בהלכות שביתת-יום-טוב ישנן שלוש הלכות בסך-הכל אשר נוגעות לכתיבה בחול-המועד (ז, יב–יד), וכפי שנראה לקמן הכלל העולה משלוש ההלכות הללו הוא: שכל כתיבה שיש בה צורך קל – מותרת, למעט כתיבה אמנותית, כגון בדיו וקולמוס או בשבלונות וכיו"ב שנזהר בתיקונן. ועתה אחל להסביר את הכלל שניסחתי, בהלכות שביתת יום-טוב (ז, יב) פוסק רבנו כך:
"וכשם שדנין במועד כך כותבין מעשה-בית-דין וכל הדומה לו. כיצד? כותבין הדיינין אגרות שום ששמו לבעל-חוב, ואגרות שמכרו בהן למזון האשה והבנות, ושטרי חליצה ומיאונין, וכל הדומה להן מדברים שצריכין הדיינין לכתבן כדי שיזכרום, כגון טענות בעלי דינין או דברים שקיבלו עליהן כגון: 'איש פלוני נאמן עלי', או 'איש פלוני ידון לי'. מי שצרך ללוות במועד ולא האמינוֹ המלווה – הרי זה כותב שטר. וכן כותבין גיטי נשים וקידושי נשים ושוברין ומתנות, שכל אלו כצרכי רבים הן".
ההלכה הראשונה עוסקת ב"מעשה-בית-דין וכל הדומה לו", ונראה לי ברור שכל האגרות והשטרות שנזכרו נכתבו על-ידי סופרים מומחים: או סופרי בית-הדין, או סופרים שהאדם היה שוכר לו לכתיבת האגרת או השטר, כגון כתיבת גט או שטר קידושין, שלא נכתבו כלאחר-יד.
ולכן, הואיל ומדובר בכתיבת אמנותית של סופר-סת"ם, היה צורך בטעם "שכל אלו כצרכי רבים הן", כדי להתיר את כתיבתן בחול-המועד. כלומר, רק כתיבה אמנותית אסורה בחול-המועד, ברם, אם מדובר בצרכי הרבים, גם כתיבה אמנותית של סופר מומחה – מותרת לכתחילה.
ועתה להלכה הבאה בהלכות שביתת-יום-טוב (יב, יג), וכך פוסקים חז"ל ורבנו שם:
"ואסור לכתוב במועד אפילו ספרים, תפילין ומזוזות. ואין מגיהין אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו וטווה תכלת לבגדו, ואם אין לו מה יאכל – כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו".
ובכן, ברור מדוע "אסור לכתוב במועד אפילו ספרים, תפילין ומזוזות", שהרי מדובר בכתיבה אמנותית. אולם, לצורך המועד, דהיינו כדי שיהיה לאדם תפילין להניח ומזוזה לקבוע, התירו גם כתיבה אמנותית, וטעם ההיתר הוא: "לצורך המועד", דהיינו לצורך קיום מצוה במועד. אגב, רבנו לא הזכיר בהלכה זו כתיבת ספר-תורה במועד, שהרי ברור שהשלמת כתיבת ספר-תורה במועד, אם אין לציבור ספר-תורה כשר, היא בגדר צרכי רבים וכבר נכלל הֶתֵּירה בהלכה יב.
כמו כן, רבנו אוסר להגיה "אפילו אות אחת בספר העזרה, מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד", ביאור הדברים: הואיל ומדובר בספר-העזרה שהוא ספר-תורה שלא קראו בו בציבור אלא הוא נועד להגיה ממנו את ספרי התורה, דהיינו לשמש כעד נוסח מדויק ומהימן. לכן, אסור היה להגיה בו אפילו אות אחת בחול-המועד. ברם, אם מדובר בספר-תורה כשר שקוראים בו זה עתה במועד – מותר להגיהו ולתקנו במועד, ואפילו כשיש להם עוד ספר-תורה כשר, שהרי כל האיסור בהלכה הוא ל"ספר העזרה". משמע ברור, שספר-תורה שקוראים בו – מותר.
