הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כז)

טרם שאחל אצרף תשובה שכותרתה: "דיון על ספר-האופל והקבלה הפגאנית", ובכן, היה אחד שפנה אלי ושאל: האם תהיה מוכן לדון עם מישהו בפומבי על הזוהר ותורת הקבלה?

וכך השבתי לו:

אסור באיסור חמור להתדיין עם המינים, וכפסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ט): "ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל". ומי שמוכן להתדיין בפרהסיה כנגד תורת ה' ולהצדיק את ספר-האופל הוא מין גמור, שדינו מורידין ולא מעלין. ומי שדוחף לקיים דיון כזה חשוד על המינות (ובזה רמזתי לאותו שואל נוכל אשר מנסה להסית אותי לפעול כנגד הדין וההלכה, והוא הִרבה לקנטר בדבריו והבאתי לקמן רק מעט מדבריו שנועדו לערער את שיקול דעתי).

ואותו אחד המשיך להקשות לפי דמיונו:

שלום, זה נקרא בריחה קלאסית. ראשית אתה קבעת שהם מינים, אך יכולים להשיב שאתה אפיקורוס מכיוון שאתה מבזה תלמידי חכמים (סנהדרין צט), ואתה תשיב להם שאינם תלמידי חכמים. הפתרון הוא לדון כמו שדנו בספר שיר השירים וחלק סברו שהוא צריך גניזה. והצביעות שאתה אומר שמי שמאמין בספר היצירה הוא מין, אז אתה אומר שרס"ג מין, אך משום מה במאמר אתה כותב שהוא "שגה". אהבתי שאנחנו רוצים הוא שוגה ושאנחנו רוצים הוא מין.

וגם מצחיק כי ראיתי שענית לראש ישיבה בתשובה ממש מפורטת, למה דווקא שם כן? אדיר, בתור אדם שמייצג את תורת הרמב"ם הייתי מצפה לטיפה יותר יושר אינטלקטואלי...

וכך השבתי לו:

הנני קובע שהם מינים לפי הגדרות ההלכה שבספר-המדע, ומה אכפת לי מה המינים יֹאמרו עלי? ומה אכפת לי מה אתה תֹּאמר עלי? ואם הם חושבים שאנכי מין ואפיקורוס, אדרבה, עוד יותר טוב, אסור להם לשיטתם להיפגש עמי וכך ניצלתי ממלתעותיהם הארורות... לגבי רס"ג, א) לדעתי הוא לא כתב את הפירוש לספר יצירה; ב) לסבור שהקב"ה ברא את העולם באותיות זה לא בגדר מינות זה בגדר טמטום, וידוע שרס"ג נכשל בכמה הזיות נדירות, וזו אחת מהן.

כמו כן, מצוה להשיב למינים במסגרת של תשובות כתובות, וזאת כדי להרחיק את עם-ישראל מהתעיותיהם ומנזקיהם, אך לשוחח עמהם פנים מול פנים אסור באיסור חמור, כי בדרך זו קל מאד לתעתע ולהתעות – שהרי ניתן לנצח ניצחון רטורי ולא ענייני, ולהראות את השקר כאמת בתעלולים. וזו בדיוק מטרתך, שאיפגש עם איזה כסיל שמומחה ברטוריקה ואכלה את נפשי במחלוקות... והואיל והחשד כלפיך במינות התחזק מאד, לא אאפשר לך יותר להגיב. ושבט לגֵו כסילים. ודרך אגב, מעניין שכל המינים ואתה בכללם, לא כותבים איזה מאמר טוב שיסתור את דבריי... מעניין מאד, כל מה שיש לך לומר זה איזו נקודה רחוקה על רס"ג? האשמות כלליות? זהו? אתה פשוט מגוחך, וכל נבון יבין שאתה כסיל שמתרברב ומחפש לקנטר ותו לא.

דוגמה רס

בהמשך ספר-האופל (מא ע"ב) שורבט כך:

"שבעה היכלות קדושים הם [...] ובכל אחד ואחד נכנסת תפילת הייחוד של מי שיודע לבשֵּׂם לריבונו ולייחד ייחוד בשלמות [ומהו הייחוד הזה? מכשפי האופל 'מסבירים':] שיודע [מי שיודע לבשֵּׂם לריבונו ב'תפילת הייחוד', יודע] להיכנס בכל ההיכלות ולקשור קשרים אלו באלו, רוח ברוח, רוח תחתונה ברוח עליונה, כתוב: 'יְיָ בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ' [יש' כו, טז]".

ההשקפה הרעה הראשונה שעולה משרבוטי מכשפי האופל היא שישנה תפילה שנקראת "תפילת הייחוד" ובה "מי שיודע", דהיינו מכשפי האופל למיניהם, יודעים לבשֵּׂם להקב"ה. הוי אומר, מכשפי האופל במלמולי שפתותיהם הטמאות מסוגלים לגרום להקב"ה הנאה ונחת – שהרי כמו שהיין מבשֵּׂם את האדם ומסב לו עונג, כך המה הטמאים בתפילותיהם מבשְּׂמים להקב"ה, ומסבים לו נחת... ואין צורך לומר שההזיה הרעה הזאת הינה מינות גמורה, הואיל וכל מי שסבור שיש בכוחו להשפיע על בורא-עולם, הלכה למעשה מייחס לבורא-עולם את הגשמיות, כי לא ניתן להשפיע אלא על נפש שכנוסה בגוף, ואף אין שינוי אלא לנפש בגוף.

