CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

א. ארבל שב לתעתועו בדקה 1:05:50 ארבל שב לתעתועו בעניין האגדה על ר' אלעזר בר' שמעון, שם דורש ר' אלעזר את הפסוק: "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר". כבר ניתחנו את האגדה הזו ואת תעתועו של ארבל בחלק ב, אך הואיל וארבל משום מה חוזר לעניין זה, נעיין שוב בדבריו ונחשוף שוב את תעתועיו. ובכן, שגיאתו הראשונה הגדולה של ארבל היא שהוא הבין את כל האגדה הזו כפשוטה, וכבר הרחבתי בעניין זה וביארתי את מטרת האגדה בחלק ב; שגיאתו השנייה של ארבל הינה שהוא סילף וזייף את דברי חכמים ע"ה בגמרא, ואסביר: לאחר כ

בראש חודש ניסן תשפ"ד (9.4.24) פרסם ארבל ביוטיוב שיעור שכותרתו: "קרדום לחפור בהם – אברכי הכוללים הנהנים מכספי ציבור", תמצית שיעורו מתוך תיאור הסרטון היא כדלהלן: "מאריך ומבאר האם מותר לאברכי כוללים ללמוד ולהתפרנס מכספי הציבור, מהי דעתו האמיתית של הרמב"ם בזה [=דעתו הידועה היא שקר?]; מה היה המנהג הפשוט בעם-ישראל בזמן הגמרא ובזמן הראשונים והאחרונים לאחר-מכן; האם יש מצוה וחסידות היום שלא ללמוד תורה ולהתפרנס מכספי ציבור; האם הציבור מחויב לתמוך בתלמידי חכמים, האם אפשר לסמוך על כל 'רב

בהמשך שיעורו ארבל מתחיל להביא "ראיות" לכך שמותר ליהנות מדברי תורה: "הרשב"ץ האריך [...] לחלוק מאד על הרמב"ם וכתב כמה סימנים נגד מה שכתב הרמב"ם. בתחילה האריך הרשב"ץ להוכיח מהש"ס והביא עשרות-עשרות של ראיות: מהש"ס, מהמדרש, מדברי רבותינו, מדברי הראשונים, הגאונים, שאין זה נכון מה שאומר הרמב"ם שלא היה הרגל בישראל, [כלומר] הוא [=הרמב"ם] כתב שלא היה דבר כזה בש"ס שנתנו אספקה לתלמידי חכמים, הדבר הזה הוא אסור וברור לאסור – ואין הדבר כן, הרשב"ץ האריך מאד בראיות נגד הרמב"ם, ראיות מכריעות מ

בהמשך שיעורו, ארבל עובר מהתשר"ץ לקארו הקראי, וזה לשונו (דקה 28:00 ואילך): "גם הכסף-משנה, במקום [=בהלכה שם], עִם שהיה נאמן ביתו של הרמב"ם, האריך להוכיח מהש"ס, מהתלמוד, מהמדרשים, נגד דברי הרמב"ם. והב"ח, ועוד כל האחרונים שבאו אחר-כך, כולם הוכיחו מדברי רבותינו בגמרא, באמת, בראיות מכריעות מאד, נגד דברי הרמב"ם, עד שייפלא הדבר שהרמב"ם כתב שהדבר הזה אסור ושלא נעשה כן בישראל עד עתה". ובכן, קארו לא היה "נאמן ביתו של הרמב"ם", מדובר במין ואפיקורוס שהחטיא את הרבים לחלל-שם-שמים, החדיר את ה

בהמשך שיעורו (דקה 39:42) ארבל מצהיר חגיגית שהוא הגיע למיצוי העניין, כלומר לפי דמיונו הוא הוכיח באותות ובמופתים שמותר ליהנות ולהתעשר מדברי תורה – ובמלים אחרות, די ב"ראיות המכריעות" של התשר"ץ (ראו ח"ב) בתוספת "ראיית המחץ" של קארו הקראי "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" (ראו ח"ג), כדי לפסוק באופן החלטי שמותר ואף מצוה וחסידות להתעשר מדברי תורה. מדוע אפוא ארבל איננו עוצר את שיעורו? ובכן, לפי דמיונו של ארבל, גם לדעת הרמב"ם מותר ואף מצוה וחסידות ליהנות מדברי תורה! והנה דברי ארבל שם: "והיינ

