נתבקשתי על-ידי אחד מחבריי להתייחס לשיעורו של ארבל בעניין חוק הגיוס. ובכן, שמעתי את כל השיעור מתחילתו ועד סופו פעמיים, וטרם שאחל אציין שמדי כמה דקות צצה לה פרסומת, ואחת מן הפרסומות הייתה לא פחות מפרסומת למיסיון! פתאום ראיתי לנגד עיניי בחורה יהודייה אשר מספרת על תהליך גילויה את הנצרות, וכיצד היא התנצרה – ולא לחינם ראיתי זאת, כי יש בזה רמז לדרכו הפרו-נוצרית של ארבל הפרזיט, שמתעתע במילותיו.
משיעורו עולה באופן ברור שארבל הוא כומר אורתודוקסי ככל הכומרים האורתודוקסים אשר הפכו את תורת האלהים לקורדום חוצבים, בשינוי קל: ארבל תוקף מדי פעם במלים קשות את עסקני הציבור החרדי, ואיני יודע מדוע, שהרי לפי שיטתו וכפי שיתבאר לקמן, עולם יושבי הישיבות והאברכים מחזיק את העולם, וגדולי הדור אשר מנהיגים את ישיבות המינות החרדיות הם אותם גדולי הדור אשר מנהיגים את עסקני הציבור החרדי. כלומר, אם הוא מקלל את עסקני הציבור החרדי, הוא מקלל למעשה את גדולי הדור, ואם הוא מקלל את גדולי הדור הוא מקלל למעשה את ישיבות המינות שבהנהגתם, ואשר לפי דמיונו מחזיקים את העולם כולו. לפיכך, דומני שהסיבה האמיתית שארבל תוקף את עסקני המינות החרדיים, היא מפני שהוא לא מקושר עמם כלכלית, והואיל והוא רחוק מהצלחת הוא מנסה למשוך את תשומת לבם.
נקודה נוספת ואולי המרכזית ביותר שעולה מדבריו של ארבל בשיעורו היא השקפתו שיהדות המינות האורתודוקסית, על כל כוללי המינות וישיבות הטומאה, כולה בכללותה היא יהדות האמת – כלומר ארבל רואה בעולם האורתודוקסי את חזות התממשות ייעודו של עם-ישראל. ובמלים אחרות, ארבל הינו פרזיט אורתודוקסי ככל הפרזיטים, בשינויים קלים ומתעתעים.
כמובן שיש בדבריו של ארבל גם דברי אמת, בעיקר בדברי ביקורתו כלפי החילוניים, וזו היא שיטתו המרכזית במאמרו: להסית את חיצי הביקורת החריפה שמופנית בימינו כלפי חברת המינות החרדית על השתמטותם והעדר השתתפותם בנטל המלחמה והמיסים וכו'. כלומר, עיקר תשובתו לחילוניים על טענות ההשתמטות כנגד החרדים היא: מי אתם בכלל שתוכיחו אותנו? והלא אתם כך וכך, דהיינו עיקר תשובתו כלפיהם איננה עניינית אלא הסחת דעת.
אין זו הפעם הראשונה שהנני עוסק בפרזיט הלז, וכבר התייחסתי אליו בשני מאמרים: "ארבל המבלבל", "וארור נוכל", והוא חוזר על כמה מן הטענות שכבר ליהג בהן ואשר כבר התייחסתי אליהן בהרחבה במאמרים שנזכרו. מדוע אפוא החלטתי להתייחס שוב לרשע המתעתע הלז, כל-שכן שמדובר בכומר זניח מאד בחברת המינות החרדית? ובכן, יקר בעיניי כל אדם שהולך בדרך האמת, והואיל וארבל מתעתע ומתראה כאיש אמת, ראיתי לנכון להשקיע את כל ההשקעה הגדולה הזו, ולוּ כדי להציל איש אחד מאנשי האמת ולו למחצה, מליפול ברשתו.
