תורת שלילת התארים – בירור מושגים

במאמר הקודם בסדרת "מורה הנבוכים" שכותרתו: "מבוא לתורת שלילת התארים", עסקנו בביאור פרק נ שבחלק הראשון של מורה הנבוכים, ושם ביארנו את ההבחנה שבין אמונה לבין ידיעה. רבנו בחר לבאר עניין זה בפרק נ, בשל הצורך להבין שהתשתית ללימוד תורת שלילת התארים היא רכישת מיומנויות לזיהוי ולהבחנה בין ענייני מחשבה דקים. ובמלים אחרות, היסוד לשלילת התארים מבורא-עולם ולייחודו האמיתי והשלם, נעוץ בהבנה שיש צורך בהשכלה ובמחקר עיוני, כי רק בדרך זו האדם עשוי להתרומם ולהבין את מהות ייחוד השם.


בפרק נא, רבנו ממשיך למעשה במבואו לתורת שלילת התארים, ושם הוא מסביר את מהות התארים ביחס לכלל הנבראים, את אופני השימוש בהם ואת משמעותם. טרם שנחל לעיין בפרק נא, עלינו ללמוד הקדמה קצרה מספרו של רבנו: "באור מלאכת ההגיון". שם בפרק ח רבנו מבאר את המושגים שאינם צריכים ראיה והוכחה בשל פשטותם ובהירותם, וכֹה דבריו:


"המשפטים שהם ידועים ואינם צריכים ראיה על אמיתתם [...] [א] המוחשות [כלומר הדברים הנקלטים באופן ישיר באמצעות חושי האדם הגופניים], כידיעתנו שזה שחור [=נקלט בחוש העין] וזה מתוק [=נקלט בחוש הטעם] וזה חם [=נקלט בחוש המישוש]; [ב] והמושכלות הראשונות, כידיעתנו שהכל [=השלם] גדול מן החלק, ושהשניים מספר זוגי, ושהדברים השווים לדבר אחד עצמו כולם שווים [כלומר, מדובר במושגי מתמטיקה בסיסיים מאד] [...] אבל המוחשות והמושכלות אין מחלוקת בהם בין שלמי החושים והאופי ממין האדם, ואין הבדלים ביניהם בנכונותם [...] וכל מה שהושג בחוש הבריא [=להבדיל מהוזי ההזיות לריבוי מיניהם] הרי הנלמד ממנו אמת בלי ספק. וכך כל המושכלות הראשוניים והשניים אמת; [ג] כוונתי במושכלות השניים כגון התבניות ההנדסיות וחשבונות התכונה [אסטרונומיה], שכל זה מושכל נכון, לפי שהוא מתברר בהקדמות שסופן נסמך על המושכלות הראשונות".