CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

כלבי הקואליציה זועקים על שנאת החינם וטוענים שזוהי הסיבה לחורבן, ברם, שנאת חינם מתפשטת בעקבות ריקבון מוסרי שמשחית את ראשי העם, ולכן הם מסיתים, משקרים ומתעתעים. כלומר, הריקבון המוסרי הוא הגורם האמיתי לחורבן, כנאמר במיכה (ג, ט–יב): "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ [=יעוותו] בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ͏ִם בְּעַוְלָה [=הבונים את בתיהם המפוארים בכספי העניים והעשוקים]. רָאשֶׁיהָ בְּ

הפילוג במדינתנו מתרחש במלוא עוזו בימינו בין הזרם הדתי לחילוני. הזרם הדתי נשלט על-ידי קבוצה של כומרים פרו-נוצריים אשר מחצינה ומתחסדת בדתיותה, מסתגפת ומחמירה בהלכותיהּ עד-כדי סכנת נפשות לעתים וכל זאת כדי לטעון שהם קרובים "קירבה אולטימטיבית לאלוהים", וכדי להפוך את כל השאר ל"משתדלים" סוג ב. כך נוהג כל מי שריק מחכמה – משקיע בניפוח חיצוניותו, וזה עובד להם, מפני שרוב חסידיהם הם עמי ארצות נבערים ממדע ודעת, אינם מסוגלים לזהות חכמה, ומתפעלים מהזיות ודמיונות. נהוג לחשוב על הזרם החילוני

לאחרונה יצא סרטון לרשתות החברתיות ותפס תאוצה רבה. בסרטון נראה כומר חסידי בשם אברהם גוטליב מעודד להתגייס לצה"ל, וכך אמר (כאן, כרוך בהורדה): "כל ישראל ערֵבים זה לזה, היה צריך להיות שהדתיים והחרדים נושאים בנטל שווה בשווה עם החילונים [...] ברור שכל אבא ואמא חרדים לא רוצים לשלוח לצבא, מסוכן! אז למה שחילונים יישלחו לצבא? זה מסוכן [...] איפה השוויון פה? איפה המוסר? זה לא מוסרי כל הדבר הזה, זה נראה [...] חילול השם אחד נורא ואיום [...] הדבר הזה צועק עד השמיים, העוולה הזאת [...] זוהי ע

"תינוק שנשבה" הוא תינוק שנשבה לבין הגויים וגדל ביניהם ואינו יודע שהוא ישראל ואף לא מכיר את דתם של ישראל. לפי ההלכה, תינוק שכזה, אם הוא יגלה שהוא מישראל, הרי שהוא חייב להביא קרבן חטאת על כל עבירה ועבירה שעשה בעת שחשב שהוא גוי גמור. כלומר, כל עבירותיו נחשבות לו לשגגות, והוא אינו חייב כרת או כל עונש אחֵר על חטֹּאתיו. כמו כן, אף שכל עבירותיו הן בגדר שגגות, הואיל וסוף-סוף הוא מחלל-שבת-בפרהסיה, הרי שהוא בגדר גוי לכל דבריו. כלומר, המושג "תינוק שנשבה" אינו מפקיע ממנו את גדרו ההלכתי –

ישי ריבו שכח את ה' עוד בימי בחרותו בישיבות החרדיות שבהן למד, כיום הוא מכונה "גדול הזמר היהודי", אך בשיריו מסית את עם-ישראל אחרי דת פרו-נוצרית שלה הוא משועבד. בחלק משיריו הוא שר שעם-ישראל הוא עם-סגולה אשר רצוי לפני האלוהים למרות שכיום עמֵּנו רחוק מאד מהתואר הזה, ונמצא בתקופה שעליה נאמר (יש' כט, יד): "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר". ובמלים אחרות, הוא שופר של הדת האורתודוקסית. ממפעלו: השתתף בקמפיין שנקרא "ניגוני בעל התניא [=מייסד אלילות חב"ד]" ושר (כא

אחת הטענות המפורסמות ביחס לקארו היא שספרו השו"ע, הוא: "שמונים אחוז רמב"ם". טענה זו היא שקר וכזב, ומטרתה לתעתע ולזהם את דרך האמת ואת משנתו המחשבתית וההלכתית של הרמב"ם – מפני שמי שקורא את ה"שולחן ערוך" עלול לשגות ולחשוב שיש בין קארו הקראי לבין רבנו קִרבה מחשבתית או הלכתית, אף שלא קרב זה-אל-זה כל הלילה. ויתרה מזאת, טענה זו מסיתה ומדיחה את עמֵּנו להתרחק מדרך האמת וממשנתו הזכה של רבנו הרמב"ם, שהרי אם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם, כך יאמר לעצמו הכסיל שהולך בדרכו של השו"ע: "מדוע עלי