ואין זו סתם מינות של הגשמה וכיעור, אלא מינות שיש בה גם שחצנות בלתי נתפשׂת, שהרי לפי מכשפי האופל יש בכוחם להסב הנאה ועונג לבורא-עולם, דהיינו יש בכוחם להשפיע עליו ולענג אותו! ומי הם בכלל אשר מעזים להעלות על דעתם שיש בכוחם להשפיע על בורא-עולם, ולא סתם השפעה, אלא השפעת עונג והנאה! וברור שמי שמשפיע השפעת עונג והנאה על זולתו, אף שולט בו במידה רבה, כי מי שיש בידו לגרום לזולתו עונג והנאה, הרי שזולתו תלוי וכפוף לו, בציפייה דרוכה כל העת שהוא יסב לו עונג והנאה, וישפיע עליו שפע של הנאה...

ואם יש בכוחם של מכשפי האופל להסב עונג והנאה לבורא-עולם, ברור שיש לעבוד ולהעריץ אותם שהרי בורא-עולם נתון בידם כאפרוח בציפורני דאה – שהרי הם אלה אשר מסבים לו עונג והנאה, והואיל והמה המפעילים הבלעדיים של אלהים, ברור שחובה להעריצם כאלהים, ולא רק להעריצם, אלא לעבדם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן ולפטם אותם.

ההשקפה הרעה השנייה שעולה מדברי מכשפי האופל, היא עיוות מוחלט של מצות ייחוד ה': לפי המכשפים, "תפילת הייחוד", שהיא ללא ספק עוסקת בייחוד ה' ומממשת לפי דמיונם את מצות ייחוד ה', אינה אלא למעשה קשירת רוחות דמיוניות בהיכלות העליונים, וכדבריהם:

"שבעה היכלות קדושים הם [...] ובכל אחד ואחד נכנסת תפילת הייחוד של מי שיודע לבשֵּׂם לריבונו ולייחד ייחוד בשלמות, שיודע להיכנס בכל ההיכלות ולקשור קשרים אלו באלו, רוח ברוח, רוח תחתונה ברוח עליונה, כתוב: 'יְיָ בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ' [יש' כו, טז]".

והואיל וזיוף יסוד ייחוד ה' נפוץ מאד בספר-האופל והוא אף יסוד מיסודות תורת-האופל, ארחיב בו מעט: ובכן, מצות ייחוד ה' מורָה לייחד את הבורא במחשבה של האדם, אולם לפי מכשפי האופל מצות ייחוד ה' הינה חיבור של הבורא יתעלה עם חלקיו או עם ישויות אלהיות אחרות, ובמקרה דנן היא חיבור וקשירה של רוחות דמיוניות בהיכלות שהמציאו במוחם הקודח! כלומר, ייחוד ה' לפי מכשפי האופל אינו מבטא אחדות מהותית של אמיתת בורא העולמים, אלא חיבור של ה' יתעלה עם שאר חלקיו, או ישויות עליונות דמיוניות, או של רוחות דמיוניות שהזו.

וראוי להוסיף בעניין הפסוק מישעיה שצירפו המכשפים כראיה לדבריהם, ובכן, בישעיה (כו, טז) נאמר כך: "יְיָ בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ", ושם תרגם יונתן: "יְיָ בְּעָקָא הָוַן דְּכִירִין לְדַחְלְתָךְ, בְּעָקַתְהוֹן הֲווֹ מַלְּפִין אֻלְפַן אוֹרָיְתָךְ בִּחְשַׁאי". כלומר, לפי מסורת התורה-שבעל-פה שהנציח יונתן בן עוזיאל בתרגומו, הפסוק מתאר את מצבו של עם-ישראל בעת שיבואו עליו ייסורים קשים בעקבות פשעיו וחטאיו, ומסביר יונתן, שבעיתות הצרה והייסורים עם-ישראל ייזכרו ביראת ובעבודת יוצר הכל, וילמדו את תורת ה' בחשאי, מפני חמת המציק והמעיק.

ומה הבינו מכשפי האופל מן הפסוק? שיש בכוחם של מכשפי האופל ב"תפילת הייחוד" להשפיע על העולמות העליונים ולייחד ולקשור רוחות דמיוניות בהיכלות שהזו במוחם. וזעקה אילמת פורצת מקרבי: מה חושבים לעצמם מכשפי האופל? מי הם בכלל?! וכי מכשפי הזימה והתועבה הללו מסוגלים להזיז את רגלו של יתוש קטן? ואיך הזו בשחץ ליבם שיש להם יכולת להשפיע על העליונים? ואף התגאו בכך שייחודם ושלמותם של העליונים תלויים בפעולותיהם ובמעשיהם של בני האדם – תפישה פגאנית מובהקת אשר רווחה מאד בקרב עובדי האלילים. בקיצור, מכשפי האופל הינם כסילים שחצנים אשר מתפרצים קמי שמיא בגבהות ליבם.