בשולחן הגילולים (גו"ח קמה) אומר הקראי: "בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם [...] האידנא לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום כיוון שאין מבינים אותו". ורק מין מסוגל לטעון שמטרת התרגום היא אך ורק תרגום המלים, ובמלים אחרות, אין שום תועלת אחרת בתרגום אונקלוס – שהוא מסורת תורה-שבעל-פה וכדברי רבנו בספר-המצוות (לאווין קכח): "והוא אמרוֹ יתעלה: 'כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ' [שמ' יב], אמר המבאר את הקבלה [=מסורת התורה-שבעל-פה]: 'כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּמַּד' [או

אחד מהחברים שלח אלי הקלטה בת 11 דקות שבה מדבר כסיל אורתודוקסי בשם סעדון. בהקלטה סעדון מדבר על עין הרע ומבקש להוכיח שהיא אכן קיימת בהיבט המאגי. נתבקשתי להתייחס ל"ראיות" שהביא סעדון וכן באופן כללי לדברים שהוא אומר. ובכן, סעדון פותח את שיעורו הקצר במלים הבאות: "עין הרע, חוץ מהמיסטיקה שיש בדבר [...] יש בזה גם הלכות, זאת אומרת, יש הלכות עין הרע, אנשים לא יודעים את זה", והוא מוסיף ומביא ראיה מהכומר הפגאני הידוע בציבור בשם "בן איש מוות", וכמו שאין לי צורך להתייחס להזיות של כומרי הבו

ובכן, בעבר אחד מצאצאי דתן ואבירם נהג לתקוף אותי באופן כפייתי, הוא קילל וחירף וגידף אותי במלים קשות ביותר, כאשר מִבֵּין כל מטר הקללות והנאצות עלתה טענה אחת ויחידה: אין לאדיר הקטן שום הצדקה לחרף ולגדף את קאפַּח הדיין השׂכיר הואיל והוא למד ממנו. זכורני שניסיתי להשיב לדתן בן אבירם אך גיליתי שעליו נאמר "אל תען כסיל כאיוולתו", ולכן, במקום לשחק לידיו, להתגושש עמו ולהתבוסס עמו ברפש סכלותו ונבלותו, בחרתי למחוק את גידופיו וחירופיו ולחסום אותו מן האתר. אך מדי פעם, כאשר הנני רואה במייל א

הלכתי לכנס של ראובן אל-בז בקרית-שמונה, שם הצלחתי להבין את דברי ידידי א' דחוח-הלוי – שהמינים אינם מסוגלים לשאת את הרמב"ם, ואף-על-פי שהם מזכירים את שמו השכם והערב – מטרתם בזה היא לכסות על דמותו ולטשטש את אורו הבוהק שמאיים להכות אותם בסנוורים. תופעה זו נקראת "התכחשות", וכפי שהוגדר על-ידי מכון תמיר לפסיכותרפיה: "ההכחשה היא מנגנון הגנה שמטרתו למנוע נזק לאגו כתוצאה מרגשות חרדה או אשמה אינטנסיביים [...] הכחשה נחשבת למנגנון הגנה פרימיטיבי [=ראשיתי] ומשמעותה אי-היכולת לתפוס מציאות מאי