להלן תגובה שנתקבלה למאמר הנדון: כתבת שהרפורמים מכעיסים את האשכנזים וכו', מה כוונתך? האין הם מכעיסים את שומרי התורה באופן כללי? באותו עניין, מצ"ב כמה דפים מההקדמה לספר על מנהגי אשכנז מאת פרופ' תא-שמע: "מנהג אשכנז הקדמון". אנא ראה מה הוא כותב, לא ידעתי שתהליך זה התרחש במכֻוון... והדברים מחזקים את דבריך. תשובה: מי שנלחם מלחמת ג'יהאד כנגד הרפורמים הינם צאצאי המינים האורתודוקסים האירופים, ובין השאר מהסיבות שהזכרתי במאמר, ראה לדוגמה: בגלל נשות הכותל והקצאת מקום תפילה לרפורמים כמעט

כותרת המאמר עלולה לעורר אי-נוחות בקרב התמימים והפתאים אשר אינם בקיאים ביסודות תורתנו, אך האכזריות על אלו שמטעים את עם-ישראל אחרי ההבל – רחמים היא בעולם. מנדל שניאורסון היה רשע גדול עד-מאד ועד היום מצטייר כצדיק וכמשיח בעיני השוטים, דהיינו בעיני ההמון אשר אינו בקי ביסודות תורתנו ואינו מכיר את דברי חז"ל הלא הם הסנהדרין: "כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם" (אבות ד, ז), "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם" (שם), ועוד ציווּ ואמרו: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (שם א

משה רבנו ע"ה הוא השליח הנאמן ביותר ששלח לנו ה' יתברך שמו, ועליו מעיד יוצר הכל: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במ' יב, ז). ממנו יש ללמוד ואל דרגתו חייבים לשאוף ככל יכולת האדם, כי אין שלמות כשלמותו במעלות השכליות ובמעלות המידתיות. נבואתו נבדלת משאר הנביאים בארבעה עניינים וקיצרתי בהם מתוך מה שמוסר לנו הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ז, ו): 1) כל הנביאים מתנבאים בחלום או במראה ומשה רבנו מתנבא והוא ער ועומד. 2) כל הנביאים מתנבאים על-ידי מלאך ורואים את נבואתם במשל

ישנו דפוק אחד ששמו דובי קוקו. קהל רב נוהה אחריו למרות שבקושי מבינים מילה אחת מן המלמולים וחצאי המלים הנפלטים מפיו הטמא, ראו כאן איזה טיפוס מטורלל. המטורלל הזה הוא "מקובל", ובמילים אחרות הוא עובד את אלילי הקבלה החדשה ומסית ומדיח את עם-ישראל אחריה. ובעניין קבלת-המוות תוכלו לעיין במאמרים שבמדור "קבלה". כשפתאים מקרב הציבור הדתי רואים מקובל מטורלל הם הופכים את כסילותו לקדושה! וכך הם אומרים (כאן): "אולי הוא לא שלנו? הוא לא שייך לעולם הזה", כלומר, הוא כל-כך מטורלל עד שהדרך היחידה לכ

אחת העובדות המפליאות ביותר היא שבישיבות החרדיות לא לומדים תנ"ך. הדרך היחידה של צאצאי המינים ללמוד תנ"ך היא באמצעות הפסוקים הבודדים שמפוזרים בתוך הגמרא, וכן בכתביהם העילגים של המינים וצאצאיהם. עובדה זו אומרת דרשני, ממה הם חוששים? מדוע הם מקדשים לימודי פלפול מנותקים מהמציאות אך את ספר-הספרים של העם היהודי לדורותיו הם מניחים מחוץ לספריותיהם? איך ייתכן שאפילו הנצרות המאגית והפגאנית מקדשת את לימוד התנ"ך כולו, ולעומת זאת היהדות האורתודוקסית מרחיקה את לימודו בכל כוחה, עד כי נראה שהי