דוגמה רסא

בהמשך ספר-האופל (מא ע"ב) שורבט כך: "היכל הראשון, כתוב: 'וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר' [שמ' כד, י] – סוד הסודות רוח שנקראת 'ספיר', כספיר של אבן טובה נוצצת לשני צדדים: אור אחד עולה ויורד, ואותו אור לבן נוצץ לכל צד, למעלה ולמטה ולארבע צדדי העולם, אור תלוי נסתר וגלוי. מהאור הזה נפרדים ארבעה אורות לארבעה צדדים, וכולם מאירים אור אחד כמנורת הנר שדולק ונוצץ אורות למראה עיני בני אדם. ואתם אורות הנר עולים ויורדים, הולכים ושבים מתוך אותה אש של אור הנר שדולק [...] וכל המאורות נוצצים כמראה נחושת מלוטשת באדם, כמו שנאמר: 'וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל' [יח' א, ז]".

נשים לב, לפי מכשפי האופל הרוח שנקראת "ספיר" מאירה באור גשמי וחומרי! שהרי בנוסף לריבוי של התארים הפשטניים, הם מדגישים שכל האורות הללו מאירים "כמנורת הנר שדולק ונוצץ אורות למראה עיני בני אדם", ומוסיפים שאותם האורות "עולים ויורדים הולכים ושבים מתוך אותה אש של אור הנר שדולק", ולא מסתפקים בזה ומוסיפים: "וכל המאורות נוצצים כמראה נחושת מלוטשת" וכו'. וכל התיאורים הפשטניים והגשמיים הללו מובילים למסקנה הברורה שהרוח שנקראת "ספיר" מאירה באור גשמי וחומרי – ואם כך, גם הפסוק שבו פתחו את שרבוטיהם בעניין זה הוא פסוק פשטני וחומרי בבירור: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר", ובמלים אחרות, אין צל של ספק: לפי מכשפי האופל רגלי הקב"ה הינם רגליים חומריות וגשמיות – וזו חתירה ברורה להגשמה, חתירה מתוחכמת מפני שהיא לכאורה איננה ישירה, אך ריבוי התיאורים הפשטניים בעניין הרוח "ספיר", מובילים קל מהרה להזיה שיש לפרש ולהסביר את הפסוק כפשוטו, דהיינו שיש להקב"ה רגליים, וכדי ביזיון וקצף.

וכדי להבין עד כמה ארורים המה מכשפי האופל, ועד כמה הם סטו מן הדרך שהורה לנו ה' יתעלה ללכת בה בתורה-שבכתב, ובתורה-שבעל-פה שנמסרה לנו על-ידי אונקלוס ע"ה, ראו נא את האמור בדוגמה שיה, מתוך המאמר: "אונקלוס ראש פרשני האמת (חלק כו)":

בשמות (כד, י) נאמר: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר", ושם אונקלוס תרגם כך: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" – "וַחֲזוֹ יָת יְקָר אֱלָהָא דְּיִשׂרָאֵל", נמצא שאונקלוס ע"ה מרחיק מפשט הפסוק אשר עלול להשתמע ממנו הגשמה, כביכול ניתן לראות בעיני הבשר את אלהי ישראל, ואם כן הרי שיש לו גוף ודמות הגוף. ולכן, אונקלוס מלמדנו בתרגומו, שהוא מסורת תורה-שבעל-פה, שהם לא ראו את אמיתת עצמותו של בורא-עולם, אלא את יקרו, דהיינו אור נברא שהקב"ה בורא במקום מסוים כדי לבטא את השגחתו ורצונו באותו המקום. עוד ייתכן לפרש, שראיית הכבוד האמור בתרגומו של אונקלוס מורה על-כך שאצילי בני ישראל השיגו השגות מעמיקות ונעלות מאד ביחס לאמיתתו של בורא-עולם, וכך הסביר רבנו במורה-הנבוכים (א, ד–ה). ובכל העניינים האלה ראו נא: "'וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל' – מה ראו?", "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו – ענווה והכנעה בהשגת ה' יתעלה".

הרחקה נוספת מן ההגשמה הינה בתרגומו למילים: "וְתַחַת רַגְלָיו" שאותן אונקלוס מתרגם: "וּתחוֹת כּוּרסֵי יְקָרֵיהּ", דהיינו במקום "תחת רגליו" אונקלוס מתרגם "תחת כיסא כבודו", ויש בדבריו הרחקה כפולה מן ההגשמה! הנה אפוא הדברים בעניין זה מן המאמר: "כתר או נקדישך?": רבנו הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו מורה-הנבוכים להרחקת הגשמות מהבורא. במסגרת מגמתו זו, הוא מנתח שם (א, כח) את תרגומו הזה של אונקלוס, וכֹ"דְּ:

"אבל אמרוֹ 'וְתַחַת רַגְלָיו' [...] הרי פירוש אונקלוס בו כפי שכבר יָדַעְתָּ [מחובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום], שהוא עשה כינוי 'רגליו' מוסב על הכיסא ואמר: 'וּתחוֹת כּוּרסֵי יְקָרֵיהּ', והבן והתפלא על התרחקות אונקלוס מן הגשמות ומכל מה שמביא לכך ואפילו בדרך רחוקה, לפי שלא אמר 'וּתחוֹת כּוּרסֵיה', לפי שאם יְיַחֵס לו את הכיסא [...] היה משמע שהוא נח על גוף, ויחייב גשמות, לפיכך יֵיחַס את הכיסא ליקריהּ כלומר לשכינה שהיא אור נברא".