וזקני יהודי-תימן נהגו לתקן את ספר-התורה מיד בעת הקריאה, גם בחול-המועד, כדי שלא תארע תקלה תחת ידם וישכחו לתקן, ויבואו לקרות בו פעם אחרת ויימָּצא פסול. והנה לפניכם גם עדותו של קאפח השכיר שם: "אפילו יש בבית-הכנסת כמה ספרים, ונמצא טעות או פירוד או דיבוק שאפשר לתקנו בקלות ולהמשיך את הקריאה – מותר לתקנו ואל יטריחו את הציבור להחזירו ולהוציא ספר-תורה אחר. וכך נהגו רבים בתימן, היה להם דיו וקולמוס ואולר בבית-הכנסת, ואם נצרכו לתיקון גם בחול-המועד תיקנו מיד, והמשיכו הקריאה באותו ספר-תורה".
ועתה להלכה האחרונה בעניין זה, בהלכות שביתת-יום-טוב (יב, יד) וכֹה דברי רבנו:
"ומותר לכתוב אגרות של שאילת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשֵּב יציאותיו [=הוצאותיו]. שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתיקונן, ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות".
גם מהלכה זו עולה בבירור הכלל שכללתי לעיל, ושלפיו: כל כתיבה שיש בה צורך קל – מותרת, למעט כתיבה אמנותית, כגון בדיו וקולמוס או בשבלונות של אותיות וכיו"ב שנזהר בתיקונן. וכאמור, כאשר מדובר בצרכי-רבים או בצורך-המועד, אפילו כתיבה אמנותית התירו חכמים.
קצרו של דבר, אין שחר לדברי המחמירים החמוֹרים, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו.
האם יצירת אותיות דיגיטליות בפלאפון או במחשב נחשבת לכתיבה?
זכורני שקאפח השכיר והצייקן אסר לכתוב במחשב בחול-המועד, כך העיד ערוסי תלמידו רודף הבצע, בעודו תוהה ובוהה: איך ייתכן כדבר הזה? עד שניסה להסביר, שלקאפח אלילו היה "זיכרון פנומנלי" ולכן ההלכה שהוא פוסק נוגעת לו, דהיינו למי שאין לו צורך לכתוב במועד – אבל לנו, כך היה מכזֵּב רודף-הבצע, שאין לנו את הזיכרון של קאפח – מותר. ברם, לפי האמת, יצירת אותיות דיגיטליות כלל אינה בגדר של כתיבה, וכלל זה נכון לכל מצוות התורה.
הבה נעיין אפוא בהלכות שבת בהגדרת מלאכת הכתיבה, וכך פוסק רבנו שם (יא, יד):
"אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד, כגון דיו [...] וכיוצא בהן. ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו, כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהן. אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד, כגון משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא-בו על עלי ירקות, ועל כל דבר שאינו עומד – פטור. אינו חייב אלא עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד".
נמצא, שמי שמקליד אותיות דיגיטליות בפלאפון או במחשב – כלל אינו בגדר כותב! משתי סיבות: 1) הכתב מופיע על-גבי דבר שאינו מתקיים; 2) הכתיבה לא נעשית בדיו וכיו"ב, והיא אף נעשית באמצעות הקלדה ולא באמצעות כתיבה; כלומר, אין לפנינו אפילו איסור דרבנן – שהרי חכמים ע"ה הוסיפו ואסרו לכתוב בשבת רק כאשר התקיים אחד מן העניינים לעיל, אך כאשר שניהם נעדרים – מותר! קצרו של דבר, מי שכותב במחשב או בפלאפון בשבת אינו עובר על איסור כותב, לא דאורייתא ולא דרבנן, אך עובר על איסור שימוש בחשמל בשבת.
