top of page

שירות בצה"ל ליושבי הישיבות – חלק ב

בחלק א למדנו, כי לפי גדרי ההלכה יושבי הישיבות והקברים אינם פטורים אפילו ממלחמת רשות ובוודאי לא ממלחמת מצוה. בחלק ב נלמד על-כך שכל גדולי האומה שנזכרו בתורה ובכתבי-הקודש היו לוחמים, ושבט לוי אף היה שבט של לוחמים עזים ביותר! כמו כן, לפי התורה, השתמטות מהשתתפות במלחמות ישראל היא עוון חמור מאד: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, יד–טו). עוד נלמד לקמן למה באמת החרדים מעוניינים בפטור מגיוס לצה"ל, וכן על מעלות השירות האזרחי, וקידוש ה' שהיה עשוי לצמוח מהשתתפות שוויונית של החברה החרדית בצה"ל או אפילו רק בשירות האזרחי.


א. כל גדולי האומה היו לוחמים


1) ראש וראשון ללוחמים ללא חת הוא אברהם אבינו, כאשר שמע אברהם שנשבה לוט בן אחיו, הוא גייס מיד את כל בני ביתו ויצא בראשם למלחמה בארבעה מלכים! (בראשית יד). הוא יצא לדרך מחברון ורדף אחרי ארבעת המלכים עד חובה שמשמאל לדמשק, מרחק הליכה של כ-250 ק"מ לכיוון אחד! ומי שהיה בחיל רגלים יכול לדמיין את משמעות הדבר ללכת מרחק שכזה בקצב של הליכה מהירה ביותר עד כדי ריצה, עם משקלים כבדים של ציוד על הגב.


לאחר הליכה כל-כך מאומצת ארוכה ומפרכת, עוד נותר לו כוח להילחם בעוז יחד עם בני ביתו כשלוש מאות איש בלבד, ולהכות את ארבעת המלכים מכה ניצחת. וכי יעלה על הדעת שיושב בישיבה אשר מפטם את כרסו בעידוני מאכל ומשקה כשאשתו מפרנסת אותו, מסוגל לעשות כדבר הזה או דומה לו? כדי להגיע לרמה כזו של מוכנות קרבית יש להתאמץ מאד ובמשך שנים. ברור אפוא שאברהם ובני ביתו הכינו את עצמם למלחמה, והשקיעו זמן ומשאבים כדי להיות ערוכים לעת פקודה. מאין כלי המלחמה? מאין הכושר הגופני? מאין המיומנות לשאת נשק ולהשתמש בו? אברהם אבינו הוא דוגמה ומופת לאיש אשר יודע ואוהב את ה', ולאיש מעשה שלא משתמט מחובתו להציל את בן אחיו, למרות הסיכון העצום שהיה בדבר.


אברהם אבינו לא אמר: "לימוד התורה יציל ויגן על בן אחי לוט", או "בזכות לימוד התורה הוא ימשיך להתקיים", או "אשלח רק את בני ביתי ואני אלמד פה תורה שתגן עליהם במלחמה", אלא הוא עשה מעשה בעצמו והוביל בגבורה את מערך המלחמה! פעולותיו של אברהם אבינו הינן תוכחה ניצחת לדורות על חשיבות הפעולה הקרבית לצד יראת ה' ולימוד התורה לשם שמים (וראו: 'תורה מגנא ומצלא: התורה מגינה ומצילה?'; 'תורה מגנא ומצלא').


2) משה רבנו היה אף הוא לוחם ללא חת, מסופר עליו בשמות פרק ב, שיום אחד הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. הוא התבונן לצדדים, ראה שאין איש רואה, והיכה את המצרי מכה אחת בלבד והרגו! וכי יעלה על הדעת שמי שלא למד תכסיסי מלחמה מסוגל להרוג מצרי אלים במכה אחת? והלא צריך מיומנות רבה ואימונים מפרכים כדי להרוג אדם במכה אחת. ומאין העוז שהיה לו? עוז של לוחמים, עוז של אדם שיודע היטב את דרכי המלחמה.