כלומר, אונקלוס הרחיק פעמיים מן ההגשמה: פעם אחת כאשר אמר שהרגליים אינן רגלי הבורא יתעלה ויתרומם אלא רגלי הכיסא, ופעם נוספת כאשר אמר שהכיסא בעצמו אינו של הבורא – כי אם יֹאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! לפיכך, אונקלוס תרגם "וְתַחַת רַגְלָיו": תחת רגלי הכיסא שעליו שוכן אור נברא היא שכינת ה' יתעלה. למדנו אפוא, כי אסור לייחס חפצים כגון כיסא או כתר לה' יתעלה – מפני שבזה תתחייב הגשמות! וכמו שאונקלוס ע"ה הרחיק מייחוס חפצים לה' יתעלה, כך ראוי שינהגו מייחדי ה' יתעלה.

דוגמה רסב

בהמשך ספר-האופל (מא ע"ב) שורבט כך:

"משני הרוחות המנצנצים הללו [רוח הספיר שנזכרה לעיל, ועוד רוח דמיונית שנקראת 'לבנה'] נבראו אותם האופנים [דהיינו המלאכים] שהם קדושים, שדמותם כדמות החיות" וכו'.

נמצא שגם המלאכים הינם גשמיים וחומריים, ואין צורך לומר, שאם ה' יתעלה-שמו הוא אל פגאני גשמי וחומרי וכאמור, ברור שגם מלאכיו כך. אלא שההדגשה שגם מלאכיו הם גשמיים, שהרי הם נבראו מכל מיני אורות דמיוניים אשר מאירים באופנים גשמיים וחומריים, ההדגשה הזו מוסיפה ומחזקת את ההזיה שכל העולמות העליונים הינם עולמות של חומר וגוף. והזיה זו היא מן המפורסמות בספר-האופל, וכך הם החדירו את הזיות הנצרות הכעורה לתורת משה.

כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל חזרו על התיאורים בעניין זה אינספור פעמים, וכל זאת להחדיר את ההגשמה – כי רק בהחדרת ההגשמה והגופניות לבורא-עולם יראת השמים נעלמת כליל, הגדֵרות מפני התאוות והתועבות נופלים, ומכשפי האופל חופשיים ללכת בשרירות ליבם.

והנה לפניכם דברי רבנו על המינים בפירושו לחולין (א, ב): "ומינים אצל חכמים הם הכופרים מישראל [כלומר, הם עובדי עבודה-זרה ואף-על-פי-כן רואים את עצמם בגדר ישראל] [...] והם בני אדם אשר טמטמה הסכלות את חשיבתם, והחשיכו התאוות את נפשותם [...] והכת הזו היא כת של ישוע הנוצרי [...] וכל ההולך בשיטתם – 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]".

הוי אומר, חזקה על כל מין שהוא שקוע בתאוות, ובמיוחד בתאוות הכבוד והשׂררה.

עוד כותב רבנו בספרו "מורה הנבוכים" (ב, כג) בעניין תאוות המינים למיניהם ודומיהם: "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".

ולכן מכשפי האופל לדורותיהם טורחים ומתאמצים לזהם את מחשבתו של עמֵּנו בהזיות מינות. כי מי שסוטה אחרי זימת בהמיותו, לעולם ישאף לתאר את ה' כמי שקרוב לבני האדם במידותיו, וזאת כדי להצדיק את שקיעתו שלו בתאוותיו ובזימותיו – שהרי אם האלהים כך, אין לו שום הצדקה לאסור על האדם ללכת בשרירות ליבו ולמלא את תאוותו וזימתו וגרגרנותו מכל הבא לידו: "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [...] כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם [...] עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר, אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט).

דוגמה רסג

בהמשך ספר-האופל (מא ע"ב) שורבט כך: "כשנכלל רוח ברוח [דהיינו כאשר מכשפי האופל מחברים את הרוחות העליונות 'בתפילת הייחוד' שנזכרה בדוגמה רס לעיל], יוצא מהן אור של חיה אחת על ארבעה אופנים, והרי דמותו כאריה שולט על אלף ושלוש מאות רבוא [13 מיליון!] של אופנים אחרים. כנפי הנשר הזה התמנה על כל אותם אופנים. בארבעה גלגלים נוספים כל אחד ואחד מאותם ארבעה, בכל גלגל וגלגל שלושה עמודים, והם שנים-עשר עמודים בארבעה גלגלים, רוח זו שולטת על הכל [...] ורוח זו עומדת לכולם, והרי ממנה ניזונים".

פשש... שמעתם? מכשפי האופל כשהם מייחדים את הרוחות הם יוצרים חיות בעליונים! ולא סתם חיות, אלא חיות ששולטות על עשרות מיליונים של מלאכים, ולא רק שולטות, אלא החיות שהם בוראים, מהן אף ניזונים כל עשרות מיליוני המלאכים! וכמה שחץ ותיאורים פשטניים!

דוגמה רסד

בהמשך ספר-האופל (מא ע"ב) שורבט כך:

"ארבעה האופנים הללו [...] מסתכלים לארבעה צדדים של אותה החיה שעומדת מעליהם [הוא האריה השולט אשר מכשפי האופל מדמיינים שהם יוצרים ב'תפילת הייחוד' שנזכרה לעיל] [...] כשנוסעים אותם גלגלים נשמע קול נעימות בכל אותם צבאות שלמטה [...] תחת היכל זה נפרדים צבאות החוצה לכמה צדדים של רקיעים שלמטה, עד שמגיעים לכוכב של שבתאי, כולם מסתכלים להיכל זה, משם ניזונים [...] וזהו היכל שנקרא 'לבנת הספיר'".