נשאלתי כך: מדוע הנך מתבטא בחריפות נגד רבי יונה מגירונדי, כאשר חזר בו מהמעשה שעשה נגד הרמב"ם בשריפת הספרים, ועוד כתב ספר שלם על תשובתו – שערי תשובה? מדוע לאחר שרבי יונה הודה על מעשיו וחזר בתשובה, עדיין הנך מגנה אותו? תשובה: כבר הרחבתי בעניינוֹ של השׂטן מגירונדי בסדרת המאמרים: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", וכדי להקל עליך אפנה אותך לעיין בסיכום מעלליו בחלק ח בפרק "סוף דבר". לאחר שתלמד על פעולותיו הנוראיות של השׂטן מגירונדי תבין את עוצמת מינותו ושפל עוונותיו. אגב,

יאשיהו פינטו הוא הבעלים של מוסדות המינות "שובה ישראל", אשר יותר נכון לקרוא להם "נשובה מצרימה" מפני שפינטו הוא שיא הגלותיות והאלילות. אף שבגילו הוא אינו ילד קטן – הוא מספר צ'יזבטים כאילו היה יושב במקלט עם החבר'ה בשעות הקטנות של הלילה. וכך פינטו מספר לחבר'ה (כאן): "אנחנו ראינו ש"ד, שד, במרוקו. לפני שנים היינו בקבר של רבי חיים פינטו עם שמעון בר-ששת [...] מחוץ לקבר של רבי חיים פינטו ראינו ש"ד רץ [לאן הוא רץ?], הדברים האלה יש בהם ממש, זה דברים שקיימים, אסור להגיד את זה בחוץ-לארץ.

הגעתי לכנס של אמנון יצחק בטבריה בתאריך ט"ז בשבט תשפ"ב. ברצוני היה לשאול אותו האם לדעתו הלל הזקן היה אוכל מן התורה? כך הבנתי מדבריו בכנס באור יהודה שנערך בתמוז תשע"ו, ראו כאן (דקה 59 ואילך): "הלל היה חוטב עצים עד שקיבל משרה, אבל אחרי זה הוא כבר לא עבד [...] אם אתה יכול להסתדר בלי [עבודה] אז וודאי שהאדם צריך להתמסר לתורה, שהעסק שלו יהיה בתורה, זה העסק שלו, פתח עסק זה העסק". ואם אמנון חקר אחר הלל, האין הוא מכיר את מה שהיה שגור בפיו? שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם? ובשיא

והנה המשך דברי ארבל בשיעורו (55:10): "הגמרא בכתובות אומרת, שר' אלעזר אמר לפני ר' יוחנן שעמי הארץ אינם חיים בתחיית המתים [...] מי שיש לו תורה, עוסק בתורה, יחיה בתחיית-המתים שהוא השכר הגדול של העולם-הבא [...] אלא מה הכוונה ואתם הדבקים בה' אלהיכם? הכוונה דבק בתלמידי חכמים, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, אז הוא מתרועע, הוא עוזר, הוא מסייע לתלמיד חכם, העושה פרקמטיה לתלמידי חכמים, המהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה. אז מצאתי להם חיים, חיים כולכם היום, הם יחיו לע

והנה המשך דברי ארבל בשיעורו (33:20, 35:13): "אתה חי בזכותם, אתה נושם בזכותם, אתה קיים בזכותם, המכונית שבחניה שלך זה בגללם [=בזכות יושבי הישיבות למיניהם] [...] הם מקיימים את כל העולם, בזכותם אתה חי, אתה קיים, אתה נושם, אתה נמצא [...] [צועק:] כל מי שכופר בדברים האלו שאני אומר עתה הוא כופר בכל התורה! [...] רבנן שומרים לכם את העולם, בזכות רבנן אתה חי וקיים, זה חייב כל יהודי להאמין, זו הנחת היסוד וזו ההשקפה האמיתית, וכל הכופר וקצת-קצת נוטה מהדבר הזה, הוא כופר בתורה שאין לו חלק לעו

