תורת שלילת התארים – תארי החיוב

במורה פרק נב רבנו ממשיך בביאור תורת שלילת התארים ומסביר ומנתח את תארי החיוב. תארי החיוב הינם תארים שמתארים עניין על דרך החיוב, כגון: צבע השמש הוא הצבע הצהוב; וזאת בשונה מתארים שמתארים עניין על דרך השלילה, כגון: צבע השמש הוא לא הצבע הכחול. רבנו מחלק את תארי החיוב לחמש קטגוריות, ומטרתו היא לנתח את כל סוגי תארי החיוב ולהוכיח שאף לא אחד מתארי החיוב מתאר באופן מדויק ואמיתי את ה' יתעלה שמו. רבנו אף מוכיח, שרובם המכריע של התארים מובילים לשיבושי השקפה קשים מאד, מפני שהם מדרדרים בהכרח להשקפות משובשות ביחס לבורא-עולם – כגון להשקפה שאמיתת עצמותו מורכבת ממספר עניינים או להשקפה שהוא אינו קדמון שאין ראשית לראשיתו או חמור מכולן להשקפה שיש להקב"ה תכונות נפשיות אנושיות, דהיינו הגשמה. ועוד.


כל זאת תשתית ומצע לגיבוש ההשקפה הנכונה לפיה לא ניתן לתאר את ה' בתארי החיוב, והדרך היחידה לייחד את שמו הנכבד והנורא, להשיג את אמיתת עצמותו ככל יכולת האדם, ולהתקרב אליו במחשבה באמת לא בהזיות שווא ומדוחים – היא באמצעות תיאור ה' יתעלה על דרך השלילה, כגון: אין לו גוף ולא דמות הגוף, הוא לא שניים ולא יותר על שניים וכו'. ברם, את זאת לא נלמד בפרק נב שיידון לקמן, שהרי כאמור, פרק נב הוא תשתית מצע ונדבך.


חשוב לציין שהבנת פרק זה תלויה בהבנת הפרק הקודם בסדרת "מורה הנבוכים".


נחל אפוא בדברי רבנו במורה (א, נב), וכֹה דבריו: "כל מתואר שיש לייחס לו תואר חיובי [=על דרך החיוב] ולומר: 'הוא כך', אין מנוס משיהיה אותו התואר אחד מחמישה חלקים אלו".


החלק הראשון והשני