ושוב דברי הגשמה מכוערים מאד, ואסביר: ברור כשמש מן הקטע לעיל שההיכל שנקרא "לבנת הספיר" הינו היכל שמצוי בעולם החומר, שהרי הוא סמוך "לכוכב של שבתאי"! ואם כך, ברור גם כן כשמש שיש להקב"ה רגליים, כי אם "לבנת הספיר" הינה מקום מסוים בעולם החומר (סמוך לכוכב שבתאי), ברור שגם רגלי הקב"ה שנאמר בפסוק שהן מעל ההיכל הזה, ברור שגם הן רגליים חומריות: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמ' כד, י). ולא יעלה על הדעת שמדובר במשלים וחידות, שהרי ריבוי התיאורים הפשטניים אשר חוזרים שוב ושוב לתאר את אותו העניין, מעידים כאלף עדים על-כך שלא מדובר במשלים וחידות, אלא על חתירה מובהקת להגשמה, ואף לא הבאתי את כל התיאורים הללו, רק מעט-מזער מהם.

זאת ועוד, אם מקומו של הקב"ה הינו מעל להיכל "לבנת הספיר", והיכל זה הינו מקום מוגדר בעולם החומר, הרי שיש להקב"ה מקום בעולם החומר, ואם יש מקום להקב"ה בעולם החומר הרי שהוא בהכרח גוף! ואם תשאלו: ומדוע ייחוס מקום-מוגדר להקב"ה הינו בגדר הגשמה? ובכן, הואיל ומדובר בעניין יסודי מאד בתורת משה, דהיינו החובה להרחיק מה' יתעלה כל מאפיין חומרי וגשמי, ובכלל זה שלילת ייחוס מקום מה' יתעלה; והואיל ומכשפי האופל נוהגים לתאר את העולמות העליונים כעולמות של חומר ואף מייחסים להקב"ה מקום מוגדר בעולם החומר – ראיתי לנכון להרחיב בחלק זה בעניין חשיבות שלילת המקום מה' יתעלה שמו:

כל מי שמתאר את בורא-עולם כמי שיושב בפנתיאון דמיוני בשמים, או בכל מקום שיש לו זיקה לעולם החומר, בהכרח מתארוֹ כאלוה בעל גוף, שהרי כל דבר שתופס שטח מוגדר במציאות החומרית שלפנינו הוא בהכרח חומר. והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, נב), שמסביר את נחיצותה של הרחקת ההגשמה בעניין שלילת היחס שבין הבורא יתעלה למקום ולשטח:

"והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] למקום [...] אלא שכאשר נדקדק ונדייק בָּעִיוּן יתברר [...] שה' יתעלה אין יחס בינו לבין [...] המקום [...] [כי] ה' יתעלה אינו גוף [...] ולכן [...] אין יחס בינו לבין המקום".

מדברי רבנו עולה בבירור, כי רק עצם גופני וממשי ניתן לתארוֹ ביחס למקום פלוני, כלומר רק גוף ניתן להניחוֹ ולהציבוֹ או לתארוֹ כמצוי במקום מסוים ומוגדר. ומי שסבור ואפילו בתת-המודע שהקב"ה מצוי בשמים לדוגמה, בהכרח סבור שה' הוא גוף שתופס מקום במרחב היקום.

והנה לפניכם עוד שלוש פְּסקות מדברי רבנו במורה (א, י):

"ולפי שאנחנו מקהלות בני האדם בשפל השפלים במקום ובמעלת המציאות ביחס לסובב אותנו [כל מה שמעבר לעולם-הזה], והוא יתעלה נעלה על כל נעלה באמיתת מציאות וגדולה ורוממות לא עליונות מקום, ורצה יתעלה [...] להגיע מדע מאיתו ושפע נבואה על אחדים ממנו, אז קרא ניחת [=ירידת, והכוונה להגעת] החזון על הנביא או השראת השכינה במקום מסוים: 'ירידה', וקרא הסתלקות אותו המצב הנבואי מן האדם או סילוק השכינה מן המקום: 'עליה'. אם כן, כל 'ירידה ועליה' שתמצאם מיוחסים לבורא יתעלה אין הכוונה בהם אלא עניין זה.

וכן אם חלה מכה על אומה או על אקלים כפי רצונו המוקדם [דהיינו כפי שיפוטו המדוקדק], אשר מקדימים ספרי הנבואה לפני תיאור אותה המכה, שאותם האנשים פקד ה' מעשיהם ואחר-כך הביא עליהם את העונש – הרי הוא מכנה גם את העניין הזה בירידה, מפני שהאדם קל מכדי שיפקדו מעשיו וייענש עליהם אלמלא הרצון. וכבר נתבאר זה בספרי הנבואה, ונאמר: 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ' וכו' [תה' ח, ה], רומז לעניין זה, ולפיכך כינה את זה בירידה, אמר: 'הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם' [בר' יא, ז], 'וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹת' [שם, ה], 'אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה', וכל העניין [של הפֹּעל ירידה] הוא חלות העונש באנשי העולם השפל.

