורומא הקדומות, שם הנחת צמחים, עלים ופרחים על הקברים הייתה חלק מטקסי פיוס לאלים או לרוחות המתים. כמו כן, בהזיה הזו האדם ביקש "להאכיל" או להרגיע את רוח המת, או להביע את המשך הקשר עמו. זהו אפוא שורש פגאני מובהק, שממנו נולדו מאוחר יותר המנהגים האירופיים.

בהמשך השתלשלותו של המנהג הוא חדר למיסטיקה הנוצרית, שם הפרח נחשב סמל לנשמה הטהורה. לדוגמה, שושן לבן בנצרות מסמל את טוהר הנשמה, ורד אדום מסמל את אהבת האל או את דמו של ישו, שנשפך כדי לכפר על עוונות האנושות כידוע לפי דמיונם. כללו של דבר, הנחת פרחים הפכה למעשה לסמל בעל משמעות דתית ברוח האמונה הנוצרית.

עד כאן מסקירת ה-ChatGPT, וניתן לסכם ולומר שמדובר במנהג גויים פגאני שיש לו משמעות דתית-תיאולוגית מובהקת, ולכן החדירה שלו לתרבות היהודית מהווה באופן חד-משמעי הליכה בחוקות הגויים, וכֹה פסקי חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, א), בעניינים הללו:

"אין הולכין בחוקות הגויים, ולא מִדַּמִּין להם, לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן, שנאמר: 'וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי' [ויק' כ, כג], ונאמר: 'וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ' [ויק' יח, ג], ונאמר: 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם' [דב' יב, ל] – הכל בעניין אחד הוא מזהיר, שלא יִדַּמֶּה להם. אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם בְּמַדָּעוֹ [=בהשקפות עולמו, ובראשן ידיעת ה', ייחודו, יראתו ואהבתו] ובדֵעותיו [=מידותיו ונימוסיו ואורחות חייו, כלל אופנֵי התנהגותו המאוזנים והמוקפדים], וכן הוא אומר: 'וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים' [ויק' כ, כו]".

ואם הזהירו מפני הליכה בחוקות הגויים בעניינים בעלמא, כמו "מלבוש ושיער וכיוצא בהן", כל-שכן שאסור באיסור תורה חמור להידמות לגויים בעניינים שנוגעים להשקפות עולמם של הגויים הערֵלים, וכל-שכן וקל-וחומר בעניינים שנוגעים ישירות בענייני עבודה-זרה, כאמור. לפיכך, אסור להבנתי באיסור חמור להניח פרחים מכל סוג שהוא על-גבי הקברים, וכל העושה-כן עובר על מצות לא-תעשה דאורייתא, שנוגעת באופן ישיר בענייני עבודה-זרה החמורה.

ומה עם לבישת שחורים בהלוויות?

ובכן, לפי ה-ChatGPT הלבוש השחור כסמל לאבל מקורו בתרבויות רומיות ונוצריות: ברומא וביוון נהגו האבלים ללבוש בגדים כהים כדי לבטא צער וחורבן. הנצרות הקדומה אימצה זאת כסמל לענווה ולכניעה בפני האל. עם השנים, באירופה, השחור נהיה צבע האבל הרשמי, הן בלוויות והן בתקופת האבל (במיוחד במאות ה-17–19). כלומר, הצבע השחור עצמו כסמל לאבל אינו מנהג יהודי במקור, אלא תרבותי-מערבי. אולם, בשונה מהנחת זרי פרחים, להבנתי אין איסור ללבוש שחורים בהלוויות, מפני שלא מדובר במנהג שנוגע ישירות לתיאולוגיה פגאנית וכן מפני שאין ספק שהיו גם יהודים בכל הדורות שלבשו בגדים שחורים בהלוויות.