נתבקשתי על-ידי אחד מחבריי להתייחס לשיעורו של ארבל בעניין חוק הגיוס. ובכן, שמעתי את כל השיעור מתחילתו ועד סופו פעמיים, וטרם שאחל אציין שמדי כמה דקות צצה לה פרסומת, ואחת מן הפרסומות הייתה לא פחות מפרסומת למיסיון! פתאום ראיתי לנגד עיניי בחורה יהודייה אשר מספרת על תהליך גילויה את הנצרות, וכיצד היא התנצרה – ולא לחינם ראיתי זאת, כי יש בזה רמז לדרכו הפרו-נוצרית של ארבל הפרזיט, שמתעתע במילותיו. משיעורו עולה באופן ברור שארבל הוא כומר אורתודוקסי ככל הכומרים האורתודוקסים אשר הפכו את תור

הבה ונמשיך לעיין בשיעורו של ארבל ונבחן יחדיו את טענותיו ותעתועיו, יש טענות אשר כבר התייחסתי אליהן במאמר "ארבל מתעב ולועג לחיילי צה"ל", כגון בעניין: "מאי אהנו לן רבנן?", וכן בעניין שומרי העיר, ולא אחזור עתה לדון בדברי חז"ל בזה. בדקה 11:18 אומר ארבל: "הזכרתי בשיעור אחֵר תחת הכותרת 'החרדים משתמטים', שכל הטענות הללו של הגיוס שהם טוענים נגד הרפורמה [המשפטית], שהם טענו אותן אנשי המחאה שעוצרים את הכבישים [...] כל אותם אנשי המחאה שצידדו בהשתמטות כיוון שהצבא איננו ערכי – אז גם לטענתנו

ביום ראשון, ה' באב תשפ"ו, בשבוע שחל בו תשעה באב, פער שוב לנדו המתועב את פיו. המלחמה שהחלה בטבח שמחת תורה (7.10.23), חשפה וחושפת את מנהיגי הציבור החרדי, היא שופכת אור בוהק על פניהם המרושעות והמכוערות. המלחמה חושפת את שנאתם של המינים השחורים (המכונים 'גדולי התורה') לצה"ל, לארץ-ישראל ולעם-ישראל – כל מה שמעניין אותם הוא אך ורק דבר אחד: לגזול ולשדוד את קופת המדינה כדי להוסיף כוח פוליטי וחברתי, וכדי להרחיב את מעגלי הבצע והשפעתם הכלכלית. לא מעניין אותם שום דבר חוץ מזה, הם מתבוננים ב

ביום רביעי יז באדר ב תשפ"ד פורסמה כתבה באתר N-12, שכותרתה: "הרב משה צדקה: גם מי שלא לומד תורה לא יתגייס, בזה תלויה ההגנה של החיילים". מוסא המשומד ממשיך את דרכם של ישמעאל ועבדאללה למשפחת עיזֵּי יוסוף הסרוחים, לפיהם אם הממשלה תורה לגייס את יושבי הישיבות הם יעזבו בהמוניהם לחוץ-לארץ (הלוואי, וביערת הרע מקרבך). לאחר שישמעאל ועבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה פערו את פיהם הוסיף ופער את פיו החמור הספרדי התורן, חמור שטרם הכרתי אך כנראה מפורסם מאד בעולם המינות הספרדי הנרצע. ובכן, מוסא המשומד פע

אחל בשאלה, מדוע דווקא החזיר נבחר להיות לסמל הטומאה והגיעול? והלא הוא חצי טהור! מדוע לא נבחרו לשם כך הכלב או החתול אשר אינם מפריסים פרסה ואינם מעלים גרה? ובכן, החזיר, אשר פושט את טלפיו כאומר "טהור אני", מסוכן בהרבה מן הכלב והחתול אשר אינם מפריסים פרסה ואינם מעלים גרה, דווקא החזיר, אשר פושט את טלפיו כאומר "טהור אני", דווקא הוא הפך להיות סמל הטומאה והתיעוב: דווקא בגלל שיש לו סימן טהרה חיצוני! ובאותה מידה יש להתייחס לבעלי המרדעות שמפארים ומרוממים את הרמב"ם ואף מנפנפים בחצאי אמיתו