אבל העניין הראשון, כלומר עניין החזון וההיעלות [=סילוקו של החזון] רבים הם: 'וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ' [במ' יא, יז], 'וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי' [שמ' יט, כ], 'יֵרֵד יְיָ לְעֵינֵי כָל הָעָם' [שמ' יט, יא], 'וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים' [בר' לה, יג], 'וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם' [בר' יז, כב]. אבל אמרוֹ: 'וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים' [שמ' יט, ג] הרי הוא מן העניין השלישי [=חלות הנבואה] נוסף על היותו גם [מתאר את משה רבנו אשר] עלה אל ראש ההר אשר חנה עליו האור הנברא, לא שה' יתעלה יש לו מקום שעולים אליו או יורדים ממנו, יתעלה מדמיונות הסכלים לעילא לעילא".

רבנו מדגיש אפוא שכל "עליונות" שמתוארת בכתבי-הקודש איננה "עליונות מקום" חלילה, כמו כן, ניתן ללמוד ממושג זה כמה השקפות חשובות: א) האדם ועולמו בשפל השפלים ביחס למעלת מציאות שאר הנמצאים, כגון המלאכים; ב) אפסיותו של האדם כל-כך מאופסת ומוחלטת, שלא היה ראוי כלל לפקוד את מעשיו, אלמלא רצה הקב"ה בכך, ברצון המיוחד לו שאין אנו יודעים היאך הוא; ג) למרות אפסיות מין האדם, הקב"ה פוקד את מעשיו, וחסד גדול הוא למין האדם; ד) כן ניתן ללמוד מעניין זה מידה טובה של הכנעה וענווה לפני ה' יתעלה, שעשויה ואמורה להתפתח למידת הענווה גם כלפי בני האדם הכשרים הראויים לכך.

ואצרף עוד דוגמה מהלכות יסודי התורה (א, ו) שם פוסק רבנו כך: "הרי מפורש בתורה ובנביא [דב' ד, לט; יהו' ב, יא] שאין הקדוש-ברוך-הוא גוף וגויה, שנאמר: 'כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד' – והגוף לא יהיה בשני מקומות". מכאן המסקנה, שאם אנחנו אומרים על הקב"ה שהוא נמצא במקום מוגדר ומסוים במציאות הרי שהוא בהכרח בעל גוף, כי כל מי שניתן להגדירו ולהניחו במקום מסוים הוא בהכרח גוף שתופס מקום במציאות.

"כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מ"א ח, כז), "כֹּה אָמַר יְיָ: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?" (יש' סו, א). ועוד בעניין התארים שמייחסים מקום לבורא-עולם, ראו נא: "תורת שלילת התארים – תארי החיוב"; כמו כן, הרחבתי בעניין זה במאמר: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים – לאן הוא עלה?". ולאחר כל זאת, ראו נא גם את דברי רבנו במורה (א, ע):

"ולשון חגיגה [יב ע"ב], אמרוּ [חכמים ע"ה]: ערבות רם ונישא שוכן עליו, שנאמר: 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת', ומנא לן דאיקרי שמים? כתיב הכא: 'לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת' וכתיב התם: 'רֹכֵב שָׁמַיִם'. הנה נתבאר, כי כל הרמז לגלגל אחד, והוא המקיף את הכל [...] והתבונן אמרם: 'שוכן עליו' ולא אמרוּ 'שוכן בו', כי אילו אמרוּ 'שוכן בו' היה זה מחייב לו מקום, או שיהיה [האל יתברך] כוח בו [בדומה לאדם שהוא כוח בגוף, דהיינו נפש שכנוסה בגוף], וכמו שדימו כיתות ה'צאבה' שה' רוח הגלגל, והרי באמרם 'שוכן עליו' ביארו שהוא יתעלה נבדל מן הגלגל ואינו כוח בו".

בסוף דבריו האחרונים רבנו מצביע על נקודה חשובה מאד, ואסביר: לדעת רבנו, במסכת חגיגה שם (יב ע"א), חכמים ע"ה בחרו דווקא בביטוי: "שוכן עליו", ולא בחרו בביטוי: "שוכן בו", מפני שהביטוי: "שוכן בו" מוביל קל מהרה לאחת משתי הזיות מינות: 1) או שהקב"ה שוכן במקום מסוים, ואם הקב"ה יתרומם שמו שוכן חלילה במקום מסוים, הרי שהוא בהכרח חומר וגוף, כי רק חומר וגוף תופס מקום במרחב היקום החומרי; 2) או שהקב"ה הוא כוח מופשט שכנוס במקום מסוים, כמו נפש האדם או נפש הבהמה אשר כנוסים בחומר וגוף. ואם כך, הרי שהקב"ה הוא בהכרח גוף, שהרי הוא מורכב מכוח, דהיינו מרוח או נפש, שכנוסים בחומר. כללו של דבר, בנוסחם הקדום חכמים ע"ה ביקשו לשלול את ההגשמה מה' יתעלה שמו!