כמו בשיעוריו הקודמים שנדונו, גם בשיעורו הלז ארבל מתייחס בזלזול ובבוז גמור ומוחלט לחיילי צה"ל, הוא סבור שאסור לרומם ולפאר אותם, ואפילו לא להודות להם – אדרבה, לפי שיטתו חיילי צה"ל הם אשר צריכים להודות לו ולשכמותו, כי בזכותו ובזכותם הם חיים... ולכן, גם את השיעור הזה ארבל פותח בכותרת של בוז ולעג לחיילי צה"ל: "כמה שוות עוצבות הקומנדו?" – ויש להבין, כי כפיות טובה שכזו מעידה לא רק סכלות וטמטום, אלא גם ובעיקר על מינות מאד שורשית, כי רק מין גמור וכעור יעז לבוז וללעוג למי שמחרף נפשו בעבורו.
ולאחר דברי ההקדמה, הבה נעבור לנתח את שיעורו של ארבל לפי סדרו.
***
תחילה ארבל מסביר שההשקפה לפיה החרדים צריכים להתגייס הינה "השקפה של מינות וכפירה והיא חורבן כל התורה, עד-כדי-כך! והנה דבריו לפניכם (1:04): "השקפה שמחלחלת היא השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה [...] טוענים כלפי החרדים שצריך ללמוד את הלקח מהשבעה באוקטובר והם צריכים לשאת במאמץ המלחמתי שאנחנו צריכים צבא חזק ועליהם להיכנס גם כן תחת האלונקה ולא לשבת מן הצד".
כלומר, לפי ארבל קיום הלכות התורה-שבעל-פה היא "השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה", שהרי הקב"ה חייב כל איש ואשה מישראל לצאת למלחמת מצוה.
עוד הוא מסביר "שהלקח הנלמד מהשבעה באוקטובר הוא שאלהיהם של אלה שונא זימה". כלומר, מי שאשם בכל האסונות שחלים בעם-ישראל בשנים האחרונות, ובראשם המלחמה הזו שאנחנו בה כעת – הם החילונים. החרדים לפי ארבל אינם צריכים לעשות שום חשבון נפש, הם הולכים בדרך התורה והמצוות – וזו היא דרכם של המינים להאשים תמיד את זולתם כדי לכסות על ערוותם וזימותיהם בחדרי חדרים, ואם החילוניים הזימתיים אשמים בכֹּל, מדוע תקופת שלטונם של בנט ולפיד הייתה תקופה של שלווה ושגשוג וביטחון כלכלי? ואילו תקופת שלטונו של ביבי והחרדים האורתודוקסים בשנים האחרונות לֻוותה בייסורים ובאסונות?
וייתכן שהניאוף בחברה החילונית גדול יותר מאשר בחברה החרדית, אך הפדופיליה והעריות בתוך המשפחה בחברה החרדית גדולים בהרבה לדעתי מאשר בחברה החילונית, שהרי אצל החרדים משתיקים הכל, ומעודדים בזה את הפדופילים לובשי השחורים. כלומר, חילוני יודע שאם הוא יחטא הוא ייכנס לבית הסוהר, ואילו אצל החרדים איש הישר בעיניו יעשה. וסיפר לי חבר שיש אגפים שלמים בבתי-הסוהר רק לפדופילים חרדים, עם כל ההשתקה שלהם…
***
בהמשך דבריו ארבל משיב לטענה ש"צריך צבא חזק" ולכן יש לגייס את החרדים (2:50). לפי ארבל זו טענת שקר מפני שגם אם יגייסו את כל יושבי הישיבות הם לא יוכלו תוך שבועיים ללחום בחזית בעזה. ובכן, כמובן שטענתו שקר וכזב שהרי המלחמה שהחלה לפני חצי שנה לימדה אותנו שאנחנו זקוקים לצבא חזק לעשרות השנים הבאות, לא רק לעוד שבועיים. ואם היו מגייסים את החרדים למחרת השבעה באוקטובר הרי שעתה, לאחר חצי שנה שסוף המלחמה כלל לא נראה באופק, אותם החיילים בהחלט היו יכולים כבר לשרת בעזה, גם אם לא בקו הראשון, בהחלט בקווים האחוריים של המלחמה. וגם ארבל מודה שלאחר כמה חודשי הכשרה ניתן לשלוח את החיילים לחזית, ולא שם לב שהמלחמה כבר איתנו חצי שנה…