הבדותא בעניין קללת עזרא היא מן המפורסמות, ובכל זאת דומני שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בעניין זה. כידוע, הראשון אשר החל לקלל את יהודי תימן בשקר הזה היה שלמה-זלמן העדני מחבר הספר "מלאכ'ס שלמה-זלמן", הנה לשונו בקיצור מתוך הקדמתו: "מבית אבי אבא הנזכר שהיו מערי התימני מקובלני, כי מגלות הראשונה נגלינו [...] ועוד קיבלנו, כי אנו מן הכת ששלח להם עזרא לעלות בבניין בית-שני, ויתנו כתף סוררת ויקללם להיות כל ימיהם בעוני, ובעוונות נתקיים בנו באותו הגלות עוני תורה ועוני ממון לתפארה". לפי דב

במאמר זה אסקור אוסף של הזיות שבהן הרמב"ן התגולל, נכשל ונחבל. הזיותיו הללו יובילו למסקנה שהוא היה רחוק מאד משבילי המחשבה הישרים ומשמחי-הלב של דת משה. בחלק זה אסקור מקבץ כללי של הזיות הרמב"ן. בחלקים הבאים, אסקור קטגוריות שונות של השקפות. בכל אחת מן הקטגוריות אצרף את דעת רבנו הרמב"ם וכן הַפְניה למאמר שקיים בנושא, ולאחר מכן אדון בקטעים שונים מכתבי הרמב"ן שמתוכם עולה וצצה מחשבתו. א. מקבץ הזיות כלליות דוגמה ראשונה בעניין הקריאה בכף היד, נאמר כך בכתבי הרמב"ן (הוצאת המוסד הסגור של קו

ב. כישופים וכשפים בעניין זה הרחבתי במאמר: "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם", וכאן נצרף כאמור רק את תמצית השקפת רבנו בעניין זה. כאמור, רבנו פוסק בהלכות עבודה-זרה (יא, יט–כא): "המכשף חייב סקילה, והוא שעשה מעשה כשפים [...] ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בּ

מהי מטרת המזוזה? האם מטרתה לשמש כסגולה לשמירת הבית מפני אסונות וגניבות ומפני נזקי שריפות ואינסטלציה? או שהיא נועדה לבטא רעיון נעלה ונשׂגב? נחל את הדיון בבדיקת מהותה של מצות המזוזה, בעיון בפסק רבנו בהלכות תפילין ומזוזה (ספ"ו), וכֹה דבריו: "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. ובכל עת שיכנס וייצא [מביתו] יפגע [=יתבונן במזוזה וייזכר] בייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא, ויזכור אהבתו, וייעור משנתו ושגייתו בהבלי הזמן. ויידע שאין שם דבר העומד לעולם-ולעולמי-עולמים אלא ידיעת צור-

ה. קמיעות ושמות קדושים רבנו הרמב"ם קידש מלחמה כנגד הנטייה אחרי המאגיה והמיסטיקה, ובכלל זאת גם כנגד כותבי הקמיעות והמקובלים המהובלים, אשר נדמה להם שהם מכשפי כישופים ופועלים ישועות בלחשיהם וסגולותיהם המאופסים, וכֹה דברי רבנו במורה-הנבוכים (א, סא): "ואל יעלו על ליבך הזיות כותבי הקמיעות [=המקובלים השוטים למיניהם], ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שֵׁמות שהם מצרפים אותם ['מראשי פסוקים וסופי פסוקים, וראשי תיבות ואמצע תיבות וסופי תיבות, וכדומה, כגון בחילופי תיבות אלפא ביתא לצ

יא. גדולי הדור גומלין זה את זה בהמשך איגרתו של רבנו לתלמידו ר' יוסף, הוא מתאר מקצת משיטותיהם של ה"גדוילים" לפטם זה את כבודו של זה, וכך לגמול זה לזה בהאדרת שמם כיחידי פוסקי וגדולי הדור. נקדים הקדמה קצרה מתוך דברי קאפח השכיר כדי להבין מעט משיטותיהם (עמ' קכד): "אז היו בבבל שלוש משרות, האחת היא משרת 'הגאון', והוא היה ראש הישיבה, וזו הייתה משרתו של ר' שמואל בן עלי שנהג בה בהידור ובסלסול רב, והיה [שמואל אבו עלי] מרומם ונעלה מהמון בית ישראל, עד שבקושי רב היה אפשר להגיע אליו [כמשפחת

