אימתי נאסר יינם של מחללי שבת בפרהסיה?
- אדיר דחוח-הלוי
- לפני 51 דקות
- זמן קריאה 4 דקות
תחילה יש להזכיר שהיין שידובר עליו לקמן אינו אלא יין חי, לא מבושל ולא יין שעירבו בו דבר ממותק. כלומר, כל האיסור האמור הוא אך ורק ביין חי שראוי להתנסך על גבי המזבח, וכפסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יא, ו–ז): "אין מתנסך לעבודה-זרה אלא יין שראוי להיקרב על גבי המזבח, ומפני זה כשגזרו על סתם יינם וגזרו על כל יין שייגע בו הגוי שיהיה אסור בהניה, לא גזרו אלא על היין שראוי להתנסך. לפיכך, יין מבושל של ישראל שנגע בו הגוי – אינו אסור, ומותר לשתותו עם הגוי בכוס אחד, אבל יין מזוג, ויין שהתחיל להחמיץ ואפשר שיישָּׁתֶה: אם נגע בו – נאסר. הורו גאוני המערב, שאם נתערב בְּיֵין ישראל מעט דבש או מעט שאור, הואיל ואינו ראוי למזבח – הרי הוא כמבושל או כשיכר ואינו מתנסך, ומותר לשתותו עם הגוי".
***
נחל אפוא, בהלכות עירובין (ב, טז) חז"ל ורבנו פוסקים כך: "ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה [...] – הרי הוא כגוי לכל דבריו", ולענייננו, מחלל שבת בפרהסיה הרי הוא כגוי אשר אוסר כל יין חי שהוא נוגע בו, דהיינו בנוזל היין עצמו, וכפסק חז"ל ורבנו בהלכות מאכלות אסורות (יא, ב): "יין הגויים שאין אנו יודעין אם נתנסך או לא נתנסך, והוא הנקרא 'סתם יינם' – אסור בהניה כיין שנתנסך, ודבר זה מגזירת סופרים הוא. והשותה מסתם יינם רביעית – מכין אותו מכת מרדות. וכל יין שייגע בו הגוי – הרי זה אסור, שמא ניסך אותו, שמחשבת הגוי לעבודה-זרה. הא למדת, שֶׁיֵּין ישראל שנגע בו הגוי – דינו כסתם יינם, שהוא אסור בהניה".
הוי אומר, אך ורק יין שמחלל השבת בפרהסיה (להלן: חילוני) נגע ביין עצמו, לא בבקבוק, אלא ביין עצמו – נאסר מדברי סופרים. כמו כן, הואיל והחילוני אינו עובד עבודה-זרה בפועל, הקלו חכמים שאם הוא נגע ביין בלא כוונה, אינו אוסר אותו, וכמו שפוסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יא, ג–ה): "גוי שנגע ביין שלא בכוונה, וכן תינוק גוי שנגע ביין – אסור בשתייה ומותר בהניה [...] וכן כל גוי שאינו עובד עבודה-זרה, כגון אלו הישמעאלים – יֵינן אסור בשתייה ומותר בהניה, וכן הורו כל הגאונים. אבל הנוצרים – עובדי עבודה זרה הן, וסתם יינם אסור בהניה. כל מקום שנאמר בעניין זה שהיין אסור, אם היה הגוי שנאסר היין בגללו עובד עבודה-זרה – הרי הוא אסור בהניה; ואם אינו עובד עבודה-זרה – הרי הוא אסור בשתייה בלבד. וכל מקום שנאמר 'גוי' סתם, הרי זה עובד עבודה-זרה". נמצא, שחילוני שנגע ביין שלא בכוונה, היין מותר! שהרי אך ורק לגבי גוי עובד עבודה-זרה נאמר שאם נגע שלא בכוונה, אסור בשתייה ומותר בהנאה, הוי אומר: חילוני, הואיל ואינו עובד עבודה-זרה, אם נגע ביין שלא בכוונה מותר אף בשתייה! זאת ועוד, ביחס לחילוני, בכל מקום שנאמר שהיין אסור, אין זה אלא בשתייה ולא בהנאה.
והנה עוד הלכה בעניין זה בהלכות מאכלות אסורות (יג, י):
"ייראה לי, שכל מקום שאמרנו בעניין יין שלנו שהוא אסור בשתייה ומותר בהניה, מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי – בְּשֶׁהָיָה הגוי עובד עבודה-זרה, אבל אם היה איסורו בגלל גוי שאינו עובד עבודה-זרה, כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית – הרי זה מותר בשתייה, וכן כל כיוצא בזה [=כלומר, מחלל שבת בפרהסיה שאינו עובד עבודה-זרה אשר נגע ביין שלנו בלא כוונה, נגיעתו אינה אוסרת את היין במאומה, לא בשתייה ולא בהנייה]".