3) בספר שמואל א (פרק טו), שאול כושל מלבצע את ציווי ה' להשמיד כל זכר לעמלק, הוא חומל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן והבקר. שמואל הנביא מוכיח אותו קשות על-כך ומודיע לו שהוא אינו ראוי עוד למלוך על ישראל. בתום המעמד הקשה הזה, שמואל מצווה שיביאו לפניו את אגג מלך עמלק, ושם נאמר: "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְיָ בַּגִּלְגָּל".


מאין הייתה לשמואל הנביא המיומנות לשסף את צווארו של אגג באִבחת חרב אחת? והלא נדרשת לכך מיומנות רבה, וזכורני שקראתי על-כך שבתימן האימאם היה מפטר לעתים קרובות את המוציאים להורג, מפני שהם לא היו מצליחים לשסף את הנידונים באִבחת חרב אחת. ויתרה מזאת, מאין שמואל בכלל ידע להחזיק חרב? ומאין העוז והכוחות הפיזיים והרוחניים להניף ולשסף במהירות, בעוצמה ובדייקנות? ברור אפוא שגם שמואל לוחם היה.


מניתי את שלושת המנהיגים הללו כי עלו בזיכרוני מיד, והדוגמאות הללו הן בהחלט דוגמאות שמעידות על הכלל. רובם המכריע המוחץ ואולי המוחלט של מנהיגי ישראל היו לוחמים, אלא-אם-כן הם היו כבר זקנים באים בימים שאין להם עוד כוח לצאת ולבוא. כלומר, כל מנהיגי ישראל שכוחם היה במותנם היו לוחמים והשתתפו בעצמם במלחמות בראש בני עמם. וראוי להוסיף ולהזכיר את דוד המלך ע"ה וכן את מלכי יהודה וישראל שהיו לוחמים עזים ונוראים.


אמנם, ייתכן שהיו גם זקנים שהיו לוחמים, שהרי מצאנו את כלב בן יפונה, אשר היה לוחם עז וגיבור חיל אפילו בהיותו בן שמונים וחמש שנה! וכך הוא אומר ליהושוע: "עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא" (יהו' יד, יא).


ב. שבט לוי – שבט הלוחמים בעבודה-הזרה


אף שראינו לעיל ששבט לוי פטור ממלחמת רשות, אביו הקדמון של שבט לוי, לוי בן יעקב, היה מגדולי הלוחמים בקרב אחיו, הוא ושמעון אחיו פעלו בתכסיסי מלחמה, וחיסלו לבדם עיר שלמה – שכם, מפני שבנו של חמור מלך שכם עינה וחילל את כבוד אחותם. ואף שיעקב אבינו התרעם עליהם, מהכתובים עולָה צדקתם ושהקב"ה היה בעזרתם במעשה זה, שהרי בתום המלחמה נאמר שיעקב ובניו נסעו משכם, וה' הפיל את חיתתו על כל הערים אשר סביבותם, וחששו של יעקב שמא יושבי הארץ ייאספו יחדיו להכות את בני יעקב – התבדה: "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" (בר' לה, ה).


מעשה אבות הוא כידוע גם סימן לבנים, לאחר חטא העגל משה רבנו ע"ה קורא את קריאתו המפורסמת (שמ' לב, כו): "מִי לַייָ אֵלָי", ונחשו מי מגיע: "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". דווקא בני לוי נאספים והורגים כשלושת אלפי איש ביום אחד, וכך אומר להם משה רבנו: "כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ [...] וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ". מאין היו לבני לוי חרבות אם הם לא היו אנשי מלחמה? מאין היה להם את הכוח להרוג שלושת אלפי איש מקרב אחיהם ביום אחד? אין ספק שהם היו אנשי מלחמה ממושמעים, מיומנים ומאומנים היטב – כוח עִלִּית קטלני עז ותקיף ביותר שייעודו המרכזי הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה.


ג. "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"


דומני שהפסוק החזק ביותר בתורה שעוסק בעניין זה הוא המובא בכותרת פרק זה (במ' לב, ו). לפני הכניסה לארץ-ישראל וכיבוש הארץ, מבקשים בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן, משה רבנו נעתר להם בתנאי שהם ישתתפו עם אחיהם במלחמות כיבוש ארץ-ישראל, ורק לאחר ששבטי ישראל ינחלו את נחלותיהם, הם יהיו רשאים לחזור ולהתיישב בעבר הירדן. ויתרה מזאת! שימו לב לחומרת עוונם של בני גד ובני ראובן אם הם לא היו מצטרפים למלחמה, וכך אומר להם משה רבנו לאחר שהם מבקשים ממנו לנחול את נחלתם מעבר לירדן:


"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, יד–טו).