יח. הוי שוטים ייאמר להם בתוספתא למסכת פסחים מובאת ברייתא שמתארת ששה דברים שעשה חזקיהו מלך יהודה (חי ופעל בסוף המאה השמינית לפנה"ס). על שלושה דברים מתוך השישה הוא קיבל אישור ותמיכה מחכמי ישראל, אך על שלושת האחרים הוא ספג גינוי וביקורת. אחד מן הדברים החיוביים שעשה חזקיהו הוא "גניזת ספר הרפואות", על גניזת הספר המסתורי הזה הודו לו חכמים, כלומר, הם אישרו והביעו תמיכה במעשהו זה. התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת פסח

"וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו, ג). במקומות רבים בכתביו רבנו הרמב"ם מקדש מלחמה נגד בכירי הממסד הרבני שנקראו בימיו ובימינו "גדולי התורה" או "חכמי ישראל" או "קדושי עליון" וכיו"ב מן ההבלים. בדורו של רבנו, כמו בדורנו, היה נהוג לחשוב כי ישנה אליטה רבנית מורמת מעם, שחבריה הם גאונים עצומים או אדירי עולם, אשר אסור לבחון ולבקר את פסיקותיהם, קביעותיהם, אמירותיהם ומעשיהם. אותם הוזי הזיות הציגו את עצמם כענקי תורה ורוח, אך

אחד מיסודות דת משה האמיתית והמקורית הוא: שהתורה הקדושה שניתנה לנו בהר-סיני היא תורה נצחית שלא תשתנה ולא תוחלף לעולם-ולעולמי-עולמים! ולכן, אסור באיסור חמור מאד להוסיף או לגרוע משהו מחוקי התורה, וכך פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ט, א): "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם-ולעולמי-עולמים. אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר: 'אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א] ונאמר: 'ו

מוצר חדש יצא לשוק ושמו "ינוקא", עוד זבל שמוכיח שעם-ישראל טרם התנער מחטא העגל וחייבים הם לעשות להם אלוהים אחרים שרואות עיניהם. משה רבנו – להבדיל – לימדנו היאך ראוי לעבוד את ה' ולעיתים העניש, הרג וביזה לשם כך, אך ינוקא ושאר העסקנים רודפי הבצע התמכרו להערצת ההמון וניזונים ממנה. פעם אחת הגיע ינוקא לכנס של סיום ספר הזוהר, שם בכנס, ר"ב שכיר אחֵר יצר הילת רוממות סביב הינוקא טרם שהחל בנאומו, כהרגלם, וכך אמר (כאן): "בדור שלנו יש רופא גדול, קוראים לו ר' שלמה יהודה בארי [=הינוקא], שהמיל

אומר רבנו הרמב"ם בסוף הלכות מתנות עניים (י, יח): "לעולם ידחוק עצמו [=יחיה בדוחק] ויתגלגל בצער [=עד כדי כך!] ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך אדם עצמו על הציבור, וכן ציוו חכמים ואמרו [פסחים קיג ע"א]: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". עוד אומר שם: "גדולי החכמים – היו מהן חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי המים לַגַּנּוֹת ועושים הברזל והפחמים, ולא שאלוּ מן הציבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם. כל מי שאינו צריך ליטול [=מי שאינו זקן ערירי וחלש או חולה ומיוסר] ומרמה את העם ונוטל – אינו מת מן הזקנ

בצמתי ארצנו עומדים מדי פעם אנשים הלבושים בבגדי גלות שחורים אשר מחלקים ספרונים של הנוכל מיבניאל, שמו המלא של הנוכל הוא: אליעזר שלמה שיק המכונה המוהרא"ש. לא פעם הייתי עושה מצוה ולוקח ממי שעומד בצומת מאות ספרונים וזורקם למחזורית הקרובה. פעם אחת, לאחר שעשיתי כן, השוטה השני בצומת ראה זאת וחש לשותפו עם עשרות ספרים כדי שיוכל להמשיך לחלק, אך טעות גדולה עשה כשהפקיר עמדה... הם אינם מגיעים לצמתים בלבד אלא גם לבתי-חולים, שגם משם זרקתי הרבה ספרי ברסלב. בבית-החולים אנשים מיוסרים ומחפשים תש

זהו מאמר נוסף לעדות על רשעותם של נושאי הדת בימינו, ואשר עליהם נאמר (מיכה ג, יא): "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה", בגלל תועבותיהם נחרבו, ועדיין חרבים, שני בתי-המקדש וכפי שנאמר בפסוק הבא שם: "לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר", מפני שבמקום להדריך את עם-ישראל לדרך ה