נוסח רבנו לעיל הינו מרגלית יקרה לכל מבקשי ה' באמת, ולא רק בשל התובנות המחשבתיות הטהורות אשר הוא מרומְמֵנו אליהן, אלא לא פחות מפני שבמהדורת המינות של ווילנא זייפו כמנהגם את הנוסח המקורי שהיה בידי רבנו, וכך אמרו שם זייפני ווילנא: "מלך אל חי רם ונישא שוכן עליהם [על המלאכים] בערבות". כלומר, הקב"ה שוכן בערבות דהיינו במקום מסוים, ואין דרך להימלט מאחת משתי הזיות המינות שראינו לעיל, דהיינו: או שהקב"ה שוכן באופן ממשי חומרי וגופני בערבות, או שרוחו או נפשו כנוסים שם, בדומה לנפש האדם והבהמה. ותודה לאל יתברך שמו שזכינו לנוסחו הטהור של רבנו, גם כדי ללמוד את דרך האמת והשקפות האמת בעניין ייחוד ה', וגם כדי לחשוף ולהוקיע את זיופי המינים האירופים מחריבי תורתנו.

ועוד בעניין זה ראו: "'רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ' – וכי השמים רכובו?".

דוגמה רסה

בהמשך ספר-האופל (מב ע"א) שורבט כך:

"רוח זו הכוללת רוח אחרת שנייה עולה ויורדת, אורה שלא שוכך לעולמים כאור השמש [...] אין מי שעומד עליה פרט לרצון של איש צדיק באותה תפילה [='תפילת הייחוד' שנזכרה לעיל] שנכנסת באותו היכל ועולה לקשור קשרים בשלמות עם הרוח הזו כראוי [...] ועולה [=הרוח עולה עם התפילה] להתקשר בקשר של ההיכל השני, להתכלל ברוח אחרת עליונה שעליו".

ושוב אנו רואים את השפעתם העצומה של מכשפי האופל בתפילותיהם המתועבות, כאילו יש בכוחם לשדד את כל מערכות ההיכלות העליונים, ואין גבול לשחצנותם ולטומאת לבבם.

דוגמה רסו

בהמשך ספר-האופל (מב ע"א) מכשפי האופל ממשיכים להתרברב ביכולתם לשדד את מערכות העליונים, והבאתי רק מעט מזער מאינסוף ההזיות המגוחכות ששורבטו ועורבבו שם כמו סלט פירות ים, ברם בהמשך שם הם גם קובעים מי-הוא-זה אשר מסוגל לפעול את כל הפעולות המופלאות הללו בעליונים שראינו לעיל, ולא תאמינו, לשיטתם כל מי שיודע לדקלם משניות יודע בהכרח גם לשדד ולערבב את כל מערכות השמים העליונות לפי דמיונם!

והנה מה ששרבטו השוטים בהמשך דבריהם: "מי שקורא ושונה ששה סדרי משנה [אפילו בלי שום פירוש! כלומר אפילו מבלי להבין מאומה!], זהו מי שיודע לסדר ולקשור קישור של ייחוד של ריבונו כראוי, אלה אותם שמקדשים השם הקדוש של ריבונם בכל יום תמיד". ולא לחינם מכשפי האופל קבעו רף נמוך מאד-מאד לדרגה הגבוהה הדמיונית הזו של שידוד כל העולמות העליונים – וזאת מפני שרמתם השכלית והאנושית של מכשפי האופל נחותה מאד, במיוחד בדור הקודם של המכשפים, וכל בר-דעת שיתבונן על התנהלותו של הבבא-סאלי וחיבתו הרבה לטיפה המרה יבין כבר במי מדובר. אמנם, בימינו הם מתוחכמים יותר מפני שלמדו גמרא בישיבות המינות, ורתמו את המשא והמתן התלמודיים לפיתוח דרכי ההתעייה והתחכום.

ודרך אגב, הכרתי לא מעט זקנים תימניים אשר בקיאים מאד בדקלום משניות מבלי להבין מהן מאומה, וכולם הינם זקנים כסילים ובוערים עד מאד, אשר רמתם האנושית רק מעט יותר מן הבהמה. הם יכולים לחבק ולנשק אותך ולעזור לך כמו שהבהמה עוזרת לאדם, אך אינך יכול לדבר עמהם מאומה בענייני דעת וחכמה, ואפילו הבסיסיים ביותר, ריקים ומרוקנים לחלוטין.

נקודה נוספת, לא לחינם מכשפי האופל מלעיטים אותנו בספר-האופל בהזיה שהם מסוגלים לשדד ולערבב את כל מערכות השמים, ולהפוך את כל ההיכלות העליונים – ומטרתם בזאת פשוטה מאד: הם מבקשים להחדיר אימה ויראה מפניהם, שהרי אם יש בכוחם לשדד את מערכות השמים הנשׂגבות, ברור שיש בכוחם לשדד את מערכות הטבע הארציות ולשעבדן לכל גחמותיהם. והואיל והם מכשפים גדולים ונוראים, חובה דתית ואנושית ומוסרית היא להתיירא מפניהם כאלהים, ולא פחות חשוב, להגיש להם תקרובות ומנחות, דהיינו לממנם ולפטמם כאילו היו הכהן הגדול... ובמלים פשוטות: הם הפכו את עצמם בזה לעבודה-זרה!