***
ובהלכות מאכלות אסורות (יב, א ואילך) רבנו מבאר את עניין איסור הנגיעה, וכֹדְּ: "כיצד היא הנגיעה שאוסר בה הגוי היין? הוא שייגע ביין עצמו [...] וישכשך. [...] וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו, אף-על-פי שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין – נאסר היין. נטל הכלי של יין והגביהו ויצק היין, אף-על-פי שלא שכשך – נאסר. [...] הגביה, ולא שכשך ולא נגע – מותר. גוי שהיה אוחז הכלי בקרקע וישראל צק לתוכו יין – היין מותר, ואם נדנד הגוי הכלי – נאסר היין. כלי סתום – מותר הגוי לטלטלו ממקום למקום, ואף-על-פי שהיין מתנדנד, שאין זו דרך הניסוך".
כללו של דבר, אם החילוני נגע ביין עצמו בכוונה, או נדנד כלי פתוח שיש בו יין, או הגביה כלי פתוח שיש בו יין ומזג ממנו – רק בזה החילוני אוסר את היין בשתייה (אך לא בהנייה כאמור). אולם, אם החילוני נגע או הגביה או טלטל בקבוק יין סגור – היין לא נאסר, ואפילו אם החילוני הגביה בקבוק יין פתוח, ועדיין לא מזג ממנו ולא נדנדוֹ-שכשכוֹ – היין לא נאסר. ואף שמדובר בעניין שנוגע לעבודה-זרה ורבות הן הלכותיו, הואיל ומדברי סופרים הוא – ספקוֹ לקולא. כמו כן, מותר למחלל שבת בפרהסיה לפתוח בקבוק יין, וכל שנאסר עליו הוא למזוג או לשכשך.
ויתרה אף מזאת, ראו נא את דברי חז"ל ורבנו בהלכות מאכלות אסורות (י, ג): "העביר [הגוי] כלי חרשׂ פתוח מלא יין – אסור שמא ייגע בו [ביין], ואם היה חסר – מותר, אלא אם כן שכשכו", הוי אומר: אם הגוי או החילוני העביר בקבוק יין פתוח, מלא או חסר, ממקום למקום, מכיוון שאינו יכול לגעת ביין עצמו, הוא אינו אוסרו אלא-אם-כן שכשכוֹ והניעוֹ. ודרך אגב, שכשוך היין האמור מזכיר לי את מנהג היננים לשכשך את הכוס ולהניעהּ כאשר הם מריחים את היין...
והנה עוד ראיה לדברינו מהלכות מאכלות אסורות (יב, ב–ג): "נטל כלי של יין והגביהוֹ ויצק היין, אף-על-פי שלא שכשך – נאסר, שהרי בא היין מכוחו. הגביה ולא שכשך ולא נגע – מותר [...] העביר נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנוד בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר, מותר ואף-על-פי שהיין מתנדנד", כלומר אם החילוני רק העביר את בקבוק היין מן השולחן לארון וכיו"ב – היין מותר, כיוון שאינו יכול לגעת ביין ובדומה ליין שמצוי בנוד, ויש להקל בדרבנן.
ועוד בעניינים אלה ראו נא: "מהו היין הראוי לקידוש?", ואצרף את תשובת רבנו (רסט) בעניין הישמעאלים: "אלו הישמעאלים אינם רחוקים מע"ז [...] יותר מריחוקו של קטן בן יומו שאמר רב שהוא מנסך, והלכה כמותו. וכל מה שהקלו [...] ביינם [...] שהוא מותר בהנייה לא יותר, אבל בשתייה – לא [...]. כל זמן שאירע שנגע ישמעאלי ביין שלנו נגיעה הראויה לניסוך אוסרים שתייתו, ומתירים למכרו כדין יין הישמעאלים עצמן. וכשהיה מזדמן שנכנס [...] ישמעאלי אצל יהודים [...] ממהרים לערב מעט דבש ביין שלפניהם ושותים עמו, ואמרו שנפסל לגבי מזבח והרי הוא ככל מיני השיכר. וכלל הוא: אין מנסכין לע"ז אלא יין הראוי לקרב על גבי המזבח".
ובשאלת מיהו חילוני? ובכן, כל אדם מישראל שנוסע, עובד, מעשן, או עושה מלאכות אחרות אשר אסורות מן התורה בשבת, בפרהסיה – הוא בגדר מחלל שבת בפרהסיה שדינו כגוי.
תגובות