אחד מן הטקסטים המפורסמים ביותר בעולם האורתודוקסי המהובל הוא טקסט האשכבה. מדובר בתפילה לה' שירחם ויחוס על המת ויכניסוֹ לחיי העולם-הבא ('ולחיי העולם-הבא יזמינהו') או שייתן לו חלק טוב יותר בחיי העולם-הבא אם הוא לא נדון לדיראון עולם ('וחולקא טבא לחיי העולם-הבא'), וכן שיקים אותו בתחיית המתים ('לקץ הימין יעמידהו'). תפילה זו זכתה לפרסום רב מפני שבאמצעותה משלשלים מזומנים לקופת בית-הכנסת ולכיסם של העסקנים והגבאים העוסקים במלאכתם "לשם שמים" (וראיתי גבאים אשכנזים שהתעשרו עושר גדול מאד ב

תחילה יש להזכיר שהיין שידובר עליו לקמן אינו אלא יין חי, לא מבושל ולא יין שעירבו בו דבר ממותק. כלומר, כל האיסור האמור הוא אך ורק ביין חי שראוי להתנסך על גבי המזבח, וכפסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יא, ו–ז): "אין מתנסך לעבודה-זרה אלא יין שראוי להיקרב על גבי המזבח, ומפני זה כשגזרו על סתם יינם וגזרו על כל יין שייגע בו הגוי שיהיה אסור בהניה, לא גזרו אלא על היין שראוי להתנסך. לפיכך, יין מבושל של ישראל שנגע בו הגוי – אינו אסור, ומותר לשתותו עם הגוי בכוס אחד, אבל יין מזוג, ויין שהתחי

נושאי הדת האורתודוקסית אינם חדֵלים לתעתע ולקעקע את תורת משה, ואפילו שמדובר בחילול שם שמים גדול ועצום שלא היה כמותו מאז שזכינו לשוב אל ארץ-ישראל, הם אינם נרתעים ואינם בוחלים בכל אמצעי כדי להשחית ולחלל את תורת ה' צבאות בדבר החמור ביותר – והוא ההשתמטות המקוממת של המינים וצאצאיהם מהשתתפות במלחמת מצוה. ולא רק מהשתתפות במערכי המלחמה הקדמיים והאחוריים הם משתמטים ביד רמה ובעזות פנים, גם את ההשתתפות במערכי התמיכה האזרחית הם מוקיעים, כגון שירות אזרחי. במאמר זה אבקש להתייחס לנקודה מסוימ

ברצוני לפתוח בסיפור קצר. לאחרונה התווכחתי עם יושב בישיבה לשעבר אשר כפר בעיקר ויצא ממסגרת הדת. הוויכוח היה בעניין אמיתת מציאותו של ה' יתרומם ויתעלה. אותו חרדי לשעבר טען בלהט, כי הקב"ה אינו קיים במציאות, לדעתו כל הדתות הן המצאה, ובכללן גם דת משה שאותה המציא משה רבנו או אדם אחר. במהלך הוויכוח שמתי לב לדבר מדהים! אותו כופר התעקש בעקשנות מופתית שהקב"ה כלל לא קיים במציאות ושהאמונה בו היא הזיה מוחלטת. ברם, כאשר עברנו לדבר מעט על רש"י ועל קנייבסקי שר"י, הוא נחרד והזדעזע ולא הסכים לקב

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (מש' א, ח–ט), ושם פירש רס"ג בפירושו הקצר: "תּוֹרַת – הוראת; לְרֹאשֶׁךָ – על ראשיך; גַּרְגְּרֹתֶיךָ – 'גבב' ['והוא חלק הצוואר שלצד פני האדם. ובספרו האמו"ד (י, יד) כתב רס"ג, שאותם הסוברים שצריך אדם להקדיש עצמו רק לחכמה, למדו מפסוק זה שצריך להתקשט בחכמה כפנינים וכמרגליות שעל המלכים' (קאפח שם)]", והוסיף שם רס"ג בפירושו הארוך: "דרך העבריים לייחס שני דברים לשני

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פג, סיוון תשמ"ד, עמ' 2]. ביום א' בניסן שנה זו נתקיים כנס תרבות בבית ברבור בתל-אביב לציון שנת העשרים לייסוד אפיקים. זהו אירוע ראשון מסדרת אירועים שיתקיימו במשך השנה לציון פעילות אפיקים בתחומי החברה והתרבות. הכנס נפתח בהקראת שיר מאת המשורר רצון הלוי שהעניק ממד של השראה ספרותית וחגיגיות מלבבת. מר שלמה מדמון, חבר הנהלת תמ"י [='תנועת מסורת ישראל', מדמון היה פעיל פוליטי מרכזי במפלגה זו, שבאותם הימים שירתה בכנסת בממשלתו של בגין], בירך במלים נרגשות את

דוגמה תמז בדוגמה זו אבחן את פירושו של רש"י לפסוק בשמות (טו, ח) והואיל וכבר ייחדתי לפירושו זה מאמר נפרד, ראיתי לנכון לצרפו לפניכם כמות שהוא, בתוספת מעט ראיות ושיפורים. ראית דרדעי חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו בעבר שלח אלי אחד מן החוקרים הדרדעים האורתודוקסים האוכלין מן התורה, את פירושו של רש"י לשמות (טו, ח). הוא נפנף בו נגד פני כמוצא-שלל-רב, ובתרועת ניצחון "הוכיח" לי לפי דמיונו שרש"י לא היה מגשים, אלא לפי דבריו, והנני מצטט: "רש"י האמין באי-גשמות הבורא בדיוק כמו הרמב"ם", אתם שומעים

דוגמה תלד בשמות (יג, יח) נאמר כך: "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", ושם פירש רש"י: "וַיַּסֵּב – הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה", וכמה עקום פירושו, שהרי אם הוא היה עומד לפני מלך-בשר-ודם ואומר לפניו לפני כל העם שהוא הסב את העם "מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה" המלך היה מסיר את ראשו מעליו מיניה וביה... ואיֵּה כבודו של מלך מלכי המלכים? איה האהבה כלפיו? איה היראה מפניו? אלא, רק מין שיכור ונבער מסוגל להתנס

בעלון "אור השבת" (לפרשת כי תצא, יד באלול תשע"ט) פורסם מאמר של אהרן בדיחי, מעסקני הכמורה האורתודוקסית רודפת הבצע והשׂררה. המאמר נקרא: "פניה למלאכים בתפילה". נעיין תחילה במאמרו הקצר, ולאחר מכן נדון בדבריו ונמשיך בנושא הנדון. הנה אפוא תחילה דבריו, כפי שפורסמו בעלון "אור השבת": שאלה: האם צריך לדלג ב"אשמורות" על הפיוטים "עשה למען מלאכיך המשרתים פניך", וכן על "אראלי מרומים בשיר ושבח קמים"? תשובה: פיוטים אלו אין ידוע מי חיברם, אך הם קדומים ומופיעים כבר בסידורי התפילה הראשונים שנכתבו