***
מי עוד אשם באסון השבעה באוקטובר? ובכן, לפי ארבל, בנוסף לחילונים, מי שאשם במלחמה הוא הצבא, והנה האשמותיו אשר נאמרות בלעג בולט, לעג שכאמור נובע ממינות (3:17):
"הכשל בשבעה באוקטובר לא היה כשל של כוח אדם, התפארתם שיש לכם צבא חזק עיזוז ונורא בששה באוקטובר, הכשל היה כשל פיקודי, כשל של מודיעין, ועוד כמה וכמה כשלים, אשר מאפיין מאד את המערכת המושחתת הזו אותה פרה קדושה שקוראים לה צה"ל וכוחות הבטחון, הכשל היה שם. הכשל לא היה בכוח אדם, וכי אם הייתה עוד חטיבה אז באמת היה נמנע הטבח הזה, הרי הנה היה לכם צבא מספיק להגיע לשם ולא הגעתם, רק אחרי כמה שעות והיה כשל ולא הגעתם ולא עזרתם, אף-על-פי שהיה לכם די מספיק חיילים".
כלומר, ארבל כמנהג האורתודוקסים מטיל את כל האשמה על הצבא, לא על ביבי פטרונם אשר מימן את חמאס במשך 14 שנה, והנהיג את הקונספציה לפיה החמאס מורתע. כמו כן, אם היו עוד חיילים הדבר היה עוזר מאד-מאד, כי ראינו שהיה די בטנק אחד כדי להבריח עשרות מחבלים, וכן מעטים הצליחו לעמוד כנגד רבים, במקום שהיו. ואם לא היו מעבירים את חיילי היחידות המיוחדות לשמור על הסוכה של צבי סוכות, ייתכן שהמצב היה שונה לגמרי.
קצרו של דבר, שנאתו של ארבל לצבא פשוט העבירה אותו על דעתו, ושנאה תהומית שכזו, נובעת אך ורק משנאה של מינות, כי שנאה שכזו מעידה על שנאת הארץ ודרך האמת.
הוא עוד מכזב שם בעניין שחרורם של חיילי מילואים כדי להראות שלצבא לא חסרים חיילים. ובכן, נניח שלצבא לא חסרים חיילים, למה שחברת המינות החרדית לא תשתתף במלחמה יחד עם כל עם-ישראל? מדוע שהשוויון בנטל המלחמה והשכול לא יהיה שווה? והלא משה רבנו הורה "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" (במ' לא, ד), דהיינו יש לקחת חיילים באופן שוויוני מכל העם! ושם לא היה מדובר במלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר, אלא במלחמת נקמה.
עוד הוא טוען שם (4:33) שגם בקרב החילוניים יש משתמטים, ובכן, גם אם נניח שיש 20% משתמטים בקרב החילוניים, וכי הדבר מכשיר את השתמטותם הכוללת של החרדים? והלא גם אם ארבל החליט פתאום להשוות את רמתם המוסרית של החילוניים לחרדים, מדוע שהחרדים לא יתגייסו לכל הפחות באותם האחוזים שהחילוניים מתגייסים? ואיך עלה בדעתו לטעון שאם החילוניים משתמטים ב-20 אחוז הדבר מצדיק את השתמטותו ב-100 אחוז? ואין לי צל של ספק שארבל לא שירת בצבא, ואף הוא היה ועודנו פרזיט ומשתמט נגעל וארור.
הוא גם מלין על-כך שלא מגייסים את הערבים לשירות לאומי, ושוב הוא חוזר על שיטתו: העובדה שהערבים לא מתגייסים לשירות לאומי מצדיקה את השתמטות החרדים... וזו דרכם של המינים, לחפש בנרות כל מיני תואנות כדי להצדיק את כפירתם בייעודו של עם-ישראל. ומה אכפת להם לחרדים מהערבים? והלא מה שחשוב הוא מה ציווה עלינו ה' יתעלה!