וכל-שכן לעניין חול-המועד, שהרי איסור הכתיבה מצומצם מאד וכולו מדרבנן. כלומר, כל-שכן שאין להחמיר בעניין כתיבה דיגיטלית בימי חול-המועד, והמחמירים שוטים וחמורים.
נספח: שאלה ותשובה
נשאלתי כך:
מועדים לשמחה, ציינת שהקלדה במחשב אינה נחשבת בהגדרה כמלאכת-כתיבה, אך במידה ואני מעוניין להדפיס את דבריי על דף נייר לדוגמה, האם הדבר ייחשב כמלאכת כתיבה?
ציינת גם שזוהי חומרה לפסול הקלדה במחשב, אבל אני מתקשה להבין למה? אני מתקשה להבין זאת מכיוון שהקלדה במחשב היא בין הדרכים המקובלות היום להעלות דברים על הכתב. כלומר, לפי דעתי אילו חכמים עליהם השלום ורבנו היו מכירים את פעולת המדפסת אז ככל הנראה הם היו מגדירים גם את הפעולה הזו כ-"דבר שמתקיים הכתב עליו".
תודה רבה על המאמר וכל טוב.
תשובה:
חגים וזמנים לששון, הקלדה במחשב או בפלאפון איננה נחשבת בהגדרה כמלאכת כתיבה, משני טעמים: 1) הפעולה שהאדם עושה אינה פעולת כתיבה: במלאכת הכתיבה האדם יוצר את האות באמצעות רישום על-גבי קלף או נייר וכיו"ב, ואילו בהקלדה האדם אינו רושם את האות על-גבי נייר, אלא כל פעולתו היא פעולת הקשה על מקש; 2) בכתיבה על-גבי נייר נוצרת אות מתקיימת על-גבי דבר המתקיים, ולכן יש לפנינו מלאכת כתיבה. ברם, ביצירת אות דיגיטלית, אין לפנינו לא אות מתקיימת והיא אף לא נוצרת על-גבי דבר המתקיים.
כמו כן, העובדה שהקלדה במחשב היא בין הדרכים המקובלות בימינו להנציח מידע, לא מעלה ולא מורידה, כי בפסק ההלכה אין להתחשב אלא בכללי הלכה. לדוגמה, בגלל שבימינו אין דרך מקובלת לנסוע על גבי חמור, האם הדבר יתיר לצאת מתחום שבת דאורייתא על גבי חמור? או להוציא מרשות לרשות על גבי חמור? זאת ועוד, איך אתה יכול לדעת שחכמים ע"ה היו אוסרים כתיבה במחשב? ומדוע שהם יגדירו אותה כ"דבר המתקיים"? והלא מדובר באופן ברור ב"דבר שאינו מתקיים"! כלומר, מדוע שחכמים יעקמו וישבשו את כללי ההלכה שקיבלנו בסיני?
ויתרה מכולן! גם אם תחליט שרישום דיגיטלי במחשב היא בגדר "מלאכת כתיבה", עדיין יהיה מותר בלי שום ספק ליצור אותיות דיגיטליות במחשב ובפלאפון וכדומה, שהרי כל שאסרו חכמים בחול-המועד הוא כתיבת סופרים אמנותית, וכפי שהוסבר בהרחבה במאמר לעיל.
ומה ביחס להדפסה במדפסת בחול המועד?
ובכן, יש להתיר מפני שלא מדובר בכתיבה אמנותית כמעשה הסופרים, משתי סיבות:
1) בפעולת השליחה להדפסה אין טורח ודקדוק רב, אלא לחיצת אצבע קלה מאד.
2) פעולת השליחה להדפסה איננה פעולת כתיבה כלל, אלא כאמור לחיצת אצבע קלה.
יתר-על-כן, הואיל ומדובר באיסור דרבנן, אין לאסור בו אלא את מה שאסרו חכמים בדיוק, וכל דבר שחורג מן הגדר המדוקדק שקבעו חכמים (=כתיבה אמנותית על-ידי סופר) – מותר.