פסוקים אלה הינם תוכחה לדורות של משה רבנו ע"ה ליושבי הישיבות: האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו בישיבותיכם? מתעדנים ומתפטמים ללא עבודה ופרנסה? ממלמלים בארמית דברים שאינם מובנים גם לכם, ומתנועעים בטירוף כשיכור שמכה את ראשו בסטנדר? האם לא די שנשותיכם מפרנסות אתכם? האם לא די בכספי הצדקה שאתם מקבלים מהמדינה? מה שווה תלמודכם אם הוא איננו מביא אתכם לידי מעשה? מה שווה תלמודכם אם הוא אינו מביא אתכם לקדש-שם-שמים? והלא זאת מטרת התלמוד: שיביא לידי מעשה! ריחוקם מדרך מהאמת ושלל הזיותיהם, הביא אותם לסבור שדי בלימוד התורה המשובש שלהם כדי לפעול "גדולות ונצורות" אצל בורא-עולם, משל היו מכשפים קוסמים וחוברים שעושים לנו טובה בכך שהם "משחדים" את האל בדבריהם: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (יש' כט, יג).


ויתרה מכולן! לקמן נראה כי משה רבנו ע"ה קושר בין עוון המרגלים לבין השתמטות ממלחמת מצוה! והקשר ברור: כל מי שמבקש להשתמט ממלחמת מצוה שונא ומתעב בהכרח את ארץ-ישראל, שהרי הוא מבקש להשתמט מהחובה הנעלה לשמור על ארץ-ישראל! וכל מי ששונא את ארץ-ישראל גדול עוונו מנשוא, כי בזה הוא למעשה שונא את ייעודו של עם-ישראל, ושנאה שכזו מעידה על ריקבון שורשי מאד, ריקבון שנובע ממקור אחד בלבד: מינות וכפירה.


ואפילו לא על עוון חטא העגל נחתם גזר-דינם של עם-ישראל במדבר, אלא על עוון המרגלים, על עוון שנאת ארץ-ישראל ועל השאיפה למרוד בייעודו של עם-ישראל: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ-הקודש והמקדש, ממלכה שתהיה אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.


והנה תוכחתו הקשה של משה רבנו ע"ה לשבטי גד וראובן:


"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ? כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ. וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. [...] וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְיָ. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב).


ד. שירות אזרחי הוא חסד וקידוש שם שמים


ואם אינם רוצים לשרת שירות צבאי בגלל שהם "בני האלהים" אשר כל מחשבתם פונה אך ורק לדברים הנעלים, או בגלל שהם טוענים שהצבא ישחית אותם – מדוע אפוא שלא ישרתו שירות אזרחי? בתי חולים, הוסטלים, מוסדות חינוך, נוער בסיכון, חקלאות, עבודות יזומות לפיתוח ארץ-הקודש, ועוד אינסוף דרכים להשתתף בבניין הארץ והפרחתה – גם לזכות במצוה נעלה של חסד עצום, וגם לרומם את החברה החרדית למעלה של קידוש-שם-שמים! ואם היו נוהגים כן, אפילו אם הם לא היו הולכים לצבא ועושים רק שירות אזרחי, אין לי ספק שהם היו מקדשים שם שמים, מקרבים רבים לדרך ה', ומרבים שלום ואהבה בקרב עם-ישראל!


גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, מה ערך יש ללימוד התורה אם הוא מקוּיָם ללא מלאכה המפרנסת, מתוך הטלת צרכי הלומד על הציבור, ומתוך תביעה מבזה מקופת-המדינה לממן את מלמוליהם מתוך תחושת "מגיע לנו", וכמו שאמר האדמו"ר הטמא מגור לאחר שלפיד ירד מהשלטון וקיצץ בתקציביהם: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויק' ה, כג), כלומר התקציבים הם שלנו! תובעים בפה מלא ובמצח נחושה תקציבים מן הציבור, ומחללים-שם-שמים בחוסר הכרת הטוב, ובשנאה יוקדת לכל מוסדות המדינה וסמליה שמממנת אותם ואת הזיותיהם.


"נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (צפ' ג, ד).


הסיבה האמיתית לדבקותם בפטור מגיוס היא שהם נוכלים וחטָּאים אשר כל מעייניהם נתונים לתקציביהם. הכסף כבר מזמן עיוור את עיניהם, סימא את תבונתם ועיוות את תורתם. תאוות גדוליהם ועסקניהם לכסף המשחית, ודמיונות השווא ש"מגיע להם" השחירו והעכירו את נפשם, ושחור לבושם מבטא את תמונת נשמתם. כל יושב בישיבה שהולך לשירות אזרחי או לצבא גורע עשרות אלפי שקלים בשנה מתקציב "עולם התורה" המשובש והמעֻוות שבנו כדי לכסות על ערוות-תאוותם לבֶּצע, להון ולשׂררה. וזאת הסיבה המרכזית לדעתי שהם נלחמים כדי שלא לגייס את יושבי הישיבות ומנענעי הסטנדרים – נגד התורה, נגד ההלכה, נגד השכל הישר, נגד האמת והצדק, ותוך רמיסת ערכי הדת האמיתיים וחילול-שם-שמים ביד רמה.


ה. "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר"


בספר המדע, בהלכות יסודי התורה (ה, יד), רבנו הרמב"ם מתאר כיצד על האדם החכם "גדול התורה" האמיתי להתנהג, וכֹה דבריו:


"וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהן, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ['טישים'], ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם [=שלא יגרום לבני האדם לתמוה על התנהגותו ואורחות חייו המוזרים], עד שימצאו הכל מקלסין [=משבחין] אותו ואוהבין אותו ומתאווים למעשיו – הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר: 'וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר' [יש' מט, ג]".


ספרי הפסיקה האשכנזיים כגון "ארבעה טורים" וה"שולחן ערוך" (שהוא אשכנזי פרו-נוצרי במהותו, ראו: 'האמנם ה'שולחן-ערוך' שמונים אחוז רמב"ם?') השמיטו את כל ספר המדע מהלכותיהם, ובכללן הלכה חשובה זו, ואם הם היו הולכים בדרך האמת הם לא היו מגיעים לחילול-שם-שמים, ודת האמת לא הייתה משובטת ומעֻוותת לדת מינות נגעלה.


יהי רצון שדורנו, דור הדעת והמדע בארץ-ישראל, ישכיל להבין את תפקידו ההיסטורי, יתנער מהדמיונות, מהתאוות ומהמידות הרעות, ויעורר בקרבו את אהבת הנפש ותשוקתה לדרך האמת. מפני שרק אהבה טהורה ונעלה שכזו תצמיח בקרבנו אהבת חינם זה לזה, אהבה שהינה הכרחית לחיים בריאים ומאושרים, בטוחים ומשגשגים, עד למילוי ייעודנו הנשׂגב: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמ' יט, ו) – אור ליהודה ואור לאנושות כולה.


***

לאחר שמאמר זה פורסם באתר אור הרמב"ם נשאלתי שאלה בעניינו: "אני רק לא מבין למה הציונות הדתית והכיפות הסרוגות נותנות לזה יד, הם מגֵנים על החרדים".


והנה לפניכם תשובתי:


פשיטא, גם כומרי הדת של הציונות הדתית האורתודוקסית הופכים תורת אלהים לקורדום חוצבים, וכל רבניהם, גם בישיבות התיכוניות וגם בישיבות ההסדר מקבלים משכורות בעבור לימוד התורה, וראשי הישיבות האורתודוקסיות הללו אף מקבלים שכר גבוה מאד.


וגם תלמידיהם, בדומה מאד לצאצאי המינים, נהנים מפטור מגיוס לצה"ל (במקום שלוש שנים – שנה וחודשיים). ובמלים אחרות, אם הם ייצאו נגד החרדים המשתמטים, יצביעו עליהם ויוכיחו אותם: "גם אתם משתמטים! מדוע אתם משרתים שירות מקוצר?".