הוא גם מוסיף ש-12 אחוז מהמשתמטים החילוניים מקבלים פטור מהקב"ן, ושוב הוא לוקח דוגמה אישית מן החילוניים שאותם הוא כֹּה מתעב, והלוואי והיה כמותם בעניין הגיוס.
***
והוא שואל (6:30): "אז מדוע אתם צווחים רק על אותה חבורה שמשתמטת משום עניין ערכי אידיאולוגי, יש להם דרך חיים, לפי אמונתם כך צריך לחיות, רק עליהם אתם באים? ולא באים על כל המשתמטים למיניהם, שמשתמטים משום חופש ומשום ההפקרות".
וכבר השיב משה רבנו ע"ה לארבל ולכל שאר המינים והכופרים והמתחסדים והמשתמטים די בכל דור ודור: "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה" (במ' לא, ד), כלומר יש לקחת אנשים לצבא באופן שוויוני מכל עם-ישראל, ואפילו במלחמת נקמה שאיננה בגדר מלחמת-מצוה של הצלת ועזרת ישראל מיד צר, כל-שכן במלחמת מצוה, וכל-שכן כאשר מרחפת על ראשנו סכנה קיומית.
עוד למדנו מדבריו לעיל, כי חברת המינות החרדית האורתודוקסית היא חזות דרך האמת, ולכן ההשתמטות לפי ארבל היא "עניין ערכי ואידיאולוגי". זאת ועוד, אמונתם כלל לא רלבנטית, הם מתגוררים במדינת-ישראל ונהנים מכל טובותיה ועליהם לשאת בנטל שמירתה ובטחונה. כל-שכן שלפי תורת האמת חובה נעלה ורבה היא עד למאד לצאת בעוז נפש למלחמת מצוה.
***
עוד הוא אומר (7:33):
"ואתם אומרים שוויון בנטל, שוויון בחובות, מי שהוא שווה בחובות יהיה שווה בזכויות, מדוע לא העליתם את הטענה הזו כל אנשי השמאל למיניהם, 75 שנה כלפי הערבים כלפי הערבים? 50 מיליארד שקל יכולתם להעביר למנסור עבאס וחבריו שהם התנועה האסלאמית, כולם אויבי ישראל אחי החמאס, יכולתם להעביר אליהם את הכסף, אף אחד לא קם ואמר שוויון בנטל, מי שהוא שווה חובות שווה זכויות, אתם נותנים להם אדמות נותנים להם תקציבים".
ובכן, גם אם נניח ש"אנשי השמאל למיניהם" אינם אנשים ישרי דרך ואפילו נקבל את דברי ארבל שהם רשעים ארורים שלא היו כמותם, מה שייך הדבר לחרדים? וכי העובדה ש"אנשי השמאל" נהגו שלא בצדק ושלא ביושר מצדיקה את השתמטותה של חברה שלמה מחובת ההתגייסות למלחמת מצוה? מהי השּׁוֹטות הזאת?! ולמה הדבר דומה? למי שיאמר שהואיל ו"אנשי השמאל" אינם שומרים שבת הדבר מצדיק את חילולה! ותורת משה היא זו שעומדת וצווחת כנגד חברת המינות החרדית: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" (לב, ו).