דוגמה רסז

בהמשך ספר-האופל (מב ע"ב) ובכל הדפים הסמוכים לעיל ולקמן שם מכשפי האופל מאריכים מאד בתיאורים מבהילים ומפליאים על המתרחש בעולמות העליונים כתוצאה מתפילתו של הצדיק אשר התפלל ב"תפילת הייחוד" שנזכרה לעיל, וטרם שאגיש לפניכם דוגמה נוספת לכך אעיר: שאפילו הנביאים במשליהם החידתיים כמו יחזקאל ע"ה, לא תיארו בצורה כל-כל מפורטת את המתרחש בעולמות העליונים, וכל דבריהם בקיצור כראוי למשל ולחידה. אולם, מכשפי האופל ביקשו להראות שהם נביאים ומכשפים יותר גדולים מהנביא יחזקאל, ולכן הם לקחו את נבואת המרכבה של יחזקאל והעמיסו עליה עוד הזיות למכביר, כאילו יחזקאל "קטן עליהם", שהרי ככל שהם מרבים לתאר את המתרחש בעליונים כך הם כאילו גדולים יותר...

ורברבנותם אינה יודעת שׂבעה, והמתבונן שם יראה עד כמה הרחיקו ללכת בשחץ ליבם.

על-כל-פנים, בהמשך ספר-האופל (מב ע"ב) שורבט כך:

"אלו הארבע חיות שלמעלה [אשר הן ומעשיהן מתוארות בהרחבה רבה שם], כולן מתלבשות זו בזו [כלומר מתאחדות], ונכנסים אותם אופנים שלמטה לתוך החיות הללו שלמעלה כלולים אלה באלה [האופנים מתאחדים עם החיות המאוחדות]. רוח זו שנכללה באותן רוחות [=אחת הרוחות מההיכלות העליונים שהתאחדה עם רוחות אחרות], לוהטת ועולה להיאחז למעלה [דהיינו להמשיך ולהתאחד עם רוחות עליונות יותר מההיכלות העליונים יותר, וכל זה גרמה להן 'תפילת הייחוד' שנזכרה לעיל], ועומדת להתאחד ולהתקשר ברצון האיש הצדיק באותה תפילה שמתפלל, שכשעולה ונכנסת באותו היכל, לוקח הכל [התפילה של הצדיק משתלטת על כל הרוחות והחיות והאופנים והיא מאחדת את כולם לפקודתה], וכולם נוטלים יחד עמה ונכללו זה בזה עד שנכללים באותה רוח [...] ואותה רוח נוטלת ברצון של קשר הייחוד של התפילה שמייחדת הכל, עד שכולם מגיעים להיכל השלישי [וכך הם מטפסים ועולים עד להיכלות העליונים ביותר, ומכשפי האופל האריכו מאד בשלבי ההתעלות הדמיוניים הללו של הרוחות, שעולות ולוהטות ומתאחדות והכל בעקבות 'תפילת הייחוד'] כלולים זה בזה" וכו'.

ואין לי צורך לחזור ולבאר עד כמה מדובר בטמטום פגאני, למעט נקודה אחת: בהמשך דבריהם מכשפי האופל מתארים את הרוחות והחיות והאופנים יורדים ועולים ומתערבבים זה עם זה, "עד שהגיעו לכוכב צדק, ושם כמה ממונים על העולם", והבאתי את המשפט הזה כדי להראות שההזיות הללו כלל אינן משל! שהרי הם קושרים את כל החיזיון המעֻוות הזה למקום מסוים ומוגדר בעולם החומר, בדיוק כמו שעשו לעיל בדוגמה רסד כאשר תיארו את הרוחות והחיות וכו' מגיעות בסמוך לכוכב שבתאי – ואם כך, ברור כשמש שלא מדובר במשל אלא בתיאור-מסע ממשי ומוחשי אשר מתרחש למעלה מראשינו ברקיעי השמים, שהרי אם הרוחות והחיות וכו' נעות ביקום ברור שהן יצורים חומריים בעלי גוף, כי רק חומר נע ומתמקם ומוגדר ביקום החומרי וכמו שראינו לעיל בהרחבה בדוגמה רסד. יתר-על-כן, אם הרוחות והחיות נעות ביקום הקרוב אלינו ומגיעות ממש עד לכוכבי הלכת צריך לראות אותם בטלסקופים בימינו, ואולי כדאי לשלוח בקשה לנאס"א שינסו להתחקות אחרי הרוחות הללו, כי רבות הן "תפילות הייחוד" של מכשפי האופל, וצריכה להיות תנועה ערה מאד של רוחות וחיות ואופנים בשמים, לדעתי צריכים להיות פקקים של ממש, מרוב תפילות הייחוד של מכשפי האופל המטומטמים...

דוגמה רסח

בהמשך ספר-האופל (מב ע"ב) המכשפים מתארים את ההיכל השלישי שהוא היכל נוגה, הם מתארים את גווניו והאורות שיוצאים ממנו, ומוסיפים שהרוח שבהיכל הזה אינה מאירה עד שהאורות שלמטה עולים "ואותו רצון של התפילה נושא את כולם, [רק] אז אותו אור יוצא מתוך אותה רוח", וכמובן שאותו הרוח, לאחר שהתפילה חדרה לתוכו, "לא עומד להתיישב אלא בתוך ההיכל הרביעי שהשתוקקותו לעלות לתוכו". וברור שמי שמתפלל מתוך הזיה שתפילתו עולה להיכלות ולרוחות ולחיות ולאופנים לאין מספר, משתף שם שמים עם דברים אחרים...

הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כז).pdf

הורידו את PDF • 240KB