היום, ב-טז בסיוון תשפ"ו, שוב פערה את פיה הלטאה הליטאית המוגלתית, וכך נאמר בכותרת שפורסמה באתר החדשות i24 אשר מצטטת את דברי המין המוגלתי והמבחיל דב לנדו: "האמירה המקוממת של הרב לנדו: 'ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות'". ואכן, ליבנו שותת דם על החרדה של האימהות והרעיות של בנינו אשר משרתים היום בגבול הצפון והדרום וביהודה ושומרון, אשר מסכנים את נפשם כדי שעם-ישראל יוכל לחיות בבטחה, וכדי שנוכל לקיים שגרת חיים בריאה ושמחה. על האימהות והרעיות אשר אינן יודעות את נפשן מחרדה מקו

במוצאי שבת פרשת ויקהל תשפ"ד (9.3.24) פתחה האתון את פיה, לא אתונו של בלעם, אלא אתונם הנרצעת של המינים האשכנזים. לא יצחק כי אם ישמעאל אִבְּן עבדאללה שר"י, החמור התורן של שושלת העבדים הספרדים למשפחת יוסוף, פער את פיו. ישמעאל איים בבית-הכנסת של הרשעים (היזדים, הזֵּדים), שאם יגייסו את יושבי הישיבות הם יעזבו לחו"ל. דבריו חוללו סערה גדולה וגרמו לחילול-שם-שמים עצום, והנה לפניכם דבריו מתוך כתבה ב-Ynet, שכותרתה: הרב הראשי יצחק יוסף: "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחוץ לארץ": על

ביום שני, י באדר א תשפ"ד (19.2.24) התראיין שר התקשורת באולפן N12 בעניין גיוס יושבי הישיבות (דקה 6:12 עד 9:00), והנה דבריו ודברי המראיין (עופר חדד), כפי שהובאו בכתבה (mako.co.il/news-diplomatic/2024_q1/Article-63ba094f042cd81026.htm): [חדד:] כמי ששירת בצבא וכחלק ממפלגת הליכוד שמצביעיה משרתים בצבא, איך אתה מרגיש עם הכוונה להעמיס על ציבור המשרתים, ובזמן הזה להאריך את הפטור לציבור גדול? [קרעי:] הלוחמים שלנו שנמצאים בעזה ובצפון נאמנים למורשת ישראל. עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות ש

ביום ראשון, כג באייר תשפ"ו, פער את פיו אחד המינים המכוערים והשחצנים ביותר שקמו לעדת המינות החרדית בשנים האחרונות, והגן במילים חריפות על השתמטותם של החרדים מהגנה על ארץ-ישראל ועל היהודים היושבים בה. למעלה משנתיים וחצי מאז ההתקפה של החמס בשבת שמחת-תורה, ועדיין חברת המינות החרדית מתגוללת בטומאת גילוליה. אלפי הנרצחים ההרוגים והפצועים לא חדרו את ליבה הערֵל, והיא עדיין אוחזת בדבקות במינותה. למרות כל הסבל והייסורים שעברו ועוברים על עם-ישראל במלחמה הקשה מאז הטבח, החברה החרדית נסגרת ב

מאמר זה הוא למעשה מאמר המשך למאמר: "האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?", וכן מאמר נוסף שמצטרף לסדרת המאמרים על השו"ע: "קארו – מגדולי מחללי שם שמים". מטרתם של המינים וקארו בתוכם הייתה ועודנה להשמיד ולהכחיד את כל יסודות התורה המחשבתיים ולעקור את כל דיני העבודה-הזרה מתורת משה – וכל זאת מפני שהם החליטו להפוך את עצמם ל"קדושי עליון" ולבעלי "כוחות נסתרים", ובמלים אחרות: לאלילים. עיצוב דמותם כ"אדירי עולם" אשר כל רז לא אניס להם, שֵׁירת את רדיפת השׂררה, הכבוד והבצע הבלתי-נלאית שפשׂתה ב