ארבל גם מנפנף בשקר שהפיל את ממשלת בנט, לפיו הועברו 50 מיליארד שקל לעבאס, ובכן כבר הוכח שמדובר בשקר מבית-המדרש של ביבי הנאלח, והיום מעבירים את אותם הסכומים לערבים וחותמים על אותם ההסכמים בדיוק – כי רובם המכריע של הכספים הללו שנפרסים על-גבי שנים ארוכות אינם כדי לממן פרזיטים ובטלנים ומינים, אלא כדי לפתח את תשתיותיה של ארץ-ישראל בסמוך למקומות מגוריהם של הערבים, וכן לעודד אותם לצאת לתעסוקה. לעומת זאת, הכספים שמועברים לחרדים הינם כספים שהולכים להבל ולריק – לתורת מינות ארורה שהמיטה על עמֵּנו שואה באירופה, ולעידוד ולטיפוח חברת מינות בטלנית אשר עלולה להמיט את אותה השואה שוב על עמֵּנו כאן בארץ-ישראל. וזו היא דרכם של המינים: "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר, חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
חשוב להוסיף שהערבים תורמים יותר למדינה מאשר החרדים, שהרי הם אנשים עובדים במקצועות חשובים מאד כמו: רפואה, סיעוד, רוקחות, בניין, ניקיון, ועוד. על החרדים ללמוד מוסר מן הערבים הישמעאלים אשר למרות מידותיהם הרעות באופן כללי, הם אנשים אשר תורמים למדינה! כלומר, אפילו הישמעאלים המוסלמים תורמים לפיתוחה של ישראל! ללמדך על עומק שוחת המינות של חברת המינות החרדית, אשר גוררת את עמֵּנו לתהום ולשואה.
***
עוד הוא אומר (8:05):
"אתם מתקצבים [סטודנטים], כל סטודנט במדינת ישראל מקבל סבסוד שבין 34–60 אלף שקל תלוי בפקולטה ובמסלול שאותו הוא לומד. בתוך זה גם כן, חמישים אחוז בערך סטודנטים ערבים שהם נמצאים באקדמיה והם מקבלים את הכסף מהמדינה 2500 ש"ח לפחות כל חודש בעבור לימודיהם, בשעה שהם מניפים בפקולטות את דגלי פלסטין ואת דגלי החמאס. אף אחד לא צעק עליהם אם אין שוויון בחובות אין שוויון בזכויות".
ובכן, כל סטודנט היום משלם שכר לימוד שבין 15–35 אלף ש"ח לשנה! ולעתים הוא גם מוסיף תשלום לאוניברסיטה בעבור מעונות. רבים מהסטודנטים עובדים במהלך לימודיהם כדי לממן את לימודיהם – אז על מה הוא מדבר?! הכספים הללו שהוא הזכיר כלל אינם מגיעים לסטודנטים, אלה הם כספים שנועדו לתחזק את האוניברסיטאות והמכללות, והם לא מועברים כמלגות חודשיות לסטודנטים בדומה למלגות יושבי הישיבות, וכמו שהוא מנסה לתעתע.
ויתרה מכן, ישיבות המינות החרדיות אינן תורמות מאומה למדינה! אדרבה, הן מסכנות את קיומה בהפצת תורת מינות אשר כבר המיטה עלינו כאמור שואה וייסורים רבים מאד. לעומת זאת, המימון לאוניברסיטאות מביא באופן ישיר לפיתוחה ולשגשוגה המדעי של ארץ-ישראל! לרמה גבוהה של רפואה ומדעים בכל התחומים, וכן המימון הזה נוגע ישירות לביטחון המדינה – כי הגורם החומרי שמחזיק אותנו כאן בארץ-ישראל הוא עליונותנו הטכנולוגית, וגם אם עם-ישראל ילך בדרך האמת והצדק, עדיין נצטרך לשמור על עליונות זו כדי לשמור על ביטחוננו!
ואיזו כפיות טובה מפיו של הפרזיט! שהרי כאשר הוא יחלה לאן הוא ילך? לכויילל? והלא הוא ירוץ למיון בית-החולים הקרוב לביתו, ושם יקבל טיפול מהחילונים והערבים הארורים בעיניו. ושם לצערי יצילו את חייו העלובים והשקריים, בזכות "אנשי השמאל" שבמדינת ישראל אשר ייסדוה על רפואה חינם לכל אחד בעם-ישראל, וכן על פיתוח האוניברסיטאות והמדעים.
באמת פראיירים "אנשי השמאל" הללו, נותנים הכל לחרדים המטומטמים והללו יורקים להם בפרצוף. וזו כפיות טובה שנובעת אך ורק ממינות, מינות שורשית ואירופית רקובה מאד.