ומה יקרה אם תלמידיהם ישרתו שירות מלא? ובכן, ללא טובת ההנאה העצומה הזו, דהיינו ללא הפטור משירות מלא, תלמידיהם לא יבואו ללמוד בישיבות ההסדר, ואז ישיבות ההסדר לא יקבלו תקציבים, ואז כומרי הדת לא יקבלו משכורות שבהן הם יחללו שם-אלהים-חיים... נמצא, שהציונות הדתית האורתודוקסית משתפת פעולה עם המינים וצאצאיהם, מפני שגם היא נגועה עד לְשַׁדָּהּ בצרעת הפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים – ומצא מין את מינו וניעור.


ולכן תראה את נציגי הציונות הדתית מתַאמים עמדות עם החרדים בנושאים רבים.


וגם אלה וגם אלה, כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל, משתמשים ביהדות כקורדום ומנפנפים בה כדי להפיק רווחים וטובות הנאה, וכמו שאמר סמוטריץ' בנאומו לפני העברת התקציב 2021: "כל מי שמסורת ישראל יקרה לו יצביע נגד התקציב"... ובמלים אחרות, הוא משתמש בתורת ה' כדי לנסות ולהפיל את התקציב, וכל זאת כדי שהוא וסיעתו יהיו בממשלה ואז הוא יוכל להעביר תקציבים לממסדים האורתודוקסיים אשר הופכים תורת אלהים לקורדום חוצבים.


ויש להקשות על דברי סמוטריץ' מכיוון נוסף: מה הקשר בין מסורת ישראל לתקציב?


וכי העברת כספים לישיבות העצלוּת והמינוּת היא מסורת ישראל? להיפך! מדובר בחילול-שם-שמים, בכיבוי מאור התורה ובהפיכת תורת חיים לדת פרו-נוצרית מתועבת.


"כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (יר' ח, י).


ושים לב לדברי הנביא מלאכי (ב, ח–ט) אשר הינם תוכחה לדורות למינים ולצאצאיהם:


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה".


מהי הסיבה אפוא שהחרדים כל-כך נבזים, שפלים, שנואים ומתועבים? ואחזור על דברי הנביא מלאכי הפעם תוך התמקדות בתשובה: "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת [...] כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה".


בתמונה: חיילי חטיבת יפתח עם משוריין הלגיון שחוסל בפצצת PIAT בפאתי אל בורג', מבצע דני, יולי 1948.

שירות בצה''ל ליושבי הישיבות – חלק ב
.pdf
Download PDF • 177KB

315 צפיות7 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

7 Comments


נתי500
נתי500
Aug 23, 2023

חזק וברוך!

2 שאלות:

1 פעם שישבתי בישיבה לימדתי גמרא בתשלום והפסקתי לפני כמה שנים ברוך ה' (מעכשיו שאני אומר דברי תורה בבית כנסת זה תמיד בחינם וכן אני משתדל שרוב הדברים יהיו בפשט כי הציבור לא מכיר אפילו פשט של פרשת שבוע בכלל בגלל שהרבנים מלעיטים אותם באין ספור דרשות הזויות) אבל אני מלמד ילדים לבר מצוה בתשלום זה לא תוכן של תורה אלא רק דקדוק האותיות הניקוד והטעמים האם זה בסדר?

2. שירתתי בצבא שירות מקוצר זה מה שלימדו בישיבה אם אני רוצה לעשות על זה תשובה מה עושים?

תודה רבה

Like
Replying to

ואתה ברוך!


1) כן, מותר ליטול שכר בעבור לימוד תורה שבכתב, ראה: "ראשית לימוד התורה ונטילת שכר בעבורה". ובתנאי שלא מדובר בשכר גבוה, אחרת מדובר בחילול-שם-שמים.


2) תשתדל לתרום ולהתנדב לשגשוגה ולפיתוחה של המדינה והחברה בכל דרך שה' חנן אותה בה.

Like

אני רק לא מבין למה הציונות הדתית והכיפות הסרוגות נותנות לזה יד הם מגנים על החרדים

Like
Replying to

בני ברוך הבא לאתר ולפורום

Like

חזק ואמץ!

Like
Replying to

ברוך תהיה!

Like
bottom of page