וביחס לערבים, גם אם נותנים לערבים מלגת קיום חודשית, מה זה שייך להשתמטותם של החרדים? וכי בגלל ש"אנשי השמאל" נוהגים שלא כהוגן ולא מגייסים את הערבים, אז זה מתיר להם להשתמט – הזו דרכה של תורה? ויתרה מזאת, האם ראוי להם לחרדים השחצנים, הצדיקים והחסידים בעיניהם, לקחת דוגמת מוסר אישית מ"אנשי השמאל" ומהערבים?
***
עוד הוא אומר (8:36):
"אגב, שוויון בחובות [...] אם שוויון בחובות גם אנחנו טוענים שוויון בחובות, תשמרו שבת, תניחו תפילין, תשמרו את המצוות, גם אתם צריכים להיות שווים בחובות".
ומה ארבל טוען למעשה? אם החילוניים נוהגים שלא כהוגן ולא מקיימים את המצוות הדבר מתיר לנו להשתמט ממלחמת מצוה? וזו טענה מסוכנת וטיפשית מאד, שהרי אם אדם, וכל-שכן חברה שלמה של מאות אלפי אנשים, קובעת את כללי המוסר שלה לפי העדר המוסר של זולתה, לאן היא תגיע?! אם החילוניים הם רשעים ארורים לפי ארבל, האם באמת הדבר מתיר לארבל להתפקר וללכת לפאבים ולמועדונים? וכמו שהחרדים שומרים לפי דמיונו של ארבל על איסורי העריות בניגוד לחילוניים, כך עליהם לעשות את הנכון בעניין גיוס לצבא ישראל.
***
עוד הוא אומר (8:52):
"אתם אומרים שיש חוק וכל שיהיו שווים בפני החוק, וגם זו טענה של שקר, וכי באמת שליחי הציבור שאתם בוחרים אותם ברבבות רבבות של קולות של כל מנדט, כולם שומרי חוק? גלנט שומר חוק? כמה דונמים הוא הפקיע לעצמו וגנב מהמדינה? הנשיא אנס ראש הממשלה שלכם מושחת, ראש התנועה הזו סגרו לו כמה תיקים, ראש התנועה הזו סגרו לו כמה תיקים, זה לקח חמש מיליון שקל מכאן, זה לקח מיליונים מכאן, וזה מה שעוד הגיע לתקשורת, וכמה כמה לא הגיע לתקשורת אם כן כולם חבורת מושחתים".
ואיך בדיוק העובדה שמנהיגי החילונים גנבים ואנסים ומושחתים וכו', שייכת לעניין חובת הגיוס למלחמת מצוה? וכי אם הפוליטיקאים מושחתים אז מותר לכלל חברת המינות החרדית שלא לשרת בצה"ל? וכי הדבר מוריד במשהו מתוכחתם הנכונה של החילוניים כלפיהם? ושוב, לפי העדר ההיגיון של ארבל, אם החילוניים מושחתים וכופרים וכו' ארבל יכול לצאת הערב במחולות במועדוני תל-אביב, שהרי החילוניים מושחתים אז למה שגם הוא לא ישגה בזימה? וכמו שהוא לפי טענתו אינו שוגה בהפקרותם ובשחיתותם של החילונים בענייני זימה, כך עליו שלא לשגות בשחיתותם של החילוניים בשאר העניינים – ואפילו החילונים, שהם רשעים מרושעים לפי ארבל, אפילו הם משרתים בצה"ל, ורבים ממנהיגי ישראל שירתו שנים רבות בצה"ל ואף שכלו בנים ואחים וקרובים במלחמות ישראל, ובהצלת ובעזרת ישראל מיד צר.
***
עוד הוא אומר (9:28):
"אתם טוענים לא יכול להיות, זה עוקץ את ליבנו, זה מטריד את נפשנו, שבנים חרדים לא מתים בשעה שבנינו מתים [...] חלוץ, אחד מראשי המחאה [...] חלוץ הזה הוא זה שהיה רמטכ"ל [...] במלחמת לבנון השנייה, והוא בשעה הזו היה עוסק במניותיו".
ושוב ארבל נוקט בדרך המינות, פיזור האשמות כלפי זולתו, מבלי להתבונן בנפשו שלו.